התחדשנו — האתר החדש של מכון גל עיני עלה לאוויר. תחל שנה וברכותיה! מוזמנים ללמוד, ולדווח לנו על כל תקלה בכפתור ההערה שבכל עמוד באתר. האתר הישן זמין בינתיים בכתובת old.galeinai.org.il
היה שותף תרום למכון לגל עיני
שיעורים בסוד ה' ליראיו · 31 מתוך 98

סוד ה' ליראיו – שער י"ט "הנפש וגלוייה"

רמות התחברות הנפש בגוף

ל' שבט תשמ"הירושליםמאד לא מוגה

1

בע"ה

סוד ה' ליראיו – שער י"ט "הנפש וגלוייה"

ל שבט תשמ"ה – ירושלים

פרקים ט-י

עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב את פרקים ט ו-י בשער י"ט בספר סוד ה' ליראיו, ובכך סיים למעשה את לימוד שער זה. פרקים אלו עוסקים בארבע מדרגות שמבאר רבי הלל ביחס להתגלות הנפש. בשיעור הוקבלו מדרגות אלו לארבע המדרגות שנלמדו במהלך שער זה על פי דברי רבי אייזיק מהומיל. בהמשך פותחו ארבע מדרגות אלו לעשר מדרגות. בסוף – בהסבר פרק י – נתנו כמה וכמה רמזים לסיכום ארבע המדרגות.

א.     פרק ט: הקבלת ארבע מדרגות רבי אייזיק לארבע מדרגות רבי הלל

עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חצוני

הגענו לפרק ט שכולו לשון של רבי הלל מפאריטש. התחלנו את המאמר מלשונו של רבי אייזיק מהומיל שהסביר שיש ארבע מדרגות: נפש-פרצוף-צלם-דמות. עכשיו נסיים עם משהו מקביל בלשון רבי הלל[ב], שהיא לשון האדמו"ר האמצעי[ג], וגם בה ארבע מדרגות של הנפש, ונראה שהן מקבילות.

ט

וְהִנֵּה בִּלְשׁוֹן כ״ק אַדְמוֹ״ר הָאֶמְצָעִי (והרה״צ רַבִּי הִלֵּל זַ״ל) יֶשְׁנָן אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת בְּהִתְגַּלּוּת הַנֶּפֶשׁ הַקְּרוֹבוֹת בְּמַשְׁמָעוּתָן לְאַרְבַּע מַדְרֵגוֹת הַנָּ״ל [בשם רבי אייזיק שלמדנו עד עכשיו] וְהֵן:

מה שכתבתי כאן "הקרובות במשמעותן", הכוונה שהן אולי לא בדיוק אותו דבר, אבל צריך להעמיק בזה, אנחנו רק נסביר מה שכן מקביל. בלשון אדמו"ר האמצעי ורבי הלל זה נקרא:

י   עֶצֶם הַנְּשָׁמָה

ה   אָדָם פְּנִימִי — אוֹרוֹת רוּחָנִיִּים — נְטִיעָה

ו  אָדָם אֶמְצָעִי — צלמֵי הַנֶּפֶשׁ — שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר

ה  אָדָם חצונִי — חַיּוּת הַמְּלֻבֶּשֶׁת בַּגּוּף — צְמִיחָה

יש קודם כל דרגה שנקראת עצם הנשמה, ואחר כך יש שלש מדרגות אדם, כנגד י-ה-ו-ה.

אורות רוחניים וחיות המלובש בכלים של הגוף הגשמי

עכשיו נקרא את לשון רבי הלל שמסבירה זאת. מכל המקומות שאדמו"ר האמצעי מזכיר את המדרגות האלה וגם רבי הלל – כאן בחרתי את המקום הכי ברור שמצאתי להבין את המדרגות האלה בחסידות. כותב רבי הלל (כל הסעיף הזה עד סוף הפרק הוא ציטטה):

״יֵשׁ ב׳ בְּחִינוֹת בַּנֶּפֶשׁ: אוֹרוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁבָּהּ וְהַחִיּוּת הַמְּלֻבָּשׁ בַּכֵּלִים שֶׁל הַגּוּף הַגַּשְׁמִי.

קודם כל יש את האורות הרוחניים של הנפש, ויש את החיות המלובשת בכלים של הגוף הגשמי. באמת כאן במשפט הזה הוא משתמש בשלש לשונות: אור-חיות-כלי. זאת לפי הכלל בחסידות שיש אור, חיות וכח, כמו שאדמו"ר הזקן כותב בתניא בכמה מקומות[ד]. מה שלמעלה מלהתלבש בתוך הכלי הוא האור הרוחני, קוראים לו אור סתם, או לפעמים קוראים לו אור מקיף. מה שיורד ומתלבש בתוך הכלי הוא חיות, חיים שמחיים את הכלי והגוף הוא הכלי שמקבל את החיות.

לגבי הנפש, שתי המדרגות הן האור הרוחני שמקיף מלמעלה והחיות הפנימית שנכנסת ומתלבשת בתוך הכלים של הגוף. אלו שתי מדרגות. הגוף כאן הוא מדרגה שלישית: מדרגה של אורות רוחניים ושל חיות פנימית שמתלבשת בתוך הגוף. כיון שיש שתי מדרגות צריך להיות ממוצע בין שתיהן:

וְהַמְּמֻצָּעִים הַמְּחַבְּרִים אוֹרוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁבָּהּ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּכְלֵי הַגּוּף הַגַּשְׁמִי [זה עוד דבר. מהו?] וְנִקְרָא צַלְמֵי הַנֶּפֶשׁ.

אלו צלמים בלשון הקבלה. צלמים של הנפש הן בין האורות הרוחניים של הנפש לבין החיות שמתלבשת בגוף.

אם כן, זה בדיוק לפי מה שרבי אייזיק אמר שהצלם הוא בין הפרצוף לבין הדמות. כאן הוא קורא לזה צלמים, צלמי הנפש, שבין האורות הרוחניים של הנפש, של הנשמה, לבין החיות שמתלבשת בתוך הגוף.

מעצם הנפש לכחותיה: סוד ה"אל" שבאדם

כִּי הִנֵּה הַנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ הִיא פְּשׁוּטָה וּמֻבְדֶּלֶת מִבְּחינַת כֹּחוֹת מְחֻלָּקִים דְּחָכְמָה וּבִינָה וּמִדּוֹת...

בדיוק כמו שראינו שרבי אייזיק כותב במשפט הראשון. פרק ט קשור עם פרק א יותר מכל הפרקים, בגלל שהוא פרק עיוני, להבין את המושגים. אם נסתכל שוב בפרק א המשפט הראשון היה "עצם הנפש היא למעלה מכל התהוות וכחות פרטיים וכו'", וזה בדיוק מה שכותב כאן במשפט הזה – "כי הנה הנפש עצמה היא פשוטה ומובדלת מבחינת כחות מחולקים לחכמה ובינה ומדות". אין כחות מחולקים בעצם הנפש. כמו א לגבי ל שהסברנו ברמז השם אל. המדרגה אחת הראשונה היא א ואחר כך שלש מדרגות של התחלקות ל-10, ו-3 פעמים 10 הם ל ולכן כל הנפש נקראת אל.

זהו הרמז העיקרי שהסברנו[ה], שכל סוד הנפש נקרא "ויקרא לו אל אלהי ישראל"[ו], שהקב"ה קרא ליעקב אבינו אל[ז]. יעקב אבינו הוא הנשמה שבכל יהודי ואל הכוונה – כך מוסבר – שיש דרגה אחת של א, כלומר מדרגה אחת פשוטה שאין בה התחלקות עדיין לכחות של חכמה ובינה, ואחר כך יש שלש מדרגות ייי, שהן ל, שלש מדרגות של התגלות וכל התגלות מגלה עשר ספירות, עשרה כחות של הנפש. כל פעם שיש התגלות של כחות זה נקרא אדם. זהו חידוש הלשון של אדמו"ר האמצעי ורבי הלל, שכל מדרגה של התגלות נקראת אדם.

לגבי האור האלקי, האדם הפנימי הוא עדיין לפני הצמצום. עצם הנשמה הוא כמו עצמות, כמו ההעלם העצמי. אדם פנימי, כמו שנסביר תכף, נקרא "הוא ושמו אחד"[ח], או "הוא ושמו בלבד"[ט] שלפני הצמצום. כמובן שיש צמצום גדול, כלומר דילוג הערך גדול בין עצם הנשמה לבין אדם הפנימי וכן הלאה. אחר כך בין אדם פנימי לאדם אמצעי יש מה שנקרא הצמצום הראשון של עץ חיים[י]. אנחנו נסביר את כל הענינים האלה בהמשך.

שוב, יש עצם הנשמה – א, ואחר כך שלש מדרגות של התחלקות ל-י. אם כן, כל הנשמה היא בסוד אל, "אל הוי' ויאר לנו"[יא].

וְאַחַר כָּךְ [אחרי המדרגה העצמית של עצם הנפש] כְּשֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת לְהַחֲיוֹת הַגּוּף אָז נִתְוָסֵּף בָּהּ כֹּחַ לְהַחֲיוֹת הַגּוּף וּלְהַשְׁפִּיעַ בּוֹ שֵׂכֶל וּמִדּוֹת (מִצַּד כֹּחַ הָאֵין סוֹף הַמַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן בָּהּ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חַיִל).

מה הוא כתב כאן? הוא מדבר על הנשמה, רק שהיא משל לגבי הקב"ה. אבל עכשיו בינתיים הוא מדבר על המשל, לא על הנמשל. המשל הוא שה' גוזר, ברגע שה' גוזר על הנשמה שהיא צריכה לרדת לתוך הגוף, היא מתעוררת במקומה העצמי למעלה, לפני הצמצום, להתגלות. היא מתעוררת, ובתוך ההתגלות הראשונית הזאת שבינה לבין עצמה יש כח להחיות, נקרא "חיים להחיות". בלשון החסידות, בלשון הרבי הרש"ב והרבי הקודם[יב], נקראות שתי המדרגות הראשונות "חי בעצם" ו"חיים להחיות". עוד פעם, לכל רבי יש את הלשונות שלו, בלשון הרבי הרש"ב והרבי הקודם למדרגה הראשונה הוא קורא "חי בעצם" ולמדרגה השניה הוא קורא "חיים להחיות". אלו חיים בשביל להחיות, שיש בהם כח להחיות.

