1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (64)

ד"ה "בסכות תשבו" (9)

י"ב שבט ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגנו שאמיל.

קיצור. יבאר דהנה"א שהוא כלי לאלקות הנה אחרי הקדמת תשובה תתאה [ובזכותה] בא תשובה עילאה, [למה? כי] הנפש האלקית היא אדם, ואדם הוא מסודר לכן הנה גם השגת השלילה באור אין סוף [בדרגות מאד גבוהות, שאי אפשר להשיג על דרך החיוב, כפי שאומר הרמב"ם.] הוא בהרגש פנימי, [עוד נקודה:] התשובה דנפש האלקית הוא מצד הרגש אור אין סוף ושנתרחק מזה [כמו שכתוב ברוב דרושי החסידות, שמרגישים את השרש למעלה – "חי הוי' אשר עמדתי לפניו" – ושהנשמה ירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, ואיני רוצה להיות רחוק מאותו שרש ומקור שיש לי בו הרגש. היות שהכל מתחיל מהרגש אלקות], עבודתו בסדר, מתשובה תתאה בא לתשובה עילאה [כל זה התשובה של הנפש האלקית.], אבל התשובה דנפש הבהמית בצעקת הקול וצעקת הלב [מענין שכמה פעמים שהביא את הביטוי "צעקת הקול וצעקת הלב" הוא אמר שגם לנפש האלקית יש את הצעקות הללו, וכאן הוא מביא את הביטוי רק לגבי הנפש הבהמית. אפשר ללמוד מכך שעיקר הצעקה בעצמה – גם של הקול וגם של הלב – הוא של הנפש הבהמית. אחר כך יאמר שיחסית "צעקת הקול" ו"צעקת הלב" גם הם תשובה תתאה ותשובה עילאה, שצעקת הלב פנימית מצעקת הקול.] היא מצד הריחוק דריבוי העלמות [הוא לא מרגיש את האלקות, אין לו חוש והרגש באור אין סוף, אלא רק מרגיש מאד רחוק מה'. להרגשה שלו צריכה להצטרף התעוררות מלמעלה, אתערותא דלעילא ששום אתערותא דלתתא לא מגיעה לשם (שהוא סוד הפסוק "שובנו אלהי ישענו").] הנה על ידי התעוררות שלמעלה נתעורר בתשובה שלא בהדרגה מעומק תחת לעומק רום [בקפיצה מהדרגה הכי נמוכה לדרגה הכי גבוהה. זו תשובת הנפש הבהמית.], ויבאר [לפי זה] הפלוגתא בין רבי אליעזר ורבי יהושע בעניני א) אופני התשובה [שרבי אליעזר אומר ש"אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו לאו" ולדעתו התשובה צריכה להיות תשובת אדם, תשובת הנפש האלקית, ואז זקוקים להקדמת תשובה תתאה מעצמנו – באתעל"ת אתעדל"ע – ורק אז באה התשובה שגבוהה לגמרי מאתעדל"ע, מתשובה תתאה באים לתשובה עילאה. רבי יהושע סובר "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו" – לא נעשה תשובה תתאה וצריך מיד תשובה עילאה. היו כאן שתי דוגמות לתשובה עילאה – או על ידי שופר גדול או על ידי סבה, של קושי ויסורים, כמו "מעמיד להם מלך קשה כהמן" ורק אז "ישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב".] ב) בזמני הגאולה [המחלוקת השניה, שהא בהא תליא, שלדעת רבי יהושע הגאולה בניסן, באתערותא דלעילא, ולדעת רבי אליעזר הגאולה בתשרי, בעבודה של אתערותא דלתתא שרק לאחריה יש אתערותא דלעילא. דייקנו שדווקא בית שמאי הולכים על בחינת אדם, הנפש האלקית, ורבי יהושע, בית הלל, הולך על תשובת הנפש הבהמית.].

