1

ה' אלול ע"ח – ת"א

הקלטות סרטונים ערוץ 20 - אלול

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לבקש סליחה מה' ולסלוח לו

חדש אלול הוא חדש הסליחות. אנחנו מבקשים סליחה מה' – כל אחד עושה חשבון נפש על כל מה שעשה לא בסדר בשנה הזו, השנה החולפת, מבקש שה' יסלח לו ויתן לו כח להתחיל שנה חדשה על רגל ימין. כמו שאנחנו מבקשים שה' יסלח לנו, בלב גם אנחנו צריכים לסלוח לה'.

יש סיפור מפורסם בחסידות שיהודי פשוט מאד בזמן כפרות, לפני יום כיפור, הוציא שני פנקסים. פנקס אחד – כל העבירות שהוא עשה במשך השנה. הוא קורא – ביום כך וכך עשיתי כך וכך. בפנקס השני כתובים כל הדברים הקשים שקרו לו במשך השנה, כל מיני אסונות ובעיות, קשיים, הפסדים. מה הוא אומר בסוף? לוקח את שני הפנקסים האלה ואומר לה' 'בא נעשה תיקו, נעשה הסכמה, אני סולח לך ואתה סולח לי'. הוא לקח את שניהם ועשה אתם כפרות, כמו שעושים עם תרנגול על הראש, ואחר כך זרק אותם החוצה.

זו צריכה להיות הרגשה של "אני לדודי ודודי לי" – ר"ת אלול וס"ת יייי, כל ארבעים הימים מר"ח אלול עד יום כיפור. כלומר, אלול נמשך עד יום כיפור, עד כפרות ויום הקדוש. "אני לדודי" מתאר גם כלה, אשה, שסולחת לבעל – היא גם מבקשת סליחה וגם סולחת. "ודודי לי" בדיוק אותו דבר – שהבעל סולח, וגם מבקש סליחה על מה שהוא עשה. חלק מהאהבה הכי עמוקה בנפש הוא בקשת הסליחה – שאני מבקש סליחה וגם סולח. זהו חדש הסליחות, לשון רבים, כל אחד מבקש סליחה וגם סולח, סולח בלב ומבקש סליחה בפה, בדברים היוצאים מן הלב – זה מה שצריך לעשות עכשיו בחדש אלול, עד יום כיפור ועד בכלל.

סליחה, מחילה, כפרה – סמיכה בשעת נפילה

חדש אלול הוא חדש הסליחות, "אני לדודי ודודי לי" – אני סולח ומבקש סליחה, ה' גם סולח ומבקש סליחה. ביום כיפור אומרים שלשה לשונות של סליחה – "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו". מה הרמז בלשונות האלה? ר"ת סלח-מחל-כפר הם סמך, האות ה-15 מבין כב אותיות לשון הקדש, מ-א עד ת. יש משהו באות סמך שכולל "סלח לנו, מחל לנו, כפר לנו".

מה פירוש סמך? לסמוך. כתוב "סומך הוי' לכל הנופלים וזוקף לכל הכפופים". כשאנחנו לא בסדר – וכל אחד יודע בעצמו כמה שהוא לא בסדר – אנחנו נופלים מדי פעם, וה' "סומך נופלים". מה לגבינו? גם אנחנו סומכים את ה'. מה הכוונה? כתוב "אעשה לו עזר כנגדו". כאשר ה' ברא את חוה לאדם, הכלה לחתן, הוא אמר שהאשה הזו תהיה "עזר" כנגד הבעל. איך תרגום אונקלוס מתרגם את המלה "עזר"? "סמיך", סומכת, תומכת. עזרת הכלה-האשה לחתן-האיש היא הסמיכה שלו, התמיכה בו. אנחנו צריכים לסמוך את הקב"ה, וכמובן גם הוא סומך אותנו. עיקר הסמיכה הוא בזמן נפילה. אם אנחנו נופלים, ה' כביכול שם את היד ועוצר את הנפילה. גם כשה' מתעלם מאתנו, כשקורה משהו לא טוב, צריכים לסמוך את ה' – לעודד אותו, לומר לו 'אנחנו איתך, יהיה בסדר, אנחנו מאמינים בך', וצריכים להמשיך לעבוד להביא את הגאולה. אנחנו סומכים בך, ואתה סומך ותומך בנו.

