1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (68)

ד"ה "הודעני נא את דרכך" (4)

י"ז שבט ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגנו שאמיל.

אנחנו בקיצור:

קיצור. יבאר דכל חכמה היא סוג מיוחד שדורשת הכשרה והכנה מיוחדת ולכן ביקש משה הודיעני את דרכיך דסוג ההשגה האמיתי באלקות [חוזר בפירוש לבקשת הודעת הסוג של החכמה, כפי שהסביר בהתחלה.] ואז ידע אופן ההכשרה [יעבור מנקודה, ידיעת הסוג, לקו, של ההכשרה.] דכל זה בשביל מציאת חן [וכמו שהזכרנו בשיעור הקודם, הוא מדלג כאן על "ואדעך". הכל בשביל "למען אמצא חן בעיניך", חן יותר נעלה.], ויקשה א) הלא כבר מצא חן ["מצאתי חן בעיניך".], ב) ומה ההבדל בין חן הראשון להשני, ויסביר דפעולת חן הראשון א) הידיעה כללית שיש השגה נעלית יותר [כבר מתחיל לתפוס שיש סוג אחר של השגה, נעלה מכל מה שיש לו.], ב) שאיפה לידע בפרטיות [זו מדרגה שלא היתה בפירוש במאמר, כפי שאמרנו. יש לו שאיפה עצומה בלב להגיע לידיעה אמתית – הידיעה הכללית הראשונה היא יחסית במקיף, והוא רוצה להשיג בפרטיות.], ג) וההכשרה לקבלה [ההכשרה בפועל.], ויבאר דמאעתדל"ע יכולה להשתלשל עבודה חיצונית ["שקר החן", מה שלא שייך לו משתלשל לעבודה שקרית אצלו – עושה דברים שלא שייכים לו.], מעלת האור דבאתעדל"ת, א) שנעשה כלי, ב) שממשיך או"פ [העלי עצמו ממשיך או"פ, כפי שהסברנו.], ג) מאיר בפנימיותו, ד) משלים הכוונה בעבודה [זה הדבר העיקרי – לשם כך ה' רצה את האדם, לא רוצה שנקבל לחם בשת אלא שנעבוד. אלא ארבע נקודות של מעלת האור שבאה בעקבות עבודה.].

כעת מתחיל את המאמר וחוזר על תוכן המאמרים הקודמים:

