בע"ה

כינוס ילדים כ"ו טבת

כו טבת סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג[1]

השבוע, ביום ראשון, היה יום ההילולא שלן אדמו"ר הזקן, הרבי הראשון של חב"ד. לכן צריך לספר סיפור על הרבי הראשון, אדמו"ר הזקן, שכתב את ספר התניא וגם את השולחן ערוך. נספר סיפור על הזמן שהרבי היה צעיר, ונסע פעם ראשונה לרבי שלו – המגיד ממעזריטש, תלמיד הבעש"ט. פעם ראשונה נסע, והיה הצעיר בין התלמידים הצדיקים הרבים – הוא היה גאון גדול, וכולם הכירו בכך. המבוגר בין התלמידים היה צדיק גדול, רבי מנחם מענדל מויטבסק (שגם היה אצל הבעל שם טוב), שאחר כך אדמו"ר הזקן קרא את נכדו הצמח-צדק על שמו (ומשם מגיע גם השם של הרבי שלנו). רמ"מ היה הגדול ואדמו"ר הזקן היה הצעיר. הסיפור הוא שכאשר אדמו"ר הזקן היה שם מאד התעמק בלימוד תורה. עד אז כבר היה גאון מאד גדול – למד כל הש"ס והשו"ע וכו' – אך כאן גילה ממד חדש בתורה, את החסידות. הוא למד עם רבי אברהם המלאך, בן המגיד ממעזריטש, ולמד הרבה חסידות. היה העמקן בין התלמידים, והתאמץ מאד בלימוד, עד שנעשה חולה. הוא שכב במטה, ולא היה שם מי שישגיח עליו – אשתו וכיו"ב – רק שכאשר החברים שמו לב שהוא לא בא לשיעור באו וראו שהוא מאד חולה. רבי מנחם-מענדל מאד נבהל כשראה שחברם הצעיר כל כך חולה, ומיד רץ להביא רופא שיטפל בו. הרופא היה חבר ילדות של אדמו"ר הזקן, שכאשר היה צעיר ביותר הוא למד איתו בחדר, ולחבר זה קראו אברהם. כשגדלו אדמו"ר הזקן המשיך ללמוד תורה ואותו אברהם רצה להיות רופא – הוא נסע לגרמניה ולמד שנים רבות רפואה, ונעשה רופא מאד טוב. כשהיה צעיר למד עם אדמו"ר הזקן, והיתה לו אהבת התורה רבה, וכאשר שמע בגרמניה שיש צדיק גדול כמגיד ממעזריטש וכי חבר הילדות שלו אצלו, רצה לטעום טוב טעם של החסידות, ובמקום להמשיך להיות רופא גדול בגרמניה בא למעזריטש. רמ"מ מויטבסק רץ מהר לרבי אברהם הרופא, שיבוא לראות מה מצבו של התלמיד הצעיר, אדה"ז. הוא הסתכל ובדק אותו היטב, כמו כל רופא, והבחין שיש לו מחלה מאד קשה, ה"י, וזה ממש סכנת נפשות. אז הוא עצמו הלך לחדר שלו והתעמק מאד מאד בכל ספרי הרפואה ובכל הידע שלו – ישב וחשב כמה ימים איך יוכל לעזור לאדמו"ר הזקן. אחרי כמה ימים שהתעמק, לא אכל ולא ישן, וממש מסר את הנפש שה' יזכה אותו למצוא תרופה לאדה"ז – פתאום הבריק אצלו בראש שהוא יכול לעשות איזה תרופה. הוא המציא תרופה חדשה, משחה שמושחים על החולה, אבל זו משחה מאד חזקה. הוא אמר לרמ"מ שה' גילה לי תרופה למחלת אדה"ז, אך אם אני אשים לו את המשחה הזאת – על הראש, כי שם היה חולה בשל מאמץ הלימוד – האף שלו יפגע וילך לאיבוד. זה הדבר היחיד שאני יכול לעשות, אך האף יפגע, מה לעשות? רמ"מ אמר שלמעלה בשמים האף של זלמני'ו מאד יקר, ואסור לעשות משהו שיפגע באף שלו. אז ר' אברהם הרופא חזר לחדרו והתבונן הרבה מה לעשות, וכעבור זמן יצא בחיוך גדול מהחדר ואמר שמצאתי תרופה אחרת, שלא תזיק לאף, אבל כן תאבד המחיצה בין הנחירים שבאף. על זה רמ"מ אמר שזה בסדר, שגם בשמים, בדיעבד, אם צריך שמחיצה זו תעלם בגלל התרופה זה לא נורא – העיקר שהוא יתרפא. באמת, כך חסידים אומרים, כשמתבוננים בתמונה של אדמו"ר הזקן אפשר לראות שיש שקע באף, שזה הסימן שנשאר מהטיפול הזה. רבי אברהם הרופא שם את המשחה על האף, ואחרי שעשה זאת התחילו לצאת תולעים מתוך האף של אדה"ז – משהו ממש איום ונורא, המון תולעים התחילו לזרום ולצאת מהאף. זו היתה המחלה של אדה"ז, שהיו לו תולעים מאד קרובות לקרום המח, ואם ח"ו היו פוגעות בקרום המח זה היה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. לפני שפגעו רבי אברהם הרופא עשה לו את התרופה הזאת, וכל התולעים יצאו מאפו והוא התרפא לגמרי וחזר לבריאות שלמה.

