התפרטות מדרגות החכמה

שיעורים בספר סוד ה' ליראיו | שער הוי' בחכמה – פרק ח-יג

כ"ט אדר א' תשמ"ו – ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה המשיך הרב ללמד את שער הוי' בחכמה מספר סוד ה' ליראיו, ועסק בפרקים ח-יג. פרק ח עוסק ברמזים על ארבע דרגות יכלת-כח-אין-פעל. פרקים ט-יב עוסקים בהתפרטות כל דרגה לארבע דרגות. פרק יג עוסק ברמזים של הדרגות הללו במלה משיח.

א. פרק ח: רמזי ארבע הדרגות של יכלת-כח-אין-פעל

יכלת-כח-אין-פעל

הנושא האחרון שלמדנו[ב] הוא שיש ארבע מדרגות בחכמה, כנגד המהות והמציאות של כל דבר, כאשר במהות יש שתי מדרגות – מהות שבמהות ומציאות שבמהות; וכן במציאות יש שתי מדרגות – מהות שבמציאות ומציאות שבמציאות. אחר כך הסברנו שביחס לכל דבר זה נקרא היכולת, הכח, האין והפועל. היכולת והכח הן שתי מדרגות של מהות. היכולת היא המהות של המהות, כלומר שאין עדיין שום מציאות כלל וכלל, רק יכולת פשוטה שה' הוא כל יכול. אחר כך, כאשר הדבר משוער במחשבה הקדומה שלפני הצמצום הראשון, זה נקרא כח, שה' "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"[ג]. זו עדיין מהות, רק שמדובר במציאות של מהות, מכיון שזו מהות הרי שמדרגה זו היא מציאות בלתי נמצאת[ד], זו לא מציאות ממש, אלא רק מציאות של מהות, המציאות של היכולת היא הכח. אז שתי המדרגות בכללות הן מהות.

אחר כך, אחרי הצמצום הראשון, כאשר ה' בא להוציא מן הכח אל הפועל יש שתי מדרגות של הוצאה לפועל: קודם כל צריך להוות את המציאות בבחינת אין, ואחר כך להוציא מהאין את היש. לברוא מהאין את היש זה נקרא מאין ליש. אז במציאות של כל דבר יש האין שלו ויש היש שלו, היש שלו זה הפועל שלו לגבי הכח שהיה לפני הצמצום הראשון. אבל על מנת להוציא מהכח אל הפועל צריך להיות אין, כלומר מציאות הדבר בבחינת אין.

מה זה האין? זו המהות של המציאות. כלומר שמהות המציאות של כל דבר היא האין שלו, זה הכח של חכמה עילאה שיש בו, כאשר "כח הפועל בנפעל", כלומר חכמה תתאה זה הפועל של הדבר שכבר נותן לו את הצורה של יש שיש בכל דבר ודבר. אז אם כן, אין ופועל הם הפנימיות והחיצוניות, או המהות והמציאות של המציאות, וזה אחרי הצמצום. על כך כתוב "והנגלת לנו ולבנינו"[ה], ש-וה הן הנגלות, כלומר שזה בתוך המציאות הנגלית "לנו ולבנינו". ה-יה זה "הנסתרת", זה הדבר כביכול כאשר הוא עדיין ביכולת הפשוטה בתכלית של ה' שהוא כל יכול, וכאשר ה' משער "בעצמו בכח כל מה שהוא עתיד להיות בפועל". זה היה קיצור של פרק ז.

כל המדרגות בבחינת שמן

נתחיל את פרק ח. אחרי שהגדרנו את ארבע המדרגות יכולת-כח-אין-פועל, כנגד מהות המהות, מציאות המהות, מהות המציאות ומציאות המציאות וכנגד אותיות שם הוי' נעשה את חשבון הגימטריא שלהם יחד. ארבע מלים ביחד הן דבר מושלם, וכידוע אצלנו דבר מושלם מתבטא ברבוע מדויק:

יְכֹלֶת כֹּחַ אַיִן פֹּעַל עוֹלֶה זָךְ בְּרִבּוּעַ, בְּסוֹד "שֶׁמֶן זַיִת זָךְ",

כל המדרגות הללו הן בסוד המשכת חכמה. גם היכולת היא החכמה נעלמת של הקב"ה, עד כדי החכמה שבבחינת יחיד ממש. אחר כך החכמה שבבחינת השעשועים העצמיים היינו גילוי היכולת בינו לבין עצמו. היכולת במקורה היא בבחינת יחיד ממש, זה נקרא חכמה הנעלמה שבעצמותו יתברך[ו] – ה' מגלה לעצמו כביכול את היכולת. זהו סוד השעשועים העצמיים, זה עדיין במדרגת יכולת.

אחר כך, לאחר שיש התעוררות לברוא את העולם ויש אור אין סוף, הוא משער בתוך האור אין סוף שזה נקרא "גליף גליפו בטהירו עילאה"[ז] – הוא חוקק את החקיקה בתוך ה"טהירו עילאה", זה נקרא כח. אלו שתי מדרגות שלפני הצמצום. זה גם חכמה – חכמה תתאה של תורה. השעשועים, וכל שכן החכמה הנעלמת, היא חכמה עילאה של תורה, ואילו ההשערה שה' משער בעצמו בכח היא חכמה תתאה של תורה, עליה כתוב "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[ח]. אחר כך, האין והפועל אלו חכמה עילאה וחכמה תתאה של השתלשלות. כלומר, של מציאות, אלא שיש בזה מהות במציאות, שזה האין שלו ממש, ומציאות המציאות של הפועל, הפועל שלו ממש.

הכל ביחד עולה זך ברבוע. למה זך? בגלל שכל המדרגות הללו הן מדרגות של חכמה – מתחילה ועד סוף הכל חכמה. חכמה עילאה ותתאה של תורה וחכמה עילאה ותתאה של השתלשלות. "זך" הוא בחינת חכמה, כמו שכתוב בסוד "שמן זית זך"[ט]:

סוֹד הַחָכְמָה שֶׁנִּקְרָא "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ".

החכמה, הנקראת שמן, נמשכת בסוד הזך. לכן יש גם זך אתוואן דאורייתא, מכיוון שהחכמה נמשלה לשמן זית זך, והתורה "אורייתא מחכמה נפקת"[י]. לכן כתוב בספרים[יא] שיש זך אתוון דאורייתא, כלומר כב האותיות יחד עם מנצפ"ך הגבורות עולות זך, הכל בסוד המשכת השמן. הדבר גם מרמז שכל ההתהוות מחכמה עילאה של תורה עד חכמה תתאה של מציאות-השתלשלות הכל בסוד אותיות הקודש, "אורייתא מחכמה נפקת".

8 פעמים אין ועוד אין

אם נקח רק את שתי המדרגות הראשונות שכנגד חכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה:

יְכֹלֶת כֹּחַ (סוֹד הס״ת: יְכֹלֶת כֹּחַ אַיִן פֹּעַל [שתי התבות הראשונות עולות כמנין סופי התבות של ארבעתן, וכמנין פתח, חסידות ועוד]) עוֹלֶה ח פְּעָמִים אַיִן (כַּאֲשֶׁר כָּל ח הוּא בִּבְחִינַת "מַקִּיף" וְאֵין סוֹף כַּנּוֹדָע), וְגִלּוּי הָאַיִן שֶׁבִּפְנִימִיּוּת הַקַּו וכו' מִתּוֹךְ יִחוּד אַבָּא וְאִמָּא עִלָּאִין שֶׁל יְכֹלֶת כֹּחַ כַּנַּ״ל

כלומר, מה זה מלמד אותי? שהאין יוצא מהאין סוף. שתי המדרגות של יכולת וכח הן באין סוף, ואין הוא חכמה עילאה שאחרי האין סוף. אם כן, שתי המדרגות הראשונות, אותיות יה שבשם הוי', שוות ל-ח פעמים המדרגה השלישית, שכנגד ו שבשם. הדבר דומה ללידת הבן מתוך אבא ואמא. הבן נקרא כאן אין, ולהורות על כך שהבן יוצא מזיווג של אבא ואמא, והרמז היפה הוא שמדרגות ההורים עולות ח פעמים מנין הבן, אין. ח היא בחינת אין סוף, ו-ח פעמים אין עולה בגימטריא פתח, שזה פתח חכמה לאחר הצמצום.

הוּא [גלוי האין] בְּסוֹד הַתְּשִׁיעִי [הבא לאחר יכלת וכח. אם כן, שלש המדרגות יכלת כח אין עולות ט פעמים אין], מְקוֹר הָאוֹר הַפְּנִימִי, שֶׁשָּׁרְשׁוֹ בְּעַצְמוּת מַמָּשׁ, בְּסוֹד "ז״א בְּעַתִּיקָא אָחִיד וְתַלְיָא" וְדָ״ל.

שמונה הפעמים הן אין בבחינת אין סוף, והפעם התשיעית היא סוד האור הפנימי, הקו שלאחר הצמצום, שם שורש חכמה עילאה של השתלשלות, כמבואר קודם במאמר. הפעם התשיעית באמת עולה על כולנה, ומושרשת בעצמות כנ"ל, בסוד "ז"א בעתיקא אחיד ותליא".

10 פעמים אין ועוד מעט

הַ״פֹּעַל" הוּא בְּסוֹד הָעֲשִׂירִי וְהוּא אַיִן [בתוספת] – מְעַט, שֹׁרֶשׁ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים"

כלומר, יש כאן ביחד י פעמים אין: יכלת כח הם ח פעמים אין, עוד אין אחד הם ט פעמים אין, וכעת נשארת מדרגת פעל, ופעל עולה אין בתוספת המלה מעט, הקשורה עם המלכות. כלומר, ט פעמים אין הם ט פעמים 'גארנישט' ופעם אחת מעט, 'אפעס', משהו, קצת. אין הוא שום-דבר ומעט הוא קצת והיינו שאחרי השתלשלות של ט פעמים אין נשאר מעט בסוף.

מהו אותו 'מעט'? הוא מרמז לשורש כנסת ישראל, בחינת "כי אתם המעט לכל העמים", שחז"ל מפרשים אותו:

"שֶׁמְּמַעָטִים אֶת עַצְמְכֶם" בְּכֹחַ הָ״אַיִן" שֶׁבַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית

מכיון שמושרש בנו אין, ולמרות שבחיצוניות אנחנו מרגישים את עצמנו ליש, שזה מצד הנפש הבהמית, הגוף והחומר, בכל זאת האין שבתוכנו פועל עלינו. השורש שלנו הוא חכמה, כמו שכתוב בפרק ב' בתניא, והעובדה שיש אין בפנימיות, אפילו שאינו מודע לכל יהודי, אבל הדבר בכל זאת פועל עליו למעט את עצמו. לכן ה' חושק בנו, אוהב אותנו, בגלל ש"אתם המעט מכל העמים" שתמיד "ממעטים את עצמכם".

אף על פי שמעט פרושו אפס, משהו, אבל הכח לקחת את גסות היש שלו – לכל אחד יש גסות של יש – ולמעט אותה בא מצד האין הפנימי שלו. אם כן, עיקר תיקון וזכוך החומר הוא המעט שבסוף. אחרי ט פעמים אין יש בסוף מעט, ועיקר המעט הוא פעולת הנשמה האלקית. כאשר אנחנו מפרסמים את האלקות בכל העולם, כמו אברהם אבינו שמפרסם בכל העולם את האלקות[יב] – "ויקרא שם בשם הוי' אל עולם"[יג] – כך יש לפעול. עלינו למעט את מציאות המציאות של העולם, הפועל בכל המציאות, שהכל יהיה בבחינת 'מעט', זה התפקיד, ואז המעט שנשאר בסוף יהיה "מועט המחזיק את המרובה"[יד], שזה האין סוף, העצמות. זאת בסוד הכתוב בזהר "מאן דאיהו זעיר איהו רב"[טו] – מי שהוא מעט, קטן, הוא גדול, ואילו מי שמחזיק את עצמו גדול...

אם כן, החשבון ביחד – י פעמים אין ומעט – כולל את כל המדרגות יכלת כח אין פעל, שזה זך ברבוע.

"כמים הפנים לפנים" – אהבה וחכמה

חוץ מכך שזך הוא סוד החכמה, סוד השמן, זך הוא מלשון זכוך. אמרנו שתכלית כל ההתבוננות הזאת היא לראות שכל מה שיש בעולם הוא השתלשלות של חכמה. לפעמים מתבוננים על פי חסידות שכל מה שיש במציאות הוא התגשמות של אהבה, דיברנו על כך הרבה פעמים[טז]. אם מתחילים להתבונן מההתעוררות של הקב"ה להטיב, זה נקרא "כד סליק ברעותיה למברי עלמא"[יז], שה' רצה ברצון הפשוט להטיב-לברוא את העולם. אחר כך מתבוננים שכל מה שיוצא הוא רק התגשמות של הרצון להטיב, ומכך מוחש שכל המציאות כולה היא אהבה של הקב"ה. זו התבוננות שהסברנו הרבה פעמים.

