מבחר שיעורי התבוננות חלק ל"ב

שיעור ז' – המשך טעמי הרס"ג

נחזור אל הטעם העשירי של רבינו סעדיה גאון – שמשם הוא לומד את השופר של תחיית המתים. והנה, יש בזה דיוק פשוט מאוד – למה הוא חושב שאותו פסוק, "כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" מדבר על תחיית המתים. לא מצאתי את האסמכתא בחז"ל – או שזה מדרש חז"ל שלא ראיתי או שזה ממש פרוש של הרס"ג. ובכל אופן, זהו פסוק, ביטוי, שאומר:   על ידי נביאך הקדושים כתוב לאמור!

שוכני ארץ – נמשיך: אנו מדברים כאן על הפסוק: "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ". ואם כן, איך רואים כאן רמז לתחיית המתים? אכן פשוט מאד וברור: "וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ"! ובמיוחד שיש כאן כפל לשון: "יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ" כלומר, קודם כתוב "כל יושבי תבל" – וממילא, אם יש "יושבי תבל" מה מחדש לי שוכני ארץ? והנה, ע"פ פשט – יושבי תבל אלו החיים ואילו "וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ" אילו המתים! ואכן, כולם ביחד הם: "יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ"! כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ!

והנה, זה שהמתים מכונים כאן שוכני ארץ – זה כמובן רומז לעוד פסוק בישעיהו הנביא כ"ו, י"ט, שכבר ראינו: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל"! כאן לא כתוב שוכני ארץ אלא כתוב: "שֹׁכְנֵי עָפָר"! ביטוי זה יותר ברור לפרשו כמתים שהרי, כתוב: "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"! ושוב, כל הפסוק מדבר על מתים שוכני עפר – וכאמור, כאן יותר מוחשי שהכתוב מדבר על המתים שהרי, זה סוף כל אדם! ושוב, קודם ראינו את הביטוי "יֹשְׁבֵי תֵבֵל" המופיע גם בתנ"ך וגם בחז"ל.

תבל – והנה, מבואר בקבלה שיש שבעה שמות של "ארץ" – והעליון שבכולם הוא "תבל"! הרבה פעמים כתוב בחז"ל שדוקא המילה תבל רומזת לארץ ישראל – יותר מאשר לכל הארצות! והנה, תבל הוא מקום מיושב ואכן גם הביטוי "יֹשְׁבֵי תֵבֵל" מופיע 5 פעמים בנ"ך! והנה, המקום המיושב זה "ארץ נושבת" – שזה כינוי של ארץ ישראל – ולכן ארץ ישראל דוקא מכונה "תבל"! ואכן, מבואר בקבלה שבעולם זה לא רק שבע יבשות! ושוב, יש מי שרוצה לפרש, כדי שזה יתישב על דעתנו – ש"שבע ארצות" של חז"ל,  זה כנגד שבע יבשות דהיום שעל פני כדור הארץ! והנה, לפי הקבלה זה כדור בתוך כדור! כמו שיש בשמים שבעה רקיעים, אחד למעלה מהשני, אז כך ישנו ציור המראה שמתחת לארץ שלנו יש עוד שש ארצות!

יושבי תבל – ואם כן, מי שיושב על הכדור העליון כאן הוא חי אך מי שנמצא בתחתונים – הוא נמצא באיזו מציאות אחרת ולא במציאות שאנחנו מכירים! ואכן, כל זה יוצא כאן מהפסוק שלנו: יש יושבי תבל – ויש שוכני ארץ! ואם כן, כנראה שהארץ והתבל זה לא אותו הדבר! ובכל אופן, זה ברור שכך הבין רבינו סעדיה גאון את הפסוק הזה: "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ"!

ואם כן, מאחר שדבר זה הגיע לידינו – נאמר בו מילתא, עוד דבר חידוש. כל הדברים שדברנו עליהם אלו כוונות שצריך לכוון בשעת תקיעת השופר, גם בעל התוקע וגם כולנו – שהרי עיקר המצוה זה לא התקיעה – אלא זאת השמיעה: "לשמוע קול שופר"! השמיעה זה הדערהער – הקליטה הפנימית של כל הענינים, כל הטעמים של השופר עליהם מדבר הרס"ג! והנה, הטעם האחרון החביב – זה לכאורה כמו י"ג עיקרי האמונה של הרמב"ם – שהעיקר האחרון שם הוא האמונה ב"תחיית המתים" וכאמור, "הכל הולך אחר החיתום"!

בתחילה אמרנו שהעיקר מבין כל הטעמים של הרס"ג הוא הטעם הראשון: "להמליך את ה' עלינו למלך" – ביום ברֹא העולם! ואכן, החיתום גם הוא עיקר גדול מאד, "הכל הולך אחר החיתום" והוא, שעלינו לכוון בתקיעת השופר – לשופר של תחיית המתים, ככתוב: "וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" מי ישמעו? ישמעו ה"וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ". והנה אפשר גם לומר שיש כאן שנים בהתחלה ושנים בסוף – שני ביטויים שכל אחד מהם הולך על ענינו הוא כלומר, שהביטוי "כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ" זה יותר מתייחס ל"יֹשְׁבֵי תֵבֵל" ואילו: "וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" זה הולך על ה"וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ", המתים שאינם רואים!

ושוב, איך הסברנו את הפסוק ע"פ רבינו סעדיה גאון? אמרנו ש"יֹשְׁבֵי תֵבֵל" הם על פני הקרקע, הם למעלה וממילא גם רואים: "כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ". אבל ה"וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ" הם למטה, מתחת לפני הקרקע – ואינם רואים כלום! ואם כן, מי מקיץ אותם? לא מזמן יצא לאור הספר שלנו "בעיתה אחישנה". בסוף הספר ישנו הסבר על ההבדל בין "יקיצה להתעוררות סתם"!  ואכן, מה שזקוקים לקראת ביאת המשיח – זאת יקיצה ולא רק התעוררות! ושוב, להתעורר זה לא מספיק – צריך להקיץ כמו שנכתב בפסוק: "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ"! וזאת בגלל שאנחנו בחזקת מתים.

הקיצו – ושוב, כאן לא מדובר על אחד שחי – ורק צריך לעורר אותו. זה נקרא חוזר ונעור כלומר, דבר שהוא חי, ואפילו שהוא בינתים במצב של תרדמה – ואפשר להעיר אותו, שהרי הוא בחוץ! אבל דבר שהוא לא חי אלא מת – אזי צריך נס גדול מאד על מנת להחיות אותו, להקיץ אותו, מניה וביה, מתוך עצמו! "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ"!

ושוב, על תחיית המתים כתוב: הקיצו, "הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר" והיקיצה הזאת זה דוקא על ידי שמיעת השופר – יותר מאשר ראיית הנס: "כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ". וכמובן, לראות את ה""נס הרים" זה בשביל יושבי תבל, אבל בשביל שוכני ארץ – צריך לתקוע בשופר! ואם כך, פרושו של הרס"ג עוד יותר חזק – בגלל שזה דוקא השופר של תחיית המתים! ואם כן, מה זאת אומרת לגבי העבודה שלנו, הכוונה שלנו בראש השנה?

קומה – יש בכל בן אדם וגם בנו בדורנו שאנחנו זקוקים להתעורר מהתרדמה. וזאת, יחסית לדורות קודמים שעליהם ספרו רבות על הערנות הרבה שלהם לגבי עבודת ה' שהתמידו בה ללא פשרות. ואם כן, אנחנו יחסית בתרדמת, ב"קומה" וצריך להקיץ אותנו באמצעים חזקים ביותר! זה לא עוזר מה שפעם מספיק היה רק לעורר את הבן אדם, להעיר אותו משנתו! וזה גם קשור לנאמר קודם – שאותו אחד שכאילו "פוקח עינים" בחיצוניות – הוא רואה מציאות שמאד לא מעודדת את האמונה בביאת המשיח תכף ומיד ממש!

והנה, לגבי כל בן אדם – אי אפשר שרק אנחנו נפסוק את הדין על עצמנו "שאנחנו מתים"! ובכל אופן, כדי להבין טוב יותר מה שהטעם העשירי הזה אומר בפנימיות, בשעת התקיעות – נצטט עוד פסוק ובו הביטוי לשכון ארץ! ושוב, כאן כתוב הביטוי: "יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ" – ומן הסתם אנו אומרים שרבינו הרס"ג מפרש ש"וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ" אלו המתים! המתים שקמים לתחיה על ידי: "וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ"! והנה, הפסוק בתהלים ל"ז אומר: "בְּטַח בַּהוי' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה"! ואכן, זהו ציווי לכל יהודי שעליו לשכון בארץ – "וּרְעֵה אֱמוּנָה"! אומרים שמפסוק זה נלמד הלשון המפורסם בספר הזהר, שמתאר את משה רבינו בשם: "רעיא מהימנא" – שרועה ומפרנס את האמונה לעם ישראל!