ולהבין כל זה יש להקדים תחלה מה שנתבאר לעיל צדקת הטענה דישראל [שה' צריך לעשות תשובה – לא לדרוש מאתנו לעשות תשובה, לא לבוא אלינו בטרוניא על העדר העבודה שלנו והנפילות שלנו לעתים.] בהעדר עבודה אמיתית וסבת ענין חטא ועון היא מפני סילוק אוא"ס הבל"ג בהעלם הצמצום והתהוות העולמות הוא על ידי העלם האור [בראת אותנו בעולם של "חשך יכסה ארץ וערפל לאומים" – מה אתה רוצה מאתנו? שמת אותנו בחשך ולכן אנחנו נופלים לפעמים.], דכללות ענין ההעלם נותן מקום לישות [כשאיני רואה את ה' אני מתחיל להרגיש את עצמי ביתר-מודעות-עצמית – עיקר חטא עץ הדעת, שאני חושב על עצמי כל היום. אם ה' היה גלוי – הייתי חושב עליו. אבל אם ה' העלים עצמו ויש חשך – על מי יש לי לחשוב חוץ מעצמי. על זה אנחנו טוענים לה', שמכיון שהעלמת את עצמך אני נעשה מרוכז בעצמי – וזה שרש כל הבעיות בעולם.] וחומריות העולם והתגברות הסט"א [עוד דבר שהוסבר:] ובירור הניצוצות והזדככות החומריות הוא על ידי ב' אופני תשובה [ה' אשם במצב שלנו, שם אותנו בו, אבל אנחנו מודים שבדיעבד אנחנו צריכים לעשות תשובה – לא רוצים להשאר במצב הקיים. איך עושים תשובה? בב' אופנים:], תשובה תתאה בצעקת הקול ותשובה עילאה בצעקת הלב [תמיד בקיצורים שלו יש ווארט חדש, שלא היה כתוב קודם. גם כאן הקטע הקטן הוא קיצור, ויש בו שני דברים חדשים. הראשון, שקודם הוא דבר על צעקת הקול וצעקת הלב בלי לחלק כמו כאן, שתשובה תתאה היא צעקת הקול ותשובה עילאה היא צעקת הקול. מאד חשוב, שצעקה של אדם כי כואב לו היא תשובה תתאה, אבל כאשר הוא מגיע למצב שהוא משותק ואין לו קול, והוא צועק רק בלב, זו כבר תשובה עילאה.] ותשובה עילאה היא בדרך אתערותא דלעילא [אדם לא היה מגיע אף פעם לתשובה עילאה בכח עצמו. לתשובה תתאה כן יתכן שאדם יגיע וזו עבודתו – לכאוב על המצב עד שצועקים באמת "עד מתי", למה אין משיח ובית מקדש. זו עבודת האדם, ולכן הרבי טען עלינו למה לא צועקים באמת "עד מתי". אבל להגיע למצב שאינך מסוגל לצעוק והצעקה היא רק בלב – נשמע לא טוב, ואף על פי כן הוא אומר – זו מתנה מהשמים.] ובאה דוקא אחר השלימות דתשובה תתאה בדרך מלמטה למעלה [תשובה תתאה היא מלמטה למעלה ותשובה עילאה מלמעלה למטה. צעקת הקול היא מלמטה – אני נותן צעקה. צעקת הלב היא משהו שיורד אלי מלמעלה, כי איני מסוגל להגיע אליו בכח עצמי.], [כעת מגיע עיקר החידוש – לא רק שלא כתב כך קודם, אלא היה נשמע הפוך. הוא כתב במאמר הקודם ש"ובאו האובדים מארץ אשור" היינו תשו"ע שבאה לגמרי מלמעלה, וכן כותב:] דהתשובה של הנה"ב היא שבאה מצד הריחוק והיא תשובה תתאה [מי נותן צעקה? עושים את השופר מחיה כי הוא תשובה של הנפש הבהמית שלי, קול שנשמע. תשובה תתאה זו היא כלי להמשיך את הנפש האלקית שיש לה צעקה אלקית.] והנפש האלקית שהיא כלי להשגה אלקית הנה התשובה שלה היא תשובה עילאה ובאה אחר תשובה תתאה [לכאורה מסביר הכל באור חדש ושונה ממה שהיה קודם. ניסינו ליישב בשיעורים הקודמים שצעקת הקול היא שפלות, רק שהוא כל כך שבור – "לב נשבר" – שפועל אצלו שינוי המהות. שינוי המהות, כמו שהרמב"ם מתאר בהלכות תשובה שלומדים בימים אלה – בעל תשובה אמתי הוא אדם חדש, יש לו שם חדש. שינוי המהות שייך לתשובה עילאה, והוא בא לו מתוך שבר, והשבר הוא שפלות ותשובה תתאה. לכן אמרנו שאת כל ענין תשובת הנפש הבהמית אפשר לצייר כ"נעוץ סופן בתחלתן" – מצד אחד האדם הכי שבור מהמצב שלו למטה, המדרגה התחתונה של תשובה תתאה, ומצד שני מתחולל בו שינוי המהות שהוא תשובה עילאה הכי גבוהה. כך ניסינו להסביר את השינוי בין ההסבר באריכות לקיצור כאן. קודם היה משמע שתשובת הנפש האלקית היא תשובה עילאה, אך יותר נמוכה מתשובה עילאה של הנפש הבהמית. כעת אומר שתשובת הנפש הבהמית היא תשובה תתאה – דבר מאד מסתבר, אם לא הייתי קורא את הדברים שלו קודם. קודם הסביר שתשובת הנפש הבהמית היא תשובה עילאה בשל העוצמה של הנפש הבהמית ועוצמת התשובה שגורמת לשינוי המהות. הסביר גם שבהמה לא עושה תשובה מעצמה, אלא רק אם יש "שופר גדול" וזעזוע מלמעלה.].

