סמינר תנועה שיעור שלישי

י"ב סיון תשס"ו - כפר חב"ד

הרב יצחק גינזבורג שליט"א^[1]

לוח 4:

דעת: שחור-לבן, אויר; ↓ GV, CV  ↑ חסד: כחול, מתכת;  LI, Lu ↑ גבורה: אדום, אש (Sav); ↑ ↓ SI, Hr תפארת: צהוב, אדמה;↑ Sr, Sp ↓ נצח: סגול, מים;  ↓ BL, ↑Ki הוד: כתום, אש (Min);  Th, Pc ↑ יסוד: ירוק, עץ; ↑ GB, Lv ↓

לוח 5:

14 ספרי הרמב"ם1411 8 5  2 יד הרופא 14 + 14 = כח עתים של קהלת 2 +(12+12) = 26 136 (משולש) 361 (ריבוע) 613 (השראה); נשיא (הוא הכל). חלי – 48 כפול 14 = 672

לוח 6:

פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כחודו של אולם חודו של מחט = 411 = תהו = יש מאין פתחו של אולם = 901 = אורו של משיח = יפוצו מעינתיך חוצה לוח 7: תהום, ארץ, הר, ברזל, אש, מים, ענן, רוח, כתל, אדם, צרה, יין, שנה, חלי =3224 = 13 פעמים 248 אחד היה אברהם תתן... חסד לאברהם 685 = 365 248 72 [מסומן ש685 השראה ה-19 ו613 – חיבור 248 ו-365 – הוא השראה ה-18]

אמרנו שהיום נעסוק בהקבלה הנכונה למרדיאנים, והסברנו שזה די מסובך כי ההקבלות הפשוטות המתבקשות אינן מתאימות (או שיהיו שרירותיות מדי). צריך להקדים שהרפואה הסינית איננה תורה מסיני – רחוק מזה – וגם לדעת שזו רפואה עתיקה, שספרי היסוד שלה בני אלפי שנים, אך היום רפואה זו שונה מאד ממה שהיתה בעבר (אם כי שומרים על המסורת, וההתפתחות לא מבטלת את העבר, שלא כמו ברפואה המודרנית), ולכן יש גם כמה שיטות. יש שיטה בת חמשה יסודות, ויש שיטה בת שבעה יסודות. צריך לדעת שמושג היסודות אצל הסינים לא כמו מושג ארבעת היסודות במערב לפני הרנסנס – היסודות בחשיבה הסינית זה מעין "תהליכי חיים" של כל הוה נפסד, והיסודות לא חומרים כמו שהם סמלים של תהליכים; בחשיבה המערבית יש יסודות עם הרבה התכללות – תערובות ותרכובות זו חשיבה מדעית מערבית – החשיבה הסינית הרבה יותר 'פיוטית'. כך היום מתארים 23 נקודות דיקור על מרדיאן (נקרא לזה צינור) בצורה ממוספרת, אך אצל הסינים כל נקודה זה 'סיפור' – זה פיוט וסמל. היות שכל כך סמלי ופיוטי מאד קל שיתדרדר לעבודה זרה – בתורה "סמל" זה פסל, מאד קל שיתדרדר, ופסל כבר פוסל את כל הסיפור (מי שמלמד זכות אומר שהתחיל כמדע נטו, ורק אחר כך נתווספו הסמלים).

שאלתי רופ"א סיני חב"דניק אם יודע מה התייחסות הרבי לנושא. אמר שידועה לו רק תשובה אחת קצרה של הרבי בנידון, כאשר חסיד אחד שאל את הרבי על כאבי ראש שיש לו, והרבי ענה "או אספירין או דיקור". אותו רופא החל ללמוד זאת לפני כעשר שנים, בגיל מבוגר, והיה לו ספק אם זה מהלך נכון – הלך לאהל של הרבי ובקש שהרבי יאיר את עיניו בנידון. כשיצא מהאהל נכנס לבית הסמוך – בית הכנסת עם הספרים – אז חרג ממנהגו ופתח אגרות קדש, ומול עיניו ראה שהרבי מצטט "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". על פניו נראית תשובה פשוטה – שכדאי רק להשתמש בכמה מחטים ונגמר הסיפור. אמנם, אם מעמיקים בסיפור הזה התשובה לא כל כך פשוטה. אמרנו אתמול שכל השיטות הללו מבוססות על עקרון שבפיזיקה נקרא עקרון הכאוס – שנגיעה קלה כאן פועלת משמעותית במקום אחר. זה לא כחשיבה המערבית של ניוטון – שעדיין רווחת ברוב מקצועות המדע, כי עוד לא הפכו את כל המקצועות לקוונטיים וכיו"ב. לחשיבה המערבית הזו קשה עם מאמר חז"ל מאד פשוט – שהוא פתח לחשיבה הוליסטית – "זה וזה גורם". מאמר חז"ל האומר שלא לחפש לתופעה מסוימת רק סיבה אחת, אלא "זה וזה גורם" – יסוד היסודות של כל שיטה הוליסטית (חשיבה לא ליניארית, בה לא פשוט שדבר אחד גורם אוטומטית לדבר אחר). זה וזה גורם ר"ת זוג – יש לפחות זוג-זווג של דברים שגורמים לתופעה, והכרה רק בגורם אחד זה "פלג גופא", וחצי גוף לא מוליד פירות (גם בשכל ובמעשה).