יש דבר שחי בעצם בינו לבין עצמו ויש דרגה של חיים להחיות. מה עושה את המעבר בין "חי בעצם" לבין "חיים להחיות"? הרצון העליון.

אם כן, הוא קורא לפרצוף כחותיה העצמיים של הנשמה "חיים להחיות", מה שנקרא כח להחיות, ומי נתן לה את הכח להחיות? הוא כותב כאן "מצד כח האין סוף המפליא לעשות". זה פלא. תמיד הביטוי "מפליא לעשות" הוא כאשר שני דברים רחוקים הפכים מתחברים יחד, כמו נשמה וגוף. זה נקרא "מפליא לעשות" בברכת "אשר יצר"[יג]. כאן הפלא הוא שהדבר שהיה פשוט לעצמו בלי שום ענין להחיות את הזולת – פתאום מקבל דבר חדש לגמרי, שהוא חיים להחיות.

אם כן, זה דבר שלא שמענו בהסבר של רבי אייזיק. רבי אייזיק רק אמר שהנפש שמתגלה בינה לבין עצמה היא פרצוף כחותיה העצמיים, ואחר כך שהצלם נמשך לתוך הגוף הוא נמשך ישר מהעצם. באמת נשאלת השאלה, שאלו כאן, מה באמת תפקיד הפרצוף? מה בדיוק הוא עושה? הסברנו שהצלם לוקח מהפרצוף. הפרצוף הוא אין סוף יחסית לכחות שמתלבשים בתוך הגוף, והצלם מעצב, כך הסברנו, השתמשנו במלה 'מעצב' – הוא מעצב את הכחות שמתלבשים בתוך הגוף, מתוך האוצר האין סופי של כחותיה העצמיים של הנשמה שבפרצוף.

סוד אביהוא: הרצון הנסתר להחיות

כאן יש נקודה חדשה אותה באמת התחלנו להסביר אתמול, שחוץ מזה שפרצוף כחותיה העצמיים הוא אוצר אין סופי של כחות שאחר כך הצלם לוקח ממנו ומעצב על פיו את הדמות שתתגלה בגוף בגלגול המסוים שאדם חי בעולם הזה, חוץ מזה הוא אומר שיש חידוש גדול בפרצוף שנקרא הכח להחיות. זהו חידוש אפילו לגבי עצם הנשמה לכאורה. זה שורש מיוחד שיש באמא שלא היה באבא.

אנחנו עכשיו מסבירים שהנפש היא כנגד אבא, והפרצוף – כאן הוא קורא לו אדם פנימי – הוא בחינת אמא לעומת אבא. יש משהו מיוחד באמא עם כח להחיות, שנקרא "חיים להחיות". אבא מצד עצמו "חי בעצם", אמא היא "חיים להחיות".

הסברנו, מי שהיה פה אתמול, שזהו סוד אביהוא. אתמול למדנו באריכות שמדרגות אלה של הנשמה הן כנגד ארבעת בני אהרן: נדב הוא העצם, אביהוא הוא הפרצוף, אלעזר הוא הצלם ואיתמר הוא הדמות. כך למדנו באריכות אתמול והסברנו שכתוב בחסידות שאביהוא היינו 'אבי' מלשון רצון –אבה פרושו רצון[יד] – ו'הוא' מלשון נסתר. הסברנו שזהו רצון נסתר, כלומר רצון שעדיין בשורש למעלה – רצון נסתר להחיות. כך הסברנו אתמול. זה נקרא אביהוא.

עוד פעם, הפירוש בחסידות שאביהוא הוא רצון נסתר. אבי היינו רצון מלשון אבה והוא היינו נסתר, ולכן יחד אביהוא הוא רצון נסתר. מה זה הרצון הנסתר? רצון בשורש שעוד לא מתגלה, אבל הוא רצון להחיות. מה שאין כן נדב הוא עצם הנדיבות של הנפש, שנקרא "טבע הטוב להטיב" בעצם. אין בו עדיין התחלקות.

עוד פעם, כאן יש לנו חידוש בהסבר של רבי הלל. אף על פי שיש ודאי צמצום עצום מעצם הנשמה לאדם פנימי – בדרך כלל אדם פנימי הוא הרבה למטה מעצם הנשמה – עם זה יש בו גם חידוש, והחידוש הוא "חיים להחיות". כלומר, באיזו נקודה הוא כבר מתכונן לשלבים הבאים. בשביל השלב השני של הצלם צריך באמת לחזור ולהמשיך את הצלם מעצם הנפש, שזו ו – צריך להמשיך אותו מה-י, והוא מעצב את ה עילאה בהתאם למה שצריכה להיות ה תתאה, כמו שהסברנו באריכות. הוא מחבר את שני ה-ה עם ה-ו, ונמשך מה-י. אבל ה-ו הזו לא תמשך אם אין קודם ה. וחוץ מזה ש-ה היא האוצר שלו, ממנו הוא לוקח את הכחות –  ה היא השראת רצון להחיות. בלי ה לא תהיה בכלל המשכה של ו, של השלב הבא שנקרא צלם. כאן ברור שהצלם הוא רק ממוצע, הצלם נקרא אדם אמצעי, שהוא ממוצע בלבד בין אדם פנימי לבין אדם חיצוני. החידוש שיש בו הוא "חיים להחיות" ולהשפיע.

עוד פעם, נקרא את המשפט הזה שוב: "ואחר כך כשמתעוררת להחיות הגוף ניתוסף בה כח להחיות הגוף ולהשפיע בו שכל ומדות", שאלו כבר כחות מחולקים. מאיפה היא קיבלה את ההתעוררות והרצון להחיות הגוף? מצד כח האין סוף המפליא לעשות – נותן בה כח לעשות חיל.

מה זה הכח? ההתעוררות לעשות חיל, להשפיע. מה הכוונה כאן לעשות חיל? להשפיע שכל ומדות בתוך הגוף, אף על פי שהיא עדיין אין סוף ואין אפילו צלם, אבל יש בה כח לעשות חיל.

מדרגה זו נקראת אדם פנימי. הרצון להחיות שלפני הצמצום הראשון, למעלה בנמשל, נקרא אדם פנימי. זה נקרא האורות הרוחניים של הנפש, לְמה שרבי אייזיק קרא פרצוף כחותיה העצמיים של הנפש – כאן הוא קורא לו אורות רוחניים של הנפש.

גשמיות שברוחניות: שורש עשרת הכחות

וְנִמְצָא שֶׁנִּקְבַּע בָּהּ עֶשֶׂר כֹּחוֹת שֶׁהֵמָּה גַּם כֵּן לֹא בְּעֵרֶךְ עֶשֶׂר כֹּחוֹת הַמִּתְלַבְּשִׁים בַּגּוּף רַק בְּעֵרֶךְ רוּחָנִיּוּת הַנֶּפֶשׁ,

כאן יש כבר עשר. בעצם הנפש אין עשר, אין התחלקות כלל, כמו שאמרנו קודם. כאן במדרגה של אדם פנימי יש כבר עשר, אבל העשר לא לפי ערך הגוף בכלל, רק לפי ערך עצם הנפש. כלומר, שהם עדיין אין סוף ביחס אל הגוף. עוד פעם, החידוש כאן שיש כבר עשר בגלל שיש התגלות, אבל אלו לא שדומים לעשר שיתלבשו בתוך הגוף, אלא רק לפי ערך עצם הנפש, שהוא אחד שבלתי מתחלק. כלומר שהוא אין סוף. אף על פי שהן לא לפי ערך הכחות שעתידים להתלבש בתוך הגוף:

אַךְ הֵמָּה מְקוֹרָם [באמת, הכחות האלה בתוך האדם הפנימי שהם כבר "חיים להחיות", רצון להחיות] לְהִסְתַּעֵף מֵהֶם עֶשֶׂר כֹּחוֹת חָמְרִיִּים [זה המקור האמתי שממנו יסתעפו כל הכחות הגשמיים, מהפרצוף], וְנִקְרְאוּ [עכשיו הוא נותן לזה עוד ביטוי] גַּשְׁמִיּוּת שֶׁבְּרוּחָנִיּוּת.

לרוחניות כאן הוא קורא הנשמה בעצמה, הנשמה היא רוחנית לגמרי, ולאדם הפנימי של הנשמה הוא קורא גשמיות שברוחניות. אף על פי שכאן הוא מקום מאד-מאד גבוה, בכל זאת הכל לפי ערך, כיון שהוא כבר מקור שממנו יהיו כחות גשמיים. עוד פעם, מהי גשמיות כאן? לא גשם, לא חומר. לכל כחות הנפש הוא קורא גשמיות שבגשמיות. לאהבה הכי עמוקה של האדם בעולם הזה הוא קורא גשמיות לגמרי, גשמיות שבגשמיות. הכחות כמו שהם בתוך הנשמה, בתוך הגוף, כמו שנסביר.

לכחות כמו שהם אפילו לפני שהם מתחילים לרדת הוא קורא גשמיות שברוחניות. כאן ארבע המדרגות י-ה-ו-ה הן: רוחניות שברוחניות; גשמיות שברוחניות; הצלם יהיה רוחניות שבגשמיות; והכחות שמתלבשים בתוך הגוף הם גשמיות שבגשמיות, אף על פי שהם ממש כחות רוחניים. זאת אומרת, לגבינו הם רוחניים לגמרי. אלו הכחות – אהבה, יראה וכל כחות הנפש.

סוד עשר הנטיעות: האורות הרוחניים בנפש

וּבְחִינָה זֹאת [של התעוררות להחיות] נִקְרֵאת אוֹרוֹת בַּנֶּפֶשׁ

אלו עשרה אורות. העצם הוא לא אור, הרי עצם הוא למעלה מאור. המדרגה הזאת היא אור, כמו שאמרנו קודם שלנשמה יש אורות רוחניים ויש אחר כך החיות שמתלבשת בתוך הגוף.

הגענו לכך שהאורות הרוחניים הם באמת המדרגה השניה בארבע המדרגות. האורות הרוחניים הם לא לגמרי רוחניות, הם כבר גשמיות שברוחניות, למה? בגלל שהם כבר עשר, הם כבר "חיים להחיות". כעת הוא נותן להם עוד ביטוי חשוב, הוא אומר שהם נקראים:

אוֹ כֹּחוֹת הַנְּטוּעִים כו׳ [בנשמה] כְּמוֹ הַנְּטִיעָה [מי הנוטע? כח האין סוף ה"מפליא לעשות". מה הנטיעה עושה?] שֶׁעוֹשָׂה שֹׁרֶשׁ וּמְקוֹר וּצְמִיחָה גַּשְׁמִיִּים.