עד כאן סיכום הפרקים הקודמים. כעת מתחיל פרק חדש, שיש בו דברים מופלאים ממש בחסידות:

כ) והנה המורם מכל האמור הוא דבאתעלד"ע יש בתי בחינות ומדריגות [הוא כבר אמר שכל אתערותא דלעילא היא מציאת חן, ושתי המדרגות של אתעדל"ע הן בעצם שתי מדרגות החן שכתובות במשה רבינו, "וגם מצאתי חן בעיניך" שלפני הידיעה ו"למען אמצא חן בעיניך" שאחרי הידיעה.], הא' היא מדריגת אתעדל"ע הבאה מצ"ע, ואתערותא זו היא קודם אתעדל"ת [לפני שאדם עובד מכח עצמו.] והיינו שע"י אתערותא זו יכול ואפשר לעורר אתעדל"ע [כלומר, שאפשר לעורר אתעדל"ת המעוררת אתעדל"ע. או שיש כאן טעות הדפוס – יותר משמע שכך – שעל ידי אתעדל"ע הראשון אפשר לעורר אתעדל"ת. כדאי לתקן.], ואתעדל"ע זו ישנה גם כשלא יש אתעדל"ת כלל, [החידוש הראשון בפרק הזה, משהו מאד גדול שמאד נוגע לכל מה שאנחנו מדברים על תורה ומדע. תמיד כשמדברים על אתעדל"ע שלפני אתעדל"ת חושבים על שני דברים – או שאדם קבל פתאום התעוררות בלי שהכין את עצמו ולא יודע מאיפה הגיע, מתלהב בלי שום הקדמת עבודה שלו, או יציאת מצרים, שה' גאל אותנו בחסד חנם, בלי זכויות (ורק כדי שיהיה משהו הוא נתן לנו שתי מצוות של דם, דם מילה ודם פסח, "בדמיך חיי בדמיך חיי", אך בכללות היינו שקועים ב-מט שערי טומאה וברגע האחרון ה' הושיט יד והוציא אותנו). אלה שני הציורים שמופיעים בדרך כלל בחסידות על אתעדל"ע בלי אתעלד"ת – או התעוררות פתאומית בחיי הפרטיים, או יציאת מצרים בחיי האומה (שקורה כל פעם). כאן כותב הסבר חדש לאתעדל"ע שלפני אתעדל"ת, משהו חשוב שנוגע במיוחד לדור שלנו:] והו"ע הכריתות ברית על קיום העולם [שבועת ה' אחרי המבול שלא יחריב את העולם, הברית עם נח. איך הגיע? הוא רוצה להסביר שאעתדל"ע היא חן, ומתי יש את החן הראשון בהיסטוריה? "ונח מצא חן" (נח אותיות חן הפוך). היה אפשר לומר שכל בריאת העולם היא חן – בריאה בלי העלאת מ"ן, כי לא היה עולם – אך לא כותב כאן כך. אכן כתוב כך הרבה בחסידות, אך כאן כותב משהו אחד, ממש חידוש. כל המאמר בא להסביר את פרשית החן העיקרית בתורה – שהמלה חן חוזרת בה ארבע פעמים – וכאשר רוצה להסביר את החן אומר שהאתעדל"ע הראשונה היא על דרך כריתות הברית על קיום העולם, ברית הקשת. הברית לקיום העולם אינה כי אנו ראויים – אדרבא, ה' נשבע שגם כשלא נהיה ראויים לא יביא שוב מבול לעולם, והסימן הוא הקשת. אם כן, הקשת היא סימן החן הראשון של ה' עם העולם. זה ווארט מאד מיוחד, שתיכף נראה את ההשלכות שלו.] וכמ"ש עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף וגו' הנהו מצד אתעדל"ע מצ"ע אמנם עם היות אתעדל"ע מצ"ע מ"מ ביכלתה לעורר ענין העבודה וההתעוררות של מטה [הוא כתב שכל אתערותא דלעילא יכולה לעורר אתערותא דלתתא. יכולה פירושו שזו לא תוצאה הכרחית. הווארט שעומד לומר שהוא שעצם המציאות של עולם קיים, שאני יוצא החוצה ורואה את הטבע, היא אפשרות להסתכלות בה'. אני לא תמיד מסתכל ורואה את ה' בעולם – לא אומר לעצמי שהעולם קיים בזכות שבועת ה', כריתות הברית עם נח, כי אם הייתי מסתכל על המצב שלנו אולי לא היה מגיע שהעולם יתקיים. לא תמיד רואים כך, אבל אם מסתכלים נכון על עצם מציאות העולם – זה יכול לעורר אותי בתשובה, רק