צריך להבין זאת. אנו חסידי חב"ד, וכל דבר שאנו שומעים צריך להתבונן מה הוא מלמד אותנו. הרבי תמיד הדגיש ש"המעשה הוא העיקר", וצריך לדעת מה הסיפור מלמד אותנו – מה זאת אומרת שלרבי הראשון של חב"ד יצאו תולעים מהאף בשביל להתרפא. אי אפשר לדעת, אבל כל אחד יכול להתבונן קצת. קודם כל – יש בתולעת דבר טוב? בכל דבר שה' ברא יש טוב, ובפרט דוד המלך אמר על עצמו "ואנכי תולעת ולא איש". על דרך זה יש גם פסוק "תולעת יעקב" – שיעקב אבינו נמשל לתולעת. תולעת זה מי שמחזיק את עצמו מאד בשפלות – זו מדה של דוד המלך, מדה של המשיח שחושב עצמו כתולעת קטנה ולא יותר. אצל אדה"ז התולעים היו לא רצויות – היו קרובות למח, ועלולות לפגום בו – אך יצאו מהאף, וגם כשיצאו פגעו במחיצה בין הנחיריים. כתוב שהטבע של תולעת, מהצד הרע, שאוכלת ולא מפרישה – כל הפסולת נותרת בתוך עצמה. את התולעים האלה צריך להוציא. מה זה יכול להיות אצל צדיק הכי גדול בחינה כזו, שיש לו ליד המח תולעים וצריך להפריש אותן? ההסבר זה כך, ואפשר להבין את זה, שיש מישהו שלומד ולא מלמד. זה קרה לאדמו"ר הזקן כי למד במאמץ גדול מאד דברים חדשים ומופלאים שאף אחד בעולם לא הבין, ומזה נעשה חולה. מזה נעשים תולעים, כדי ללמד אותו לכל החיים שהוא הכי מעמיק – מבין את הדברים הכי עמוקים שיש בעולם – אבל אסור לו להחזיק את הדברים האלה לעצמו. אתה חושב שזה דברים כל כך קשים ועמוקים שאי אפשר ללמד מישהו אחר, וה' רצה לומר לו שאפילו את הדברים הכי עמוקים אסור לך רק להבין לעצמך ולא ללמד לאחרים. גם את הסודות הכי גדולים ועמוקים של חסידות – הכל צריך להבין וללמד. ובשביל זה צריך גם לעבוד על האף – צריך להאריך אף כדי ללמד תורה.

אם כן, למדנו שיש שני דברים בתולעת: יש מה שצריך להיות כמו תולעת, וזה השפלות של דוד המלך, ויש מה שאסור להיות כמו תולעת, וזה שמכניס ולא מוציא. זה חידוש של אדמו"ר הזקן – עד אליו היו דברים עמוקים שלא לימדו, אלא רק מעט מזעיר, ואילו ממנו התחיל להיות שמסר את הנפש ללמד הכל (כפי שאמר עליו בנו). הוא היה צדיק גמור, שכצינור פתוח להעביר הכל. שבוע הבא הילולא של רבי זושא, שאמר ללמוד דרך בעבודת ה' גם מגנב (ללמוד גם מיצר הרע, "כי ממנו נקח לעבוד את ה'"), ואחד הדברים שאמר ללמוד ממנו שכל מה שעובד עליו קשה בלילה מפזר מיד בבקר. זה אותה בחינה, שהגנב מוציא את כל התולעים – כל מה שהוא מכניס הוא מוציא, ואינו כתולעת הרעה שמכניסה ולא מוציאה. זה שני הדברים שאפשר ללמוד מהסיפור הזה, שהרבי הראשון שלנו של חב"ד היה חולה, ובסוף חבירו עשה לו תרופה שכל התולעים יצאו לו מהאף. אנו תלמידיו צריכים ללכת בדרכיו  - להתאמץ מאד להבין את התורה, 'לשבור את הראש, אך מיד כל מה שמשיגים ללמד עוד מישהו, כפי שהורה הרבי ללמד כל דבר לאחרים.