הנטיעה היא נטיעת הגרעין, והיא מוציאה שורש ומקור וצמיחה. לאחר הנטיעה יש שורש. מהו "שורש"? השורשים. אחרי שהנטיעה מוציאה שורש היא מוציאה "מקור". המקור הוא יסוד הגזע שמתחיל לצאת מעל פני האדמה. זה נקרא מקור העץ.

עוד פעם, מי שמתעסק בכך יודע שיש מקום מיוחד ורגיש שנמצא טיפה למטה מהאדמה, עיגול כזה, אפשר לראות אותו על עץ. אחר כך כשהוא מתחיל לעלות משם – זהו המקור של העץ. הנטיעה מורידה שורשים, אחר כך מוציאה מקור ואחר כך עולה ומוציאה צמיחה. כל השאר נקרא צמיחה. עוד פעם, חשוב להבין את זה. יש נטיעה ראשונית והיא מוציאה שורשים, מקור וצמיחה. תכף נסביר זאת יותר. השורש, המקור והצמיחה כולם מדרגות בגשמיות.

הנטיעה הזאת עדיין היולית לגבי השורש, המקור והצמיחה. למה הוא קורא לה נטיעה? היא באה מלשון חז"ל. יש הלכה למשה מסיני לגבי שנת שמיטה שנקראת "עשר נטיעות"[טו]. זו אחת מההלכות למשה מסיני הכי חשובות בש"ס. י נטיעות זה נקרא, זו משנה וסוגיה עמוקה בגמרא. הסוד הזה של הכחות הנטועים למעלה בשורש:

וְנִקְרָא אָדָם פְּנִימִי.

אם השורש הוא רוחניות שברוחניות, המדרגה הזאת היא גשמיות שברוחניות.

[למה נטיעה ולא זריעה?] בגלל שיש בה כבר עשר, בזריעה בכלל אין עדיין התגלות של עשר, היא כמו עצם, וכאן בנטיעה כבר יש משהו, יש עשר, יש כבר פרצוף. בנטיעה אתה פרצוף. יש פרצוף, אבל הפרצוף אחר כך צריך להוציא דברים אחרים שתכף נסביר אותם יותר. אלו השורש, המקור והצמיחה.

הדוגמה הכי טובה לזה נקראת יחור, כמו בתאנה שנוטעים יחור, לא גרעין. היחור הוא משהו ממשי. לא כמו שכתוב בחסידות לגבי רקבון הגרעין. יש משל אחר ששמים באדמה גרעין והוא נרקב, הופך להיות אין, ואחר כך מתחיל לצמוח. אבל יש משהו אחר, ששמים יחור שהוא רק ענף אבל הוא משהו, הוא נטיעה, והוא מוציא שורשים, אחר כך עושה מקור, ואחר כך עושה צמיחה. על המשל הזה אנחנו מדברים עכשיו. כאן יש כבר פרצוף, בחינת אדם. נראה בהמשך מה ההסבר ברוחניות.

בגשמיות יש דבר כזה שנקרא מקור, שלא היה בנטיעה. את היחור שמים לגמרי בתוך האדמה. אחר כך הוא מוציא שורשים, וגם מקור, שהוא שורש הצמיחה למעלה, ואחר כך יש צמיחה על גבי המקור. זו דוגמה של מציאות גשמית. עכשיו צריך להבין את הנמשל, לְמה הוא מרמז. הנטיעה הזאת נקראת אדם פנימי בלשון החסידות. עד כאן היתה מדרגה של אורות רוחניים בנפש.

סוד הממוצע: הצלם המחבר בין פנים לחוץ

אַךְ כְּשֶׁבָּאִים עֶשֶׂר כֹּחוֹת אֵלּוּ וּמִתְלַבְּשִׁים בְּכֵלִים גַּשְׁמִיִּים שֶׁבַּגּוּף [הרי צריך לרדת לתוך הגוף, זו התכלית, הרי "חיים להחיות" הם כדי להחיות את הגוף] אָז נִקְרָא בְּשֵׁם רוּחָנִיּוּת שֶׁבַּגַּשְׁמִיּוּת וְנִקְרָא בְּשֵׁם חַיֵּי בָּשָׂר. וְזֶהוּ בְּחִינַת אָדָם חִצוֹנִי.

באמת מה שאמרתי קודם לא מדויק לפי ההגדרות שלו כאן. אמרתי קודם שהיה צריך לקרוא למדרגה האחרונה גשמיות שבגשמיות, וכאן באמת הוא קורא לה רוחניות שבגשמיות, החיות שמתלבשת בתוך הגוף. זה לא משנה את הענין, אלו רק הביטויים. הוא אומר שמה שלמעלה בשורש הוא גשמיות שברוחניות, ומה שיורד לתוך הגוף הוא כבר משהו אחר, רוחניות שבגשמיות, "ונקרא בשם חיי בשר". אלו החיים שמחיים את הבשר, את הגוף וזו בחינת אדם חיצוני, כנגד ה תתאה שבשם.

וְהִנֵּה חַיֵּי בָּשָׂר רָחוֹק עֶרְכּוֹ מְאֹד מִבְּחִינַת הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים שֶׁבַּנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ [שהם אדם פנימי. יש מרחק עצום בין האדם הפנימי, למעלה בשורש, לבין האדם החיצוני] לָכֵן צָרִיךְ לִהְיוֹת מְמֻצָּע הַמְּחַבְּרָם שֶׁהוּא עִנְיַן צַלְמֵי הַנֶּפֶשׁ (וֵנְִקְרָא אָדָם אֶמְצָעִי,

אמרנו שהמושגים שלו הם כמעט אותם המושגים של רבי אייזיק שלמדנו קודם. יש רק כמה הבדלים, הבדל אחד הוא בסוף המדרגה האחרונה של אדם חיצוני. כאן, אצל רבי הלל ואדמו"ר האמצעי, כשאומרים אדם חיצוני הכוונה היא לכחות שמתלבשים בתוך הגוף. מה שאין כן כשהסברנו את החידוש של דמות אצל רבי אייזיק, הוא הסביר שדמות זו השתקפות הצלם על ידי הכחות המתלבשים בגוף. אלו לא בדיוק הכחות שמתלבשים בגוף, אלא רק איך שהצלם משתקף, כלומר, האופי הכללי שמתקבל בהשתקפות הצלם על הכחות המתלבשים בגוף. כך הסברנו באריכות את ההגדרה של דמות אצל רבי אייזיק. מה שאין כן כאן, כשמדבר על אדם חיצוני, הוא מדבר על החיות המתלבשת בתוך הגוף. כלומר, הכחות עצמם כמו שהם מתגלים ומתלבשים בתוך הגוף.

זה קצת הבדל, אולי יש עוד כמה הבדלים דקים בין המושגים, אבל הם בערך אותו דבר. זה בדיוק מה שהוא אומר, שהחיות שמתלבשת היא למטה, המדרגה האחרונה, אדם חיצוני. קודם היה צריך להיות צלם. הצלם הוא אדם אמצעי, בין האדם הפנימי לאדם החיצוני. עכשיו הוא יסביר את זה. יש צלם ויש גם אדם חיצוני והצלם משתקף על האדם החיצוני, וזה מה שרבי אייזיק קרא לו דמות. זו איזו מן הגדרה חדשה ומיוחדת. תכף נגמור ונסביר את זה יותר. עוד פעם, כיון שיש רחוק הערך מאד בין האדם הפנימי לאדם החיצוני, לכן חייבים להיות צלמים שמחברים אותם.

מה אין כאן שהיה בהסבר של רבי אייזיק? רבי אייזיק הסביר חידוש מאד נפלא לגבי הצלם. הוא הסביר איך שהצלם נמשך מעצם הנשמה והוא שליח לעצב את הכחות בגלגול הזה. הוא הסביר איך שבכל גלגול יש צלם אחר בהתאם לתפקיד של אותו הגלגול וכך הלאה. הוא הסביר כל מיני דברים מיוחדים לגבי הצלם. כאן הוא לא מסביר את הענינים האלה לגבי הצלם. כאן בעיקר יש אדם פנימי למעלה, אדם חיצוני למטה, וכיון שיש כל כך הרבה מרחק ביניהם – צריך להיות צלם באמצע שמחבר אותם.

אבל החוש המיוחד, הטעם המיוחד שרבי אייזיק נתן לצלם לא נמצא פה.

הצלם כממוצע: בין מדידה פנימית להשראה חיצונית

עכשיו הוא מסביר מה הצלם עושה, שיש בצלם שתי מדרגות:

וְעִנְיָנוֹ הוּא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת אוֹתִיּוֹת בְּעֶצֶם הַנֶּפֶשׁ לִמְדֹּד אֵיךְ לְהַחֲיוֹת וְאַחַר כָּךְ מִתְגַּלָּה הֶאָרָה זֹאת שֶׁנִּמְדְּדָה אֵיךְ לְהַחֲיוֹת לְחוּץ מִן הַנֶּפֶשׁ, אַךְ לֹא בָּאָה בִּבְחִינַת הִתְלַבְּשׁוּת בַּגּוּף, רַק בְּדֶרֶךְ הַשְׁרָאָה בִּלְבַד, לָכֵן הִיא עֲדַיִן בִּבְחִינַת בִּטּוּל וְהִתְכַּלְּלוּת בַּנֶּפֶשׁ עַצְמָהּ כו׳. וְעַל דֶּרֶךְ דֻּגְמָא בָּאִילַן הַהֶפְרֵשׁ בֵּין שֹׁרֶשׁ הַצְּמִיחָה לִמְקוֹר הַצְּמִיחָה כו׳ וְדַ״ל)״

זה דבר גם דבר עמוק וחדש שלא ראינו קודם, צריך להסביר מה הוא כותב כאן, ואחר כך צריך לקרוא את הערה ל"ג, שהיא עוד פרט.

מה הוא כותב כאן? שבין האדם הפנימי שלמעלה, שהוא הרצון של "חיים להחיות", ובין האדם החיצוני למטה, הכחות שמתלבשים בתוך הנפש – יש ממוצע. יש כלל האומר[טז] שכל ממוצע צריך להיות כלול בעצמו משנים – יש בממוצע דבר שעדיין מתקשר לקצה העליון שהוא צריך לחבר ויש בו מדרגה שניה שמתחברת עם הקצה התחתון.