כאן אנחנו מתבוננים שכל המציאות היא מדרגות של חכמה, כמו כתוב בתחילת ליקוטי מוהר"ן[יח] שיש חכמה בכל דבר. החכמה הזאת, יש חכמה עילאה ותתאה של תורה לפני הצמצום ויש חכמה עילאה ותתאה של השתלשלות, אחרי הצמצום. ואם הכל התגשמות של חכמה – מה זה אומר לי? אם אני אומר שהכל אהבה אני יכול להרגיש – "כמים הפנים לפנים"[יט]. כלומר, השעון הזה הוא התגשמות אהבה של ה' אלי ואל כל העולם כולו, אז "כמים הפנים לפנים" – לכל דבר אני מחזיר אהבה,.אם הוא אוהב אותי אז אני אוהב אותו, זה נקרא "כמים הפנים לפנים". יש ענין לאהוב את כל הבריות, אבל עיקר אהבת הבריות הוא בגלל שיש כאן התגשמות של אהבת ה' שה' אוהב אותי דרך כל דבר, ושה' אוהב את הדבר בעצמו, זה הכל אהבה. אז ממילא אהבה מעוררת אהבה.

באהבה יותר פשוט להבין, זה נקרא "כמים הפנים לפנים", אבל גם בחכמה זה אותו הדבר. כמו שאהבה מעוררת אהבה גם חכמה מעוררת חכמה. חכמה נקראת פנים, כמו "חכמת אדם תאיר פניו"[כ], בחינת פנים, אז באמת הפירוש הפנימי באותו פסוק גופא, "כמים הפנים לפנים", הוא חכמה לחכמה. מפרשים את זה כמו בתניא[כא], ש"כמים הפנים לפנים" זה אהבה, אבל גם משל המים, ידוע בחסידות[כב] שמים הם לפעמים חסד, כמו "חסד לאברהם"[כג], ומים הם גם חכמה[כד], מים בקבלה ובחסידות זה או חסד או חכמה. באמת חכמה היא ענף החסד. שם החכמה על פי קבלה[כה] הוא עב שהוא בגימטריא חסד וכך הלאה. חכמה שוה חסד עם הכולל, יש תמיד קשר בין חסד וחכמה. בספר יצירה "תמורת חכמה אולת"[כו] היא בספירת החסד, שמתנת החכמה היא בחסד. לכן אברהם אבינו עצמו הוא חסד ו"אלהי אברהם" הוא בחינת חכמה. האלקות שמתגלה באברהם היא חכמה אלקית שמתגלה ומאירה בו, כמו שכתוב "אל נהירו דחכמה"[כז], כך כתוב בזהר, ששם אל שבחסד, "חסד אל כל היום"[כח], הוא האור שמאיר מחכמה לתוך החסד, לתוך נשמת אברהם אבינו.

אם כן, הפירוש הפנימי של "כמים הפנים לפנים" הוא חכמה לחכמה. כלומר, ככל שאני רואה את החכמה שיש בדבר, את הפנים שלו, כך מעורר הדבר גם אצלי את הפנים שלי. וגם להפך, אם יש לי גילוי פנים בתוך הנפש אני יכול גם לראות את הפנים של כל דבר ודבר. זה נקרא "אשגחין אפין באפין"[כט], עיקר סוד התיקון. כתוב בספרא דצניעותא שעיקר התיקון הוא להשגיח פנים בפנים, כלומר החזרת פנים בפנים לגבי כל דבר בעולם.

לצורך זיווג צריך להיות פנים בפנים. מה זה פנים בפנים? חכמה בחכמה. מה זו חכמה? בטול, ותפקיד החכמה הוא זכוך, לזכך את המציאות. האהבה היא בשביל לדבק את המציאות. אהבה בתענוגים היא ענין של דבקות, זה נקרא לחבר-לחבק. האהבה מביאה אותי לחיבוק, כלומר לדיבוק עם המציאות, "אחד היה אברהם"[ל], לעשות שהכל יהיה אחד, אבל חכמה מביאה אותי לזכוך ובטול הישות של המציאות, וממילא היא מגלה לי את היחיד שלמעלה מאחד. לראות שהכל אהבה זה להגיע בסופו של דבר לאחד. כידוע, האהבה היא מדרגת אחד שלפני הצמצום. שורש החכמה הוא בבחינת יחיד, כמבואר כאן בשער שנקרא "יחיד הוא ויודע הכל" שם יש "אחד האמת". היחיד נקרא "אחד האמת" שמאיר בחכמה, כמבואר בספר התניא[לא].

אם כן, עיקר ענין החכמה הוא לראות שהכל חכמה וממילא גם לגלות בי את החכמה – זה בטול בפנימיות וזה מזכך את המציאות בסופו של דבר. כאן בפרק הזה, "הוי' בחכמה יסד ארץ", אנחנו מתבוננים בכך שהכל השתלשלות של חכמה, וממילא התכל'ס של כל ההתבוננות הזאת הוא להמשיך את האין. אף על פי שכאן בהתבוננות המדרגה הפרטית אין היא המדרגה השלישית, ה-ו של שם הוי', אבל אמרנו ש-יה עצמם הם ח פעמים אין, אין בחזקת אין סוף. אחר כך בסוף, מה נשאר הפועל? אם ממשיכים את כל האין אז הפעל גם הופך להיות אין פלוס מעט.

מה זה האין? האין זה כח הפועל בנפעל. זה מה ששאלת בסוף השיעור הקודם, שבתוך הפועל גופא יש הפועל האלוקי, שזה הכח הפועל בנפעל, ויש בכל זאת המציאות של הדבר, מה שאתה רואה בסוף. אז מה שאתה רואה זה צריך להיות מעט, בהתאם לגילוי האין, שזה האין של כח הפועל בנפעל, האין העשירי.

יש פה י פעמים אין, ח פעמים אין באותיות יה ועוד אין אחד ב-ו, שיש לו באמת שורש בעתיקא, בעצמות. יש עוד אין בתוך הפעל, ומה שנשאר בסוף זה מעט, והתיקון הזה הוא זך. לכן הכל בגימטריא הוא זך ברבוע. כלומר, עיקר התכלית כאן הוא לזכך את המציאות. אני יכול לומר את זה במילים פשוטות: אפשר להסתכל פנים בפנים עם מישהו ולעורר אהבה גדולה וזה מביא לדיבוק וחיבוק והתחברות. אפשר להסתכל פנים בפנים עם מישהו ומזה גופא שמסתכלים פנים בפנים שזה התיקון, "אשגחין אפין באפין" בלשון הזהר, שנינו מתבטלים. כלומר, כל אחד רואה שהוא שום דבר, שהוא אין, וממילא עולים ומתכללים בבחינת יחיד שלמעלה מאחד.

אם פנים בפנים הם ביטוי של אהבה, אז היא בשביל להגיע לאחד, כמו שכתוב "והיו לבשר אחד"[לב]. אם הפנים בפנים הם ביטוי של חכמה, שזו ממש פנימיות המציאות (כאמור שבפירוש "כמים הפנים לפנים" יש שתי מדרגות של מים), אז זה להגיע לגילוי של יחיד ולהיכלל בתוכו – "אין עוד מלבדו". זה כאן הסוד, שכל המדרגות ביחד יוצאות זך ברבוע. עיקר המעט הוא כנסת ישראל, "כי אתם המעט מכל העמים"[לג], רק שהתפקיד שלה הוא לגלות בכל הפעל שכולו אין פלוס מעט, אין פנימי שיפעל על גסות המציאות את המעט, ואז המעט יחזיק את המרובה.

(שֶׁשָּׁרְשָׁהּ [של כנסת ישראל] בְּחָכְמָה עִילָּאָה כַּנּוֹדָע, וְהָעֲשִׂירִי הוּא "קֹדֶשׁ לְהָוֵי׳" [האין] בְּסוֹד "סוֹף מַעֲשֵׂה בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה").

רמזים נוספים ביכלת-כח-אין-פעל

הרמז הבא הוא ראשי התבות:

הֲרַ״ת: יְכֹלֶת כֹּחַ אַיִן פֹּעַל [בגימטריא] עוֹלוֹת אָלֶף – פֶּלֶא, [שזהו גם כן] סוֹד הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר לְקַמָּן בעזה״י, וכמ״ש "אֲאַלֶּפְךָ חָכְמָה".

האל"ף מלמדת, מגלה וממשיכה אור מהכתר לחכמה, "אאלפך חכמה"[לד], לשון אולפן-לימוד. עוד רמז שאמרנו קודם:

יְכֹלֶת כֹּחַ הוּא פָּתַח — [שהיא] נְקוּדַת הַחָכְמָה [בקבלה], בְּסוֹד "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ", אֶל תִּקְרִי "יָדֶךָ" אֶלָּא "יודֶיךָ" – י שֶׁבּשֵׁם ב״ה – בְּחִינַת חָכְמָה, שֶׁהִיא הַ״פְּתִיחָה" וְרֵאשִׁית כָּל גִּלּוּי.

שתי המדרגות האחרונות:

אַיִן פֹּעַל [בצרוף אותיות] (עַיִן פֶּלֶא) [עין היא בחינת חכמה וגם פלא היא בחינת חכמה, בחינת אלף, "אאלפך חכמה", וביחד] הוּא סוֹד אמר, ר״ת אוֹר מַיִם רָקִיעַ, סוֹד הַמְשָׁכַת הַטִּפָּה מִמֹּחַ הָאָב – חָכְמָה – כַּנּוֹדָע [כל סוד אמר בקבלה הוא המשכת הטפה ממח האב שבבחינת חכמה], לְהַוּוֹת כָּל מְצִיאוּת בְּפוֹעַל – "הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית״ – עַל יְדֵי "יוֹם לַיּוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר" [ה"אמר" שזה המשכת הטפה זה נמשך מאור לאור, ממדרגה למדרגה של חכמה. "יום" זה אור[לה], ואור גם כינוי לחכמה[לו]. ומ"יום ליום" יש הבעה והמשכה של "אמר"]; "יַבִּיעַ" [הוא כמו שכתוב] בִּבְחִינַת "נַחַל נֹבֵעַ ["יביע" זה מלשון "נבע", "יביע" זה יביע בפה אבל זה מאותו שער בעברית של נובע, וזה בסוד "נחל נבע] מְקוֹר חָכְמָה".

אז אם כן, מה שאנחנו עושים כאן הוא לראות איך כל היחודים ורמזים המלים הללו מרמזים לחכמה.

729 בסוד חכמת מעשה בראשית

זָךְ בְּרִבּוּעַ כנ״ל עוֹלֶה ט בִּמְעֻקָּב ו־ג בְּחֶזְקַת ו זך עצמו הוא 3 בחזקת 3 – 3 פעמים 3 פעמים 3. כלומר, הוא גם 9 פעמים 9 פעמים 9, והוא גם 3 פעמים 3 פעמים 3 פעמים 3 פעמים 3 פעמים 3 – 3 בחזקת 6. למה התופעה הזאת מרמזת לחכמה?

שֹׁרֶשׁ הַחָכְמָה נִקְרָא גֹּלֶם [כתוב בקבלה[לז] שחכמה הוא בגימטריא גלם, הוא החומר שבבחינת גולם ואין והיולי. כתוב שאין בגימטריא היולי, ההיולי זה הגולם], חֹמֶר פָּשׁוּט בְּלִי כָּל צוּרָה, [וכתוב עוד בקבלה[לח]] וְכָל גֹּלֶם הוּא גִּימֶל (בְּסוֹד ג נְקוּדוֹת שֶׁבְּצִיּוּר אוֹת ה־י: קוֹצָא, גִזְעָא, שְבִילָא).

כתוב בזהר[לט] שה-י גופא היא חומר פשוט אבל יש בזה שלש נקודות. השורש בכל מקום של המספר 3 הוא שלש הנקודות של ה-י. לכן כתוב[מ] שאורייתא היא "תליתאי", שהתורה משולשת, בגלל שהתורה יוצאת מחכמה, והחכמה היא מקור השלש. זה משהו חשוב שלא דיברנו עליו הרבה פעמים, אבל זה דבר מאד מאד חשוב, שהסוד של שלש ומשולש בכל מקום הוא ה-י של חכמה.

עצם האות י הוא גם מספר, 10, שהוא מספר משולש של 4 (זה לא חזקה של 3, אלא של 3 עם הכולל). אבל כל סוד ג הנקודות בקבלה הוא בתוך ה-י של שם הוי', שהיא החכמה בכלל, וזה נקרא "קוצא, גזעא, שבילא", זו הלשון בזהר. הקוץ הוא חלקה העליון, הגזע הוא גוף ה-י, והשביל הוא הקוץ התחתון, שנקרא יסוד אבא. אם כן, גימל כאן היא בסוד החכמה שזה גולם, אין.

״חֶזְקַת ו״ הִיא סוֹד ״בְּרֵאשִׁית״ – "בָּרָא שִׁית" ("בְּחוֹכְמָא") וד״ל.