מחיה מתים – ושוב, האמונה הכי עמוקה, היא באמת האמונה הזאת האחרונה: שה' עתיד להחיות את המתים! יש משהו באמונה זאת שמשקפת את עומק עומק האמונה בעצם מציאותו של הקב"ה! והנה, אנחנו רק יכולים להבין את גדולת ה', כאשר אנו מתבוננים שה' הוא בורא העולם וזה נקרא "להתבונן בגדולת ה'"! והנה, הדבר הכי גדול שה' עושה, בשעת מעשה – שהוא מחיה את המתים! ואם אני גם מרגיש על עצמי – שאני אכן משתתף, מזדהה עם המתים – אזי הנס הכי גדול הוא שה' יחיה אותי או שכבר מחיה אותי – "מחיה מתים ברחמים רבים"!

נחזור, מה אומר הפסוק בלשון ציווי? "בְּטַח בַּהוי' וַעֲשֵׂה טוֹב שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה". כלומר, בכך שאתה תשכון בארץ – וכמובן, שלא מספיק להאמין בתחיית המתים – אלא אנו גם נוסעים ורואים בתי קברות וממילא אנו יודעים שיש מתים בעולם! וכמובן, כל אדם יודע שברגע מסויים גם הוא יגיע לבית הקברות – זה סוף כל האדם! ובכל אופן, זה לא מספיק כך – אלא אם באמת אתה רוצה להרגיש את זה – עליך להאמין שאתה מת ואתה מאמין שה' הוא כל יכול – והכי כל יכול שהוא יכול לעשות זה להחיות את המתים! ושוב, לכן דוקא האמונה בתחיית המתים זאת עיקר האמונה בגדולת ה'!

והנה, את האמונה הזאת צריך לטפח בטפח של השופר, זאת גם הלכה שאורך השופר צריך להיות לפחות טפח. ומכאן נדרוש שעיקר הטיפוח שצריך לטפח בשופר ששיעורו טפח – היא האמונה שעכשיו הוא תוקע בשופר וצריך לשמוע שהשופר הזה מצליח להחיות אותי! הגם שאני עכשיו בגדר מת – יש מצות היום בשופר – להחיות את המתים!

להחיש ולהמחיש – ואכן, ננסה להחיש את זה על ידי שננסה להמחיש את זה יותר ויותר! לחשוב שאני מת, בסדר, אבל זה עדיין כללי מדי – וממילא, זאת עדין אינה התבוננות פרטית! ובכל אופן ב"ה האדם מרגיש את עצמו חי ומתרשם שימשיך לחיות, שה' ישפוט אותו לחיים טובים וארוכים והוא ימשיך ללכת על פני תבל. ואם כן, איך כל אחד יכול ממש להמחיש את זה שהוא מת? נקדים, הוא אדם מאמין והכתוב אומר: "שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה" כלומר, אתה "שְׁכָן אֶרֶץ" – אתה תרגיש את עצמך שוכן ארץ – ואז תרעה, תפרנס את האמונה, האמונה בתחיית המתים – שזאת עיקר האמונה של משה רבינו שנקרא "רעיא מהימנא" כלומר, שהוא מטפח ומפרנס, ומזין, בתוך נשמות עם ישראל – וזאת עיקר האמונה שצריך לטפח בתקיעת השופר! ורמז: שְׁכָן אֶרֶץ וּרְעֵה אֱמוּנָה = קרנו של משיח, היינו עיקר קול השופר – קול השופר של המשיח.

תאים חיים – נחזור, הצורה, האופן, להמחיש כל זאת הוא מאד קל ומצוי תודות לחידושי המדע – והוא שיש במוחו של הבן אדם תאים חיים – ויש גם תאים מתים! ושוב, המח מורכב מחלק חי ומחלק מת – זאת כמובן המציאות, עובדה – ולא דרוש! ושוב, במח שלי או בלב שלי נמצאים תאים מתים, מה זאת אומרת נפשית?

השבירה – ושוב, האדם צריך להבין, וגם נפשית, שיש במוחי גם תאים מתים, מה זאת אומרת נפשית? כאשר אדם ל"ע עבר בצעירותו התמוטטות נפשית הרי, כאשר הוא קם מאותה התמוטטות – או שה' עוזר לו לקום בלי טיפול ואישפוז וכל מיני תהליכי ריפוי קשים וכו'. איך שלא יהיה – הוא קם "שבר כלי"! לכן, התמוטטות נפשית הוא המשל העיקרי בקבלה לארוע המוגדר כ"שבירת הכלים"! כלומר, עולם התהו שהתמוטט והביטוי לזה שחלקים ממנו מתו!

זיכרון – והנה, כאשר אותו אדם שהתמוטט קם – צריך לשקם אותו – תהליך שיכול להמשך אפילו שנים – או שזה תהליך שנמשך כל החיים! והנה, זה כל אחד יכול להרגיש בעצמו באופן שעל האדם לזכור בזכרונותיו – שיש לו בנפש תאים מתים! מה זה תאים מתים? כשהייתי צעיר, רציתי, חשבתי, שאני יכול לכבוש את העולם! כלומר, אפילו שזאת בחינת עולם התהו – של "אנא אמלוך"! ואם כן, זה סופר חיוני, אני מלא חיוניות, שאלו התאים החיים – ועכשיו התבגרתי, וזה קצת טוב להתבגר – אבל יחד עם זה כשהתבגרתי – משהו מת אצלי! ושוב, אם לאדם יש איזה צד של חשבון נפש נוקב ופנימי ביותר – שגם שייך לחודש אלול וכל שכן, כאשר מתכוננים לפני תקיעת השופר בראש השנה! כלומר, רצוי מאד שהאדם יתבונן בעצמו ויזהה, ירגיש, יזכר, שהרי היום זה יום הזיכרון – יזכר: מה מת אצלי? זה דבר שאני זוכר אותו, שפעם היה חי אצלי – אבל עכשיו הוא הספיק למות! או שאני עברתי איזה משבר – ובגלל המשבר – דבר זה מת אצלי. או סתם ככה – שהרי זה חלק מתהליך ההתבגרות! שהרי האדם מתחיל למות מרגע שנולד.. כלומר, שהחיוניות של הילדות והחיוניות של הנערות, "נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ" – מתו אצלי!

דבקות – ושוב, "נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ" – נער זה עלם, שפרושו: מלא חיוניות, מלא חיות! וכן, בעיקר מה שחשוב לנו אלו השאיפות. והנה, השאיפה הכי חשובה שאצל רוב האנשים מתה – זאת השאיפה להדבק ב"י‑ה‑ו‑ה"! והנה, השאיפה הזאת נמצאת במודע בעיקר אצל בעלי תשובה! למה הוא בכלל חזר בתשובה? בגלל שהאמין חזק, וגילה את "אמריקה" כלומר, פתח איזה ספר, קרא בו וגילה שיש ה' בעולם! ואם כן, הוא היה בשיא ההתעוררות וההתלהבות והאמין חזק מאד שאני עכשיו מקדיש את החיים שלי – לתורה ונשבע אמונים לה' – תוך כדי כך שהוא נשבע אמונים לה' ולתורתו והוא בטוח שהוא הולך להדבק בה', כמו צדיק של פעם! והנה, במשך הזמן, פתאום משהו קורה זה לא בדיוק הולך והלהט פוחת אצלו!

בינוני – והנה, אם אותו חוזר בתשובה היה מאד מאד חזק בשאיפה שלו, עם "אורות דתהו" גדולים אזי יכול להיות שקרה לו גם משבר באמצע תהליך הגשמת שאיפתו! כלומר, היתה אצלו איזו התמוטטות – קטנה או גדולה. איך שלא יהיה – יחפש את התסריט המתאים לו ביותר – אבל הוא נשאר "חלק מת" כלומר, יש אצלו תאים מתים בנפש, בנשמה! ושוב, פעם הוא האמין חזק שאני הולך עכשיו להיות קרוב לה', קרוב מאד במודע שלי – והנה, פתאום אני עדיין לא די קרוב לה' – והלואי שלא אהיה רחוק כמו שהייתי פעם! וכן, כל ספר התניא בנוי כך כלומר, ספר התניא מדבר לאנשים שחשבו שיהיו גדולים, כמו ר' הלל מפאריטש, שהוא באמת צדיק גדול – שאמר: לפני שקראתי את ספר התניא חשבתי שאני הולך להיות צדיק, צדיק אמיתי. והנה, אחרי שקראתי את ספר התניא, הלואי בינוני – "איזהו חכם המכיר את מקומו"!