אתמול נתנו דוגמה אחת מצוינת איך חז"ל מוצאים קשר רפואי בין שני דברים שהמדע לא מכיר – "שורייני דעינא באובנתא דלבא תלו". אמרנו שברגע שעוברים לחשיבה הוליסטית צריך לפתח חשיבה הוליסטית על כל המציאות. אז אפשר גם להבין שבעיה שלי בגלל פעם של מישהו אחר – כמו שאדמו"ר האמצעי אמר לאברך על חטאיו (זה בפרט נכון אצל נשמות כלליות). כך מבואר בכוזרי שצרות עם ישראל זה כי הוא הלב של העולם – גם חטאים של גוי יכולים לגרום גלות לעם ישראל, כי הם מרכז ההרגשה של העולם. ב"פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" הכי מורגשת חשיבה תוהית חיובית. אפקט הפרפר של תאורית הכאוס היינו העקרון שדבר קטן כאן פועל דבר גדול במקום אחר. מה יותר מתאים לזה מההנחה שאני מברך ברכה קטנה על המשקה שבכוס – מעשה קטנטן – ולכך יש השפעה מידית על כל היקום, מתקן ובונה עולמות רוחניים וכו'. אם אני עושה זאת נכון פועל חיובית על כל היקום, ואם אני עושה לא נכון אז לא פועל שום דבר או שאפילו פועל פעולה שלילית. לכך קוראים "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא", ואם ההתעוררות שלי "בכל מאדך" (עם כל השירים) – מאד יחסי ומוגבל – זה מעורר אצל ה' את כל מאודו שלו, שזה אין סוף שבאין סוף. אם אני בתחום המאד קטן שלי עושה מאמץ עילאי, אז גם ה' עושה מאמץ עילאי – הלא-כלום שלי פועל אין שלו.

אחד מעיקרי האמונה של פנימיות התורה הוא "עבודה צורך גבוה" (וכשם שבנגלה שבתורה אומרים "אני מאמין" כדי להפנים וכו', כך מי שלומד פנימיות מפנים ומרגיש אמונותיה). בנגלה שבתורה אין עיקר אמונה זה, ואפילו קצת מאיים לחשוב שה' צריך את עבודתנו – בנגלה נתפסים תורה ומצוות כמשהו שה' נתן לנו מתוך רצון להיטיב לנו בלי שזה יהיה "נהמא דכסופא". זו התפיסה החיצונית של כל המצוות, ולומר שה' זקוק למה שאני עושה נשמע אפילו כמו כפירה באוזן של נגלה. דברים שנשמעים מוזרים מעוגנים בפנימיות התורה – באמת יש המון מאמרי חז"ל שמצדיקים ענין של "עבודה צורך גבוה" (כמו כל ענין בפנימיות התורה), על דרך "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני", אך הראש החיצוני לא מצליח לעכל מאמרים כאלו. באמת לשכל החיצוני קשה לסדר מאמרים אלו יחד עם ה' שהוא אין סוף, שאין לו גוף ודמות הגוף ותכונות אנושיות, ואף על פי כן ולמרות הכל "עבודה צורך גבוה" כי כך ה' קבע. הדרך הכי פשוטה כן להסביר זאת לשכל שלנו, שה' באמת רצה לעשות לנו הכי טוב, אך הוא מבין שאם הוא לא ירגיש טוב מזה לא יגיע כל כך הרבה פרס, אך אם הוא יקבל הנאה מזה באמת עשיתי משהו ומגיע לי תשלום טוב, אז ה' הכריח עצמו לקבל תענוג על מנת שאני אזכה במלוא חופן השכר הטוב. אך לא חשוב איך נסביר זאת, זה אחד מעיקרי פנימיות התורה שיש "עבודה צורך גבוה", ויש לכך ריבוי אסמכתאות.

במאמר "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" לא כל כך מוכרח שזה "עבודה צורך גבוה" – מה שה' פותח פתח כפתחו של אולם זה לנו, כעין שכר – אך על כל פנים מודגש העקרון שדבר קטן משפיע על דבר גדול. "פתחו של אולם" זה הפתח של בית המקדש, ועומק המאמר שאתם תפעלו ואני אראה לכם איך אני בא ושוכן – כבבית המקדש – במעשי ידיכם. באמת גילוי זה – שהוא בעצמו השכר – הוא הגילוי איך לה' יש נחת במעשי ידינו, ולכן הוא מתגלה שם.

