התוועדות ליל פורים

חלק שלישי: "יש פה ושותק"

תיקון שאול בפורים

א. תיקון שאול בפורים

מחית עמלק על ידי "משיח הוי'"

במעגל השנה יש שני חגים דרבנן, פורים וחנוכה, המכוונים כנגד הספירות נצח והוד ש"לבר מגופא"[ריג] (לעומת שלשת החגים מן התורה, שלש רגלים, שכנגד הספירות חסד-גבורה-תפארת[ריד]). השאלה איזה חג כנגד נצח ואיזה כנגד הוד היא סוגיה שלמה בכתבי האריז"ל[רטו], אבל בפשט, לפי סדר הדורות, פורים קודם לחנוכה, לכן, בפשט, פורים הוא הנצח[רטז].

הפסוק הכי מובהק של הנצח הוא "וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם"[ריז]. זהו הפסוק שאמר שמואל הרמתי כאשר שִסף את אגג מלך עמלק[ריח] – מאורע שהוא קדם-מלחמת-עמלק של מרדכי ואסתר בפורים, שייך בפירוש למחית עמלק בפורים. לכן גם קוראים את הסיפור הזה בהפטרה של שבת זכור, כהכנה למחית עמלק בפורים.

הפשט מתייחס לכך ששאול המלך חמל על אגג, לא קיים את דבר ה', מצות "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח"[ריט] לגמרי, שנאת עמלק לחלוטין, ללא חמלה – לכן הוא הפסיד את המלוכה וה' העביר אותה לדוד המלך. דוד המלך מקבל משאול את המלכות כי שאול לא קיים נכון את מצות מחית עמלק. כלומר, כל מלכות בית דוד היא בעצם כדי לתקן את שאול בחטא הזה שלו, חטא החמלה על אגג מלך עמלק (כאשר דווקא שאול היה צריך להרוג את אגג מלך עמלק – חושבנא דדין כחושבנא דדין[רכ]!).

דוד בגלגול הראשון, כפי שהוא מופיע בתנ"ך, לא נלחם בעמלק ולא קיים את מחית עמלק. מי כן יקיים? מלך המשיח, משיח בן דוד שגם נקרא דוד, "הוא דוד בעצמו"[רכא], הוא יקיים זאת בתכלית ויתקן את חטא שאול. דוד כל הזמן הקפיד לכנות את שאול המלך "משיח הוי'"[רכב] – יש משהו בשאול שהוא משיח, ומי שמכיר זאת יותר מכולם הוא דווקא דוד, שקבל ממנו את המלוכה. לא רק שדוד לא מקנא בו, לא רודף אותו חזרה, אלא הוא גם אומר שאסור לפגוע בו – היתה לו הזדמנות והוא לא פגע במשיח ה', שאול, המלך הראשון שנמשח על ידי שמואל הרמתי. מחית עמלק היא תפקיד ששייך ל"משיח הוי'".

תיקון שאול בפורים

אם כן, כל החג הזה בעצם קשור לתיקון שאול[רכג]. קודם כל נשים לב שפורים ע"ה בגימטריא שאול[רכד]. איפה רמז עם הכולל בא לידי ביטוי בחכמת החשבון? במשולש – משולש של מספר זוגי הוא כפל של החצי שלו במספר שבא אחריו, כלומר המספר עם הכולל. המשולש של פורים (רמז שמתאים לפורים משולש[רכה]) הוא חצי פורים (168) כפול פורים עם הכולל, שאול. עוד יותר מודגש ברמז הזה שפורים משולש הוא-הוא התיקון השלם של שאול, שחמל על אגג.

