יח-כג תמוז – ביאורי שיר השירים

א. שיר השירים

הערות לביאור בעל אור החיים הק' לשיר השירים:

שיר השירים אשר לשלמה. שיר המורכב (מעשה מרכבה) משני שירים - שיר החתן לכלה ושיר הכלה לחתן.

לפעמים שירת הכלה קודמת לשירת החתן, כמו בתחלת המגלה - ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין. והוא סוד אשה מזרעת תחלה יולדת זכר, העלאת מיין נוקבין בתחלה - באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא.

אך ככלל בהמשך המגלה שירת החתן קודמת לשירת הכלה, בסוד המשכת מיין דכורין, אתערותא דלעילא, ע"מ לעורר אתערותא דלתתא. והוא ענין התגלות יג מדות הרחמים בחדש אלול - ר"ת אני לדודי ודודי לי - חדש הרחמים, ע"מ לעורר את מזל בתולה, וד"ל.

לקמן נראה ששיר הוא לשון התחלה, ומזה יובן למה עיקר פירושו של בעל אוה"ח על פסוק זה, שיר השירים אשר לשלמה, נסוב על ענין מי המתחיל, החתן או הכלה.

השיר של שני השירים הוא השיר של השותף השלישי השורה בתוכם (ומקדש אותם). הוא המנצח על שני השירים יחד. הוא הקובע את הקצב, יוצר את ההרמוניה ומעצב את הקונטרפונקט בין שני השירים.

והנה, שיר לשון השראה, שמעל להשתלשלות והתלבשות - קבלת הבעל שם טוב (נפש דוד כאשר בעל אור החיים הק' הוא רוח דוד כנודע), שמעל לקבלת הרמ"ק וקבלת האר"י (ומיחדת אותן), והיא ראשית גילוי תורת משיח, תורה חדשה מאתי תצא.

והוא השיר של שני שירי התורה - תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

המלך והמלכה, בזמן ריחוקם (גלות) נזכרים בעת דודים שלהם ומשתוקקים, ברעותא דלבא שלהם, לחזור ולהדבק אחד בשני כימי קדם (ועוד יותר).

לאורך פירוש בעל אוה"ח הוא מכנה את החתן והכלה - מלך מלכה (הכלה נמצאת בתוך המלכה).

מלך-מלכה בגימטריא אני לדודי ודודי לי.

מלך-מלכה = כי ממך הכל - אותן אותיות בחילוף ל (של מלך או של מלכה) ב-כי.

על הזוג הצעיר להרגיש, בעת דודים שלהם, כי ממך הכל ומידך נתנו לך, מאמר של דוד המלך, הדוד של שיר השירים.

דוד הוא הדוד של שיר השירים ושלמה הוא המלך, הרומז למלך שהשלום שלו, כפירוש חז"ל לשלמה במגלה זו.

כל תאריו היחודיים של דוד - אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי (כפי שנתגלה לשמואל), ידע נגן (נעים זמרות ישראל) וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר והוי' עמו (כפי שנודע לשאול) נאמרו בתחלת דרכו, הרבה לפני שמלך, בעודו בחור חמד, הדוד של שיר השירים.

כל שבחי דוד הנ"ל מזכירים מאד את תארי הדוד בפי הרעיה בשיר השירים.

בנות ישראל התאהבו בדוד בעודו בחור חמד, ומכח זה זכה למלכות (שלמה, לשון שלמות, על עם ישראל).

ויש לומר שמלכות דוד בפועל היינו כבר בחינת שלמה שבדוד. כל תארי שבחו של שלמה (כגון שבח חכמת אלהים שבו במשפט הזונות) נאמרו מאז שמלך בפועל (בגיל שתים עשרה), ודוק.

והנה, אדמוני עם יפה עינים = מלכות, היינו שבעודו בחור חמד הוא ראוי למלכות (שלמה).

ועוד, כל הפסוק: וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב ראי ויאמר הוי' קום משחהו כי זה הוא = 1984 = ד"פ מלכות!

שיר השירים אשר לשלמה. בשתי התבות הראשונות (של פסוק הכותרת), שיר השירים, יש אותיות שיר, באשר יש שר, בלשלמה יש ש - יחד: שיר שיר שר ש (שיר שיר שרש) = 1820 = סוד פעמים הוי', סוד הוי' ליראיו (מספר האזכרות של שם הוי' ב"ה בכל התורה כולה).

שאר אותיות הפסוק: שיר השירים אשר לשלמה = 161 (7 פעמים 23), סוד שם קסא (סוד פנימיות אמא פנימיות עתיק), סוד איני יודע של משה רבינו, התגלות בינה דרדל"א בפנימיות אמא, סוד שער הנון של בינה, שהוא שיר השירים קדש קדשים, וד"ל.

והנה, שיר הוא לשון שירותא, לשון התחלה. לפי זה, שיר השירים הוא התחלת (כל) ההתחלות.

וכמו שירושלם היא שלמות היראה, כך שלמה (מלך בירושלם) הוא שלמות האהבה.

אשר הוא לשון אושר.

לפי כל זה, נפרש את פסוק הכותרת של שיר השירים: שיר השירים אשר לשלמה - התחלת כל התחלות הדבקות בהשי"ת (בבחינת גאט איז אלץ, אלץ איז גאט) הוא האושר של שלמות האהבה, כפסוק השיא של שיר השירים - מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים.

והנה, הכלה-מלכה בנמשל של שיר השירים היא כנסת ישראל שנקראת כך על שם שהיא כונסת לתוכה את ישראל דלעילא. דהיינו סוד היחוד הפנימי והעצמי של זו"נ (יחוד שבבחינת גדלות שני, ראית המהות, פנים בפנים, ישראל אותיות לי ראש, יחוד בהיותם שוים בקומתם, בחינת אחת היא יונתי תמתי).

כל שיר השירים הוא בסוד ישראל (וכנסת ישראל), וכידוע הרמז ששיר השירים = ישראל במילוי: יוד שין ריש אלף למד.

ישראל אותיות שיר אל.

ישראל כנסת ישראל = 1612 = 26 פעמים 62 (הוי' פעמים טוב מאד) כאשר הממוצע, 806 = אל פעמים הוי' (אל הוי' ויאר לנו) = לעשות, חותם שבת בראשית, תכלית כוונת בריאת העולם לעשות לו יתברך דירה בתחתונים על ידי יחוד זו"נ הפנימי והעצמי, וד"ל.

ראשי וסופי התבות - ישראל כנסת ישראל = 500, פרו ורבו.

אמצעי התבות - ישראל כנסת ישראל = 1112 (פרו ורבו ועוד ברית, כאשר ברית = פרו ורבו ועוד יבק, וד"ל) = תמים תהיה עם הוי' אלהיך = בך בטחו אבתינו בטחו ותפלטמו, יחוד בטחון ותמימות, איהו בנצח ואיהי בהוד, וד"ל.

ב-ג. ישקני מנשיקות פיהו – לריח שמניך טובים

ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דדיך מיין. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך.

רבי אליעזר הקפר אומר ארבע מצות היו בידם של ישראל שאין כל העולם כלו כדאי להם: שלא נחשדו על העריות... ולא נחשדו על לשון הרע... ושלא שינו את שמם... ושלא שינו את לשונם...

החתן, המלך, משבח את הכלה, המלכה, באותם תיקונים שהיא תקנה למלך במעשיה הטובים.

וכך בכל מקום שנאמר תיקון-תיקונים היינו מה שהאיש מתקן עבור אשתו ומה שהאשה מתקנת עבור בעלה (תיקוני חתן ותיקוני כלה, כל אחד מתתקן-מתלבש במה שנותן לבן/בת זוגו.

הן בועשה טוב (כפשוטו) והן בסור מרע (הפוגע בבן/בת זוגו).

וזה סוד ארבעת השירים שבשני הפסוקים הנ"ל:

השמירה מלשון הרע היינו קדושת פה הכלה המזכה אותה בנשיקות פי חתנה - ישקני מנשיקות פיהו.

כי טובים דדיך מיין בזכות שמירת ברית המעור, לא להזדקק לאחר ח"ו - גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חתום.