כדי להבין נסביר זאת בנמשל עוד יותר גבוה, שהוא אלקות – אור אלקי. אדם פנימי כאן נקרא אחד שלפני הצמצום. עצם הנשמה הוא יחיד ואדם פנימי הוא אחד.אדם אמצעי צריך לכלול שתי מדרגות: הוא צריך לכלול מדרגה שעדיין לפני הצמצום ומדרגה שאחרי הצמצום. שאני אומר כאן צמצום אני מתכוון לצמצום הראשון. המדרגה שלפני הצמצום נקראת השערה, "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל"[יז]. שבלשון אדמו"ר הזקן נקראת קדמון שאחרי אחד. קדמון, שנקרא מדידה בכח, שמודד בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות, במשל העץ נקרא השורש, שהנטיעה מוציאה שורש.

עוד פעם, עכשיו צריך להחזיק ראש להבין בדיוק את המשל והנמשל. הנטיעה כאן היתה מדרגת אחד של פרצוף כחות עצמיים. הנטיעה מוציאה קודם כל שורש, והשורש עצמו נקרא סוד ההשערה, "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל", שמודדת בעצמה כל מה שעתיד להיות. זה נקרא להוציא את השורשים של העץ הזה הפרטי. השורשים הם המדרגה העליונה שבממוצע, כלומר המדרגה העליונה שבצלמים. הצלמים כוללים שתי מדרגות, מדרגה שמתחברת לאדם הפנימי ומדרגה ששורה על גבי האדם החיצוני.

אחר כך, הארה מהמדידה הזאת יוצאת מעצמה בכיוון, לקראת ההתלבשות בתוך הגוף, ובלשון הקבלה היא נקראת ראשית הקו שאחרי הצמצום. ראשית הקו שורה על גבי כל ההשתלשלות, אפילו על גבי אדם קדמון. האדם החיצוני, שהחיות שמתלבשת בתוך הגוף במדרגה הכי-הכי גבוהה שיכול להיות, נקרא התלבשות הקו בתוך אדם קדמון.

אחר כך ישנה התלבשות א"ק בתוך אצילות, וכל שאר ההתלבשויות שיש. זה נקרא שחיות מתלבשת בתוך גוף. המדרגה הכי גבוהה של התלבשות חיות בתוך פרצוף שאחרי הצמצום – היא התלבשות הקו בתוך א"ק. לפני התלבשות הקו בתוך א"ק יש סוד בקבלה ובחסידות שנקרא ראשית הקו[יח], שהוא מקור הצמיחה אחרי הצמצום, הוצאת מקור.

עוד פעם, השורשים הם הוצאת מדידה פנימית, השערה, "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל". אחר כך הוא מוציא מעצמו לגמרי מקור לכיוון הצמיחה. הדרגה של המקור הזה אינה מתלבשת, לא מתגלה בפנימיות. היא נקראת רק השראה, שורה מלמעלה, בסוד ראשית הקו לגבי המשך הקו שמתלבש בתוך א"ק ובתוך שאר העולמות.

נקרא עוד פעם בפנים ונראה. עכשיו הסברתי לגבי הנמשל, יותר קל לנו להבין זאת באותיות של קבלה. צריך עכשיו להסביר את זה במשל הנשמה.

עוד פעם אני קורא את המשפט: "והנה חיי בשר", מהם חיי בשר? התלבשות החיות בתוך הגוף, זה האדם החיצוני. "רחוקים מאד מבחינת החיים הרוחניים", שהיא האדם פנימי שבנפש עצמה. "ולכן צריך להיות ממוצע מחברם שהוא ענין צלמי הנפש", אלו הצלמים, ש"נקרא אדם אמצעי". מהם אדם אמצעי? מה יש פה? גם באדם אמצעי יש שתי מדרגות, שהם הצלמים. "וענינו הוא בחינת התגלות אותיות בעצם הנפש". האדם האמצעי ענינו לגלות אותיות, זה נקרא השערה. האותיות האלה הן השורשים. "התגלות אותיות בעצם הנפש למדוד איך להחיות", זו המדרגה העליונה של הממוצע של הצלם.

"ואחר כך מתגלה הארה זאת שנמדדה איך להחיות לחוץ מן הנפש". המלה "חוץ" הולכת על הצמצום הראשון, שרק אחרי הצמצום הראשון אפשר לדבר על חוץ. זאת אומרת, בממוצע יש מדרגה שעדיין בפנים, השורשים, ויש מדרגה שכבר מתחילה הנביטה הראשונה, שמתחילה להתגלות מחוץ לקרקע.

"אך לא בא בבחינת התלבשות בגוף". הדבר הזה עדיין לא מתלבש בתוך הגוף, מה שיוצא החוצה, "רק בדרך השראה בלבד", רק שורה על גבי הגוף. זו המדרגה התחתונה של הצלם ששורה על גבי הגוף. הרי תמיד ידוע שהצלם הוא דבר ששורה על גבי הנשמה שמתלבשת בתוך הגוף – "אך בצלם יתהלך איש"[יט], צלם מלשון צל. הוא אומר שהצל הזה של הצלם, שהוא דבר ששורה מלמעלה על גבי הגוף – זו המדרגה התחתונה של הצלם שנקראת מקור, ראשית היציאה, כמו המושג בקבלה ראשית הקו שיצא החוצה. הוא שורה על גבי הגוף בלבד ולא נכנס פנימה, "לכן היא עדיין בבחינת בטול והתכללות בנפש עצמה כו'".

כיון שהוא שורה ולא נכנס בתוך הגוף, אין בו שום הרגשת היש. זה גם כלל גדול, שברגע שהנשמה נכנסת בתוך הגוף והופכת להיות חיי בשר היא מתחילה להרגיש את עצמה. המקור הזה, אף על פי שיצא החוצה, כיון שהוא לא נכנס עדיין לתוך הגוף, הוא עדיין בטל לגמרי לכל מה שהיה לפני הצמצום. אפילו בתוך א"ק גופא יש מדרגה, שמוסברת באריכות בחסידות, במיוחד מהרבי הרש"ב[כ], של קדמון שבא"ק, שעדיין במדרגה שלפני הצמצום, אף על פי שלמעשה זה אחרי הצמצום.

כמו שהוא כותב כאן, המדרגה התחתונה של הצלם, שאף על פי שיצאה החוצה, כיון שהיא עדיין לא מתלבשת ממש בתוך הגוף היא עדיין בטלה ונכללת בנפש עצמה. נפש עצמה היינו אור אין סוף שלפני הצמצום בנמשל. "ועל דרך דוגמה באילן, ההפרש בין שורש הצמיחה למקור הצמיחה וכו' וד"ל".

ב.     הערה ל"ג: מארבע בחינות אדם לעשר ספירות – המבנה הפנימי של האדם החיצוני

המודע והתת-מודע בנפש: המבנה הכפול של האדם החיצוני

עכשיו נראה למטה את הערה ל"ג. מאיפה הציטטה הזאת באה?

לג. בִּאוּר הרה״צ מו״ה רַבִּי הִלֵּל מִפָּארִיטְשׁ זצ״ל לְשַׁעַר הַיִּחוּד אֲשֶׁר לכ״ק אַדְמוֹ״ר הָאֶמְצָעִי פֶּרֶק ב [יש לאדמו"ר האמצעי ספר בשם שער היחוד, ויש עליו ביאור של רבי הלל] וְעַיֵּן בַּהֶמְשֵׁךְ שָׁם,

כאן אני כותב מה שהוא שמסביר לגבי המשך, שגם באדם החיצוני יש שתי מדרגות. חשוב לדעת, אף על פי שהדבר לא מתקשר עם ארבע המדרגות י-ה-ו-ה שאנחנו מסבירים כאן. מה זה אדם חיצוני? החיות שמתלבשת בתוך הגוף, ויש שתי מדרגות, ואם יש שתי מדרגות יש גם ממוצע שמחבר אותן. מהן?

שֶׁגַּם בָּאָדָם חִצוֹנִי גּוּפָא יֵשׁ הֶעְלֵם (י כֹּחוֹת שֶׁבַּכֶּתֶר) וְגִילּוּי (רֹאשׁ תּוֹךְ סוֹף — תְּבוּנָה, זְעֵיר-אַנְפִּין, נוּקְבָּא) וּמְמֻצַּע הַמְּחַבְּרָם — שֵׂכֶל בְּעֶצֶם (אַבָּא וְאִמָּא עִלָּאִין) [תכף נסביר את זה].

זה משהו אחר. קודם נסביר את המשפט הראשון. המשפט הראשון אומר שגם בתוך האדם החיצוני יש שתי מדרגות ויש ממוצע בין שתיהן. שתי המדרגות הן מה שהיום נקרא תת מודע ומודע. כל מה שהוא תת מודע או על מודע, הוא אדם חיצוני, החיות שמתלבשת בתוך הגוף. מה שמודע גם הוא אדם חיצוני.

יש בתת מודע יש את כל עשרת הכחות, הם עדיין בהעלם, הם עדיין לא מתגלים בתוך הגוף. עשרת כחות העל מודע נקראים עשר ספירות שבכתר, אבל כתר ששייך, הוא כבר חיות שמתלבשת בתוך הגוף. בלשון החסידות, הם ממש בתוך המח ובתוך הלב, רק שהם בהעלם. אלו הכחות הנעלמים לפני שהם מתגלים. זה נקרא עשרת כחות הכתר של אדם חיצוני.

עוד פעם, באדם החיצוני, שהוא החיות בתוך הגוף, יש מערכת כחות שלמה של תת מודע, שנקראת עשר ספירות הכתר של אדם חיצוני, שהחיות המתלבש בגוף. לעומתן יש עשרה כחות של מודע, שכל ומדות, כל הכחות שמתגלים.

באמת, השכל והמדות שמתגלים הם רק מתבונה ולמטה, הוא מסביר באריכות, שזה נקרא ראש-תוך-סוף. יש ראש שהוא תבונה, בתבונה יש גם חכמה ובינה, שנקראים "ישראל סבא ותבונה" בלשון הקבלה.

מה הסברתי קודם? שהמקור לגבי א"ק הוא ראשית הקו ומה שמתלבש בתוך א"ק הוא חיות. אבל באמת בא"ק לגבי אצילות עדיין אין כלים בכלל, נקרא אור בלי כלי. כל א"ק ביחס לעולם האצילות הוא כמו ראשית הקו לגבי א"ק. כלומר זו השראה של הצלם לאחר שיצא החוצה, מה שנקרא הוא מקור. כל א"ק הוא עדיין בגדר מקור לגבי אצילות.