אמרנו שזו תופעה של תהו חיובי – בחשיבת תהו מבינים שפעולה קטנה במקום אחד משפיעה השפעה מאד גדולה מקום אחר. נתרגם זאת למספרים: חודו של מחט = תהו. ב"חודו של מחט" יש כח תוהי. תהו זו מלה מאד חשובה בתורה – המלה העשירית, עליה נאמר "העשירי יהיה קדש להוי'" (שבע הוא המספר החביב, אך עשר הוא המספר המקודש). "והארץ היתה תהו וגו'" לא נשמע כל כך חיובי, אך תהו = יש מאין, זה גם תיאור של התהוות העולם יש מאין – התהוות המתחדשת בכל רגע. מה הקשר בין תהו ל"יש מאין", הרי בריאה זה נשמע תיקון, ולא תהו? אפשר קצת להבין זאת על פי מאמר המגיד ממעזריטש שהקב"ה ברא את העולם יש מאין ותפקיד הצדיקים להחזיר יש לאין (בלי לבטל את היש כמו לפני הבריאה, אלא בכך שהאין יתגלה בתוך המציאות – שה' יתגלה במקדש, שהוא מעשי ידי הצדיקים – ואז יראו ש"אין עוד מלבדו"). אך עוד יותר מובן לפי חשיבת התהו, שדבר קטן כאן פועל דבר גדול שם (או בן רגע, או כעבור זמן קצר) – ענין שאי אפשר להסבירו בצורה ליניארית, וצריך מודלים מתמטיים חדשים כדי לתאר זאת – כי השאיפה של הנוסחה הזו, קו הגבול שלה (לימיט), זה שמאין נעשה יש. לא רק שהפרפר מזיז מעט את כנפיו – אלא שאין עושה יש. בקוסמולוגיה של היום "יש מאין" זה המפץ הגדול – שיטה שכמה עשרות שנים היתה מחלוקת הכי גדולה לגביה בין הפיזיקאים, אך שיטה זו נצחה (לעת עתה).

נחזור לחסיד שהקדיש חייו לרפואה סינית בגלל שראה בתשובת הרבי "פתחו לי פתח כחודו של מחט". אמרנו שקינזיולוגיה מתחיל מספורט יווני – ספורט זה שעשוע. יש קשר בין נענוע לשעשוע, וכפי ש"כל חי מתנועע" כך חיים זה גם תענוג – "כי עמך מקור חיים" מוסבר כ"מקור כל התענוגים". לכן נענוע מתוקן זה שעשוע – עם כל המאמץ שיש בכך, שהרי לעתים שעשוע דורש מאמץ (כבספורט),  אך הנענועים הטובים זה השעשוע של החיים. אתמול אמרנו שאפרים הוא הרופא הסיני בשבטי-יה. אפרים הוא גם "ילד שעשועים", ויש גם פסוק "אפרים מתנודד" (או שמתנועע לטובה, או שנע ונד) – יש לו גם נענוע ותנודה וגם שעשוע. רפואה סינית = 822 = ב פעמים (ממוצע) תהו = ב פעמים חודו של מחט (צריך לטפל בשני מחטים, "זה וזה גורם"). אספירין = תהו. לפי זה, רפואה סינית זה שני כדורי אספירין – זה מה שהרבי אמר או אספירין או דיקור. עד כאן הפתיחה במילתא דבדיחותא...

אמרנו ש"חודו של מחט" עולה תהו, ואילו "פתחו של אולם" = 901 = אורו של משיח. חז"ל משתמשים בביטוי "אורו של משיח" ביחס לסיפור אחרי מכירת יוסף, כאשר כל אחד עוסק בעסקיו שלו, והקב"ה עוסק באורו של משיח – מוציא את נשמת המשיח מהזיווג התוהי של יהודה ותמר. גם תופעה תוהית לגמרי, שדבר שלא רואים בכלל את הקשר שלו לענין פועל את הדבר הכי גדול בעולם. 901 = יפוצו מעינותיך חוצה, הסיסמא של הבעל שם טוב וכל תנועת החסידות, המלמד שאתם תעשו דבר קטנטן של הפצה ואני אברך אתכם ש"יפוצו מעינותיך חוצה" ואזי "קאתי מר" ויופיע אורו של משיח לכל העולם.