לריח שמניך טובים כנגד שלא שינו את שמם. שמן אינו מפיג ריחו לעולם, אך ריחו עומד במקומו. מה שאין כן שם טוב הולך מסוף העולם ועד סוף העולם. והיינו טוב שם משמן טוב, כמבואר במדרש.

והיינו מעלת ישראל, ומתנתה לדודה שלא שינו את שמם הטוב, שהוא ריחם הטוב המפרסם את שם כבוד מלכותו יתברך מסוף העולם ועד סוף העולם.

שמן תורק שמך כנגד שלא שינו את לשונם. שמן אינו מתערב בשאר משקין ואף על פי שהוא המעט - כי אתם המעט מכל העמים - לא יתבטל ולא יתערב - הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב.

והיינו מה שלא שינו את לשונם. הלשון של כל עם ועם הוא היחודיות שלו, המתבטא באופי התקשורת שלו עם אלהים ואדם.

לשון נוט' לא שינו.

לשונם של עם ישראל הוא לשון הקדש, קדש מלה בגרמיה, שנבדל בעצם משאר לשונות.

לשון כולל דת ותרבות. על עם ישראל נאמר ודתיהם שונות מכל עם. עם ישראל השומר על לשונו לא משנה את שונותו מכל עם ולשון.

והנה, קיום כל העולמות הוא על ידי שישראל (צדיקים - ועמך כלם צדיקים) שומרים את ארבע המצות הנ"ל. וע"ז חותם המשורר על כן עלמות אהבוך, א"ת עלמות אלא עולמות, שכולם מכירים שקיומם תלוי בכם ומשום כך אהבוך (על דרך ואהבת את הוי' אלהיך... כי הוא חייך).

הכלה שרה לחתנה במתנות שהיא נותנת לו, ומכח זה כל העלמות עונות אחריה באהבה בהודות לה על כל הטובה שהיא עושה אתם באהבתה ושירתה לדודה.

ללמד שלפי רוב אהבת האשה את בעלה כך היא מזינה את בניה בגו"ר ומגבירה בהם את אהבתם אליה ואל בעלה, מצות כבוד הורים.

והנה, בהקבלת ארבעת הדברים הנ"ל לספירות העליונות (ולכחות נפש האדם - ומבשרי אחזה אלוה) י"ל עד"ז:

עריות כנגד תיקון ברית המעור כנ"ל, תיקון הברית, ספירת היסוד, וצדיק יסוד עולם.

תיקון ברית הלשון הוא בדעת דגניז בפומא ומתגלה בסוד הנשיקין (זיווג נשיקין, שממנו נולדים מלאכים וגם נשמות גבוהות, כמבואר בקבלה).

הלשון מוזכר כאן פעמיים: שלא נחשדו על לשון הרע ושלא שינו את לשונם. לשון הרע הוא פגם המלכות-פה, ושלא שינו את לשונם פגם הדעת כנ"ל.

והוא בסוד ורוממנו מכל לשון, שכנגד נקודת הדעת בסוד שבע נקודות הקו האמצעי, נושא ההפכים, בשש עשרה התכונות הפנימיות של הנפש כו' (אמונה-תענוג-רצון-דעת-תפארת-יסוד-מלכות) שכנגד שבע הלשונות אתה בחרתנו גו', כמבואר באריכות במ"א, ודוק.

נשאר שלא שינו את שמם (לריח שמניך טובים), שכפי שהוסבר היינו כחם של ישראל לפרסם את שם כבוד מלכותו יתברך בעולם, כמו שנאמר באברהם אבינו ויקרא שם בשם הוי' אל עולם.

והגם שסתם שם במלכות, אמא תתאה, אך שם זה, מה שלא שינו את שמם, לשון יחיד, שהוא הכח של כל יהודי להרבות בכבוד שמים על ידי פרסום שמו יתברך, המשתקף בשמו הפרטי - שם זה הוא באמא עילאה, בינה (המכונה שמו הגדול), אם הבנים שמחה.

והוא ענין הוספת אות ה-ה לאברהם אבינו בשעת קיום מצות ברית מילה, דהיינו ה עילאה, שהוא הכח לפרסם אלקות בעולם, להיות אב המון גוים, וד"ל.

נמצא שהפסוק הראשון ישקני... טובים דדיך... הוא כנגד שני הלא נחשדו שהם כנגד יסוד ומלכות (עריות - טובים דדיך - ולשון הרע - ישקני).

ואילו הפסוק השני, פסוק השמנים (הנופל על לשון שונים-שינוי), הוא כנגד שני הלא שינו שהם כנגד דעת ובינה - אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת, בינה-דעת = ישראל כנודע) - לריח שמניך טובים כנגד בינה, שלא שינו את שמם, ושמן תורק שמך כנגד דעת, שלא שינו את לשונם.

ה. שחורה אני ונאווה

שחורה אני ונאוה בנות ירושלם כאהלי קדר כיריעות שלמה.

אומרת הכלה לחתן: שחורה אני ונאוה - תדע לך חתני אהובי שגם אם חטאתי כלפיך, הוא לא באמת. הרי אני מצד עצמי אינני ראויה לאותו חטא, והוא בא לי רק כסבה שאחזור בתשובה מאהבה, ובכך אהפוך את החטא לזכות, ל'מצוה' שאינה כתובה בתורה (כלומר שהיא מעל לחקי-מצות התורה), דהיינו גילוי אור עצמי, אור חדש שלא היה עד עתה בגדר אור כלל, רק עצם (בהיותו עצם מעצמותך דודי ורעי).

החטא הוא מצד ה'פרט' שלי (הרגשת עצמי כיש ודבר נפרד בפני עצמו) משא"כ מצד ה'כלל' שבי (שייכותי לכלל כנסת ישראל - כשאתה תופס בחלק מן העצם אתה תופס בכולו) כולי נאוה (נאוה = טוב מאד, וד"ל).

בנות ירושלם - יש 6 בנות ירושלם בשיר השירים: שחורה אני ונאוה בנות ירושלם; השבעתי אתכם בנות ירושלם (ד"פ); זה דודי וזה רעי בנות ירושלם.

בנות ירושלם = 1044 = חי פעמים חן = מחלה נעה חגלה מלכה תרצה, חמש בנות צלפחד בן חפר, שחיבבו את הארץ ביותר.

בנות ירושלם - משולש 4 יורד: בנות ירו של ם. פנות המשולש - בתם (טוב פעמים הוי' - טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו) - הולך בתם (תמימות היינו פנימיות ספירת ההוד - איהי בהוד, בנות ירושלם. בתם ר"ת בינה תפארת מלכות, כמבואר בספרי הקבלה. בינה תפארת מלכות = 1644 = 12 פעמים 137 = ואהבת את הוי' אלהים בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך) ילך בטח - צעדת 'שמאל ימין' (מתמימות בהוד, רגל שמאל, לבטחון בנצח, רגל ימין).

שאר אותיות המשולש = 602 = 7 פעמים אלהים = שרה אמנו.

לפירוש אחד, בנות ירושלם הן אומות העולם. וי"ל דהוא על שם שלעתיד ינהרו כל או"ה אל ירושלם עיר הקדש - כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלם לכל באי עולם (העולים לירושלם).

אך יש עוד שני פירושים לבנות ירושלם: בנות לשון בנין, בונות ירושלם. ולפי זה, שחורה אני ונאוה בבנות ירושלם, שבית המקדש מכפר על השחרות והחשכות שלי והופך אותו לאור עולם, משחורה לנאוה על ידי בנין בית מקדש.

כך כל זוג אהובים הבונים יחד בית נאמן בישראל, בית שבו שורה השכינה - נמחל להם כל עונותיהם, ועד שהעונות מתהפכים לזכויות ממש, אתהפכא חשוכא לנהורא.

ועוד פירוש: בנות לשון נוי, כאלו אמר בנויות ירושלם. בית המקדש הוא נוי ירושלם, כתרגום אונקלוס לזה אלי ואנוהו - ואבני ליה מקדשא.

שלשת פירושי בנות: לשון בת לשון בנין לשון נוי. בת בנין נוי = 580 = י"פ חן. בנות ירושלם = 1044 = חי פעמים חן כנ"ל. יחד = 1624 = כח, יחי פעמים חן.

