1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (49)

ד"ה "שובנו אלקי ישענו" (1)

ט"ו טבת ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

אנחנו מתחילים מאמר שהרבי אמר בי"ג תשרי תש"ה, ביארצייט של הרבי מהר"ש:

שובנו אלקי ישענו והפר כעסך עמנו [הפסוק הוא מתהלים פ"ה. המאמר הקודם היה על פסוק מתהלים ס"א והמאמר הזה הוא המשך שלו – בהמשך יביא שוב את טענת ישראל "אלהים זנחתנו פרצתנו", טענה מוצדקת, שכל הבעיות שלנו הן בשל הצמצום שאתה עשית. המשך הפסוק במאמר הקודם היה "אנפת תשובב לנו". אתמול למדנו שעיקר הכעס, "אנפת", הוא בגלל הגאוה שלנו – "אם תגביהי כנשר" – ומבקשים "תשובב לנו". כאן הפסוק מתחיל "שובנו", כמו "תשובב לנו", ומתייחס גם לכעס, "הפר כעסך". המלה העיקרית כאן בפסוק, בה עוסק המאמר, היא "שובנו" – צורה חד-פעמית, לא שתשיב אותנו ולא שאתה תשוב, אלא משהו ביחד – שמסביר שיש בה מלמעלה למטה ומלמטה למעלה.], ופרש"י שובנו שוב אתה והשיבנו [כבר רש"י מפרש שיש בצורה זו שני דברים, "שוב אתה" וגם "והשיבנו".], והיינו דכללות ענין התשובה הוא בשני אופנים בדרך מלמעלה מלמטה ובדרך מלמטה למעלה, בדרך מלמעלה למטה הוא על דרך כמו שהיה ביציאת מצרים שעל זה נאמר דודי לי ואני לו [קודם אתערותא דלעילא ואז אנחנו נמשכים אחריה – "משכני אחריך נרוצה".], דתחלה היתה התשובה מלמעלה שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה [עד כאן תשובה אחת.] והתשובה מלמטה למעלה היא כמו העבודה דחדש אלול שעל זה נאמר אני לדודי ודודי לי אני לדודי בעבודת התשובה מלמטה למעלה ואחר כך הוא ודודי לי בהגילוים דחדש תשרי [כך מפרשים הרבה פעמים בחסידות, שאף על פי ש"אני לדודי ודודי לי" ר"ת אלול, ה"אני לדודי" הוא עבודת אלול ו"ודודי לי" הוא ההמשכה של תשרי – שני זמנים שונים, ולא באותו זמן ממש. גם ביציאת מצרים יש "דודי לי" בניסן, שנגלה מלך מלכי המלכים וגאלם, ויותר מאוחר יש "ואני לו", לא באותו זמן ממש.] שהם המשכות כלליות על כל השנה, וכשאומר שוב אתה והשיבנו הכוונה דתחלה היא התשובה מלמעלה ואחר כך היא התשובה מלמטה [אבל היחוד כאן ששניהם יחד, במלה אחת, ולא כמו באלול-תשרי או בניסן שמחולק לשני זמנים], ובמדרש תנחומא איתא אמרו בני קרח [משהו מיוחד בבני קרח שמייצגים את כנסת ישראל.] עד מתי אתה אומר שובו בנים שובבים [שייך לימים האלה, ימים השובבי"ם. "שובו בנים שובבים" בגימטריא "ביאת המשיח" (אחד מהרבה דברים) – עבודה חשובה של ימי השובבי"ם, שעל ידה יבוא משיח.] והן אומרים לך שוב אתה תחלה שנאמר שובה ה' עד מתי והנחם ["הנחם" בנפעל, אתה צריך להתחרט.???], לא