נחזור לעיקר הענין: לפי הרפואה הסינית יש 14 מרדיאנים. אמרו לי שהתרגום של מרדיאן לא מוצלח, כי זה קו וירטואלי על המפה, ואילו הכוונה היא לצינורות שפע ממשיים – אף שלא רואים אותם במוחש – ולכן לא מדויק להשתמש במלה זו. הכוונה היא לצינורות שפע תחת העור, בעלי עובי וכו'. גם התרגום של "נקודות דיקור" לא כל כך מוצלח, כי המונח המקורי בסינית הוא "חורים" (ולא "נקודות") – אם פוגעים בחור הנכון זה פותח סתימה בזרם. כמו שחותמים בברכת "אשר יצר" "רופא כל בשר ומפליא לעשות", ועיקר שבח ה' כרופא (= פלא יועץ) הוא בכך שיצר את האדם "נקבים נקבים חלולים חלולים" ו"אם יסתם אחד מהם או יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת". כל הגוף זה מכלול של צינורות עם חורים ומעברים וכו', ואם נסתם מה שצריך להיות פתוח או נפתח מה שצריך להיות סתום זה מקלקל את כל הזרימה. הרפואה הסינית לא רק דיקור, אלא גם עיסוי – והעיסוי (בו יש שיטות שונות) לא עובד על יד צנורות הדיקור, אלא על שיטה אחרת שהקינזיולוגיה המעשית לא מתחשבת בה, כי זו שיטה המבוססת על מערכת של זרימת שרירים השונה בתכלית מתפיסת מערכת השרירים של הקינזיולוגיה. עוד חלק שלא לקחו – שימוש בצמחי מרפא (ככלל, הדיקור לפתוח את הסתום והצמחים לסתום את הפתחים – בלשון הקינזיולוגיה, אם השריר מתוח צריך דיקור ואם השריר רפוי עדיף להשתמש בצמחים). אפשר לומר שלקחו חלקית כי "תורה בגוים אל תאמין", אך גם כשלוקחים חצי שלם – חלק שלם בתאוריה – יכול להפוך ל"תורה" ממכרת ומשבשת.

הכלל ברפואה הזו שכל עוד אינך מרגיש מה קורה איתך – אתה בסדר (השרירים לא רפויים מדי ולא מתוחים מדי). לפי זה הכי טוב להתרחק מרופאים – לא לחשוב מה קורה איתי. זה הכלל של "החש בראשו" – מי שחש בראשו, שם מורגשים כל מחושי הגוף, חש בכל גופו. מי שלא חש בראשו – לא חולה בכלל. ומענין לענין באותו ענין – חז"ל מדברים על מיחוש בראש, כאב בלב וחולי במעים. זה מתחיל בקטן בראש, וככל שמתגשם ומתעבה נעשה יותר מורגש ויותר גרוע. ועוד ענין קשור לכך: הקינזיולוגיה צרפה עוד שיטות, כפי שאמרנו, ואחד מהם זה "תאורית הסטרס" (קיימת כשמונים שנה, כמה עשרות שנים לפני גודהארט והקינזיולוגיה המעשית). אפשר לומר שארץ ישראל זה המקום שמנצח בתחרות המתח – מסיבות מוצדקות ולא מוצדקות. שם מסבירים שמתח זה לאו דווקא שלילי – האדם לא יכול לתפקד בלי מתח, זה מרכיב חיוני של החיים. בהגדרה הכי כללית, אומרים ש"סטרס" זה פשוט איך שהגוף מגיב לכל דבר. גם מתח גבוה – מעבר למדת הסטרס הדרושה לכל דבר – יכול להיות חיובי, אם האדם אוהב זאת (אם ספורט תחרותי זה התחביב). בשביל להצדיק מתח חיובי המציא מושגי יוסטרס ודיסטרס – יש סטרס שמכניס למצוקה, ויש סטרס שהאדם מחפש אותו וזה מאתגר אותו. גיבורים – משרש קין – אוהבים מתח. בתאורית המתח אומרים שמתח שלילי מורגש קודם כל בבטן, ובנוסף לכך פועל נזק על שתי בלוטות – האדרנל והטימוס. אם מציירים את הגוף לפי הספירות רואים שיש משולש קשר בין מערכת העצבים, המערכת ההורמונאלית ומערכת החיסון (מופיע בספר על הרפואה – באנגלית – עמ' 125; פסיוכו-נוירו-אמונולוגיה) – דעת-נצח-הוד. במתח יש משולש נוסף – המתח פועל על מערכת העיכול, המערכת ההורמונאלית ומערכת החיסון (עליה משפיעה בלוטת הטימוס) – מלכות-נצח-הוד.

