הומאופטיה - 'וזאת תורת האדם' 5

'וזאת תורת האדם' 5

הפסוק שעליו למדנו בפרשית מי מרה, הוא השיטה של ריפוי הומואופטי שד' לימד את משה. זהו הנס בתוך נס של רפואת מר במר ובכך האדם נדמה לדרכי ד'. בנוסף נאמר בפרשה זו הפסוק: 'שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו'. חז"ל מפרשים שעוד לפני מתן תורה במרה, ד' לימד את בני ישראל פרשיות שונות של התורה, כדי שלא תפגע בהם שוב מחלה = מרה, שכן הם יעסקו בתורה שהיא עץ חיים ומרפא לנפש ולבשר. הפרשיות שנמסרו להם הם: פרה, שבת, ודינים. אבל 'חוק' גם קשור למילה חוקיות. בתהילים יש פסוק 'ברוך אתה ד' למדני חוקיך'. הרבי הרש"ב היה נוהג לומר בכל היום פסוק זה עם שם ד', כדי שיהיה שם ד' כל היום על פיו. הוא התכוון שהוא לא מתכוון בפסוק לחוקים האלוקיים שבתורה, אלא לחוקים שד' חקק בטבע של המציאות, ועל זה הוא אומר כל שעה 'ברוך אתה ד' למדני חוקיך'. כלומר הוא היה מברך את ד', ומבקש ממנו שילמד אותו את חוקי הטבע. החוק ההומואופטי של 'חוק הדומה' הוא אחד החוקים הגבוהים ביותר שיש בטבע. החוק הכי עליון בטבע קשור לסוד הסימטריה שקרוי 'חן'. הביטוי 'חק ומשפט' = בגימטריה 'אקיה אשר אקיה' = שם הגאולה (שקשור גם לרפואה וישועה) , שהוא ביטוי מובהק של חן שכן יש בו סימטריה, וגם מבנה של דומה בדומה.

חכמת החן, קשורה לסימטריה שאותה ד' חקק במציאות. אפילו כל המבנה של רלא שערים מבוסס על סימטריה, שכן יש ציר באמצע וקורים דברים ישר והפוך סביבו. אם כן 'החק ומשפט' שד' לימד את משה, קשור לפסוק 'אקיה אשר אקיה', וקשור גם לסוד הסימטריה. כל  פעם שמופיע בספרי קודש הראשי תיבות 'חן', למדנו שראשי תיבות קשורים לחלק המאמר במילה. אם מתיחסים למילה חן במימד המאמר זה אומר או 'חטאות נעורים' או 'חכמה נסתרה'. זה לא מקרה שזה אומר את שני הדברים שהם דבר והיפוכו. כל המחלות כולן קשורות לחטאת הנעורים, והתיקון של חטאות הנעורים, שהם חטאות מין, הן 'חכמה נסתרה'. שוב תיקון של דומה בדומה. 'ח"ן'.

