רמזי בראשית

מוצאי י"ב טבת ע"ז – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

משולש N פלוס רבוע שני N פלוס 1 ומשולש שלש N פלוס 1.

הפסוק הראשון של התורה הוא "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". חז"ל דורשים את המלה שמים – ש-מים. דורשים את זה בכמה צורות, או אש-ומים או שם-מים או שא-מים. יש בעצם שלשה פירושים מה זה ש-מים. בכל אופן, זה שחז"ל מפרידים בין ה-ש ובין ה-מים, שבעצם השמים הם המים העליונים שמעל הרקיע, למה יש שם גם ש? בעצם בא לרמוז לנו שבפסוק הראשון "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ה-ש של שמים עומדת בפני עצמה כביכול. מה החשבון של כל הפסוק הזה? הוא שוה 2701, המשולש של 73, כלומר סכום כל המספרים מ-1 עד 73. מה זה 73? חכמה. באמת כתוב שה' ברא את העולם בחכמה. התרגום ירושלמי של "בראשית" הוא "בחכמה", בחכמה ה' ברא את העולם. גם הפסוק אומר "מה רבו מעשיך הוי' כלם בחכמה עשית מלאה הארץ קנינך". אז מאד משמעותי שחשבון הפסוק הראשון, שכולל את כל מעשה בראשית, שוה חכמה במשולש.

אבל מה קורה אם אנחנו כביכול מעלים, 'תולים' – יש כמה פעמים בתנ"ך שיש אות תלויה, כאן לא שה-ש באמת תלויה אבל בפנימיות יש בה משהו שהיא תלויה לגבי המלה שמים – את ה-ש וקוראים 'בראשית ברא אלהים את המים ואת הארץ' וה-ש עומדת מעל. תיכף נסביר יותר לעומק מה פירוש שה-ש תלויה מעל המים. קודם כל, נוריד 300 מהסכום הכולל, 2701, וישאר 2401. 2401 הוא מספר מאד משמעותי, גם בחכמת החשבון וגם בקבלה, שהרי הוא רבוע שלם. קודם היה לנו משולש של 73 וכעת קבלנו רבוע של 49, שהוא עצמו רבוע של 7. כלומר, כשלא מתחשבים ב-ש של שמים מקבלים 7 בחזקת 4. העולם נברא בשבעת ימי הבנין, כולל שבת יש שבעה ימים, אז מאד מתאים שה-7 יהיה פה מודגש מאד, 7 פעמים 7 פעמים 7 פעמים 7. בכל אופן יש לנו שם ש. מהי ש בפני עצמה? 300. חוץ מזה שזהו מספר עגול, האם יש עוד תכונה מיוחדת במספר 300? כן, הוא גם משולש בפני עצמו, סכום המספרים מ-1 עד 24. המשולש של 24 הוא בדיוק 300.

אם כן, מה שעכשיו קבלנו הוא לא סתם משהו מענין אלא משוואה משמעותית מאד בחכמת החשבון, בתיאורית המספרים: משולש 24 פלוס רבוע 49 = משולש 73. רק נתבונן רגע במשוואה ונראה משהו מפליא לגמרי, הרי 24 ועוד 49, שני השרשים השונים – שרש משולש ושרש שרבוע – נקבל 73 בדיוק! אז מבחינת השרשים קבלנו משוואה פשוטה, ש-73 שוה 73, רק שהראשון מחולק ל-24 ו-49, אחד משולש ואחד רבוע, שני דברים שונים, וביחד נותנים את משולש 73. זה כבר מתחיל להיות עם משמעות או משקל מאד כבד, כלומר שבא ללמד אותנו כלל גדול לגבי מעשה בראשית.

נחזור אחורנית רגע: מה הסוד, צריך להיות רמוז מיניה וביה בתוך מעשה בראשית, חוץ ממדרשי חז"ל ששמים הם אש-מים, שם-מים או שא-מים, מה הרמז בתוך מעשה בראשית שה-ש כאילו תלויה, או מרחפת, לגבי המים? זה רמוז במפורש בסוף הפסוק השני של התורה. הפסוק הראשון "בראשית וגו'". הפסוק השני "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלהים מרחפת על פני המים". כמה שוה "רוח אלהים"? בדיוק 300. אז מה כתוב? ש"רוח אלהים", 300, ש, "מרחפת על פני המים". כלומר, המשפט הזה בא לגלות שיש סוד של שמים, ש שהיא רוח אלהים שמרחפת על פני המים. מים הם סמל, סמל לתורה, סמל גם לתשובה, "שפכי כמים לבך נוכח פני א-דני". אם כן, מאד משמעותי כאן ה-ש והמים שהם הסוד של השמים.

