'וזאת תורת האדם' 1

רופא הומואופת טוב צריך להיות בעל מספר תכונות עיקריות:

1. צדיק:  לאהוב באמת את הבריות. אדם שבאמת ובתמים רוצה לעזור לבני אדם, ולהקל עליהם את סבלם ומכאובם.

2. בעל נשמה כללית: השיטה ההומואופטית מבוססת על כך שבעזרת דו שיח עם האדם שבא לבקש עזרה הרופא מסוגל להרגיש את הנקודה הפנימית ביותר באדם שבא לבקש עזרה, ולהתאים לו רפואה מתאימה. בשביל זה הרופא צריך להיות עם ביטול גדול מאוד כדי שיוכל לראות את מהותו של הזולת, ולא את עצמו משתקף בזולתו.  בנוסף הרופא צריך להיות בעל נשמה כללית כדי שמי שבא אליו להתרפא ישתקף בו, והוא יוכל לעמוד על מהותו.

3. בעל רוח הקודש: השיטה ההומואופטית מצריכה לימוד רב. צריך לדעת את סגולות כל החומרים שיש בעולם. אבל בנוסף כדי להשתמש בהם נכון צריך מעבר לכל הלימוד גם רוח הקודש. רוח הקודש היא התכלית והמכה בפטיש של ידע רחב. רוח הקודש איננה מספיקה אם לאדם אין ידע רחב, אבל גם ידע רחב ללא רוח הקודש, איננו מספק.

ההומואופטיה עוסקת ברפואת 'דומה בדומה'. כל אחד מהמורים הרוחניים של השיטה סיכם את התכונות של חומרים רבים שאותם חקר ואת הסימפטומים שאותם הם גורמים באדם בריא. טענתם היא שאדם חולה עם סימפטומים דומים, יתרפא דווקא על ידי חומר הגורם לסימפטומים הדומים למחלה באדם הבריא.

הביטוי 'בירור כח המדמה' רווח מאוד בכתבי החסידות, ובעיקר אצל ר' נחמן מברסלב. ר' נחמן אומר שכח המדמה הוא מקור היצר הרע. בחב"ד היצר הרע מזוהה עם הנפש הבהמית. הנפש הבהמית היא מקום המידות והרגשות. יש נפש שכלית, נפש בהמית, וזו האחרונה מתלבשת בגוף להחיותו. הנפש הבהמית היא המתלבשת בתוך הדם ופועלת את כל המחלות. אם היא מתלבשת נכון היא מחיה את גופו של האדם במצב טוב. במידה והיא פועלת באופן פגום, הדבר גורם למחלה. גם 'חכמת הקבלה' קשורה ל 'חכמת ההקבלה'. כאשר רופא מנסה להתאים רפואה ולהקביל אותה לתכונות ומידות אישיות של האדם הבא אליו הוא עסוק ב 'הקבלה'. זוהי רפואה של 'דומה בדומה'.

על מנת להצליח להקביל בין האדם לבין הרפואה הנכונה צריך כפי שאמרנו נשמה כללית ורוח הקודש. בחלוקה כוללת יש מספר סוגים כלליים של טיפוסים.   סוג הטיפוס יכל להיות מתחום עולם הדומם, הצומח, או החי. על פי זה מתאימים לאדם את התרופה המתאימה לו.

עולם הדומם מאופיין במבנה, סדר ומסגרת. אדם שהנו טיפוס מבני, מרובע, אוהב סדר ומסגרת  מתאים לו בדרך כלל דבר מן הדומם. אם מדובר בטיפוס רגיש  מתאים לו דבר מן הצומח ואם

בטיפוס תחרותי  מתאים לו דבר מן החי.

אבל יש בנוסף אבחנות פנימיות רבות ועדינות יותר כדי לבדוק מה בדיוק מתאים לאדם.

לכן כל המסטרים ההומואופטים כתבו את ה 'Materia Medica', הספר בו כתבו לגבי כל חומר שחקרו מה התכונות שהוא מסוגל להוליד אצל אדם בריא.