אתה תשוב לעצמך ולא אנו נשוב לעצמנו אלא שנינו כאחד [הסיכוי היחיד הוא ששנינו נתעורר יחד. כמו שדברנו ב-ה' טבת ביצהר, שצריך קשר עצמי שכל אחד מרגיש את השני, ומכח ההרגשה אחד את השני ממרחק שניהם מתעוררים יחד – תופעה של 'שזירה קוונטית'.] שנאמר שובנו אלקי ישענו, והיינו דהקב"ה אומר שובו בנים מלמטה למעלה תחלה כמו אלול ותשרי שהוא מלמטה למעלה ואנו אומרים שובה ה' מלמעלה למטה על דרך יציאת מצרים שהיה התעוררות מלמעלה, אך בני קרח [אמרו שכל אחד מצד עצמו לא יהיה אף פעם, ולכן] עשו פשרה [עליה כתוב "פשרה עדיפה מדין". ???כתוב שאמצע התורה הוא "דרש דרש" – דרישה של ה' מלמעלה אותנו ודרישה שלנו את ה' מלמטה. צריך להיות בשוה, שכל אחד מרגיש שגם השני דורש ועושים יחד. אף על פי כן, "ואני המתחיל" – צריך שה' יתחיל, כי כמו שיסביר בהמשך את כל הבעיה עשה ה' בצמצום הראשון.] ואמרו שובנו אלקי ישענו והיינו שתהיה תשובה מלמטה למעלה אך שיהיה על זה התעוררות מלמעלה [אך לא כמו גילוי יג מדות הרחמים שיש בחדש אלול (גם יש התעוררות מלמעלה, כמו שנסביר) ולא כמו "דודי לי" של יציאת מצרים, אלא משהו מיניה וביה – גילוי עצום של הקב"ה בתוכנו בהתעוררות של תשובה. התשובה של משיח היא שהאלקות מתגלה בתוכנו, כמו שדובר ???קטיעה?? שהתגלות המשיח היא התגלות ה' בתוכך, בתוך העם. זו הנוסחא הסודית של "שובנו" – שובנ כבר שוה משיח, ועם ה-ו זה משיחו, שוה יד פעמים הוי', יוסף יצחק.], ולא כמו יציאת מצרים שהיתה התעוררות מלמעלה בלבד, ולא כמו הבא לטהר מסייעין לו שזהו מלמטה למעלה שמתעורר מעצמו רק שמסייעין לו [מלמעלה אחרי שמתעורר מעצמו מלמטה. זו הדרישה של ה' בהתחלה – שאנחנו נשוב, נתעורר, ואז ודאי ה' יעזור לנו, רק צריכים להראות שרוצים. לא מדובר על זה], כי אם שתהיה התעוררות מלמעלה לשוב בתשובה והתשובה תהיה מלמטה למעלה [יש התעוררות מה' שנשוב בתשובה, אבל הביטוי יהיה כולו משלנו.], וכענין וישכם לבן בבקר שזוהי המשכה מבחינת לובן העליון [אדם קם בבקר ויש לו התעוררות לעבוד את ה' – מאיפה יש לו התעוררות? ההתעוררות היא פנימית, אבל היא באה מהארת לובן העליון שבאה ומתחדשת בכל בקר, "חדשים לבקרים רבה אמונתך".] שבכח זה [שהלבן, הלובן העליון, מתעורר] תהיה ההתעוררות בתפלה מלמטה למעלה [התעוררות פנימית בתוכנו, לא כמו "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים וגאלם".], והתעוררות זו אינה בבחינת קירוב וגילוי ממש רק שהוא בבחינת מקיף מרחוק להיות בכח זה האתעורתא דלתתא [מה שאמרנו שה' מתלבש בתוכי, נותן לי את הכח להתעורר, הוא נכון – אבל גם ההתלבשות הזו היא בבחינת מקיף מרחוק.].