כל הקדמות רק כדי להזכיר שיש שיטה סינית אחרת ביחס לשרירים. נעבור להקבלות של שיטת המרדיאנים – לא חייבים לקבל, אך אם רוצים להשתמש בכך ולהבין את ההשלכות הנפשיות חייבים למצוא את ההקבלה האמיתית לפי הקבלה. כפי שהזכרנו, היסודות הסיניים אינם חשיבה מופשטת כמו היסודות בחשיבה המערבית – זה תהליכים שנותנים להם סמלים. זה שיש – בנוסף לעץ ומים – אדמה, מתכת ועץ זה לא נשמע טוב לאוזן המדעית. אם כן רוצים שיתקבל טוב, חייבים להבין את החשיבה המקורית – שמושג היסודות הוא אחר, תהליכי, וככזה זו שיטת המשגה מאד יפה. אכן, אמרנו שהרפואה הסינית מתקדמת בשנים האחרונות, והגיעו לכך שהכל מתחלק לשבעה יסודות, ובכל יסוד יש זוג מרידאנים, ולכל אחד יש צבע. בכל זוג אחד הוא יין ואחד הוא יאנג – יין במעגל הפנימי ויאנג במעגל החיצוני (בדיאגראמה שהרב מציג). זה וודאי לא משהו סיני עתיק, אלא טקסט חדש יחסית, אך זה המבנה הכי פשוט שיעזור לתת מודל קבלי מגדיל – בגלל השימוש בכל ששת הגוונים שבמעגל הצבעים. מעגל הגוונים – שלושה צבעים עיקריים, ושלוש גווני בינים מהתכללותם – נתבאר באורך בסמינר "אור וצבע". סדר הבסיסי כחול-אדום-צהוב בחג"ת וסגול-כתום-ירוק זה נה"י. חוץ מזה יש שחור-לבן כנגד הדעת. לפי זה המודל לתפוס שיטה זאת לפי הקבלה: הדעת היא הנשמה הפנימית של הכל – המרדיאנים בשחור-לבן, שהם המרכזיים – והמרדיאנים שבצדדים, להם יש ששת הגוונים, הם הו"ק. בסה"כ יש יב צדדיים ושניים מרכזיים – יד מרדיאנים. בכל זאת, יש לכך מקבילה בענין השבטים – סדר השבטים לפי הלידה זה "מוחין דיניקה", אך סדר השבטים "כל יוצא צבא" לפי סדר הדגלים זה "מוחין דגדלות". אז מסתדרים יב שבטים סביב המשכן, ובמרכז יש עוד שנים – כהן ולוי – הקבלה מתאימה למרדיאנים. אם רוצים להקביל בפרטות לשבטים לפי הופעתם בספר יצירה (כנוסח האר"י, עליו סומכים) זו כבר תהיה הקבלה שרירותית – אך במבנה הגדול יש 'ראש' של יב מסביב ו-ב באמצע.

חשוב להדגיש שמדובר על יב מרדיאנים צדדיים, אך הם כפולים – כל מה שיש בימין יש גם בשמאל – אם כן בכללות הגוף יש כו מרדיאנים, בסוד הוי' ב"ה. הסינים מסבירים שכל אחד כפול – יין ויאנג (והקינזיולוגיה אומרת שלא יודעת להשתמש בכך) – אז יש כח מרדיאנים בסך הכל. כח עתים מתחלקים ל-יד ו-יד – שתי ידים – כאשר בכל יד יש יד פרקים (בחלוקה ל-ב באגודל ו-יב בשאר האצבעות, ג-ג-ג-ג, ממש בסוד דגלי מדבר – ראה פירוש הרמ"ז בריש זהר במדבר). סוד "בידך עתתי" – כח עתים מתחלקים ל-יד ו-יד. כח עתים מחזור הירח – שהוא מחזור האשה (לכן הכל מקצוע נשי) – כאשר כל יום הוא מחנה של השכינה, ויש חלוקה ל-יד זכריים ו-יד נקביים (הכל בתוך הנקבה בכלל).

מי הכי אהב את המספר 14? הרמב"ם – שהיה רופא גדול מאד בתקופתו, וברור שאצלו רפואה ותורה מזינים זה את זה (היה גדול בכל המדעים, אך ממש כמקצוע היה רופא). יש להניח – ויש לכך סימנים מובהקים – שגם את ההלכה הוא מחבר בדפוסים ידועים של רפואה. בתלמוד המספר הכי חשוב של רפואה, של מחלות ותרופות וכו', הוא פג (כמנין מחלה). כדי לרמוז שהתורה רפואה לכל – "רפאות תהי לשרך" – הרמב"ם כותב שמחלק כל משנה תורה ל-פג הלכות. אם פג קשור במובהק לרפואת הגוף – התלויה ברפואת הנפש – ק"ו ש-יד קשור לרפואת הגוף (כמו החקירה אם הרמב"ם ידע קבלה או לא, אפשר לחקור אם קבל את הרפואה הסינית – לפי ה-יד נראה שכן...). בחמשה חומשי תורה מופיע שרש רפא יד פעמים – זו תופעת "יד הרופא" (כמו יד פרקים ב-ה אצבעות היד).