אלול של אמונה ותקוה

בחדש אלול מוסיפים פעמיים ביום, בתפלת שחרית ובתפלת מנחה (ויש האומרים בתפלת ערבית במקום בתפלת מנחה), את פרק זך בתהלים – "לדוד הוי' אורי וישעי". שני הפסוקים האחרונים בפרק הם "לולא האמנתי לראות בטוב הוי' בארץ חיים. קוה אל הוי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'". כנראה הרגש שמובע בסיום הפרק שייך באופן מיוחד לחדש אלול.

ואכן, יש רמז מאד ברור לשייכות לאלול – המלה "לולא", "לולא האמנתי לראות בטוב הוי' בארץ חיים" – לולא אותיות אלול הפוך. ב"האמנתי לראות בטוב הוי' בארץ חיים" יש אמונה, ראיה, טוב וארץ חיים, ארץ ישראל. בנפש אמונה היא הכתר, העל-מודע; ראיה היא פנימיות השכל; טוב שייך לרגש, טוב לב, וארץ החיים היא המלכות. בראש השנה ויום כיפור עוסקים בבנין המלכות – המלכת ה' בעולם – שתכליתו בנין מלכות ישראל כאן בעולם (בארץ החיים):

כתר (על-מודע)האמנתי

מוחין (שכל)לראות

מדות (רגש)בטוב הוי'

מלכותבארץ חיים

אחר כך כתוב "קוה אל הוי' חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'" – צריך לקוות ולהתחזק ולהתאמץ שיקרה, וכל פעם, בכל שלב, שוב לקוות. בעצם יש כאן התחלה של אלול ("לולא") באמונה ("האמנתי...") ואחריה התעצמות עם תקוה, הרבה מאד תקוה ("קוה... וקוה"). קודם מאמינים לראות בטוב ה' בארץ חיים ואז מקוים מאד שזה יקרה במהרה. כמה שוה אמונה ועוד תקוה? אמונה-תקוה עולה תריג, כללות כל מצוות התורה. כנראה שכל התורה שלנו היא הרכב, יחוד וחיבור בנפש, של אמונה – "לראות בטוב הוי' בארץ חיים" – ותקוה, תקוה טובה, תקוה חזקה, עם חוזק ואומץ, "קוה אל הוי', חזק ויאמץ לבך וקוה אל הוי'".

"אלו ואלו" באלול

אלול הוא חדש של אהבת ישראל ואחדות ישראל – "ואהבת לרעך כמוך" (הציר המרכזי של עבודת התשוב"ה לפי החסידות – תשובה שהיא ר"ת: "תמים תהיה עם הוי' אלהיך", "שויתי הוי' לנגדי תמיד", "ואהבת לרעך כמוך", "בכל דרכיך דעהו", "הצנע לכת עם הוי' אלהיך"). בעמנו, עם ישראל יש ריבוי דעות שונות, כלשון חז"ל "כשם שאין פרצופיהם דומים זה לזה כך אין דעותיהם דומות זו לזו". מנהיג טוב, רועה מסור לצאנו, צריך להיות "איש אשר רוח בו" – "שיודע ללכת כנגד רוחו [דעתו] של כל אחד ואחד".

אלול שוה בינה – מהי ההתבוננות שעל ידה אפשר להגיע לאחדות ישראל, אחדות בין כל הדעות השונות שיש בעם ישראל? השם אלול מתחיל מאותיות אלו וה-ל השניה של אלול רומזת לעוד אלו. נמצא שאלול רומז ל"אלו ואלו" – "אלו ואלו דברי אלהים חיים". משפט זה נאמר לגבי המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי, נטית הדעת להכריע לצד הימין, להתיר, ונטית הדעת להכריע לצד השמאל, לאסור – בית הלל מקילים ובית שמאי מחמירים. זה השרש והמקור בתורה של אנשי ימין לעומת אנשי שמאל. והנה, יצאה בת קול מן השמים והכריזה "אלו ואלו דברי אלהים חיים". אף על פי שיש כאן שתי דעות הנראות הפוכות אחת מן השניה, בשרש, בפנימיות, שתי הדעות באות ממקור שכולו אמת, "אלהים חיים".

מכאן נלמד שבדעתו ובהשקפתו של כל אחד מישראל על החיים יש נקודת אמת. הזמן הכי מסוגל לקבץ יחד את כל נקודות האמת של כל היהודים לאמת אחת כוללת הוא חדש אלול. האמת הכוללת של כל הדעות של כל היהודים היא בעצם תורת מלך המשיח, "תורה חדשה מאתי תצא", שנזכה להתגלותו עוד בשנה בזאת!