כעת חוזר לדבור המתחיל ומקשר את השאלות ששאל בהתחלה לכל המהלך:

וזהו בסכות תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכות [עיקר השאלה למה צריכים שני דברים – למה מוסיפים "כל האזרח בישראל ישבו בסכות" על "בסכות תשבו שבעת ימים".], דסוכה היא מקיף והמקיף דסוכה הוא מענן הקטרת דיוהכ"פ והיינו דמתשובה דיוהכ"פ [ענן הקטרת הוא התשובה שלנו.] נמשכים האורות מקיפים דסוכה [והמקיף הוא השמחה של כל השנה, כפי שיסביר בהמשך. במלים פשוטות, יש תשובה ותכליתה להמשיך שמחה על כל השנה.], דכך הוא סדרן של דברים [הוא עושה כאן שוב סיכום של דברים שאמר כמה פעמים. מה שיוצא במאמר הזה – שהוא מאמר של סוכות – הוא רק סדר הדברים עד סוכות, בלי חילוק בין סוכות לשמע"צ ושמח"ת (יהיה במאמרים הבאים). כאן צריך להסביר את הסדר של חמש מדרגות – אלול, ר"ה, עשי"ת, יוהכ"פ, סוכות. את שופר גדול ואת תשובת נפש הבהמית לא קשר כלל בהסבר לסדר, כי כל הווארט שבלי סדר, והוא גם אמר ששופר גדול הוא לגבי מישהו שגם יום כיפור לא מעורר אותו בכלל, לכן לכאורה לא שייך ליום כיפור. כעת הוא עצמו צריך להכניס הכל במאמר לכלים של אלול עד סוכות. לכן יש כאן סדר – גם מדרגת שופר גדול נכנסת כאן בסדר. אם כי מודגש ששופר גדול יכול להופיע גם היום – לכן מאמינים ומחכים למשיח היום, שיכול לבוא בלי שום סדר – אבל כאן ענינו להתבונן בחדש החגים, לפי סדר המאמר כאן:], דהעבודה דחדש אלול היא תשובה תתאה [אף על פי שבחדש אלול יש אתערותא דלעילא, גילוי יג מדות הרחמים, כמשל המפורסם של אדמו"ר הזקן שיש "המלך בשדה", שהמלך יוצא אלינו ומזמין אותנו – כלומר, יש הרבה יחוד בחדש אלול שאין כל השנה – אף על פי כן הכל לפי ערכין, ויחסית לשופר מדאורייתא בראש השנה כל חדש אלול, כולל המנהג של תקיעת שופר, הוא הכנה לר"ה וההכנה היא תשובה תתאה יחסית.] ועל ידי זה [התשו"ת שלנו בחדש אלול, בסדר של "אני לדודי ודודי לי" – וכתוב ש"אני לדודי" הוא כל חדש אלול ואילו "ודודי לי" כבר בעשי"ת –] הוא הקבלת עול בקבלת עול מלכותו ית' בהזזה עצמית בר"ה [השופר של ראש השנה, שקודם הוא קרא לו "שופר קטן" ביחס לשופר שלע"ל. בכל אופן, השופר מחריד – כמו שהרמב"ם כותב בהלכות תשובה (שבסדר של פרק אחד מתחילים היום) – "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", והחרדה היא הזזה עצמית בלשון החסידות.] ו[אחר כך ]בעשי"ת שהם ימי רצון ["דרשו הוי' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב". "ימי רצון" היינו "עת רצון" שיש התעוררות לעשות תשובה,] הוא גילוי ההתעוררות שלמעלה ואז [על ידי ההתעוררות] הנה הגילוי ביוהכ"פ הוא תשו"ע [גם בתשובה עילאה של יום כיפור יש שתי בחינות, כפי שהוסבר בפרק הקודם – תשובה של צדיקים ותשובה של בעלי תשובה. הצדיקים עושים תשובה מצד הנפש האלקית ובעלי תשובה מצד הנפש הבהמית. בעצם כל ההכנות הנצרכות היו יותר קשורות לנפש האלקית, אבל בכל אופן הוא אומר שגם השופר הגדול שמעורר את הנפש הבהמית מאיר ביום כיפור. לכן בסוף יום כיפור תוקעים תקיעה פשוטה זכר ליובל. הוא לא