אהבת עולם
ביאורי תפלה
אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ הוי' אֱלֹהֵינוּ. חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ... אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְֹכִּיל, לִשְׁמֹעַ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשֹוֹת, וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה... וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ... כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָתָּה, וּבָנוּ בָחַרְתָּ מִכָּל עַם וְלָשׁוֹן, וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ, בָּרוּךְ אַתָּה הוי' הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בְּאַהֲבָה.
ברכת אהבת עולם עוסקת באהבת ה' לעמו ישראל, בפרט בענין התורה (ולכן ברכה זו פוטרת מברכות התורה[א]). זוהי ברכה חשובה וחביבה עד מאד (ואם צריך לבחור ברכה אחת מיוחדת מכל הסדור היינו בוחרים בה), וכתוב בשם מורנו הבעל שם טוב "מה שנאמר לו מן השמים טעם איחור ביאת משיח שאין מאריכין באהבה רבה, סוד נשיקין שקודם הזיווג"[ב] (כלומר שהברכה היא התעוררות האהבה המביאה ליחוד שנעשה אחר כך בתפלה, ואם היו מאריכים כראוי היה נעשה היחוד בשלמות ומיד בא המשיח).
בברכה זו אנו נכנסים ל"היכל האהבה"[ג], בו נמצאים עד סוף קריאת שמע[ד], וכאן "יכוון לכלול את עצמו עם אינון דאוהבין למרייהו"[ה]. זו הברכה הסמוכה לקריאת שמע לפניה: בקריאת שמע יש את מצות האהבה – "ואהבת את הוי' אלהיך"[ו], "לאהבה את הוי' אלהיכם"[ז] – ומקדימים לה את האהבה שה' אוהב אותנו[ח], כיון שעלינו להתבונן באהבת ה' העצומה אלינו, ואז "כמים הפנים לפנים"[ט] מתעוררת אהבתנו אליו[י].
נמצא שיש כאן אתערותא דלעילא (אהבת ה' אלינו) המעוררת אתערותא דלתתא (אהבתנו אליו), כמו בפסוק "דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ"[יא] השייך ליציאת מצרים וגאולת חדש ניסן באתערותא דלעילא[יב], "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי [אהבתכם אלי היא אחרי הבעת אהבתי אליכם] בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה"[יג] – זו אהבת פסח (אהבה מלמעלה למטה) שקדמה למתן תורה, אלא שמתן תורה הוא תכלית יציאת מצרים ("בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה"[יד]). גם סיום 'היכל האהבה' הוא בהזכרת יציאת מצרים, "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"[טו] (הזכירה הרביעית לאחר שלש הזכירות שמכוונים בברכת אהבת עולם כמבואר בדברי האר"י[טז] ויתבאר בע"ה במקומו).
אהבה ותורה
בברכה זו מבואר שעיקר הבעת אהבת ה' אלינו הוא במתן תורה, "חמדה גנוזה"[יז], וכן אנחנו אוהבים מאד את התורה. גם אהבתנו לה' מתבטאת באהבת תורתו: "וְאָהַבְתָּ אֵת הוי' אֱלֹהֶיךָ... וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" – "מהו האהבה? והיו הדברים האלה [דברי התורה] שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומתדבק בדרכיו" (פירוש רש"י, וראה לקמן על אהבת תורה וחדושי תורה).
והנה: תורה = אהבה פעמים בטול – בפשטות, האהבה היא פנימיות החסד, "תורת חסד"[יח], והבטול הוא פנימיות החכמה, "אורייתא מחכמה נפקת"[יט]. אך כעת מתאים לדייק ולפרש כי האהבה היא מלמעלה למטה, אהבת ה' אלינו בתורה, והבטול הוא מלמטה למעלה, בלימוד התורה מתוך בטול עצמי לנותן התורה (המדבר בפי הלומד בשעת הלימוד, והלומד הוא רק "כעונה אחר הקורא"[כ], "תען לשוני אמרתך"[כא]).