במילוי, בת בנין נוי (בית תו בית נון יוד נון נון וו יוד) = 1600 = שלמות של 40, מ, ברבוע. והוא עולה 580 (שרש כנ"ל) = י"פ חן, ועוד 1020 = י"פ אמונה (השגחה פרטית), וד"ל.

כאהלי קדר כיריעות שלמה. איתא במדרש: אמר הקדוש ברוך הוא ראו מה אני מחבב התחתונים שאני שוכן תחת יריעות עזים.

מה שהשי"ת שוכן תחת יריעות עזים של המשכן (שבא לכפר על חטא העגל, שחורה אני) הוא מצד חיבתו לישראל, גם בשעת החטא - נורא עלילה על בני אדם לשם תשובה מאהבה כנ"ל.

מאהלי קדר - שחורה אני - ליריעות עזים - ונאוה, וד"ל.

שחורה אני ונאוה במילוי (שין חית וו ריש הא אלף נון יוד וו נון אלף וו הא) = 1790 = ה"פ משיח, משיח פו"א. ורומז להנאמר במשיח: לא תאר לו ולא הדר והראהו ולא מראה ונחמדהו.

ו. אל תראוני

אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי.

בפסוק זה יש חי תבות ו-וחי בהם אותיות. לב ישראל חי, גם בזמן הריחוק מבעלה-אהובה, כמו שכתוב בהמשך המגלה - אני ישנה (בגלותא) ולבי ער (ער היינו חי - ער = יה פעמים חי, ער-חי סוד רפח, סוד מרחפת, מת רפח, התבה ה-חי בתורה, כנודע).

והנה, חי = חטא, את זה לעומת זה עשה האלהים. מפני חטאינו גלינו מארצנו, מקום רצוננו בלתי להוי' לבדו, עבודת ובכל מאדך - עושין רצונו של מקום, וד"ל.

מכח נסיונות הגלות מתעצמים ישראל (בסוף גלותן, כפסק הרמב"ם) באמונה איתנה בהשי"ת, ושבים לארץ שרצתה לעשות רצון קונה (וכהבטחת התורה שלא ידח ממנו נדח).

מטרת הנסיון היא להתהפך להרמה על נס ולנישואין חדשים בין החתן והכלה (בעצם גילוי שאף פעם לא היה פירוד ביניהם, תמיד שכינה ביניהם, גם כאשר על פניו לא זכו, גם בזמן חרבן הבית שלהם - האש אכלה את חיצוניות הבית בלבד, לא את פנימיותו).

וחי בהם, בתריג מצות התורה - כפלח הרמון רקתך (פסוק בהמשך המגלה), אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון (שבו תריג גרעינים כנודע).

והנה, כל הפסוק - אל תראוני שאני שחרחרת ששזפתני השמש בני אמי נחרו בי שמני נטרה את הכרמים כרמי שלי לא נטרתי = 7046 = הוי' ב"ה פעמים 271, הנקודה האמצעית של ישראל, סוד רעא ימי הריון כנודע.

ובא לרמוז שזמן הגלות, הריחוק בין הדוד והרעיה, הוא בעצם סוד העבור (= סוד הוי' ליראיו, שמחה), הנמסר לשבט יששכר - יש שכר לפעלתך, ושבו בנים לגבולם.

הגלות היא בעצם העבור (גם לשון עברה) של מלך המשיח (שנולד בעיצומו של תשעה באב, בזמן שהכרובים, החתן והכלה, מתחבקים ומתדבקים זב"ז).

בני אמי היינו בני אדום (שנולד לרבקה אמי), חושבנא דדין כחושבנא דדין.

יש אדום דקליפה, קליפת שפיכות דמים, על חרבך תחיה. אך יש גם אדום דקדושה (גבורה דקדושה, גבורת יצחק אבינו, המצחק את רבקה אשתו), אהבת הדוד והרעיה כאש בוערת בכלות הנפש - אהבה עזה כרשפי אש שלהבת-יה (שכינה ביניהם). והוא סוד צבע האדום מן האם דוקא כמבואר בחז"ל - בני אמי דקדושה.

בגלות, עם ישראל, הכלה, נוטרת כרמי זרים (לצורך בירור נצו"ק וקירוב גרים תחת כנפי השכינה, תנאי הכרחי לגאולה). והיינו משום שכרמי שלי לא נטרתי, שאם הייתי שומרת על כרמי שלי, בבחינת ובכל מאדך כנ"ל, היו כל הניצוצות הקדושים נמשכים אלי ומתכללים בי כניצוץ הנמשך מעצמו להכלל באבוקה, כמבואר בדא"ח.

כרמי - אהבת ה', החתן, בכל לבבך ובכל נפשך. שלי היינו תכלית ושלמות העבודה (של ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, תהיו אתם ארץ חפץ) - ובכל מאדך כנ"ל, וד"ל.

ז. הגידה לי

ֿהגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך.

כל הפסוק (יה תבות, סוד הנסתרות להוי' אלהינו, וכמבואר בדא"ח שהנסתרות היינו דחילו ורחימו שבלב, ששרשם בחכמה, יראה עילאה, ובינה, אהבה רבה; סג אותיות, אורות דתהו, סוד העבודה של ובכל מאדך, כמבואר בתניא) עולה י"פ שלמה (3750), התבה העשירית-המקודש בפסוק, שעולה ו"פ כה ברבוע (625 = אדם-מאד במילוי).

הגידה... תרעה = תרביץ = שבת, דהיינו שתי שבתות, שבשמירתן - מיד הן נגאלים, וד"ל.

ורומז ששבת קדש (זמן היחוד של החתן והכלה) הוא היום המסוגל לבקש ולמצוא את האהוב שהוא רועה ישראל, מרביץ תורה בישראל, תורה לשון יורה כחץ (וכן לשון הריון), להוליד נשמות חדשות מתוך תורת משיח.

והנה, כמו בסוד מראות הצובאות שכל אחד, האיש והאשה, מסתכל במראה ואומר אני נאה ממך, וכך מעוררים את האהבה העזה זל"ז, ומולידים תחת התפוח (שהוא פרי צדיק, הוי' פעמים חוה, אותיות המילוי של שם מה, אדם, סוד הזיווג של אדם וחוה כנודע. והוא סוד הפותח שער לדופקי בתשובה - תפוח בדבש של ליל ראש השנה, זמן בנין המלכות, המכה, הכלה, המכינה לזיווג הקדוש של שמיני עצרת, לאחר עוד תפוח בדבש בליל הושענא רבה, וד"ל) - כך בפסוק זה בשיר השירים (קדש קדשים) והבאים אחריו 'מתחרים' החתן והכלה מי אוהב את בן/בת זוגו יותר!

והוא סוד המשחק הקדוש של והנה יצחק (ישחק, לשון שחוק, החוש של חדש אדר, עד דלא ידע) מצחק את רבקה אשתו.

ככה מקיימים את עיקר דבר מצוה (לשון צוותא וחיבור, זיווג) בשמחה של מצוה (רבה).

כלה אותיות הכל (משולש 10, כללות עשר ספירות בלימה, והוא גם מספר האהבה ה-10 - 1 1 2 3 5 8 13 21 34 55, העשירי יהיה קדש להוי'. ע"כ = 143 = 11, חד ולא בחשבן, פעמים אהבה, וד"ל) - הכל בה, כל סוגי הנשמות העתידות להיוולד ממנה בזיווגה הקדוש עם דודה.

ובכללות הם שני סוגי נשמות, בעלי חכמה (רזין דאורייתא, אור המאיר לעצמו) ובעלי חסד (תורת חסד, על מנת ללמד, אור המאיר לזולתו).

חסד הוא ענף החכמה (בקו ימין של עץ החיים, הכל לשם קירוב ודבקות, ימינו תחבקני, ימין מקרבת). וכן חכמה = חסד עם הכולל, וחכמה-חסד = קמה, שם העמדת המלכות (כאשר אבא יסד ברתא ובה נמשכים חסדי דוד הנאמנים, וד"ל), מספר ההשראה התשיעי (9 ברבוע ועוד 8 ברבוע).