כותב, אבל אפשר לחלק שיום כיפור של כל שנה הוא עדיין התשובה עילאה של נפש האלקית, שבאה אחרי הקדמת כל השלבים שקדמו, החל מתשו"ת של אלול. אבל פעם בחמשים שנה יש יום כיפור של יובל, מעין עולם הבא, שבו יש מצוה שכל אחד צריך לתקוע בשופר. בראש השנה מספיק שאיש אחד תוקע בשופר מוציא את כולם, אבל ביובל כולם תוקעים וזה מעורר את השופר הגדול – זו התשובה מצד הנפש הבהמית, שיותר גבוהה ועצמית, בדילוג הערך מעומק תחת עד עומק רום בלי שום סדר והדרגה. כך אפשר להסביר שבכל יום כיפור יש את יום כיפור ויש את הארת יום כיפור של יובל. אף על פי כן, חשוב לחזור, שיום כיפור של יובל – שפעם בחמשים שנה – יכול להיות בכל רגע, כי "פתאום יבוא האדון" ו"שופר גדול" יכול להתקע בכל רגע.], ויש הפרש ג"כ בעצם התשובה דבצדיקים שזהו מצד ההרגש דאוא"ס התשובה היא שמתקרב יותר אל אוא"ס [כל הזמן יש לו הרגש באוא"ס, רק שמרגיש רחוק, וכעת מתקרב יותר.] ובעבודה אמיתית ופנימית יותר [מצד הנפש האקלית.], ובתשובה שמצד הנפש הבהמית עיקר התשובה הוא בשבירת החומריות וביטול מהות הישות [שבירת החומריות ובטול הישות הוא "בטוש", וזה אחד מהגדרים של תשובה תתאה – כמו שהסביר קודם וכמו שכתוב בתניא. לכן, בהמשך, כשיעשה קיצור של כל המאמר, יכתוב פעם אחת שהתשובה של נפש הבהמית היא תשובה תתאה, לכאורה ההיפך הגמור מכל המהלך שיש כאן, שזו תשובה עילאה בדרגה הכי גבוהה, יותר מהצדיק. צריך לומר שיש פה איזה "נעוץ סופן בתחלתן", שמצד אחד כאשר הנפש הבהמית שבה בתשובה יש בכך מעומק תחת לעומק רום בבת אחת, ומצד שני אופן התשובה בפועל הוא שבירה עצמית. מה בהמה כבר יכולה לעשות? מה מצפים מבהמה? רק שתשבור את עצמה, את החומריות שלה, וזו בעצם תשובה תתאה, הדבר הכי בסיסי. יש פה מעין נשיאת הפכים בין תשובה תתאה הבסיסית ביותר לתשובה עילאה הגבוהה ביותר. זה מאפיין את הבהמה. על הבהמה כתוב לעתיד לבוא "היינו כחולמים". אדמו"ר הזקן מסביר שבחלום יש נשיאת הפכים – גמל עף באויר וכיו"ב, ספינה עפה באויר – וכמו שיש נשיאת הפכים בחלום כך התשובה של הנפש הבהמית דווקא, שמצד אחד, בפועל, זו שבירת החומריות ובטול מהות הישות ומצד שני התשובה הכי גבוהה. אפשר לדייק שכותב "בטול מהות הישות" – סתם בטוש הוא כמו לקחת עץ ולחתוך לחתיכות, בלי שינוי מהותי, אבל כאן מהמרכיב הכי בסיסי של תשובה מתהפכת כל מהותו. זה מה שמדברים על שפלות – מצד אחד היא הדבר הכי תחתון, ומצד שני אם היא אמתית, כמו "השפל באמת" של הויטבסקער, היא פועלת היפוך מהות הכי גבוה.] שנהפך מהותו שאינו שייך אל החומריות והישות כלל [קודם היה שקוע לגמרי בחומריות, כולו ישות, וכעת פתאום משתחרר לגמרי ולא שייך לכך בכל. כל המהות השתנתה. כך גם כותב הרמב"ם בהלכות תשובה, שבעל תשובה הוא אדם אחר לגמרי.] וממילא הוא בבחינת קירוב לאלקות [הצדיק צריך להרגיש את עצמו מתקרב. בעל תשובה אמתי לא מתקרב – הוא מתהפך, נעשה מישהו חדש, ומה שהוא קרוב הוא בדרך ממילא. כמו שכתוב בגמרא שיש עני ואם רוצה להיות עשיר אומרים לו שאם נחזיר הכל לתהו ונברא את העולם מחדש אולי