בתורה, החיות הפנימית של כל חומר כלולה בשם שלו. לכן הדרך היהודית למצוא את התכונות הפנימיות של החומרים היא לחוש בפנימיות את התוכן הפנימי של השם של כל דבר בלשון הקודש. עיקר החכמה היהודית במציאת מהות החומרים (ובמילא במציאת הדרך לרפא באמצעותם) היא הידע של לשון הקודש. לסדר כל חומר על פי מהות השם שלו בלשון הקודש.

'ספר יצירה' מסדר את כל השורשים ושורשי השורשים של לשון הקודש. הלשון העברית הנה בעלת סדר פנימי מושלם. כל שורש מורכב משלש אותיות. אבל לכל שורש יש שורש פנימי יותר שמורכב משתי אותיות וקרוי 'שער'. מתחילים ב כב אותיות, אח"כ עוברים לבנית ה 'שערים', ולבסוף בונים מהאותיות שמות. אלו הם השמות של החומרים, וחומרים אלו יכולים לשמש כרפואות, אם נדע לפענח את מהותם הפנימית. זה מה שעשה האדם הראשון. הוא יצר שמות מהאותיות לדברים שונים.

חכמת הלשון היא להתאים את השם הנכון לכל דבר. אדם הראשון זכה לחכמה זו עד שאפילו  המציא את השם לבורא יתברך. נתינת השם איננה דבר סתמי, היא ההכרה של התכונה הפנימית ביותר שבדבר.

אף הומואופת לא יכל לעמוד על המהות הפנימית של החומרים בלי ידע מקיף בלשון הקודש, ובשמות של החומרים בלשון הקודש.

בספר יצירה  מוצגת טבלה ובה כל השערים השונים בלשון הקודש. מדובר ברל"א שערים שונים, שניתן להרכיב מצירופי כב אותיות הא'ב העברי.

כל שער מורכב משתי אותיות של הא'ב. למשל צירוף האותיות 'אב' הם שער. הצירוף 'בא', הוא האחור של אותו שער. כל שתי אותיות הן כמו שני עמודי שער. אפשר להיכנס לשער מכיוון פנים, ('אב') ואפשר גם לצאת ואז מתקבל האחור ('בא'). כיון שיש עשרים ושתים אותיות  מספר השערים השונים שמתקבל (אם מחשיבים רק כיוון אחד, כלומר רק את 'הפנים' של כל שער) הוא רלא', כלומר מאתים שלושים ואחד צירופים שונים. זהו הבסיס לסיווג המהות של כל החומרים והדברים שיש בעולם. כל שער ושער מייצג מהות וטיפוס יחודי משל עצמו.

כל רפואה גשמית, בעצם בנויה על פסיכולוגיה עמוקה. אחד מיסודות ההומואופטיה הוא שאפילו במצב החולי הקל ביותר, מחפשים את המהות הרוחנית שגרמה למחלה. ההליכה להומואפט היא בעצם הליכה לפסיכולוג אמיתי. כל רפואה מתחילה בכך. תפקידו של המרפא הוא להרגיש את שורש הנפש. תחילתו של התהליך בהבנת המהות הפנימית הרוחנית של המחלה וסופו בתרגום של ההבנה לטיפול רפואי גשמי. לכן אפשר לקרוא לזה בעצם 'קבלה מעשית'. זה מתחיל בהבנה מאוד עמוקה, אבל אמור להיגמר במשהו ממשי, שאותו האדם יכל לקחת עמו, ובאמצעותו הוא יכל להתרפא.