כנגד בעלי החסד שבה (נטית החסד שלה, באור המאיר לזולתו) שואלת הכלה לחתן איכה תרעה (בחינת ארעי), וכנגד בעלי החכמה שבה (בחינת ומהוי', הוי' בחכמה, אשה משכלת, באור המאיר לעצמה שגם את אור זה היא מחלקת-משתפת עם דודה, שעל זה נאמר שמע בקלה, הקול הפנימי שבלבה, וד"ל), בעלי הצהרים (אור גדול. צהרים = משה) היא שואלת איכה תרביץ בצהרים (בחינת קבע, עד נכון היום, סוד תרביץ בגימטריא שבת כנ"ל).

מהמלה שלמה (אותיות שלמה, שיר השירים אשר לשלמה, מלך שהשלום שלו), כללות כל הפסוק כולו כנ"ל, יש תפנית מדברי-שאלת הכלה לתשובת החתן, הדוד.

במלה שלמה הדוד מהדהד-משיב לכלה. שלמה במ"ק = הוד, והוא דור ההוד לאברהם אבינו, סוד סיהרא באשלמותא כנודע. ואצלו דוקא מופיע הביטוי הוד מלכות = ז פעמים חכמה = אלף נשים (הכלולות באסנת אשת יוסף הצדיק) = אלף במספר קדמי, האלף לך שלמה.

קודם אומרת הכלה לחתן הגידה לי שאהבה נפשי, באהבה עזה, יותר מאשר האהבה שלך אלי, שהרי הסתרת פניך ממני, והוא משיב לה לא כדבריך, לא זזה ידי מתוך ידך ח"ו, תמיד מקומי הוא על עדרי חבריך, עדרי לשון רבים כאשר מיעוט רבים שנים, כנגד שני סוגי הנשמות הכלולות בכלה כנ"ל.

על עדרי חבריך = 624 = ג"פ יצחק (ממוצע כל תבה) = ד"פ יוסף (יוסף ברצוא ושוב), היינו סוד יוסף יצחק, תוספת צחוק ושעשוע - זו מגמתי בכל התנהגותי אתך רעיתי (כך משיב החתן לכלה, כלומר שאהבתי אליך גדולה גם מאהבתך אלי).

שלמה רומז גם לשמלה, עטה אור כשמלה (אור = רז, של בעלי חכמה הנ"ל), סוד אהיה כעטיה. אהיה הוא שם הבינה, מקיפים דאמא, והוא סוד מלבוש החשמל (= אהיה פעמים חי) דרכו מבהיק אור ה' (המלך, מלך שהשלום שלו).

וכן שלמה לשון שלמות = ביאת המשיח, שענינו גילוי מה שהשי"ת הוא שלימותא דכולא, כולל כח הבלי גבול וכח הגבול כאחד ממש (מעל לגולה, גבול, וגאולה, בלי גבול, אלא כוללם יחד, בסוד ה-א, גילוי האחדות הפשוטה, הנכנסת לגולה עצמה ויוצרת גאולה).

גילוי שלמות זו הוא ענין ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך הלב של כל אחד ואחד.

וידוע ששכינתא שריא דוקא באתר שלים, לא בלב של כל אחד בהיותו נפרד מהכלל, אלא דוקא בהיותו מחובר לכלל, בהיות אבר דשכינה, כנסת ישראל, הכלה של שיר השירים.

והיינו הפשט של בתוכם, לשון רבים, דהיינו בתוך הזיווג הקדוש של איש ואשה שזכו להיות אחד, כאיש אחד בלב אחד, עליו דוקא נאמר שכינה שרויה ביניהם.

זו השלמות (שלמה) של בנין בית (מקדש מעט) נאמן בישראל (שהוא נאמן לשלומי אמוני ישראל ובו דוקא שכינתא שריא).

ומה שתשובת החתן נעלמת בתוך שאלת הכלה, סוד שאלת חכם חצי תשובה, הוא משום צניעותא, גילוי חביון העצמות שברדל"א, שרש המתקלא של עולם התיקון (לשבת יצרה ע"י יחוד חתן וכלה), המכונה צניעותא כנודע.

ח. אם לא תדעי

אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים.

16, הוה, תבות ו58, חן, אותיות, והסימן: 16 פעמים 58 = 928 = תורה חדשה (מאתי תצא), תורת משיח, תורת שיר השירים קדש קדשים.

אם לא תדעי לך = 606 = רות (שממנה יצא דוד, נעים זמרות ישראל, שריוה להקב"ה בשירות ותשבחות), אם המלכות, רמז להנ"ל שמקור היחוד של שיר השירים הוא יחוד בעז-רות.

היפה בנשים = 502, שכינה ביניהם (אני אוהב אותך כו').

יש שלש פעמים היפה בנשים בשיר השירים:

אם לא תדעי לך היפה בנשים.

מה דודך מדוד היפה בנשים.

אנה הלך דודך היפה בנשים.

בכל אחד מהנ"ל יש 19, חוה, אותיות (10 ועוד 9, ודוק), ס"ה 57 אותיות (ו16 תבות, בפסוק שלנו 16 ו58 כנ"ל, ודוק) - אל הוי' ויאר לנו.

אם מה אנה (3 תבות, 7 אותיות) ר"ת אמא (שם מב), סדרה עולה - 41 45 56 (41 56 סוד מהיטבאל, יחוד מה ובן, החתן והכלה של שיר השירים, ועוד מה, סוד מה שמו ומה שם בנו, אבא ובן. נמצא שיש כאן רמז לאבא-אמא-בן, ר"ת אבא, כאשר שרש מה ובן, זו"נ, בעב וסג, או"א, ג"פ מה, וד"ל). בסיס הסדרה - 7 (יוצא מ7 אותיות כ"ל). עד 10 מקומות = 1430, הכל-כלה פעמים הוי', ממוצע 143 (סכום 10 מספרי האהבה הראשונים עד 55, הכל-כלה כנ"ל).

אם לא תדעי לך היפה בנשים, סוד אמא (אם אין דעת אין בינה כו'). מה דודך מדוד היפה בנשים, סוד ז"א (הדוד). אנה הלך דודך היפה בנשים, סוד מלכות (המקום אליו הולך הדוד).

נמצא ששלשתם סוד בת"ם (בינה תפארת מלכות) - הולך בתם ילך בטח כנ"ל.

השי"ת, הדוד, אוהב את כל הנשמות הכלולות ברעיתו, כנסת ישראל, כולל גם הרעים שבישראל, שהם בעצם נקודות החן (נקודות שחורות, שחורה אני) שבפני הכלה.

אמנם הם בלא ידיעת אלקותו יתברך (מעלתו העצמית של החתן) אך בעומק לבם הם באמונה אתו, אמונה שמעל לכל טעם ודעת.

החתן הוא "מבין" בנשמות, כל נשמה היא יהלום יקר מכל יקר שרק צריך לנקות ולצחצח אותה. כל נשמה באשר הוא היא היפה בנשים.

צאי לך בעקבי הצאן - עקבי הצאן היינו העקב של שיעור קומת כנסת ישראל, בחינת יעקב כי קטן הוא, קטנתי, סוד קטנות קודם לגדלות, מבחינת קטנות גדלו ונעשו חטיבה אחת (שיעור קומה שלם) בעולם, בחינת ישראל.

והוא סוד גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים, סוד ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים.

והוא סוד בראשית ברא תיש, כבר מראשית ההתהוות (ברא אלהים = גדי ברבוע) איזהו חכם (החתן החתם) הרואה את הנולד - את התיש בעל הקרנים יוצא מהגדי הרך.

העולם נברא מתוך צפית גדילת ישראל (קודם האב משתעשע עם בנו הקטן, המשחק עם זקנו, ולאחר שגדל רווה ממנו נחת, משעשעים לנחת = 1248 = ו"פ יצחק, וד"ל). היינו סוד נעוץ סופן בתחלתן של תורתנו הקדושה (סוד שיר, נגון בגימטריא עגול, כל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר) - ישראל. בראשית. ראית הישראל שביעקב, את התיש שבגדי, וד"ל.

גדי-תיש במילוי = אמת אמת אמת, תתן אמת (ישראל, גדלות) ליעקב (קטנות).

גדי-תיש בהכאה פרטית - ג פעמים ת, ד פעמים י, י פעמים ש = 4240 = 10 פעמים משיח בן דוד.

