בר מצוה הת׳ מנחם־מענדל ביליאק

אור לכ"ח ניסן ע"ד – כפר חב"ד

א. קבלת גבורה ודעת מלכותיות ביום בר המצוה

מזל טוב מזל טוב לבר מצוה, שתהיה חסיד ירא שמים ולמדן – לתפארת כל המשפחה ולתפארת כל עם ישראל.

כמו ששמענו עכשיו, היום יום חשוב מאד – כ"ח ניסן, היום של "עשו כל אשר ביכלתכם להביא את המשיח בפועל ממש". הרבי אמר אז שצריך להתעקש על זה, שצריך עשרה עקשנים, וכמו ששמענו – אפילו שלשה, אפילו שנים ואפילו אחד.

בר מצוה – גבורה ודעת

כשילד נעשה בן יג הוא כבר לא ילד, הוא כבר נעשה איש. איש פירושו גבור, גבור חיל, "כאיש גבורתו", ככה לומדים בתורה. גיל בר מצוה הוא הגיל של שמעון ולוי כשהרגו אנשי שכם – כנקמה על ששכם, נשיא הארץ, טמא את דינה אחותם – שבאותו פרק הגיע לוי לגיל יג שנה, וכמו שנאמר "ויקחו... איש חרבו וגו'". איש, בר מצוה, מקבל גבורה, נעשה גבור, נעשה לוחם – בשביל המשפחה שלו, בשביל עם ישראל, שכולנו משפחה אחת. כמובן שהוא לוחם בשביל הקב"ה, בשביל התורה, אבל קודם כל לומדים מלוי שהגבורה היא בשביל המשפחה, להגן על המשפחה, להגן על כבוד המשפחה.

והנה, יחד עם גבורה הבר-מצוה מקבל דעת, נעשה בר דעת. לכאורה אלה שני דברים שונים, אבל היות ששניהם באים באותו גיל, כנראה שהא בהא תליא – מי שבר דעת צריך להיות גבור, ואי אפשר להיות גבור (בקדושה) בלי דעת, בלי שכל, צריך לדעת איך לנתב נכון את הגבורה, את הכח. ה' רוצה שיהודי יהיה בעל כח, כך כתוב ב"היום יום" של י' שבט – הרבי הצמח-צדק אמר לכלה שלו, הרבנית רבקה (אשת אדמו"ר מהר"ש), דווקא לאשה, שיהודי צריך להיות בעל כח פיזי. אם כן, צריך גם כח גבורה יחד עם דעת – הא בהא תליא[א].

בר מצוה – "אני היום ילדתיך"

יש פסוק מפורסם בתהלים פרק ב, שדוד המלך אומר על עצמו – "אספרה אל חק הוי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך". כתוב בזהר הקדוש שזה הולך על בר מצוה, פסוק של בר מצוה – שבבר מצוה מתקיים "אני היום ילדתיך". כמו שאדמו"ר הזקן כותב בשו"ע, שלמות כניסת הנפש האלקית לאדם היא בבר מצוה, אז זה נחשב שכעת הוא נולד לגמרי – הוא נולד כיהודי, יהודי בעל כח ובר דעת. הרמז שהמלה "ילִדתיך" שוה דעת. יש גם גימטריא מאד יפה שם, שכתוב "אני היום" – המלה אני שוה היום. "אני היום ילדתיך".

בחב"ד מוסבר שמי שהוא בר דעת הוא פנימי. יש אחד שאין לו הרבה שכל, אין לו דעת, אז כל מה שהוא עושה – הוא עושה בחיצוניות, מפגין, משויץ. אבל מי שבאמת בר דעת הוא פנימי, פנימי פירושו אמתי. זה רמוז בכל הביטוי (של בר מצוה): "אני היום ילדתיך" שוה פנימיות. אז קודם כל אנחנו מברכים את הבר מצוה ואת כל הנוכחים שתהיה הרבה דעת (עם גבורה), הרבה פנימיות.

