1

בע"ה

סוד ה' ליראיו - שער כ"א "הרע כסא לטוב" (ד)

פרק ב

ה' חשוון תשמ"ה – ירושלים

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור זה לימד הרב את פרק ב בשער כ"א בספר סוד ה' ליראיו. הוסבר הרמז "הרע כסא לטוב" העולה תאב, ובהקשר לתכלית הבריאה דובר על הצירוף "תאב שיר", ועל ארבעה מדרגות של שיר בתפלה. לאחר מכן דובר על הקשר בין כסף ועשירות לכח הבחירה החופשית והפיכת "הרע כסא לטוב". לבסוף הוסבר הפסוק "נשא עון ופשע וכו'" ברדך הרמז כבאופן של "הרע כסא לטוב".

א.     ארבע השירות

חיים-טוב-לא טוב-רע

הגענו עד לפרק ב. הגדרנו פה ארבע מדרגות:

חַיִּים, טוֹב, לֹא־טוֹב, רַע [ארבע לשונות אלה יחד] עוֹלֶה בְּדִיּוּק [בגימטריא] ״הָרַע כִּסֵּא לְטוֹב״ [שם הנושא שלנו. זהו יחוד כל ארבע המדרגות], שֶׁכֵּן הוּא תַּכְלִית הַכֹּל —

כמו שהגדרנו בפעם הראשונה, זהו פתגם הבעל שם טוב, שלשונו היא לשון קדוש, "לשון חכמים ברכה", וצריך לדייק וללמוד אותה:

רָאשֵׁי תֵּבוֹת [הביטוי] הָרַע כִּסֵּא לָטּוֹב.

כמו "הכל נהיה בדברו", שמברכים על כל דבר, "הכל נהיה בדברו", זו תכלית הכל. כל ארבע המדרגות, חיים-טוב-לא טוב-רע, כנגד י-ה-ו-ה, כמו שהסברנו באריכות בימים האחרונים, שוה בדיוק לביטוי "הרע כסא לטוב".

הרע כסא לטוב – תאב

וְהוּא ״תאב״

הגימטריא כאן של ארבע המדרגות ביחד, 403, היא מלה שנדרשת בתיקוני זוהר, תאב, שתכף נסביר אותה.

([שתי האותיות] אב — סוֹפֵי תֵּבוֹת כִּסֵּא לְטוֹב, וּשְׁאָר הָאוֹתִיּוֹת עוֹלוֹת ת),

זאת אומרת, 'תאב' מרומז עוד יותר בביטוי "הרע כסא לטוב". "הרע כסא לטוב" הוא חיים-טוב-לא טוב-רע, שביחד הם תאב, כאשר אב הן סופי תבות "כסא לטוב", ושאר האותיו – רע כס לטו – הן ת.

איפה המלה תאב מופיעה בקבלה? כתוב בתיקוני זוהר, שם דורשים שבעים פנים של המלה "בראשית", שכל פן שלה קשור לצירוף אחר של אותיות בראשית. אחד מהצירופים העיקריים שכתוב בספר תיקוני זוהר הוא שיר תאב, שה' ברא את העולם בגלל שהוא תאב לשיר. הרמז הזה הוא רמז מיוחד שקשור למלה האחרונה של התורה, בסוד "נעוץ סופן בתחילתן"[ב]. המלה האחרונה בתורה זה "ישראל", וכתוב שישראל אותיות שיר אל. גם בישראל יש אותיות שיר, רק שישראל זה שיר אל, זה מובא בזוהר, והמלה הראשונה, "נעוץ סופן בתחילתן", בראשית, היא שיר תאב.

תאב בעצמו שייך לאל. תאב עולה יג פעמים אל. אלו גם ספרות הפוכות (13-31). 13 הוא גם אל במספר סידורי. כלומר, המלה האחרונה בתורה היא ישראל-שיר אל, והמלה הראשונה בתורה היא בראשית-שיר תאב, כאשר תאב הוא אל פעמים אל. אל, 31, פעמים אל במספר סידורי, 13.

מה זה 13 פעמים אל? יג מדות הרחמים, שמתחילות "אל רחום וחנון"[ג]. זהו קשר חשוב בין סוף התורה לבין ההתחלה. בשניהם יש שיר.

כתוב בקבלה ששני השירים, השיר של ישראל והשיר של בראשית, הוא פעמיים "כי טוב", בגלל ששיר עולה כי פעמים טוב. עוד פעם, שיר (510) שוה ל-30 פעמים טוב. זאת אומרת, זה שוה ל"כי טוב". יש כאן שיר, "כי טוב", ועוד שיר, וביחד פעמיים "כי טוב". תכף נסביר את זה יותר.