כתוב בתרגום ירושלמי, ותרגום קרוב לפשט, ש"בראשית"[מא] זה "בחוכמא"[מב], חכמה. עם זה, כתוב בזהר שהרמז של בראשית הוא ברא שית[מג]. כלומר,  חכמה בחזקת 6. אם לחכמה שייך המספר 3 – אז זה 3 בחזקת 6, זה סוד "מעשה בראשית".

אם מדלגים ב-כח אותיות הפסוק הראשון בתורה ובוחרים ממנו כל אות רביעית מקבלים את המלה שלשה. זה הסוד הפנימי של הפסוק "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", אז המספר הזה שלשה, וברא שית זה 6, 3 בחזקת 6 זה 729. כידוע חשיבות מספר זה בתורה, בהיותו הדבור הששי – "לא תרצח"[מד], הדבר הכי חשוב שהוא שוה למספר הזה בתורה הוא "לא תרצח", וכן עולה "אנכי הוי' אלהיך"[מה] במילוי, שזו התחלת הדיבור הראשון (729). כלומר, הלוח הימני במילוי שוה לתחלת הלוח השמאלי – בצד אחד של שני לוחות הברית יש "אנכי הוי' אלהיך", בצד השני יש "לא תרצח", ובכל אחד יש המספר הזה. בגלל ש"אורייתא מחכמה נפקת", יש את המספר 729, 3 בחזקת 6.

הנקודה האמצעית של המספר הזה עולה שסה, כמנין מצות לא-תעשה של התורה. המשמעות של "'בראשית' – ברא שית" היא להמשיך את זה במציאות. המציאות היא כפולה 6, "ששת ימי בראשית", שש הספירות מחסד עד יסוד. זה בצרוף, אבל בחזקת זה אומר שיש התכללויות. נצייר זאת כך: יש חכמה בכל אחת משש המדות – יש חכמה בחסד ויש חכמה בגבורה וכו' – כלומר שיש 3 בכל אחת מהשש, כך שעיקר הבריאה הוא "כלם בחכמה עשית"[מו]. בכל התכללות יש 3 בחזקת 6, 729. [במילוי יו"דין?] כן במילוי יו"דין שזה המילוי של החכמה[מז].

ב. פרק ט: ארבע מדרגות במדרגת "יכולת"

התבוננות פרטית בעלת 16 מדרגות

פרק ח היה פרק של רמז, ומפרק ט ואילך מתחילה התבוננות פרטית. יכול להיות שההתבוננות הזאת, מפרק ט עד פרק יב, היא ההתבוננות המפורטת הכי טובה שיש בכל הספר. היא לוקחת ארבע מדרגות ועושה מהן 16 מדרגות. כלומר, לראות איך בכל אחת מהארבע כלולות ארבעתן. הדוגמה הכי טובה למה שנקרא בחסידות התבוננות פרטית היא כאן.

שוב, כרגע יש לנו ארבע מדרגות, יכולת, כח, אין ופעל, שכנגד מהות המהות, מציאות המהות, מהות המציאות ומציאות המציאות של כל דבר. כאמור, זו השתלשלות כל דבר בסוד החכמה, ה"שמן זית זך", "כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו"[מח]. כלומר, השמן הזך יורד עד למטה מטה, "על פי מדתיו", שהן שש המדות, ה-3 בחזקת 6 שאמרנו הרגע. שתי המדרגות שלפני הצמצום הן חכמה עילאה ותתאה של תורה, ושתי המדרגות שאחרי הצמצום הן חכמה עילאה ותתאה של עולמות.

כעת צריך לראות שיש בזה 16 מדרגות. ממילא זה ישמש לנו גם כלל גדול איך להתבונן ברוב רובן של המדרגות המבוארות בחסידות ובקבלה. כאשר מגיעים כבר ל-16 מדרגות כבר מתקבלים כמעט כל עיקרי השלד של הקבלה והחסידות. כידוע, לפעמים אנחנו מתבוננים שההשתלשלות היא כב מדרגות, כנגד האותיות, ויש בזה כמה צורות של התבוננות. אבל כאן נגיע ל-16 מדרגות של חכמה – יכולת-כח-אין-פועל שכל אחד כולל את כולם – שזה בנין מאד שלם.

י-ה שביכולת – "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו"

וְהִנֵּה, כַּאֲשֶׁר נִתְבּוֹנֵן בְּהִתְבּוֹנְנוּת פְּרָטִית בְּאַרְבַּע הַמַּדְרֵגוֹת הַכְּלָלִיּוֹת שֶׁל הַחָכְמָה הנ״ל, בְּכָל אַחַת מֵאַרְבַּע מַדְרֵגוֹת הנ״ל כְּלוּלוֹת כֻּלָּן, שֶׁהֲרֵי "הוי׳ בְּחָכְמָה" בְּכָל בְּחִינַת חָכְמָה [כיון שכל אחת היא חכמה ו"הוי' בחכמה" אז יש שם הוי' בכל אחת. אז צריך למצוא את ה"הוי'" שבכל אחת מארבע המדרגות], בִּכְלָל וּבִפְרָט.

בִּבְחִינַת "יְכֹלֶת", חָכְמָה עִילָּאָה שֶׁל תּוֹרָה, ה־י שֶׁבָּהּ הִיא הַחָכְמָה שֶׁבְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת בִּבְחִינַת "הֶעְלֵם הָעַצְמִי שֶׁל אוֹר בַּמָאוֹר" [כמו שאמרנו קודם, חכמה הנעלמת בתוך העצמות], הַנִּקְרָא "יָחִיד" בִּלְשׁוֹן הַחֲסִידוּת.

זה בבחינת העלם העצמי של אור במאור, שזה נקרא יחיד בלשון החסידות[מט]. יש שם גם יכולת, והיכולת שבעצמות נקראת יכולת שביכולת – היכולת במדרגת עצמות ממש.

כַּאֲשֶׁר הֶעְלֵם זֶה מִתְגַּלֶּה לְעַצְמוֹ, כִּבְיָכוֹל, אֲזַי מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּשַׁעֲשׁוּעִים עַצְמִיִּים מִגִּלּוּי יְכָלְתּוֹ הַבְּלִי גְּבוּל [שהוא מרגיש שהוא כל יכול, הוא עדיין לא רוצה, לא עולה עדיין בדעתו לברוא את העולמות, יש רק הרגשת כל יכול, זה נקרא שעשועים עצמיים, זה כבר גילוי אור לעצמו, זה נקרא בחסידות "אור המאיר לעצמו"]. זוֹהִי בְּחִינַת ה־ה עִילָּאָה שֶׁבְּסּוֹד הַ״יְּכֹלֶת", שֶׁעָלֶיהָ נֶאֱמַר "יִשְׂמַח הוי׳ בְּמַעֲשָׂיו",

ככה מסביר רבי הלל תמיד[נ] על פי אדמו"ר האמצעי. בפסוק שאומרים כל יום בבוקר כתוב "יהי כבוד הוי' לעולם"[נא], והוא מסביר שזו המשכה מ"אחד", מההתעוררות לברוא שנקראת "כבוד הוי'", לתוך ה"עולם". אבל המשך הפסוק הוא "ישמח הוי' במעשיו". הוא מסביר ש"ישמח הוי' במעשיו" הוא שה' שמח ביכולתו הפשוטה לעשות, עוד לפני שאפילו רוצה לעשות. "מעשיו" הכוונה ביכולת. הוא שמח בכך שהוא יכול לעשות מה שרוצה. זו הכוונה שמסבירה החסידות על המלים "ישמח הוי' במעשיו", כלומר, זה גילוי של שעשועים עצמיים.

מה באמת הרמז כאן? שכתוב "מעשיו", שזה שייך לו בלבד – אלו מעשים שלו. כלומר, היכולת שלו לעשות כל מה שהוא רוצה, ובזה הוא שמח. אנחנו יודעים שכל שמחה היא בינה[נב], אמא, לכן השמחה הזאת של ה' במעשיו היא הבינה של היכולת. כלומר, הכח של היכולת. כאן, בהתבוננות, היכולת היא תמיד י, הכח הוא ה עילאה, האין הוא ו והפועל הוא ה תתאה, וממילא השעשועים עצמיים הם אמא של היכולת. היכולת הנעלמת בתוך העצמות ממש היא אבא של היכולת, שהוא העלם האור במאור, אבל כאשר היכולת מתגלה לעצמו, כביכול, והאור מאיר לעצמו, זה הכח. כלומר, אמא של היכולת, השעשועים העצמיים:

כְּלוֹמַר בְּגִלּוּי יְכָלְתּוֹ הַבְּלִי גְּבוּל – "מַעֲשָׂיו" שֶׁבְּעַצְמוּתוֹ מַמָּשׁ [זה נקרא "מעשיו" בבחינת העצמות], כִּבְיָכוֹל, כַּמְּבֹאָר בדא״ח [ובאריכות במאמרי רבי הלל מפאריטש].

ו-ה שביכולת – רצון פשוט להיטיב ומחשבת "אנא אמלוך"

הַ־ו שֶׁבִּ״יכֹלֶת" הִיא הַמְשָׁכַת הִתְעוֹרְרוּת הָרָצוֹן הַפָּשׁוּט לְהֵטִיב לִבְרוּאָיו בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית.

המשכת הרצון לברוא מתוך היכולת היא ה-ו. כלומר, האין של היכולת. אמרנו שה-ו של שם הוי' היא המשכה, והמשכה בכל מקום היא סוד אין. הכח להמשיך ממדרגה למדרגה הוא סוד האין. איזה גילוי הוא הרצון הפשוט להטיב? אהבה, כמו שהסברנו קודם. הרצון הפשוט להטיב הוא בחינת אחד, אבל בתוך האחד יש את המים, שהם המשכת החכמה בבחינת יכולת, כלומר שזה האין של היכולת. זה הו' של היכולת.

הַ־ה תַּתָּאָה הִיא "מַחֲשָׁבֶת אָנָּא אֱמְלוֹךְ" [היכולת של היכולת] לְצֹרֶךְ קִיּוּם הָעוֹלָמוֹת [שזו בחינת מלכות] וְהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הַחַיּוּת שֶׁבָּהֶם.

סיכום ארבע המדרגות שביכולת

אם כן, מה הכלל? שהיכולת היא עד סוף מדרגת אחד, מיחיד עד אחד, כלומר מיחיד עד אחד הם בחינת יכולת. כאן אנחנו רק מתרגמים את זה לשם הוי' של גילוי היכולת, שזו החכמה הנעלמה. בכל המדרגות זה ודאי כך, כאן אנחנו מדברים הכל מצד החכמה. כמו שאמרנו קודם, פשוט שהרצון להטיב הוא ו ושהמחשבה של "אנא אמלוך" ה תתאה, מלכות ומדות, השעשועים הם בינה, והיכולת בהעלם שלפני השעשועים היא חכמה, זה פשוט. גם מצד עצמם פשוט שזה על דרך שם הוי', אבל כאן אנחנו מסבירים את הכל לגבי גילוי היכולת.

מה מכריח אותנו? בדרך כלל אצל רבי הלל מוסבר שיכולת היא יחיד וגילוי היכולת היא שעשועים, אבל בעוד מקומות בחסידות, במיוחד בחסידות של רבי אייזיק מהומיל בדרך כלל אומר שיכולת היא ה-וה של היכולת. אפילו על הביטוי "כל יכול", שה' הוא כל יכול, הוא אומר שזה רק באור אין סוף.

לאן הגענו כאן? הגענו מעצמות עד לאור אין סוף. אור אין סוף הוא מחשבת "אנא אמלוך". יכולת היא תמיד למעלה מכח. זה כלל, שלפני שיש כח יש יכולת[נג]. יכולת היא כמו מהות המהות. מה שעכשיו למדנו בפרק הזה זה מתרץ תמיהה גדולה שתראו בספרי החסידות, שלפעמים כתוב המושג יכולת, שה' הוא כל יכול, ממש בהעלם העצמי של אור במאור בבחינת יחיד[נד], לפעמים תמצא שיכולת היא גילוי היכולת והשעשועים העצמיים הם בחינת יכולת[נה], ולפעמים כתוב שהיכולת היא באור אין סוף[נו]. זה בעיקר בכתבי רבי אייזיק. בכתבי רבי הלל בעיקר הוא שם את היכולת יותר גבוה.

באמת, לפי מה שהסברנו, מיחיד עד אחד וכולל שתי המדרגות – הכל הכל המשכת יכולת. שוב, אנחנו לא מתייחסים להתעוררות להטיב בסוד הטוב, שהיא החיצוניות שלו, אלא על המשכת הפנימיות שזו המשכת חכמת ה'. זו היכולת שביכולת שנמשכת לכח שביכולת, שנמשך לאין שביכולת, שנמשך לפועל שביכולת. כלומר, הפועל של היכולת הוא כאשר זה בא לאור אין סוף, למחשבה של "אנא אמלוך", וזה לפני התחלת הכח.