"היום שלשה עשר יום"

המלה "היום" שייכת לספירת העומר – כל יום בספירה מתחילים לספור "היום...". מי שהתפלל ערבית ספר "היום שלשה עשר יום[ב] שהם שבוע אחד וששה ימים לעומר" – שלשה עשר הוא בר מצוה (ו"שבוע אחד וששה ימים" – שבעה ימים ועוד ששה ימים – רומז ל"עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו"[ג]). הרבי אמר את השיחה של כ"ח ניסן – יום ה-כח של ניסן (שייך למה שהבר מצוה נעשה "בעל כח" כנ"ל), חדש הגאולה, חדש של נסי נסים – מיד לאחר תפלת ערבית. התפללו ערבית, ספרו ספירת העמר "שלשה עשר יום... לעומר" – יג, שיש בזה גם כח וגם דעת, וכמובן ש-יג עולה אחד בגימטריא (אחדות) וגם אהבה בגימטריא – ואז הרבי אמר את השיחה של "עשו כל אשר ביכלתכם וכו'". כל יום מתחילים "היום" – "אני היום ילדתיך".

"כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל"

קודם כל נשאל שאלה, האם יש בכל התנ"ך עוד פסוק שיש את צירוף המלים "אני היום" (ש-אני שוה היום)? בסדר הזה, "אני היום", אין עוד פסוק – רק הפסוק הזה. אבל יש עוד פסוק, משהו די פלאי, שהוא גם פסוק שדוד המלך אומר על עצמו – לא בספר תהלים אלא בספר שמואל – בו כתוב "היום אני". אין עוד פסוק שכתוב בו "אני היום" אבל יש פסוק אחד שכתוב בסדר הפוך, גם רק פעם אחת בתנ"ך.

מה הפסוק הזה? אחרי מרד אבשלום – שכולנו זוכרים כמה דוד היה על סף כשלון לגמרי, היפך החיים, היפך המלוכה, היה צריך לברוח מירושלים, לברוח מהמלוכה שלו, ואפילו על פי הלכה יש מי שאומר שבתקופה זו היה אויס-מלך. אחרי הנצחון, כשהוא חזר, ופתאום כל השבטים באים יחד לתמוך בו – לא רק השבט שלו, יהודה, אלא כל שבטי ישראל – הוא אומר פסוק: "כי הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל"[ד]. הוא כבר היה מלך הרבה זמן קודם, אבל רק היום – אחרי המשבר, משבר מאד קשה בעם ישראל – כשכולם באים ותומכים בו, מכתירים אותו פעם שניה, הוא אומר שדווקא "היום אני מלך על ישראל".

בר מצוה – קיום פסוקי "אני היום" ו"היום אני"

אם כן, יש שני פסוקים. פסוק אחד שאומר "הוי' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך", שהולך על בר מצוה, והפסוק השני שאומר זאת בסדר הפוך, "הלוא ידעתי כי היום אני מלך על ישראל".

דוד מלך ישראל חי וקים, וכמו שכתוב בתניא שלכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו הבעל שם טוב אמר – הרבי תמיד מביא זאת בשם הספר מאור עינים שמביא בשל הבעל שם טוב – שלכל יהודי יש ניצוץ של משיח, שהוא "דוד מלכא משיחא", ואם כן פשוט שכל יהודי הוא בחינת דוד – "דוד מלך ישראל חי וקים" (והיינו סוד האמונה של כל יהודי בהשגחה פרטית, וכמו שמבואר בכתר שם טוב). צריך איזה יום ש"ידעתי [גם דעת] כי היום אני מלך על ישראל".

גם את הפסוק הזה צריך לכוון בבר מצוה: יש הרבה פירושים מהו מלך, ואחד מהם שמלך הוא מח-לב-כבד. מלך ענינו שלטון – המח צריך להיות שליט על הלב והלב צריך להיות שליט על הטבע, שהוא הכבד. הלב הוא המדות, הרגש, והמח הוא השכל. יש שכל, יש רגש ויש טבע – מח-לב-כבד, המח צריך להיות שליט על הלב והלב צריך להיות שליט על הכבד, ובשביל זה צריך דעת. מקבלים את הדעת הזו ביום הזה.

אז את שני הפסוקים האלה דורשים על היום הזה, גם "אני היום ילדתיך" – אתה נולד לגמרי, כל הנפש האלקית שלך נכנסת בך, וזה נותן לך קודם כל דעת וגם כח ליישם, כח ליזום הרבה מצוות ומעשים טובים, לקרב הרבה יהודים לתורה ומצוות. וגם אתה ניצוץ, יש בך ניצוץ, של דוד מלך ישראל חי וקים – כמו שיש בך ניצוץ של משה וניצוץ של משיח – ומתקיים בך[ה] "ידעתי כי היום אני מלך על ישראל".