שירת הנבראים

בְּסוֹד ״בְּרֵאשִׁית — שִׁיר תַָּאֵב״. הַתֵּבָה הָאַחֲרוֹנָה בַּתּוֹרָה הִיא ״יִשְׂרָאֵל״ — שִׁיר אֵל — וְ״נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן״ — תְּחִלַּת הַתּוֹרָה: בְּרֵאשִׁית — שִׁיר תַָּאֵב. תַָּאֵב עוֹלֶה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה פְּעָמִים אֵל כְּנֶגֶד שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֶה מִדוֹת הָרַחֲמִים הַמַּתְחִילוֹת וְנִכְלָלוֹת בְּשֵׁם אֵל (שֶׂעוֹלֶה  יג בְּמִסְפָּר סִדּוּרִי), וְנִקְרְאוּ שִׁיר אֵל.

מה הפירוש של "שיר אל"? הפירוש של "שיר תאב" הוא שהקב"ה ברא את העולם בגלל שהוא תאב לשיר. הוא תאב לשיר, כמו "נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים"[ד]. הקב"ה תאב לשיר של הנבראים, לשיר של כל ההויה כולה.

יש ארבע מדרגות של שיר, שהן גם כן ארבע מדרגות בסולם התפלה. כתוב[ה] שתפלה היא בגימטריא שירה. בסולם התפלה יש ארבע מדרגות, לא בדיוק אותן ארבע מדרגות שתמיד כתוב[ו], תפלת העשיה, תפלת היצירה וכו'. זה נקרא ארבע מדרגות של שיר: יש קודם כל שירת הנבראים בפסוקי דזמרה, ובאמת היא תפלת היצירה לפי הקבלה. אבל שם יש את השיר הראשון. בתפלת העשיה אין עדיין שיר. כשאומרים קרבנות בבוקר זה עוד לא שר. רק מתכוננים, אבל זה עדיין לא שיר. מה שנקרא תפלת העשיה הוא עוד לא שר. השיר הראשון מתחיל מפסוקי דזמרה. ומה זה פסוקי דזמרה? בתוך פסוקי דזמרה גופא כתוב שחוץ מ"אשרי", הפרק הכי חשוב הוא פרק קמ"ח, "הללו את הוי' מן השמים" וכו' "וכל צבאם" ו"שמש וירח וכוכבים", ואחר כך "הללו את הוי' מן הארץ" וכל מה שיש בארץ.

הפרק הזה הוא הפרק שכולל 13 הילולים. גם בפרק האחרון של תהלים, פרק ק"ן, כתוב שיש בו עשר מדרגות, אבל באמת השורש "הלל" יש 13. יש שני פרקים בתהלים עם 13 הילולים, 13 פעמים שכתוב "הלל": פרק קמ"ח ופרק ק"ן, שניהם בפסוקי דזמרה. בפרק קמ"ח כתוב 13 פעמים הלל על כל הנבראים – "הללו את הוי' מן השמים" וכו' וכו', קודם "שמים וכל צבאם" ואחר כך "הארץ וכל צבאה". זה פרק קמ"ח – ואחר כך בפרק ק"ן יש את כל מיני כלי השיר, "בנבל וכינור" וכו' וכו'.

הרבה פעמים כתוב בקבלה[ז] שפרק ק"נ כולל עשרה מיני שיר. אבל באמת, אם תסתכלו שם, השורש הלל כתוב 13 פעמים. אותו דבר בדיוק בפרק קמ"ח. רק שהמיוחד בפרק קמ"ח הוא ששם מוזכרים כל הנבראים. כתוב[ח] שכל פסוקי דזמרה נקראו על שם הפרק הזה, קמ"ח, שהוא שירת הנבראים, שכל הנבראים שרים את השיר שלהם לקב"ה. פרק זה, בענין זה, כולל את כל פסוקי דזמרה, אפילו יותר מ"אשרי". בענין זה, שפסוקי דזמרה נקרא שירת הנבראים, העיקר הוא פרק קמ"ח. ידוע וזו גם הלכה, שאם אדם לא יכול לומר את כל פסוקי דזמרה, לפרק הזה יש דין עדיפות אחרי "אשרי".