עיקר ההתלבשות בכלים הוא בעולם האצילות, שיש בה כבר כלים. הכל בה אלקות, אבל אלו כלים. בא"ק עדיין אין כלים. כלומר, הקו יחד עם א"ק הם עשרה כחות, זאת אומרת, הא"ק באמת כולל עשרה כחות של המדרגה התחתונה של הצלם.

בתוך ההשערה שלפני הצמצום, שנקראת בלשון הקבלה עולם המלבוש , בה ה' שער בעצמו בכח, שכאמור אלו השורשים, יש גם עשר ספירות. בתוך האדם הפנימי, שהוא אחד שלפני הצמצום, יש עשרה כחות, שנקראים עשר נטיעות. אחר כך בתוך ההשערה שה' שער בעצמו בכח יש שוב עשרה כחות של השערה. כמובן, זהו ערך אחר לגמרי ויש דילוג עצום בין אחד לשני. אחר כך, אחרי הצמצום, יש עוד פעם פרצוף של עשרה כחות של מדרגת הצלם ששורה על גבי הגוף שעדיין בטל ונכלל בעצם הנפש.

כל זה א"ק לגבי אצילות. כל א"ק הוא עשרה כחות של הצלם ששורה על גבי האצילות. זה נקרא אדם קדמון לגבי עולם האצילות. לגבי א"ק והתלבשות הקו בתוכו זהו ראשית הקו, אבל לגבי עיקר ההתלבשות של האצילות זהו א"ק כולו.

שבע מדרגות הנפש: המבנה המושלם של תורת החסידות

בעולם האצילות יש כתר דאצילות. כתר דאצילות הוא כבר אדם חיצוני לפי ההסבר הזה, רק מה, שזהו ההעלם של אדם חיצוני, כל התת מודע, העל מודע שלו. אחר כך יש ישראל סבא ותבונה (ישסו"ת), ז"א ונוקבא דז"א. כל זה הגילוי של אדם חיצוני. מפרצוף תבונה יש קליטה בכלים גמורים, כך הוא מסביר שם באריכות. זה נקרא שהחיות ממש מתגלה בתוך הכלים, מתבונה ולמטה. תבונה בעולם האצילות היא פרצוף והוא נקרא ראש, ז"א נקרא גוף ונוקבא דז"א היא הסוף. זה נקרא ראש-תוך-סוף. אז בראש-תוך-סוף, שהם תבונה, ז"א ונוקבא דז"א יש התגלות – של שכל מתבונה, של רגש בז"א ושל דיבור בנוקבא דז"א. כל זה גילוי.

אם יש העלם וגילוי, צריך גם להיות ממוצע ביניהם. הממוצע ביניהם נקרא עצם השכל. עצם השכל הוא תמיד אך ורק ממוצע בין העלם וגילוי. זה גם כלל מאד-מאד עמוק וחשוב בנפש, ששכל בעצם הוא רק מעבר-גשר בין תת מודע לבין מודע. ראש המודע הוא תבונה, מה שנקרא קליטת השכל, אבל לא עצם השכל.

לעצם השכל מצד אחד יש כלים, מצד שני אין לו כלים ביחס לגילוי. זה נקרא שהוא "תחות דיקנא" בלשון הקבלה[כא], הוא עדיין נכלל תחת הדיקנא. עצם השכל שהוא אבא ואמא עילאין הם עדיין תחת הדיקנא של אריך. כך הוא מסביר באריכות כאן במאמר הזה. כיון שהם תחת הדיקנא של אריך, לכן אין בהם גילוי עצמי לגמרי, והם משמשים אך ורק מעבר וממוצע בין ההעלם לבין הגילוי. לגילוי יש ראש-תוך-סוף.

באמת כמה מדרגות יש לנו? נעשה עכשיו קיצור של כל המדרגות. כאן אנחנו רק מדברים על ארבע מדרגות: עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני. אבל באמת, אם עכשיו נעשה יותר בדיוק, הסברנו כמה מדרגות: הסברנו שעצם הנשמה, התעוררות רצון להחיות, נקרא אדם פנימי. אחר כך בתוך אדם אמצעי, שהוא צלמים, אמרנו שיש שתי מדרגות: השערה, שהיא אותיות מדידה שעדיין בתוך העצם, זו המדרגה הגבוהה של הצלם. אחר כך יש מדרגה שהצלם מתחיל לצאת החוצה. זהו המקור של האילן, המדרגה השניה של הצלם. היא שורה על גבי הגוף, לא נכנסת בו כלל, כמו שא"ק שורה לגבי האצילות או כמו שראשית הקו שורה לגבי א"ק. אלו ארבע מדרגות.

אחר כך כמה מדרגות יש באדם חיצוני? יש כל הכחות כמו שהם בהעלם, שאצל בן אדם נקראים התת מודע שלו. כל התת מודע הוא הכתר של אדם חיצוני. אחר כך יש ממוצע שנקרא עצם השכל, שהוא אבא ואמא עילאין. הם ממוצע בין ההעלם לבין הגילוי. אחר כך יש הגילוי ובו ראש-תוך-סוף: תבונה-ז"א-נוקבא דז"א. כל הגילוי נקרא מודעות, כל מה שיש במודע. זהו מודע מושלם. אם כן, באמת יש שבע מדרגות, "כל השביעין חביבין"[כב]. הוא הסביר כאן שבע מדרגות.

עוד פעם, הוא הסביר שיש עצם הנשמה; אדם פנימי; אדם אמצעי עם שתי מדרגות – לפני הצמצום ואחריו – ואפילו המדרגה שאחרי הצמצום עדיין בטלה ונכללת לפני הצמצום. אז אלו ארבע; באדם חיצוני יש שלש מדרגות: על מודע שלו; הממוצע בין העל מודע והמודע; והמודע שלו. אם כן, ארבע ועוד שלש הן שבע.

אם כן, באמת הוא הסביר כאן שבע מדרגות, שהן ההסבר הכי מושלם ומקיף להסברת הנשמה, איך שהנשמה יורדת, מכל מה שנקרא תורת הנפש, להסביר מהי הנפש, איך היא בנויה כביכול:

רבי אייזיק

בסדר ההשתלשלות

משל העץ

רבי הלל

י

עצם הנשמה

יחיד

נפש

ה

אדם פנימי

אחד

נטיעה

פרצוף

ו

אדם אמצעי

לפני הצמצום

קדמון – השערה

שרש

צלם

אחרי הצמצום

ראשית הקו

מקור

ה

אדם חיצוני

על-מודע

כתר דאצילות

צמיחה

דמות

ממוצע

אבא ואמא עלאין

מודע

תבונה-זעיר אנפין-נוקבא

עד כאן למדנו את הסעיף הראשון כאן בהערה ל"ג.

שורש המדידה: הצלם שנמשך מהעצם

מה כתוב אחר כך?

הַמְּבֹאָר לְעֵיל [בשם רבי אייזיק] שֶׁהַאֲצָלַת הַצֶּלֶם הִיא מֵעֶצֶם הַנֶּפֶשׁ דַּוְקָא, סוֹד הַמְשָׁכַת הַ־ו מֵהַ־י, הוּא עִנְיַן שֹׁרֶשׁ הַהַשְׁעָרָה וְקַו הַמִּדָּה שֶׁמַּגִּיעַ עַד לִבְחִינַת ״יָחִיד״ מַמָּשׁ וְדַ״ל.

קודם, כשלמדנו אצל רבי אייזיק, הוא אמר משהו מיוחד לגבי הצלם. אמרנו שהמיוחד הזה לא כתוב כאן. הוא הסביר את המיוחד של הצלם, שצריך לבוא מעצם הנפש, לא מהפרצוף, עם שליחות פרטית לגבי הגלגול הזה.

איך אפשר להסביר זאת במונחים האלו של רבי הלל לפי אדמו"ר האמצעי? הרי מהו הצלם? ההשערה והקו. כלומר כח המדידה שלפני הצמצום וכח המדידה שאחרי הצמצום. זה נקרא הצלם. הצלם במשפט אחד הוא כח המדידה. יש כח המדידה לפני הצמצום ויש כח המדידה אחרי הצמצום. זה נקרא הצלם.

הצלם – כאן בהסבר הזה – הוא רק ממוצע בין אדם פנימי לבין אדם חיצוני. זהו אדם אמצעי, באמצע. הוא לא מסביר איך זה נוגע עד עצם הנשמה. אם רוצים לקשר זאת עם מה שהסברנו קודם בשם רבי אייזיק, ההסבר צריך להיות על פי המובא קצת בחסידות וקבלה, שהקו – כלומר כח המדידה – בא ומגיע עד בחינת יחיד שלמעלה מבחינת אדם פנימי שבבחינת אחד.

עוד פעם, אדם פנימי הוא באמת רצון להחיות, וכשיש לו רצון להחיות הוא מתמלא בכח אין סופי, וכחות אינסופיים, אבל הכח למדוד אותם, בהתאם לגלגול מסוים, שזה נקרא הקו הוא כבר מדרגה אחרת. עוד פעם, יש עולם המלבוש, ההשערה. כתוב[כג] שעולם המלבוש כולו הוא שורש הקו לפני הצמצום. מי שלמד עמק המלך, בעץ חיים לא כתוב שום דבר על זה, אבל בעמק המלך הוא מסביר איך שהקו יורד מהמלבוש. המלבוש כולו עצמו הוא שורש הקו לפני הצמצום, כמו השורשים של האילן. הקו נמשך אחר כך אחרי הצמצום, והוא המקור בלשונו. הקו – כתוב בעמק המלך – מגיע עד תפארת שבאין סוף. תפארת שבאין סוף היא רק אדם פנימי, רק אחד, לא יחיד.

אבל בחסידות – אולי זה מרומז גם באיזה ספר קבלה – כתוב עוד יותר מזה[כד], ששורש הקו מגיע ממקום יותר גבוה. הקו, שהוא כח המדידה, צריך לבוא ממקום שלמעלה מהכל, אפילו למעלה מהשעשועים – הכח למדוד בא מהעצם. אף על פי שמה אמרנו לגבי העצם? שהעצם הוא "חי בעצם", אין בו שום חשיבה "להחיות", והאדם הפנימי הוא רצון להחיות, זה חידוש. החידוש על רצון לחיות הוא בא מכח האין סוף וכו'.