תוולד במזל של עשיר, בדרך ממילא. כך בעל תשובה – כל העולם מתהפך, העולם הישן שלו נחרב, הוא נולד מחדש, הוא מהות אחרת, ובדרך ממילא יצא לו כעת להיות קרוב.], ומדריגה זו היא למעלה גם מתשובה עילאה שאחר תשובה תתאה שזוהי האתערותא דלעילא שאחר באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא [תשובה עילאה של הצדיק, של נפש אלקית.], דזהו [תשובה של נפש הבהמית.] משופר גדול שלמעלה משופר דעכשו [השופר הקטן.] שזהו בחינת האתערותא דלעילא דראש השנה שאחר באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא בחדש אלול, ושופר גדול הוא למעלה במדריגה שזהו מבחינת עצמות א"ס [גילוי העצמות.], וכמו כן התשובה שמצד הנפש הבהמית [בשני הפרקים האחרונים – הפרק של שופר גדול והפרק על ההבדל בין תשובת הנפש האלקית ותשובת הנפש הבהמית – חשבנו האם שניהם מדברים באותו דבר. כאן הוא אומר שכן. שאלנו שבפרק של שופר גדול מדבר על "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים" ללא זיקה לאידישקייט כלל ואילו בפרק הבא מדבר על נפש הבהמית שיש לכל אחד, ואף על פי כן כאן כולל אותם, ואומר שתשובת הנפש הבהמית באה משופר גדול.] היא באה מבחינת התעוררות העצמות [מה שאומרים בנעילה של יום כיפור, יש בכך רמז שביום כיפור יש גם תשו"ע של נפש האלקית וגם תשובה של נפש הבהמית שיותר גבוהה – תשובה של נפש האלקית בארבע התפלות שכנגד נרנ"ח ותשובת נפש הבהמית בנעילה, שכנגד היחידה, ולכן בסוף נעילה תוקעים בשופר שרומז לשופר גדול.] שלא אחפוץ במות כו' כי אם בשובו מדרכו וחיה [זו ההתעוררות של ה' – איני רוצה שהרשע ימות אלא שישוב, ולשם כך ה' מעורר את הרשע לשוב. ה' לוקח על עצמו את כל האחריות ולא רוצה שימות.] והיינו דהתשובה היא מה שעצם החשך נהפך לאור שעל ידי זה הוא המשכת והתגלות בחינת העלם העצמי דא"ס [החשך העליון. עצם החשך התחתון נהפך לאור, ועל ידי שעצם החשך למטה נהפך לאור יש התגלות של החשך העליון, "יושב בסתר עליון", שנקרא ההעלם העצמי של אור אין סוף, בחינת "יחיד" בלשון אדמו"ר האמצעי, שלמעלה מ"אחד" ו"קדמון". מתי מתגלה? בנעילה, התשובה של שופר גדול – מעין ה"שופר גדול" – והגילוי של ההעלם העצמי נמשך במקיפים של הסוכה:] שזהו המקיפים דסוכה הנעשים מהתשובה דיוהכ"פ [יש שני דברים שכתוב עליהם שנמשכים בסכך – גם שהסכך נמשך ממאה הקולות של השופר, והחידוש היפה של אבא של הרבי שיש ס תקיעות ו-כ שברים ו-כ תרועות (זה השופר הקטן, ואפשר לומר שהמשכת הסכך מהתקיעות היא יחסית עדיין בגדר תשובה של צדיק, שהרי דווקא בר"ה צדיקים נכתבים וגם נחתמים לאלתר לחיים טובים) וגם שהוא נמשך מהקטרת של יום כיפור (מדרגה יותר גבוהה, תשובת יום כיפור, שבסופה בנעילה מגיעה להעלם העצמי, למעלה מהקולות של שופר קטן בראש השנה).], וזהו [מגיע להסבר הפסוק:] בסכות תשבו בכל המדריגות דנשמה [כפי שאמר בתחלת המאמר, ש"תשבו" כולל את כל מדרגות הנשמה בכל אחד ואחד.] שהם אור פנימי והראיה שכל המדריגות דנשמה יושבים בסכה הנה זה נראה וניכר דבשבעת ימים שהם המדות אם נזדככו בזיכוך גמור