שירת המלאכים

שוב, בענין של שירת הנבראים זוה הפרק העיקרי. אחר כך יש בברכות קריאת שמע שירת המלאכים. המלאכים אומרים "קדוש" ו"ברוך". זה נקרא שירת המלאכים. לפי קבלה זו כבר תפלת הבריאה. ["כל הנשמה תהלל יה" היא שירת הנבראים] בגלל שזה הפסוק האחרון של כל פסוקי דזמרה. זהו הפסוק האחרון, שבאמת כולל הכל. בתור פסוק אחד זהו הפסוק של "כל הנשמה תהלל יה הללויה", הוא הפסוק העיקרי של שירת הנבראים, אבל בתור פרק אלו שני הפרקים הללו.

אם רוצים פסוק אחד, שהוא העיקרי של הכל, זה באמת הפסוק האחרון של תהלים. הפסוק האחרון של תהילים, שהוא הפסוק האחרון של פרקי התהלים של פסוקי דזמרה, הוא "כל הנשמה תהלל יה הללויה". הוא באמת כולל הכל, בתור פסוק אחד. [מה זה עושה שכופלים אותו?] כנראה שרוצים להעלות את השיר שתי מדרגות. זה "כפלים לתושיה".

עוד פעם, בתור פסוק הפסוק העיקרי של שירת הנבראים הוא "כל הנשמה תהלל יה". אבל בתור פרק – זהו פרק קמ"ח, שההמשך שלו הוא פרק ק"ן. פרק קמ"ח עוסק בנבראים עצמם, ופרק ק"ן בעיקר בכלי השיר, רק שהפסוק האחרון , "כל הנשמה", חוזר לנבראים והוא כולל כל דבר אשר "נשמת רוח חיים באפיו"[ט].

שירת הנשמות

אחר כך, בברכות קריאת שמע יש שירת המלאכים. אחר כך הפסוק "שמע ישראל" נקרא שירת הנשמות. זה נקרא "ישראל... בלחודוהי"[י], זה הביטוי בזוהר. "שמע ישראל" – ישראל הוא שיר אל – רק ישראל בעצמם יכולים לשיר את זה. בזה הם יותר מהמלאכים. "קדוש" ו"ברוך" הם שירת המלאכים, ואנחנו שרים גם כן איתם. אנחנו שרים את כל השירים, את כל המדרגות. אבל בעיקר קדוש-ברוך שייכים למלאכים, רק שגם אנחנו שרים אותם, כמו שירת הנבראים, שגם אנחנו שרים. אבל יש שיר שרק אנחנו יכולים לשיר, שאף אחד אחר לא יכול לשיר, שהוא "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". זו נקרא שירת הנשמות. רק הפסוק הראשון, "שמע ישראל".

שיר אל

אחר כך, כשאומרים "ויעבור הוי' על פניו ויקרא, הוי' הוי' אל רחום וחנון", זה נקרא שיר אל. מה כתוב על זה? שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור שעובר לפני התיבה והוא קרא את התפלה הזאת, "הוי' הוי'", כביכול שהוא התפלל לעצמו על פי פשט. ככה מובא גם בסוד. "ויעבור הוי' על פניו ויקרא", האלקות שבמדרגת ממלא כל עלמין קראה לאלקות במדרגה יותר גבוהה, במדרגת סובב כל עלמין, או שז"א קרא לעתיק, איך שלא נאמר את זה על פי קבלה, ה' קורא לשורשו כביכול, להמשיך משורשו ושר לשורשו "הוי' הוי' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת". הוא כרת על זה ברית, שאם אנחנו נשיר את השיר שלו, אז "ברית כרותה ל-יג מדות הרחמים שאינן חוזרות ריקם"[יא].

אבל מהן י"ג מדות הרחמים? זה השיר של ה', רק שהוא נתן לנו אותו. זהו החידוש שעליו נפל משה רבינו על פניו, שהקב"ה מסר לנו את השיר שלו, מה שהוא שר. עוד הפעם, שירה ותפלה. השיר שלנו בעצם הוא "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". ויש מה שהוא מתפלל, שזה נקרא השיר שלו, "הוי' הוי' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת". הוא נתן לנו וכרת על זה ברית, זה נקרא ברית שלש עשרה, הברית של שלש עשרה מדות הרחמים, שאם אנחנו נזכיר און – "ברית כרותה שאינן חוזרות ריקם". [למה נופלים?] נופלים אחר כך. [למה?] בגלל שזה יותר גבוה מאצילות. כתוב שנפילת אפים היא בטול שמגיע עד א"ק, יותר מאצילות. באמת השירים האלה הם כנגד יצירה ובריאה ואצילות.