פעם שרו לפני הרבי במנגינה רוסית את "אחד מי יודע" (אין בהגדה של אדה"ז, כי הכניס רק ענינים לפי האר"י, אך שרים גם דברים שאין בסידור) – החזן ראה שהרבי מאד מרוצה, אז הוסיף מדעתו "יד מי יודע? יד ספרי הרמב"ם" (אז החל מבצע הרמב"ם), והרבי חייך חיוך רחב. הרמב"ם כתב דבר – שהרגיז רבים בזמנו ואחריו – שהתלמיד יכול ללמוד תנ"ך (כותב חומשים, אך נאמר שהכל) ומיד לדלג לספר ההלכות שלי (לא לגמרי שלא ילמדו גמרא ומדרשים, אך מספיק בלימוד ראשון לקפוץ מתנ"ך לרמב"ם – ורק אחר כך לחזור וללמוד עיון כל החיים). כד התנ"ך מתחלקים ה-ח-יא. אם עושים מזה סדרה – כמו על לוח 5 – המספר הבא הוא יד (ספרי הרמב"ם). רמז מאד יפה לדברי הרמב"ם. המספר הקודם בסדרה ליניארית זו – ב – שני לוחות הברית (אותיות החקיקה, שלפני התורה שבכתב של התנ"ך – אחר כך תושב"ע שזה רק אותיות הדבור – כאשר מעלת אותיות החקיקה ש"אין עוד מלבדו", כי הכל מיניה וביה, בעוד שבאותיות הכתב יש משהו נוסף, דיו וקלף; אותיות חקוקות לפני הצמצום – מודעות של "אין עוד מלבדו" – בעוד שאותיות התורה כבר "אש שחורה על גבי אש לבנה"; להבדיל, ב-ז היסודות של הסינים יש שני סוגי אש – אש 'מלכותית' ואש 'שרית', שצבעיהן אדום וכתום – שניהם בקו שמאל, כאשר אדום-גבורה מולך על כתום-הוד, מערכת הדם ומערכת החיסון, כאשר הצינור המתקשר ללב הוא האדום – ותרגומו הנכון הוא "טרפשא דלבא", ולא כמו שרגילים לתרגם). מזל חדש סיון הוא תאומים – שייך לשני לוחות הברית (על תאומים כתוב "תמתי"-"תאומתי" – זו המדרגה הכי גבוהה של נישואין עם הקב"ה, פרצוף הכתר שלפני הצמצום).

האם אפשר למצוא ב-יד ספרי הרמב"ם חלוקה ל-ב (כלליים) ו-יב (פרטיים)? מופיע מאד יפה – פותח בספר המדע, שהוא הכלל הגדול של הלכות יסודי התורה וכו' (כל המצוות שהן "יסוד היסודות ועמוד החכמות"), וממשיך בספר אהבה. ספר זמנים כבר מתחיל את מעגל השני, אך ספר אהבה כולל את המצוות המעשיות הנותנות ביטוי מעשי והמחשה לאמונות של ספר המדע – זה עדיין ספר של כלל. פותח בשני ספרי כלל, כאשר השני מקבל מהראשון. כך ברפואה הסינית בשני הכללים הcv אחראי על המח והgv אחראי בעיקר על חוט השדרה, היוצא מהמח ומקבל ממנו. הביטוי הכי מובהק של האמונה בה' – ה'מח' של היהדות – זה התפלה, שבנו אותה לפי חי חוליות עמוד השדרה.

עוד סיפור: פעם אחרת מישהו שאל את הרבי מה לעשות לכאב ראש, אז הרבי אמר שזה מאמר חז"ל "החש בראשו יעסוק בתורה". אותו אחד חזר ואמר שקיים את העצה – היה לי כאב ראש גדול, למדתי תורה וזה לא עזר. הרבי אמר לו שבשביל לתקן את הראש צריך ללמוד בתורה עצמה את החלק ששייך לראש – פנימיות התורה. ה'ראש' אצל הרמב"ם זה ספר המדע – ה'פנימיות' של הרמב"ם.

נחזור למרדיאנים (לוח 4):

