1

בע"ה

ברית עמנואל-יצחק (ב"ר יעקב ויעל) כהן

י"א שבט ס"ח – נוף אילון

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לחיים, לחיים! מזל טוב לכל המשפחה, לכל הישוב (שיהיו בשו"ט בישוב), לכל ארץ ישראל ולכל היהודים בתפוצות, בכל העולם.

עכשיו שמענו מהאבא שבכוונה של ההורים – שנותנים שם ברוה"ק – עמנואל זה בחינת יוסף. אם כן, חוץ מעמנואל-יצחק יש כאן גם בחינה של יוסף-יצחק, שם הרבי הקודם, שההילולא שלו היתה אתמול (יום השביעי של התינוק, ה"שבת אחת" שצריכה לעבור עליו לפני המילה). האבא הזכיר שיוסף הוא זה שיכול לרדת מטה מטה ולתקן את העולם הזה, אצלו אין שום ניתוק בין רוחני שברוחני לגשמי שבגשמי. כל יהודי זוכה ל"חלק אלוה ממעל ממש", ויש פירוש שממש זה גם שממש אלקי, הכי למעלה, וגם מלשון מימוש, שזה נכנס באופן ממשי לחלוטין לעולם התחתון, מגבוה גבוה עד נמוך נמוך, לזה זוכה התינוק. המלה שהרבי (שההורים זכו לברכה לחתונתם ממנו, שמונה ימים לפני ז"ך אדר) הכי אהב את המלה ממש (גם ר"ת של שמו) – זה הכי גבוה והכי נמוך, לממש את החזון היהודי הכי גבוה במקום הכי נמוך. אסור לוותר על שום דבר, צריך לרדת מטה מטה ושם לממש את יעוד הבריאה – נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, במקום שאין נמוך ממנו.

עמנואל זה גם של משיח. הילד הזה הוא השמיני במשפחה, כ"י, וכתוב שדוד המלך מנגן על כנור של שבעה נימים אבל אצל משיח יהיה כינור של שמונה נימים. כנור זה נר הוי', והאופן בו הוא משמיע את המסר שלו, מנגן את המנגינה שלו. שמונה זה מעל הטבע וזה משיח, ועמנואל זה שם של המשיח בנביא. נתחיל רק עם הגימטריא של עמנואל = 197. כתוב שזה מספר האותיות של היום הראשון של מעשה בראשית: "בראשית... יום אחד". כלומר, עמנואל בא לגלות את האור הראשון, האור הגנוז. ביום הראשון כתוב ה"פ אור, "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל בין האור ובין החשך ויקרא אלהים לאור יום", כנגד חמשה חומשי תורה אור (מדרש). כלול שם כל התורה, כל האור שצריך להאיר לעולם, זה בחינת עמנואל. עמנואל הוא בחינת משיח וליצחק דווקא יקראו – אחרי ביאת משיח ותחית המתים – "כי אתה אבינו". מי שישאר האב-טיפוס של האב של עם ישראל כולו זה יצחק. הגמרא אומרת שהוא ידע ללמד זכות על כל היהודים, "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" בזכותו. מה הוא קשור לתחיה? יצחק אותיות קץ חי, כאשר "קץ שם לחשך" עם ישראל קם לתחיה. אפשר לפרש שיש תחיה לקראת משיח, אבל עיקר התחיה זה תחית המתים ממש אחרי משיח, כשכולם יקומו לתחיה. אם כן, עמנואל-יצחק זה שני שלבים. בכלל, הרבי תמיד מסביר שבימות המשיח יש שני שלבים – תקופה ראשונה ש"אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", שזה בגדר הטבע, שעם ישראל שב לארץ (שלזה כבר מתחילים לזכות, אבל מעל ומעבר לזה), שתהיה מלכות על פי תורה וכו', ובתקופה זהו "וגר זאב עם כבש" זה רק משל לקיום שלנו עם שבעים אומות-זאבים, ואז יש תקופה שניה שיש שינוי בתוך הטבע, שהטבע משתנה למעליותא, ואז זאב וכבש ממש יכולים לגור ביחד. למה? "כי מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים", כי יש גילוי אלקות. זה סימן שגילוי אור אלקות – ה"פ אור – פועל שינוי של ממש בטבע, שיקרו דברים שהיום לא יכולים לקרות. בכל אופן, עמנואל זה התקופה הראשונה, שה' אתנו – אנו בארץ שלנו, יד ישראל תקיפה וכו'. יצחק זה התקופה השניה של ימות המשיח, ועד לתחית המתים. הסדר של המצוות זה העמדת מלך, הכרתת זרע עמלק ונצחון כל האויבים, בנין מקדש במקומו. ברגע שיש בית מקדש כבר נכנסים לתקופה השניה, התקופה הנסית, ועד שזה יהיה לא יודעים בדיוק את לוח הזמנים, אבל אז באה תחית המתים.

אנו נוהגים, בשביל התינוק וההורים, לעשות גימטריא של השם וגם 'חותמת' מצורת ה'. הגימטריא השלמה של עמנואל יצחק זה 405 – ט"פ מה. ג"פ מצה (כתוב ג"פ "מה" בפרשת המן, וזה ביחד יוצא מצה). בליל הסדר לוקחים שלש מצות. ט"פ מה זה ט"פ שם מה החדש שבא לתקן את כל המציאות. חז"ל דורשים על הפסוק "כל הנשמה תהלל יה הללויה" – "על כל נשימה ונשימה". עמנואל יצחק = נשימה. יש מחלוקת שמאי והלל אם לקנות כל השבוע לשבת, כדעת בית שמאי, או "ברוך הוי' יום יום" כדעת הלל. עמנואל יצחק = ברוך א-דני יום יום (דעת הלל, "כל הנשמה-הנשימה תהלל יה").

יש כאן 10 אותיות – צורת משולש. כתוב בזהר ש"עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה" זה "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע" – פשוט 1-2-3-4, והכל זה שיר. ה-יצחק זה השורה התחתונה של הכל:

ע

מ נ

ו א ל

י צ ח ק

יש א במרכז, והמסגרת עולה "הוי' אחד ושמו אחד". יש הרבה רמזים כאן, "תן לחכם ויחכם עוד", וישאר לנו מה לדרוש בבר-מצוה ובחתונה, בע"ה. הרבה נחת מכל הילדים ושנזכה לגאולה האמיתית והשלמה תיכף ומיד ממש.