חכמת הקבלה מדברת על עשר הספירות. המבנה של הספירות הנו מבנה על להכרת ולהבנת המציאות כולה. ניתן להקביל למשל כל מקצוע ותחום במדע, לספירה מסויימת.[1] כל הידע חי ביחד, עם קשר פנימי בין תחום לתחום, כשהכל קשור לתורה. הקשר הפנימי מתגלה באילן הספירות וביחס שבין הדברים השונים. המקום של מדע הפסיכולוגיה למשל הוא בספירת הדעת, בעוד שמדע הרפואה הוא בתפארת. ניתן גם להקביל סוגי אנשים שונים, וסוגי חומרים שונים לאילן הספירות, וכך למצוא את החומר היכל להתאים כרפואה לאדם מסויים. לכן הומואופת אמיתי צריך להיות גם בקיא בחכמה הקבלה. כך למשל אם הסימפטומים של פציינט מסויים שייכים מצד אופיים לספירת הנצח, ומדובר בטיפוס השייך לקטגורית הדומם מצד אופיו הכללי, רפואתו תהייה החומר 'בדיל' שהנו החומר השייך ל 'ספירת הנצח', אם האדם הוא בעת תכונות אופי המשתייכות לקטגורית הצומח צריך לתת לו צמח שכנגד ספירת הנצח, וכן הלאה.

כאשר המורים של ההומואופטיה, ובראשם הינמן, בדקו את תכונותיו של הבדיל הם כתבו עליו עשרות תכונות. אם יכנס אליהם  אדם עם אותם תכונות הם יזהו  את מהותו של האדם עם שמה של המתכת. הם יאמרו: 'אדם זה הנו בדיל'. הבעיה היא שכשבודקים חומר אחר עלולה להיווצר   המון חפיפה בתכונות. צריך דקות שבדקות, ממש רוח הקודש כדי לסווג את האדם, לחומר המתאים לו.  כשמשווים בין ניקל לברזל למשל ההבדל הנו דק שבדק. לעומת זאת מקובל שקורא זאת יודע שבדיל קשור לספירת הנצח, וברזל לספירת המלכות. מי שיודע קבלה, ועובר על כתבי ה Materia Medica יכל להגיד על חלק מהתכונות הכתובות שם, שהן מתאימות על פי הקבלה לתכונות אותה מתכת.

הכתיבה של היינמן, מייסד שיטת ההומואופטיה בנוייה על אקסיומות. זה מאפיין שיטה קנאית, החשה שהאמת מסורה לה מן השמיים, ומאוד לא אוהבים גישה כזאת במדע המודרני. היינמן אומר שחכמתו לא באה מנסיונות אלא ישר מלמעלה.  אם הולכים בכיוון כזה, אנו מעדיפים ללכת בכיוון פנטי יהודי = להאמין בתכונות החומרים כפי שלימדו אותנו חז"ל והקבלה. אם יש תכונות נוספות של החומר, אנו צריכים לראות אותן מסתעפות מן התכונה המרכזית שאותה לימדו אותנו חכמינו וחכמת הקבלה. מטרת הסמינר היא לרפא את ההומואופטיה לפי ההומואופטיה. חכמה הקשורה בהקבלה של דבר לדבר קרוייה בלשון חז"ל 'גזירה שוה'. זו אחת מיג' מידות שהתורה נדרשת בהם. הגזירה שווה היא המידה הכי עדינה שכן חייבים לקבל זאת איש מפי איש עד למשה רבינו. כלומר: גם בחז"ל ההקבלה בנוייה על מסורת מפי הגבורה, ולא על ידע שיכלי או נסיוני שאדם רוכש לבדו.

נביא דוגמא נוספת לדרך בה אנו מנסים לבחון את הידע ההומואופטי לאור הידע הקבלי המצוי בתורה היהודית. הינמן מתאר את תכונות ה 'כסף' וה 'זהב'.  'כסף' הוא טיפוס שמאוד חשובה לו ההופעה שלו בציבור וההצטינות שלו, בעוד ש 'זהב' הוא טיפוס מאוד מוסרי, ויש לו עול כבד של אחריות. פעמים רבות הוא נשבר ואינו מסוגל להמשיך ולעמוד בעול האחריות הציבורית המוטלת עליו. אלו דוגמאות של טיפוסים המופיעים אצל הינמן. בקבלה כתוב ש 'כסף' קשור לספירת החסד, ו'זהב'  לספירת הגבורה או הבינה. אם רוצים לברר את מה שכתב היינמן וחכמי אומות העולם,  ניתן לאמץ נקודות אמיתיות של חכמה הפזורות אצלם אבל לא לאמץ 'תורה' = שיטה שלמה כמכלול. 'חכמה בגויים תאמין', כלומר: ניתן להכניס נקודות של חכמה תחת כנפי האמונה, אבל 'תורה' כלומר את השיטה בשלמותה לא ניתן לאמץ. יש לנסות ולבחון את הידע ההומואופטי לאור הידע של חכמת התורה. צריך לחזור אחורנית ולבנות את כל ה Materia Medica על פי לשון הקודש, על פי רלא' שערים פנים ואחור.

