הקלטות סרטונים בנושאים שונים

הקלטת סרטונים קצרים להפצה

י"ט אלול ע"ו – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

עם זו

אנחנו בפרוש השנה החדשה שתבוא עלינו, על כל עם ישראל, על כל העולם, לטובה. השנה היא תשע"ז לפ"ק. נוהגים לדרוש זאת כראשי תיבות, ת"ש היינו ת'הא ש'נת ואז ע"ז, עז. צריך לחפש ביטויים בתנ"ך שהם ר"ת עז, לפתח את הרמז. אין הרבה כאלה, ואחד מהם מופיע שלש פעמים בתנ"ך, פעמיים בשירת הים ופעם אחת בנביא – "עם זו". בשירת הים כתוב "עם זו גאלת" ואז "עם זו קנית". בנביא, ישעיהו הנביא אומר בשם ה' "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו". יש שלשה "עם זו" בתנ"ך. על פי הקבלה הגאולה באה מספירת הבינה, אמא. הקנין שה' קונה אותנו בא מאבא, ספירת החכמה. והיצירה שה' יוצר אותנו, "עם זו יצרתי לי", באה מהכח שמחבר את אבא ואמא, הדעת. כלומר, שלשת הביטויים האלה, הלשונות, הם כנגד חכמה-בינה-דעת: החכמה "עם זו קנית", הבינה "עם זו גאלת" והדעת "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו".

ארבעת התפלות

הבעל שם טוב אומר שיש ארבעה דברים שעליהם מתפללים: יש להתפלל על צער גלות השכינה, "שכינתא בגלותא", כלומר שתפלל על ה' בעצמו. כשמתפללים על ה' בעצמו זה גם כולל את כנסת ישראל, כי היא הפן של אור אין סוף הממלא כל עלמין, השכינה הקדושה. שוב, יש להתפלל על ה'. התפלה השניה היא שאנשים מתפללים על מחילה, מחילת עוונות, סליחה, כמו שהאות סמך אומרת סלח-מחל-כפר, זו תפלה מעומק הלב, תפלה עם בכי הרבה פעמים. יש בפשטות שמתפללים על חיים, על בריאות, על בנים. באופן מיוחד, הוא לא כולל בזה פרנסה. פרנסה היא משהו מיוחד, תפלה רביעית, על מזוני, על פרנסה טובה. אדמו"ר הזקן אומר שעיקר הגלות, נעוץ סופן בתחלתן, הוא דאגת הפרנסה. ארבעה התפלות האלה הן כנגד י-ה-ו-ה, כפי שנסביר בפעם הבאה.

שכינה, סליחה, חיים, פרנסה

ה-י של שם הוי' היא החכמה, הבטול בנפש. מי שבטל בעצם מרגיש את ה', לא כל כך מרגיש את עצמו. לכן כשהוא מתפלל, שופך את לבו לפני ה', הוא מתפלל לטובת בורא עולם. בשביל מה הוא ברא את העולם? שתהיה לו דירה בתחתונים. אם השכינה בגלות, כלומר שכוונת הבריאה לא מתממשת, צר-לו-צר. זו תפלה שבאה ממוחין דאבא, מהבטול בנפש. זה שאדם מרגיש את הצער הפרטי שלו, שחטאתי-עויתי-פשעתי וצריך שה' יסלח וימחל לי, זה מוחין דאמא. מוחין דאמא היינו ראשית הרגשת המצב העגום שלי, אבל להאמין חזק שה' הוא אבא טוב שסולח, ודאי יסלח, וצריך רק לבקש. זה מוחין דאמא, ה-ה הראשונה של שם הוי'. תפלה על חייים טובים וגם על פרנסה היא היינו וה, "והנגלֹת", טוב הנראה והנגלה לנו. החיים הם התפארת, הבנים הם היסוד, הולך יחד. בסוף מתפללים על פרנסה טובה, עיסוק בעולם הזה, זהו תיקון המלכות, ה תתאה של שם הוי'. צריך לדעת שיש ארבע רמות של תפלה, ולהתפלל על הכל, שה' יחדש לנו שנה טובה ומתוקה עם הכל.

תיקון הגלות – פרנסה בשפע

אדמו"ר הזקן, בעל התניא, אומר שבזמן אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, לא היתה גלות – הכל היה גאולה. מהי גלות? הוא אומר שהסימן הכי פשוט ומובהק של גלות הוא דאגת הפרנסה. מתי זה התחיל? הוא אומר שהתחיל מחטא העגל, היות שהחטא נבע מכך שהיה להם הרבה זהב וכסף, וכתוב שכאשר עם ישראל מושפע בהרבה גשמיות, "שמנת עבית כסית", ומשתמש בכסף למשהו לא טוב – עשו לבעל, עשו עגל – יש עונש מתמשך בכל הדורות, דאגת הפרנסה. ככה כותב אדמו"ר הזקן, וזה ראשית הגלות. לכן תיקון הגלות, וממילא תיקון הפרנסה בשפע, שהוא תיקון של מלכות, הוא בעצם תיקון חטא העגל, החטא הקולקטיבי של עם ישראל שמופיע בכל דור ודור, גם הרושם הראשון נותר וגם מתחדש, יש בכל פעם חטא העגל. הנקודה הפנימית של חטא העגל היא חוסר התקשרות ואמונה במנהיג הדור, משה רבינו. זה מה שצריך לחשוב על השנה הזו, שתהיה פרנסה בשפע והכל יהיה בשפע, וכדי לצאת מהגלות של דאגת הפרנסה צריך לחזק מאד את הקשר למשה רבינו, מה שהוא אומר ודאי יהיה, ולא לדאוג.

תמלוך!

בראש השנה אנחנו מתפללים על בנין המלכות, שה' יהיה מלך, שנזכה למלכות ישראל, שהמלכות תתפשט בכל העולם, שיהיה טוב לכל העולם ושלום לכל העולם. כתוב שהתכונה הזו, הספירה של המלכות בקבלה, "לית לה מגרמה כלום", אין לה שום דבר מעצמה. לכן מוצאים שהמלך האמתי, המלך של הקדושה, בתוך עצמו הוא בשיא השפלות – אין לו כלום. באידיש אומרים גארנישט, אני כלום ואין לי כלום. אבל רואים שמלך אמתי חייב להיות עם התנשאות על עם, להנהיג את המדינה בצדק וביושר, להלחם ברע, להביא שלום לכל העולם. הוא צריך איזה "ויגבה לבו בדרכי הוי'". איך זה הולך יחד? אדמו"ר הזקן אומר[ב] משהו מאד פשוט. ביסוד המלכות המלך, בפרט מלכי בית דוד, מרגישים עצמם חסרי כל. אבל בזכות זה, ה"חותם שוקע" מושך לעצמו מילוי אור מלמעלה, וברגע ש"כל הנחלים הולכים אל הים", הוא מתמלא אור, מתמלא מים, הוא מקבל התנשאות שאינה שלו, אלא התנשאות של ה' שהוא זה שמלא אותו באור.

לב ישראל חי

הבעש"ט למד אותנו ש"לב ישראל חי". הלב החי הוא המלך בפרט של עם ישראל. לכל אחד יש ניצוץ שלו, אבל המלך הוא הלב של כל ישראל, כך כותב הרמב"ם. תכונת הלב שמרגיש בטבע כל מה שקורה בכל האברים. איפה זה רמוז בתנ"ך? המלך הראשון היה שאול, אבל הוא חטא, וה' אומר לשמואל שהוא נחם מהמלך הזה וצריך לחפש מלך חדש, לך תמשח את אחד מבני ישי למלך. איך מגיב שמואל הרמתי? הוא אומר "איך אלך ושמע שאול והרגני". שואל הבעל שם טוב, למה הוא אומר "איך אלך"? היה צריך לומר 'איך אמשח אותו?', 'איך אחזור?'. הוא אומר שכל עוד שמואל לא משח את בן ישי שאול הוא המלך, והיות שהוא הלב הוא מרגיש באינסטינקנט שלו, באינטואיציה שלו, מה קורה. תוך כדי ההליכה שאול ירגיש, אבל ברגע שהוא משח את דוד הלב של כל ישראל מסתלק משאול וניתן לדוד, ואחר כך אין מה לחשוש שהוא ישמע ויהרוג אותו. מכאן לומד הבעל שם טוב מה זאת אומרת מלך שהוא לב כל ישראל.

יום לחודש

יב הימים האחרונים של השנה החולפת הם תיקון ל-יב החדשים של השנה החולפת, יום כנגד חדש. מתחיל מ-חי אלול, התיקון של תשרי שעבר, יט הוא חדש חשון וכך הלאה, עד ערב ר"ה שהוא תיקון כל חדש אלול החולף. כתוב בקבלה שלכל חדש יש את החוש שלו. כשעושים את חשבון הנפש של חדשי השנה כנגד הימים צריך לשים לב במיוחד לחוש של החדש. בדרך כלל מתחילים מניסן אך כאן מתחילים מתשרי, חוש המישוש, המגע, הדבקות, על ידי מישוש ממש – להדבק אחד בשני. זה החוש הראשון שצריכים לתקן בח"י אלול, שרש הכל. למחרת צריך לתקן את חוש הריח וכך הלאה, נושא גדול בפני עצמו ללמוד את יב החושים, והזמן לשים לב לכך ולתקן חוש אחרי חוש הוא יב הימים האחרונים של השנה.

בלי שמות, רק פשטות

למה קוראים לבעל שם טוב בכינוי הזה, בעל שם טוב? יש שני פירושים. פירוש אחד שהוא הבעל, בעל-הבית, של השם שהוא בגימטריא טוב. איזה שם שוה טוב, 17? א-ה-ו-ה. איפה רמוז השם הזה בתורה? לא בפירוש אלא רק בר"ת, כבר בפסוק הראשון בתורה, "[בראשית ברא אלהים] את השמים ואת הארץ", ר"ת שם הטוב. מה הסגולה שלו? לחבר שמים וארץ יחד, רוחניות וגשמיות, נשמה וגוף. באידיש אומרים, אין וועלט אויס וועלט, האדם יכול להיות בתוך העולם ומחוץ לעולם בעת ובעונה אחת, ובעל הבית על החבור הזה הוא הבעש"ט. זה פירוש אחד. הפירוש השני, יותר גבוה מזה, שעד הבעש"ט המקובלים פעלו כל דבר באמצעות שמות קדש, אבל הבעל שם טוב הוא בעל השם, לפעמים אומרים הבעל שם בלי טוב, ופועל לא על ידי שמות אלא רק על ידי אמונה פשוטה שמקשרת אותו ועושה לו - ולכל יהודי - דבקות בעצמותו יתברך. כך הוא למד שכל יהודי קשור לעצמות, "שם שמים שגור בפי כל", בלי שמות, רק בפשטות. צריך לדעת ולכוון מח"י אלול, שמזלו גובר, להתחבר לבעל שם טוב עם שני הפירושים – היכולת לחבר גשמי ורוחני והיכולת להתקשר לה' ולהתדבק בפשטות, "ואתם הדבקים בהוי' אלהיכם חיים כלכם היום".

יום תיקון הנגיעה

אמרנו שבח"י אלול עושים תיקון על חדש תשרי שעבר, ושלכל חדש את החוש שלו, והחוש של תשרי הוא חוש המישוש, שבעצם הוא נגיעה, כמו דבק מגע. לכן יש פה מוסר השכל פשוט וחשוב לכל אחד ואחד, שאם מישהו ח"ו נכשל באיסור נגיעה פעם בחיים יש יום אחד להתבונן בכך, ואפשר להתבונן על משמעות היום. יום הולדת שני המאורות הגדולים, הבעש"ט ואדמו"ר הזקן, ביום התיקון של חדש תשרי, תיקון הנגיעה, ובזכות התיקון הזה נזכה להדבק חזק בקב"ה וגם להדבק באהבת ישראל אחד עם השני. הכלי לדבקות בה' ולביאת הגאולה הוא הדבק הטוב בין היהודים.

לבי ער

כתוב "אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי", פסוק חשוב ומרכזי בשיר השירים. ב"אני ישנה ולבי ער" יש שני פירושים בחסידות, או ש"אני ישנה" בגלותא, שהגלות היא השינה, מצב לא טוב, ואף על פי כן ש"אני ישנה" בכל זאת "לבי ער", הגלות לא שולטת על הנקודה הפנימית שבלב, בה היהודי תמיד משוחרר וחפשי. צריך רק ללבות את האש שבפנימיות הלב עד שתתפשט בכל האיברים. הפירוש השני הוא ש"אני ישנה ולבי ער", שאם אני רוצה שהלב שלי יתעורר, שיהיה "ולבי ער", צריך להשכיב לישון את האני שלי. צריך לשים במטה את האני שלי, "אני ישנה", ובזכות זאת "לבי ער" ואז "פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי".

ניגון געגועים על רקע לבן

אחד הסימנים של השנה הבאה עלינו לטובה הוא "עליך זרח", מתוך הפסוק בתחלת הפטרת פרשת תבוא, "קומי אורי כי בא אורך וכבוד הוי' עליך זרח". ת'הא ש'נת ע'ליך ז'רח. חשבון "עליך זרח" עולה משה. אחת התכונות של משה שידע לנגן בכל מיני ניגון, היה מחיה מתים בניגון, כך כתוב בזהר. יש שני סוגי ניגון, ניגון געגועים, ניגון עמוק, שבא לבטא את יסוד המרה שחורה שבלב שהוא הכלי לקבל רזי תורה, "לבו דואג בקרבו". יש ניגון שיוצא מה"לבו דואג בקרבו", ויש ניגון שמחה, שבא ממרה לבנה. כתוב שהתורה של משה, שמנחיל לנו את ה"עליך זרח" שמתחדש כל שנה, היא "אש שחורה על גבי אש לבנה", ניגון געגועים על גבי רקע של ניגון שמחה, כך כותב אדמו"ר הזקן. יש ניגון געגועים, הוא השחור ששמים אליו לבן, על רקע של "עבדו את הוי' בשמחה". כך צריך להיות בראש השנה, "כי חדות הוי' היא מעזכם", ניגון געגועים על רקע לבן, הכל ניגון.

יחוד בשתיקה

בעולם הזה אנחנו מדברים אחד עם השני. כתוב שבעולם הבא עיקר התקשורת בין הנשמות יהיה בשתיקה, "סיג לחכמה שתיקה". היום צריך לבטא את הברקות החכמה וזה בדבור, אבל לעתיד לבוא נזכה ל"סיג לחכמה" ונתקשר בשתיקה באופן הרבה יותר עמוק. איך להבין זאת? דבור לשון בר, בירורים, שצריך לברר בין החשך והאור. בעולם הבא אין יותר חשך, "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ואין יותר בירורים, כמו שהרבי אמר פעם שנגמרה עבודת הבירורים. נשארו יחודים, כמו יחוד חתן וכלה, את היחוד עושים בשתיקה – יחוד פנימי של נשמה בנשמה, אתדבקות רוחא ברוחא. גם בעולם הזה אפשר לזכות לזה, וזה ביאת המשיח.

[שתק אותיות קשת. בדרך כלל הקשת יורה חצים של דבורים, "בחרבי ובקשתי", אבל הקשת של המשיח – "ללמד בני יהודה קשת" – יורה חצים בשתיקה.]