פותח ומקדים למאמר בענין המלה "שובנו", לפי פירוש רש"י, שכוללת "שוב אתה והשיבנו", משהו נפלא. יש מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע אם הגאולה תהיה בניסן או תשרי, והוא יוצא מזה על ידי שמסביר משהו שכולל את שניהם. [יש משהו דומה לכך?] הוא אומר שכל בקר יש משהו כזה – כשקמים בבקר. מה שמוציא אותך מהמטה בבקר, זה לא פשוט... זה "שובנו". יכול להיות שגם דומה לחגים מדרבנן. החגים מדאורייתא הם זכר ליציאת מצרים או תוצאה וגילוי מעבודת אלול. אם יש עוד משהו, "שובנו", "שוב אתה והשיבנו", צריך להיות החגים מדרבנן – חנוכה ופורים. "הפר" צריך להיות כמו הפרת הפור של פורים. קשור גם ליום הכפורים, כמו פורים. לפי זה, אולי יש משהו ב"שובנו" ששייך לחנוכה, ממנו אנו יוצאים, ואחר כך "והפר כעסך עמנו" בפורים.

ולהבין כל זה יש להתקדים תחלה מה שנתבאר לעיל דכל הדרכים בדרכי העבודה גם בעובדי ה' בנשמתם [חידוש שמוסיף כאן, והזכרנו קודם שיאמר זאת.] שאין להם שום התעסקות בגופם [יחידי סגולה, כמו משה רבינו] שהוא טוב ["ותרא אותו כי טוב הוא", שנתמלא הבית כולו אורה, כי הגוף היה זך ושקוף – כמו שהרמב"ם מתאר את החומר של הגלגלים.] ואינו צריך בירור וכמו גופו של משה דכתיב ביה כי טוב הוא בכל זה הנה צריכים שימור [כי "כל הדרכים בחזקת סכנה" – כל הדרכים של ירידת הנשמה בגוף, כפי שיסביר.] ושמירה מעולה בדרכי עבודתם מפני המנגדים מהקליפה והסטרא אחרא [לא הזכרנו קודם, אבל גם אצל משה רבינו רואים שהקליפות רודפות אותו. טענו שמשה רבינו הורג גוים, וזה רדף אותו כל החיים – הריגת המצרי (הלעו"ז של משה). כתוב בזהר הקדוש על ערי המקלט, "אשר ינוס שמה", אותיות משה, הוא צריך לברוח מהקליפות שרודפות אותו.], ובפרט בעובדי ה' בגופם [מכ"ש וק"ו] שצריכים לברר גופם ולהזהר בכל הענינים הגשמיים שהם מבררים [חייבים לאכול ולשתות ולהיות במגע עם העולם הזה, כדי לברר, אבל יכולים במקום להעלות לשקוע בתאוה הגשמית וצריכים להזהר.] שלא יכשלו כי הנה"ב מפתה אותם וכמאמר יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום והקליפות וסטרא אחרא רוצים להפילו ח"ו ולקבל יניקה ממנו וצריכים עבודה ביגיעה עצומה ובעמל רב [ביטוי שחזר כמה פעמים, והתייחסנו אליו במאמר הקודם.], דכל זה הוא לפי שכללות ענין העבודה בעבודת הוי' היא על ידי נסיונות [וכפי שרואים שהיהודי הראשון, אברהם, עמד בעשרה נסיונות – ולכן הוא היהודי הראשון.], והטעם הוא לפי שכללות הגילוי אור שלמעלה הוא על ידי הצמצום והפרסאות שמהם מסתעפים המסכים המעלימים [הכל מתחיל מהצמצום הראשון, "אלהים זנחתנו", ואחריו יש פרסאות – "דבר המשכח" – "פרצתנו". כאן משמע שמסך יותר מסתיר מפרסא – "הפרסאות שמהם מסתעפים המסכים המעלימים". יתכן שהכוונה כמו שאמר במאמר הקודם, שיש פרסא בא"ק ופרסאות באצילות אבל עדיין אינם מעלימים, והפרסאות בבי"ע כבר מעלימות. יתכן שלפרסאות דבי"ע קורא מסכים – אמרנו שמסך אותיות ???, ולא אמרנו שמסך אותיות מסכה (כמו בפורים), שהאור האלקי מופיע לגמרי בהדמיה אחרת.], ולזאת צריכים לתנועה דתשובה [???קטיעה בשידור???] שהוא התעוררות פנימית להמשיך אור עליון יותר והוא על ידי התעוררות מלמעלה שהיא היא הנותנת כח להיות האתערותא דלתתא.