[ומה ביחיד?] אפשר לומר את יג המדות בטעמיהן. כנראה, אם ה' נתן אותן. הן לא שייכות לי בעצם, אם הן היו שלי הייתי יכול לשיר אותן לבד, אבל אם זו קדושתו, הן דבר שצריך מנין. "כל דבר שבקדושה צריך מנין"[יב]. כשיש מנין יש השראת קדושתו, ואז יכולים לומר אותן, בגלל שהן לא שלי בעצם. גם "קדוש קדוש קדוש" לא שלי, אלא שאני יותר גדול מזה, יותר מהמלאכים. אבל כאן אני פחות מ"אל רחום וחנון".

"אשקך"

בקיצור, מה הסברנו עכשיו? שבדרך כלל כתוב שבתפלה יש ארבע מדרגות כנגד העולמות: תפלת העשיה, יצירה, בריאה ואצילות. אבל כאן, לפי זה, בתפלה יש ארבעה שירים, שנקראים שירת הנבראים-שירת המלאכים-שירת הנשמות-שיר אל, שהוא שיר אל בעצם, שירת אל. [הרב אמר שאם שרים את השיר אז מה?] "ברית כרותה שאינן חוזרות ריקם" זו הלשון של חז"ל. זה פועל שזה מעורר את הרחמים למעלה. שוב, זה כנגד יצירה, בריאה, אצילות ולפני האצילות. זה ארבע המדרגות האלה. "אל רחום וחנון" הוא כתר. על פי פשט מה זה "אל רחום וחנון"? תיקוני דיקנא, שהם כתר דאצילות. זאת אומרת שזה לפני האצילות. כמו שזה כתר של אצילות, הוא גם עולה ועולה עד אור אין סוף.

"שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד" הוא י-ה-ו-ה באצילות, כך מובא. "הוי' אלהינו הוי' אחד" הם כנגד י-ה-ו-ה, שזו קדושת האצילות, ו"אל רחום וחנון" הוא י"ג תיקוני דיקנא שמהכתר לחכמה. זהו קוצו של י, לפני האצילות, "לפני הוי' תטהרו"[יג], כמו ביום כיפור. היום העיקרי בו ממשיכים י"ג מדות הרחמים הוא יום כיפור, שכתוב בו "לפני הוי'". הוא למעלה משם הוי' – "תטהרו". זהו סוד י"ג מדות הרחמים.

יש גם רמז מאד יפה, שקשור עם מה שאריאל אמר קודם, שיש על כל אחד פסוק עיקרי. הפסוק שכולל את שירת הנבראים הוא "כל הנשמה תהלל יה", שמתחיל עם כ. נקח רק את ראשי התבות של הפסוקים. נבראים מתחיל עם כ, ושירת המלאכים מתחילה עם ק, ושירת הנשמות מתחילה עם ש, ושירת אל מתחיל עם א, בגלל שעל פי האריז"ל היא מתחילה עם אל, "אל רחום וחנון". ["אשקך בחוץ"] מה המשך הפסוק? ["מי יתנך כאח לי"] זו תחלת הפסוק. "אשקך מיין הרקח". באותו פסוק כתובות פעמיים האותיות האלה, בניקוד שונה וממילא במובן שונה.

נדמה לי שאלו הפעמים היחידות בכל התנ"ך שכתובות ארבע אותיות אלה. יש ארבע אותיות: א-ש-ק-כ, מלמעלה למטה. זה הסימן לארבעה השירים, והוא מופיע בפסוק אחד בשיר השירים. הרי שיר השירים הוא המקום הכי טוב שצריך להיות. מופיע בשיר השירים בפסוק אחד בשני מובנים, במובן של נשיקה ובמובן של להשקות. פעם דרשנו באריכות מהן שתי המדרגות האלה, אבל צריך לומר שבתוך השיר גופא יש שתי מדרגות: מדרגה של נשיקה-נשיקין ושל השקאה, "אין אומרים שירה אלא על היין"[יד], השיר קשור עם יין.

ב.     הרע כסא לטוב – תכלית הבריאה

תכלית כוונת הבריאה – שיר תאב

מה שכתוב בזוהר הוא שיש לגלות בתוך המלה "בראשית" למה ה' ברא את העולם. כלומר, מהי תכלית הכוונה של בריאת העולם. זה כלל. לכן יש כל כך הרבה ענין לדרוש את המלה הזאת, "בראשית", בגלל שכל מה שקשור עם המלה הזו לא הולך על בראשית, על מה שהיה, אלא מגלה בתוכה את ה"סוף מעשה במחשבה תחלה"[טו], למה ה' ברא את העולם. זה כלל גדול שכתוב בחסידות.

