1

בע"ה

פרצוף תירוצי קושית הבית יוסף

הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קושית הבית יוסף

מבין אלפי הקושיות המופיעות בספרו של מרן הבית יוסף זכתה קושיתו המפורסמת על חנוכה[ב] – מדוע חוגגים שמונה ימים, על אף שאם פך השמן הספיק ליום אחד (כגרסת הגמרא שלפנינו) הרי שנס חנוכה התחולל בעצם רק בשבעת הימים עבורם לא הספיק השמן? – להקרא בפי כל "קושית הבית יוסף" ללא כל תוספת. לכן, יש לומר שבעיסוק בישוב קושיא זו יש סגולה לקיום פסוק-היעוד של סוד משיח בן יוסף "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי הוי' דבר"[ג].

תירוצים רבים נאמרו בישוב הקושיא[ד], לקמן נסדר את התירוצים העיקריים על פי סדר הספירות[ה]:

כתר: אין קושיא מלכתחילה

במדרגה העליונה (סוד משיח בן דוד שלמעלה ממשיח בן יוסף, לו יש כנור בן שמונה נימין[ו]) הקושיא כלל לא עולה על הדעת. הנס הגלוי של שבעת הימים מגלה למפרע על עצמת הנס של היום הראשון, הכולל את כל הימים הבאים אחריו, "בתר רישא גופא אזיל"[ז]. אדרבא – "כל ההתחלות קשות"[ח] ומצד האמת בו עיקר תוקף הנס (מצד ה"חפצא", ובמדרגה זו הנס אינו נמדד על פי התפעלות ה"גברא", וד"ל), והוא על דרך "מאמר סתום"[ט] ("'בראשית' נמי מאמר"[י]) של עצם הבריאה יש מאין ביחס לתשעת המאמרות הפתוחים, שאינם אלא שכלול והוצאה לפועל של מה שנכלל ברגע הבריאה הראשון[יא].

חכמה ובינה: נסים בכמות השמן

יש שני תירוצים לפיהם היה נס גלוי בכמות השמן, החל מהיום הראשון:

הראשון, שלאחר שפיכת השמן מהפך לנרות ראו – כבר ביום הראשון – שהכד לא חסר מאומה[יב].

השני, שהשמן בפך כלה, אך הנרות נשארו מלאי שמן גם לאחר שדלקו במשך כל היום (החל מהיום הראשון)[יג].

לפי התירוץ הראשון הנס הוא בכלי המשפיע, שעל אף שהוא משפיע אינו חסר, בסוד הארת החכמה (אור שלמעלה משפע[יד]), כהארת משה רבינו (חכמה דאצילות[טו]) המאיר לרבים ללא חסרון בעצמו, כנר שכולם מדליקים ממנו והוא אינו חסר[טז] (והוא על דרך הנס שנעשה באסוך השמן על ידי אלישע הנביא[יז] – אלישע בגימטריא "יש מאין", סוד "והחכמה מאין תמצא"[יח]). לפי התירוץ השני הנס הוא בכלי המקבל, סוד הבינה (שרש הכלים) – ה"תלמיד חכם" המקבל מה"חכם" ומתחיה ללא-גבול מדרוש אחד ששמע ממנו.

תרין עטרין שבדעת: נסים באיכות השמן

יש שני תירוצים לפיהם היה נס גלוי באיכות השמן, החל מהיום הראשון, שהיה 'מרוכז' כל כך עד ששמינית מהשמן הספיקה להדלקה של יום שלם:

הראשון, שעל אף שמזגו את כל השמן שבפך לנרות כבר ביום הראשון, בכל יום שלם בערה רק שמינית מהשמן וכך הוא הספיק לכל שמונת הימים[יט].

השני, שלכתחילה מזגו בכל יום רק שמינית מהשמן והיא דלקה יום שלם[כ].

כל מושג האיכות שייך לדעת[כא] (שהיא גם מח השכחה והזכרון, הסגולות ההפוכות של הזית המסוגל לשכחה ושל שמנו המסוגל לזכרון[כב]) – ההשפעה המרובה של שמן זית איכותי שנמזג כולו מפך השמן (כאשר הנס התחולל מן שמיא, מצד ה'משפיע') שייכת לעטרא דחסדים שבדעת והמדידה של השמן וחלוקתו לשמיניות (מצד האדם-ה'מקבל') שייכת לעטרא דגבורות שבדעת.