מהו כח האין סוף? הרי אם אנחנו מתרגמים לנמשל, הכל הוא ה'. מהו כח האין סוף שמכריח את עצם הנפש, מעורר בו רצון להחיות? בחינת יחיד. מי שזוכר מה שלמדנו בסוד ה'[כה], כשהסברנו את כל הספירות בשורש שלהן, אמרנו שיש באמת במדרגת יחיד בטול של יכולת פשוטה, אבל יש במדרגת יחיד גם רצון נעלם, ענג נעלם ואמונה נעלמת. בתוך מדרגת יחיד גופא יש כמה מדרגות.

מה שכתוב שיש רצון גבוה, רצון עליון, כמו רצון האין סוף ש"מפליא לעשות" ומעורר את עצם הנשמה ל"חיים להחיות" שבאדם פנימי – זה הרצון שביחיד, הרצון הנעלם שבעצמות בלשון רבי הלל. רצון זה מכריח כביכול את היכולת שביחיד, שהיא "חי בעצם" שבו – הבטול שבו והרצון שלמעלה ממנו – לבוא לשמחה ואהבה ויראה וכו', כמו מה שלמדנו שם, מי שזוכר. אם כן, גם בתוך מדרגת יחיד יש רצון. המדידה בעצם גם היא באה מאותו מקום של רצון עליון ביחיד. כח זה של הצלם נמשך מלמעלה מעלה, לא מהאדם הפנימי.

אף על פי שהדבר לא כתוב כאן בפירוש אצל רבי הלל, אבל הוא משתמע מעצמו בגלל שהוא אומר שהוא ממוצע. ברגע שאומר את המלה ממוצע, שיש ריחוק הערך בין אדם פנימי לבין אדם חיצוני וצריך ממוצע לחבר אותם, אני מבין שהממוצע צריך לבוא מהמקום שיותר גבוה משני הדברים אותם הוא בא לחבר. זה הכלל בכל התורה כולה.

באמת הכח הזה של מדידה חייב לבוא מ-י, שהיא עצם הנשמה, ולפי ההסבר שאמרתי עכשיו, בסוף – אפילו מכח האין סוף ש "מפליא לעשות" שהוא אמר, ממנו בא כח המדידה של הצלם. אז די בזה.

עשר מדרגות הנשמה: מהעצם ועד למלכות שבגוף

אם כן, הסברנו שיש ארבע מדרגות. עכשיו אני קורא שוב את המבנה של פרק ט:

י   עצם הנשמה

ה  אדם פנימי – אורות רוחניים – נטיעה

ו   אדם אמצעי – צלמי הנפש

ה  אדם חיצוני – חיות המלובשת בגוף – צמיחה

במשל העץ, האדם הפנימי הוא סוד הנטיעה, נטיעת עשר כחות בנשמה עצמה, בצלמים שבאדם פנימי יש שתי מדרגות –שורש ומקור.

זה הכלל שעכשיו למדנו. רק מה, בהערה אמרנו שבאדם החיצוני גופא יש שלש מדרגות. באמת המדרגה האחרונה שבו, שהיא המודע, יש גם בה שלש מדרגות. הוא אמר שרק במודע גופא יש ראש-תוך-סוף.

עכשיו, כל הראש-תוך-סוף שבו אלו מדרגות של נשמה, חיות שבאה להחיות את הגוף. היא לא גוף. אם נכלול את הגוף תהיה כבר עוד מדרגה, ואז יהיו לנו עשר מדרגות. קודם אמרנו שבע, עכשיו יש באמת עשר. נספור אותם עוד פעם רק שנבין את כל המערכת.

מהן עשר המדרגות? עצם הנשמה – א; ב – אדם פנימי, רצון להחיות; ג השערה בכח, נקרא צלם כמו שהוא לפני הצמצום; ד היא הצלם כמו שהוא שורה על גבי הגוף לאחר הצמצום; ה היא ההעלם של אדם חיצוני; ו היא הממוצע של אדם חיצוני שבין ההעלם לבין הגילוי, שנקרא עצם השכל של אדם החיצוני; ז היא ראשית הראש של המודע של אדם חיצוני, שזו התבונה שלו; ח היא גוף המודע, גוף המודע הוא הרגש שלו.

עוד פעם, שלש המדרגות ז-ח-ט הן מה שנקרא בכל מקום מושכל-מורגש-מוטבע מצד הנפש. מדרגה ז שהיא הראש היא המושכל של האדם החיצוני. מדרגה ח היא המורגש, נקרא תוך, המורגש של אדם חיצוני; מדרגה ט היא מוטבע של אדם חיצוני; ומדרגה י היא הגוף, שהכל מתלבש בתוכו. זו המלכות.

אז יש כאן עשר מדרגות בכל ההתבוננות הזאת. אם יש עשר מדרגות, המדרגות האלה עצמן צריכות להיות כנגד הספירות. אם יש לנו עשר מדרגות, צריך לראות את זה כנגד הספירות. מה זה יהיה?

אף על פי שכאן כתובות ארבע מדרגות כנגד י-ה-ו-ה, אבל אם עכשיו הגענו לעשר מדרגות, אותן גופא אפשר להתאים ולהקביל לספירות, כאשר עצם הנשמה הוא כתר; "החיים להחיות" הם חכמה; ההשערה בכח היא בינה, כנגד נ שערי בינה; הצלם השורה על גבי הגוף לאחר הצמצום הוא כנגד חסד; ההעלם של אדם חיצוני הוא כנגד גבורה; עצם השכל, הממוצע להוציא את ההעלם מהכח אל הפועל, הוא תפארת; המושכל, המורגש והמוטבע הם כנגד נצח-הוד-יסוד (נה"י), הראש-תוך-סוף. כתוב שנצח הוא עדיין בגדר של שכל, הוד בגדר של לב, ויסוד בגדר מעשה יחסית. אלו מושכל-מורגש-מוטבע במודע של אדם חיצוני; ומלכות היא הכלי, הגוף שבסוף:

כתר

עצם הנפש

"חי בעצם"

חכמה

בינה

"חיים להחיות"

השערה בכח

חסד

גבורה

השראת הצלם על הגוף

העלם אדם חיצוני

תפארת

ממוצע בין העלם לגילוי

נצח

הוד

ראש הגילוי (מושכל)

תוך הגילוי (מורגש)

יסוד

סוף הגילוי (מוטבע)

מלכות

הגוף

אם כן, זו התבוננות שלמה שכוללת ירידת הנשמה לתוך הגוף עשר מדרגות, שבכללות אלו ארבע מדרגות – עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני – ויש כאן גם משל מאד חשוב של העץ – הנטיעה, השורש, המקור והצמיחה.

[מה עם הצמצום?] הצמצום הוא שלב, זו פעולה בשביל לאפשר למקור לצאת, לא חלק מירידת הנשמה. הצמצום הוא דילוג לגמרי, הוא לא משהו. אפשר לומר שהרשימו הוא משהו, הקו הוא משהו. צמצום הוא פעולה. [יש שם פעולת מדידה?] כן, אבל פעולת מדידה זו היא מדרגה של העץ. עוד פעם, בתוך השורשים יש מדידה, היא חלק מהעץ, חלק מההמשכה של הענין.

ג.      פרק י: רמזי ארבע המדרגות

רמזי מדרגות הנשמה

עכשיו נגמור את פרק י. כפי הדרך אצלנו, תמיד אחרי שמסבירים ענין על פי חסידות, ענין עיוני, אחר כך מותר לנו להמתיק אותו עם רמזים, להתעסק בגימטריאות. כך נעשה.

קודם התעסקנו רק עם גימטריאות ארבע המדרגות של רבי אייזיק – נפש-פרצוף-צלם-דמות. כל המאמר כאן באמצע היה רמזים וגימטריאות לנפש-פרצוף-צלם-דמות. עכשיו הגענו למשהו אחר, שבלשון של אדמו"ר האמצעי ורבי הלל יש עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני.

[אם כן, עכשיו מותר לנו להתבונן ולעשות חשבון של הביטויים האלה:

עֶצֶם הַנְּשָׁמָה עוֹלֶה ם (שֵׁשׁ מֵאוֹת) [הביטוי עצם הנשמה עצמו הוא גם שלם וחצי – עצם עולה 200 והנשמה עולה 400], בְּסוֹד ״לְםרְבֶּה הַמִּשְׂרָה״ ["ולשלום אין קץ"[כו]]

יש רק פעם אחת בתנ"ך שיש ם סתומה באמצע מלה, וזה לגבי ביאת המשיח, שכתוב אצלו "לםרבה המשרה". יש ם סתומה בתוך המילה "לםרבה". אם ה-ם סתומה עולה עצם הנשמה מובן שהמשיח בא לגלות את "חי בעצם".

הַנֶּאֱמָר בְּמָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁבָּא לְתַקֵּן אֶת ״אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר״ — גִּלּוּי עֶצֶם הַנְּשָׁמָה כַּנַ״ל.

מה שהסברנו בשם רבי אייזיק, שרק המשיח יתקן. אחרי חטא אדם הראשון הדבר הזה התקלקל. ה' רצה לברוא את האדם ישר, שעצם הנשמה יתגלה ישירות לתוך הצלם והדבר התקלקל. עכשיו אפשר לגלות את העצם רק על ידי תשובה, אור חוזר כמו ר' אלעזר בן דורדיא. אבל כשמשיח יבוא לאחר התשובה, שכל עם ישראל שוב יתקן את הדבר הזה והעצם יוכל להתגלות ישר דרך כל המדרגות. זה היה הרמז לגבי עצם הנשמה, העולה ם סתומה.

אָדָם פְּנִימִי אָדָם אֶמְצָעִי אָדָם חִצוֹנִי [גם עולה מספר עגול, הכל יחד] עוֹלֶה ן [בדיוק] (שְׁבַע מֵאוֹת) —

זה רמז מאד יפה. עצם הנשמה עולה 600 וכל המלים אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חצוני עולים 700 בדיוק. כמו ש-600 הם ם סתומה, כך 700 הם ן פשוטה. כתוב בקבלה ש-ן פשוטה היא המשכה מלמעלה למטה, מהמדרגה הכי גבוהה למדרגה הכי נמוכה. זה בדיוק שלש המדרגות האלה.

