אמתות בתורה

י"ד חשון תשפ״ו – ציוץ

הופעות המלה "אמת" בתורת אמת

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

אחת ‏‏עשרה אמתות בתורת אמת

יש בתורה אחת עשרה אמתות – המלה "אמת" מופיעה אחת עשרה פעמים בתורה:

הפעם הראשונה היא בהודאת עבד אברהם על שתפלתו נענתה:

"וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ הוי' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ מֵעִם אֲדֹנִי אָנֹכִי בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי הוי' בֵּית אֲחֵי אֲדֹנִי"[א].

הפעם השניה כשהוא מספר למשפחת רבקה על תודתו לה':

"וָאֶקֹּד וָאֶשְׁתַּחֲוֶה לַהוי' וָאֲבָרֵךְ אֶת הוי' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר הִנְחַנִי בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לָקַחַת אֶת בַּת אֲחִי אֲדֹנִי לִבְנוֹ"[ב].

הפעם השלישית היא בפנייתו של עבד אברהם לבני המשפחה:

"וְעַתָּה אִם יֶשְׁכֶם עֹשִׂים חֶסֶד וֶאֱמֶת אֶת אֲדֹנִי הַגִּידוּ לִי וְאִם לֹא הַגִּידוּ לִי וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל"[ג].

הפעם הרביעית היא בתפלת יעקב אבינו:

"קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת"[ד].

הפעם החמישית היא כאשר יוסף מנסה את אחיו:

"שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד וְיִקַּח אֶת אֲחִיכֶם וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם וְאִם לֹא חֵי פַרְעֹה כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם"[ה].

הפעם הששית היא כאשר יעקב משביע את יוסף להעלותו לקבורה בארץ ישראל:

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"[ו].

הפעם השביעית היא הצעת יתרו למשה למנות אנשים נוספים על העם:

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שׂנְאֵי בָצַע וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת"[ז].

הפעם השמינית היא ב-יג מדות הרחמים:

"וַיַּעֲבֹר הוי' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא הוי' הוי' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת"[ח].

הפעם התשיעית בענין עיר הנדחת:

"וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּקִרְבֶּךָ"[ט].

הפעם העשירית בענין עבודה זרה באחד שעריך:

"וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ וְדָרַשְׁתָּ הֵיטֵב וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר נֶעֶשְׂתָה הַתּוֹעֵבָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל"[י].

הפעם האחרונה, האחת עשרה, בענין ארוסה שזנתה (בפרשת מוציא שם רע):

"וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ[ה]"[יא].

עשר אמתות ו"אמת לאמתו"

המבנה הפנימי כאן הוא עשר אמתות[יב] שכנגד עשר הספירות (דפרצוף ז"א[יג], "איהו אמת"[יד], "תתן אמת ליעקב"[טו]) ועוד אמת אחת שהיא בגדר "אמת לאמתו" שמעל כולן, "חד ולא בחושבן"[טז] ביחס לספירות.

ה"אמת לאמתו" היא האמת שבמדות הרחמים, "ורב חסד ואמת"[יז]. "ורב חסד" היינו חסד דעתיקא (ביחס לסתם "חסד"[יח], חסד דז"א)[יט]. הביטוי "ורב חסד ואמת" חוזר עוד פעם אחת, בתהלים[כ], כאשר ההופעה בתורה היא בסוד פנימיות עתיק ביחס להופעה בתהלים שהיא חיצוניות עתיק. ממילא, האמת (של יג מדות דמשה) המצטרפת ל"ורב חסד" של פנימיות עתיק היא ה"חד ולא בחושבן" באמתות התורה.

ולמבנה הספירות:

השלישיה בפרשת חיי שרה – "חסדו ואמתו" של ה', "דרך אמת" של אליעזר עבד אברהם ו"חסד ואמת" של לבן ובתואל – היא כנגד כתר-חכמה-בינה.

"קטנתי מכל האמת" של יעקב היינו הדעת (נשמת התפארת, מדת יעקב).

"האמת אתכם" במבחן הקשה בו מעמיד יוסף את אחיו, בהסתר פנים ובתוקף מדת הדין, היא הגבורה (שהרבה פעמים יוצאת מהדעת לפני החסד).

בקשת "חסד ואמת" – "חסד של אמת", חסד בטהרתו – של יעקב מיוסף היא ספירת החסד, כפשוט.

"אנשי אמת" – שכנגד ה-ו שבשם בארבע ההגדרות של האנשים הדרושים כדי להנהיג את ישראל – היינו האמת של התפארת.

שתי "אמת נכון הדבר" הן כנגד הנצח וההוד (מאזני הצדק והמשפט, שאם "אמת נכון הדבר" מוכרעות לכף החובה של ההוד, בו סוד הכנות-הנכונות ובו נאחז פגם עבודה זרה בו מדובר כאן – ע"ז של הכלל ושל הפרט).