דזהו על ידי ההמשכה דבחינת יחידה על ידי חיה ונר"ן [הארת היחידה שנמשכת על ידי הדרגות היותר נמוכות של הנשמה. אם זככנו את המדות, "שבעת ימים", וכל מדרגות הנשמה יושבות בסוכה, תחת המקיף, אז זוכים לגילוי הרבה יותר גדול:] ואז הנה [לא רק כל המדרגות הפנימיות של הנשמה, אלא] גם כל האזרח בישראל שהוא בחינת יחידה [עצם היחידה] שהוא מקיף הרחוק וגם כל מה שעתיד לזרוח בישראל ["אזרח", מה שאני עתיד להזריח בישראל מההעלם העצמי שלי.] בגמר הבירורים ישבו בסכות הנה הם נמשכים בסוכה והיינו דעל ידי שלימות העבודה בעבודה דעל פי טעם ודעת [חוזר לסדר עליו מדבר, מחדש אלול. אף על פי שהסביר באריכות במאמר שיש תשובה בלי הקדמה – התשובה של רבי יהושע – כעת הכל נכנס לסדר של אלול-עשי"ת-ר"ה-יו"כ (על שתי הדרגות שלו) ואז מגיעים לסוכות, וממילא יש קודם תשו"ת על כל דרגותיה ואז מגיעים לתשו"ע כולל תשובת הנפש הבהמית.] נמשך אז הרצון עצמי שלמעלה מטעם ודעת [על ידי הקדמת העבודה שעל פי טו"ד.] ואז הנה לא זו בלבד דבסכות תשבו שהמקיף נרגש בהרגש פנימי ובהתיישבות אלא עוד זאת דמקיף הרחוק [עצם היחידה, לעומת הארת היחידה שהיא הנמשכת דרך הנרנ"ח עליה דבר קודם.] והארת הגילוי מהגילויים דלעתיד ["אזרח", והיות שהוא עתיד אי אפשר לומר שכולו מתגלה היום אלא רק "הארת הגילוי" ממנו.] דזהו אשר יזרח בישראל הנה ישבו בסוכות שנמשך בהרגש פנימי [התיישבות היא הרגש פנימי. ומה הביטוי לכך? שהכל הופך להיות שמחה:] בשמחה פנימית [אם כן, שמחה כוללת הכל. יש כאן את שתי מלות המפתח, כמו אצל רבי אייזיק – שפלות ושמחה. הוא הסביר שעבודת התשובה של הנפש הבהמית – כדעת רבי יהושע, שהלכה כמותו – היא שפלות, וזוכים לשמחה פנימית. סיכום כל המהלך הוא שפלות ושמחה.], והיינו דמהתשובה דשנינו יחד [תשובת הבהמה, התשובה של "שופר גדול".] הנה נמשכת ומתגלה השמחה בזמן שמחתינו [שמחה כפולה:] דישמח ה' במעשיו [מלמעלה למטה.] וישמח ישראל בעושיו [מלמעלה למטה. בדיוק כמו "שובנו", ששנינו עושים תשובה יחד ואז שנינו שמחים ביחד – ה' שמח בנו ואנחנו שמחים בו. השמחה לגמרי משקפת את התשובה – אם שנינו עושים תשובה יחד זוכים ששנינו שמחים יחד. אם עיקר הווארט של התשובה הוא שפלות, יוסבר גם הויכוח כאן. הויכוח מי יעשה תשובה קודם – מי יהיה יותר בשפלות, מי יכנע למי. אנחנו דורשים שה' יכנע וה' דורש שאנחנו יכנע. מי ינצח? אם שנינו עושים תשובה יחד סימן ששנינו בשפלות, שנינו עושים תשובה יחד, שנינו נכנעים. בזכות זה שנינו שמחים – ה' בנו ואנחנו בו – וזו שמחת סוכות.] דבסוכות הוא המשכת והתגלות השמחה על כל השנה.

קיצור. יבאר דהתשובה דאלול תשו"ת ומזה הוא תוקף קבלת עול מלכותו ית' בהזזה עצמית בר"ה ובעשי"ת הוא ההתעוררות שלמעלה ["דרשו הוי' בהמצאו"] דמזה הוא התשו"ע דיוהכ"פ, [על שתי בחינותיה:] צדיקים ובע"ת [קודם אמר נה"א ונה"ב וכעת אומר יותר פשוט, צדיקים ובע"ת.], ומהתשו"ע דיוהכ"פ [סוד הקטרת של יום כיפור.] הם המקיפים דסוכה דמהתשובה דשנינו כאחד [תשובת הבהמה.] נמשך בסוכות השמחה דזמן שמחתינו שמחה על כל השנה.