בִּ״בְרֵאשִׁית״ נִרְמְזָה תַּכְלִית הַכַּוָּנָה שֶׁל בְּרִיאַת כָּל הָעוֹלָמוֹת [לא רק ברמז הזה, בכל הרמזים שקשורים לבראשית, זה כלל שמובא. זאת אומרת, גם הרמז הזה שאנחנו דנים בו, שיר תאב, מלמד למה ה' ברא את העולם. למה הוא ברא את העולם? מהי תכלית הכוונה של בריאת העולם?] — שִׁיר תָּאֵב — עֲלִיַּת הַשִּׁיר וְהָרִנָּה מִתּוֹךְ עֲבוֹדַת הַתַּחְתּוֹנִים כְּשֶׁיְּעַשֶּׂה הָרַע כִּסֵּא לְטוֹב

איך הגענו לכל זה? שתאב עולה "הרע כסא לטוב". כאשר עושים את "הרע כסא לטוב" משלימים את "כי טוב" – שיר הוא "כי טוב" – שהכל טוב, "והנה טוב מאד"[טז]. כל הרע עולה ונעשה כסא לטוב ומשלים את תכלית הכוונה של בריאת העולם.

"בראשית..." – "הרע כסא לטוב"

יש עוד רמז יפה בפסוק הראשון של התורה "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". כמה הוא שוה בגימטריא? 2701, י פעמים רע עם הכולל. הפסוק הראשון בתורה שוה למספר חשוב מכל מיני בחינות אחרות שלא נדרוש עכשיו, כמו המשולש של חכמה וכו' וכו'. אבל כאן, לפי עניננו עכשיו, הוא י פעמים רע, שלמות של רע, עם הכולל. מהו הכולל? ה-א הנעלמת של בראשית. בתוך המלה "בראשית" יש א נחה בדקדוק. יש פסוק בתורה שכתוב בו "מרשית השנה ועד אחרית שנה"[יז], בלי א, היא נעלמת במלה בראשית. אם כן, חוץ מ-א של בראשית, כל הפסוק שוה ל-י פעמים רע. כמו במלה כסא המתחלקת ל-כס א כתוב. א היא הפנימיות, שכל הרע הזה בסוף נעשה כסא לתמוך באחדות הפשוטה של ה-א. זה סוד חשוב בפסוק "בראשית ברא אלהים".

גם כאן, מה הכוונה שהשיר תאב? ש"הרע כסא לטוב", ושהוא גופא השיר. זה נקרא שכל הבריאה שרה לה', בעלית כל הניצוצות של כל הנבראים, שלשם כך הקב"ה ברא את העולם. זהו התענוג. למה זהו התענוג שלו? 'אויף אַ תאוה איז קיין קושיות'[יח], כמו שאומר אדמו"ר הזקן, על תאוה לא שואלים קושיות, לא יודעים למה, אבל ככה זה. כל תענוג בריאת העולם הוא "שיר תאב", שה' תאב לשיר. השיר עצמו הוא "כי טוב", שהכל טוב. מתי הכל טוב? כאשר "תאב", כאשר הרע הוא כסא לטוב. כמו שהסברנו קודם, במלה כסא יש כמה פירושים ולעניננו הוא שהרע מכסה על הטוב על מנת להעלות אותו. זה נקרא תיקון.

רע – בחירה; טוב – ידיעה

זהו סוד הבחירה. בחירה בגימטריא קליפה. לא דיברנו על כך אתמול, זה משהו חשוב. בכל ספרי הקבלה קוראים לרע קוראים קליפה. אנחנו יודעים שהקליפה לפעמים משמשת תפקיד חשוב. היא שומרת את הפרי. זאת אומרת, הפרי הוא הטוב והקליפה היא הרע.

בשביל לאכול את הפרי שצריך לשבור את הקליפה, אבל יש קליפה שנשארת ומתבררת. זה גם נקרא סוד אור החשמל, הבירור של פנימיות קליפת נגה. מה שנשאר הוא מעלה. בקבלה גם זה סוד החשמל שלא נאריך בו עכשיו. ישנה קליפה שנשארת תמיד על הפרי והיא מעלה אותו לעילא ולעילא, עד אין סוף. זהו הרע שהוא כסא לטוב ולכן הוא גם בגימטריא בחירה.