זה הקץ – ואם כן, בגלל שהוא מכיר את מקומו ועדיין הוא רק בינוני – גם אצלו משהו מת! ואם כן, מתי דבר זה יחזור לו? רק בתחיית המתים! ואם כן, כאשר חושבים כך – הדבר מת אצלו במשך זמן ארוך – שהרי חושבים שעד לתחיית המתים יעבור הרבה זמן! ושוב, קץ – לשון "יקיצה" – ואם דוחים את הקץ של תחיית המתים להרבה זמן, לשנים רבות – אזי האדם השלים בכך שהוא נמצא בבית קברות וזה המצב שלו, זה הסוף שלו! כלומר, הוא רק צריך לעבור את העולם הזה, להחזיק מעמד, ולבקש כל הזמן: "שלא יהיה יותר גרוע"! והנה אם נחשב את האות ץ כ־900 (לפי חישוב אותיות מנצפך) אזי קץ = 1000 = 1000 האורות של מתן תורה, בגימטריא ישראל בעל שם טוב, וכן עולה קרן (כאשר ה־ן עולה 700 על פי החישוב הנ"ל) היינו קרן ישועה.

מחיה מתים – כאמור, כל זה אמרנו כדי להמחיש מה זה " וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ"! כלומר, שצריכים לחוש טוב מאד שאנחנו "עמוק עמוק קבורים בתוך האדמה" – ולפחות מהחלק הכי חיוני שלי, חלקי, תאי המח המתים אצלי! ושוב, כל מה שאני מתפקד זה שולי לגמרי – זה אינו העיקר שלי כלומר, העיקר שלי, תכלית השאיפה שלי, זה מת או נעלם – ומה שנשאר זה מספיק בשביל לתפקד בעולם! כלומר, ללמד שיעורים, לעשות סמינרים בכינר – זה נשאר! וכאמור, העיקר שלי נשאר "שוכן ארץ" ולכן צריכים את השופר של תחיית המתים – אותו שופר שעתיד להחיות את המתים!

וזה מה שכותב אדמו"ר הזקן בתניא: "ואל יוציא אדם את עצמו מן הכלל"! כלומר, כאשר מתבוננים – צריך להתבונן על עצמי כלשון הפסוק שקורא לכל אחד ואחד: "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשֹׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ"! וכאמור, השופר הזה הוא השופר של תחיית המתים! שנזכה כבר בשופר של חודש אלול וכל שכן בשופר של ראש השנה – ובכל התפילות, וכל השופרות – ולנו, "תכליס" זה השופר הזה האחרון – השופר של תחיית המתים. ושוב, לה' הכי חשוב שנמליך אותו בתרועת השופר: "הוי' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ" – ואילו לנו הכי חשוב השופר של תחיית המתים!  עד כאן השיעור השביעי!

לחיים לחיים!!

לתחיית המתים – תכף ומיד ממש

 

 

 

שיעור ח' – סיום

בוקר טוב,

אתמול דיברנו על התפילה בקטע הזיכרונות של "אשרי איש שלא ישכחך". נפתח את המחזור שם! מסופר, שהחסידים של הרבי מהר"ש שמעו את הרבי שר את הקטע הזה בתפילת ראש השנה בניגון הידוע בחב"ד! הרב שר וחזר מספר פעמים, וגם הנוכחים השתתפו! לחיים לחיים!

ובכן – לפי הקבלה והחסידות יש בתפילת ראש השנה ארבע פעמים ובכן! כתוב שכל "בכן" = 72 = ע"ב! וכאמור, יש בתפילה 4 פעמים "בכן" כלומר, ארבע פעמים ע"ב = 288 = רפ"ח! לכן הכוונה הפשוטה בארבעת "בכן" אלו – שמבררים בנפש, וגם בחיים, את הרפ"ח ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים – אלו התאים המתים עליהם דיברנו בשיעור הקודם וכאמור, צריך להחיות אותם! ואם כן, מחיים אותם עם ארבעה "בכן" אלו שאומרים כאן בתפילה. לא נאריך בזה אבל בכל "בכן" יש כח ע"ב – יש ע"ב דע"ב ויש ע"ב דס"ג ויש ע"ב דמ"ה ויש ע"ב דב"ן – וכאמור, לא נאריך ונאמר רק נקודה אחת!

לחם – ושוב, יש בתפילה  ארבע פעמים "בכן" בגימטריא רפ"ח! אמנם, לא כתוב רק "בכן" אלא כתוב "ובכן" = 78 = ג' פעמים שם הוי'! זאת גם הכונה של ה"לחם" = 78 = "מלח" כלומר, שטובלים את ה"לחם" 3 פעמים ב"מלח" לאחר ברכת המוציא! אבל, אם בכן = ע"ב והמילה העיקרית היא ע"ב = חסד. והנה, שלוש פעמים חס"ד = 216 = גבורה ואם כן, לפי הנוסח (לא נוסח האריז"ל) שאומר שיש בתפילת ראש השנה שלוש פעמים "בכן" – זה קשור לשמות הקדושים שנקראים: ע"ב שמות של הוי'!

וכאמור, מוסיפים אות ו וכותבים "ובכן" = חסדו! וממילא, כל "ובכן" הוא בחינת: "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"! כך מובא בדרושי החסידות. יוצא מזה, שבכל "ובכן" יש המשכה של "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"!

נשאל: בשביל מה צריך 4 פעמים "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ"? בזה מוסבר ווארט יפה ועמוק בחסידות. כאמור, שלוש פעמים "ובכן" אלו שלוש פעמים המשכה של: "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" – זה להמשיך את חסדו של ה' בשלושת העולמות התחתונים: בריאה, יצירה, עשיה. כידוע, חסד, שם ע"ב הוא באצילות וכאשר אומרים: "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" ממשיכים זאת בתוך העולמות הנבראים. ואם כן, הפעם הראשונה זה להמשיך את ה"חסדו" מהאצילות לעולם הבריאה – זה ובכן הראשון. ובכן השני זאת המשכה של "חסדו" מהאצילות עד לעולם היצירה – זה ובכן השני! ובכן השלישי זה להמשיך את חסדו מהאצילות עד לעולם העשיה – זה ובכן השלישי!

כוחות המעשה – ואם כן, צריכים אנו להבין מה זה "ובכן" הרביעי (לפי הנוסח שלנו) – שהרי אין לנו עולמות נוספים! ושוב, מה זה בנפש "ובכן" הרביעי? ואכן, זה  העיקר – ומיד גם נשיר אותו: "ובכן צדיקים" – כולם צדיקים! מוסבר בחסידות שבנפש – עולם הבריאה זה השכל של האדם; עולם היצירה זה הלב של האדם; עולם העשיה זה כוחות המעשה של האדם! ושוב, אם עולם הבריאה זה השכל של האדם (החב"ד שלו), ועולם היצירה הוא עיקרי המידות של האדם (החג"ת שלו), הרגש, ועולם העשיה הוא כוחות המעשה של האדם (הנה"י שלו), המוטבע.

 

לבושי הנפש – אבל מה עם לבושי הנפש? המלכות היא השרש של כל שלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור, מעשה! ואם כן, לפי הסדר הזה "ובכן" הראשון מאיר את חסד ה' לתוך השכל של האדם; "ובכן" השני ממשיך את חסדו לתוך לב האדם; "ובכן" השלישי ממשיך את חסדו של ה' לתוך המוטבע של האדם; וה"ובכן" הרביעי ממשיך את חסדו של ה' לתוך שלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור, מעשה, שמלבישים את כוחות הנפש של שלושת העולמות התחתונים בי"ע, ובהם בא לידי ביטוי עיקר עבודת השי"ת, כמבואר בתניא!

ועוד פירוש עמוק: כתוב שעל ה"ובכן" האחרון יש פסוק בתורה – פסוק במגילת אסתר.

אל המלך – אמרנו, שכל הענין של ראש השנה זה להזדהות עם הצדיקים – וכאן ישנה כוונה מאד נוקבת ועמוקה. והנה, כאשר אומרים: "ובכן צדיקים יראו וישמחו" צריכים אנו להזדהות עם אסתר המלכה שאמרה: "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת"! וההמשך הוא: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי". כאמור, הפרוש כאן בדרושי חסידות חב"ד – זה משהו מאד חזק! ואם כן, "ובכן" הרביעי" הוא "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת". וכן, כאשר מצטטים זאת לא מביאים את ההמשך "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי". ואם כן, צריכים אנו לכוון, ונתחיל בגימטריא מאד יפה: "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" סופי התיבות (וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת) עולים 702=שבת, ראשי ואמצעי התיבות (וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת) עולים 468 פעמיים 234 ו־702 עולה 3 פעמים 234 – יוצא שיש כאן יחס של 3:3 בין סופי התיבות לראשי ואמצעי התיבות. בנוסף, כל הפסוק עולה 45 פעמים שם הוי' כלומר, 45 פעמים 26 = 1170 או מלך פעמים אחד = 90 פעמים אחד = 90 פעמים 13 = 1170! ואם כן, לכן זה לא כנגד שום עולם!