בפסוק נאמר: 'ויצעק אל ד' ויורהו ד' עץ וישלך' עיקר הפסוק הוא המילה 'ויורהו' שהוא ההוראה המרכזית. בכל צד של הציר המרכזי מופיע ד'. אח"כ מופיע בכל צד מילה עם 2 אותיות, ואח"כ עם 5 אותיות. כלומר הפסוק הוא סימטרי לחלוטין. אח"כ כתוב  'אל המים וימתקו המים שם' גם פה יש סימטריה סביב המילה 'וימתקו' סימטריה הן מבחינת המילים 'המים' וגם מבחינת מספרי אותיות. בהמשך נאמר:  'שם לו חק' שוב סימטריה, ואח"כ נשארה מילה אחת בפני עצמה: 'ומשפט', כשהמספר 1 מהווה סימטריה סביב עצמו, וכאן נגמר המשפט. אח"כ יש תוספת שאינה סימטריה 'ושם ניסהו'. רש"י מפרש שד' ניסה את עם ישראל במים המים האם יבקשו רחמים בנחת או יתלוננו, והם לא עמדו בניסיון. כלומר הכישלון בניסיון הוא כבר חוסר סימטריה. אבל עד לשם יש 16 מילים במבנה של 7, 5, 3, 1 שהוא טור חשבוני פשוט שיוצר סדר סימטרי מופלא, בכל מרכיב ומרכיב של הטור. המבנה המופלא הזה בא לומר לנו משהו. זה בא להגיד שהחוק ומשפט שד' לימד את משה, שהוא גם החוק של 'דומה בדומה', הוא 'סוד החן'. כלומר החכמה הנסתרה הזו באה לתקן את חטא חטאת הנעורים כשאדם לא עמד בניסיון. יוסף הוא שעמד בניסיון. אם עומדים בניסיון נעשה מיד נס. ואם לא עומדים בנסיון, שבע יפול צדיק וקם, אז צריך לבא לרופא הומואפט, שינשא אותו על ידי נס. בכל מקרה בסופו של דבר צריך להיות נס להתנוסס. בהמשך כתוב: 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ד' רופאך'. חז"ל שואלים אם לא אשים, למה צריך רפואה? חז"ל עונים: אם אדם לא חוטא הוא כלל לא חולה ולא צריך לרפואה ולרופאים, אבל היות והאדם לא זוכה לזה לכן צריך רופא כדי לרפא, לכן כתוב שאם אנו לא עומדים בנסיון וחוטאים, אם בכל זאת רוצים לעשות תשובה ולחזור בתשובה אז 'אני ד' רופאך'. כל תנועה של פניה לרופא היא תנועה של 'תשובה' שכן האדם פונה כדי לקיים את הציווי 'ורפוא ירפא'. אם האדם עושה זאת והוא באמת בעל תשובה, אז מתקיים בו הפסוק 'כי אני ד' רופאך'.

יש פה תופעה בולטת לעין שיש בפסוק חק ומשפט,  חוק = זהו חוק הדמיון,  והמשפט זה דרך העשיה = כמו המהילה וההכאה (=דילול וניעור). כלומר כל נושא ההומואופטיה כלול במילים חוק ומשפט. יש בדבר סודי סודות:

המשפט הראשון הכולל 7 מילים כולל 28 אותיות. 28 הוא המשולש של 7, והוא גם המבנה של הפסוק הראשון של התורה הכולל גם כן 7 מילים ו 28 אותיות. בגימטריא 7 המילים הללו בפסוק שוים ל 'שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד' ששוה ל 26 פעמים חצי אלוקים, וכשאומרים שמע פעמים כל יום יוצא 26 (=הויה) פעמים אלוקים. זהו יחוד של שני השמות. שני הפסוקים המרכזיים בתורה הם: 'בראשית…את השמים ואת הארץ' ששוה ל 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך', ומבחינת המבנה שוה גם לפסוק 'ויצעק אל ד'… וישלך'. כל המילים חוץ מן הזויות יש להם מספר זוגי של אותיות. רק בפינות יש מספר לא זוגי: 'ויצעק, וישלך, משפט'. כל היתר מספרים זוגיים של אותיות. מנין חז"ל ידעו בבירור שהעץ היה עץ מר, הרי זה לא כתוב בפסוק? אדרבא יש הרבה פירושים שזהו עץ החיים, ולא עץ מר, כי עץ החיים זה תורה. 'ויורהו' בגימטריא = עץ החיים, שזה התורה. לפירוש החסידי 'ולא יכלו לשתות מים במרה כי מרים הם' שפירשו שבני ישראל היו מרים, יש אסמכתא בתורה, ואפילו יש מחלוקת בחז"ל האם המים נעשו מרים רק שהגיעו לשם או גם מלכתחילה. בכל מקרה זה משקף את זה שאם אתה מר גם המים שלך הופכים למרים. גם למאן דאמר שהיו מרים מלכתחילה אפשר לומר שתמיד היו מרים אבל גם זה היה בגללם, אלא שזה קרה כבר מראש. בעיקרון שזה בגלל מרירותם של בני ישראל אין מחלוקת. אבל מאין שגם העץ שהשליך היה מר? הרמז הפשוט ביותר לזה הוא: כתוב שכל הא'ב סימטרי סביב האות ר'. כי א-ת = 1-400, ור = 200. הר' היא הראש, נקודת האמצע, שם מצוי החיים ומשם מתפשט לכל הגוף. גם במילה 'ויורהו', האות היחידה שהיא עיצור היא האות ר'. אם משקפים את המילה 'עץ' סביב האות ר' מקבלים 'מר', כי 'עץ' בגימטריא 160, ר'=200, והשתקפות סביבו נותנת 240 = בגימטריא 'מר'. כדי להשלים ל200 מקבלים 'עץ מר' = 400 = האות ת'. לאנשים החולים בנביא יש 'תו' על המצח. כשמשליכים את האות 'ת' ל 'מים', מקבלים את המילה 'תמים' = 'תמים תהיה עם ד' אלוקיך', הפסוק שהוא השלילה של כל צורות הניחוש והכישוף שיש בעולם. מי שהוא תמים מלכתחילה לא צריך רופאים כלל. הרמב"ן אמר: 'לא יראה בבית עבד ד' רופא'. אבל בעל התשובה צריך רופא גם בגוף וגם בנפש, ובעל תשובה גדול מבחינה מסויימת גם מצדיק גמור. הוא צריך רופא גדול עליו נאמר 'הטוב שברופאים לגהינום' = רופא שיכל לרדת אפילו לגהינום להביא משם רפואה. הת' של 'תמים' לפי מסורה מסויימת היא הת' הגדולה של התורה. לכל אות יש מופע אחד גדול ואחד קטן בתורה. על פי המסורה הזו מודגש כאן שיש ת' + 'מים', במילה 'תמים'. ההומואופטיה היא תורת רפואת האצילות, וקשורה לעץ החיים, בעוד שאלופטיה קשורה לעץ הדעת טוב ורע. הבעיה היא שד' שם את החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. קשה להגיע ולמצוא תרופה הומואופטית מתאימה. יותר לעומק מוסבר בחסידות שעץ הדעת היא הרגשת עצמו, בעוד שעץ החיים היא חוסר הרגשת עצמך. בספרי ההומואופטיה כתוב דבר מאוד נכון: מצב בריא אמיתי הוא מצב בו אדם לא חש את הגוף שלו. אם אדם מתחיל להרגיש איזה איבר זו תחילת המחלה. הרגשת הגוף קרוייה 'עץ הדעת טוב ורע'. תכלית הבריאות היא לא להרגיש את עצמך בכלל. כיום רוב שיטות הרפואה והנפש האזוטריים מדברים על לפתח מודעות הוליסטית של איברי הגוף, להרגיש את הזרימה. כאן וגם בחסידות כתוב שלא זו התכלית. התכלית היא שלא להרגיש את הגוף בכלל. האדם יודע שיש לו אף אבל לא הולך עם הרגשת האף לא לטוב ולא למוטב. הרגשת אנרגיה ביד היא סימן למחלה ולא לאנרגיה טובה. 'עץ החיים' היא שלא מרגישים שום דבר כנפרד אלא רק את ד'. לאחר שהאדם חש רק את האינסוף, בסופו של דבר זה יכלול גם את הגשמיות שלו, גם את הגוף שלו. אבל הדרך להגיע לעולם האצילות ולעבור את להט החרב המתהפכת, היא באמצעות ביטול עצום. לאחר שהאדם הגיע פנימה הוא מסתכל החוצה ורואה את הכל כולל את גופו באור פני מלך חיים = באור האחדות האמיתית.