☜ פתיחת הברכה וחתימתה: אהבת עולם אהבתנו הוי' אלהינו... ברוך אתה הוי' הבוחר בעמו ישראל באהבה = 2701 = בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (= משולש 73, חכמה) – חידוש העולם על ידי חידושי תורת אמת, "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[כב].
☜ אהבה תורה = 624 = כד פעמים הוי' (= ג פעמים יצחק = ד פעמים יוסף). ממוצע כל אות = 78, ג פעמים הוי', סוד שם של י"ב אותיות של ברכת כהנים, משולש זה. ממוצע כל תבה = חדש, "בכל יום יהיו בעיניך [דברי תורה] חדשים"[כג], האהבה מתחדשת תמיד.
אהבה תורה במילוי, אלף הא בית הא תו וו ריש הא = 1469 = 13, אהבה, פעמים 113, סליחה. 1469 בחכמת החשבון הוא מספר התמניון ה-13 (פירמידה 13, 819, על גבי פירמידה 12, 650).
מהי אהבת עולם
בנוסח הברכה יש מחלוקת גדולה, מהגמרא ועד הלכה למעשה[כד], האם לומר "אהבת עולם" או "אהבה רבה". הכרעת האר"י ז"ל היא לומר אהבת עולם (כדעת הרי"ף, הרמב"ם והשו"ע), ומבאר[כה] כי אהבה רבה היא בעולם האצילות ואילו בשלב זה בתפלה אנו נמצאים בעולם הבריאה (למטה מהאצילות) ושם יש אהבת עולם שהיא "אהבה זוטא". וכן קבע אדמו"ר הזקן בסדור שיש לומר תמיד "אהבת עולם".
לפי הפשט, אהבת עולם היינו אהבה עולמית, נצחית, כמו בפסוק שעליו מיוסד נוסח הברכה (כמבואר בגמרא[כו]) "מֵרָחוֹק הוי' נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד"[כז]. אמנם הפירוש הפנימי ב"אהבת עולם" הוא אהבה הנולדת מתוך ההתבוננות בגדולת ה' כפי שהיא משתקפת במעשה בראשית (העולם), כדברי הרמב"ם שכך היא הדרך לעורר אהבה לה'[כח].
והנה מוסבר בתניא[כט] כי דרגת אהבה רבה היא מעל אהבת עולם (כדברי האר"י הנ"ל): "באהבה יש ג"כ שתי מדרגות אהבה רבה ואהבת עולם. אהבה רבה היא אהבה בתענוגים והיא שלהבת העולה מאליה ובאה מלמעלה בבחינת מתנה... אך אהבת עולם היא הבאה מהתבונה ודעת בגדולת ה' א"ס ב"ה". אהבת עולם שייכת יחסית לבחינת "ממלא כל עלמין" (האלקות ה'מורגשת' בתוך העולם) ואהבה רבה ל"סובב כל עלמין". אך זה בנוגע לאהבת עולם כפי הפירוש השני, אהבה מתוך התבוננות בעולם, אולם אהבת עולם לפי הפירוש הפשוט, אהבה נצחית, הרי היא מעל אהבה רבה[ל]! שכן אהבת עולם כזו היא אהבת עצמותו יתברך ממש (שמעל הזמן לגמרי), גם למעלה ממדרגת סובב. ומה שנאמר "מרחוק הוי' נראה לי" היינו שדווקא "מרחוק" אני אוהב את עצמותו ממש, מעל כל הגילויים (כמו "עֵצוֹת מֵרָחוֹק אֱמוּנָה אֹמֶן"[לא], האמונה בעצמותו יתברך). לכן הנוסחה המבוררת, הן ע"פ נגלה והן ע"פ נסתר, היא אהבת עולם – לפי האר"י מפני שאהבה זו היא למטה מאהבה רבה (אליה מגיעים רק בעולם האצילות, תפלת עמידה), וכפי הפירוש הפשוט (נצחיות) מפני שהיא למעלה מאהבה רבה.