ושוב, "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" – כלומר, שאני לא קרוא אל המלך – אבל אני פורץ ונכנס. אני מעיז, "עזות דקדושה" למה? כי אני תוך כדי מסירות נפש להציל את העם שלי! כלומר, זה כמו הסיפור של אסתר! כלומר, בשביל להציל את העם שלי – אני מוכן לסכן את עצמי! ושוב, "ובכן" האחרון וגם "כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" – שיומשך על ידי ה"ובכן" האחרון – זה לא מן המנין, אלא למעלה מהמנין! על דרך "אנת הוא חד ולא בחושבן" – זה לא בחשבון בכלל (זה לא בא בחשבון)! זה "לֹא כַדָּת", זה לא "דתי"! ושוב, זה "ובכן" אחר, זה "ובכן" של מסירות נפש!

כל כך למה? כי אין מנוס: "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת:" – אסור להחריש!

נחזור, זאת כוונה עממית, מאד פשוטה – וכל אחד יכול לכוון את זה – וכנראה שבזכות הכוונת ומסירות הנפש הזאת – כולנו הופכים להיות צדיקים! חסידים, או צדיקים, או ישרים – ותוכל לבחור לך אחד מהם! והעצה היא שהכי כדאי לך זה לבחור את ה"חסידים": ("הַלְלוּ יָהּ שִׁירוּ לַהוי' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ בִּקְהַל חֲסִידִים")!

ואם כן, נקדים ונאמר לחיים – לחיים לחיים!

(הערת העורך: וזהו שאמרנו קודם ש"לחם" של "לחיים" שוה "ובכן" – ואילו שני היודים, הם שני היהודים שאומרים כאן לחיים! לחיים לחיים!) ומסכם הרב: כל התוועדות של יהודים זה ככה: "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי"!

כף זכות – נחזור, ה"ובכן" הרביעי ממשיך חסד מסוג אחר כלומר, יש חסד ויש חסד! יחסית, ג' החסדים הראשונים: חסדו, חסדו, חסדו – שנמשכו על ידי: ובכן, ובכן, ובכן – זה אמנם נמשך מהאצילות לשלושת העולמות התחתונים בריאה, יצירה, עשיה – וגם למקביל שלהם בתוך לבושי הנפש: מחשבה, דיבור, ומעשה! בכל אופן, זה נמשך מחסד עולם! חסד עולם זו ספירת החסד של עולם האצילות – כמו שיש "אהבת עולם" לעומת זאת, החסד שנמשך על ידי "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" הוא נמשך מ"רב חסד" – שזה החסד של הכתר! רב חסד, שהוא מטה את המשקל, את המאזנים, של הדין בראש השנה – לכף זכות – גם במקרה שאנחנו לא זכים ולא זכאים בדין!

ורב חסד – ושוב, את הביטוי ורב חסד – מפרשים חז"ל במסכת ראש השנה ואומרים: "בית הלל אומרים: ורב חסד מטה כלפי חסד"! כלומר, שעל פי מידת האמת והדין אינם זכאים – וכדי להמשיך את ה"רב חסד" מהכתר עליון צריך גם כאן מסירות נפש לפרוץ פנימה, "אֲשֶׁר לֹא כַדָּת"! הרמז בזה: ראשי התיבות של "אשר לא כדת" הן "אלך", המאמר של רבקה אמנו. רבקה היא אשת יצחק, שכנגד הגבורה, ואסתר המלכה היא בסוד המלכות, שנבנית מהגבורה. כלומר, אסתר נבנית מרבקה. השתיים יחד אסתר ﬩ רבקה עולה פעמיים 22 ברבוע, וממילא, 22² זה הממוצע שלהן!

לא כדת – יש משל מפורסם המובא בחסידות המסביר את ההבדל בין צדיק לבעל תשובה. צדיק זה הבן של המלך שאף פעם לא עזב את ארמון המלך – ששם יש כללי התנהגות, דרך ארץ וכו' שהרי, לא כל אחד נכנס למלך בכל עת מרוב אימת המלך! וכך, גם נוהג הבן של המלך – שאינו נכנס מתי שהוא רוצה – אלא יש גם זמנים מיוחדים בהם בן המלך יכול להכנס! ואם כן, מה ענינו של הבעל תשובה? הבעל תשובה גם הוא בן המלך אלא שהוא התרחק מארמון המלך והיה באחת ממדינות הים – עד שכמעט הלך לאיבוד לגמרי! והנה, כאשר הוא חוזר לארמון המלך – אין לו כללים המגבילים אותו, אין שעות קבלה ומיד הוא פורץ, גם "לֹא כַדָּת" – והמלך מקבל אותו כמובן בסבר פנים יפות ומחכה לו! ושוב, בשביל אותו בן שהיה רחוק – אין זמנים מוגדרים – תמיד הוא רצוי! וכאמור, לבני המלך הצדיקים יש כללים ולוחות זמנים וכו'! ושוב, "וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת" – הוא הבכן האחרון, הבכן של הבעל תשובה!

והנה, יש כמה ניגונים ששרים בעולם: "ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברנה יגילו"! כבר הזכרנו את ענין כ"ב האותיות שמתקנים בתקיעת השופר – שהם גם כנגד כ"ב ימי חודש תשרי מראש השנה ועד שמיני עצרת! כידוע ההבדל בין חודש תשרי לחודש ניסן – שבחודש תשרי יש יום נוסף, מלשון יוסף, בסוף מועדי חודש תשרי הוא יום "שמיני עצרת" = "ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת" = י‑ה‑ו‑ה פעמים (מילוי) מ"ה = 1170 שחל ביום כ"ב תשרי! לא כך בחודש ניסן שבו החג מסתים ביום כ"א ניסן! ואם כן, העיקר כאן שבחודש תשרי נמשכים המועדים עד כ"ב תשרי! וכידוע, שבחו"ל חוגגים עוד יום, "יום טוב שני של גלויות"! אך בארץ ישראל זה נמשך עד כ"ב תשרי – שמיני עצרת! ואם כן, זה עוד דבר חשוב, שכל חודש תשרי בא לתקן את כ"ב אותיות לשון הקודש – וכולל גם את אות אלף פלא עליון שמעליהן! (ענין זה נזכר בתחילת שיעור א'). היא אות אלף הפשוטה שמוציאים בתקיעת השופר, "אַיִן מזל לישראל! לכן כתוב שהצדיקים הגדולים היו עושים את כל התיקון הזה מיד בלילה הראשון של ראש השנה כלומר, אפילו לפני התקיעות!

ובכן פסוקים – והנה, יש גם קשר בין המספר כ"ב לבין המספר מ"א = אם שהרי סכום כל המספרים מ1 ועד 41 שוה ראש השנה = 861 = בית המקדש = תהלת י‑ה‑ו‑ה (שם הסידור בחב"ד שקבע הרבי, שהרי תפילות כנגד קורבנות תיקנום)! המקום הכי בולט שרואים את הקשר בין כ"ב ל‑א"ם זה בתפילה החשאית, הסודית, שאומרים בחשאי אחרי שגמרנו לומר את ה"וּבְכֵן" = 78 פסוקים לפני תקיעות השופר. אלו, 70 פסוקים של למנצח – 10 פעמים 7 ואחר כך עוד 8 פסוקים שמתחלקים ל‑ו' פסוקים של קר"ע שט"ן ועוד ב' פסוקים, אחד בתחילה, "מן המיצר" ופסוק אחד בסוף, "עלה אלוקים בתרועה"! והנה, אחרי כל הסדר הפסוקים ה"הנורא" הזה – ישנה תפילה חשאית – נקרא ונסביר:

"יהי רצון מלפניך י‑ה‑ו‑ה אלהינו ואלהי אבותינו אלהי המשפט שבזכות אלו השמות היוצאים מר"ת: א"ל נ"א ק"רב ת"שועת מ"צפיך פ"חודך ס"ר ת"וציאם מ"מאסר. פ"דה ס"ועים פ"תח ס"ומים י"מינך מ"צפים. ד"לה י"וקשים ו"קבץ נ"פוצים ס"מוך י"ה מ"ופלגים. שתקרע המסכים והמקטריגים אשר הם מבדילים בינך ובין עמך ישראל ארוממך אלהי המלך המשפט שומע קול תרועת עמך ברחמים".