הדעת זה מערכת העצבים, ושני המרדיאנים שלה אחראים על הראש וחוט השדרה. אמרנו שיותר טוב מלהבין זכר ונקבה – יין ויאנג – זה חסדים וגבורות. החסדים והגבורות שבדעת מתפשטים ומופיעים כה"ח וה"ג בתוך הו"ק (כאשר היסוד כולל כל חסדים וגבורות שמתפרטים בה"ק) – זה המודל הכי יפה ל-יד זוגות המרידיאנים. זוג ראשי בדעת, ואחר כך ששה זוגות בו"ק – הכל כפי שמצוין על הלוח. היסוד של המרדיאנים הראשיים הוא אויר. בקבלה – מספר יצירה ואילך (בסוד אמש) – כל הקו האמצעי הוא אויר. האמצע הוא הכח שמחזיק את האיזון – לשון המאזניים היא אויר ("חוק מכריע בנתיים" בין "כף זכות" של מים ל"כף חובה" של אש). ענין זה הוא נקודת מגע יפה בין החכמה הסינית לקבלה – שהאויר הוא באמצע. בכל שתי מערכות, לפי הסדר שכתבתי, הראשון יין והשני יאנג, והחצים מעידים אם המרדיאן עולה או יורד (יש מרדיאנים רבים שמגיעים לראש, אך האברים אליהם מתיחסים המרדיאנים הם בגוף – לכך התייחסנו אתמול כשאמרנו שהכל בגוף ולא בראש). ה-cv עולה מהברית עד השפה התחתונה, וה-gv עולה מהגב עד קודקוד הגולגלת ויורד עד לשפה העליונה – רואים כאן מה שהוסבר אתמול (בענין מעגלי המישורים של הגוף) שהפה הוא החיבור בין הג"ר והז"ת, אף שהייתי חושב באופן פיזי שזה יותר תפקיד הצואר. דווקא האחורי-הנשי עולה עד הקדקד, בעוד שהפנים-הזכר רק עד לפה – "אשת חיל עטרת בעלה".

אחר כך יש התפשטות של עצם הדעת – "ובדעת חדרים ימלאו". ה"ח וה"ג יורדים למלא את חדרי הלב – חדר ר"ת חסד-דין-רחמים (מקביל לחג"ת, ואחר כך יש נה"י – "כל הון [הוד] יקר [יסוד] ונעים [נצח]"). בחסד-כחול – ריאה ומעי גס. איברים אלו שייכים למערכת הנשימה וסיום מערכת העיכול – כתר ומלכות, נסב"ת – שתי המערכות (שבהיותן קצוות המערכת, הנוגעות בעולמות החיצוניים) שמקבלות ומפנימות חומר מהחוץ, או אויר מלמעלה (רוחניות הנשימה היא נשימת רוחניות – בס"י אויר זה כתר – ובמובן זה הנשימה היא קבלת הנשמה שה' נופח באפי, "'כל הנשמה תהלל יה' – על כל נשימה ונשימה") או אכילת צורות חיים נמוכות מהאדם (בירור ניצוצות מלמטה – זו תחילת עבודת הבירורים, שליחות האדם בעולם). כך מצטייר כל האדם כשריר-חיבור בין העליונים והתחתונים – שואף אויר מהעליונים ומעלה ניצוצות מהתחתונים באכילתו. המעי הגס הכי נמוך – מוציא הפסולת מהגוף בסוף העיכול.

בגבורה היין זה המעי הדק והיאנג זה הלב – לב קשור למערכת הדם שבגבורה.

בתפארת היין זה הטחול והיאנג זה הקיבה (אצטומכא).

בנצח היין זה שלפוחית השתן והיאנג זה הכליות. בספר יצירה הכליות מתחלקות לשתי מערכות – כאן יותר על פי פשט, שזה סוג אחד של אבר בגוף. ההקבלה לנצח מצוינת, כי גם בקבלה כליות זה נו"ה – אך נו"ה שבנצח. נו"ה זה גם כליות וגם רגליים, אז מסבירים שיחסית כליות זה נו"ה שבנצח ורגלים נו"ה שבהוד (עוד סיבה לכך שרגל שמאל היא מנהיגה כל חוש ההילוך). בטחון פעיל ויוזם זה נצח – כליה ימין – ובטחון סביל ומאמין חזק (חשוב טוב יהיה טוב) זה הוד. שתי מדרגות של בטחון – שהוא פנימיות הנצח – "בטחות חכמה".

בהוד היין זה הטרפשא דלבא (שבטעות מתורגם דם ומין) – השריר שסביב הלב (הוד ענף הגבורה – הלב שייך לגבורה והשריר הסובב אותו שייך ללב) – והיאנג זה שלושת-המחממים (הרופאים הסינים אומרים שלא צריך לזהות שלושת המחממים עם בלוטת התריס).

