כוונת הנרות בשמונת לילות חנוכה

מעובד משיעור ערב יהודית – עיד אל בנאת (ח"א)

מוצאי כ"ה כסלו תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בשמונת ימי החנוכה מדליקים לו נרות – כנגד לו צדיקים. כל נר הוא (בגימטריא) "דרך הוי'" – לכל צדיק "דרך הוי'" משלו, גוון משלו ב"אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט"[ב] (כאמור באברהם אבינו, "אברהם התחיל להאיר"[ג]).

ניתן למצוא כוונה פרטית מיוחדת לכל לילה לפי הגימטריא של מספר הנרות שמדליקים בו[ד]:

נר ראשון הוא הזמן למצוא את ה"דרך הוי'" המיוחדת שלי בפרט ו"דרך הוי'" של הדור בכלל (על ידי התקשרות ל"חד בדרא", משה רבינו שבדור).

בנר שני – ב"פ נר – יש סגולה מיוחדת של "פרו ורבו"[ה] (כנודע[ו] גם בכוונת כל אשה נשואה המדליקה שני נרות שבת, כנגד האיש והאשה), בגשמיות וגם ברוחניות (כפירוש אדמו"ר הזקן "יהודי צריך לעשות עוד יהודי"[ז] וכפירוש הרה"ק מקאמרנא על פריה ורביה בחידושי תורה[ח]).

בנר שלישי – ג"פ נר (750) – יש כח לעורר את מדת הבטחון (75) כך שתתגלה בשלמות בכל עשרת כוחות הנפש.

בנר רביעי – ד"פ נר (1000) – ניתן לזכות ל"אלף אורות" להם זכה משה רבינו במתן תורה[ט], השרש הסודי של נשמת מורנו רבי ישראל בעל שם טוב[י].

נר חמישי – ה"פ נר (1250) – הוא הזמן להתייחד עם כל האמהות של עם ישראל, שרה, רבקה, רחל ולאה וגם בלהה וזלפה.

הכוונה של נר ששי – ו"פ נר (1500) – היא שם הוי' בהכאת אותיות: י פעמים ה פעמים ו פעמים ה[יא].

נר שביעי – ז"פ נר (1750) – רומז לפסוק השיא של שיר השירים (הפסוק השביעי בפרק השביעי): "מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים"[יב].

בנר שמיני – ח"פ נר (2000) – חוזרים ל-ב רבתי של "בראשית" ומגלים שכל התורה מתחילה מחנוכה, בסוד "נעוץ סופן [החג האחרון בחגי התורה, שנתקן רק בימי בית שני] בתחלתן [ראשית הבריאה]". יש רמז מפורסם[יג] שכ"ה כסלו הוא תשעה חדשים בדיוק לפני בריאת העולם בכ"ה אלול – הבריאה (יציאה לבר) היא הלידה ותשעה חדשים קודם מתחיל העיבור, כאשר נר חנוכה רומז ל"נר דלוק לו על ראשו [של העובר] וצופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו"[יד] (זו הקדמה שמתחילה כבר מהנר הראשון, ל"פרו ורבו" של הנר השני, ובסיום החנוכה שוב נזכרים ב-ב של "בראשית", הזיווג והעיבור שקודם ללידה של "ברא"). ועוד, כשם שבנר ששי מכוונים לשם הוי' בהכאת אותיות (כנ"ל), ב"זאת חנוכה" מכוונים לשם א-דני בהכאת אותיות: א פעמים ד פעמים נ פעמים י (בסוד "זה שמי לעֹלם ['כשם שאני נכתב', שם הוי'] וזה זכרי לדֹר דֹר ['כשם שאני נקרא', שם אדנות]"[טו]).

שנזכה לחנוכה שמח, עם כל הברכות – כל הכוונות של הנרות בפועל ממש – עד לברכת הגאולה האמתית והשלמה.