☜ "מרחוק הוי' נראה לי" = הוי' ברבוע. "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד" = חן פעמים לה. נמצא שהחלק הראשון הוא כפולת 13 והחלק השני כפולת 7 (זוג מובהק, כפי שיתבאר בהמשך).
שבע אהבות
הנושא המרכזי של ברכת אהבת עולם הוא האהבה (כמו בפתיחת הברכה וחתימתה). והנה בברכה זו יש 'שבע אהבות'[לב], שבע פעמים שרש אהב (לפי נוסח אדמו"ר הזקן)[לג], "כל השביעין חביבין"[לד], כנגד שבע המדות – עצם האהבה שייכת למדת החסד (האהבה היא פנימיות החסד) ואור החסד ממשיך בכל שבע המדות ("יומא דאזיל עם כולהו יומין"[לה]).
האהבה קושרת בין הקב"ה התורה וישראל, "תלת דרגין אינון מתקשרן דא בדא, קודשא בריך הוא אורייתא וישראל"[לו]. בין ה' וישראל יש קשר הדדי של אהבה: הקב"ה אוהב את ישראל – 'אהבת ישראל' של ה', "אהבתי אתכם אמר הוי'"[לז] – וישראל אוהבים את ה', "ואהבת את הוי' אלהיך". ישראל אוהבים את התורה, "מה אהבתי תורתך"[לח], וכן אוהבים זה לזה, "ואהבת לרעך כמוך"[לט] (כמו שאומרים כהקדמה לתפלה "הריני מקבל עלי מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך").
☜ שלש אהבות הן, אהבת ה', אהבת ישראל ואהבת התורה, ואהבת ארץ ישראל כוללת (מכילה) את שלשתן[מ]. אהבת ארץ ישראל רמוזה בברכת אהבת עולם: "וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ.... וְתוֹלִיכֵנוּ מְהֵרָה קוֹמְמִיּוּת לְאַרְצֵנוּ" (וַהֲבִיאֵנוּ אותיות אוהבינו).
והנה שבע האהבות בברכת אהבת עולם הן 'הרכבה' של האהבות בסדר הבא: "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ הוי' אֱלֹהֵינוּ" – הקב"ה אוהב את ישראל. "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה... אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה" – בקשה שאנחנו, ישראל, נקיים את התורה באהבה – זו אהבת התורה כמובן, אבל גם ובעיקר אהבה של ישראל לה' נותן התורה, שהרי "אורייתא וקוב"ה כולא חד". "וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ" – אהבת ישראל לה'. "וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה" – ה' קרב אותנו מאהבתו אלינו, אהבת ה' את ישראל. "לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ" – אהבת ישראל לה', אתערותא דלתתא הבאה לאחר אתערותא דלעילא ("וקרבתנו... באהבה")[מא]. "בָּרוּךְ אַתָּה הוי' הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בְּאַהֲבָה" – אהבת ה' לישראל, כמו בפתיחת הברכה, "נעוץ סופן בתחילתן".
☜ נמצא שיש בברכה זו ארבע אהבות ה' אלינו, אהבה אחת שלנו לתורה ולנותן התורה, ועוד שתי אהבות שלנו ל"שמך" של ה'. נחבר הכל יחד: ישראל ישראל תורה השם ישראל השם ישראל = 3465 = 77, מזל, פעמים מאד (מה-אדם), כאשר הערך הממוצע הוא יא פעמים מאד – רמז לשיא האהבה, "בכל מאדך" (בפרשת "שמע", שאז דווקא נקרא "עושים רצונו של מקום"[מב]), ללמד שמכח ברכה חביבה זו אפשר לבוא לאהבת בכל מאדך.