זה גם חלק ממה שדיברנו אתמול, שיש בחירה לגבי ידיעה. ידיעה היא שורש הטוב ובחירה, שבארמית נקראת איתראי[יט], היא שורש הרע. הבחירה צריכה לכסות, הבחירה היא רע-טוב. בחירה טובה היא כאשר אני בוחר בטוב, "ובחרת בחיים"[כ], בוחר בחיים, ובכך אני עושה מהרע כסא לטוב. עיקר הסוד לעשות מהרע כסא לטוב הוא לבחור בחיים. אם אני בוחר בהפך החיים, הרע הוא לא כסא לטוב. זה מה שהתחלנו להסביר אתמול. לעשות את הרע כסא לטוב פרושו להשתמש בכח הבחירה לכסות על הידיעה, ועל ידי כך להעלות אותה.

שוב, הידיעה היא בעצם טוב. אם אני בוחר ברע, הבחירה שלי לא מלבישה את הידיעה. להיפך, אני עושה הפרדה בין הרע לבין הטוב, בגלל שאני לא בוחר במה שה' יודע, ה' בעצם יודע טוב. אם אני בוחר בטוב, הרע נעשה כסא לטוב, הקליפה נדבקת בפרי, שומרת עליו ומעלה אותו.

[אבל הקליפה ממילא שומרת על הפרי] לא, יש קליפה שלא קשורה לפרי בכלל, היא אי שם, היא רק חיצוניות. [אבל היא קיימת בעולם, סימן שהיא שומרת על הפרי] לא, אולי היא נשברה, עכשיו יש שברים, יש קליפות, כמו אחרי שאכלו את האגוז – אין פה פרי בכלל. [אז אם היא נשברה היא כבר לא מפריעה לפרי] לא, היא מפריעה, נשאר לכלוך, טינופת. היא פסולת, זבל. [אבל אם זה נקרא קליפה] אז צריך ש"יתפרדו כל פעלי און"[כא]. הוא דבר שטוב יהיה אם ישברו אותו עוד יותר. יש דברים שעוד לא מספיק התפוררו לדק, כדי לעשות מהם זבל לאדמה. צריך עוד יותר לשבור אותו. איך שלא יהיה, אם האדם בוחר ברע, הבחירה שלו לא מלבישה את הידיעה.

זה מה שהתחלנו להסביר אתמול, שהבחירה צריכה להלביש את הידיעה, והידיעה היא שורש הטוב. אם אני בוחר בטוב, "ובחרת בחיים", הבחירה שלי מלבישה את ידיעת ה', וממילא הרע נעשה כסא לטוב, בגלל שעצם פעולת הבחירה יש בה רע. לכן בארמית בחירה היא לשון רע, כמו שהסברנו אתמול.

מה שאין כן כאשר האדם בוחר במוות, לא בחיים, הבחירה שלו לא מלבישה את הידיעה, ואז באמת הוא עושה פירוד והרע לא נעשה כסא לטוב. לכן כל תכלית כוונת העולם –  כתוב גם בכל הספרים – למה ה' ברא את העולם התחתון הזה? כל הבריאה היתה כדי להגיע לבחירה חפשית, כל התורה והמצוות הן בחירה חפשית.

לפי ההסבר שלנו עכשיו, בחירה חפשית עצמה נועדה שיוכל להיות "הרע כסא לטוב". זה בדיוק מה שכתוב ב"שיר תאב", שכל בריאת העולם היא בשביל שיוכל להיות החידוש הזה, הנמנע הזה, של "הרע כסא לטוב" על ידי בחירה, שהבחירה של האדם תתמוך בידיעת ה' ותכסה אותה. זה נקרא "הרע כסא לטוב". זאת אומרת, על פי פשט הכסא תומך.

כסף – בחירה חפשית

לפני יומיים הסברנו שרע קשור עם כסף. אתמול אמרנו שיש רמז, שרע בגימטריא "לי הכסף ולי הזהב", שהוא בעל המטבע הרע [הוא גם בעל הדעה] כן, 'בעל המאה הוא בעל הדעה'. רק נאמר עוד מלה, שאם רע קשור עם כסף, ועכשיו הסברנו שרע קשור עם בחירה, אז איך הם הולכים יחד על פי פשט? אני רוצה על פי פשט, בעבודה. מי שהוא עשיר, שיש לו הרבה כסף, מה הוא מרגיש? הוא מרגיש פתוח או שהוא מרגיש מכווץ, סגור? הוא מרגיש שיש לו הרבה בחירה. יש לו הכל פתוח, הכל פתוח לפניו.