עוד הפעם, זה מה שאמרתי קודם שההתבוננות שאנחנו נבנה נותנת את כל עיקרי המדרגות בכל החסידות והקבלה, רק שהכל מתייחס לחכמה. ממש מהדברים הכי מצוינים להבנת כל מערכת המדרגות. הפרק שעכשיו למדנו מסביר את הענין של יכולת, שיש ארבע מדרגות של יכולת מההעלם העצמי עד אור אין סוף שנקרא המחשבה של "אנא אמלוך". אם תתבוננו בזה עמוק תמצאו ממש את הגינונים של יכולת שביכולת. אם תחשבו שיכולת שביכולת היא בהעלם העצמי, ואחר כך כח שביכולת בשעשועים, והאין שביכולת בהתעוררות הרצון הפשוט להטיב, והפועל של היכולת היא מחשבת "אנא אמלוך". ה"והנגלות" של היכולת, ה-וה, הם במדרגת אחד בחסידות, שזה הרצון להטיב ומחשבת "אנא אמלוך". וה-יה, ה-י היא בבחינת יחיד לגמרי, וה-ה היא השעשועים בכל מקום – אמרנו שתמיד בחסידות השעשועים הם ממוצע – כבר יצאה מכלל יחיד, אבל לכלל אחד לא הגיעה, שזה גילוי היחיד לעצמו, "אור המאיר לעצמו".

אם כן, אלו ארבע המדרגות שבבחינת היכולת:

הַ־י הִיא בִּבְחִינַת ״יְכֹלֶת שֶׁבְּיְכֹלֶת״. הַ־ה — ״כֹּחַ שֶׁבְּיְכֹלֶת״. הַ־ו — "אַיִן שֶׁבְּיְכֹלֶת". הַ־ה "פֹּעַל שֶׁבְּיְכֹלֶת". בְּ־הוה הנ״ל הַכַּוָּנָה הִיא לִבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבְּעֶשֶׂר סְפִירוֹת הַגְּנוּזוֹת בְּכָל מַדְרֵגָה (כַּמְּבֹאָר לְעֵיל לְגַבֵּי הַ־י).

בכל מדרגה יש עשר ספירות, כלומר, בשעשועים יש עשר ספירות, וברצון להטיב יש עשר ספירות, ובמלכות יש עשר ספירות, במחשבה של "אנא אמלוך". כאן אנחנו מדברים על החכמה שבכל עשר ספירות של כל מדרגה, שזו היכולת שבה, עצם היכולת לברוא, "כלם בחכמה עשית".

וזה קיצור הפרק

י חָכְמָה הַנֶּעֱלֶמֶת בְּהֶעְלֵם הָעַצְמִי בִּבְחִינַת יָחִיד

ה שַׁעֲשׁוּעִים עַצְמִיִּים מִגִּלּוּי יְכָלְתּוֹ הַבְּלִי גְּבוּל

ו הִתְעוֹרְרוּת רָצוֹן פָּשׁוּט לְהֵטִיב

ה מַחֲשֶׁבֶת "אָנָּא אֱמְלוֹךְ"

זו המשכת היכולת, כלומר החכמה של ה' בכל המדרגות הללו, וכל זה נקרא חכמה עילאה של תורה. אלו ארבע המדרגות של חכמה עילאה של התורה..

הפרק הבא הוא על הכח, כלומר ארבע המדרגות בתוך הכח, שהן חכמה תתאה של תורה, שעל כך כתוב "אסתכל באורייתא וברא עלמא", וזה נקרא מציאות המהות. צריך עוד מונחים, צריך לזכור גם את המונחים מהות ומציאות, הם גם מאד חשובים. מהות המהות של היכולת היא בהעלם העצמי, מציאות המהות היא השעשועים. עכשיו מקבל ההסבר עוד הבנה. מהם שעשועים? המציאות, שזה נמצא לי, המהות נמצאת לי, זה נקרא "אור המאיר לעצמו". אז ה"אור המאיר לעצמו" של היכולת הוא מציאות המהות של היכולת. כלומר, מציאות המהות של מהות המהות. יכולת היא מהות המהות, וכאן מדובר על מציאות המהות של מהות המהות, והיא השעשועים. המשכתם ברצון הפשוט להטיב היא כבר מציאות. כלומר, הרצון להטיב הוא מהות המציאות של היכולת. ואילו המחשבה, כשזה מגיע למחשבת "אנא אמלוך", זו מציאות המציאות של היכולת. עכשיו מובן יותר למה רבי אייזיק הסביר כך. רבי אייזיק מאד מציאותי. עם כל ההשכלה שלו, מי שמכיר אותו יודע שהוא מאד מציאותי, הוא תמיד אוהב להוריד דברים למציאות. לכן כשהוא מדבר על יכולת הוא בדרך כלל מדבר על מציאות המציאות של היכולת. כלומר, היכולת בתוך אור אין סוף, שזו המלכות של רצון ומחשבת "אנא אמלוך".

אז זה הכל היה בסוד מהות המהות. לחיים.

ג. פרק י: ארבע המדרגות במדרגת "כח"

יה שבכח – מלבוש וקיפול המלבוש

הדבר השני הוא כח. כח הוא ההשערה בכלל, זה נקרא קדמון. כאן ביכולת עברנו דרך היחיד והאחד. ההשערה שה' "שיער בעצמו בכח" נקראת קדמון שאחרי יחיד ואחד. אז בתוך קדמון גופא צריך לזהות ארבע מדרגות, של מהות המהות של מציאות המהות. כאן אנחנו מדברים ממציאות המהות בכלל. מציאות המהות בכלל היא ההשערה. בתוך מציאות המהות יש מהות המהות שלה, מציאות המהות שלה, מהות המציאות שלה ומציאות המציאות שלה – רק של מציאות המהות. זה הכח.

בִּבְחִינַת ״כֹּחַ״, חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַ־י הוּא סוֹד הַחָכְמָה שְׁבַּ״מַּלְבּוּשׁ״ הָעֶלְיוֹן — ׳הַשְׁעָרָה בְּכֹחַ" כַּנַּ״ל.

זאת אומרת, עיקר הפירוש בכל מקום שלמדנו קודם, "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל" הוא הכח בתוך המלבוש גופא. הכח בתוך המלבוש הוא מהות המהות של מציאות המהות. כלומר, היכולת של הכח. זה לפני הצמצום, במדרגת קדמון.

הַ־ה עִילָּאָה הוּא סוֹד הַחָכְמָה שֶׁבְּ״אֲוִיר קַדְמוֹן", שֶׁנִּתְגַּלָּה עַל יְדֵי "קִפּוּל" הַמַּלְבּוּשׁ, כַּאֲשֶׁר הַחֵצִי הַתַּחְתּוֹן שֶׁבּוֹ עָלָה מֵאֲחוֹרֵי הַחֵצִי הָעֶלְיוֹן שֶׁבּוֹ (כַּמְּבֹאָר בְּסֵפֶר עֵמֶק הַמֶּלֶךְ, וּשְׁאָר סִפְרֵי ר' יִשְׂרָאֵל סְרוּג זצ"ל, תַּלְמִיד הָאֲרִיזָ"ל, וְתַלְמִידָיו).

היכולת כולה היא לפני הצמצום הראשון. קודם, כשלמדנו כללות שם הוי' אמרנו שה-יה הן לפני הצמצום, ואילו ה-וה הן אחרי הצמצום, שהם אין ופועל בכלל. אבל כאן אנחנו נראה שבתוך ה-ה עילאה של הוי' – ה-יה שבה עדיין לפני הצמצום הראשון של עץ חיים. ה-וה של ה עילאה יורדות לגלות את המדרגה הכללית של ה עילאה אחרי הצמצום. צריך להסביר את זה לאט לאט. באמת ה-ו עומדת על הגבול, כמו שנסביר. הכח הוא במונחי קבלת ר' ישראל סרוג, ואילו היכולת, שלמדנו קודם, במושגים של חסידות. כל המדרגות שעכשיו נלמד על הכח, חוץ מהמדרגה האחרונה של מציאות מציאות הכח, הן מהקבלה של ר' ישראל סרוג בספר עמק המלך.

נסביר את זה בקיצור. הוא מסביר שיש מלבוש שעליו כתוב "שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל". אמרנו שהמלבוש שהוא באמת היכולת של הכח, החכמה שבתוך המלבוש. למלבוש יש רלא שערים, שהם כמו לבוש, כמו בגד מרובע, וכתוב שה' קיפל את המלבוש והעלה את החצי התחתון מאחורי החצי העליון. ממילא הוא העלה האות ל מאחורי ה-א, ואת ה-מ מאחורי ה-ב, וכך הלאה, ובכך עשה את ה-אב שנקרא אלב"ם. זה נקרא סוד קיפול המלבוש – קודם היה מ-א עד ת, והוא לקח את החצי התחתון של המלבוש והעלה אותו מאחורי החצי העליון. זה קיפול מיוחד, קיפול פלסטי, צריך באמת להבין את זה. לא כתוב שהוא חתך אותו, אלא כנראה שזה היה אלסטי והוא העלה אותו ככה, זה קיפול מיוחד... חיתוך והעלאה ללא קיפול היה נותן אתב"ש, וכאן כתוב שיצא אלב"ם. כלומר, החצי התחתון עלה בדיוק מאחורי החצי העליון. זה נקרא סוד קיפול המלבוש.

מה נשאר? חצי מהמקום של המלבוש נשאר פנוי, ואותו חצי פנוי למטה נקרא אויר קדמון. אז מה שנשאר הוא אויר קדמון, וגם הוא מדרגה מאד גבוהה, עדיין לפני הצמצום הראשון של עץ חיים. כתוב שבתוך האויר קדמון יש יג מ"מים, שהם שרש של יג מדות הרחמים. כמו שאמרנו קודם, מ היא בחינת מים, זה שייך לחכמה בכלל. אז גם באויר קדמון יש חכמה. אחר כך בתוך האויר הקדמון עשה ה' כדור, שזה הצמצום הראשון של עץ חיים. הצמצום הראשון של עץ חיים הוא הכדור, נקרא "כדירו תתאה" או "טהירו תתאה" בתוך הכדור שבתוך האויר הקדמון. אויר קדמון עדיין מלבן, אבל בתוך אותו מלבן – כמובן ברב ממדים, לא בשני ממדים בלבד – ה' עשה כדור. כמובן כל מה שאנחנו מדברים זה רק לשכך את האוזן, אין בזה גוף ולא דמות הגוף בכלל של כדור. ואותו כדור עכשיו לגמרי פנוי, הרבה יותר פנוי מאשר האויר, וגם אויר קדמון פנוי לגבי המלבוש, אבל עדיין הרושם שלו היה חזק מאד בו, לגבי הכדור הוא עדיין נקרא מלא אור. אויר הוא אור עם י[נז]. אור הוא רושם שהוא אין סוף, ה-י זה רושם שהוא הרשימו. אלו שני רשמים בתוך האויר. בתוך הכדור הרושם לגמרי חשוך. יש עדיין רושם כידוע גם בתוך הכדור, שנקרא הרשימו בכל מקום, שזה כח הגבול שבאין סוף, אבל הוא לא מאיר בכלל.

לתוך אותו כדור פנוי ירדה י אחת מסוד שם סג במלבוש ואחר כך כשחזרה נכנסה וחזרה. גם ה-י היא בחינת חכמה, והיא ירדה לתוך הכדור ואחר כך חזרה לכיוון המלבוש דרך האויר, אבל לא הספיקה להגיע לאויר, רק נשארה תקועה בראש העיגול. עוד הפעם, צריך לצייר שיש מלבוש ויש ריבוע, ובתוך הריבוע, בתוך האויר הקדמון יש כדור. מהמלבוש ירדה י אחת, נכנסה לתוך הכדור, ורצתה לברוח מיד, לא סבלה להיות שם, בגלות הזו. אבל כשחזרה לא יכלה להגיע החוצה, רק נשארה תקועה על הגבול, בין הכדור לבין האויר קדמון. היא הספיקה להוציא עשרה עיגולים למעלה ובסמוך לכדור, שמקיפים אותו מלמעלה. אלו עשרה כדורי 'אדם סתימאה עילאה', שלא מופיע בעץ חיים בכלל.

כל זה לפני המשכת הקו. ה-י הזו אינה הקו, היא משהו אחר לגמרי. ירידת ה-י לתוך הכדור אינה הקו, זה סיפור אחר. כל הדבר הזה לא כתוב בעץ חיים בכלל, אלא רק בעמק המלך ושאר ספרים. אחר כך, הרבה אחר כך, היו עוד הרבה שלבים באמצע, הרבה אחר כך נמשך הקו מהמלבוש, מהאור אין סוף שלפני המלבוש. כאשר הקו נכנס לתוך אותו כדור הוא באמת הוציא בתוך הכדור עשרה עיגולים ויושר של אדם קדמון. אדם קדמון עדיין קדמון. זאת אומרת, מצד אחד הוא אדם, הוא מחודש, אדם פירושו מחודש, ומצד שני הוא עדיין קדמון. כלומר, הוא שייך בכללות למדרגת קדמון. אמרנו שכל מה שנקרא כח – בחסידות נקרא קדמון. מהי מציאות המציאות של קדמון? אדם קדמון. אדם קדמון הוא המלך, לכן כתוב בדומה לכך שאדם הראשון היה צריך להיות מלך על כל העולם[נח]. אדם קדמון הוא המלך-המלכות של המדרגה הכללית שנקראת קדמון.