שאני קם בבקר ומסתכל על העולם. ווארט מיוחד במינו – לא שמהשמים נופלת לי התעוררות ולא חויה של יציאת מצרים, אלא פשוט הסתכלות על מציאות הקיום. זו עצמה תופעה של ה', מציאת חן, שמשום מה מצאנו חן מספיק שה' מקיים לנו את העולם. למה? רק מלמעלה. רוב האנשים לא מתעוררים מכך, כי מתרגלים, אבל ביכלתה לעורר ענין העבודה מלמטה אצל מי שמסתכל נכון.] והוא דכאשר מתבונן בענין העולם וטבע הנבראים ועניניהם [התבוננות ב"מעשה בראשית" לפי הרמב"ם. הרמב"ם כותב שהתבוננות ב"מעשה בראשית" מכשירה את האדם לאהבת ה' ויראת ה', לכן כותב בהלכות יסודי התורה. הוא כותב שכל אתערותא דלעילא, אם אינך מפנים נכון, עלולה להפוך לשקר בעבודתך. אז מצד אחד כל ההתבוננות במעשה בראשית היא בעקבות אתעדל"ע מצד עצמו – החל מבריאת העולם באתעדל"ע, כמו שאמרו, ובעיקר כריתת הברית על קיום העולם – ויכול לעורר אתעדל"ת. מצד שני, יש כאן סכנה – אם אדם רק ילמד מדע ויתבונן במעשה בראשית זה יכול להפיל אותו, אם לא מלווה בעבודת ה' נכונה מצד עצמו. זו דוגמה הכי טובה ל"שקר החן" שיכול להיות היום – צריך לאמת את החן על ידי חבור התורה למדע ועל ידי עבודה אמתית לפי המצב שלנו.] הנה מזה עצמו מתעורר בהתעוררות גדולה וכמו אברהם [ממנו מתחילה כל היהדות.] דכל ענין הכרתו באלקות בא מעניני עולם [התבונן בעולם והגיע להכרת אלקות. הוא מסביר שהאתעדל"ע היא נח – "ונח מצא חן" – ואילו אתעדל"ת מתחילה אצל אברהם אבינו, עבודה מצד האדם. ואיך אברהם הכיר את ה'? רק מצד התבוננות בעניני העולם.] וכדאיתא במד"ר (בראשית פל"ט) א"ר יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת [תמיד חשבתי – אפשר לחשוב – ש"בירה דולקת" היינו ארמון שעולה באש, אבל תיכף נראה שמסביר לגמרי אחרת.] תאמר שבירה זו בלא מנהיג [שהיא הפקר] הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה [אפשר להביא מכאן ראיה למה שקראנו ב"היום יום" לפני כמה ימים – שההסתכלות שלי עליך פועלת שתסתכל עלי חזרה. כאן "הציץ עליו בעל הבירה" והדבר פעל שאברהם יסתכל עליו חזרה, ואז הוא אומר לו "אני בעל הבירה".], כך [הנמשל:] לפי שהיה אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם [יוצא מהמשל והנמשל של חז"ל שכל העולם הוא בירה דולקת. קודם אמרנו קצת אחרת, שאני קם בבקר, יוצא החוצה, ורואה עולם יפה שה' ברא – ב"ה. מה הכוונה שאני רואה "בירה דולקת"? אברהם אבינו הלך ממקום למקום וראה בירה דולקת, ואז תמה – יתכן שלארמון הזה אין מנהיג? אז "הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני בעל הבירה" ובנמשל "הציץ עליו הקב"ה ואמר אני בעל העולם".], הרי שאברהם הכיר באלקות מעניני העולם, וזהו שראה בירה דולקת [כדי להסביר למה העולם שאני רואה כל הזמן הוא בירה דולקת, הוא צריך לתרגם לאידיש:], ער האט דערזעהען די ליכטיקייט וואס איז אין וועלט האר ער פון דעם דערקענט דעם בורא ב"ה [הוא ראה הארמון מלא אור – לא שהארמון נשרף ח"ו. הוא ראה את האור הגדול שיש בתוך העולם. קם בבקר, יצא החוצה, וראה עולם כל כך מלא אור שהוא דולק. אז הוא תמה היתכן שיש ארמון עם כל כך הרבה אור בתוכו ואין לו מנהיג?! לתופעה כזו חייב להיות בעל הבית.],