טו) והנה הכח וההתעוררות הזאת נמשך מלמעלה ממקום עליון מאד מבחינת שמו הגדול שלמעלה גם מבחינת יגמה"ר [דבר מופלא ביותר, כי בדרך כלל אומרים שהאתערותא דלעילא הכי גבוהה היא מ-יג מדות הרחמים, שמעוררת אותנו לעשות תשובה באלול, אבל הוא אומר שגם זה לא מספיק בשביל התשובה של משיח – התשובה של "שובנו", שצריכים להתגבר על כל הנסיונות, בפרט בעקבתא דעקבתא דמשיחא, הזמן שלנו. הבעל שם טוב אמר, וכולם אומרים, שעיקר הנסיונות של עקבתא דעקבתא דמשיחא הוא באמונה. אין נסיון יותר גדול מלהחזיק באמונה טהורה וצרופה דווקא בדור שלנו, הדור של משיח. כדי להתעורר מלמטה צריך להמשיך ממקום יותר גבוה מ-יג מדות הרחמים. רק בווארט הזה צריכים להתבונן המון – מה זאת אומרת? הרי יג מדות הרחמים באות מהכתר, מפנימיות הכתר, ובפרט תיקון "ואמת" שהוא הארת הפנים, שע נהורין, "דנהירן תדירא דחדאן תדירא". מה יותר גבוה? "שמו הגדול". כמו שלמדנו על חנוכה (ב-ה' טבת), שהכוונה של חנוכה היא יג מדות הרחמים, אבל מסודר ארבעה ימים מול ארבעה ימים, שרמוזים ב"הוי' הוי'" שלפני יג מדות הרחמים. הוא לא אומר כך בפירוש, אבל יאמר בהמשך שהמדרגה הזו רמוזה בפרשת כי תשא, עם יג מדות הרחמים, שכתוב קודם "אני אעביר כל טובי על פניך", ש"כל טובי" יותר גבוה מ-יג מדות הרחמים. יתכן שה"כל טובי" רמוז בשם הוי' הראשון, שלפני ה"פסיק טעמא", לפני יג מדות הרחמים. שוב, בשביל ההתעוררות של "שובנו" – שעולה יד פעמים הוי', כנ"ל – צריכים להמשיך מ"שמו הגדול שלמעלה גם מבחינת יגמה"ר".], דהנה כללות הענין מה שהתשובה מועלת שיהיה על ידי זה סליחת עונות אפילו אם התשובה היא מלמטה לבד [אפילו בלי ההתעוררות מלמעלה.], הנה בכדי שתתקבל התשובה זהו מבחינת יג מדות הרחמים [בסופן כתוב "נושא עון ופשע וחטאה ונקה" – שה' מקבל את התשובה שלנו וסולח לנו בפועל ממש.] שזהו מבחינת עצמות אור אין סוף שלמעלה מבחינת החכמה [מדרגת כתר, לכן פלא כאן שיכול להיות משהו יותר גבוה גם מזה.], כי על פי החכמה לא מהני תשובה [כעת מביא מדרש מפורסם, שיש עליו הרבה פירושים מראשונים ואחרונים, ולא כל כך מובא בחסידות. המהר"ל??? מבאר הכי באריכות, כפי שהסברנו פעם.], וכמארז"ל שאלו לחכמה חוטא מה עונשו אמרה להם חטאים תרדף רעה, שאלו לנבואה חוטא מה עונשו אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות [יש גרסאות שמהפכות את תשובות החכמה והנבואה.], שאלו לתורה חוטא מה עונשו אמרה להם יביא קרבן ויתכפר לו, שאלו להקב"ה חוטא מה עונשו, אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו [התשובה היא מענה רק של ה' – אפילו לא של התורה. החכמה והנבואה אומרות שבכלל אין תיקון בלי יסורים, התורה אומרת שיש עצה אבל צריכה יגיעה והוצאה כספית, ואפשרית רק בזמן בית המקדש. רק הקב"ה אומר שיעשה תשובה ויתכפר לו] הה"ד טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך [לכל אחד יש פסוק, והפסוק של ה' הוא "טוב וישר הוי' וגו'" – ה' הכי טוב וישר, ידוע ש-ישר עולה כי פעמים טוב. ???הפרעה??? זה הטוב המיוחד של ה' – "אין טוב אלא תורה", אבל ה' הוא אבא טוב עוד יותר מהטוב של התורה. גם בתורה יש איזה דין, אבל התשובה של ה' הכי טובה – כעת שובבי"ם, צריכים לעשות תשובה, והכי טוב ה"שובו בנים שובבים" שה' אומר.], שזה שהתשובה מועלת הוא מבחינת הטוב כי לא כלו רחמיך דהיינו מבחינת יגמה"ר [התורה היא המדרגה הפנימית של החכמה, אבל יג מדות הרחמים הן סליחה שלמעלה מהחכמה. מי שכל כולו טוב וישר – ללא כל מדת הדין – הוא ה'. כנראה קודם היתה חיצוניות החכמה, השכל. או – על פי קבלה – אם קודם היתה נבואה למעלה מחכמה, אף ש"חכם עדיף מנביא" ("ונביא לבב חכמה", את מי תולים במי), אז כנראה החכמה קודם היא חכמה דז"א, אחר כך נבואה היא באמא (כמו תמיד), תורה היא חכמה-אבא, והקב"ה הוא כתר שלמעלה מהחכמה. רק הקב"ה – שהוא הכתר – כולו טוב.],

???אולי חסר בסוף???