ט-יד. לסוסתי – נאוו לחייך – תורי זהב – עד שהמלך – צרור המור – אשכול הכופר

לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי. נאוו לחייך בתרים צוארך בחרוזים. תורי זהב נעשה לך עם נקדות הכסף. עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו. צרור המר דודי לי בין שדי ילין. אשכל הכפר דודי לי בכרמי עין גדי.

זו הפרשיה השלישית במגלת שיר השירים.

יש בה 6 פסוקים, 37 (הבל-יחידה) תבות ו146 (ב"פ 73) אותיות, וסימן הפרשיה: 37 פעמים 146 = 5402 = 2 פעמים 2701, משולש חכמה, 73 (בהיות 37 הנקודה האמצעית של 73, וכן חכמה במספר סדורי = 37).

5402 = ב"פ בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.

דמיתיך רעיתי לשלשת זמני גילוי האהבה-עזה של הכלה לחתן - בקריעת ים סוף ושירת הים, שעל זה נאמר לססתי ברכבי פרעה, סוס ורכבו רמה בים; בשעת מתן תורה שפתחו ואמרו נעשה ונשמע, כנגד תורה שבכתב שקבלו בהוה ותורה שבעל פה שעתידים לשמוע בדורות הבאים, שעל זה נאמר נאוו לחייך בתרים (לשון רבים, שתי תורות); בשעת עשית המשכן, שעל זה נאמר צוארך בחרוזים - המשכן-מקדש נמשל לצואר, כדרשת חז"ל לויפל על צוארי בנימן גו', וחרוזים ע"ש ריבוי המינים שהיו במשכן, זהב כסף נחשת וכו' (לרש"י יג מינים, כנגד יג מדות הרחמים, כמנין אהבה, סוד ארחמך הוי' חזקי, אהבה אותיות כאשר ארחמך לשון אהבה. ארחמך הוי' חזקי = 420, יהלום 20, סוד יחוד יעקב-רחל, מדת האהבה והרחמים, סוד שם אל, המדה הראשונה של יג מדה"ר הכוללת את כולן - אל במ"ס = 13, אהבה, ומבואר בכוונות שיש לכוונו באתב"ש -תכ, 420, ארחמך הוי' חזקי).

להלן בשיר האהבה נאמר כמגדל דויד צוארך, כמגדל דויד - זה בית המקדש.

יש שלשה צוארך בשיר השירים, וי"ל כנגד שלשת בתי מקדש: צוארך בחרוזים; כמגדל דויד צוארך; צוארך כמגדל השן (דגם קאי על בית המקדש).

ג"פ צוארך = שמע ישראל (הוי' אלהינו הוי' אחד).

הצואר מחבר את הראש לגוף, את השכל למדות הלב - אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש.

צואר אותיות אוצר, של יראת שמים, ואותיות רצוא, אם רץ לבך באהבה עזה בכלות הנפש, כמבואר בתניא בענין מעלת הזהב על הכסף (במלאכת המשכן).

נחזור לענין שלשת זמני האהבה הגלויה של כנסת ישראל, הכלה, לקב"ה, החתן - שירת הים, נעשה ונשמע, נדבת המשכן.

שירה על נס הצלה. נעשה ונשמע בשעת התגלות אלקותו יתברך - הצהרת התחייבות (לא שירה והודאה), קבלת על מלכות שמים. נדבת המשכן, התעוררות מלמטה של כל נדיב לב, תשובה מאהבה (על חטא העגל).

שירה קבלה תשובה = 1365, אהיה פעמים אדני. 3 פעמים 455 (5 פעמים 7 פעמים 13, רבע 1820), ממוצע כל תבה; 13 פעמים 105 (3 פעמים 5 פעמים 7, מבנה ברכת כהנים), ממוצע כל אות.

וכך מתקרבת מתרפקת ומתדבקת הרעיה בדוד, על ידי שירה קבלה ותשובה (מנדבת הלב), ודוק.

ומשיב החתן שכל האהבה הגדולה שלך אלי בעצם הכל ממני, מאהבתי אותך. מהסוף לתחלה:

התעוררות נדבת הלב של כנסת ישראל במלאכת המשכן התאפשרה על ידי סלחתי כדברך - אין סליחה אלא לישראל, בחירת לבו של הקב"ה, החתן העליון.

וכן עצם חפץ הנתינה הוא כולו משלו יתברך - כי ממך הכל ומידך נתנו לך, לי הכסף ולי הזהב נאם הוי' צבאות.

כתיב נעשה לך ולא עשיתי לך, שהדבר, הסליחה והכפרה מאתו יתברך, נעשה תמיד בכל דור ודור, וכן מציאת הברכה, הן בגשמיות והן ברוחניות, שבזכות נדבת המשכן, נעשה תמיד בכל דור ודור באתערותא דלעילא. היינו שגדולה אהבת החתן לכלה, שמשפיע ומברך אותה בכל יום ורגע תמיד.

עד כאן כנגד תרומת המשכן, תשובה מאהבה ונדבת הלב.

וכנגד התורה (קבלת עול והתחייבות הכלה לחתנה) אמר החתן עד שהמלך במסבו ואמרו חז"ל עלובה כלה שתוך חופתה זנתה (בחטא העגל), ללמד שאהבתי (אהבת החתן) גדולה מאהבתך (אהבת הכלה).

וכנגד שירה הים אמר צרור המר גו' שאז, בשעת אמירת השירה, היו שלמים ללא עון, כמאמרם ז"ל על ויסע משה שהסיען מעונותיהם, והיינו צרור המר - מה דרכו של צרור המר (צרור = מלכות, כנסת ישראל) אשה נותנת אותו בין שדיה (בין שדי ילין, סוד שם שדי ב"ה, שאמר לעולמו די, וד"ל), כשהיא עומדת הוא נופל, כך ישראל הגם שאז היו שלמים תכף ומיד וילונו העם על משה (ועל הקב"ה).

צרור המר = 741, 13 פעמים 57, שני מספרי ברית, הרביעי והשמיני.

על זה דברי (שירת) החתן לכלה (משחק החיזור בשמחה כנ"ל) לומר לה שאין אהבתה אליו גדולה כל כך כאהבתו אליה.

אשכל הכפר גו' אומרת הכלה, כנסת ישראל (בפסוקים הקודמים הוא מדבר במקומה והוא הוא בעל הדברים לומר כי ענינים אלו אמתיים בה ובעשותה אותם היא אמירתם, שבפנימיות היינו הזדהות מלאה של החתן עם כלתה, שהיא, הכלה, מדברת מתוך גרונו של החתן, גם וידוי הדברים שלה!) - אמת שכמה וכמה פעמים עברתי על דברי דודי, אך בכל הוא מכפר עלי, היינו כנ"ל שאין סליחה אלא לישראל, סליחת החתן-המלך לכלה-המלכה (כאשר שניהם נמלכים זה בזו וזו בזה והתוצאה היא סליחה מחילה וכפרה, תמיד).

ועוד, אשכל הכפר כנגד צרור המר הנ"ל - הצרור נופל משא"כ האשכל שבכרמי עין גדי המחובר באילן ואינו נופל כל השנה כולה, דהיינו שבח עין גדי (שהוא טוב עין, שנות חיי יעקב, מדת האמת הבלתי משתנה).

והנה, כל הפרשיה - לססתי... עין גדי = 9633 = 13, אהבה, פעמים 741 (13 פעמים 57) = 13 פעמים צרור המר (הלן בין שדי, כמו שחתני לן בין שדי, ומה שהוא עשוי ליפול ממני ולהתרחק ממני, הרי כי נפלתי קמתי, ורומז לבר נפלא, משיח בן דוד) כנ"ל!

והנה, יש בפרשיה זו ב"פ דודי לי הסמוכים זל"ז - צרור המר דודי לי, אשכל הכפר דודי לי - ללמד ששניהם שוים (הנופל והקיים-קם).

כל דודי לי שוה 64, 8 ברבוע, יחוד אדם-חוה.

ויש עוד דודי לי ואני לו הרעה בשושנים.

ועוד, אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים.

כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעולם הזה ולא לעולם הבא - קול דודי הנה זה בא (יה - שכינה ביניהם).

ד"פ דודי לי (דודי אותיות) = 256, יו ברבוע, ח"פ לב = אהרן, סוד ח בגדי כהן גדול על לבו תמיד (והוא עולה ד בחזקת ד, מספר כנפי חיות המרכבה כנודע).