גם בפשט, פורים נובע מהמחדל של שאול במלחמת עמלק: חז"ל מסבירים שבאותו לילה, שכבר היה צריך לחסל אותו, להרוג אותו, אגג בא על שפחתו[רכו]/פלגשו[רכז]/אשתו[רכח]. היא הרתה לו ומכך יצא בסופו של דבר המן הרשע, לכן הוא נקרא המן האגגי, צורר כל היהודים. זהו התיקון שעושה מרדכי, "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני"[רכט]. מיהו קיש? חז"ל אומרים שהוא אבא של שאול[רל]. על "איש ימיני" דורשים חז"ל "מה שלם לי ימיני, דלא קטליה שאול לאגג דאתיליד מיניה המן דמצער לישראל"[רלא].

גם בסוף, כשאסתר גלתה את הזהות האמתית שלה לאחשורוש, מה היא אמרה? שהיא בת מלכים – בת של שאול המלך. כתוב שם "ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה"[רלב] – למה פעמיים "ויאמר"? חז"ל מסבירים[רלג] שכל זמן שאחשורוש לא ידע את היחוס שלה למלכות הוא דבר איתה דרך מתורגמן, כך היה המנהג, אבל ברגע שידע שאסתר האהובה היא לא רק אהובה אלא בת מלכים הוא כבר דבר איתה ישירות. בת של איזה מלך? שאול המלך. רואים שהחג הזה הוא תיקון של שאול המלך, במיוחד בקביעות שנה זו, פורים משולש, תיקון שתכליתו משיח בן דוד, "משיח הוי'".

תיקון פילגש בגבעה

בעצם, התיקון של "איש ימיני", תיקון לחטא שאול המלך שבא משבט בנימין, הולך עוד יותר אחורה, לתקן חטא קדום יותר של שבט בנימין – חטא פילגש בגבעה, שבגללו שבט בנימין כמעט נכחד[רלד]. איני יודע כמה כח יהיה לנו כעת להאריך, אבל נאמר בקצרה.

אשתו של שאול עצמו, אחינעם[רלה], היא מאותן בנות שבסוף הסיפור יצאו למחול בשילה וכל הבחורים הרווקים חטפו אשה. כתוב[רלו] ששאול היה ביישן, צנוע, ולא היתה לו החוצפה, לא היה לו העוז, לחטוף שם בת בין הרוקדות. אז מה קרה? הבאשערט שלו, בת הזוג האמתית שלו, הכירה בו. יש לנו כלל גדול שבשידוכין צריך לסמוך על דעת הבת – היא מכירה יותר את השידוך האמתי[רלז]. איני יודע אם פעם אמרנו מה המקור של הווארט שלנו בתורה – המקור הוא שאול ואשתו. אחת הבנות שם ראתה את שאול ומיד נמשכה אליו, התאהבה בו, והוא לא עושה שום דבר – הבחור עומד שם ומתבייש. מה עושים? היא פשוט התחילה לרדוף אחריו – לקיים את ההבטחה של ימות המשיח, "נקבה תסובב גבר"[רלח]. אין לך דבר שלא רמוז באורייתא, אין לך דבר של ימות המשיח שלא רמוז בעולם הזה. בעולם הזה "דרכו של איש לחזר אחרי אשה"[רלט], אבל בעולם הבא דרכה של אשה לחזר אחרי איש, "נקבה תסובב גבר". מה המקור לכך בתורה? שאול המלך, בראשית התיקון של פילגש בגבעה.

זהו נושא עצום, אבל צריך לדעת שהחג הזה וה"חייב איניש לבסומי בפוריא", הכל תיקון של אותן דמויות בסיפור של פילגש בגבעה. במיוחד יש כאן תיקון של הבעל, איש הלוי (עוד שבט שנכנס כאן לסיפור) – כל הסיפור התחיל מכך שהוא הטיל אימה יתרה בתוך ביתו[רמ]. מזה בא כל הקלקול של "ותזנה עליו פילגשו"[רמא], הפילגש היחידה בכל התנ"ך שהיא גם אשה – שכתוב בה (בפעם היחידה בתנ"ך) "אשה פילגש"[רמב]. סתם פילגש היא פלג-אשה[רמג], אז הפילגש הזו היא בסוד "שלם וחצי", שלמות מיוחדת.

נאמר ב'אותיות קצרות' עוד קצת על סוד תיקון הפילגש בכלל: כל הסיפור של מלחמת עמלק, אצל שאול ובפורים וכו', חוזר לתיקון של אם עמלק (שהיתה גם אחותו[רמד]) "ותמנע היתה פילגש"[רמה] (ורמז נאה: במגלת אסתר מופיע המושג פילגש פעם אחת, "שעשגז... שֹמר הפילגשים"[רמו], וממוצע כל תבה כאן הוא "ותמנע"). סך הכל יש בתנ"ך 37 (הבל-יחידה) פילגשים – החל מ"ופילגשו ושמה ראומה"[רמז] (הקליפה דאצילות, האומרת ראו את ה"מה"-הבטול שלי[רמח]), כולל הגר-קטורה פילגש אברהם[רמט], בלהה, מאמהות עם ישראל שנקראת פילגש[רנ], ורצפה בת איה שהיא פילגשו של שאול עצמו[רנא] – ואסתר המלכה מתקנת את כולן, כאשר היא מעלה את הפילגש (כאשר המלך לא חפץ בה) למלכה (כאשר המלך חפץ בה)[רנב].

אסור להקפיד

שוב, כתוב "ותזנה עליו פלגשו". יש מחלוקת ידועה בחז"ל[רנג] מה היה שם, מה פירוש "ותזנה". כתוב[רנד] שחז"ל, שבאו להמתיק את ה"תזנה" שלה, הם בעצם גלגול של אביה. מה הם אומרים? או שמצא אצלה זבוב בתוך הקערה, בתוך התבשיל שלה, או שמצא נימא (או באותו מקום, או גם בתוך התבשיל). חז"ל אומרים ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים"[רנה], שהרי "אין ספק קמי קוב"ה"[רנו], אין אצלו עמלק, לכן צריך לומר שמצא גם זבוב וגם נימא, רק שעל הזבוב לא הקפיד כי בעל כרחה, בשוגג, ועל נימא, בין אם באותו מקום או בקערה, הוא כן הקפיד כי היא בגלל פשיעה שלה.

רואים שכאשר הבעל מקפיד על אשתו, גם בדבר שכאילו פשעה, זהו חטא איום ונורא. חז"ל אומרים על כך "לעולם אל יטיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתרה והפילה כמה רבבות מישראל"[רנז]. תיקון המלכות (הנוקבא) יכול להעשות רק מתוך הידיעה ש'אסור להקפיד' (וכן 'אסור להקפיד על האשה' עולה "ואהבת לרעך כמוך אני הוי'"[רנח] – מצוה שראשיתה בין איש לאשתו[רנט] – העולה גם "ואהבת את הוי' אלהיך"[רס], כנודע). גם כשנדרשת בקורת או קנאה – שכאשר היא באה מתוך אהבה וכוונת שמירה על האשה הרי היא רוח טהרה[רסא] – צריכים הדברים להעשות בנחת וללא אימה יתרה[רסב]. כתוב[רסג] שראשית התיקון של פילגש בגבעה היא בפורים. תיקון החטא של הטלת אימה יתרה בתוך הבית הוא רק בחג פורים.

זו רק טעימה מהענין שיש עוד הרבה מאד מה להאריך בו. התיקון של פורים, של חדש אדר, שייך לבנימין[רסד]. אם מכוונים את יב השבטים כנגד החדשים לפי סדר הלידה, שבט בנימין, השבט האחרון, מכוון כנגד חדש אדר, החדש האחרון (מניסן, "ראש חדשים"[רסה])[רסו]. התיקון מתחיל מתיקון פילגש בגבעה, שהוא תיקון הברית, כמובן, וממשיך בתיקון שאול, שחמל על אגג מלך עמלק. התיקון הוא על ידי העקשנות של מרדכי – "לא יכרע ולא ישתחוה"[רסז], "לא קם ולא זע"[רסח] – וגם על ידי הציות של מרדכי לאסתר המלכה[רסט] (תיקון הפילגשים, כנ"ל), בבחינת "כל אשר תאמר אליך שרה [תיקון פילגש בגבעה] שמע בקֹלה"[רע] (וכשם שמרדכי מציית לאסתר כך גם אחשורוש עושה את דבריה, ולהבדיל גם החכמים ממלאים את בקשתה לקביעת ימי הפורים לדורות ועד ש"קיימו למעלה מה שקבלו למטה" – הכל סוד העלאת מעמד האשה מפילגש למלכה, כנ"ל).

ב. "יש פה ושותק"

צאצאי בנימין – בלע, אדר וישפה

הסברנו[רעא] שצריך לנצח את עמלק בשלשה רבדים – הרובד החיצוני, עמלק שנלחם בנו ורוצה להשמיד אותנו; הרובד הפנימי בלב, כל מה שמוסבר בחסידות על קליפת עמלק; והרובד שאפשר לקרוא לו הרובד העצמי, עמלק בתור המות בעצמו. כלומר, תכלית הנצחון על עמלק היא "בלע המות לנצח"[רעב].

מי הבן הבכור של בנימין? בלע. בנימין כמעט הושמד, בסיפור פילגש בגבעה, והקימה שלו לתחיה היא נס גדול. זהו בעצם הנס של פורים – נס תחית המתים (כמו שמוסבר אצלנו[רעג], בשלשה עשר עיקרי האמונה פורים מכוון כנגד תחית המתים). התכלית של בנימין, ה"צדיק תחתון"[רעד], שהוא פועל את "בלע המות לנצח". בלע הוא גם השם של המלך הראשון במלכי אדום[רעה], מלכי התהו שנשברו, המכוון כנגד הדעת דקליפה[רעו] (שהיא גם בחינת עמלק, כדלקמן) – בלע בן בנימין מתקן את מיתת המלכים ומקים אותם לתחיה[רעז].

מי הבן של בלע? פלא שלא שמים לב, הבן של בלע בתורה הוא ארד[רעח], אבל בדברי הימים[רעט] הוא נקרא אדר! פלאי פלאים! אם רוצים הוכחה לקשר בין שבט בנימין לחדש אדר, אולי זהו הקשר הכי מובהק בתנ"ך – הנכד של בנימין נקרא בדברי הימים אדר. בתורה ארד ובדברי הימים בחילוף אותיות – אדר.

זהו הפרק בדברי הימים של יחוס שאול המלך, שיוצא מקיש. קיש הוא דעת. על יאיר-שמעי-קיש דרשו חז"ל "'בן יאיר' בן שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, 'בן שמעי' בן ששמע אל תפלתו, 'בן קיש' שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו"יד וכתוב[רפ] שהם חב"ד – יאיר הוא אור, חכמה; שמעי הוא שמיעה, בינה; וקיש הוא הדעת, הכח להקיש על שערי רחמים. קיש הוא הלעומת-זה של "ראשית גוים עמלק"[רפא] – הדעת דקליפה ממנה נמשכים כל שבע הגוים-האומות של כנען, כנגד שבע מדות הלב[רפב].

שוב, היחוס הוא באותו פרק, פרק אחד בדה"י של כל יחוס שבט בנימין, כל הצאצאים. שם יש את בלע, "בלע המות לנצח", את אדר, בפירוש חדש אדר, את קיש, את שאול ועוד צאצא חשוב – "ישפה". השבטים מכוונים לפי הלידה כנגד אבני החשן, והאבן האחרונה, האבן של בנימין, היא ישפה.

השתלשלות "יש פה ושותק"

איך חז"ל דורשים "ישפה"? "יש פה ושותק"[רפג]. פלאי פלאים! הייתי חושב ש'יש פה ומדבר' – ה' ברא את הפה בשביל לדבר, מי שיש לו פה הוא מיועד כדי לדבר. לא! "יש פה ושותק"[רפד]. ישפה במילוי (יוד שין פא הא) עולה "זכר עמלק" – על ידי השתיקה מוחים את עמלק (בסוד "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים לא תשכח", "'לא תשכח' בלב"[רפה], בשתיקה)[רפו].

באמת כתוב שיש דעת בתוך הפה, "דעת גניז בפומא"[רפז]. בתוך הדעת יש תרין עטרין, דגבורות ודחסדים, הדעת מתי לשתוק ומתי לדבר[רפח]. קודם כל צריך לדעת מתי לשתוק. הדעת שבתוך הפה היא סוד החשמל, הדעת מתי חשים ומתי ממללים[רפט]. שם, בין ה"חש" ל"מל", יש הבדלה – הדעת עושה את עיקר ההבדלה בין הטוב והרע, בין השכחה ובין הזכרון, ה"דעת דגניז בפומא" ששרשה דעת דרדל"א, כידוע[רצ].

שוב, למרבית הפלא הפה הוא קודם כל בשביל לשתוק. העונש של המן הוא תליה על עץ גבוה חמשים אמה – זהו העונש של הקליפה, מחית עמלק. אבל "זה לעֻמת זה עשה האלהים"[רצא], יש תליה בקדושה – "תֹלה ארץ על בלימה"[רצב] (בגימטריא "בראשית"), העולם קיים "על מי שבולם את פיו בשעת מריבה"[רצג]. זהו בעצם מרדכי, הוא בולם את פיו והוא "תֹלה ארץ" – כל המציאות תלויה על הצדיק הזה, "צדיק יסוד עולם"[רצד], שהוא "יש פה ושותק". הפה הוא בשביל התליה של הקדושה.

מי הראשון שמתקיים בו "יש פה ושותק"? קודם כל חז"ל מזכירים את רחל אמנו. יש לה פה, אבל היא מוסרת ללאה את הסבלונות ואת הסימנים, וכשהיא רואה שמביאים את לאה ליעקב בליל הכלולות שלה היא שותקת. רחל היא עולם הדבור[רצה], ועם כל הדבור שלה – יש לה דעת בתוך הפה, "יש פה ושותק".

אחר כך כתוב שבנימין, הבן השני שלה, גם יודע לשתוק. לכן האבן שלו היא "ישפה". באיזה הקשר הוא שותק? הוא הרי יודע מה שהאחים עשו ליוסף – על שם מה שארע לו הוא קרא את שמות כל הבנים שלו, החל מ"בלע" על שם "שנבלע בין אומות העולם"[רצו]. הוא ידע הכל, אבל כמו שיצחק אבינו ידע שרצון ה' לא לגלות זאת ליעקב[רצז], כך בנימין – שכמובן לא השתתף במכירת יוסף – לא גילה ליעקב. יש לו פה ושותק, ולכן זכה באבן הישפה.

מי אחריו? שאול המלך. יש לו פה, אבל "את דבר המלוכה לא הגיד"[רצח]. אחרי ששמואל משח אותו, הוא היה טיפוס מאד צנוע – כמו שספרנו קודם – והוא לא הגיד, לא גילה את דבר המלוכה. יש לו "מלכות פה"[רצט], "באשר דבר מלך שלטון"[ש], שולט בדבור שלו, והוא יודע את סוד השתיקה – כי יש לו דעת בתוך הפה, סוד ה"ישפה", "יש פה ושותק".

הרביעית היא אסתר, "אין אסתר מגדת עמה ואת מולדתה כאשר צוה עליה מרדכי"[שא].

יש פה השתלשלות, ארבעה "יש פה ושותק" שחז"ל מונים, בגלל ה"דעת דגניז בפומא". מתחיל באשה ונגמר באשה – רחל היא עיקר כנסת ישראל ואסתר היא כנסת ישראל שיורדת בגלות, מתבוללת, וסופה לעלות, "ירידה צורך עליה"[שב] ואף תכלית העליה[שג]. ביניהם יש את בנימין ואחר כך את שאול, שחוטא בכך שהוא חומל, אבל תיקון כולם הוא "יש פה ושותק", "סיג לחכמה שתיקה"[שד].

"והשתי[ק]ה כדת"

ידוע אצלנו[שה] ש-שתיקה בגימטריא "בעל תשובה". בעל תשובה משתיק את העבר שלו. יש לבעל תשובה מה לטעון, להסביר למה הגעתי לנפילה, כמו שכתוב בתניא של הימים האלה – "אני לא עשיתי את עצמי"[שו]. מי אשם כאן, אני או אתה?! בעל תשובה לא מאשים את ה'. אדרבה, הוא לוקח את כל האשמה על עצמו, "יש פה ושותק". על ידי השתיקה שלו זוכה הבעל-תשובה לדעת את התשובה האמתית לכל התהיות שלו בחיים – תשובה לשאלות הפרט וגם לתהיה של הכלל, "עד מתי?!".

לעומת השתיקה של בעל תשובה, הצדיק מדבר – בעל תשובה משתיק את העבר שלו והצדיק מספר על העבר שלו. אכן, המשיח בא "לאתבא צדיקיא בתיובתא"[שז], שגם הצדיקים ידעו לשתוק. הסוד העיקרי של הבעל שם טוב הוא חש-מל-מל, הכנעה-הבדלה-המתקה[שח].קודם כל צריך שתיקה נכונה, "חש" של תשובה והכנעה, עד שהאדם "מל" וכורת את הקליפה (קליפת עמלק), ואז יבוא גם ה"מל" הנכון, "מל" של המתקה-ביסום – "לבסומי בפוריא"[שט].

זה הכלל גם בשתיה של פורים, הסימן ש"השתיה כדת"[שי], "כדת של תורה"[שיא] (שנה שעברה דברנו[שיב] על המלה "כדת", שחוזרת חמש פעמים במגלה[שיג]). הסימן הראשון שהשתיה היא כמו שצריך להיות הוא שעוד לפני שאתה מתחיל להוציא שטויות מהפה – אתה שותק. זו השכרות של הקדושה, דם ענבים, שאתה יודע את סוד השתיקה.

בסוף יצאו דברים מתוקים באמת, רזין דרזין דאורייתא, "נכנס יין יצא סוד"[שיד]. מהו סוד? אם לא שתקתי – אין כאן סוד. סוד הוא דבר שקודם לו היתה רק שתיקה, "עד דלא ידע", "לא ידע" לדבר בכלל אלא רק לשתוק, "שתוק כך עלה במחשבה לפני"[שטו], "כך עלֵה במחשבה לפני"[שטז]. ה"נכנס יין יצא סוד" הוא סוד האמונה הפשוטה, שבהתחלה למעלה מכל המילים. בסוף ה"דלא [ידע]" הופך ל"אלד", כידוע הרמז, ואז הוא כן "ידע"[שיז] את המלים הנכונות לקרב את את כולם, כולל הגוים – לעשות את המהפכה הרביעית[שיח], שהכל יהיה כהלכה, גיור כהלכה (כתוב[שיט] שמרדכי הוא ההלכות). שוב, זהו סימן השתיה כדת, שאתה לא מתחיל לדבר שטויות, אלא קודם כל שותק. "בלע המות לנצח" בגימטריא שטויות – אם לא תדבר שטויות לא תמות (ואם דברת שטויות, על ידי התשובה על כך תקום לתחיה). אחר כך, חש-מל, מתחיל לדבר דברים טובים – תורה של פורים (שאינה שטויות![שכ]). לחיים לחיים.

בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• פורים שייך לספירת הנצח – הנצחון על עמלק.
• ישנן שלש בחינות עמלק, כנגד שלשת השלישים של התפארת – שני עמלקים מגולים (כנגד עץ הדעת) ועמלק אחד מכוסה (כנגד עץ החיים).
• אחרי מתן תורה העבודה היא מלמטה למעלה – מעמלק החיצוני לעמלק הנסתר.
• עמלק התחתון הוא העמלק הגשמי – אותו מנצחים מכח מרדכי; עמלק האמצעי הוא העמלק הפנימי, יצר הרע – אותו מנצחים מכח אסתר; עמלק העליון, הנסתר, הוא המות עצמו – אותו מנצחים (מיניה וביה) מכח חרבונה.
• שני שרשים למרדכי – אברהם אבינו (מגייר הגרים) ומשה רבינו (נותן התורה, המבדילה בין ישראל לעמים).
• מרדכי הוא הצדיק היורד ממדרגתו להיטיב לעמו.
• אסתר המלכה היא שרש הנשמות המתבוללות והכח להעלותן.
• חרבונה הוא ראשית ההתגיירות במגילה – "ורבים מעמי הארץ מתייהדים".
• הרפואה המתוקנת, המאמינה בנפלאות שבטבע, היא הכח להתגבר על המחלות ולהאריך את תוחלת החיים עד לנצחון על המות.
• חמשה שלבים בחיבור המח והלב: עליה לשכל הטרום-מודע ("ישכיל"); עליה ללב העולה והיורד ("ירום"); עליה למח נושא ההפכים של העליות והירידות ("ונשא"); עליה ללב שכולו עליה תמידית ("וגבה"); חיבור מוחלט בין המח והלב ("מאד").
• "עד דלא – ידע": יהודי צריך לדעת לומר לעמלק 'לא!'.
• אנחנו אומרים 'לא!', עמלק שואל 'למה?' ואנחנו עונים 'ככה!' – זה כלל גדול בתורה.
• כנגד עמלק נדרשת תקיפות הבטול של "היהודיים" – "עם קשה ערף".
• משה הוא כח הזכרון הטוב של עם ישראל.
• בפורים זוכים ל"ידע" למפרע (ר"ת "עד דלא ידע") – לדעת ש"איפכא מסתברא".
• "עד דלא ידע" היינו ידיעת השלילה של הרמב"ם.
• מרדכי הוא "מור עֹבר" יותר ויותר – more and more – "בטחו בהוי' עדי עד".
• יהדות היא מעבר מ"עד דלא ידע" ל'עד דכן ידע' – מידיעת השלילה לידיעת החיוב.
• "נצח ישראל" (עליו נאמר "לא ישקר ולא ינחם") מתגלה במעבר-מהפך מ"ולא יעבור" ל'וכן יעבור' – ה"ולא – יעבור" להיות כן.
• מחית עמלק היא תפקיד "משיח הוי'".
• פורים הוא תיקון שאול בפרט ושבט בנימין בכלל.
• אסתר היא תיקון הפילגשים בתנ"ך – היא הופכת פילגש למלכה.
• אסור להקפיד על האשה.
• תיקון פילגש בגבעה הוא שמיעה בקול האשה.
• על ידי השתיקה מוחים את זכר עמלק.
• בעל תשובה הוא סוד שתיקה – הוא משתיק את עברו, שותק מלטעון על ה' (למרות שיש לו מה לטעון) ועל ידי כך זוכה לתשובה על כל תמיהותיו.
• על ידי השתיקה זוכים לדיבור מתוקן.
• סימנה של "שתיה כדת" הוא שתיקה לפני הדיבור – "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע" לדבר.
• אם לא תדבר שטויות לא תמות!
• על ידי שתיקה זוכים לתורת-פורים – תורה של אמונה פשוטה.