"אדם קדמאה סתימאה"[נט] שלמעלה מהכדור הוא כח ה-ו של קדמון. האויר הקדמון נקרא גם הוא קדמון. יש אויר קדמון, אדם קדמון סתום, ואדם קדמון סתם. אדם קדמון העליון הוא ה-ו של קדמון, אויר קדמון הוא ה-ה עילאה שלו, אמא. כל מדרגת המלבוש היא אמא בגלל שהכל בכללות הוא ה עילאה שבשם, שזה אמא, רק שבאמא יש אבא, אמא, בן ובת. אבא של אמא הוא המלבוש עצמו, וזה מסביר לנו גם הרבה דברים עמוקים, של חשמל. הרבה פעמים כתוב שחשמל שייך לחכמה, שחשמל הוא שתיקה – "סיג לחכמה שתיקה"[ס] – וגם דיבור, כתוב בתניא[סא] שזה בא מהחכמה הקדומה, מהשכל הקדום, משם שורש הדיבור. אם כן, הרבה פעמים כתוב שחשמל הוא בסוד חכמה. בדרך כלל בכתבי האריז"ל כתוב שחשמל זה בינה[סב]. ידוע ששורש החשמל הוא המלבוש[סג], ועכשיו יצא לנו שהמלבוש הוא החכמה של הבינה. כלומר, זה היכולת של הכח. כלומר, מהות המהות של מציאות המהות.

שאלה: האם כל הגילויים האלה מותנים בגילוי פשוט מלמעלה, כמו הסיפור על כתבי האריז"ל, או מתוך התבוננות האדם בתוך עצמו?

תשובה: זה היה גילוי אליהו, כל מה שזה האריז"ל זה גילוי, ודאי שזה גילוי גם רבי ישראל סרוג תלמיד של האריז"ל, הוא קיבל את זה, הוא שמע את זה מהאריז"ל, רק מקווים שהוא הבין אותם נכון. הוא שמע את זה מהאריז"ל, השאלה איך הוא הבין את זה, והשאלה למה רבי חיים ויטאל, שהיה התלמיד המובהק לכל הדעות, לא רצה לדבר על הנושאים האלה? גם דבר זה תלוי בכמה דעות, אם הוא לא שמע או שלא רצה, אבל יש להניח שלא רצה, כי קשה לומר שלא ידע. למדנו במאמר "הרכבת אנוש"[סד], שאם הוא היה מגלה אותם היה מסבך את הענין, ועכשיו שהוא לא מגלה אותם אפשר להבין אותם בדרך ממילא, על דרך סימטריה. אם היה מדבר מעוד מדרגות היה יכול לקלקל את הסימטריה של אחרי הצמצום ולפני הצמצום, בגלל שיש עוד הרבה מדרגות למעלה מזה שהוא לא דיבר. הרי כל מה שיש ביבשה יש בים[סה], זה הכלל שהסברנו הרבה פעמים. אז רבי חיים ויטאל בחר לדבר דווקא על חצי אחד. שבתוך החצי האחד המובהק שהוא לא נוגע בחצי השני – אתה יכול להבין גם את החצי השני, זה החסידות. ואם הוא יתחיל אתנו עם כל הדברים האלה אז אפשר לאבד את העיקר. זו דרך אחת שניסינו להסביר.

נסכם בקריאה:

הַ־ו הוּא סוֹד הַחָכְמָה שֶׁל "אָדָם קַדְמָאָה סְתִימְאָה" (כַּמְּבֹאָר בַּסְּפָרִים הַנָּ"ל) [שיוצא מה-י התקועה שחזרה, כמו שהסברנו קודם].

הַ־ה תַּתָּאָה הוּא סוֹד הַחָכְמָה שֶׁל אָדָם קַדְמוֹן שֶׁלְּאַחַר הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן, הַמְּבֹאָר בְּעֵץ חַיִּים (וּשְׁאָר סִפְרֵי רַבֵּנוּ חַיִּים וִיטַאל, תַּלְמִידוֹ הַמֻּבְהָק שֶׁל הָאֲרִיזָ"ל, וְהוּא זַ"ל לֹא גִּלָה הַסּוֹדוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן כַּנּוֹדָע).

הסבר ארבע המדרגות ההשתלשלות של הכח

הַמַּלְבּוּשׁ הוּא סוֹד "יְכֹלֶת שֶׁבַּכֹּחַ".

אז מה יוצא לנו הכלל? שהמלבוש בעצמו והחכמה שבתוך המלבוש הם היכולת של הכח, כלומר מהות המהות ומציאות המהות.

בְּ"אֲוִיר קַדְמוֹן" מִתְגַּלֶּה הָרֹשֶׁם שֶׁל הַמַּלְבּוּשׁ

כתוב בקבלה שרושם אותיות שומר[סו], בחינת אמא בכל מקום, כמו "זכור ושמור"[סז]. דרך אגב, קודם דברנו על זך ברבוע, שכל המדרגות ביחד יוצאות זך ברבוע, ו"זך" זה "שמן זית זך", וגם כתוב בקבלה ובחסידות שזך בכל מקום זה בחינת "זכור", זכור זה אור זך, רק ש-א של אור נעלמת. כמו "זכור את יום השבת"[סח], יש "זכור" ויש "שמור"[סט].

הוסבר פעם[ע] ש-זך אותיות הוא סדר של הנוקבא, והכוונה לנוקבא של חכמה. גם הדיבור של שבת שייך לאמא, לפי סדר עשרת הדברות כמבואר במקום אחר. אם כן, זך וזכוך זה אמא. אבא בפני עצמו הוא בטול. אכן, כאן אנחנו מדברים על האין, הבטול בסוף שעושה זכוך בחומר, שזה המעט. זה ההבדל בכל מקום בין בטול וזכוך. עיקר התכל'ס הוא הזכוך, אלא שבשביל להגיע לזכוך, שזה המעט שבסוף, צריך להיות בטול בפנימיות של אין.

עוד ביטוי של זך הוא זכור, כלומר זכרון. יש הרבה אנשים שמתלוננים על קשיים ופגמים בזכרון, והכל נובע מחוסר חכמה. כלומר, חוסר בטול פנימי, שעדיין החומר החיצוני גס ועב, ואין בטול פנימי לזכך את החומר. כלומר, יש מה שאמרנו קודם על שתי מדרגות פנים בפנים, יש פנים בפנים של אהבה ויש פנים בפנים של חכמה. אז פנים בפנים של אהבה לא יעלו "זכרונות משנים קדמוניות" בלשונו של רבי נחמן, רק ידבקו אותנו, יקשרו אותנו בפועל, עכשיו, בהוה.

זו עוד צורה איך להבין את סוד פנים בפנים של אהבה ופנים בפנים של חכמה, עליו דיברנו קודם. פנים בפנים של אהבה יקשרו אותנו עכשיו. מה הגילוי של חכמה? זה כמו הסיפור המפורסם[עא] על אדמו"ר הזקן בסוף ימיו שלא ראה את הקורה, רק את האין האלקי. ברגע שהוא רואה רק את האין האלקי כלומר שהוא שכח מה"חיזו דהאי עלמא"[עב], שהוא לא רואה בכלל את המראה שהעולם הזה נראה, הוא רואה משהו אחר, ואז הוא ממילא זוכה לזכרון של ימי קדם. כמו הסיפור של ה-ז' בעטלירס עם כל המדרגות של זכרון שהיו שם ביום הראשון. כתוב שם שהזכרון הכי גבוה הוא אין, גארנישט, של אותו בעטלער העיור. מה זה הבעטלער העיור? כתוב שם שהוא מי לא רואה את העולם הזה בכלל, שלא תופס מקום וממילא אין לו את ה"חזיו דהאי עלמא". זה גופא נקרא גילוי פנים – מה שעכשיו אנחנו מסבירים, "משגיחין אפין באפין", זה נקרא יחוד פנים בפנים. ואז ממילא הוא זוכר את האין כמבואר שם בהמשך הסיפור. לעתיד לבוא יהיה ה"חיזו דהאי עלמא" משהו אחר. ה"חזיו דהאי עלמא" עכשיו הוא שקרא, הוא באמת לא נכון, אבל אז יהיה עולם האמת. שנראה בעזרת ה' את האמת – נראה משהו אחר, לא החושים של היום.

אם כן, יצא לנו עד כאן שהמלבוש:

וְהוּא בְּסוֹד "כֹּחַ שֶׁבְּכֹחַ". [באויר קדמון מתגלה הרושם. איך הגענו לזה? יש זכור ושמור, זכור זה מצד אבא ושמור זה מצד אמא. וכתוב ששמור זה אותיות רושם, וזה "מתגלה הרושם של המלבוש והוא בסוד כח שבכח"] בְּ"אָדָם קַדְמָאָה סְתִימְאָה" הַפֹּעַל הוּא בִּבְחִינַת "אַיִן" עֲדַיִן,

זאת אומרת הפועל של הקדמון הוא אדם קדמון. מה הקדמון פועל בתוך עצמו? כלומר, הקדמון יוצא לפועל. זהדבר הזה כתוב בפירוש בכתבי רבי הלל[עג]. פעם למדנו שרבי הלל אומר, שהפועל הראשון שיוצא מההשערה בכח הוא אדם קדמון. מי שזוכר למדנו את זה באריכות כמה פעמים. כאן, כשדיברנו על המדרגות בכללות, הסברנו שהפועל הוא המציאות כאן למטה, אבל בהרבה מאמרים רבי הלל מסביר שהפועל הראשון של ההשערה בכח היא של אדם קדמון. זה נקרא המחשבה קדומה של אדם קדמון, הפועל של מה ש"ה' שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל". עכשיו אנחנו מסבירים כאן שאותו אדם קדמון עם המחשבה קדומה שלו הם הפועל של הכח. כלומר, זה מציאות המציאות של מהות המציאות. לכן הוא עדיין נקרא קדמון אף על פי שהוא אחר הצמצום. אבל מה זה "אדם קדמאה סתימאה"? זה אדם קדמון אבל הוא סתום, הוא עדיין אין. זה מה שאמרנו קודם, שכל דבר לפני שהוא פועל, לפני שהוא יש, הוא נמצא כבר, אבל הוא אין. זה הסוד איך לתפוס את "אדם קדמאה סתימאה". הוא אדם קדמון, אבל הוא עדיין האין של אדם קדמון. ואדם קדמון המדובר בכתבי האריז"ל הוא הפועל ממש של אדם קדמון. כלומר, היש שלו שהוא הפועל. ב"אדם קדמאה סתימאה" הפועל הוא בבחינת אין – יש פועל אבל בבחינת אין. כלומר, זו חכמה עילאה של השתלשלות ביחס לחכמה תתאה של תורה.

הַמְשָׁכָה וּמְמֻצַּע בֵּין בְּחִינַת "כֹּחַ" לִבְחִינַת "פֹּעַל" מַמָּשׁ בְּאָדָם קַדְמוֹן שֶׁלְּאַחַר הַצִּמְצוּם.

מה משמש עכשיו "אדם קדמון סתימאה"? מה התפקיד של עשרת העיגולים של "אדם קדמאה סתימאה"? כתוב בפירוש שהוא משמש להעביר אור מהאויר הקדמון לתוך הכדור. מה שבתוך הכדור, הפרצוף הראשון העיקרי, הוא אדם קדמון. עכשיו מוסבר, שאדם קדמון הוא ה תתאה של קדמון, ואילו אויר קדמון הוא ה עילאה שלו, וכתוב בפירוש שהמעביר, הצדיק, שהוא המגשר, שלוקח מכאן ומעביר לכאן, הוא "אדם קדמאה סתימאה". כלומר, הוא ו, האין הממשיך מהכח של הכח אל הפועל של הכח. זהו "אדם קדמאה סתימאה".

אָדָם קַדְמָאָה סְתִימְאָה הוּא "אַיִן שֶׁבַּכֹּחַ" וְאָדָם קַדְמוֹן הוּא "פֹּעַל שֶׁבַּכֹּחַ" (בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה קְדוּמָה, בְּפֹעַל [כתוב שאדם קדמון אחרי הצמצום הוא מחשבה קדומה בפועל[עד]], שֶׁבָּהּ כָּל הָעוֹלָמוֹת הַנֶּאֱצָלִים וְנִבְרָאִים כו' נִסְקָרִים בִּסְקִירָה אַחַת, כִּבְיָכוֹל [בפועל]).