ב. רמזי בר מצוה ב־עב שמות

"אני והו"

נסיים עם רמז מאד חשוב: המלה אני, חוץ מלהיות מלה שכולנו משתמשים בה יום-יום, היא גם שם קדוש של הקב"ה[ו]. יש בקבלה עב שמות קדושים. הבר-מצוה היה בשביעי של פסח – יום של קריעת ים סוף. לפני קריעת ים סוף, מה שקוראים בתורה בשביעי של פסח, יש שלשה פסוקים – "ויסע... ויבא... ויט..." – שבכל אחד יש עב אותיות, ובחבור נכון שלהם יוצאים עב שמות של שלש-שלש אותיות. על פי הקבלה מכוונים את השמות האלה ב-עב התיבות הראשונות של הפרשה השניה של קריאת שמע, פרשת "והיה אם שמוע". זה אחד הסודות הכי מקודשים בקבלה.

עב השמות מתחלקים ל-לו ועוד לו. יש מאמר של הצמח-צדק ש-לו השמות הראשונים הם כנגד לו הצדיקים הנסתרים שבדור ו-לו השניים הם כנגד לו הצדיקים הנגלים, וצריך לחבר ביניהם. השם הראשון ("הכל הולך אחר הפתיחה") ב-לו השמות השניים הוא אני – ממש שם קדוש, ולא סתם אלא השם שמתחיל את הצדיקים הגלויים. מאד מתאים, 'אני' הוא הזדהות, גילוי – "ראו עתה כי אני אני הוא", פסוק שה' אומר. מה השם הראשון של לו הראשונים, הראשון ב-עב השמות? והו. מתי אומרים את זה? בחג סוכות – "אני והו הושיעה נא". מה החידוש שם? שמתחילים מהשם הראשון של לו האחרונים ורק אחר כך אומרים את השם הראשון של הכל – "אני והו הושיעה נא".

"אני והו" בבר מצוה

על השם הזה, אני, התכוונו מתחלת הדברים שלנו – זה מה שמתגלה עכשיו, בבר מצוה – "אני היום ילדתיך". היום הזה, שגם שוה אני, הוא מתגלה. אבל הוא מתגלה וכולל אתו יחד גם את ה-והו – "אני והו הושיעה נא". איך יודעים שזה קשור לבר מצוה? על פי חשבון. כמה שוה אני והו? 78. יש כאן שש אותיות, אז נחלק את המספר לשש ונראה את ממוצע כל אות – שש פעמים 13. כלומר, הממוצע כאן של כל אות הוא יג, הגיל של הבר מצוה. על פי הקבלה סוד מספר זה (78) הוא חשבון ששת הצירופים של המלה אחד – שלש אותיות שיכולות להצטרף בששה צירופים שונים. אחד – גיל הבר מצוה – עם כל הצירופים שלו שוה "אני והו".

קודם כל, המספר עח – 78 – אולי כולם זוכרים שזו הכוונה של לחם. אני רואה שעוד לא נטלו ידים (לא בצעו את החלה הגדולה) – צריך ליטול ידים ולבצוע את הלחם, וכשטובלים במלח שלש פעמים כל פעם מכוונים שם הוי'[ז]. ג"פ הוי' שוה לחם ששוה מלח. מה שכעת הסברנו, שהלחם הזה – וגם המלח – הוא גם המספר של "אני והו", ו"פ אחד, ג"פ הוי'.

מום ו-מנד בבר מצוה

מה שנוסיף לזה: כמו ש-אני הוא הראשון של ה-לו הגלויים, מה האחרון? יש לו ועוד לו בשמות של ה'. כנראה שגם בר מצוה צריך להתחיל ללמוד קצת קבלה, שמות ה' עם הרבה חשבונות משעשעים. האחרון של כל השמות הוא מום, ששוה אלהים. מה האחרון של ה-לו הנסתרים (צמוד ל-אני מלפניו)? שם שכותבים אותו מנד. מנד עולה 94 והאחרון, מום, עולה 86 – ביחד 180.

אין שום סבה ששני שמות יתחלקו בשש, כמספר האותיות. ההתחלקות לשש קודם היתה חדוש וגם כאן חדוש – כמה עולה 180 אם נחלק לשש? 30 (חשבון האות ל, הגדולה באותיות האלף-בית, המכונה בחז"ל "מגדל הפורח באויר"). בראשונים יצא הממוצע 13 ובאחרונים יצא הממוצע 30. מה הסימן? המלה גיל (שהוא גם גדול, היום אתה נעשה גדול). כעת הוא הגיע לגיל בר מצוה. מה זה גיל? גי-ל. בתנ"ך גיל פירושו שמחה, גילה.