כ"ב אותיות – ואם כן, את כל התפילה הזאת אומרים כולם בחשאי, בינם לבין עצמם. ונשאל: מה יש כאן בתפילה הזאת? יש פה איזה שיר עליו מיוסדת התפילה הזאת – כמודגש בראשי התבות ואם נספור נוכל לראות שיש בזה 22 = כ"ב מילים – שבהן מסומנים ראשי התבות! ואם כן, הפיוט שיוצא מאותם ראשי תבות – מזכיר לנו עוד דבר דומה לזה – והוא הפיוט של רבי נחוניא בן הקנה: אנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה וגו'! שהוא מיוסד על השם של מ"ב אותיות! כלומר, הוא לוקח את השם של מ"ב אותיות – ועושה מזה תפילה! ואם כן, כאן לקחו קדמונינו את השם הקדוש של כ"ב אותיות – ועשו מזה תפילה!

שם מ"ב – כל זאת בא לאחר שקודם אנחנו אמרנו שם אחד, "קר"ע שט"ן", מתוך השם של מ"ב אותיות! שם זה הוא השני – כנגד יצחק אבינו – שהוא הכח לקרוע את כל המסכים – כמו שהסברנו קצת בשיעורים קודמים! וכן, אפילו כתוב שמי שיודע כוונות – אזי ביחד עם ה"קר"ע שט"ן" הוא בעצם מכוון את כל השם של מ"ב אותיות! אם כי שהוא מייחד את השם השני של "שם מ"ב" שהוא ראשי התבות: "קר"ע שט"ן"! וכאמור, העיקר כאן הוא ראשי התבות של השם של כ"ב אותיות!

והנה, מאיפה יוצא השם של מ"ב אותיות? מוסבר בפרטיות בספר הפרדס של הרמ"ק – ששם מ"ב יוצא מתוך מ"ב האותיות הראשונות של התורה! כלומר, "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ: וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" – מאות ב של בראשית ועד לאות ב של בהו! בפסוק הראשון יש י"ד י"ד אותיות ובפסוק השני יש עוד י"ד אותיות ובסה"כ: מ"ב אותיות! כלומר, שלוש ידות זה מ"ב = 42 (וכן מ"ב ר"ת מעשה בראשית)!

כמו כן, יש באותן מ"ב אותיות ג' אותיות ב! ושוב, האות הראשונה היא ב וכן האות השביעית היא ב והאות המ"ב גם היא אות ב! ואם כן, ג' אותיות בית – הם כנגד ג' בתי המקדש. ואם כן, אות ב הגדולה של בראשית היא כנגד בית המקדש שעתיד להבנות; ויש אות בית של "ברא" במקום השביעי. ויש גם אות בית של "בהו" – היא האות המ"ב של התורה! והנה, על ידי חילוף אותיות על פי סוד וסדר שמפרט רבינו הרמ"ק בספר הפרדס – והוא, שאות ב של בראשית מתחלפת באות א של "אנא"(בכח גדולת..); אות ר של בראשית מתחלפת באות ב של "בכח"; וכך הלאה לפי הסדר.

בראשית – ואם כן, זה מה שנאמר, שהמקור של שם מ"ב האותיות אלו מ"ב האותיות הראשונות של התורה! ושוב, המקום של ג' אותיות ב – מתחילת התורה הוא: ב ראשונה, ב השביעית, ב הארבעים ושתים! ואם כן, הסגולה המיוחדת של שם מ"ב ר"ת מעשה בראשית – זה לברוא את העולם. ואכן כך כתוב שבשם זה של אנא בכח ה' ברא את העולם!

קישוטים – ואם כן, המיקומים רומזים כאן לסוד המנורה: כל המנורה היא מיקשה אחת אבל היא מחולקת לשבעה קנים וכן יש למנורה מ"ב קישוטים: יש למנורה כ"ב גביעים. וכן יש למנורה י"א כפתורים. ויש למנורה גם ט' פרחים. ובסה"כ הם מ"ב קישוטים!

כאמור, מ"ב קישוטים ושבעה קנים וביחד הם מ"ט = 7²! וכן יש עוד 1, הכולל, הוא שער ה‑נ = 50! היינו המנורה בעצמה – מקשה אחת היינו ג' המיקומים של האות ב: 1 (המנורה כולה) 7 (קני המנורה) 42 (קישוטי המנורה), הכל יחד עולה 50: (1 ﬩ 7 ﬩50 = 42 ) כמו כן, רבוע 1 ועוד רבוע 7 עולה 50: (  1²  ﬩ 7² = 50).

נחזור, הסברנו בשיעור הקודם שהשפע שהמלך משפיע ומיטיב עם העם שלו הוא בדרך של "יש מאין" ולא בדרך של השתלשלות עילה ועלול. וממילא, גם המלך צריך לדעת את הסוד הזה של מ"ב אותיות כלומר, להמשיך שפע בדרך של רוממות והתנשאות, של בריאה יש מאין, של העלם הבורא מן הנברא! לכן גם כתוב שהשם של מ"ב אותיות זה שם של גבורה, שהרי גבורה זה "העלם הבורא מן הנברא"! ואם כן, זה כל שנאמר כאן לגבי שם מ"ב ע"פ קבלה!

שם של כ"ב – כאמור, יש שם של כ"ב אותיות – השם שלפנינו בתפילה החשאית שאומרים לפני התקיעות. תפילה זאת נאמרת רק פעם אחת בשנה. כזכור, את "אנא בכח" וגו' אנו אומרים בכל יום, ואפילו כמה פעמים ביום! כאמור, השם של כ"ב אותיות זה הרבה יותר סודי ואומרים רק לפני התקיעות בראש השנה!

מאיפה יוצא השם של כ"ב אותיות? הוא יוצא מברכת כהנים! מ‑כ"ב האותיות הראשונות של ברכת כהנים! בברכת כהנים 15 מילים ו‑60 אותיות וביחד הם 75= כהן! ואם כן, עושים גם כאן חילוף אותיות: לוקחים את כ"ב אותיות ראשונות של ברכת כהנים – 9 מאות י של יברכך עד סוף שם הוי', ו־13 מאות ו של וישמרך עד סוף שם הוי' שבברכה השניה:

יְבָרֶכְךָ י‑ה‑ו‑ה וְיִשְׁמְרֶךָ

 יָאֵר י‑ה‑ו‑ה | פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ

יִשָּׂא י‑ה‑ו‑ה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם

והנה, הפסוקים מתחלקים ל־5 תיבות ו־10 תיבות, סוד השלם וחצי. יוצא לנו שבתוך ה' מילים הראשונות ספרנו כ"ב אותיות – וזה בדיוק כמו שנגיד: מתוך ה' מוצאות הפה יוצאות כ"ב אותיות! בעשר המלים הבאות יש 38 אותיות. היחס של 38-22 קרוב לחתך זהב (אך 23-37 קרוב עוד יותר)!

אם כן, מ‑ה' המילים הראשונות של ברכת כהנים יוצאות כ"ב האותיות של השם של כ"ב אותיות! חילוף האותיות כאן נעשה על ידי החלפה לפי הסדר עם ראשי התבות המסומנים בתפילה החשאית!

"יהי רצון מלפניך י‑ה‑ו‑ה אלהינו ואלהי אבותינו אלהי המשפט שבזכות אלו השמות היוצאים מר"ת י א"ל ב נ"א ר ק"רב כ ת"שועת ך מ"צפיך י פ"חודך ה ס"ר      ו ת"וציאם ה מ"מאסר. ו פ"דה י ס"ועים ש פ"תח מ ס"ומים ר י"מינך ך מ"צפים. י ד"לה א י"וקשים ר ו"קבץ י נ"פוצים ה ס"מוך ו י"ה ה מ"ופלגים. שתקרע המסכים והמקטריגים אשר הם מבדילים בינך ובין עמך ישראל ארוממך אלהי המלך המשפט שומע קול תרועת עמך ברחמים".

פרו ורבו – אם כן, לפי זה השם של כ"ב הזה אינו שם של גבורה כמו שם של מ"ב, השם של בריאת העולמות. אלא זה שם של ברכת כהנים! אם כי שה' ברא את העולם עם כ"ב אותיות – אבל זה יוצא מברכת כהנים! והנה, ברכת כהנים כוללת את כל הברכות שיש בעולם! ובכל אופן, אם לייחד ברכה אחת עיקרית – כמו שה' ברך את אדם וחוה ביום הבראם, בראש השנה – הוא ברך אותם ב"פרו ורבו"! ושוב, עיקר ברכת כהנים היא להפרות, גם ברוחניות וגם בגשמיות, את עם ישראל! וזה שייך גם לתקיעת שופר – שהרי כתוב שהשופר זה הרחם!

והנה, כאשר תוקעים בשופר מולידים נשמות, מוציאים לאור עולם נשמות חדשות! ואם כן, זאת היא כוונה פשוטה שהשם הזה, שיוצא מברכת כהנים – זה הכח האלוקי הפנימי שטמון בתוך ברכת כהנים! וכן, ברכת כהנים ר"ת כ"ב וכן הכתוב אומר: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל"! ושוב, בך – ב‑כ"ב אותיות התורה!