נחזור: קבלנו משוואה מאד מופלאה, שה-ש, רק אות אחת, היא המשולש של 24, וכל שאר 27 האותיות הן רבוע של 49, והכל יחד, 28 אותיות, הוא משולש של 73, חכמה. נתבונן עוד יותר לעומק: לא סתם ש-24 ו-49 הם יחד 73. נשים לב ש-49 הוא פעמיים 24 ועוד 1. כלומר, שאם אני לוקח את המספר השלם שלנו, 73, ואני אומר שנחלק אותו לשלשה שלישים – הוא לא מתחלק ב-3, אז אי אפשר לחלק אותו בדיוק, אבל מה הכי קרוב שאפשר? 3 מספרים ועוד 1, 24-24-24 – בקבלה ג"פ 24 היינו חסד, 72, אחד פחות מחכמה, 73. אם כן, יש לי בהכרח 24-24 ו-25. 24 ועוד 25 הם 49, אז אולי זה קשור ביחד? אני מנסה לפשט, אבסטקרט, את המשוואה שקבלנו, ומתוכה להבין לעומק את המסר שהתורה רוצה להעביר לנו לגבי מעשה בראשית, שיש משולש ורבוע שנותנים עד משולש, אבל יש יחס הדוק בין שרשי המשולשים והרבוע.

איך נוכל לפשט? נכתוב כך שבמקום מספר נשתמש באות N באנגלית. קודם כל, יש כאן כאילו איזה ניחוש, אבל הוא ניחוש מכוון, דוגמה של התבוננות, איך מפשטים, לוקחים איזו דוגמה, כאילו שהיא חד-פעמית, ועל ידי הפשטה בונים ממנה כלל גדול בחשבון. אחר כך צריך לבדוק, להוכיח שהכלל נכון, אבל קודם מתוך ההתבוננות יש לנו כאילו ניחוש, כיוון, מה צריך להיות הכלל. צריך להיות שמשולש N פלוס רבוע שני N פלוס 1 שוה משולש שלשה N פלוס אחד. איך מתלבש על המשוואה? ה-ש בפני עצמו הוא משולש 24, ה-N בדוגמה הזו. כל שאר האותיות הן רבוע 49, רבוע שני N פלוס 1 במשוואה זו. הסך הכל שמקבלים הוא משולש 3N פלוס 1, שלש פעמים 24 פלוס 1, 73.

זה כבר נראה משהו מאד יפה, נבדוק אם עובד על מספר אחר: נקח 7 לדוגמה, ש-N יהיה 7. אז המספר יהיה משולש 7, 28 (שבאמת מופיע בפסוק הראשון, מספר אותיות "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ). פעמיים 7 פלוס 1 שוה 15, והרבוע של 15 הוא 225 (אולי המלה הכי חשובה במספר הזה בלשון הקדש היא בחירה; המלה הכי חשובה של 28 היא כח, ביחד כח-בחירה). ביחד עולה 253, שבחכמת המספרים הוא בדיוק המשולש של 22 (כמו 22 אותיות האלף-בית), 3 פעמים 7 ועוד 1. יצא בדיוק אותו דבר.

זו דוגמה, על פי שנים עדים יקום דבר, ואפשר לבדוק על עוד הרבה ותראו שבכל N בעולם זה עובד, נכון ואמת ויציב. כמובן, צריך להוכיח זאת. רק הבאנו כמה דוגמאות. יחסית, כל מי שמתמצא במספרים ומשוואות, די פשוט להוכיח את המשוואה הזו. אבל כאן מיוחד שהתורה כותבת לנו בפסוק הראשון משוואה מאד מתוחכמת.