אנו נדגים כיצד לוקחים שער, ובונים את כל מגוון התכונות של השער הזה. אנו נלמד זאת לגבי שני  שערים: 'רפ', השער של המילה 'רפואה', והשער 'חל', השער של המילה 'מחלה'.

בעברית טוב = בריא, ורע = חולה. כאשר אדם חולה זה משקף פגם בעצמות, בשורש. כאשר אדם חולה זה חור קטן בגוף המשקף חור גדול בנשמה, ולכן צריך לחזור ולבדוק את הפגם בשורש. כל החולאים קשורות למילה 'חול' כלומר לשער 'חל', לכן צריך לתת תרופת פלא לכל החולאים, ואכן זהו החול = SILICA, תרופה מרכזית מאוד בהומואופטיה.  תרופה זו אמורה להיות משהו כללי לכל החולים, שכן זהו חול. זוהי דוגמא פשוטה. על פי זה הידע הבסיסי של הומואופטיה יהודית מתבסס על רלא השערים, או ארבע מאות שישים ושנים שערים של פנים ואחור. בנוסף צריך את הספירות של הקבלה, ולבסוף ללמוד את כל החומרים בעולם על פי זה.

בנוסף צריך לנסות וללמוד על המהות של הדברים ממה שנאמר עליהם במקורות היהודיים.

למשל אם מזהים אדם מסויים עם טיפוס של כלב, צריך לזהות תכונות רבות באישיות שלו, וכן מה שנאמר בחז"ל על המהות של 'כלב'. בגמרא[2] יש סוגיא על חמישה דברים המאפיינים מי שנשכו כלב שוטה. כתוב עליו:

' תנו רבנן: חמשה דברים נאמרו בכלב שוטה: פיו פתוח ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו מונח על ירכותיו ומהלך בצידי דרכים ויש אומרים אף נובח ואין קולו נשמע'

אפשר לנסות לזהות תכונות אלו בבן אדם. תכונות אלו הן תכונות של כלב שוטה, אבל ברמב"ן כתוב שברגע שכלב נשך אדם, הוא מעביר אליו את התכונות הללו, ואז צריך לתת לו תרופות של כלב שוטה. לשם כך צריך להכיר את תכונות הכלב השוטה.בנוסף צריך להכיר את המהות הפנימית של 'כלב'. מהות זו תיחשף על ידי התבוננו בשם 'כלב'.

כאן המקום לומר כלל חשוב נוסף. הינמן דרש לראות רק סימפטומים ולא ליחס למחלה גורמים חיצוניים כפי שמתאר זאת מדע הרפואה הרגיל. 'מחלה איננה נגרמת מחידקים', אלא מבעיה שורשית באדם עצמו. ברוח הקודש ניתן על פי הסימפטומים לנחש את המקור הרוחני של כל קשת הסימפטומים. התפישה הזו, שיש מציאות חיצונית המשקפת מהות פנימית, קרוייה בקבלה 'זכר ונקיבה'. זהו היחס שבין זכר ונקיבה. לגבי מחלה מדובר בצמד המילים  'חולי' ו 'מחלה'. אלו 2 המילים המופיעות בתורה לגבי מצב של חוסר בריאות. 'חולי' היא מילה 'זכרית', ו 'מחלה' 'נקבית'. 'חולי' = המימד הזיכרי, משקף את המהות הרוחנית של המחלה, בעוד שמהות כל הסימפטומים הפיזיים וגם הרוחניים-נפשיים שרואים אצל החולה קרויים 'מחלה'. יש את המהות של הדבר, כלומר 'החולי' ויש את המציאות של הדבר, ה'מחלה'.