לסיכום הנושא: יש 'מציאת חן' שהיא דומה בדומה, ויש נשיאת חן שהיא הפכים דווקא. המשלנו זאת לזיווג. יש 'אעשה לו' = כל כולה של הכלה היא לחתן, היא 'לו' היא ממש חלק ממנו. נשיאת חן קשורה לניב 'נושא הפכים'. הביטוי 'נושא' קשור למשהו קשה וכבד, ולכן מתייחס להפכים ולא לדומה. לכן גם 'נושא חן' מתייחס לחן של הפכים. אפשר לחשוב ש 'נשיאת הפכים' היא דווקא בעולם הבריאה = בעולם האלופטי, ולא בעולם האצילות. אבל: כאשר מעלים דבר לשורשו, בשלב מסויים הוא משתנה בדרך ממילא. בסיפור של ההינדיק, בשלב מסויים, גם בלי להשתנות הוא הופך לאדם. בספרי ההומואופטיה, אחד העקרונות החשובים הוא שהשורש של המחלה הוא הוא בשורשו נעוץ ב 'כח החיים' החיובי של האדם. זוהי נקודה שיש בה חוסר הבנה אפילו אצל כמה מגדולי ההומואופטיה. אליבא דאמת גם הרע בעצמו = המחלה, אמור להיות כיסא לטוב = לכח החיים. הנחש אמור להיות שמש גדול לאדם לוליא חטא עץ הדעת. כלומר: בעולם האצילות, ההיפוך הוא הוא הדבר עצמו. מעולם הבריאה ולמטה  יש מודעות עצמית, לכן שם מתחילה האלופטיה, תרופות טבעיות וכו'. אבל בעולם האצילות וגם בהומואופטיה הבריאות האמיתית היא לא להרגיש את עצמך. בעולם הבריאה ולמטה שני הפכים הם באמת הפכים, ובמקרה הטוב ביותר אפשר להגיע לאיזון או ליחסי גומלין בין שני ההפכים, כך שאפילו לא ילחמו אלא אולי אפילו ישלימו זה את זה. זהו שיא השלום האפשרי בעולם הבריאה ולמטה. אבל זהו עדיין מצב של 'עץ הדעת'. אבל מושג 'נשיאת ההפכים' בעולם האצילות פירושו שם, שככל שהדבר הפוך, בעצם זהו בדיוק אחד. זהו חק הסימטריה האמיתי. אם נחש = משיח, פירוש הדבר שבעולם הבריאה הוא מתנגד למשיח, אבל בעולם האצילות הוא בדיוק המשיח. זהו חק הסימטריה העליון. בעולם המתמטיקה, לכל מספר חיובי יש את ההופכי השלילי שלו. 2 מול 2 – וכו'. גם במתמטיקה יש פעולה הקרוייה 'ערך מוחלט'. פירושה הוא שיש פעולה המראה שהפלוס והמינוס הם בעצם אותו הדבר עצמו. בעולם הבריאה 2 ו 2 – הם הפכיים. אבל יש עולם אצילות בו יש ערכים מוחלטים ואז ההפכים מתגלים כזהים. סוד זה קרוי בקבלה סוד החשמל. המילים 'חש'  ו 'מל', מבטא שני מצבים הפוכים. כיצד אפשר לשתוק ולדבר ביחד? הפשטת המושגים 'חש' ו'מל' נותנת את ההפכים 'העלם' 'וגילוי'. חז"ל מסבירים שהמלאכים הללו 'עיתים חשות ועיתים ממללות'  = זה לא יכל להיות ביחד. אבל הקבלה מסבירה: כל סוד הזמן הוא כדי לפרק = לתרץ, פרדוקסים. הזמן נועד כדי לפרק מצבים של תרתי דסתרי. למשל אם יש פרדוקס של 'חש' ו'מל', כדי לתרץ זאת על פי חושינו אומרים שיש זמן בו מדברים, ויש זמן בו שותקים. אם יש בעיה לאדם הוא צריך להמתין באורך רוח ובסופו של דבר הזמן יביא לפיתרון של כל הבעיות. אבל אצילות היא למעלה מהזמן. כלומר שם הפרדוקס קיים כהוויתו ומתגלה שם שמצב ההיעלם והגילוי הוא בעצם הינו הך. מצב זה של אחדות קרוי גם 'קול דממה דקה', בהתגלות לאליהו, ושם ד' נמצא. מצב זה של 'נשיאת ההפכים' הוא המצב האמיתי לאמיתו. הוא עליון אפילו מ 'מציאת חן' = המצב בו שני דברים הם בדיוק אותו הדבר. מצב 'נשיאת החן' מבטא את זה שבעצם אפילו ההיפך שלנו הוא בעצם 'דומה בדומה'. זהו המצב האמיתי של עולם האצילות, בו באמת הנחש = המחלה, והאדם, הם הינו הך. אדם= אדם דוד משיח, ומשיח הוא הוא גם הנחש. חוק הסימטריה בשורשו אומר בעצם ש 1 ו 1 – הם אותו הדבר. רואים זאת גם בפעולת הריבוע במתמטיקה. ריבוע = שלמות המספר, וזה חושף שבעצם שני הפכיים הם אותו הדבר. בעולם האצילות הרע = המחלה, היא בסך הכל המלכות של הטוב. הרע הוא בעצם 'מלרע' = מלמטה, כלומר: הרע הוא בסך הכל הקומה התחתונה של כל דבר, ואדרבה הוא היסוד והבסיס שעליו הכל עומד. אין רע רק איפה שאין 'מעלה ומטה', כלומר: לפני הצמצום הראשון, לפני שהיה קו. רק באור אינסוף שלפני הצמצום אין רע כלל.