מה זה בא ללמד? צריך לחזור ל-N שוה 1. כדי להבין מהיסוד של המשוואה הזו צריך לחזור להתחלה, N = 1. אז איך תהיה המשוואה? משולש 1 הוא 1. צריך לחבר לו את הרבוע של 3 (2N פלוס 1 כש-N = 1), 9. 1 ועוד תשע שוה 10, המשולש של 4, שהוא 3N פלוס 1. זו המשוואה בבסיס שלה. המשוואה הזו היא בעצם היסוד של כל חכמת הסוד, של כל הקבלה האמתית – שיש שלש פעמים שלש, שלש שלישיות שכל אחת היא ימין-שמאל-אמצע, ובסוף יש עוד אחד. עוד אחד יכול להיות בסוף או בהתחלה. בזהר הקדוש כתוב שעשר ספירות הן בעצם "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע", משולש של 1-2-3-4. אבל זה גם משולש 1 ועוד רבוע 3. כל חכמת הסוד היא סוד המספר עשר, "העשירי יהיה קדש להוי'", שמצד אחד של המשוואה הוא משולש 1 פלוס רבוע 3, ובצד השני הוא משולש ארבע, "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע". עם השכל הזה, פנימיות הסוד הזה, ה' ברא את העולם. זה מה שהוא רוצה ללמד אותנו, איך להשוות משולש N פלוס רבוע שני N פלוס 1 למשולש שלש N פלוס 1. הכל לפי הסוד של "רוח אלהים מרחפת על פני המים".

913

המלה הראשונה של התורה היא בראשית. הגימטריא של בראשית היא 913. המקובל הגדול רבי אברהם אבולעפיא כותב שהגימטריא החשובה של המספר הזה היא משפט – "שלשה דברים יחד". המשפט הזה שוה בראשית בדיוק. יחד שוה 22, גם רמז ל-22 אותיות לשון הקדש שאיתן ה' ברא את העולם. רמז נוסף במשפט הזה הוא שראשי התיבות שלשה דברים יחד הם שם ה', ש-די, שחז"ל מפרשים אותו "שאמר לעולמו די", שם מובהק של מעשה בראשית, שה' ברא עד כה ודי, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".

צריך להעמיק ברמז הזה: בלשון הקדש המלה דבר, שיכולה להיות כל דבר, גם יכולה להיות דבור בלשון הקדש – דבר קשור גם לדבור של הפה, כמו "דבר הוי' זו הלכה" – אבל יכול להיות גם דבּר, מנהיג. לפי הקריאה הזו "שלשה דבּרים יחד" היינו שלשה מנהיגים יחד. מה זה רוצה לומר? למה זה כתוב בתחלת התורה? כתוב שבתחלת כל ספר צריך להיות רמז למחבר הספר. התורה נתנה מפי אלקים, ומי שרשם אותה מפי אלקים הוא משה רבינו. משה רבינו הוא גם מאד ענו מכל האדם אשר על פני האדמה. חז"ל אומרים שהוא הוציא אותנו ממצרים ונתן תורה, אבל עושה זאת עם שני האחים שלו. שלשה הוציאו אותנו ממצרים וממילא גם שלשה נתנו לנו את התורה. מי הם? בכל דור צריכים את הגלגולים שלהם. הגדולה מכולם היא מרים, דווקא האחות היא הבכורה, אחריה אהרן ובסוף משה. כמה שוים שלשתם יחד? חז"ל אומרים בפירוש ששלשה אלו הוציאו אותנו ממצרים ונתנו לנו את התורה. אם עושים את הגימטריא של מרים-אהרן-משה, לפי סדר הלידה שלהם, רואים שהמספר הוא 891, ששוה בדיוק "שלשה דבּרים" (בלי המלה יחד), שלשה מנהיגים. אותו מספר שוה גם יציאת מצרים, הפעולה הראשונה שהם עשו, שמכח ה' יתברך הוציאו אותנו ממצרים. אם נוסיף את ה-יחד, כמו "יחד שבטי ישראל", נייחד ונאחד אותם, נקבל בראשית, "שלשה דברים יחד".