והנה, פלא, דודי לי במספר קדמי = 256 = ד"פ דודי לי!

ד"פ דודי לי כל תבה בהכאת אותיות = 5040 = !7, 70 פעמים 72, וד"ל.

5040 = 256 ועוד 4784 = הוי' ועוד שם קפד, אחורי שם עב, דפק החיים, סוד פקד יפקד, פקידת איש את אשתו, לפני שיוצא לדרך (גלות) ואחר שחוזר מן הדרך (גאולה).

טו-טז. הנך יפה – הנך יפה

הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים. הנך יפה דודי אף נעים אף ערשנו רעננה.

יש בשני פסוקים אלה (המהווים זוג מובהק של שבח יפי הרעיה בפי הדוד ושבח יפי הדוד בפי הרעיה - שבח-שבח = כתר, וד"ל) יה תבות, סוד י של איש ו-ה של אשה, שכינה ביניהם.

בפסוק הראשון יש זך אותיות ובשני כח אותיות, סוד היות משולש 7 (28), כל השביעין חביבין, הנקודה האמצעית של משולש 10 (55 = 27 ו28), העשירי יהיה קדש לה'.

יש בשני הפסוקים ג"פ הנך יפה (שנים בלשון נקבה ואחד בלשון זכר, יחס של שלם וחצי, השלם בפי החתן והחצי בפי הכלה, יחס של י של איש ו-ה של אשה, שכינה ביניהם כנ"ל).

הנך יפה כל תבה בהכאת אותיות = 9000. ג"פ הנך יפה = 27000 = 30 בחזקת 3 - ל פעמים ל פעמים ל.

הנך יפה בהכאה פרטית של אור-חוזר (ה פעמים ה = 25, נ פעמים פ = 4000, כ פעמים י = 200) = 4225 = 65, שם אדני ב"ה (כשם שאני נקרא) ברבוע.

באותיות דרבי עקיבא איתא שהאות למד אומרת לב מבין דעת (מבין דעת = לב פעמים חי - לב ישראל חי. לב מבין דעת = חוה פעמים לב. והוא עולה משיח צדקנו).

בביטוי לב מבין דעת, לב רומז ל-לב נתיבות חכמה, מבין היינו בינה ודעת היינו דעת. נמצא שיש כאן שלמות של חב"ד כאשר כ"א מחמוחין חב"ד נכלל בסוד האות ל (וכמובא באר"י שהאות ל רומזת לג"ר בכלל), כ"א מהחב"ד הוא בחינת לב (לב חכם, לב מבין, לב יודע), ויחודם יחד היינו סוד ל פעמים ל פעמים ל - ג"פ הנך יפה כנ"ל.

הנך יפה דודי אף נעים. הנך יפה = נעים.

אף ערשנו רעננה. רעננה = שלמה, מטתו (של יעקב אבינו) שלמה, וד"ל. אף ערשנו רעננה = ישראל-ישראל (שני פרצופי ישראל, ישראל סבא וישראל זוטא, ז"א, וד"ל).

הנך יפה רעיתי, את תמיד יפה בעיני, הן בזמן שאת מסגלת לי מעשים טובים, והן בזמן שאת מקלקלת את מעשיך.

בזמן שאת מסגלת לי מעשים טובים את רעיתי בסוד יחודא עילאה של אכלו רעים, יחוד או"א, תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין.

וגם בזמן שאת מקלקלת את מעשיך - עיניך יונים, עיני העדה שבך, הצדיקים שבדור, המלמדים על כללות הדור, בסוד כל כלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה.

ומביא בעל אוהחה"ק שעיניך יונים רומז ל-ל הצדיקים שבכל דור (הנלמד מואברהם היה יהיה - ואברהם = צדיקים, יהיה = 30, היה יהיה = כל, בכל דור יש 30 צדיקים, ודוק). והוא סוד ה-ל (בחזקת 3) הנ"ל, הרמוז בג"פ הנך יפה שבצמד הפסוקים הנ"ל.

בהמשך המגלה יש עוד הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים: הנך יפה רעיתי הנך יפה עיניך יונים מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד.

בפסוק זה יש גם עינים וגם שערות, גם גילוי אור (עינים) וגם צמצום האור (שערות, מבעד לצמתך, לשון צמצום). עינים-שערות משלימים ל1156 = 34 (טוב-טוב, מספר האהבה ה-ט) ברבוע.

עיניך יונים (= עיניך חן-חן = 276, משולש זיו-חיה = חיים נצחיים) בהכאה פרטית = 4160 = צלם פעמים הוי', שלמות יג הכחות הפנימיים של הנפש (והספירות העליונות): אמונה תענוג רצון בטול שמחה יחוד אהבה יראה רחמים בטחון תמימות אמת שפלות, כמבואר סוד זה באריכות במ"א. היינו סוד הנ"ל שכל כלה שעיניה נאות כל גופא (ונפשה, מהאמונה שלה ועד לשפלות שלה) אינו צריך בדיקה, וד"ל.

והיינו סוד חותם תורתנו הקדושה - אשר עשה משה לעיני כל ישראל - משה רבינו עושה-מתקן כלומר מיפה (מכח מופתיו, מופת לשון יפי) את עיני כל ישראל, להיות כנסת ישראל, בכל מצב שלא תהיה, כלה (לשון כל - כל ישראל) שעיניה נאות כו'.

הנך יפה דודי בעת דודים שאתה מיטיב עמי ומראה לי חבה וידידות. אף נעים, גם בזמן חרון אף, מצד חלק הכעור שבי (הגם שעיני נאות) אינני מואסת במוסר שלך אלא הוא לי לנעם, ובכך אני ממתיקה את הדינים המתעוררים מחיצוניות אמא ומחזירם, להמתיקם בשרשם, בפנימיות אמא, סוד הנעם כנודע.

אף ערשנו רעננה, מקבלים אנו את היסורין בשמחה ועל ידיהם חוזרים בתשובה שלמה, בפרט על פגם הברית, ערשנו, שעל ידי התשובה מאהבה, תשובה עילאה (המתקנת את פגם הברית, כמבואר בספר ראשית חכמה ומובא בתניא), זוכים לרעננה, בגימטריא שלמה כנ"ל, תשובה שלמה - גדולה תשובה שלמה שמביאה רפואה שלמה לעולם - ובא לציון גואל.

יז. קורות בתינו

קרות בתינו ארזים רהיטנו (רחיטנו כתיב) ברותים.

יש בפסוק זה, המסיים את פרק א של שיר השירים, ה תבות והוי' אותיות. הסימן: ה פעמים כו = עין (סיני, סלם), ה חסדים דעטרא דחסדים דדעת (משה - לעיני כל ישראל).

והוא עולה (לפי הקרי) 2370 = ה"פ דעת (ה חסדים דדעת כנ"ל), ובהיות שיש חמש תבות בפסוק נמצא שהערך הממוצע של כל תבה הוא דעת.

והנה, כשבונים בית - בית נאמן בישראל - מסדרים מכותל לכותל את הקורות (עם רווח ביניהן), ועליהן לוחות (ללא רווח), לתמוך את הגג.

אומרת הכלה לחתן - בבית שלנו, בית ששכינה שרויה ביניהם, מקדש מעט - גם הקורות וגם הלוחות חזקים מאד, מארזים וברותים, להניח עליהן את הגג, להשרות את השכינה על הזוג הדר בבית.

התקרה של הבית נקראת על שם הקורות, וכן קירות הבית.

קורות הבית היינו כל מה שקורה לזוג הדר בבית כל ימי חייהם.

ידוע ששני השרשים קרה-קרא מתחלפים בלשון הקדש. על כל בית יהודי להיות כביתו של אברהם אבינו, בית של הכנסת אורחים, כל עובר ושב, כל מי שנקרה-נקרא לבית, כאשר על המארחים, בני הזוג, לקיים בעצמם את הנאמר בבית אברהם - ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם הוי' אל עולם, וד"ל. קריאת אברהם בשם ה' היא הקורה החזקה של ביתו.