[יש מרידאן שנקרא "שלושת המחממים" – למה 3? כמה רופאים סינים הסבירו שכנראה זה כי הגוף לפי הסינים מתחלק ל-3 – מהראש עד לסרעפת, מהסרעפת לטבור, ומהטבור ולמטה. בכל חלק יש מטבוליזם אחר, המייצר נוזל מיוחד לו, וכל נוזל מתחמם. זה יצירת הנוזלים החיוניים לגוף, וגם שומר על טמפרטורת הגוף – כל נוזל צריך לעמוד על הטמפרטורה שלו, טמפרטורת הגוף (הרופא אמר לי שזה חידוש לא מובן לו, כי נוזלים זה בדרך כלל מים וכאן היסוד של המחממים הוא אש – שלושת המחממים זה היאנג של ההוד לפי החלוקה שלנו, מאד חשוב כי מקביל למערכת החיסון – וזה אכן חידוש כי בחשיבה המערבית העתיקה התכונה העצמית של מים היא קר, עד כדי כך שיש מי שבהלכה חושב שמקוה חם זה לא מקוה, עד שאדמו"ר הזקן מנה כזכותו הראשונה את חימום המקוה לנשות ישראל עליו הן תברכנה אותו; זכות נוספת שכל הבהמות יברכו אותו שתקן לשחוט אותן בסכינים מלוטשות – ב"ה שתי התקנות הללו התקבלו בכל ישראל).

– ובענין זה: אמרנו שכמו שבגדול יש שריר בין עצמות, ומתייחסים אליו כיותר חשוב, כך יש חשיבות רבה לפי שיטה זו לכולוגן שבין תאי הד.נ.א. יש תופעה רפואית ידועה, שחייב להיות הבדל טמפרטורה קטן בין הנוזל שבין התאים לבין התאים עצמם – התאים ומה שמתרחש בהם צריך להיות בחום יותר גבוה מהכולוגן המחבר בין התאים. אם היתה אותה טמפרטורה הגוף היה מת מיד, ח"ו. בגדול, יש עצמות השלד ויש שרירים מחברים – והשרירים יותר פעילים. החלקיקים הדינמיים יותר – חלקיקי אור – יותר 'קרים' מחלקיקי המבנה, חלקיקי החומר. חלקיקים דינמיים זה כנגד חכמה וחלקיקי מבנה כנגד בינה – בינה היא אש. –

בקבלה הסרעפת – "יותרת הכבד" – זה פרסה. במעשה בראשית זה הרקיע המבדיל בין המים העליונים למים התחתונים. תפיסה זו שהנוזל החיוני העליון, הקשור לריאות, הוא מים עליונים, ולמטה מהסרעפת יש מים תחתונים. החלוקה של המים התחתונים גם לשנים – לא מבואר כל כך בקבלה. אצל האר"י חלוקת הגוף לשלש זה עד הלב, עד הטבור ועד הברית. אצל הסינים זה יותר מגושם, אך יש גם לכך שורש – חלק עליון לא עד הלב אלא עד הסרעפת, אחר כך עד הטבור, והשלישי מהטבור ומטה. בפשטות תענוג אלקי זה מים עליונים ותענוגות בני אדם זה מים תחתונים, אך אפשר לחלק גם מים תחתונים. ברפואה הסינית מהסרעפת לטבור נוזל העיכול ומהטבור ומטה נוזל לצורך הפרשה – שניהם מים תחתונים, כי זה אוכל, תענוגות בני אדם, אך באכילה גופא יש באמת שני ממדים. יש את מה שאדם מפנים באכילה – "בכל דרכיך דעהו" – ויש את מה שמפריש. זה ה"טוב ורע" שבנגה – במים התחתונים. מהסרעפת ומעלה זה בחינת עץ החיים – תענוג אלקי – וזה בעיקר נוזל הקשור למערכת הנשימה, "כל הנשמה תהלל י-ה"]

כנגד היסוד מרדיאן הכבד ומרדיאן כיס המרה. כאן כתוב בקבלה בפירוש שכיס המרה, משום מה, הוא מעורר את תאות המין. כתוב בקבלה שהוא "מרה ירוקה" – אפילו לא מה שכתוב בספרות המערבית לפני הרנסנס, בה קשרו מרה ירוקה לכעס, אך אצלנו פשוט וזה יותר מסתבר שהכבד (מרה אדומה) כועס והמרה הירוקה שייכת לתאוה. [בגוף צריך איזון של המרות – נושא גדול בפני עצמו – אך במערב זרקו את השיטה הישנה כשיש חדשה, ואילו במזרח מכבדים את המסורת הישנה ובונים על גביה חדשה. כל כך מכבדים הורים, עד שלפעמים משתחווים להם וזה הופך לעבודה זרה: האללת דמויות של הורים, של מאסטר או של רופא ונתינת הסמלים שתי נקודות שעלולות להפוך לעבודה זרה. רק לידע כללי – עם קבלת המערב בסין, פשוט הרגו כל הרופאים הקלאסיים. יש לציין שכדי לגלות כל הצינורות והנקודות פשוט פשטו עור של אנשים חיים – לא במקרה שדווקא הגרמנים היום הכי טובים ברפואה סינית]. הקשר בין הכבד הכועס והמרה המעוררת תאות מין – "['זכו' שכינה ביניהם] 'לא זכו' אש אוכלתן". שני פירושים (נכונים) לאש – או אש של תאות מין, או אש של כעס בבית.