והנה, השם של מ"ב = 42 מתחלק ל‑7 פעמים 6 – ובכל שם פרטי בו, כמו קר"ע שט"ן, יש 6 אותיות! כך, באותו אופן, השם של כ"ב אותיות מתחלק לארבעה באופן זה: 5 האותיות הראשונות: א, נ, ק, ת, מ הוא נקרא שם פרטי בפני עצמו! אח"כ יש: פ, ס, ת, מ  גם זה שם פרטי בפני עצמו! אח"כ יש: פ, ס, פ, ס, י, מ גם זה שם פרטי בפני עצמו! אח"כ בא השם האחרון: ד, י, ו,נ,ס,י,מ גם זה שם פרטי בפני עצמו! חשבון הגימטריא של כל כ"ב אותיות אלו הוא: 1681! והנה, 1681= 41²! ואם כן, מה שאנו רואים כאן זה הקשר העצמי, העיקרי, למה שאמרנו שהזוג של ראש השנה הם: כ"ב – מ"א!

נחזור, ראינו את השם של כ"ב אותיות שסכומן בגימטריא 1681= 41²! מה היה אצלנו מ"א במשולש? (סכום כל המספרים מ1 ועד 41) כלומר, משולש 41 = 861 = ראש השנה! לעומת זאת, מ"א בריבוע = 1681 זאת הגימטריא של שם כ"ב אותיות!

מלכות פה – ואכן, זה דבר שאפשר להאריך בו מאד ואין כאן הזמן לזה. ואם כן, נמשיך מכאן לפלא השני שקשור לכל זה! והיא, התופעה השניה, העיקרית, של ראש השנה – לגבי היחס בין השנים: שם כ"ב אותיות והמספר מ"א! נחבר את שני המספרים: כ"ב ועוד מ"א = ס"ג = 63! שנקרא בקבלה שם ס"ג! אם מוסיפים כאן עוד כ"ב נקבל: 85 = פ"ה! ובמאמר מוסגר: כאשר אנו קוראים בפרשת "כי תבוא" במנחה בשבת, ובימי שני וחמישי, אזי הפסוק שמסיים הוא בעצם הפסוק האחרון של העולה השני. וזאת תופעה מיוחדת בפרשה זאת שלא קוראים עד סוף העולה הראשון אלא עד סוף העולה השני! והנה, הפסוק המסיים, החותם, את הקריאה בימים אלו הוא: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ"! זהו פסוק מאד מאד חשוב, ומוסבר בחסידות שפסוק זה קשור עם כל הברכות של הימים הנוראים!

נאמר כאן ווארט אחד. ילד בר מצוה נוהג לחזור על הפסוק הזה במסיבת בר המצוה שלו – ועל פי החסידות הדיוק הוא שכתוב כאן: "הַשְׁקִיפָה" = 500 = פרו ורבו! וכן, המילה השקיפה מסתיימת במילה "פה". והנה, הדיוק הראשון כאן הוא מה זה: "מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם"? למה צריך לחזור ולומר גם "מִן הַשָּׁמַיִם"?

אות בתורה – והנה, השמים זה כינוי לתורה – ומפרשים בחסידות שלא רק שמבקשים שה' ישקיף מן השמים עלינו לטובה, "מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ", כביכול מהמקום הנבדל שלך – אלא מבקשים באופן מיוחד שתסתכל עלינו מן השמים כלומר, דרך המשקפת של התורה! וזהו שכתוב שהתורה מגדילה, כמו זכוכית מגדלת, שהתורה מדגישה ומגדילה את ערכם של נשמות עם ישראל הקדושים! ושוב, לכן אנו מבקשים מה' שיסתכל עלינו דרך השמים, דרך התורה. כלומר, איך אנחנו כתובים בתורה! וזהו שידוע שלכל יהודי יש אות בספר תורה (ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם)!

השביעי בחב"ד – והנה, הרמז בפסוק הזה הוא כל כך חשוב, וגם מובא בספרי הקבלה שבפסוק זה יש כ"ב מילים אבל יש פ"ה אותיות! פ"ה = 85 הוא מספר השראה (7²﬩6²) כאשר 7﬩6=13 = אחד, דהיינו פה אחד! כלומר, שניתן לציירו באופן גיאומטרי סימטרי! וכן, צריך לשים לב ליחס בין כ"ב המילים שבפסוק – לבין פ"ה האותיות שבפסוק!

והנה, אם יש כ"ב מילים – סימן שיש בהם כ"ב ראשי תבות וגם כ"ב סופי תבות! והשאלה היא: כמה אמצעי תבות יש בפסוק? והנה, ספרנו מ"א = 41 אותיות שהן אמצעי תבות! ואם כן, אנו רואים עוד דוגמא מובהקת של הקשר בין המספרים כ"ב ו‑מ"א! והנה, ה‑כ"ב זה יוצא מה‑פ"ה – וכתוב בפרוש בכתבי האריז"ל שבכל פעם שכתוב פה וצריך לכון כוונות – אזי מכוונים שם ס"ג ועוד כ"ב  שביחד הם פ"ה!

נחזור, בפסוק יש פ"ה אותיות – אם נוציא את כ"ב ראשי התבות – ישארו לנו ס"ג אותיות! אותו דבר אם נוציא את כ"ב סופי התבות – ישארו לנו ס"ג אותיות! אבל, אם ניקח את כ"ב ר"ת, ואת כ"ב ס"ת – מה ישאר באמצע? ישארו מ"א אותיות אמצעיות! עד כאן המאמר המוסגר!

כ"ב, מ"א – נחזור, ראינו מאמר מוסגר שעסק בקשר בין כ"ב ל‑מ"א! והנה, זהו משהו מופלא בין שני המספרים הללו. כאמור, ראינו את השם הקדוש של כ"ב אותיות שהוא מהדברים הכי קדמונים, עתיקי יומין, בחכמת הסוד ולא בכדי שהדבר הזה שוה מ"א בריבוע שעולה 1681!

פלאי פלאים – והנה, יש עוד תופעה בקבלה, דבר פלא ממש, זהה לחלוטין לתופעה שראינו בהקשר לשם של כ"ב אותיות! כלומר, יש עוד שם קדוש בקבלה שהיחס בו זה בדיוק אותו הדבר – ועל כן, "על פי שנים עדים יקום דבר"! ושוב, אם הדבר שראינו הוא פלא – אזי התופעה השניה שנציג – זה כבר "פלאי פלאים"!

שם המיעוט – והנה, השם שנציג עכשיו אינו כתוב במחזור לראש השנה – אבל היות שהתופעה היא זהה לחלוטין – הרי ראוי מאד לכלול גם אותה באיזה מחזור חדש – ולהדפיסה ליד השם הקדוש של כ"ב אותיות אותו ראינו במאמר המוסגר! כדאי לדעת, שיש הרבה ספרי קבלה בהם יש כל מיני שמות קדושים – וכאשר מסתכלים שם על האותיות – לא מבינים מה קורה כאן בכלל! אחד מהם הוא השם הקדוש שיוצא מדברי יעקב אבינו וכתוב כך: צ, ד, נ, ל, ב, ש! לשם זה מיוחסות סגולות רבות! נסביר: אנחנו לא נוהגים לכתוב "קמיע" – אבל מי שכן נוהג לכתוב קמיעות יודע ששם זה הוא מאד מאד נפוץ, וחשוב ביותר לכלול אותו בתוך קמיע! ואכן, קשה מאד להבין איך משש אותיות אלו יוצאות כ"ב האותיות של השם של כ"ב הנ"ל? בשביל להבין זאת צריך את ספר הפרדס של הרמ"ק!

מעט – כאמור, שש האותיות: צ, ד, נ, ל, ב, ש באות מפרשת מקץ – מדברי יעקב לבניו היורדים מצרימה לשבור בר: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים". ובהמשך כתוב: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי"! וממילא, אם אין לי את החוש הזה מיד לזהות מאיפה השם הזה בא – צריך לחפש זאת בתורה! ואכן, כאן זה הרבה יותר קל שהרי אין כאן חילוף אותיות – כאן זה יותר פשוט! שהרי זה ראשי תבות של פסוק! ובכל אופן, לא כל ראשי תבות של פסוק בתורה זה שם קדוש עם סגולות נפלאות שכותבים בתוך קמיע – או משתמשים בשם זה בצורה אחרת (מה שנקרא קבלה מעשית).