☜ שבע אהבות = תשפו, רמז לשנה שלנו. בהשגחה פרטית, הדברים נכתבים ערב ט"ו באב – אב הוא חדש של אהבה, וחמשה עשר באב הוא גילוי האהבה ("סיהרא באשלמותא"). ויש לומר כי שבעת הימים מתשעה באב עד ט"ו באב הם כנגד שבע האהבות כפי סדרן בברכה זו: "אהבת עולם אהבתנו" – אהבת ה' לישראל בזמן החורבן ממש, תשיעי ועשירי באב, כאשר בתוקף החורבן יש תוקף של אהבה נעלמת (עולם מלשון נצחיות וגם מלשון העלם), כאהבה רבה בין שני הכרובים[מג]. י"א אב, אהבת התורה. י"ב אב, אהבת ה' מלמטה. י"ג אב, אהבת ישראל מלמעלה. י"ד אב, שוב אהבת ה' מלמטה. ט"ו באב, תכלית אהבת ישראל של ה' "הבוחר בעמו ישראל באהבה [= טו אב]".
מבנה שבע האהבות
יש לכוון את שבע האהבות כנגד המדות כסדרן בדרך הבאה:
"אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ הוי' אֱלֹהֵינוּ" – שתי אהבות יחד, כנגד חסד וגבורה.
כאמור, נוסח אַהֲבַת עוֹלָם הוא לפי הפסוק "וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד", ומכאן ש"אהבת עולם" שייכת למדת החסד[מד]. חסד-אהבה הוא מדתו של אברהם אבינו ("אברהם אֹהבי"[מה], "חסד לאברהם"[מו]) שנאמר בו "ויקרא שם בשם ה' אל עולם"[מז] (שמשמעו גם האל הנצחי[מח], כנ"ל בפירוש אהבת עולם), וכן מבואר בחסידות ש"בחינת ומדרגת אהבת עולם הוא בחינת אברהם"[מט], אהבה מתוך התבוננות באלקות המתגלה בעולם.
"אֲהַבְתָּנוּ" היינו הגברת האהבה של ה' אלינו, כלומר שאהבתו אלינו תתגלה לנו, ובכך נדע שאכן הוי' הוא "אלהינו" שלנו. כמבואר בתניא[נ]: "ברכה שניה אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו. כלומר שהניח כל צבא מעלה הקדושים והשרה שכינתו עלינו להיות נקרא אלהינו. כמו אלהי אברהם... והיינו כי 'אהבה דוחקת הבשר' ולכן נקרא אהבת עולם שהיא בחינת צמצום אורו הגדול הבלתי תכלית להתלבש בבחינת גבול הנקרא עולם בעבור אהבת עמו ישראל כדי לקרבם אליו ליכלל ביחודו ואחדותו יתברך". זהו שרש הגבורה, התגברות החסד[נא], וגם צמצומו-ריכוזו ("אהבה דוחקת את הבשר"[נב]) כדי שיוכל להתקבל אצל התחתונים המוגבלים.
גם המלים "הוי' אלהינו" מכוונות לחסד וגבורה, כמבואר[נג] על הפסוק "כי שמש ומגן הוי' אלהים"[נד], כי הוי' הוא בחינת השמש המאירה ("שמש הוי'") במדת החסד ואלהים הוא שם הגבורה, בחינת המגן המסתיר ומכסה על אור השמש (כדי שהבריאה תוכל להתקיים ולקבל-לדעת את הארת החסד-אהבה, כנ"ל). גבורה היא מדת יצחק ("פחד יצחק"[נה]), ומה שהחסד והגבורה כלולות כאן כאחד הוא סוד עקדת יצחק, התכללות אהבת אברהם ויראת יצחק[נו].
☜ מיד לאחר "אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ הוי' אֱלֹהֵינוּ" נאמר "חֶמְלָה גְּדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַלְתָּ עָלֵינוּ" – זהו הביטוי הכולל של האהבה (המתפרט לי"ג, אהבה, ביטויים פרטיים כדברי הראשית חכמה שיובאו לקמן), חמלה קשורה לאהבה כמו "בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם"[נז].