עוד פעם, יוצא לנו עכשיו ממש רמז נפלא למי שאוהב רמזי גימטריא, שעצם הנשמה הוא ם סתומה. ם סתומה היא השורש, "חי בעצם", ולא נמשכת כלל. היא רק ם סתומה, שרק לעתיד לבוא תתגלה כמו שהיא. כל המדרגות אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חצוני כולן ן פשוטה. כלומר, כולן המשכה מראשית ה-נ. מהי ראשית ה-נ? כמו ה-י. בראשית ה-נ היא כמו האדם הפנימי, שהוא התעוררות להחיות, ואחר כך נמשך אדם אמצעי הממוצע, עד שמגיע בסוף לאדם החיצוני, החיות שמתלבשת בתוך הגוף. [נכון לחלק את האנשים לאדם הזה פנימי ולאדם חיצוני או אמצעי?] לא, מדברים על כל אחד. אומרים שבכל אחד יש את כל המדרגות האלה. כל המדרגות נמצאות אצל כל אחד.

עוד פעם, זה רמז מאד-מאד יפה, שעצם הנשמה עולה 600, ם סתומה, וכל המלים אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני עולות 700, ן פשוטה.

סוד ה-700: "ויולד בדמותו כצלמו" = "שת"

מה הסוד של 700 בתורה? יש סוד מאד-מאד יפה במעשה בראשית של המספר הזה 700. על אדם הראשון כתוב שאחרי שקין הרג את הבל וכל הסיפור[כז]:

״וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת״,

זה אחד מהפסוקים הכי יפים של גימטריא בתורה. אחת מהגימטריאות הכי מפורשות ויפות בכל התורה כולה זו הגימטריא הזאת – "ויולד בדמותו כצלמו", הדמות והצלם עליה דיברנו קודם, "ויקרא את שמו שת".

שת עוךה 700 ושלש המלים "ויולד בדמותו כצלמו" גם עולות 700. ממש שוויון וגימטריא מפורשת בתוך התורה – "ויולד בדמותו כצלמו" שוה לשת, ולכן הוא קרא את שמו שת. זו גימטריא מאד-מאד חשובה בתורה.

שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה

אמרנו ש-ם סתומה של עצם הנשמה מרומזת בפסוק "לםרבה המשרה", בפעם היחידה בתנ"ך שיש ם סתומה בתוך מלה. מה כתוב בהמשך לאותו פסוק? "ולשלום אין קץ", זה ההמשך. "שלום אין קץ" הוא ה-נ פשוטה. כך מובא.

בְּסוֹד ״וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ״ (הִתְפַּשְּׁטוּת הַ־ן פְּשׁוּטָה לְמַעְלָה עַד אֵין קֵץ — הִתְקַשְּׁרוּת פַּרְצוּף כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ הָעַצְמִיִּים בִּבְחִינַת גִלּוּי שְׁלֵמוּת עַצְמוּתָהּ — ״שָׁלוֹם בְּפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה״, וּלְמַטָּה עַד אֵין תַּכְלִית, מִבְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת אָדָם פְּנִימִי לְהַחֲיוֹת כַּנַ״ל וְעַד לִשְׁלֵמוּת הַתִּקּוּן שֶׁל אָדָם חִצוֹנִי בַּגּוּף — ״שָׁלוֹם בְּפָּמַלְיָא שֶׁל מַטָּה״.

מה כתוב כאן? שב"שלום אין קץ" יש שתי מדרגות: מדרגה שמתקשרת למעלה ומדרגה שיורדת למטה. בלשון הזוהר נקרא "למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית"[כח]. מהו "למעלה עד אין קץ" ומהו "למטה עד אין תכלית"? זה מה שכתוב כאן בסוגריים שנמשכים עד סוף הסעיף.

מה הפירוש "ולשלום אין קץ"? קודם כל, צריך עוד פסוק בשביל זה. כל פעם שכתוב שלום הוא מרמז לפסוק חשוב בישעיהו – "או יחזק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי"[כט]. איך עושים שלום? על ידי "יחזק במעוזי", העז הוא התורה[ל]. על פסוק זה יש מאמר חז"ל מפורסם שכל מי שעוסק בתורה "עושה שלום בפמליא של מעלה ועושה שלום בפמליא של מטה"[לא]. כל פעם שיש מושג שלום – אם הוא מושלם הוא צריך להיות למעלה ולמטה. צריך לעשות שלום למעלה וצריך לעשות שלום למטה. אם לא עושים שלום למעלה ולמטה זה לא שלום.

למשל, אם עושים איזה שלום כאן, רק בעולם הזה עם גוים, ולא עשו שלום למעלה – הכל רק אחיזת עיניים, רק כח המדמה. יש כלל גדול ששלום אם הוא באמת – הוא למעלה ולמטה. צריך לעשות שלום גם למעלה. יש גם שם משהו שצריך לחבר אותו, לעשות שלום. איך עושים שלום למעלה ואיך עושים שלום למטה? על ידי שהוא מחזיק חזק – "או יחזק במעוזי" –ב"מעוזי" שזו התורה. חז"ל אומרים שבכח התורה אפשר לעשות שלום למעלה ולעשות שלום למטה.

כתוב בחסידות[לב] וזה דבר פשוט, ששלום למעלה הוא השלום בין יה. בשם ה' יש שני יחודים: יחוד עליון ויחוד תחתון. יחוד עליון הוא יה ויחוד תחתון הוא וה. שלום למעלה נקרא היחוד יה ושלום למטה נקרא יחוד וה. אצלנו מהו שלום למעלה? היחוד בין עצם הנשמה ואדם פנימי והשלום למטה הוא היחוד בין אדם אמצעי לבין אדם חיצוני.

אחרי שהסברתי את זה נקרא את המשפט עוד פעם. המשיח בא בשביל "לםרבה המשרה", קודם כל לגלות את עצם הנשמה, את ם סתומה בגימטריא עצם הנשמה. אחר כך צריך לגלות את עצם הנשמה בתוך כל מדרגות אדם – אדם פנימי, אדם אמצעי ואדם חיצוני – ששוות ל-700, "ויולד בדמותו כצלמו" שהוא שת. זהו סוד "ולשלום אין קץ". "שלום אין קץ" צריך להיות שלום למעלה ושלום למטה.

זה מה שכתוב כאן בסוגריים: שהתפשטות ה-ן הפשוטה צריכה להיות קודם כל "למעלה עד אין קץ". שוב, בזוהר הביטוי הוא "למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית". מה זה "למעלה אין קץ"? זו התקשרות פרצוף כחות הנפש העצמיים בבחינת גילוי שלמות עצמותה. הפרצוף צריך להתחבר – אמא צריכה להתחבר עם אבא – לגלות יותר ויותר שלמות מעצם הנפש, מעצם הנשמה. זה מושג שלא דיברנו עליו בכלל. רק אמרנו שהפרצוף הוא הגילוי של הכחות העצמיים של הנשמה וזה הכל. עכשיו אומרים שצריך לעשות שלום, שהפרצוף עצמו ישאף תמיד להתחבר יותר ויותר עם עצם הנשמה, לקבל יותר ויותר גילוי משלמות עצם הנפש.

זה דבר שכתוב באריכות בחסידות, שאפילו השעשועים העצמיים שהם גילוי העלם היחיד בלשון החסידות –הגילוי שהוא מקבל מההעלם הוא אפס קצהו, לא כלום, ולכן כל פעם השעשועים עצמם צריכים להתאחד עם היחיד על מנת לגלות יותר ויותר שלמות מעצם הנשמה. האדם הפנימי, שהוא הרצון להחיות, צריך להתחבר שוב ותמיד עם "חי בעצם" על מנת לגלות יותר ויותר שלמות, שזה נקרא "שלום בפמליא של מעלה". זה מה שכתוב כאן. אנחנו מסבירים שבמדרגה הכי גבוהה נקרא "שלום בפמליא של מעלה".

אחר כך צריך להיות שלום עד "למטה עד אין תכלית". מה זה "למטה עד אין תכלית"? בחינת התעוררות אדם פנימי להחיות, שזו כבר התעוררות של ירידה.

מה שעכשיו הסברנו לגבי אדם פנימי, שגם שואף להתחבר עם עצם הנשמה – לא הסברנו קודם בכלל, רק הסברנו כאן שהאדם הפנימי הוא רצון להחיות. עכשיו אמרנו שצריך לעשות שלום למעלה ושלום למטה. ושלום למעלה היינו שהוא גופא ישאף, כמו שאמא שואפת להתאחד עם אבא, ואחר כך צריך להמשיך אותה, בגלל שגם המשכת השפע מלמעלה למטה מתחילה מאמא, שזהו הרצון להחיות.

"זאת התורה אדם": התורה כשורש השלום

איך עושים את השלום הזה? איך המשיח עושה את השלום שבחיבור אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חצוני, "ויולד בדמותו כצלמו" העולה שת? באיזה כח הוא עושה את השלום הזה?

הַכֹּל הוּא בְּכֹחַ הַתּוֹרָה — [שעליה כתוב] ״אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי״ [מפסוק זה דורשים שבכח התורה לעשות שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה, שנקרא "שלום אין קץ". התורה נקראת אדם, כתוב "זאת התורה אדם"[לג]. וממילא מובן שהתורה כוללת את כל שלש מדרגות אדם שהסברנו – אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני, הכל תורה] — ״זֹאת הַתּוֹרָה אָדָם״ — ג׳ בְּחִינוֹת ״אָדָם״ הַנָּ״ל וְדַ״ל).

סוד ה-נ': חמישים שערי בינה בשלמות הנפש

מה יצא לנו? שעצם הנשמה עולה 600 ואדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חצוני עולה 700, אז הכל ביחד עולה 1300, 100 פעמים אחד, וממילא נ פעמים הוי'.

קודם, בפרקים ז ו-ח, למדנו על עברי-ישראל-יעקב-יהודי, ואתמול למדנו פרק ח וראינו שארבעת השמות עברי-ישראל-יעקב-יהודי, ושעברי הוא בחינת עצם הנשמה, ישראל הוא בחינת אדם פנימי, שהוא שורש התורה, אמרנו שישראל זה יש ששים רבוא אותיות לתורה[לד], אם אתם זוכרים. הסברנו שכל המדרגות האלה הן מדרגות של תורה. ישראל-יעקב-יהודי הן מדרגות של תורה. עכשיו אפשר להסביר הרבה יותר טוב את מדרגת עברי. עברי הוא אפילו למעלה מהגילוי של התורה, והכוונה שעיקר גילוי התורה מתחיל מישראל אותיות לי ראש. זה אדם פנימי; ויעקב הוא אדם אמצעי; ויהודי הוא אדם חיצוני, כמו שלמדנו באריכות.