נראה עוד יותר: בפסוק הראשון של התורה, "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", יש 28 אותיות. היות שזה מספר זוגי אין אות באמצע. אם היה מספר לא זוגי יש בדיוק אות אחת שהיא באמצע, הציר הפנימי, הנקודה הפנימית. כתוב שדרך הנקודה הפנימית, האמצע, עובר ציר אמת – זה כלל גדול בקבלה. כאן לכאורה אין אמצע, כי זה מספר זוגי. מה עושים במקרה כזה כדי להגיע לאמצע של הפסוק? כתוב שאם יש מספר זוגי אין אמצע אחד אלא שנים או יותר. נסביר איך: כל פעם שיש מספר זוגי אני מחלק את הפסוק לחצי. בפסוק הזה גם שני חלקי הפסוק זוגיים – יד ו-יד אותיות, בחלוקה ל-3 מלים ו-4 מלים (לשבע מלים יש אמצע, אבל אין חצי). 14 הוא גם זוגי, אז אין לי גם בתוך כל חצי אמצע (בזוגי אין אמצע, בלא זוגי אין חצי). מה צריך לעשות? עוד פעם לחלק, ל-7 ו-7 אותיות. בחלוקה ל-4 יש אמצע בכל קטע של 7 אותיות רצופות, האות הרביעית. אם כן, האמצע – ככה מגדירים בקבלה – של הפסוק הזה, שהוא האמת של הפסוק הזה, הוא בעצם ארבע אותיות, לא רק אחת, האות הרביעית של כל קטע של שבע אותיות רצופות. נתבונן בזה: "בראשית ב/רא אלהים/ את השמים/ ואת הארץ". כדי לראות הרבה יותר בולט צריך לעשות מהפסוק מלבן של 7 על 4 ואז רואים ברור מאד שהציר האמצעי הוא שלשה – מלה פשוטה בעברית, המלה הראשונה של המשפט של אבולעפיא שבראשית היינו "שלשה דברים יחד". רק שלשה דברים הם משה-מרים-אהרן והמלה שלשה היא הציר האמצעי, האמת, של כל הפסוק הראשון של התורה.

אפשר לשאול שאלה: האם יש עוד פסוק בתורה או בכל התנ"ך שיש בו תופעה כל כך יפהפיה, שהאמצע כותב מלה פשוטה שגם יש שייכות לתוכן הפנימי של הפסוק. עד כמה שידוע לנו, לא מצאנו אף פסוק בכל התנ"ך עם תופעה כזו, תופעה מיוחדת במינה לחלוטין, משהו יפהפה.

נתבונן: השם הקדוש שכתוב כאן בפירוש בפסוק אינו שם ש-די – שכתוב במקום אחר בתורה ושייך למעשה בראשית, "שאמר לעולמו די" – אלא שם אלקים, השם היחיד בין שמות הקב"ה שהוא בלשון רבים. רבים יכול לרמוז לשנים ויכול לרמוז לשלשה. יכול לרמוז גם ליותר מזה. הרי ה' אחד, אבל המשמעות של הריבוי, הצורה הדקדוקית של ריבוי בשם הזה של מעשה בראשית, שם אלקים – שהוא המלה השלישית בפסוק "בראשית ברא אלהים" – הוא שלש. כשחכמינו ז"ל תרגמו את התורה ליונית לא רצו שתהיה אי-הבנה בלשון זרה לכן שמו את המלה "אלהים" בהתחלה", 'אלקים ברא בראשית', אבל התורה לא כותבת ככה. כבר אומר שיש פה קשר למלה אלקים, שלשה, והיות שריבוי יכול לרמוז לריבוי של שלשה. נעשה כזה תרגיל: נקח את שם אלקים, ששוה 86, ונחבר עם ה"שלשה דבּרים" שלנו. כשה' ברא את האדם לפני החטא כתוב "אני אמרתי אלהים אתם", אני רציתי שאתם תהיו אלהים, עם חיים נצחיים. מי שקיים זאת בעולם הזה, שזכה למדרגה הכי עליונה שאדם עלי אדמות מסוגל להגיע, וגם כשהוא מת – שלשתם מתו במיתת נשיקה, כאילו לא מתו בכלל – הכי קרוב הם שלשת אלה, שגם משה נקרא בעצמו "איש האלהים". אם נחבר את 891, שלשתם, עם שם אלהים, 86, נקבל 977. מה אומר המספר הזה? המספר הזה בקבלה הוא היחידה החשובה ביותר של שלשה, "שלשה דברים יחד". משהו מופשט, משהו פנימי רוחני. בנפש אלה שלשת הכחות הרוחניים של כתר עליון, שהשמות שלהם הם אמונה-תענוג-רצון. גם שוה "כתר שם טוב", יש שלשה כתרים, אבל יש אחד שכולל את כולם והוא שוה אמונה-תענוג-רצון.

הגדולה בין האחים הקדושים היא מרים. בהיותה אשה, כתוב שהשרש שלה, שגבוה מכולם, הוא אמונה פשוטה. אהרן הוא בחינת תענוג. ואילו משה, שמגלה את תריג מצוות התורה, מה שה' רוצה מאתנו, הוא בחינת רצון. כולם יחד בסוד "אני אמרתי אלהים אתם". "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". עוד פעם, המחברים כאן חותמים ורומזים את שמם בתחלת התורה. הפסוק הראשון רומז בצורה הכי מופלאה לסוד ה"שלשה דברים יחד", "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ".