יא תשרי – גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד

"גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד".

כסא הכבוד בגימטריא "על חטא" (וידוי דברים, החלק המעשי של מצות התשובה כנודע).

"על חטא" כמו על ידי חטא (כפירש"י ל"והשיב לב אבות על בנים" - "על ידי בנים").

כשעושים תשובה כדבעי ומתוודים  בפה, מכח החטא גופא מתעלים מעל לעצם מושג חטא וחסרון, עד שהחטא - בהיותו 'סבה' מן השמים, שהרי לא היה ראוי דוד לאותו חטא כו', אלא ש"נורא עלילה על בני אדם", לטובתם הנצחית - נעשה כסא הכבוד, כסא לכבוד ה' שימלא את כל הארץ.

"על חטא" היינו מעל חטא בעצם, ע"ד "כי תצא למלחמה על אויביך", כמבואר בדא"ח. "על חטא" היינו גילוי "כבוד הוי'", בסוד אמירת יהושע לעכן שמעל בחרם -  "בני שים נא כבוד להוי' אלהי ישראל ותן לו תודה".

על ידי תודה, וידוי דברים (תודה רבה לך ה' שנתת בלבי להכיר בחטאי ולהודות לך עליו) מוסיפים כבוד, גילוי אלקות, למעלה ולמטה.

"על חטא" רומז לאותיות שמעל לאותיות חטא: טיב (לשון "ואתה אמרת היטב איטיב עמך", "ברוך הטוב והמטיב" - "הטוב" על מה שאתה מזכה אותי לעשות מעשים טובים, והמטיב על מה שאתה מזכה אותי להכיר בחטאי ולהתוודות עליהם).

טיב למפרע אותיות ביט, שם קדוש  (שמכוונים בעת שיוצקים את השמן לנרות חנוכה ועוד), שמן באתב"ש - מצד פנימיות אבא (רזין דרזין דאורייתא) ובגימטריא אהיה (אשר אהיה, הכח להיוולד מחדש) - מצד פנימיות אמא. ע"י יחוד או"א עילאין מולידים נשמות חדשות לימות המשיח כנודע.

החטא הוא כסא הכבוד לשם ביט, הכח להוליד חדשות בעצם, כח האין-סוף שבאדם.

בתחלה, החטא מכסה על הכבוד (כבוד ה') אך ע"י תשובה בכלל (בינה - "ולבבו יבין ושב") ווידוי דברים בפרט (הוד, "בינה עד הוד אתפשטת" - תודה, "תן כבוד לה'" כנ"ל) הופך הכסוי על הכבוד לכסא הכבוד, כסא המרים ומגלה את כבוד ה' לעין כל (ובכך מלמד תשובה  - לרבים על ידי חטא העגל וליחיד על ידי חטא דוד ובת שבע).

ה-א של כסא היינו גילוי אלופו של עולם בתוך ה"כס" (לשון כסוי) - "כי יד על כס יה", "אין השם (כבוד הוי') שלם ואין הכסא (כסא הכבוד) שלם עד כו'".

חטא הוא גם לשון חיטוי - "תחטאני באזוב [= חטא] ואטהר". והוא סוד הזיית מי חטאת, סוד פרה אדומה, "זאת חקת התורה", "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" - הטהרה מאבי אבות הטומאה, ועד לסוד תחית המתים, תכלית ימות המשיח. והוא סוד "לפני הוי' תטהרו" של היום הקדוש.

חטא = חי. על ידי החטא דוקא זוכים לחיים נצחיים - חיים המנצחים את היפך החיים, "בלע המות לנצח".

החטא הוא ה'סבה' מאת ה' כנ"ל (כפי שהיה שגור על פיו של ר' אשר ז"ל), גילוי אור אין סוף הסובב כל עלמין (ועד לגילוי העצמות ממש).

חטא = חי, סבה = אלול, יום הולדת שני המאורות הגדולים, מורנו הבעל שם טוב ואדמו"ר הזקן, שבאו לתקן את השבירה והמיתה, שהתחילה מספירת הדעת של עולם התהו, שארעה בח"י אלול, כפי שמבואר ברש"ש.

הם הגיעו ל"על חטא" (הגילוי שישראל הוא מעל לחטא בעצם) "עד כסא הכבוד".

נמצא מובן ש"וחטאתי נגדי תמיד" הוא הוא "שויתי הוי' לנגדי תמיד", וד"ל.

והנה, סתם חטא בתורה הוא חטא העגל (שביום כיפור נתקבלה תשובת העם על חטא זה וה' אמר "סלחתי כדברך"), החטא שסובב על ידי העיגולים העליונים, ועד לעיגול הגדול שלפני הצמצום, סוד כסא הכבוד (עד אליו מגיעים על ידי תשובה שקדמה לעולם), שרש ה'סבה' כנ"ל, שהוא הוא שרש החטא בקדושה העליונה הבלתי מושג לנו כלל ("והיא רחוקה ממני" כנ"ל).

חטא העגל = 126 = 7 פעמים חטא (ממוצע כל אות) = עון.

כתוב בקבלה שהערב רב עשו את העגל על ידי השם הקדוש ילי (השם השני של ע"ב שמותיו יתברך), שבו העלה משה את ארונו של יוסף, "עלה שור" (בגימטריא תורה - "תורה צוה לנו משה").

ומבואר בדא"ח שהשור עצמו, דהיינו העגל לא חטא אלא הכיר את קנהו, כמ"ש "ידע שור קנהו" רק "ישראל לא ידע" ר"ת ילי, "עמי לא התבונן" ר"ת עלה (שור), וד"ל. העגל עצמו הוא סוד העיגול הגדול היודע היטב את קנהו אותיות "ונקה" (בגימטריא שם קס"א = "איני יודע" של משה רבינו) כנ"ל, וגם יודע שתכלית החטא הוא שמקום הצמצום יעלה ויגיע עד לעצמות אוא"ס שלפני הצמצום, בסוד "כסא הכבוד", שהוא הוא סוד "הרע כסא לטוב" (ר"ת הכל, סוד "ובורא את הכל" של חז"ל במקום "ובורא רע" של הנביא), לשון מורנו הבעל שם טוב, וד"ל.