הביטוי המיוחד "חמלה גדולה" (שזהו המקור העיקרי שלו) ראשי תבות חג (חסד גבורה), רמז לחג הפסח, ראשון החגים שהוא ראשית גילוי האהבה[נח] כמו שהתבאר. החג השני הוא חג השבועות, זמן מתן תורתנו, ואליו רומזים ראשי התבות חמדה גנוזה (כנוי התורה). החג השלישי הוא חג הסוכות, ואליו שייכים ראשי התבות "חרב גאוה" (לפי הפסוק "ואשר חרב גאותך"[נט]) הרומז ללולב ומיניו[ס].
תפארת
"אָבִינוּ אָב הָרַחֲמָן, הַמְרַחֵם, רַחֵם נָא עָלֵינוּ, וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִּינָה... אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה" – כנגד התפארת. זו בקשת רחמים ללימוד התורה – מדת הרחמים היא פנימיות התפארת, וכן התורה עצמה שייכת לתפארת, מדתו של יעקב אבינו ("תפארת ישראל"[סא]), עמוד התורה בין האבות[סב] (יעקב הוא "יושב אהלים"[סג] ללמוד תורה).
נצח
"וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ" – כנגד הנצח, כנאמר מיד בהמשך "וְלֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד", "לעולם ועד" היינו לנצח. וכן מוזכר בפירוש בהמשך (לפני האהבה הבאה): "וְרַחֲמֶיךָ הוי' אֱלֹהֵינוּ וַחֲסָדֶיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבוּנוּ נֶצַח סֶלָה וָעֶד".
פנימיות הנצח היא מדת הבטחון, וכן נאמר בהמשך "כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ".
הוד
"וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ...", כנגד ההוד כפשוט (.
יסוד
"וּלְיַחֶדְךָ וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ" – כנגד היסוד. היחוד ("וליחדך") הוא פנימיות היסוד (כמו זיווג, "והאדם ידע את חוה אשתו"[סד]).
זהו סיום הברכה, "מעין חתימה סמוך לחתימה"[סה], וכך יש יחוד בין שתי האהבות האחרונות, "וליחדך ולאהבה את שמך... הבוחר בעמו ישראל באהבה" – יחוד יסוד ומלכות![סו]
מלכות
"בָּרוּךְ אַתָּה הוי' הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְֹרָאֵל בְּאַהֲבָה" – כגד המלכות. זו חתימת הברכה וסוד החותם הוא במלכות ("חותמך זו מלכות"[סז]).
מבואר[סח] שפתיחת הברכה היא המשכה וגילוי, ואילו החתימה שומרת שההמשכה תהיה דווקא לנשמות ישראל, המשכת אהבת ה' לישראל דווקא "הבוחר בעמו ישראל באהבה".
☜ "הבוחר בעמו ישראל באהבה" דומה לנוסח הברכה שלפני ברכת כהנים "לברך את עמו ישראל באהבה", כאשר המלה "באהבה" רומזת במדויק למבנה ברכת כהנים – שלש מלים, חמש מלים, שבע מלים, בא-ה-בה. כשם שכאן "הבוחר בעמו ישראל באהבה" כך בברכת כהנים "אמור להם"[סט] לבני ישראל דווקא.
היחס בין ברכת "אהבת עולם" לברכת כהנים הוא בין אהבת עולם לאהבה רבה, כמבואר[ע] שאהבת עולם היא אהבת אברהם ואהבה רבה היא אהבת אהרן הכהן הגדול ("כהנא רבה", אהרן במספר קטן אותיות אהבה).
שמות ואהבות
בברכת אהבת עולם נאמר חמש פעמים "שם": "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל... וְיַחֵד לְבָבֵנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ... כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁךָ הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא בָּטָחְנוּ... וְקֵרַבְתָּנוּ מַלְכֵּנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶךָ".