האמת האחרונה, "ואם אמת היה הדבר", היא כנגד היסוד (הנמשך מאמא, "ואם אמת") – פגם הברית של נערה המאורסה שמזנה ומפרה את ברית הקידושין.

ה"חד ולא בחושבן" מגיע לאמונה שמעל הכל (ברדל"א) וגם מתחת להכל (במלכות). בסדר האמתות הוא מופיע בין תפארת לנצח והוד, בסוד היות התפארת "בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה", העולה עד ל"אל עליון" בפנימיות הכתר וממשיך משם נה"י חדשים, שלש האמתות של משנה תורה[כא], כוחות פעולה על הזולת שמופיעים דווקא בכניסה לארץ, ודוק היטב.

פרשת חיי שרה: אמת, חסד ודרך

"הכל הולך אחר הפתיחה" – שלש האמתות הראשונות בתורה הן בפרשת חיי שרה – "אשר לא עזב חסדו ואמתו מאתי", "אשר הנחני בדרך אמת" ו"ועתה אם ישכם עשים חסד ואמת את אדני".

הראשונה והשלישית מצטרפות ל"חסד" והשניה מצטרפת ל"דרך". אמת-חסד-דרך ר"ת אחד ("אחד היה אברהם"). אמת-חסד-דרך עולים 737, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך", שלהבת (האהבה, "שלהבת-יה") העולה מאליה, סוד (הסמיכות) "אחד. ואהבת" ("שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד. ואהבת את הוי' אלהיך" עולה 2025, 45, אדם-מה, ברבוע).

"חסד ואמת" הן המדות של אברהם ויעקב, כמו שכתוב (ב-יג מדות הרחמים של מיכה) "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם". נמצא רמוז ש"דרך" היא מדתו של יצחק, ואכן כן מוכח מהפסוק – "אשר הנחני בדרך אמת לקחת את בת אחי אדני לבנו". ורמז: דרך-יצחק עולה 432, סוד ריו-ריו (ריו בגימטריא גבורה-יראה, מדתו של יצחק), העולה "בן פרצי", מלך המשיח, כנודע.

יוצא שהצירוף-סדר הנ"ל של אחד – אמת חסד דרך - הוא יעקב-אברהם-יצחק, תפארת-חסד-גבורה, ויה, צירוף התפארת ("אמת ליעקב"), היינו "אחד האמת", ודוק.

חסד ואמת

חמש פעמים באמתות התורה מצטרפת מדת האמת למדת החסד. ידוע ש"חסד ואמת" עולה "חתן וכלה". החתן הוא החסד (יסוד המים היורדים ממקום גבוה למקום נמוך – "חות דרגא ונסיב אתתא"[כב]) והכלה היא האמת, בסוד "אמת מארץ תצמח", ואמת ר"ת "אשה מזרעת תחלה" (יולדת זכר – "אשה כי תזריע וילדה זכר" שעולה אשה, כאשר ה-אלף של אשה שוה 1000).

ואכן, חסד הוא לשון זכר ("זכר חסדו") ואמת לשון נקבה.

ומה שנאמר "איהו אמת איהי אמונה" היינו שהאמת היא הזכר שבנקבה, בחינת מה ד-בן, כח הנקבה להעלות מ"ן לזכר (מכח ה"רוחא דשביק בה בעלה" בביאה ראשונה, לעשותה כלי, דהיינו הזכר שבנקבה כפשוטו).

סדרת אמת

אותיות א-מ-ת יוצרות סדרה עולה (400-40-1). בסיס הסדרה הוא 321 – השגחה!

כתיב "ואמת הוי' לעולם" – ההשגחה הפרטית של ה' על עולמו שברא לכבודו מגלה את "אמת הוי'", "אחד האמת" (אלופו של עולם, שהוא אחד ב-ז רקיעים וארץ ו-ד רוחות העולם).

המספר הבא בסדרה הוא 1081, משולש 46 (אלהי, לוי), העולה תפארת (סוד "תפארת ישראל" בהיות ישראל, 541, הנקודה האמצעית של תפארת, 1081, ודוק). האמת היא תפארת ישראל.

ממוצע אמת-תפארת הוא "לעיני כל ישראל", חותם התורה – "חותמו של הקב"ה אמת".

המספר השביעי, החביב, בסדרה הוא 5050, משולש 100, יפי של י פעמים י, יפיה של שרה (505) – ישראל לשון שררה, "כי שרית", משרש שרה – יפי המצטרף ל-אמת לעלות ישראל (541, ישראל עולה 100, יפי, ועוד 441, אמת – 10 ברבוע ועוד 21 ברבוע, ודוק).