משיח יהיה עניו

בע"ה

חנוכת בית משפחת רביבו

א' מנחם אב תשס"ט – ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[בהתחלה חסר]

שנלך באורחותיו של אהרן, שנזכה לקרב את התורה.

בחסידות כתוב ש"בריה" הוא מי שאין לו שום זכות בעולם חוץ מעצם זה שה' ברא אותו. בשביל לקרב את הבריות כל אחד צריך גם אני להרגיש כך. למה ה' ברא אותי? אני לא יודע. אני כאן. כך צריך לקרב את כולם כמו שאני רוצה שה' יקרב אותי.

לחיים לחיים.

[כתוב ב"היום יום" שהמשיח ילמד 'עם' האבות וכו' ועם אנשים פשוטים. לא כתוב שהוא ילמד 'אותם'?]

כך זה הביטוי באידיש – שלומדים עם מישהו ולא אומרים 'ללמד'.

זו ענוה. העיקר שיהיה ענו. זו באמת ענוה מה שכתוב ב"היום יום" – שמשיח יהיה ענו – משמע אפילו יותר ממשה רבינו. בנבואה הוא מתקרב למשה רבינו וברוח הקודש יותר. אך בענוה – צריך לדון. בכל אופן הענוה היא שילמד עם כולם. בכל אופן זה ממש אהרן. ממש מתאים ליארצייט של היום. שהוא אוהב את הבריות. ומה הענוה שלו? כמו שאמרנו, שכמו שכולם בריות, גם הוא לא יותר מזה. בריה בעלמא.

לחיים לחיים! בריות שמחות... "בראשית ברא" לשון בריאות. "טוב לשמים וטוב לבריאות" – מי שהוא טוב לבריות זה מה שטוב לבריאות.

לענין נגינה, אז כתוב "משנכנס אב ממעטין בשמחה". אולי נרחיב את זה שם קצת (בבית גל עיני), אבל הפירוש הוא שכל החיים הם נגינה. כל יום. "כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר", שזה רצוא ושוב. כל החיים זה שיר רק השאלה איזה סוג שיר. כל יום שרים משהו. היום בעצמו שר. אז "ממעטין בשמחה" הכוונה שמשנכנס אב ממעטין בניגוני שמחה ומרבים בניגוני געגועים. יש בכללות שני סוגי ניגונים. כמו בחב"ד, יש ניגוני געגועים ויש ניגוני שמחה. זה הזמן, תשעה ימים, להתעצם עם ניגוני געגועים. ניגוני געגועים יותר עמוקים מניגוני שמחה. ניגוני שמחה זה סתם. כמו שתורה עולה רצוא ושוב כך היא גם דוקא סתם. צריך לומר שה'דוקא' הוא הרצוא ו'הסתם' הוא השוב. ודאי שסתם זה לא רצוא. מי שהוא בבחינת דוקא מתבדל, הוא עולה למעלה בדוקנות שלו. דוקא הוא דין, קו שמאל, עליה. לפי זה דוקא הוא מי מסתלק – זה אהרן שמסתלק. אם הוא עולה והוא מסתלק מה נאמר אבתריה? אז כולנו עולים בדוקא.

לחיים לחיים.

נמשיך שם, אז שיהיה הכי טוב והכי בריא והכי שמח. לפי הפירוש המפורסם, שממעטים את כל הדברים הלא-רצויים בשמחה, על ידי שמחה. ששמחה תמתיק את הכל.