אבינו, מלכנו, דודנו ורבנו

חדש אלול הוא חדש ההכנה לחגים – ראש השנה, יום כיפור, חג סוכות, שמחת תורה. הוא חדש של חשבון נפש, של תשובה, חדש של רחמים, חדש של סליחות. מה המסר העיקרי של העבודה שלנו בחדש אלול? כתוב "אני לדודי ודודי לי" ר"ת אלול, פסוק שמתאר יחס של רעיה ודוד – אנחנו הרעיה וה' הדוד שלנו, החתן. בר"ה ויום כיפור מתפללים "אבינו מלכנו" – ה' הוא האבא ואנחנו הילדים, ה' הוא המלך ואנחנו הנתינים – אבל בחדש אלול ההרגשה היא של דוד ורעיה, הרגש צריך להיות אהבה – צריך להרגיש שאנחנו אוהבים את ה' כמו שהכלה מאוהבת בחתן שלה, "אני לדודי", והרגש הוא הדדי, ה' מאוהב בנו, כמו שהחתן מאוהב בכלה, "ודודי לי". זו ההרגשה של חדש אלול.

יש עוד ענין: כתוב שבחדש אלול צריך להתמיד יותר מהרגיל בלימוד תורה. מה ההרגשה שלנו כשאנחנו יושבים ליד ספר ולומדים תורה? צריך ללמוד תורה לשמה, לחוש דבקות בלימוד, להרגיש שה' מדבר אתי בתורה שאני לומד. מה היחס? ה' הוא הרב ואנחנו התלמיד. כתוב "אני הוי' אלהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך". זהו יחס רביעי.

אם כן, יש ארבעה מיני יחס: יש יחס של בן לאב, אותו מרגישים בתפלה – אני מתפלל לה' כאב רחמן. יש מלך ועם – אני מקבל את מלכות ה', שמח בכך, המלך אומר מה לעשות והכי טוב לכולם כך, וכך מרגישים בשעת קיום מצות מעשיות. יש דוד ורעיה, שאני מאוהב בה' כמו כלה בחתן, כך מרגישים בשבת (בכלל, ובתפלת שבת בפרט), "כמשוש חתן על כלה" (ובזהר הקדוש כתוב שאצל תלמיד חכם צדיק כל השבוע שבת). יש תלמיד, שה' מלמד אותי להועיל ומדריך אותי בדרך תלך, כך מרגישים כאשר לומדים לשמה את תורת הוי'.

פנימיות ארבע המדרגות

ראינו שיש ארבעה יחסים שלנו לה': אבינו רבנו דודנו מלכנו, הם מכוונים, לפי סדר זה, לארבע אותיות שם הוי' ב"ה (הרומזות לכללות השתלשלות כל העולמות, מאור אין סוף ברוך הוא ועד לעולמנו, עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו):

אבינו כנגד פרצוף אבא בקבלה, ספירת החכמה הרמוזה באות י של שם הוי'.

רבנו כנגד פרצוף אמא, בינה, המלמדת אותנו להועיל, וכמו שנאמר "ואל תטֹש תורת אמך", הרמוזה באות ה ראשונה של שם הוי'.

דודנו כנגד פרצוף זעיר אנפין בלשון הקבלה, מדות-רגש הלב שעיקרן אהבה, אהבת דודים, הרמוז באות ו של שם הוי'.

מלכנו כנגד פרצוף המלכות, כמובן, הרמוזה באות ה אחרונה של שם הוי'.

ככה זוכים ליחס מושלם עם ה' יתברך ב"סוד הוי' ליראיו", יחס הכולל את סוד ארבע אותיות שמו המפורש, שהוא שם הרחמים. וככה מעוררים רחמים רבים בכל השנה כולה ובפרט בימי הרחמים של אלול ותשרי.

נסיים בגימטריא: אבינו רבנו דודנו מלכנו עולה בגימטריא 543, ערך השם הקדוש של הקב"ה "אהיה אשר אהיה", השם שנתגלה למשה רבינו בסנה כאשר ה' שלח אותו לגאול את עם ישראל ממצרים ולתת להם את התורה. מה אומר השם "אהיה אשר אהיה"? שכל פעם ה' מתגלה לנו בצורה אחרת, פעם כאבינו אב הרחמן, פעם כרב המלמד אותנו להועיל, פעם כדוד אוהב ופעם כמלך צדיק. אנחנו, עם ישראל קדושים, "עם סגולה", כל פעם מסתגלים להתגלות של ה' אלינו וגם מעוררים אנחנו את צורת ההתגלות הרצויה לנו. הכח לזה מקבלים על ידי עבודת התשובה של אלול-תשרי – באלול בעיקר רבנו-דודנו ובתשרי בעיקר אבינו-מלכנו.