אודך ה' כי אנפת בי
מכתב תיאור הרבי לגאולה העתידה
"מיום הלכי ל'חדר' ועוד קודם לזה התחיל להתרקם בדמיוני ציור גאולה העתידה - גאולת עם ישראל מגלותו האחרון, גאולה כזו ובאופן כזה שעל ידה יהיו מובנים יסורי הגלות הגזירות והשמדות. וכחלק מעתיד מזהיר זה וכחלק מגאולה זו יהיה 'נשיא זה מלך, לא נשיא שבט - אלא שאין על גביו אלא ה' אלקיו' (הוריות יא, א), והכל יהי' באופן אשר בלבב שלם ובהבנה מלאה - 'יאמר ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי'..." (אגרות קדש חי"ב ד'רכו). בשיעור שניתן ביום השלושים, באר הרב את תוכן האגרת, ומדגיש בה שני עקרונות: יכולת ההודאה על הצרות היא תכונה משיחית ושמורה לו, ואותה תכונה מאפשרת לו לבחור על מי להטיל את אשמת אריכות הגלות.