באדם קדמון, כתוב שאותה מחשבה שהיתה בכח בסוד ההשערה שה' "שיער בעצמו בכח" היא בדיוק המחשבה הזאת, אבל בפועל, לא שהעולמות בפועל. עוד הפעם, מה זה המלבוש? המלבוש הוא מחשבת ה' מה לברוא, אבל המחשבה-התכנית של ה', כל המדרגה הזו של כח נקראת תכנית. יש תכנית שעדיין בלי מציאות, בתוך אור אין סוף, שהיא מהות המהות של התכנית. זה המלבוש עצמו, והוא עדיין בכח, ביכולת שבכח. כאשר הוא יוצא לפועל זה אדם קדמון, ועל כך כתוב "כולם נסקרים בסקירה אחת"[עה]. כלומר, מה יצא לפועל? לא העולמות, התכנית יצאה לפועל. זה כמו על פי פשט מהנדס או אדריכל שיש להם תכנית בראש ואחר כך הם כבר סרטטו את התכנית, וזו התכנית בפועל, במעשה. זה לא שיש בית בפועל, אבל התכנית כבר בפועל. אדם קדמון פירושו תכנית בפועל. המלבוש הוא התכנית רק ביכולת, כלומר יכולת הכח. אויר קדמון הוא התכנית בכח, ואילו "אדם קדמאה סתימאה" הוא התכנית שבבחינת אין, כמו בתוך העט שרושמת את הסרטוט. לכן אפשר להסביר על פי זה את סוד יציאתו מה-י התקועה. כתוב בכתבי האריז"ל[עו] שיוד אותיות דיו, אז אין היא התכנית שכבר בדיו. אבל התכנית שכבר בדיו על הנייר היא כבר תכנית בפועל, וזו המחשבה קדומה דאדם קדמון, בה "כולם נסקרים בסקירה אחת".

במציאות יש שינויים בין התכנית עד שהיא מגיעה לפועל ולכן יש ארבע מדרגות באמצע. כאן ה' עושה את הכל. במציאות שלנו זה אחרי הצמצום. אצל הקב"ה המרחק הרבה יותר רחוק מאשר אצלנו. בכל זאת, זה הפועל של התכנית, והתכנית היתה קודם בכח. זה לא הפועל של העולמות, רק של התכנית. ככה צריך להבין-לתפוס את אדם קדמון בכל מקום.

נסכם את שם הוי' של מדרגת הכח:

י מַלְבּוּשׁ הָעֶלְיוֹן

ה אֲוִיר קַדְמוֹן

ו אָדָם קַדְמָאָה סֶתִּמְּאָה

ה אָדָם קַדְמוֹן

ד. פרק יא: ארבע המדרגות במדרגת "אין"

י"ה שבאין – מקור למקור לחכמה וכח המשכיל

עד כאן היה הכל חכמה עילאה של תורה. עכשיו מגיעים לחכמה עילאה של השתלשלות, שהיא האין של השתלשלות. יורדים למדרגת האין... מה זה אין?

בִּבְחִינַת "אַיִן", חָכְמָה עִלָּאָה שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת, הַ־י, "יְכֹלֶת שֶׁבָּאַיִן", הוּא סוֹד הַחָכְמָה שֶׁבְּעֶצֶם הַגֻּלְגֶּלֶת,

כל המדרגות שאנחנו לומדים הן בעולם האצילות, כיון שאדם קדמון עדיין שייך לכח. אם כן, כאן אנחנו מתחילים להסביר את חכמה עילאה בעולם האצילות, כאשר החכמה עילאה הגלויה היא ה-ה תתאה של האין.

כל המדרגות הכתובות כאן מובאות בפירוש אצל רבי הלל, כאמור, במיוחד בפרק הראשון של ביאורו על שער היחוד של אדמו"ר האמצעי, בו מוסברות ארבע המדרגות של פרק זה. מה שכתוב כאן בפרק לקוח ישירות מתוך הביאור שלו, שם מוסברות ארבע מדרגות עד שמגיעים לחכמה גלויה עילאה בעולם האצילות.

יש שתי מדרגות גלויות בתוך הכתר, בתוך אריך, עוד מדרגה אחת ממוצעת, שהיא סוד הדיקנא, האין של הדיקנא, שהוא אין של האין, ואחר כך בסוף החכמה הגלויה, המלכות של חכמה עילאה. כאן, חכמה עילאה סתימאה, האויר הקדמון, היא מוחא סתימאה, ואילו המלבוש הוא סוד הגולגולת. באמת כתוב שהגולגולת היא מלבוש ביחס לראש, והמח הסתום שבתוכה הוא כמו אויר בתוך הגולגולת, כנגד מה שקודם למדנו במדרגת אויר קדמון; סוד ה"נצר חסד"[עז] שהוא הדיקנא, החכמה שבדיקנא, הוא האין של האין, עליו כתוב "אֵין מזל לישראל"[עח], "אַין מזל לישראל"[עט]; וחכמה עילאה הגלויה בעולם האצילות היא המלכות של האין. כלומר, המציאות של מהות המציאות.

כאן אנחנו מדברים על מהות המציאות. מהות המהות של מהות המציאות היא חכמה שבגולגלתא, והיא יורדת עד מציאות המציאות של מהות המציאות, שזו חכמה גלויה בעולם האצילות, חכמה עילאה. הגענו מאדם קדמון לכתר דאצילות בגלל שעתיק עדיין נכלל במלכות של אדם קדמון. עד הפרצוף הפנימי של כתר האצילות הוא עדיין מלכות דאדם קדמון, זה נקרא המדרגה התחתונה שבעליון. אצילות מתחילה רק מאריך, שזו המדרגה העליונה שבתחתון. אם כן, כל מה שיש עד מלכות אדם קדמון, שזה עתיק, שייך לאדם קדמון, עד שמגיע לאריך בעולם האצילות, שם מתחילה מדרגה חדשה. דוקא מאריך ומטה מתחיל להיות עיקר השתלשלות העולמות.

מה עכשיו יצא לנו מזה? שעד אצילות עדיין לא נקרא השתלשלות באמת. ההשתלשלות היא אבי"ע, בגלל שאדם קדמון הוא רק התגשמות התכנית, עוד לא השתלשלות העולמות. העולמות הם אבי"ע –אצילות-בריאה-יצירה-עשיה, ואדם קדמון עד עתיק דאצילות, שהוא סוף מלכות דאדם קדמון, הוא עדיין רק כח. רק שזו המציאות של הכח. כלומר, הפועל של הכח. כל מדרגות העקודים והנקודים הן נסיונות להאציל, אבל האצילות המתוקנת מתחילה מאריך.

הדבר הזה, שבתוך פרצוף גולגלתא יש חכמה, הוא נושא וחידוש, אמנם לא חידוש לגמרי, אבל לא כתוב בהרבה מקומות. דוקא רבי הלל, באותו המקום שאמרתי, מסביר את זה.

"פַּרְצוּף הַגֻּלְגֻּלְתָּא",

כתוב בכתבי האריז"ל[פ] שלגלגלתא, שהיא כתר של כתר, הכתר של אריך, של אצילות יש פרצוף שלם. כלומר, יש עשר ספירות לכתר של הכתר, בתוך הגולגלתא, זה מושג בעץ חיים. בתוך הפרצוף השלם של הגולגלתא יש חכמה, החכמה של פרצוף הגולגלתא, והיא היכולת של חכמה בעולם האצילות, אפילו עדיין לא "אור המאיר לעצמו". זה גם כן טוב להבין-להתבונן-להבין. מה זו גולגלתא? מקור הרצון. החכמה כמו שהיא במקור הרצון היא בדיוק כמו "העלם העצמי של אור במאור" ביחס לאצילות. כלומר, רק בבחינת יכולת שאין בה אפילו גילוי לעצמו. זו רק חכמה שהיא בעצם מקור הרצון של האצילות.

שֶׁהוּא הַכֹּחַ הַהִיּוּלִי שֶׁבִּמְקוֹר הָרָצוֹן שֶׁל עוֹלָם הָאֲצִילוּת לִהְיוֹת מָקוֹר לְמָקוֹר לְחָכְמָה [זה היולי לגמרי, כלומר יכולת פשוטה לגמרי בתוך מקור הרצון להיות מקור-מקור לחכמה] ("מְקוֹר חָכְמָה" הוּא "כֹּחַ הַמַּשְׂכִּיל" — חָכְמָה שֶׁבַּכֶּתֶר).

מקור החכמה הוא כח המשכיל. מקור המקור הוא החכמה בפרצוף הגולגלתא. לכן אמרנו "מקור למקור החכמה". תמיד מקור הוא יסוד אמא[פא]. כמו שנסביר, כח המשכיל הוא אמא של האין, מה שנקרא "כח המשכיל". כח המשכיל הוא חכמה סתימאה שבכתר. זה אמא של מדרגת האין, כלומר, "אור המאיר לעצמו", "טעם כמוס לרצון"[פב], וזה נקרא מקור החכמה. מקור הוא יסוד אמא, אבל יש מקור למקור שהוא החכמה בפרצוף הגולגלתא. מהו רצון? כתוב בחסידות[פג]:

כָּל רָצוֹן הוּא מְרוּצַת הַנֶּפֶשׁ [שהנפש רצה] לְהִתְלַבֵּשׁ [כלומר, להתבטא] בַּעֲשָׂרָה כֹּחוֹת, וְעַל כֵּן כָּל עֲשֶׂרֶת הַכֵּחוֹת גְּנוּזִים בָּרָצוֹן [כיון שהרצון רץ לכל אחד מהכוחות צריך לומר שהכח של אותו כח אליו הוא רץ כלול בתוך הרצון. כך מוסבר בחסידות]. נִמְצָא שֶׁבְּחִינַת הַחָכְמָה הַגְּנוּזָה בְּעַצְמִיּוּת הָרָצוֹן הִיא מְרוּצַת הַנֶּפֶשׁ וְהַמְשָׁכָתָהּ לְהִתְלַבֵּשׁ בְּכֹחַ הַמַּשְׂכִּיל.

מה שיש בעצם הנפש – כאן עצם הנפש הוא אצילות – הוא כבר נפש הנאצל, כלומר, נפש ההשתלשלות, שכבר יצאה מהתכנית. הרצון שיש בעצם הנפש לחכמה, כלומר המרוצה, שהנפש רצה לקראת גילוי של חכמה היא החכמה שבפרצוף הגולגלתא, ואין לה אפילו גילוי חכמה לעצמה. הגילוי לעצמו הוא החכמה סתימאה שבכתר.

הַ־ה עִלָּאָה, [שהוא] "כֹּחַ שֶׁבַּאַיִן", הוּא סוֹד חָכְמָה סְתִימָאָה שֶׁבַּכֶּתֶר – "כֹּחַ הַמַּשְׂכִּיל" כַּנַ"ל.

וה שבאין – מזלא וגלוי "אחד האמת"

הַ־ו, [שהוא] "אַיִן שֶׁבַּאַיִן", הוּא סוֹד הַ"מַזָּל הָעֶלְיוֹן" שֶׁבְּ"דִּיקְנָא קַדִּישָׁא" שֶׁל הַכֶּתֶר (הַ"זָקן" שֶׁל הַכֶּתֶר הוּא מָשָׁל בְּקַבָּלָה לְצִמְצוּם הַשֶּׁפַע מֵהַמֹּחַ הַסָּתוּם שֶׁבַּכֶּתֶר לְהָאִיר בְּמֹחַ הַחָכְמָה הַגְּלוּיָה) – [עיקר המזלא, האין של האין, נקרא] "נֵצֶר  חֶסֶד" –

מכאן אפשר להבין טוב למה יש הרבה חסד ב-יג מדות הרחמים, למה הם גם נקראים רחמים? כיון שחסד ורחמים שניהם ו של שם הוי'. כאן אנחנו מסבירים שביחס להמשכת האין זו ה-ו של האין, כלומר האין של האין, לכן הוא "רב חסד" ו"רחום וחנון" ו"נצר חסד" – הכל חסד ורחמים ביחס למדרגת האין. כלומר, זו המשכת האין מהכח אל הפועל. איפה הכח של האין? במח הסתום, ואיפה הפועל של האין? בחכמה הגלויה שבאצילות, ומי ממשיך את האין מן הכח אל הפועל של האין? המזלא, המזל העליון, "נצר חסד".

הַמְשָׁכַת הַכֹּחַ לְהַשְׂכִּיל מִכֹּחַ הַמַּשְׂכִּיל הַכְּלָלִי [שהוא מוחא סתימאה שבכתר] לַחָכְמָה הַגְּלוּיָה (סוֹד "אַיִן מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל", כַּנּוֹדָע מִמּוֹרֵנוּ הַבַּעַל שֵׁם טוֹב זי"ע [כלומר, זה עצם האין]),

יוצא כאן שזהו אין שבאין. הכח שבכח היה אויר קדמון, היכולת שביכולת היה "העלם העצמי של אור במאור", וכאן האין של האין, כלומר עצמיות מדרגת האין, היא הדיקנא, "אַיִן מזל לישראל".

בְּסוֹד "נַחַל (ר"ת "נֹצֵר חֶסֶד לַאֲלָפִים") נֹבֵע מְקוֹר חָכְמָה (כְּלוֹמַר הַמְשָׁכַת "מְקוֹר חָכְמָה" הַכְּלָלִי לַחָכְמָה הַגְּלוּיָה)".