כל בחינות "שם" הללו הן תחת ה'כותרת' הכללית של האהבה, השם כלול באהבה. כך מפורש בקריאת שמע: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואהבת את הוי' אלהיך" – כנודע[עא] שרק על ידי המעבר של בשכמל"ו ניתן להגיע מ"שמע ישראל... הוי' אחד [=אהבה]" אל "ואהבת" (כיון ש"שמע ישראל" הוא יחודא עילאה שבו אין הרגשת היש כלל, ובשכמל"ו הוא יחודא תתאה[עב] שבו יש לתחתונים תחושת קיום ואזי "יש מי שאוהב", וכן "כבוד מלכותו" קשור לאהבה שהרי כבוד הוא אהבה[עג]).
☜ אהבה ועוד שם = שמחה!
☜ נמצא שיש ז אהבות ו-ה שמות, והסימן "זה" – "זה הדבר אשר צוה הוי'", נבואת משה רבינו. ורמז: שבע אהבות חמשה שמות = 1885 = אהבה פעמים קמה (קמ"ה הוא שם העמדת המלכות). נוסיף עוד אהבה – האהבה הכוללת את הברכה כולה – אהבה שבע אהבות חמשה שמות = 1898 = אהבה פעמים עולם, אהבת עולם!
שלש עשרה אהבות
כתוב בספר ראשית חכמה, שער האהבה פרק שביעי העוסק "בביאור אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל":
וכן מהדברים המראים אהבת הקדוש ברוך הוא לישראל הוא כשיסתכל האדם בסדור התפלה אשר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה. האחד מהם מה שאנו אומרים בכל יום בתפלה אהבת עולם אהבתנו ה' אלהינו חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו וכמה פרטים נזכרו בה המורים על אהבתו הגדולה לנו, ואם באנו להאריך בה נצא מן המכוון, ודרך כלל הם א' חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו, והוא דרך כלל לכל הבחינות שיתבאר בברכה. א' אבינו בעבור שמך הגדול פירוש המשותף עמנו. הב' בעבור אבותינו שבטחו בך. הג' ותלמדם חוקי חיים. הד' אבינו אב הרחמן רחם נא עלינו. הה' ותן בלבנו בינה, ששם לנו דעה להבין יותר משאר האומות. הו' כי לא נבוש ולא נכלם ולא נכשל לעולם ועד דהיינו לעולם שכולו ארוך. הז' נגילה ונשמחה בישועתך, דהיינו עמו אנכי בצרה. הח' ושבור עול הכותים מעל צוארינו דהיינו קיבוץ גלויות. הט' כי אל פועל ישועות אתה, שלעולם פועל ישועות לקיום העולם... הי' ובנו בחרת מכל עם ולשון, דהיינו בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם כי חלק ה' עמו. הי"א וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמעתי מפי מורי הה"ר יצחק די לורי"א אשכנזי שצריך לכוין בזה שקרבנו לשמו במעמד הר סיני לתת לנו התורה, כי התורה ושמו הגדול הכל אחד, כדפירש בזוהר בכמה מקומות. הי"ב להודות לך. הי"ג ליחדך ולאהבה, כי אהב"ה עולה אח"ד והם י"ג מיני אהבה שנזכרו בברכה זו כמנין אהב"ה.
אם כן, יש י"ג מיני אהבה ושבעה לשונות אהבה. המספרים שבע ושלש עשרה הם זוג מובהק בתורה[עד]. ובחכמת החשבון: המספר שבע הוא הנקודה האמצעית של שלש עשרה (שש מכאן ושש מכאן, סוד יום השבת קדש בין ששת ימי המעשה של השבוע המכין לשבת וששת ימי המעשה של השבוע המתברך משבת, סוד האות ואו, כמבואר באריז"ל[עה]), וכן שלש עשרה הוא המספר הראשוני השביעי החל מ-1 (1,2,3,5,7,11,13), וגם 'מספר האהבה' השביעי (1,1,2,3,5,8,13).