אחת המילים שהיינמן התלבט רבות באופן השימוש בהן היא המילה SUBSTANCE, חומר.  האם לכנות כך את הרוחני או לא. האם להפוך את הרוחני לממשות בציאות או שמא לא. יש הרבה נסיונות חדישים לזהות את הרוחני עם שדות אלקטרו מגנטיים וכו'. הינמן התלבט בכך רבות האם לזהות את הרוחני עם המילה 'חומר'. (הינמן התלבט רבות ושינה זאת בין מהדורה למהדורה). על פי התפישה הזו ההומואופט בודק את המחלה אבל הוא צריך לחזור ולראות בעין השכל שבלב, ברוח הקודש, את החולי. אם הוא לא מצליח לעשות זאת, ולחזור ולראות את החולי, הוא שרלטן גמור.  אם הוא מצליח מהסימפטומים לחזור ולראות את המציאות הרוחנית המהותית, כלומר את החולי,  אז הוא זקוק לרוח הקודש נוספת, כדי לזהות את התרופה.

בכלב השוטה הגמ' תיארה את הסימפטומים: פיו פתוח, וכו'. זהו המגוון של הסימפטומים, כלומר  זו המחלה. אבל כדי לראות את המהות,  את החולי, צריך ללמוד את המילה כלב. להתבונן עמוק עמוק בתוכה. השורש האמיתי של כלב שוטה הוא כלב בריא. לכן כשלומדים את המילה 'כלב', לומדים על כל המהות של הכלב, ולא דווקא על כלב שוטה. בתוך מהות הכלב יש גם כלב שוטה. הסימנים של הכלב השוטה הם סימני המחלה שלו, אבל כדי לראות את החולי צריך להכיר את מהות הכלב. חולי בדרך כלל מגלה בחוץ סימפטומים של כלב שלא מתגלים במצב הבריא. כל חולי מגלה גם תכונות של המצב הבריא שלא היו מתגלות לוליא החולי. זהו יתרון של חולי. כדי להכיר את מהות הכלב צריך לעשות 'פרצוף' של המילה כלב. 'פרצוף' הוא כלל התפרטות השורש של המילה. מצב בו אנו חוקרים את השער של המילה במימדים ובמישורים שונים. כדי להכיר מילה  צריך לחקור אותה בחמשה מישורים, כמו שכתוב בספר 'מעין החכמה' שמיוחס למשה רבינו ומובא ברמ"ק.

אם אדם היה חי את ההתחדשות של הבריאה בכל רגע, הוא היה בריא תמיד, שכן היה משדר על גל הבריאה = בריאות. הצינורות דרכם יש בריאה תמידית הם צינורות השמות של הדבר.  יש 5 מימדים בהם ד' בורא בכל רגע כל דבר. המימדים הם: תיקון, צירוף, מאמר, מכלול, חשבון. שמוש במימד אחד אינו מספק.

בכל שורש ומילה יש ספקטרום רחב מאוד של דברים שונים זה מזה. צריך לנסות ולמצוא את השורש האחד הכולל את כל הדברים השונים הללו יחד. רופא רגיל כשרואה הרבה סימפטומים לא מנסה לצאת מזה ולהבין שהכל נובע משורש אחד. הוא לא מתיימר להבין את השורש האחד. זוהי מעין ענוה, אבל זוהי ענוה פסולה. חייבים להבין את השורש האחד = את הכלל, ואח"כ מהכלל להבין את כל הפרטים. הבעיה שזה לא תמיד ניתן. נסקור את חמשת המימדים שצריך לחתור ולהבין בכל מילה:

1. תיקון =  אנו מנסים מתוך כל המשמעויות השונות של מילה מסויימת להבין את הכלל שעומד מאחורי כל הדברים השונים. אם מצליחים בכך זה קרוי התיקון של המילה הזו.

2. צירוף = לכל מילה בת שלש אותיות יש ששה צירופים שונים . לכל צירוף יש גם כן משמעות. לעיתים הצירוף הוא מילה בפני עצמה, או הרכבה של מספר מילים קצרות יותר. צריך לבדוק את המילה על כל צירופיה.