כותב האוהחה"ק שרהיטנו הוא לשון השואה - הלוחות צמודים בהשואה (כמו שנאמר גם על שני לוחות הברית שבבית קדש הקדשים), משא"כ הקורות, שיש מרחק בין קורה לקורה (בין מקרה למקרה, כאשר דוקא המרחק מגלה את ההשגחה הפרטית בין מקרה למקרה, וד"ל).

מכריזה הכלה שכל אנשי ביתה חזקים באמונה (הגג הוא סוד הגלגלתא, מקור הרצון, כאשר הדעת דרדל"א, אמונה פשוטה, תומכת בו בסוד האוירא, וד"ל) כקורות ורהיטים.

ויש לומר שיש כאן שתי אמונות, סוד וצדיק ב-אמונתו יחיה:

האמונה החזקה שבקורות היינו האמונה במשה עבדו, משה בגימטריא מקרה כנודע (שהפסיק בין פרשה לפרשה, בין קורה לקורה, בין קריאה לקריאה, ע"מ להתבונן בה).

האמונה החזקה בלוחות, רהיטנו, לשון שויון, היינו האמונה בה', השוה ומשוה קטן וגדול.

יח-כ. אני חבצלת – כשושנה - כתפוח

פרק ב:

אני חבצלת השרון שושנת העמקים. כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות. כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי.

שני הפסוקים האחרונים הם זוג מובהק (כמו שני פסוקי הנך יפה הנ"ל).

מספרי התבות של שלשת הפסוקים: 5 7 13, תחלת הסדרה הרבועית: 5 7 13 23 37 55... הכולל, בזה אחר זה, את שני זוגי המספרים החשובים ביותר בתורה: 13-7 ו37-23.

מספרי האותיות: 24 30 55 (המספר הששי בסדרת התבות הנ"ל).

המספר השביעי, החביב, בסדרה זו הוא 345, משה, עליו נאמר כל השביעין חביבין!

ע"כ = 959 = 7 פעמים 137, ממוצע שבעת המספרים. 959 עולה אברהם במספר קדמי ועולה אך בצלם יתהלך איש (אברהם = בצלם אלהים כידוע).

ארזים-ברותים שבפסוק הקודם הם חזקים וקשים, היינו לומר שאינני ממהרת לחטוא, אך אין בהם ריח. כאן באה הכלה להשתבח בפני חתנה שהיא מעלה ריח טוב כחבצלת השרון ושושנת העמקים (וכן שהיא יפה ומושכת את העין כחבצלת השרון וכשושנת העמקים).

ועוד אומרת-שרה הכלה לחתן שיש בי שתי מדות טובות - הנני מעלה ריח טוב, במעשים הטובים שלי, כחבצלת השרון, שבהיותה בשרון, חשופה לחם השמש (שמש הוי' - יה באתב"ש אותיות מצ ועוד וה - מצוה) היא מעלה ריח טוב ביותר. אך בו זמנית אני דומה לשושנת העמקים שאינה מתיבשת במהירות בהיותה בעמק שמורה מחם השמש.

חבצלת השרון - מצות ומעשים טובים; שושנת העמקים - לימוד התורה בהעמקה, דמגנא ומצלא תמיד, בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה. לפי זה, קדימת חבצלת השרון לשושנת העמקים הוא סדר של נעשה ונשמע.

החתן משיב לכלה - כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות.

כשושנה בין החוחים, היינו השוואה בין ישראל לאומות. והגם בהיות השושנה בין החוחים נשארה ביפיה וטוב ריחה ולא שנתה את טעמה.

אלא אדרבה, החוחים, הקוצים, מוציאים ממנה את ריחה הטוב ביותר ואף מיפים אותה עד למאד.

וכשם שהחתן משבח את הכלה שהיא כשושנה בין החוחים, כנגד זה משבחת הכלה את החתן שהוא כתפוח בעצי היער - בעיני החתן האומות כלא חשיב, כחוחים, הראוים רק לשרפה. אך בעיני הכלה האומות נחשבים כעצי היער, עצי סרק, העומדים או לשרפה או לבנין, וד"ל.

והיינו הויכוח בין רשב"י לרבי יהודה ביחס לכוונת או"ה (הנכללות במלכות רומי) בפעולתם בעולם, וד"ל.

וידוע יסוד הבעל שם טוב שהרע כסא לטוב, שעל ידי ההסתכלות ברע והתחושה שאני לא שם נוסף תענוג הרבה בדבקות בטוב, הודו לה' כי טוב.

כאשר הכל בהשואה אזי הכל שוה - שויתי הוי' לנגדי תמיד, וד"ל.

וכך בין בני הזוג צ"ל מדת ההשתוות, אן התפעלות (חיצונית) משינויים נדמים ביחס בני הזוג זל"ז, וכך הם זוכים להיות שוים בקומתם, בחינת תמתי, ברצון אחד פשוט לשניהם.

והנה, התפוח הוא משל לא רק לקב"ה, החתן, אלא גם לישראל, הכלה, כמו שנבאר. תפוח = פרי צדיק (עץ חיים, ולקח נפשות חכם).

אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב כתפוח גו', למה נמשלו ישראל לתפוח, לומר לך מה התפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע.

וקשה, הרי כאן משבחת הכלה את החתן ולא החתן את הכלה, ולמה דורש שכתפוח קאי על הכלה, ישראל.

אך מבאר האוהחה"ק על פי היסוד שכבר הסביר בפסוקים הקודמים - אין שבח ללא מעשה הדומה לשבח של המשבח עצמו. ולעניננו כאן, א"א שהכלה תשבח את החתן כתפוח אלא אם כן יש בה עצמה 'מעשה תפוח'. תפוח לשון פתח, וכך אומר החתן לכלה בהמשך המגלה - פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי גו', באתערותא דלתתא (מעשה תפוח-פותח של הכלה) אתערותא דלעילא (גילוי התפוח שבחתן).

על ידי קדימת הפרי לעלים, תכונת התפוח, קדימת נעשה לנשמע (סוד הנ"ל של קדימת חבצלת השרון, מעשים טובים, לשושנת העמקים, העמקה בתורה) כן דודי, התפוח שלי משתקף בתפוח שלו.

מאי כף - אמר רב הונא מקום תפוח יש למעלה מאותו מקום. תפוח = חוה פעמים הוי'. חלק הקדמי = חוה פעמים מזל-מגדל-עז.

והנה, פריו של תפוח קודם לצלו של עליו (בסוד נעשה ונשמע, כמו שפירש רבי חמא ברבי חנינא לעיל). אז למה בפסוק הקדים בצלו חמדתי וישבתי לופריו מתוק לחכי?

ומבאר האוהחה"ק שצלו (של דודי) שייך גם לאו"ה לא רק לישראל, היינו שכל בנות ירושלם משתוקקות לישב בצלו של דודי, ללא שום יחוד פנימי עמו. אבל פריו שייך אך ורק לי, לכנסת ישראל, הכלה של שיר השירים.

וכן חמדתי פועל יוצא היינו שהחמדה יוצאת, ממני, לכל העולם.

בקבלת התורה לא היתה אף אומה, חוץ ממני, מוכנה לקבל את הפרי, רק חמדו בצל המקיף החשוך והקר. כלומר שהסדר בפסוק שלנו הוא קדימת הכלל - חמדת כולם (כולם מוכנים לשמוע את חכמת התורה, אבל לא לקיים מצותיה, שעל כן גוי שלמד תורה חייב מיתה, וד"ל) - לפרט, האומה היחידה שמקדימה את הפרי, נעשה, לעלה-צל, ונשמע.

ועוד מפרש שבצלו חמדתי וישבתי קאי על גרי צדק המתגיירים בהשפעתי (חמדתי פועל יוצא כנ"ל) ופריו מתוק לחכי היינו גרי צדק המתעוררים בעצמם, מצד הניצוץ הקדוש שבהם, ללא צורך בפעולת החמדתי שלי.

והוא על דרך המבואר בדא"ח בענין וצדיק באמונתו יחיה (בא חבקוק והעמידן על אחת), ב אמונות, ב בחינות של גרי צדק המתדבקים באמונת ישראל - יחיה בניקוד של יחיה אחרים, היינו אותם החוזרים להיות בנים באמצעות הצדיק, יוסף הצדיק עליו נאמר יסף הוי' לי בן אחר, בן שעושה מהאחר בן.