עד כאן היום. רק נסיים באיזו גימטריא: "אני בעל הבירה" שוה שכינה. כתוב בזהר הקדש ששכינה היא פירמידה של 10 – סכום כל הרבועים מ-1 עד 10 (כפול, היהלום התלת-ממדי של עשר עולה 770). "אני בעל העולם" שוה ש-די, השם של בריאת העולם, "שאמר לעולמו די". אם הייתי מפרש ש"בירה דולקת" אומר שנשרף מישהו – אז הייתי מבין שיש מציאות, אבל יש לה הגבלה שלא תתפשט יותר מדי. בכל אופן, יש כאן גימטריא נפלאה, ש"אני בעל העולם" הוא השם של בריאת העולם, ש-די, ו"אני בעל הבירה" שוה שכינה. עבודת בית למי שאוהב זאת – לעשות סדרה של "אני בעל העולם" (61, 102, 151 – שלשה מספרים עולים). ההפרשים – 41, 49. הפרש ההפרשים, שהוא הבסיס – 8. היות שמסודר מאד – עליות בהדרגה עם בסיס קטן יחסית – יהיו עוד שני מספרים קודמים בסדרה. בדרך כלל בסדרה עולה אין מספרים חיוביים קודם, אבל כאן יש שנים קודם. לפני אני יהיה 28 ולפניו 3. 28 ועוד 3 עולה א-ל, השם שמצטרף לש-די – "אל שדי" – פלא, ש"אני בעל העולם" עולה ש-די ושני המספרים לפניו עולים א-ל. א-ל ש-די עולה משה. מה המספר הבא? יצחק. המספר ה-11 בסדרה הוא תריג. אם מחברים את כל המספרים עד תריג רואים שהממוצע שלהם הוא אברהם – הרי כל המשפט הזה הוא הגילוי שהיה לאברהם אבינו.

ובאמת הנה לאו דוקא אאע"ה שהיה משכיל נפלא בא לידי השגה זו דהכרת אלקות אלא דכל אדם יהיה מי שיהיה יכול להבין לפי ערכו ומהותו ענין האלקות מן העולם, וכמ"ש ומבשרי אחזה אלוק' וכן בכל עניני העולם רואים ענין אלקות מה שראוי לעורר להתקרב לעבודת אלקית,