כאמור, יעקב אבינו שולח מתנות ליוסף הצדיק ביד בניו היורדים מצרימה לשבור בר ולפדות את בנימין! ואם כן, מה שולח יעקב ליוסף במצרים: צֳרִי, דְּבַשׁ, נְכֹאת, לֹט, בָּטְנִים, שְׁקֵדִים! כלומר, היו ליעקב הרבה כוונות וכן, זה מ"מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" – הכל טעים מאד! ושוב, בודאי היו ליעקב כוונות נוספות – מעבר לטעם וכו'! ואם כן, ראשי התבות של זמרת הארץ הם מרכיבי השם הקדוש: צ, ד, נ, ל, ב, ש! כלומר, בעצם שולח יעקב את השם הזה ליוסף הצדיק! ורמז: ראשי התיבות של המילים "ואל שדי יתן לכם רחמים (לפני האיש)" עולות ישראל עם חמשה כוללים (אחד לכל אות)

סגולה – מהי הסגולה הראשונה של שם זה, לפי הפשט של המוצא שלו? הסגולה להמתיק משפט! הרי האחים עמדו למשפט אצל יוסף – הם באים לשופט וזה לא פשוט בכלל! צריך לפייס את השופט, ועדיין לא יודעים מי זה האיש הזה, השופט! וממילא, צריך לשלוח לו מבחר "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ"! ואכן, כאן יש לנו מקור לתפוח בדבש בראש השנה – שהרי הדבש הוא המרכיב השני של המנחה!

נחזור, הסגולה הראשונה השם הקדוש: צ, ד, נ, ל, ב, ש היא ממש על דרך הדין של ראש השנה שהוא "יום הדין" – שיש להמתיקו! וכזכור, אם הדבש יכול לצאת מהשן של ר' זושא מהניפוליא – אז כנראה שכל המנחה הזאת היא בסימן המתקה ויכולה גם לצאת מתוך הפה של "הבעל תוקע"! מה זה שופר? מציירים שופר! אם ראיתם פעם כיצד מסדרים מגשי פירות, מעדנים, ממתקים ומשלבים גם ציור של שופר שופע מעדנים – מה שנקרא: ("קרן השפע", כאשר השפע מגיע למטה מהקצה הצר של השופר – מה שנקרא מעט)! ואם כן, יש להניח שגם יעקב שלח את מעדני זמרת הארץ ארוזים בתוך שופר! וזהו שכתוב: "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה"! היום צורה זו מוכרת כעבודה זרה יוונית, אך כמו נחש הנחושת של משה רבינו שאנשים טעו אחריו עד שחזקיה כיתת אותו, כך גם לעבודה זרה יוונית זו יש מקור בקדושה וזה המקור.

שופט – ואם כן, מה זה "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ"? זה הפסוק שלמדנו קודם: "זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ" – בהמשך גם נספר איך הרבי התיחס לביטוי "מִזִּמְרַת הָאָרֶץ" – וכן יש לנו ניגון קל שנוכל לשיר! ושוב, מה זה זמרת הארץ? והנה, יש פה דבר סגולה – שכאמור, הסגולה המפורשת של השם הקדוש של זמרת הארץ – הוא להמתיק דין! וזה דוקא אצל שופט! ואכן, כאן אנו עומדים בדין אצל "שופט כל הארץ" וצריך להביא לו שופר, קרן שופר, מלא "זמרת הארץ"! כידוע ששופר-שופט מתחלפים, כאשר נחליף בין ה־ט וה-ר בסוד אל,ב"ם, זהו הצירוף המכוון כנגד ספירת ההוד.

זמר לבבי – ושוב, מה זה "זמרת הארץ"? (דורשים ש"הארץ" – זה מלשון האַרץ, לב (באידיש ובאנגלית heart) – כלומר, זמרת הארץ – זה זמר שיוצא מהלב! וכן, יש ניגון "פקל" שזה זמרת הארץ לפי הרבי! יש ניגון יותר עמוק, ליבו של הרבי – שזה ודאי זמרת הארץ! יש ניגון בחב"ד, ניגון של הלב – מעיירה חסידית מפורסמת! ושוב, כדי להמתיק את הדין צריך לשלוח מזמרת הארץ, "זמר לבבי","זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ"!

הרמ"ז – סגולה נוספת של השם צ, ד, נ, ל, ב, ש כתובה בספרי הקבלה. רבי משה זכותא כותב בספרו על שמות קדושים ומפרט מה הסגולה של כל דבר ודבר. לגבי השם של "זמרת הארץ" – אומר רבי משה זכותא – שכותבים אותו כדי לעצור מגפה ל"ע! ושוב, הפשט של שם זה הוא כאמור: להמתיק דין! וזה ממש ממש כמו ראש השנה! ושוב, בכתבי הקבלה של המקובלים העוסקים בקבלה מעשית, קמיעות, השבעות וכו', ויש כאן להזכיר שאנחנו לא עוסקים בזה – ורק מנסים ללמוד מזה, להשתמש בשכל וללמוד. ושוב, הרמ"ז אומר ששם זה סגולתו לעצור מגפה!

שמירה – סגולה נוספת של שם זה היא שהוא שם שמעודד פוריות ושומר על הריון! כלומר, אם יש אשה שזקוקה לשמירת הריון – אזי חשוב לדעת שהשם הקדוש שמסוגל לשמור על הריון הוא שם צ, ד, נ, ל, ב, ש, השם של זמרת הארץ! ושוב, אפשר לומר פשוט מאד, אם האשה צריכה שמירה – צריך לתת לה הרבה: צֳרִי, דְּבַשׁ, נְכֹאת, לֹט, בָּטְנִים, שְׁקֵדִים והכל בתוך שופר – (ולבטח ישתפר מצבה)!

ואם כן, כדאי לנו לרדת לתוך סוד השם הזה – בגלל שהוא מאד מאד מסוגל (בדוק ומנוסה)! והנה, לא צריך לעשות מזה תפילה בכלל – בגלל שהתורה כבר עשתה את התפילה! ושוב, השם הקדוש בפני עצמו זה רק ראשי התבות צֳרִי, דְּבַשׁ, נְכֹאת, לֹט, בָּטְנִים, שְׁקֵדִים! ואכן, כבר ראינו שהתורה עשתה מזה שיר: זמרת הארץ! והנה, בשם הזה בעצמו יש 6 אותיות ועוד 16 אותיות בשש המלים שהשם הוא הראשי תבות שלהם 4² = 16 אותיות! צ,ד,נ,ל.ב.ש = 476 = מלקוש = 7 פעמים חיים = כ"ח פעמים טוב! וכמובן, שם זה יוצא מ‑6 מילים של "זמרת הארץ"! והנה, ב‑6 מילים אלו, שנקראות "ששת המינים" יש בסה"כ: 22 = כ"ב אותיות! ובגימטריא הן שוות כמו השם של כ"ב אותיות: 41² = 1681! ריבוע זה של 41 מתחלק לשני משולשים: ראשי וסופי התיבות עולים 1275 שזה 50 במשולש, ואמצעי התיבות עולים 406 שזה 28 במשולש ושני המשולשים הללו יחד משלימים ל41².

נסכם: ההתאמה כאן בין שני השמות – השם של כ"ב אותיות והשם של זמרת הארץ – זה פלאי פלאים! ושוב, ששת המינים של זמרת הארץ הוא בדיוק  בנוי כמו על משקל השם הקדוש של כ"ב אותיות – שמכוונים ואומרים, אמנם בחשאי – אבל אומרים זאת כל הקהל כתפילה: יהי רצון... לפני התקיעות. ושוב, אחרי כל הרעש הגדול של שבע פעמים "למנצח" וכל הפסוקים עד לתפילה זאת. אם עד כאן היה זה בגדר "קלא פנימאה דאישתמע" – הרי התפילה בחשאי היא כבר בגדר: "קלא פנימאה דלא אישתמע''! ושוב, התפילה בחשאי יותר עמוקה – (וראה גם בספר שם משמואל: "ושורש וראשית כולם הוא הבל הלב קלא פנימאה דלא אשתמע. וזהו ענין קול שופר שהוא ראשית ושורש הדיבור")!

ושוב, כאן ראינו סוד של כ"ב אותיות שהחשבון שלהם הוא מ"א בריבוע – ופלאי פלאים, ישנה גם תופעה דומה, מדויקת, שראינו בכ"ב אותיות של השם של זמרת הארץ – שהחשבון גם כאן הוא מ"א בריבוע! ושוב, ההתאמה הזאת בין שני השמות הקדושים בתורה – זה ממש מפליא!