אמרנו קודם שמקור החכמה הכללי הוא כח המשכיל, והמשכתו אל החכמה הגלויה היא על ידי הנחל הנובע מקור חכמה. מה הכוונה? שהוא נובע ומחבר את מקור החכמה עם החכמה הגלויה, את המח הסתום שזה חכמה סתימאה שבכתר עם החכמה הגלויה של האצילות.

הַ־ה תַּתָּאָה, [שזה] "פֹּעַל שֶׁבַּאַיִן", הוּא סוֹד הַגִּלּוּי הַפְּנִימִי שֶׁל "הוי' אֶחָד" – [שהוא] "אֶחָד הָאֱמֶת" – בְּחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁבּעוֹלָם הָאֲצִילוּת.

מבואר בתניא שהגילוי של "אחד האמת" הוא שהכל אין, ש"הוא לבדו הוא ואין זולתו". כלומר, גילוי האין. זה מה שכתוב בתניא בפרק ל"ה מהמגיד. מהי חכמה עילאה של אצילות? הגילוי ממש איך ש"הוא לבדו הוא" ו"אין עוד מלבדו"[פד]. זה נקרא "אחד האמת", וזה בחכמה עילאה שבעולם האצילות, הפועל של האין. כלומר, כאשר האין יצא לפועל שלו, שהוא בבחינת אתגליא].

אם כן:

י חָכְמָה שֶׁבְּפַרְצוּף הַגֻּלְגֻּלְתָּא, חָכְמָה שֶׁבִּמְקוֹר הָרָצוֹן

ה כֹּחַ הַמַּשְׂכִּיל – חָכְמָה סְתִימֵאָה שֶׁבַּכֶּתֶר

ו מַזָּל הָעֶלְיוֹן – " נֹצֵר חֶסֶד" ("אַיִן מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל")

ה גִּלּוּי חָכְמָה עִלָּאָה בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת

ה. פרק י"ב: ארבע המדרגות במדרגת "פועל"

השתלשלות המדרגות בפועל מהשורש בחכמה עילאה עד אותיות הדיבור

עכשיו נשאר לנו הפועל, שהיא מציאות המציאות. אלו מהות המהות, מציאות המהות, מהות המציאות ומציאות המציאות של מציאות המציאות.

בִּבְחִינַת "פֹּעַל", חָכְמָה תַּתָּאָה שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת, הַ"הוי"' שֶׁבּוֹ [יש בו גם ארבע מדרגות שם הוי'] הוּא סוֹד הַ"הוי'" בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת בִּכְלָל, כַּאֲשֶׁר חצוֹנִיּות הַ"חָכְמָה עִלָּאָה" נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת הַיְּסוֹד וּמַלְכוּת שֶׁבְּחָכְמָה – י שֶׁבַּשֵׁם –

כתוב שיסוד ומלכות של חכמה עילאה הם השורש של המשכת חכמה עילאה בחכמה תתאה. כלומר, זה שורש גילוי חכמה תתאה מתוך חכמה עילאה. מה שכתוב כאן בפרק מבואר במאמר הראשון של פלח הרימון, גם כן מרבי הלל, שלמדנו לפני כמה שנים[פה]. שם הוא הסביר שחכמה תתאה גופא כלולה בחכמה עילאה והיא מתחילה להימשך-להתגלות מתוכה. קודם היא בסוד היסוד ומלכות של חכמה עילאה. באמת חכמה תתאה היא המלכות, או מלכות המלכות של חכמה עילאה, וכאשר היא מתגלה מתוך יסוד ומלכות של חכמה עילאה זה ה-י של חכמה תתאה.

עַד לִבְחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבִּפְנִימִיּוּת הַמַּלְכוּת – ה תַּתָּאָה שֶׁבַּשֵׁם – דֶּרֶךְ הַבִּינָה וּמִדּוֹת הַלֵּב – הו שֶׁבַּשֵׁם – כַּנּוֹדָע. יְסוֹד וּמַלְכוּת שֶׁבַּחָכְמָה הֵם בְּחִינַת "יְכֹלֶת שֶׁבְּפֹעַל"; בְּבִינָה [שהחכמה עוברת דרכה] נַעֲשָׂה "כֹּחַ שֶׁבְּפֹעַל"; [וכשהיא עוברת] דֶּרֶךְ מִדּוֹת הַלֵּב נִמְשַׁךְ "אַיִן שֶׁבְּפֹעַל", וְעַד לְגִלּוּי הַחָכְמָה תַּתָּאָה בַּמַּלְכוּת לְצָרֵף אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר – "פֹּעַל שֶׁבְּפֹעַל".

אז באמת מה אמרנו? שהכח לצרף אותיות שבדיבור הוא פועל שבפועל. המציאות שיוצאת בסוף ממש נכללת בזה. זה מה ששאלת גם כן לפני שבוע. כל המדרגות, עד הפועל שבפועל ממש, הן הכח לצרף את האותיות. ובאמת זו המציאות, רק שתלוי איך היא מרגישה את עצמה. אם היא מרגישה שהיא בסך הכל רק הכח של ה' לצרף אותיות או שהיא מרגישה את עצמה עוד משהו. זה מה שאמרנו קודם, שהרגשת המציאות צריכה להתמעט, שזה כנסת ישראל, על ידי שהיא מגלה יותר ויותר שבאמת גם מציאות המציאות שלה היא אין, אין רק בבחינת פועל ממש, שזה "כח הפועל בנפעל".

אז אם כן, מה יצא לנו? שם הוי' האחרון:

י שֹׁרֶשׁ חָכְמָה תַּתָּאָה בִּיסוֹד וּמַלְכוּת חָכְמָה עִלָּאָה דַּאֲצִילוּת

ה הִתְגַּלּוּת חָכְמָה תַּתָּאָה בִּיסוֹד וּמַלְכוּת שֶׁל בִּינָה עִלָּאָה בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת

חכמה תתאה נמשכת ליסוד אמא. כמו כל זיווג, מיסוד ומלכות. מהם? היסוד ועטרת היסוד. מיסוד אבא נמשך ליסוד אמא, וכאשר הוא מגיע ליסוד אמא הוא מתגלה לעצמו. כמו תמיד ה-ה עילאה היא כמו שעשועים עצמיים, אור שמתגלה לעצמו. כאשר הוא עדיין ביסוד ומלכות של אבא הוא אינו גלוי אפילו לעצמו, אלא רק נעלם בעצמות האין העליון, בעצמות "אחד האמת". כאשר הוא מתגלה ביסוד אמא זה כבר גילוי בינו לבין עצמו.

ו הַמְשָׁכַת חָכְמָה תַּתָּאָה עַל יְדֵי הַמִּדּוֹת (וּבִפְרָט הַיְּסוֹד) שֶׁל עוֹלַם הָאֲצִילוּת

כמו שלמדנו קודם ברצון להטיב שלפני הצמצום. כאן לא מדברים על המדות מצד עצמן, רק על כך שחכמה תתאה נמשכת על ידי המדות.

ה חָכְמָה תַּתָּאָה בְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, כֹּחַ הַמַּצְרֵף אֶת אוֹתִיּוֹת הַדִּבּוּר הָעֶלְיוֹן בַּעֲשָׂרָה מֵאֲמָרוֹת שֶׁבָּהֶם נִבְרָא הָעוֹלָם

זה הפועל של הפועל, וזה מציאות המציאות של מציאות המציאות, כח החכמה של עשרה המאמרות.

שאלה: אפשר לעשות אות מכל שם ובנות ממנה שם הוי' – י של מערכת ה-י, ה של מערכת ה-ה וכו'?

תשובה: כן, זה מה שאמרנו קודם, שיכולת היכולת היא בהעלם העצמי; כח שבכח באויר קדמון; אין שבאין במזלא-בדיקנא, "נצר חסד"; והפעל שבפעל בעשרה מאמרות, כח המצרף אותיות בעשרה מאמרות.

ה. פרק י"ג: מדרגות החכמה במלה משיח

מ – אין שביכולת

נסכם, ואמרנו קודם, שאפשר לכוון את הכל בסוד משיח, שכל ההתבוננות הזאת שייכת למלך המשיח. כיון שמשיח במספר קטן שוה ל-16 – מ = 4, שי = 4, ח = פעמיים 4. אם כן, במבנה האותיות של משיח אפשר לראות 4 פעמים 4. מה היתה ההתבוננות עכשיו שעשינו? 4 פעמים 4 זה סוד אותיות משיח במספר קטן.

אם כן, אפשר לכוון שה-מ של משיח היא כנגד ה-י, ארבע המדרגות שבבחינת יכולת; ה-שי של משיח כנגד הכח, וצריך להבין למה דווקא שם יש שתי אותיות, בחלוקת ה-4 ל-3 ו-1; אחר כך כל הדרגות המציאות, לא רק שאינן מחולקות, אלא הכל נכלל ביחד ב-8. זאת אומרת, יש 4 בפני עצמו, אחר כך ה-4 השני מחולק ל-3 ו-1, ושני 4 שבסוף ביחד. עכשיו צריך להשתמש בסוד של המלה משיח כמודל להבין יותר טוב את כל ההתבוננות:

שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה הַמַּדְרֵגוֹת הַפְּרָטִיּוֹת הַנָּ"ל מְרֻמָּזוֹת בְּסוֹד תֵּבַת מָשִׁיחַ בְּמִסְפָּר קָטָן:

הַ־מ עוֹלַה ד כְּנֶגֶד ד מַדְרֵגוֹת שֶׁל "יָכֹלְתָּ" (הַ־מ, מִלְּשׁוֹן מַיִם, מְרַמֶּזֶת לְחָכְמָה עִלָּאָה כַּנַ"ל בְּפֵרוּשׁ תֵּבַת "חָכְמָה", אֶלָּא שֶׁכָּאן מְרַמֶּזֶת לְחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁל תּוֹרָה [כפי שהסברנו[פו]], וְשָׁם לְחָכְמָה עִלָּאָה שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת כַּנַ"ל.

מה ההבדל בין כאן לשם? למה מ' לפעמים זה יהיה מים, חכמה עילאה של השתלשלות ולפעמים זה חכמה עילאה של תורה? אז באמת כתוב[פז] שלגבי מעשה בראשית יש סוד גדול של מ, ולגבי מתן תורה יש סוד גדול של מ:

כָּאן הוּא בְּסוֹד מ יְמֵי מַתַּן תּוֹרָה, וְשָׁם בְּסוֹד מ יְמֵי הַמַּבּוּל – "מֵי נֹחַ"

בתורה יש פעמיים את סוד מ ימים: יש מ ימים של מתן תורה, שהם ודאי כנגד חכמה עילאה של תורה, בגלל שמה שהיה במתן תורה הוא שמשה למד מפי הקב"ה, באותם ימים שמשה רבינו למד מפני הקב"ה הוא ודאי קיבל את החכמה עילאה של התורה. כאשר הוא לימד את זה אחר כך למטה זה היה בבחינת חכמה תתאה של תורה, אבל משה ביחד עם ה' זה בחינת חכמה עילאה של תורה.

מה זה "מי נח"[פח]? "מי נח" זה לטהר את המציאות על מנת לקיים אותה. באמת זה הרס את המציאות, אבל כתוב בזהר[פט] ש"מי נח" מטהרים את המציאות ונח הוא בחינת אין. "מי נח" הם "מחני נא מספרך"[צ], שזה בחינת אין. משה רבינו אמר "מחני נא", וכתוב בקבלה[צא] ש"מחני" זה "מי נח", "מחני נא מספרך" זה נקרא שהתורה נגמרת כביכול, "מי נח" זה אין בסוף הכל. בתורה יש שתי מדרגות, של יכולת וכח, ואחר כך יש את האין של השתלשלות, שהם "מי נח", "מחני" מהספר כביכול, שזה משה רבינו בבחינת אין. "מי נח" הם גם מ ימים, מ' ימי המבול, שמה עשו לעולם על פי פשט? עשו את העולם אין, כמו שכתוב "חד חרוב"[צב]. לעתיד לבוא יהיה "חד חרוב", אלף שנים חרוב. מה זה חרוב? שהמציאות תחזור לבחינת אין.

– שֶׁבָּאוּ לְטַהֵר אֶת הָאָרֶץ – הִשְׁתַּלְשְׁלוּת

אם כן, זה היה להסביר שלפעמים ה-מ היא חכמה עילאה של השתלשלות, כמו מ הימים של "מי נח", ולפעמים ה-מ היא חכמה עילאה של תורה, שהם מ ימי מתן תורה. כאן, במשיח, אנחנו מכוונים שה-מ כנגד חכמה עילאה של תורה, ארבעים ימים של מתן תורה, וכנגד מ ימים של המבול.

