שמחת בית השואבה

מוצאי ט"ז תשרי תשפ"ו – כפ"ח

 

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. תשובת סוכות – "שובו לבצרון"

חג שמח, האושפיזין החסידי של הערב הוא אדמו"ר הזקן. נתחיל בניגון שלו – "אלי אתה".

"מגיד לקראת מגיד"

שוב חג שמח. היום כבר האושפיזין של אדמו"ר הזקן, כפי שאמרנו. אנחנו יוצאים מהאושפיזין של המגיד. יש פסוק בנביא "מגיד לקראת מגיד". לא כולם יודעים שבתחלת הנשיאות של אדמו"ר הזקן, וגם אחר כך, בליטא, היו קוראים לו המגיד מלאז'ניא. כלומר, לא רק שיש המגיד ממעזריטש – יש עוד כמה מגדולי החסידות שהיו מגידים, אבל במסורת שלנו, בחב"ד, יש את המגיד הגדול, הרבי ר' בער, ויש את התלמיד החביב ביותר שלו, שבעצם הוא ממלא המקום שלו בשושלת הרביים, שהוא גם  מגיד – הוא המגיד מלאזניא. אם כן, עכשיו אנחנו ברגעים שמחברים בין שני המגידים האלה, אז מתאים להזכיר את הפסוק "ומגיד לקראת מגיד".

אם יש שני מגידים, שמגיד אחד ממשיך את המגיד הראשון, זה מזכיר עוד פסוק בנביא – עוד ביטוי, שאנחנו מכירים אותו מפני שהוא שם של ספר מאד חשוב בהלכה – "מגיד משנה". ב"מגיד משנה" הכוונה שיש שני מגידים, זה הפשט. לפי הווארט שאמרנו עכשיו, אפשר לכוון את ה"מגיד לקראת מגיד", המגיד ממעזריטש לקראת המגיד מלאזניא, שהם בעצמם ה"מגיד משנה".

"אסירי התקוה"

מה הפסוק של "מגיד משנה"? "שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך". זהו פסוק בזכריה. הכל מתחיל מתשובה, "שובו לבצרון". "אסירי התקוה" – היום יש ביטוי, שמשתמשים בו בלשון המדוברת, לא מהמקורות, 'אסיר תודה'. על כולנו, בכל ימי השנה, ובפרט בחגים – שהכל "זכר ליציאת מצרים", שהקב"ה הציל אותנו והוציא אותנו מ-מט שערי טומאה – להיות אסירי תודה. עיקר הרגש של היהודי, שהוא קם בבקר ואומר "מודה אני", כמו שהרבי מדגיש, הוא רגש של אסיר תודה. כמו שאמרנו, הביטוי הזה לא מופיע במקורות, אבל הוא על פי הביטוי הזה בזכריה "אסירי התקוה".

מהו 'אסיר תקוה'? מסבירים שהוא קשור – כמו אסור בבית האסורים, שיש לו קשר עצמי שהוא לא יכול לצאת ממנו, מחויב המציאות – לתקוה שלו. שהוא מחויב המציאות לתקוה שלו, או מחויב המציאות לתודה שלו, בגלגול המודרני של הביטוי הזה. שוב, אין עוד פעם בתנ"ך ביטוי כזה, אסיר משהו, רק בפסוק הזה כתוב "שובו לבצרון אסירי התקוה גם היום מגיד משנה אשיב לך".