3. מאמר = בתוך כל מילה קצרה מקופל משפט שלם. למשל המילה 'כלב' מכילה על פי חז"ל את הצירוף 'כולו לב'. זו דוגמא למאמר. המילה מקבלת מעין 'פיתוח'. היא הופכת למעין משפט יותר גדול. לעיתים המילה היא ראשי תיבות של המשפט היותר גדול, לעיתים היא האותיות המרכזיות של משפט יותר גדול וכו'. זה קרוי מאמר.

4. מכלול = כל מילה מזדווגת ומשתדכת עם עוד מילים לפי חוכמת הלשון. למשל חן הולכת עם חסד. 'חן וחסד'. המילה חסד הולכת ביחד עם אמת. גם בכימיה כל יסוד מתחבר עם יסודות מסויימים. לא ניתן להבין מימן אם לא יודעים שהוא קשור עם מים. אבל בשביל זה הוא צריך חמצן. לגבי כל מושג בעולם יש חוקים לשוניים הקובעים עם אילו עוד מילים ומושגים הוא מצטרף. לדוגמא: בספרי ההומואופטיה מתוארת פוביה. בפוביה זו אדם שפחד פעם מאריה, סובל כעת מפחד נוראי מכל חתול קטן. כלומר: רואים כיצד חתול ואריה שייכים לאותה משפחה עצמה. כלומר: צריך להכיר את כל המשפחה המתייחסת למילה מסויימת ולא מספיק להכיר את המילה הפרטית. זוהי הכרת המכלול.

5. חשבון: זהו המימד העליון ביותר. לצמצם את כל המילה לתוך מספר, ואח"כ להוליד מאותו מספר מילה אחרת שגם כן עולה לאותו מספר. המספר הוא מעין 'אין'. בין 'יש' לבין 'יש', אנו מוצאים 'אין'. למשל 'כלב' = 52, גם 'בן' = 52. כלומר 'כלב' הוא כמו 'בן'. כלומר: יש רגש כלפי כלב שמזכיר רגש כלפי בן. כך בעזרת החשבון אנו מרחיבים את ההבנה שלנו לגבי מילה.

לסיום נביא חשבון אחד: המילה רפואה מוזכרת בתורה יד' פעמים. הפעם האחרונה שכתוב רפואה מופיע בשירת האזינו[3]:

'ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל'

. בפסוק האחרון מהיד' פסוקים של רפואה, מופיע הביטוי 'ידי'. בנוסף 'מחצתי ואני ארפא' = 897, והוא שוה לצירוף של המילים 'אמונה' = 102, ו 'לשון הקודש' = 795. סכומם יחד יוצא 897. 'אמונה + לשון הקודש' = 'מחצתי ואני ארפא'. כלומר: צריך קודם כל להאמין, לכן רופא קרוי 'אומן' , מלשון 'אמונה', כי צריך קודם כל להאמין, צריך 'אמונה'. מחוללי ההומואופטיה גם כן לא יכלו להתחיל ללא אמונה = הבטחון שניתן לעזור לאנושות באופן כולל, כלומר: מכף רגל ועד ראש, לרפא אותה באופן טוטאלי. לרופא רגיל אין את האמונה הזו שהוא יכל לרפא אדם באופן טוטלי, מכף רגל ועד ראש. בלי האמונה הזו אי אפשר להתחיל. הטכניקה האמיתית לזכות לזה היא על ידי 'לשון הקודש'. חייבים להאמין שהמחלה היא מד', זוהי תזכורת שהאדם צריך לתקן משהו. בנוסף זה בא לגלות דברים סמויים בך שכעת מתגלים טוב יותר. כך אתה יכל להכיר את עצמך טוב יותר. צריך להאמין שהמחצתי היא מד' עם מטרה גדולה. אח"כ באה הרפואה שהיא גם כן על ידי לשון הקודש. רפואה היא כמו הבראה, והבראה היא בריאה, והבריאה היא על ידי לשון הקודש, על ידי השמות של כל דבר ודבר.