הקשר בין 13 ל‑30

מה הקשר בין 13 ל‑30? בפרקי אבות כתוב "בן שלש עשרה למצוות" – מצוה לשון צוותא, דעת, כח להתקשר למשהו (כמו שמבואר בתניא בסוד "והאדם ידע את חוה אשתו". והנה בחז"ל מצות "פרו ורבו" נקראת "מצוה רבה", ראשית כל תריג מצות התורה ועיקרן). אבל מה כתוב על שלשים? "בן שלשים לכח". אמרנו שגם בר מצוה הוא איש, כמו לוי, לוקח חרב ולוחם בשביל כבוד המשפחה שלו – מוסר את הנפש.

במספרים, כתוב שיש קשר – וכל אחד שומע שיש קשר – בין 13 ל‑30 (כמו בין 14 ל‑40, 15 ל‑50, 16 ל‑60 וכו')[ח]. עוד כמה שנים הבר מצוה יהיה בן חי, מה השמחה הבאה? צריך להתכונן לשמחה הבאה – "בן שמונה עשרה לחפה". יש פסוק בתהלים "והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח". מה מתקשר בפסוק הזה? "בן שמונה עשרה לחפה" ל"בן שמונים לגבורה" – רואים ש‑18 ו‑80 הולך יחד[ט]. כנראה שלהתחתן בגיל 18 זו סגולה בדוקה להגיע ל"בן שמונים לגבורה" ועוד יותר.

שוב, מפורש – "והוא כחתן יוצא מחופתו [רק יוצא מהחופה בגיל 18] ומיד ירוץ כגבור לרוץ אורח [שש כמו בן שמונים לגבורה]". רק רמז שהמספרים שבין עשר לעשרים (עיקר זמן ההתבגרות של האדם) כמו 18 הולכים עם המספרים השלמים כמו 80.

לעניננו, "בן שלש עשרה למצות" מתחבר ל"בן שלשים לכח"[י]. כח זה הוא הכח שעליו דברנו לעיל, הכח שמקבל הבר מצוה שזה עתה נעשה איש ("כאיש גבורתו"), הכח של כ"ח ניסן, של "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את המשיח בפועל ממש, בדרך של אורות דתהו אבל בכלים של תיקון" (היינו היחוד של שרש נשמת דוד מלכא משיחא, כח העצם של האורות המרובים דתהו, עם נשמת משה רעיא מהימנא, שהגם שאף הוא מעולם התהו, מהשמיטה הקודמת, וכמו שנאמר בו "מן המים משיתהו", הרי הוא זכה לכתר תורה, לשרש התיקון ד-עב שלמעלה מ-סג, שרש התהו, וד"ל).

צירוף שני השמות הראשונים ושני השמות האחרונים – הכח לחבר טבע ונס

אמרנו שרק שני השמות הראשונים עולים ג"פ הוי', ומה יוצא כשמצרפים את ה‑180 של שני השמות האחרונים? מקבלים 258 – נחלק לשלש עולה ונקבל ג"פ אלהים (ג"פ השם האחרון, מום). מה זה מלמד? כתוב "הוי' הוא האלהים" – שם הוי' הוא למעלה מהטבע ושם אלהים בגימטריא הטבע. הדעת של הבר מצוה, הדעת שלך, שתחבר ותכליל – כתוב שג"פ אלהים הם ג מוחין דקטנות ואילו ג"פ הוי' הם ג מוחין דגדלות. כעת מקטנות אתה נעשה גדול (גדו-ל כנ"ל[יא]), ויש לך גם כח לקחת את הגדלות, לחבר, להמתיק ולהגדיל את כל הקטנות, את כל הטבע. לקחת את הנס (של חדש ניסן), להחדיר אותו לתוך הטבע וכך להפוך את הטבע לנס.

בכך נסיים, שיהיה הרבה גיל ושמחה. שוב, שתעבוד את ה' עם הרבה כח והרבה דעת ובא לציון גואל. שנזכה כולנו לקיים את מה שהרבי אמר, שנזכה להיות מבין אותם עשרה עקשנים – ושלשה ושנים ואחד – איך להביא, בכח ובדעת ובגיל ושמחה, את מלך המשיח תיכף ומיד ממש. לחיים לחיים, שיהיה הרבה מזל טוב.