כסף נותן לאדם הרגשת בחירה חפשית. על פי פשט [אמור לתת] לא, הוא ודאי נותן, רק שבדרך כלל זה נותן לו בחירה חפשית של נפרדות, כמו שאמרנו, שהרע לא כסא לטוב, ולכן הוא רע. אבל כסף, יותר מכל דבר אחר, נותן לך הרגשת בחירה חפשית. לעני מאד-מאד טוב, יותר קל לו לדבר על ענינים של השגחה פרטית, שהכל הוא ה', בגלל שהוא באמת לא מרגיש שהוא יכול לעשות משהו – הוא עני אין לו כסף, אז ודאי הכל מה'. אתה מבין מאיר? כך מרגיש אחד שהוא מאד עני.

כתוב שהניסיון של עוני הרבה יותר קל מהניסיון של עושר, זה כתוב בחז"ל[כב], בגלל שברגע שהוא עשיר עכשיו הכל פתוח, יש לו בחירה גדולה מאד. כעת יש לו הניסיון הכי גדול מה יבחר לעשות עם הכסף הזה. אבל יש תודעת עוני. אפילו אחד שיש לו כסף, יש תודעה של עוני, של עני. תודעה של עני באמת הרבה יותר קלה. כמו שדיברנו אתמול, יש אחד שהוא בעד ידיעה, שהשכל שלו נוטה כביכול לבטל את בחירת עצמו לידיעת ה', כיוון שזה פרדוקס [זה נקרא עני?] כן, זהו עני. הוא נוטה לתת את הכל לה'. לא בדרך בחירה, יש לו נטיה כזאת בגלל שהוא עני. מה הוא יכול לעשות? אין לו כח, הוא לא מסוגל לעשות שום דבר. אבל מי שהוא עשיר – זו כבר עבודה, זה נגד הטבע. יש טבע ויש נגד הטבע. אצל עני הטבע שלו מבטל את הבחירה שלו לידיעת ה'. עשיר, לפי הטבע שלו, הוא בעד הבחירה, הוא בר-בחירה, בעל-בחירה. הוא מרגיש שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

[הרבי בעד עשירות] באמת הרבי הוא בחינת עושר, גם עם ע וגם עם א. כמו שאמרנו אתמול, הרבי כביכול נוטה לצד הבחירה החופשית, שזוהי תכונת עשירות, לכן הוא באמת אוהב שיהיו עשירים. הוא גם עשיר בדעתו. למשל, אחד שבקי בכל הש"ס, בקי בכל התורה כולה, הוא עשיר, וככל שהוא עשיר יש לו נטיה בעד הבחירה. כמובן, אם זה בקדושה זו הבחירה הטובה של "הרע כסא לטוב", שיתמוך ויעלה את הטוב. מה שאין כן עני. כמו בעל תשובה, לבעל תשובה אין הרבה ידע, הוא עני. ככל שהוא עני כך הוא נוטה יותר לבטל את בחירת עצמו לידיעת ה', שהכל בידי שמים.

שוב, שניהם יכולים להיות טובים. כתוב, שעיקר הגאולה תבוא מהעשירים, לא מהעניים. [אפשר להגיד שעני הוא במדרגה מאד פחותה, הוא אפילו לא הגיע למדרגה של בחירה] נכון, יש כל מיני אפשרויות. איך שלא יהיה, כתוב שעיקר הגאולה תבוא מהעשירים, בגלל שלעשירים יש כסף, או שיש להם דעת, איך שלא נפרש עשירות, גם בכסף וגם בשכל, יש לו הרבה בחירה, הוא מרגיש אותה, הוא מרגיש את כח הבחירה, הוא חפשי לבחור. ככל שהוא מרגיש את הכח, שזה תלוי בי, שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, יש לי כסף, אני יכול לקנות, יכול לעשות מה שאני רוצה, כך יש לו עכשיו את הכח לתמוך, להשלים את החפץ של הקב"ה במעשה בראשית, שהרע יהיה כסא לטוב. גם הכהן הגדול היה צריך להיות עשיר, "גדול מאחיו"[כג].

[אני מרגיש דווקא שאחד שיש לו כסף אין לו בחירה בכלל] למה? [כי הוא רק רוצה כסף] אנחנו לא מדברים על זה. מדברים שאם יש לך עכשיו בכיס מיליון דולר בכיס, אז אתה מרגיש שאתה יכול הכל. [אני ארגיש שגמרתי את העבודה שלי...] לא, אולי זה יפחיד, אולי זה יבהיל אותך, אולי זה יותר מדי כסף. אבל אם זה לא יבהיל אותך, אם לא תזדעזע מזה. [אם יש לי מיליון דולר זה כמו שהפכתי למלאך, שאין לי בכלל יותר עבודה בעולם] לא, חס ושלום, זה כבר הסיפור של הבעל תפלה...