מעט מעט – כל מעט הוא אותיות טעם – טוב טעם של זמרת הארץ, ואם כן ראוי מאד בראש השנה בכלל ולפני התקיעות בפרט גם להתיחד עם זמרת הארץ! כלומר, עכשיו מורידים לאיש מנחה: "וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים"! והנה 'מְעַט' ו'וּמְעַט' יחד עם שני אותיות ו של 'וָלֹט' ו'וּשְׁקֵדִים' = 256 = אהרן = 16², נמצא שהכל יחד עולה 16²﬩41². כמו כן, האותיות החרוקות (צרִי בטנִים שקדִים) עולות 256!! רק המילים "והורידו לאיש מנחה" = 681 (﬩1000 = 1681 = 41²) = תרועה = 3 פעמים ברכה. ראשי וסופי התיבות עולים 1408 שזה 22 פעמים 64, אמצעי התיבות עולים 1210 שזה 22 פעמים 55. כל הפסוק עולה 22 פעמים מעט!! בכל הפסוק יש 11 תבות ו־46 אותיות, 11 פעמים 46 = 506 = יהלום 22! (יהלום הינו משולש כפול, ונחשב אותו בצורה הזו: 22∙23).

כמובן שאפשר להאריך כאן מאד מאד מה הענין של כל אחד בפני עצמו – ובמיוחד, למה שני הראשונים כאן הם "מעט ומעט"? וכן, זה מזכיר לנו גם את: "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ"! ידוע ש"מעט מעט" = 238 = רחל – זה תיקון רחל, בנין פרצוף רחל. וכן, מעט = דמעה = 119! כלומר שהכוונות של רחל אלו שתי דמעות כאשר כל דמעה = מעט! בעבודת ה' זה, "כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" – שאנו צריכים למעט את עצמנו מיעוט אחר מיעוט!

הנה, גם על דבש כתוב מיעוט: "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ" – מספיק לאכול מעט דבש!

צֳרִי – זה לשון רפואה. כאן הוא הראשון – ו"הכל הולך אחר הפתיחה" כלומר, כל השם הזה זאת רפואה לנפש ורפואה לגוף! כתוב שכל כדור, כל תרופה – מספיק במעט ממנה – לא צריך הרבה כמו, שכתוב על הדבש. מסבירים בחסידות – למה תרופה בכלל היא בגדר "מועט המחזיק את המרובה"? ואומרים, שהכדור, התרופה – זה משהו חזק מאד ואסור לקחת הרבה! והנה, הסיבה לזה בגלל שהתרופה באה מעולם העקודים – שכל האורות המרובים – עקודים, מרוכזים בכלי אחד – מרוכזים בריכוז עצום בכלי אחד! והנה, האוכל שמזין אותנו ומבריא אותנו – בא מעולם הנקודים – אבל התרופות באות מעולם יותר גבוה מכל האוכל שאוכלים – כלומר, זה בא מעולם העקודים. ולכן, מספיק "מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ".

דבש – והנה, התענוג, שזה פנימיות הכתר – גם ממנו ראוי לקחת רק מעט (תענוג = 23² בגימטריא חדוה (הקשורה לראש השנה) ויחד עם 41² (ששת המינים של זמרת הארץ) = 2 פעמים 1105 = 2210 = 24² ﬩ 23² (תענוג), נמצא ש־1105 = תענוג ﬩ 24² (1105). 1105﬩24²=1681, שהציר האמצעי שלו הוא 23², וכל כנף היא 24². אותיות המילוי של שש האותיות צדנלבש (כאשר נכתוב צדי לשון תהו ולא צדיק) עולות 1014 = 6 פעמים 169 – 13². ושוב, אם השם הזה מסוגל לשמירת הריון כלומר, שמתוך כל ששת המינים – העיקר זה הבוטנים – לשון בטן! ושוב, השם צ, ד, נ, ל, ב, ש – שומר על פרי בטן – רק שרש"י אומר שאינו יודע מה זה בוטנים, הוא אינו בטוח מהו הצמח הזה! (הערת העורך: רמז: בטן – ט' חודשי ההריון בבטן ואותיות בן בחוץ – זה הפרי בטן!)

וּשְׁקֵדִים – שקדים אנחנו מכירים – ומכולם הוא הידוע ביותר! שקדים זה אותיות קֹדשׁים שקד הוא קֹדֶשׁ! השקד לוקח לו כ"א ימים, שלושה שבועות להצמיח את הפרי ולהבשיל – אבל קוטפים את הפרי מאוחר יותר ביום ה‑כ"ב! אומרים חז"ל שהשקד ממהר להבשיל יותר מכל שאר הפירות!

ואם כן, השקד הוא בסוד כ"ב וקשור עם כ"ב ימי המועדים בחודש תשרי – ועם שלושת השבועות בין י"ז תמוז ו ט' באב! וע"פ חז"ל – תקופה זאת היא תקופת גידול השקד! ושוב, כ"ב הימים של חודש תשרי גם הם כ"ב ימים של קדושה, של קֹדֶשׁ!

נחזור, זה שיש כאן בהרכב הזה של ששת המינים של השם של זמרת הארץ – כ"ב אותיות והגימטריא היא: מ"א בריבוע = 1681 בדיוק כמו בשם של כ"ב אותיות – זה דבר מפליא!

שירת הארץ – כאמור, את ששת המינים של זמרת הארץ, כולם מזמרים ומשבחים אותם וזה לכאורה הפשט. והנה, הרבי מביא ווארט ידוע האומר ש"זמרת הארץ" – אלו שירים מארץ ישראל! וכן, הרבי בעצמו, בשעת התוועדות – כאשר באו לבקר את הרבי חסידים מארץ ישראל – הוא ביקש מהם שיביאו לו (כאילו הרבי מבקש שיביאו לו את המנחה של זמרת הארץ) לאיש, לצדיק יסוד עולם – מזמרת הארץ – וכוונתו היה שיביאו לו – שישירו לו שיר משירי ארץ ישראל! ואז שרו את השיר: "הושיע את עמך וברך את נחלתך"! והנה, מאז הפך שיר להיות גם שיר חב"די – מה שנקרא שהשיר אומץ על ידי החסידים והפך להיות גם שיר של ראש השנה. ואכן, יש הרבה סוגים של אימוץ – אחד מהם זה פשוט לאמץ – שהרי כל דבר אתה יכול לאמץ! זה נקרא: לאמץ ניגון! הסברנו שדורשים את המילה הארץ – גם מלשון האַרץ – לב – וממילא כדאי לשיר מזמרת הארץ גם שיר חב"די פנימי יותר. כלומר, כל הסיום הזה של זמרת הארץ – היה כדי שנוכל לשיר שירים אלו, קלים ושמחים וגם שירים עמוקים יותר – ישר מתוך הלב היהודי – ולשייך אותם לראש השנה! וזהו, שמזמרת הארץ הביאו ליוסף, שמבית האסורים יצא למלוך בראש השנה – ובאותו יום הוא נעשה שופט כל הארץ – ואז כולנו צריכים להביא לו מנחה! כאן מסתיימת ההקלטה!

כתיבה וחתימה טובה – לשנה טובה ומתוקה

 

נספחים

להקלת העיון – נחזור ונציג כאן את פרצוף טעמי הרס"ג

וכן את הקבלת טעמי הרס"ג לספירות

ולבסוף, את נוסח התפילה החשאית

פרצוף טעמי הרס"ג

הקבלת טעמי הרס"ג לספירות

מה שצונו הבורא יתברך לתקוע בשופר בראש השנה יש בזה עשרה ענינים:

ואמרו במדרש כל השנה השטן מקטרג על ישראל לפני הקב"ה והקב"ה דוחה אותו לראש השנה וליום הדין ובראש השנה בא השטן לקטרג ומביא חמה להעיד על עונותיהם של ישראל. והחמה מעידה והקב"ה אומר לו עד אחד אתה ואין עד אחד נאמן, הבא עוד עד אחר עמך והוא הולך להביא את הלבנה ואינו מוצא אותה שהיא נכסת שנאמר תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו יום שהלבנה מתבקשת ואינה נמצא שהיא מכוסה. ועוד תמצא בכסה בגי' לבנה לרמוז שהיא מתכסה בו. ואמרינן בפסיקתא רבי ברכיה פתח תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו וכי כל החדשים אינם נכסים אלא ליום חגנו והלא ניסן חודש ונכסה ויש לו חג בפני עצמו אלא חודש ויש לו חג וחגו בן יומו ואיזה זה תשרי. ונקרא תשרי על תשרי ותשבוק על חוביהם אימתי בחדש השביעי:

נוסח התפילה החשאית

"יהי רצון מלפניך י‑ה‑ו‑ה אלהינו ואלהי אבותינו אלהי המשפט שבזכות אלו השמות היוצאים מר"ת: א"ל נ"א ק"רב ת"שועת מ"צפיך פ"חודך ס"ר ת"וציאם מ"מאסר. פ"דה ס"ועים פ"תח ס"ומים י"מינך מ"צפים. ד"לה י"וקשים ו"קבץ נ"פוצים ס"מוך י"ה מ"ופלגים. שתקרע המסכים והמקטריגים אשר הם מבדילים בינך ובין עמך ישראל ארוממך אלהי המלך המשפט שומע קול תרועת עמך ברחמים".