אך הפשט של וצדיק באמונתו יחיה, לשון קל, קאי על הצדיק עצמו, שיחיה הוא באמונתו בה' (הכוללת שתי אמונות - בה' ובמשה עבדו) כאשר ועמך כלם צדיקים, כולל גרי הצדק (שכולם נוכחו במעמד הר סיני וקבלו את התורה, כל אחד את האות שלו, השער שלו לכל התורה כולה).

ומבואר במ"א שהבא להתגייר באמת מתאהב לא רק בהשי"ת אלא בישראל עמו. היחס בין אזרח הארץ לבין הגר-צדק הוא יחס אמיתי של חתן וכלה, וממילא, כמו שאיתא בחסידות שאפשר לקרוא את שיר השירים כשיר אהבה בין רבי וחסיד, כך אפשר לקרוא את שיר השירים כשיר אהבה בין ישראל לגרים (וממילא סרה הקושיא למה רבי חמא ברבי חנינא מפרש כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים על ישראל ולא על הקב"ה - הכל לפי ערכין, וד"ל).

כב-כו. סמכוני – שמאלו – השבעתי – קול דודי – דומה דודי

סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני. שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות. דומה דודי לצבי או לעפר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים.

כל תוכן פסוקים אלה בשיר האהבה בין החתן והכלה הוא 'תוצר' של כי חולת אהבה אני.

אין ביכולת הכלה לסבול את עצמת אהבת החתן אליה, והיא מבקשת ממנו למעט את ריבוי האורות ולגאול אותה (מגלותה-ריחוקה ממנו) קמעא קמעא.

והוא על דרך הנאמר בהמשך המגלה - בקשת החתן מהכלה - הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני, כמבואר בדא"ח.

כי חולת אהבה אני = 548 = 4 פעמים 137, ממוצע כל מלה. רק חולת אהבה אני = 518 = 14 פעמים 37 - יחוד 37 ו137, סוד עקדת יצחק (בהיות אברהם בן 137 ויצחק בן 37, כמבואר באריכות במ"א) - יחוד ואיזון של שתי המדות אהבה ויראה בנפש - דחילו ורחימו במקום אחד - כאשר היראה מגבילה ומאזנת את עצמת אור האהבה (שהרוב-ברכה של האהבה, אורות דתהו, לא ישברו את הכלים), וד"ל.

ר"ת כי חולת אהבה אני = כי, נמצא שהאוס"ת = חולת אהבה אני, ודוק.

לעיל הוסבר שמרוב עצמת אהבת הכלה לחתן, עד כדי כלות הנפש ממש, בהתפשטות הגשמיות, הכלה נשארת מעולפת וחולה. אך אי אפשר למנוע את האהבה והשעשוע לגמרי ח"ו ועל כן צריך רק למעט אותם.

צריך להשאר עם שתי הדרגות התחתונות שלהם שהתבארו לעיל בסוד ארבעת הדברים-סגולות של היין, להשאר עם הנגלות (יין סועד ויין מבשם, כנגד הפשט והרמז של התורה) ו'לוותר', לעת עתה, על שתי הדרגות העליונות, הנסתרות להוי' אלהינו (יין משמח ויין משכר, שכנגד הדרוש והסוד של התורה).

וכל זה עד שהכלה תתרפא מהיותה חולת אהבה.

והיינו סוד אני ישנה (כחולה מעולף השוכב על מטתו) אך עדיין ולבי ער (להביט אל האלהים ולהשתעשע עליו).

והיינו שהכלה תביט אל אורו יתברך, אור אהבת החתן, דרך אשישות, שאור החתן יאיר לכלה על ידי מסך. מסך אותיות סמך - סמכוני באשישות, שאביט בך באופן שאוכל לסבול.

ומבואר שאשישות היינו שתי אשות - אש שחורה (מסך הפשט והרמז) על גבי אש לבנה (אור הדרוש והסוד) - מימינו אש דת למו.

רפדוני בתפוחים - התפוח יש בו אכל וריח, שתי הדרגות התחתונות הנ"ל, והנגלות לנו ולבנינו - שתי הדרגות שהנני מסוגלת להכיל כעת בהיותי חולת אהבה.

שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני - כך מתארת הכלה את האהבה הראשונה שלה, שממנה חלתה. היא זכתה לכך מכח היסורים, יסורי הגלות שהיא קבלה באהבה ובשמחה, וכך התקיימה בה והיה ראשיתך מצער (שמאלו תחת לראשי) ואחריתך ישגה מאד (וימינו תחבקני). אך את המאד הזה - אהבה בבחינת ובכל מאדך, אורות מרובים של שם סג דעולם התהו, כמבואר בתניא - היא חלתה ונפלה למשכב (אני ישנה כנ"ל).

ועוד - והיה ראשיתך מצער (שמאלו תחת לראשי) קאי על הלומד תורה (על כל ארבעת רבדיה כנ"ל, הכל בבחינת יינה של תורה כנ"ל) בשעת הדחק (מצער), שעי"ז זוכה שהתורה תחזר אחריו באהבה רבה ומופלגה - ואחריתך ישגה מאד (וימינו תחבקני).

השבעתי אתכם גו' - הגם שהכלה סובלת את צער ודחק הגלות (ולבסוף, מרוב אהבתה לחתן גם ודוקא בשעת הדחק, נעשית חולה ממש, חולת אהבה אני) אל לה לדחוק (מתוך דחק) את השעה (שעה לשון שעשוע, היינו השעשוע של גילוי התורה החדשה של מלך המשיח, אור חדש, שחדש להיות אור, שעד כאן היה עצם ממש, כמבואר בדא"ח).

עלינו להאמין באמונה שלמה שהכל מכוון מאתו יתברך לטובתנו הנצחית, וברגע שתחפוץ אהבתו יתברך (אהבה שקיימת תמיד אך לא תמיד באתגליא) עד מהרה ירוץ דברו ובו ירוץ צדיקו של עולם ונשגב - בעתה אחישנה.

עלינו לדעת שקול דודי הנה זה בא, וכבר בא (דברי הרבי כדברי אוהחה"ק) - הנה זה בא ברגע ההוה ממש - היום, כמענה המשיח לרבי יהושע בן לוי.

דומה דודי גו' - גם מצד דעת תחתון שלנו, שעדיין לא בא (אותותינו לא ראינו ואין אתנו יודע עד מה) - עלינו לדעת, להכיר בעין השכל שבלב, שהשגחתו יתברך כאן אתנו ושבקרוב עתיד לגאלנו - הנה זה (הנה זה בא) עומד אחר כתלנו משגיח מן החלנות מציץ מן החרכים (= 41, אם, פעמים הנה, 60, לשון התגלות חדשה, סוד מא-ין יבא עזרי, וד"ל).

זכינו ב"ה לפירוש אור החיים הקדוש ל26, כמנין שם הוי' ב"ה - אהבה-אהבה (אהבת הכלה לחתן ואהבת החתן לכלה) - הפסוקים הראשונים של מגלת שיר השירים אשר לשלמה (מתוך 117 פסוקים - ט"פ אהבה).

נשארו עוד 91 - הוי'-אדני - פסוקים במגלה שלא זכינו לפירושם, אך כמה מהם הבאנו ושייכנו לפירושיו כאן.

יותר מכל ספרי התנ"ך שיר השירים הוא הטעימה של התורה החדשה שאנו עתידים לשמוע מפי מלך המשיח. על שיר השירים נאמר - שירו לה' שיר חדש (שיר לשון זכר שאינו מוליד עוד גלות).

שיר חדש היינו התהוות חדשה (שמים חדשים וארץ חדשה, חתן חדש וכלה חדשה), חושבנא דדין כחושבנא דדין. ממוצע ו אותיות שיר חדש, וכן התהוות = 137, הקבוע של המבנה הדק, קבוע ה'זיווג' (coupling constant) של האור עם החמר, של הקב"ה, החתן של שיר השירים, עם כנסת ישראל, הכלה של שיר השירים.

ויהי רצון שנזכה כולנו, בקרוב ממש, לרקוד יחד עם החתן וכלה (בבית קדש הקדשים) בחתונה הגדולה שלהם, בגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו שיבוא ויגאלנו תכף ומיד ממש, אמן.