☜ הכאת (הכפלת) שבעה המספרים הראשונים זה בזה = 30030. הכאת שבעת מספרי האהבה הראשונים = 3120. יחד = 33150 = 15, יה, פעמים 2210. 2210 = "קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות מלא כל הארץ כבודו"[עו] (כבוד שייך לאהבה כנ"ל) = הוי' פעמים פה = טוב, אהוה, פעמים עין. המכפיל יה הוא סוד "'ביה הוי' צור עולמים'[עז], ביו"ד נברא עולם הבא ["קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות"] בה"א נברא עולם הזה ["מלוא כל הארץ כבודו"]"[עח].
אהבת תורה וחדושי תורה
אהבת התורה ומצוותיה, המובעת בברכת אהבת עולם, היא "תורה לשמה", כדברי הרמב"ם: "העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות... לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמת מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה... כל העוסק בה [בתורה] לא ליראה ולא לקבל שכר אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שצוה בה הרי זה עוסק בה לשמה"[עט].
והנה ברכת אהבת עולם מסוגלת לחדש בתורה, ככתוב בספר סדר היום "וצריך לכוין בברכה הזאת הרבה מאד... ויועיל הרבה ללמודו ולפתיחת לבו", כמו שמומחש בסיפור הבא[פ]:
פעם אחת אמר הגה"ק רבי שמעלקא מניקלשבורג זלה"ה לפני תלמידיו כי מי שלא אמר ברכת אהבה רבה או אהבת עולם וברכת אתה חונן בכוונה בלתי אפשר שיחדש באותו יום חידוש אמיתי ואחד מתלמידיו ענה כי הוא חידש היום דבר אמת אף שלא נתכון בברכות הנ"ל והציע החידוש והגאון סתר דבריו והוכיח שאינו אמת.
חידוש אמת בתורה בא בזכות לימוד תורה לשמה, מתוך אהבת התורה ונותן התורה, אהבת האמת מפני האמת, "אין אמת אלא תורה"[פא], "חותמו של הקב"ה אמת"[פב] והתורה היא "אמת ה' לעולם"[פג]. "אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי"[פד] – "התורה אמרה אני אוהבי אהב, כל מי שהוא אוהבי אני אהב אותו"[פה], מי שאוהב את התורה התורה אוהבת אותו ומגלה לו את סודותיה.
והנה הרבי ר' שמעלקא חיבר את ברכת אהבת עולם עם ברכת "אתה חונן" – שתי הברכות העיקריות בהם מבקשים על השגת התורה. ובפרט: מתוך הלשמה, האהבה לאמת, זוכים לדבקות באור ה' שבתורה, דהיינו דעת (יחוד ודבקות). ובמושגי החסידות: על ידי הדעת מגיעים ל'מעמיק' (עיון), כח המשכיל בנפש, שמשם נובעים חידושי אמת בתורה[פו].
מברכת אהבת עולם עד ברכת אתה חונן יש שבע דרגות-עליות, כנגד שבע האהבות: אהבת עולם, קריאת שמע, אמת ויציב, ברכת אבות, ברכת מחיה המתים, ברכת אתה הקדוש, ברכה אתה חונן.
☜ שתי החתימות: ברוך אתה הוי' הבוחר בעמו ישראל באהבה ברוך אתה הוי' חונן הדעת = 2808 = אהבה פעמים יראה!
הבוחר בעמו ישראל באהבה חונן הדעת = 1488 = 6 פעמים (ממוצע כל תבה) 248, אברהם, "אברהם אהבי"![פז]
אהבת עולם אתה חונן (כלשון הסיפור הנ"ל) = 1074 = תורת חיים = ג פעמים משיח. המשיח מחדש חדושי אמת בתורה, "תורה חדשה, חידוש תורה, מאתי תצא"[פח].
© כל הזכויות שמורות למכון גל עיני. הטקסט מיועד ללימוד ולשימוש אישי בלבד.