[סיפר לי יהודי בשוויץ שהיה אצל הרבי, הרבי התענין בביזנס שלו, הוא עשיר, הרבי אמר לו אני רוצה שיהיה לך עוד ביזנס. הוא יהודי פשוט כזה תמים. אמר לרבי: אתמול הייתי בחתונה והרב בדרשה סיפר משל מהחפץ חיים, על דוד מים עם ברז, שאם אדם יפתח בו עוד ברז לא יהיו לו יותר מים. כך זה עוד ביזנס, כמו עוד ברז לדוד. כך הוא אמר לרבי. הרבי ענה לו שזה מדובר כשיש דוד אחד, אבל אני רוצה שיהיה לכם עוד דוד, שההשפעה תהיה כפולה, שתהיה עשירות.] זהו.

שוב, זה מה שרצינו לומר, שהעושר הוא בחינת בחירה, ולכן עיקר תאוות הקב"ה הוא שבאמת שיהיו עשירים ושעם הבחירה שלהם יתמכו בטוב.

[במלה עשיר מוזכרת גם שיר] עשיר הוא אותיות יש רע. [אני לא מבין מה החכמה, אם אתה עשיר אין בכלל מה לבחור] כל העשירים בעולם משחיתים את העולם היום. מה עושים העשירים עם הכסף היום? מורידים את העולם לבאר שחת. סימן שיש בחירה. מדברים על יהודי שיש לו כסף, ועכשיו יש לו בחירה. הוא גם מרגיש בחירה, ובאמת יש לו בחירה. יש לו ניסיון מה לעשות עם הכסף. [אני מוכן לעמוד בניסיון הזה] בסדר, שה' יתן לך כסף...

"נשא עון"

נמשיך:

בְּעִלּוּי אַחַר עִלוּי עַד אֵין סוֹף — בְּסוֹד ״חָכְמוֹת בַּחוּץ תָּרֹנָּה״, כַּמְּבֹאָר בְּדא״ח [שכל הנבראים מעלים את הניצוצות שלהם בשיר לקב"ה]. וְזֶהוּ שֶׁסִּיּוּם מִדּוֹת הָרַחֲמִים הוּא ״נֹשֵׂא עָוֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה וְנַקֵּה״ [איך נגמרות יג מדות הרחמים? שה' "נשא עון ופשע וחטאה ונקה"], וְיֵשׁ לְדוֹרְשׁוֹ שֶׁלְּעָתִיד לָבֹא יִהְיֶה הֶעָוֹן נוֹשֵׂא וְכִסֵּא לִבְחִינַת ״נֹצֵר חֶסֶד לַאֲלָפִים״ וְדַ״ל.

כתוב כך: "נצר חסד לאלפים נשא עון ופשע וחטאה ונקה". על פי פשט דורשים שה' הוא שנושא את עון, הוא מרים אותו, אבל אפשר לומר שהעון הוא הנושא של המשפט. ה' הוא "נצר חסד לאלפים", איך? על ידי שהעוון והפשע והחטאה נושא את הבחינה הזאת. אפשר לעשות על פי דקדוק שהעון ופשע וחטאה הוא הנושא. הוא הנושא של המדרגה הקודמת, הוא מרים. זאת אומרת, החטא עצמו לעתיד לבוא יתהפך להיות כסא לטוב. "נֹצר חסד לאלפים" לפי הפירוש זה הוא הטוב, ומי נושא את הטוב של "נצר חסד לאלפים"? העון והפשע והחטאה, הם נושאים את "נצר חסד לאלפים". זהו סיום יג מדות הרחמים.

באמת גם דורשים שהמדה האחרונה היא "ונקה", כתוב בפירוש בכתבי האר"י ז"ל[כד], ש"ונקה" אותיות "קונה הכל"[כה]. בתפלת שמונה עשרה לפי נוסח האריז"ל לא אומרים "וקונה" – אומרים "קונה הכל" בגלל ש"קונה" אותיות "ונקה". ומה זה "קונה הכל"? שהכל נתקן. אמרנו קודם שהכל ראשי תבות "הרע כסא לטוב". ה' קונה הכל, קונה לשון תיקון, לשון קנין, שהכל תומך בקדושה. כל הרע הופך להיות כסא שתומך ומעלה את הטוב לעתיד לבוא. כך אפשר לדרוש: "נצר חסד לאלפים", על ידי מי? מי תומך את זה? "נשא עון, ופשע וחטאה ונקה", זה נקרא "קונה הכל".