עכשיו נסביר יותר טוב מה שדיברנו אתמול. מי אמר "עברי אנכי"[לה]? יונה. מתי הוא אמר את זה? כשהוא ברח מה', שהוא לא קיים את התורה. אף על פי שלא קיים את התורה הוא נשאר עברי, בגלל שזה מצד עצם הנשמה שלו. לכן עברי הוא מלשון עברה, שאפילו שעוברים נשארים עברי – "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא"[לו].

אמרנו שכל המדרגות עברי-ישראל-יעקב-יהודי עולות מ פעמים הוי', וכל המדרגות שלמדנו היום עולות נ פעמים שם הוי'. זה עושה את המלה מן. הכל יחד עולה 90 פעמים הוי'.

הַכֹּל עוֹלֶה נ פְּעָמִים שֵׁם הוי׳ ב״ה, סוֹד נ שַׁעֲרֵי בִּינָה (שֶׁכָּל שַׁעַר הוּא הַשְׁעָרָה בְּ״סוֹד הוי׳ לִירֵאָיו״ כַּנּוֹדָע) בִּשְׁלֵמוּת. וְהוּא הִתְגַּלּוּת אַרְבַּעַת הַמִּסְפָּרִים הָרִאשׁוֹנִים

סוד חזקת ה: 1300 ואותיות קריאת שמע

(שֶׁכְּנֶגֶד אַרְבַּע מַדְרֵגוֹת הַנָּ״ל, וְכַיָּדוּעַ שֶׁבְּאַרְבַּעַת מִסְפָּרִים הָרִאשׁוֹנִים נִשְׁלַם הַכֹּל [כמו שהסברנו באריכות במאמר הוראת המספרים[לז]])

עכשיו יש רמז מאד יפה (חבל שאריאל לא נמצא כאן, אבל הוא ישמע אותו אחר כך). דיברנו לפני כמה שבועות[לח] הרבה על חזקת ה, שהיא מציאות של חמשה ממדים, ובמאמר הוראת המספרים הסברנו באריכות איך כל המספר נשלם בארבע, בגלל ש-1-2-3-4 הם 10, כך שבעצם הכל נשלם כשמגיעים ל-4.

זה ממש רמז נפלא יוצא מן הכלל ואין שום סבה מתמטיקאית חשבונית שצריך לצאת כך: כאשר לוקחים את 1-2-3-4 בחזקת ה רואים כמה הם יוצאים יחד. 1 בחזקת 5 זה 1; 2 בחזקת 5 זה 32, לב; 3 בחזקת 5 עולה אברם לפני שהוא קיבל את ה-ה, כמו שלמדנו באריכות. אלו כל המרכיבים של גוף ב-5 ממדים, 243; 4 בחזקת 5 – הם כמו 2 בחזקת 10 – שוה 1024, מספר מאד חשוב בתורה – מספר האותיות של קריאת שמע, לב בריבוע. עוד פעם, 2 בחזקת 5 הם לב, ו-4 בחזקת 5 הם לב בריבוע. לב בריבוע הוא 2 בחזקת 10, 1024, שוה מספר האותיות בקריאת שמע ועוד הרבה דברים בתורה. זו השלמות הכי מושלמת, 1024.

כמה עולים כולם יחד? כל האותיות, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[לט] עד הסוף? [כל האותיות עם המלים?] כל קריאת שמע שאתה קורא פעמיים ביום קריאת שמע, כל פעם שאתה קורא קריאת שמע – תתחיל לספור. הרי כתוב בחז"ל. איך אנחנו יודעים שצריך לחשוב על זה? רמח הוא מספר התבות וגם בהן זה לא חָלק בגלל שצריך להוסיף שלש, אבל כאן זה חלק לגמרי, זה בדיוק. איך יש רמז לזה? בדברי חז"ל שאומרים שצריך לדייק באותיות קריאת שמע[מ]. הלשון בחז"ל היא שצריך לדייק באותיותיה. [עם "אמת" או בלי?] בלי "אמת". רק חלק התורה בדיוק, בלי להוסיף שום דבר. הסוד הוא שהכל תורה, רק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" הוא הוספה. כמה אותיות יש ב"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? 24, אז כמה יש בלי הפסוק הזה? 1000. רק מה שכתוב בתורה הוא בדיוק 1000 אותיות וכשמוסיפים "ברוך שם" יש 1024, שהוא לב בריבוע. זה הסוד העיקרי, זאת אומרת מבחינת הגימטריא-הרמז זהו הסוד העיקרי של קריאת שמע. בלי הפסוק "ברוך שם" יש 1000 אותיות ועם הפסוק "ברוך שם" יש 1024 אותיות, לב בריבוע, 4 בחזקת 5 וכן 2 בחזקת 10.

אמרנו שכשעושים מ-1 עד 4 משלימים את כל החשבון. כמה הם יחד? 1300. יוצא בדיוק עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני, שהם 1-2-3-4, ארבע מדרגות שישנן. עוד פעם, עצם הנשמה ה-600, ואדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חצוני ה-700, יחד הם 1300, וזה 1-2-3-4 בחזקת 5. למה שיצא מספר עגול? זה לא צריך להיות כך. [כל המספרים מורכבים מ-1-2-3-4] נכון, יפה, לא שמתי לב. כל המספרים היו 1, 32, 243 ו-1024. כל המספרים האלה מורכבים רק מהספרות 1-2-3-4, וביחד הם 1300.

1300 הוא חמישים שערי בינה. מהם חמישים שערי בינה? זה קראתי ולא הסברתי. כל שער בינה ענינו לשער את ה', כמו שהסברנו באריכות בשיעור אחר. מה נקרא חמישים שערי בינה? כל שער של בינה הוא איך לשער את הקב"ה על ידי נסמך. זה נקרא סוד 50 הנסמכים לשם הוי' בתורה. כל נסמך – "עין הוי'"[מא], "אזן הוי'"[מב] – הוא שער, כלומר כניסה איך לשער את ה'. על כך כתוב "נודע בשערים בעלה"[מג], שהבעל שהוא הקב"ה נודע על ידי כל חמישים השערים. זהו הרמז ב-50 הפעמים שם הוי'. יוצא כאן עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני עולים 50 פעמים הוי', כלומר 50 שערים איך לשער את ה'.

זה נקרא בכל מקום אצלנו סוד "חמישים שערי בינה", שיוצא שוה ל-1-2-3-4 בחזקת 5.

כָּל אֶחָד בְּחֶזְקַת ה: א בְּחֶזְקַת ה עוֹלֶה א. בלב. גרמג. דא׳כד. הַכֹּל עוֹלֶה א׳ש [1300] —

סוד חת"ת: חומש, תהלים ותניא

דרך אגב, בחב"ד עולה מספר זה חומש-תהלים-תניא, זה נקרא חת"ת, שעל כך כתוב "מימינו אש דת למו"[מד]. כל הסוד של חת"ת אצל הרבי הקודם והרבי שליט"א של חומש-תהלים-תניא עולה 1300 יחד, שכולם באים לגלות עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני.

הפלא היותר גדול שכולם רק מתחילים מחומש, לכאורה הכל כלול בו. קודם כל, נעשה את זה, נראה מה הפלא, זה באמת דבר פלא, למי שיש חוש במספרים. נעשה את החשבון של חומש-תהלים-תניא: חומש עולה 354. כמה עולה תהלים? 485. כמה עולה תניא? 461. כמה ביחד? 1300, אותו דבר. מה הפלא? חוץ מהסך הכל, זה כבר פלא קצת, אבל יש פלא יותר מכך. נעשה בדיוק אותו דבר, 1-2-3-4 בחזקת 4, רק בארבעה ממדים, לא בחמשה. 1, כמה זה 2? 16, כמה 3? 81. כמה 4 בחזקת 4? 256. כמה הם יחד? 1-2-3-4 בחזקת 4? חומש. הכל בחזקת 4 שוה רק לחומש בלבד, והכל בחזקת 5 שוה לחומש-תהלים-תניא.

עכשיו נעשה מכל מספר משולש. כמה הם 1-2-3? 6. 1 בחזקת 3 הוא 1. 2 בחזקת 3 הוא 8. 3 בחזקת 3 הוא 27. הכל יחד 36, 6 בריבוע.

הדבר הזה הוא כלל: אם תחבר כך וכך מספרים, זה נקרא משולש של מספר מ-1 עד n, ואחר כך תחבר את כולם בחזקת 3, יצא ריבוע של הפשוט. זה כלל. הכלל הזה הוא פלא, אבל הוא כלל.

"אש דת למו": סוד ה-1300 וריבוע ה"כל"

לעניננו, 1-2-3-4 הם 10. ו-1-2-3-4 בחזקת 3 הם 100. אבל 1-2-3-4 בחזקת 4 הם 354, חומש. ו-1-2-3-4 בחזקת 5 הם כבר א'ש, 1300, 50 פעמים הוי', חמישים שערי בינה. על זה הרמז בא הפסוק:

״אֵשׁ דָּת לָמוֹ״ — שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל בְּרִבּוּעַ פְּרָטִי וְדַ״ל.

עוד רמז חשוב למספר הזה 1300, 50 פעמים הוי': אמרנו ש-50 פעמים שם הוי' הם חמישים שערי בינה, כל. כתוב שהמלה כל עולה 50. מה קורה שאתה עושה כל בריבוע פרטי – כ בריבוע, ל בריבוע? גם יוצא 1300. לא רק 50 פעמים הוי', גם כל, זה פשוט הכל בריבוע פרטי. עוד פעם, זה רמז נפרד לגמרי, רמז שלא שייך בכלל לרמז הראשון. הוא גם שוה ל-50 פעמים י-ה-ו-ה, גם שוה לכל בריבוע פרטי, גם שוה ל-1-2-3-4 בחזקת 5 – כל דבר לחוד – וגם שוה א'ש, ועל כך דורשים את הפסוק "מימינו אש דת למו", שזה כולל הכל.

מה הרמז שלמדנו היום? הגימטריא עצם הנשמה-אדם פנימי-אדם אמצעי-אדם חיצוני, כאשר עצם הנשמה עולה ם סתומה, 600, וכל שלש המלים האחרות עולות ן פשוטה, 700. אז באמת מבחינת המספרים זה משהו מאד-מאד יפה, יוצא מן הכלל.

בכך אנחנו סיימנו את שער הנפש וגילוייה, ברוך ה'.

© כל הזכויות שמורות למכון גל עיני. הטקסט מיועד ללימוד ולשימוש אישי בלבד.