בְּעוֹמֶק, הַ־מ שֶׁל חָכְמָה עִלָּאָה שֶׁל תּוֹרָה הִיא כְּנֶגֶד "אַיִן שֶׁבִּיכֹלֶת" בִּפְרָט –

אם נתבונן יותר בעומק, וזה גם כן לפי מה שכתוב בפירוש בפלח הרימון במאמר הראשון, שם הוא אומר שהמים של חכמה עילאה של תורה רק מתחילים מהרצון הפשוט להטיב, בגלל שלמעלה מהרצון הפשוט להטיב הוא בחינת אור – או "העלם העצמי של אור במאור" או "אור המאיר לעצמו" אבל כאשר הוא נמשך בתוך ה"אור המאיר לזולתו". עכשיו נבין יותר טוב מה שאמרנו קודם, שכאשר אנחנו מדברים על המדות – לא מדברים על המדות, רק מדברים על החכמה שנמשכת במדות. המדות מצד עצמן הן גם כן אור, רק שזה "אור המאיר לזולתו", אבל החכמה שנמשכת במדות – ככה מסביר רבי הלל – היא מים – המים של ה"אור המאיר לעצמו". יש "אור המאיר לעצמו" ויש "אור המאיר לזולתו", ובתוך ה"אור המאיר לזולתו", שהוא חסד ואהבה, יש המשכת מים. כלומר, המשכה של ה"אור המאיר לעצמו" – הכח שיש בטוב לחבר את הכח שביכולת עם הפועל שביכולת. אז אם כן, מה כתוב כאן? שבאמת גם למעלה, ביכולת ה-מ של משיח הוא האין של היכולת. כלומר, גם למעלה ה-מ היא המדרגה השלישית, רק שזו המדרגה השלישית של המדרגה הראשונה.

רָצוֹן הַפָּשׁוּט לְהֵטִיב – "תּוֹרַת חֶסֶד", גִּלוּי עֶצֶם הַטּוֹב שֶׁבְּעַצְמוּתוֹ יִתְבָּרַךְ מַמָּשׁ, מְקוֹר תּוֹרָתוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ וְדָ"ל).

כתוב שמקור תורת המשיח בא מאותו מקום של תורת אברהם אבינו, שהוא תורת חסד – להכניס את כולם תחת כנפי השכינה. לכן משיח מתחיל עם מ ימים של מתן תורה.

ש-י – מלבוש-אויר קדמון-אדם קדמאה סתימה, אדם קדמון

הַ־שי עוֹלֶה ד כְּנֶגֶד ד מַדְרֵגוֹת שֶׁל " כֹּחַ (בְּסוֹד "יוֹבִילוּ שַׁי לַמּוֹרָא" שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ ["שי" היינו מתנה, המשיח נקרא "מורא"[צג], והפסוק על המשיח אומר שכל העמים יביאו מתנה "שי למורא"[צד]]). [למה יש כאן שתי אותיות?] הַ־שׁ נֶחֱלֶקֶת מֵהַ־י בְּסוֹד הַצִּמְצוּם הָרִאשׁוֹן שֶׁבֵּין ג' מַדְרֵגוֹת "מַלְבּוּשׁ", "אֲוִיר קַדְמוֹן", "אָדָם קַדְמָאָה סְתִימְאָה" לְ"אָדָם קַדְמוֹן" כַּנַ"ל.

הרי כאן, במדרגה זו, יש צמצום בין שלש המדרגות הראשונות – "מלבוש", "אויר קדמון" ו"אדם קדמאה סתימאה" שלמעלה מהכדור. אף על פי שאמרנו ש"אדם קדמאה סתימאה" הוא ה-י שירדה פנימה ואחר כך חזרה, אבל למעשה שלש המדרגות הן למעלה. ויש רק מדרגה אחת באמצע, בתוך הכדור, שהיא "אדם קדמון", והוא נבדל. כלומר, הוא קובע ברכה לעצמו. לכן במדרגה הזאת זה 3 ו-1 בפני עצמן.

מהן שלש האותיות הראשונות של משיח?

אוֹתִיּוֹת מֶשִׁי הֵן [בחילוף אותיות] שְׁמִי— "זֶה שְׁמִי לְעֹלָם" ("שְׁמִי עִם יה – שסה", בְּחִינַת יה שֶׁבְּשֵׁם) – בְּסוֹד הַחָכְמָה שֶׁל תּוֹרָה.

כתוב ש"שמי"[צה] הוא כנגד אותיות יה[צו], כנגד מצוות לא תעשה של תורה, וככה באמת יוצא לנו בדיוק, שאותיות משי שזה שמי הן כנגד האותיות יה של החכמה – מ כנגד י, ו-שי כנגד ה עילאה.

ח – חכמת ההשתלשלות

הַ־ח מְרַמֶּזֶת לְ־ח מַדְרֵגוֹת בְּחָכְמָה שֶׁל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת,

לגבי המשיח כל ההשתלשלות היא אותו הדבר. כלומר, האין והפועל הם יחד, וכך באמת זה צריך להיות. כמו שאמרנו קודם, צריך להגיע למצב שהאין מאיר לגמרי תוך כדי המציאות. אז במציאות הכל אחד. דוקא במדרגה של כח יש הבדלה, שהוא סוד הצמצום, אבל בהשתלשלות המשיח מגלה, כמו שהמגיד אמר, ש"אצילות איז אויך דא"[צז], שאם אצילות היא גם כאן – אז בתוכה גופא האין שלה בתוך הפועל של האצילות. לכן ה-ח מחברת את כל ההשתלשלות יחד.

בְּחִינוֹת "אַיִן" וְ"פֹּעַל" כַּנַ"ל, כְּנֶגֶד אוֹתִיּוֹת מָה בְּתֵבַת חָכְמָה כַּנַ"ל, בְּסוֹד "וְנַחְנוּ מָה"

על חכמה אמרנו קודם ששתי המדרגות התחתונות הן מה. כאן, ה-ח של משיח היא כנגד מה של החכמה בכלל. כלומר, הכל בסוד "ונחנו מה"[צח]:

(שֶׁהֲרֵי אֵין הַ־ה אוֹת שׁורְשִּׁית בְּשֹׁרֶשׁ "חָכָם" אֶלָּא נוֹסֶפֶת לַ־מ בַּסּוֹף [גם בסוד חכמה ה-ה היא רק אות תוספת, היא לא משורש מלה, לכן זה נחשב חלק מה-מ]) שֶׁנֶּחֱשָׁבוֹת כְּאֶחָד.

עַל יְדֵי מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ תִּתְגַּלֶּה כְּלָלוּת וּשְׁלֵמוּת הַחָכְמָה מִבְּחִינַת כֹּחַ הַמְּצָרֵף אֶת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית (חָכְמַת בְּצַלְאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, כַּנּוֹדָע) עַד לַחָכְמָה הַנֶּעֱלָמָה בִּבְחִינַת יָחִיד מַמָּשׁ, בְּסוֹד "הִנֵּה יַשְׂכִּיל עַבְדִּי יָרוּם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד".

המשיח יתחיל לגלות את הפועל שבפועל. מהו הפועל שבפועל? זו חכמת בצלאל. כתוב שהוא "יודע לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ". אמרנו שצירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ הוא מציאות המציאות של מציאות המציאות, זו חכמת בצלאל. אם כן, המשיח גם יעשה כן, זוהי החכמה לעשות. כמו שבצלאל עשה דברים, שהיתה לו החכמה של הפועל, של פועל הפועל. זו גם נקודה חשובה: הפועל של הפועל היא חכמת בצלאל, ולכן הוא בנה את המשכן במו ידיו. בנין בית המקדש הולך יחד עם ביאת משיח, ורק למי שיש חכמת בצלאל יכול לבנות אותו. חכמת המשיח תתחיל מלמטה, מחכמת בצלאל. כלומר, חכמת בצלאל היא הפתח מלמטה לחכמת המשיח, הכניסה לתוך ה-ח שלו מלמטה. כתוב "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[צט], שיגיע למעלה מעלה עד החכמה הנעלמת שבעצמות ממש, בבחינת יחיד ממש.

יוצא לנו אם כן, שבסוד משיח ה-י בפני עצמו, וה-ה עילאה, אמא, בפני עצמה, ודוקא במשיח אמא הכי מפורטת. ה"שי" שלו, המתנה, כולה במדרגת אמא שלו. החן וכל הענינים של המשיח כולם השי שלו – "יובילו שי למורא". שתי האותיות שבפנים הן הפנימיות שכנגד הכח.

משיח – תיקון אדם וחוה

ימ שֶׁל מָשִׁיחַ, בְּסוֹד ד יוּדִין שֶׁבְּשֵׁם עב: יוד הי ויו הי, שֶׁכְּנֶגֶד י שֶׁבְּשֵׁם בִּכְלָל, כַּמְּבֹאָר בְּכַוָּנַת הַמִּקְוֶה בְּסוֹד מ סְאָה

השַׁי שֶׁל מָשִׁיחַ בְּסוֹד "יוֹבִילוּ שַׁי לְמוֹרָא", וּבְסוֹד "לְהַנְחִיל אוֹהֲבי יֵשׁ" בְּבִינָה עִלָּאָה – "לֶעָתִיד לָבֹא"

כתוב ששי אותיות יש[ק], וידוע שיש הוא באמא עילאה, שי העולמות[קא] שכל צדיק וצדיק ינחל, ו"לעתיד לבוא" הוא אמא[קב]. אם כן, שי של המשיח, הוא גם היש של המשיח, שהוא העולם הבא של המשיח, הלעתיד לבוא שלו. זו האמא שלו. זה נקרא התכנית שלו, כלומר העולם הבא של המשיח הוא התכנית של המשיח.

וח [האות ח היא תמיד חיים, ואפשר לפרש אותה כ"חיים להחיות". כמו שאמרנו, ה-ח של חכמה היא למעלה-מעלה, בחכמה עילאה של תורה, שהיא יותר קשורה עם "חי בעצם", אבל כאן ה-ח] שֶׁל מָשִׁיחַ, [שזו המדרגה התחתונה שלו היא בבחינת "חיים להחיות" בעיקר, מה שהוא מחיה את כל העולמות. וזה גם כן] בְּסוֹד תִּקּוּן חַוָּה, [וכתוב בקבלה שחוה נחלקת ל] ח־וה, [כאן ה-ח של משיח כנגד אותיות וה של שם הוי'. כלומר, ח של משיח היא תיקון חוה שלו. ואיך הוא מתקן אותה?] בְּ[סוד] "קוֹל וְדִבּוּר" [קול הוא ו ודיבור הוא ה תתאה] שֶׁכְּנֶגֶד וה שֶׁבַּשֵׁם. "חַוָּה" הִיא בְּחִינַת הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת בִּכְלָל [כל ההשתלשלות נקראת חוה] בְּסוֹד "אֵם כָּל חַי", וְ"אָדָם" בְּחִינַת הַתּוֹרָה בִּכְלָל,

זאת אומרת, סוד אדם וחוה בכללות הוא שאדם הוא המשי של משיח, הוא החכמה עילאה וחכמה תתאה של תורה בכללות. ואילו חוה היא החכמה עילאה וחכמה תתאה של השתלשלות. כלומר, האין והפועל של ההשתלשלות בכללות, שבכללות אדם הוא לפני הצמצום וחוה היא אחרי הצמצום, זה גם חכמה. כתוב "חכמת נשים בנתה ביתה"[קג]. הרי כתוב שנשים פטורות מלימוד התורה[קד]. למה? בגלל שהחכמה שלהן היא לבנות את העולם, זו חכמת ההשתלשלות, וחכמת אדם זה בחינת חכמת התורה, רק שצריך לחבר אותם, והחיבור שלהם הוא משיח. בתוך המשיח, תיקון חוה שלו, שהוא תיקון חכמת המציאות, הוא ה-ח שבו, שכנגד וה שבשם, וממילא הכל חוה.

בְּסוֹד "זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם" [איך אני יודע שתורה היא אדם? על כך דורשים חז"ל[קה] על הפסוק "זאת התורה אדם"[קו], כתוב שתורה היא בחינת אדם. אם אדם הוא תורה – חוה היא "אם כל חי"[קז], לכן זה גם כן "אם כל חי", "חי" זה ח של משיח]. "מָשִׁיחַ" הוּא תִּיקוּן הַשָּׁלֵם שֶׁל אָדָם וְחַוָּה כַּנּוֹדָע.

אם כן, יוצא מכל זה שמשיח הוא התיקון השלם של שניהם. המשי שלו הוא תיקון האדם, וה-ח שלו היא תיקון חוה. [איפה התולעת משי?] "ואנכי תולעת ולא איש" זה המשיח, בכל השלבים, הוא נמצא בכל מקום. על תולעת כתוב בקבלה[קח] שהיא היסוד, המחבר את אדם וחוה. אז אדם של משיח הוא ה"שמי" – "זה שמי לעלם" – וה-ח שלו היא בחינת וה של שם הוי', גם חכמה עילאה וגם חכמה תתאה של השתלשלות, כמו אין ופעל, ולמעלה המהות בסוד יכולת וכח.

אם כן, בכך ברוך ה' סיימנו את ההתבוננות הזאת, וכמו שאמרתי קודם, זו מפה מאד-מאד טובה בשביל להתבונן בעיקרי המדרגות של הקבלה והחסידות.