חסד וגבורה: התירוצים שמהיום הראשון לא היה מספיק שמן

לפי שני תירוצים נוספים מלכתחילה לא היה די שמן אפילו ליום אחד הקושיא בטלה מעיקרא:

לפי גרסת השאילתות[כג] מלכתחילה לא היה מספיק שמן "אפילו ליום אחד" (ולא כגרסת ש"ס דילן "אלא ליום אחד").

לתירוץ נוסף, בפך היתה אכן כמות מצומצמת בדיוק ליום אחד, אך במזיגת השמן לנר הוא נחסר – כאשר נדבק שמן לדפנות וכו' – ולכן בפועל גם ביום הראשון כבר חסר השמן והיה משום נס בדלקתו[כד].

זוג התירוצים האלה שייך לספירות חסד וגבורה: התירוץ השני, לפיו במעבר בין המשפיע למקבל (השפעת החסד) מתחולל חסרון טבעי (חוק האנטרופיה, השולט בטבע שנברא בששת ימי בראשית, החלק מהיום הראשון שכנגד החסד), כנגד החסד. התירוץ הראשון, לפיו מלכתחילה כמות השמן היתה קטנה ומצומצמת עוד יותר, שייך לספירת הגבורה המצמצמת. החסד והגבורה עדיין 'מכוסים' תחת המוחין – התירוצים לטעם קביעות שמונת ימי חנוכה על נס פך השמן החל מהיום הראשון (מפני שלא היה די שמן גם עבור היום הראשון) נזקקים לתירוצי המוחין לגבי אופן הנס (האם הוא היה בכמות השמן או באיכותו, כנ"ל), ודוק.

תפארת: שמונת ימי חנוכה כנגד שמונת ימי סוכות

יש המתרצים שאת שמונת ימי חנוכה קבעו כנגד שמונת ימי חג הסוכות, החג הארוך ביותר (אותו בטלו היוונים)[כה].

בשלשת הרגלים מכוון סוכות כנגד התפארת (חגו של יעקב אבינו[כו]) ואריכות החג היא בסוד "ז"א [שעיקרו תפארת] בעתיקא [אריך אנפין, מקור האריכות, שכוונת חנוכה היא בסוד יג תיקוני דיקנא קדישא דיליה] אחיד ותליא"[כז].

נצח: היום הראשון נקבע על נצחון המלחמה

יש המתרצים שאת היום הראשון קבעו על (נס) הנצחון במלחמה[כח] (מתאים במיוחד לשיטת הרמב"ם[כט] לפיו היום הראשון הוא-הוא יום הנצחון עצמו, ולא רק יום המנוחה למחרת הנצחון[ל]) – תירוץ השייך לנצח, כפשוט.

הוד: היום הראשון על שם חנוכת המזבח

יש מתרצים שהיום הראשון הוא על שם חנוכת המזבח והמקדש בכלל[לא] בסוד "'וההוד' זה בית המקדש"[לב] (ואם כן יש לפרש כי החיוב "להודות ולהלל" הוא "להודות" על טהרת המקדש וחנכותו ו"להלל" על נסי המנורה, בסוד "בהלו נרו עלי ראשי"[לג]).

יסוד: שמונת ימי חנוכה כנגד שמונה ימי מילה

יש מתרצים שתקנת שמונת ימי חנוכה היא כנגד שמונת ימי מילה[לד], שהרי היונים גזרו על מצות ברית מילה ועיקר מסירות הנפש היזומה היה עליה (ובזכות המסירות זכינו לנס). תירוץ השייך לקדושת ברית המילה שייך לספירת היסוד, כפשוט.

מלכות: היום הראשון על נס מציאת הפך הטהור

יש המתרצים שאת היום הראשון תקנו על הנס-המלובש-בטבע[לה] של מציאת פך השמן הטהור לאחר שהיונים טמאו את כל השמניםכא.

הנס המלובש בטבע – ביטוי בהיר של השגחה פרטית – שייך לספירת המלכות (סוד הטבע). מציאת שמן הקדש היא בסוד "מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו"[לו] האמור בדוד מלך ישראל (המתקן את הטבע, כתפקיד המלך). "נעוץ סופן בתחלתן" – תירוץ המלכות, שיש בו ממד טבעי, חוזר לסוד משיח בן דוד שבכתר.

סיכום:

	כתר אין קושיא מלכתחילה (מצד החפצא)
חכמה כל יום הכלי היה מלא		בינה כל יום הנרות נמצאו מלאים
	עטרא דחסדים שבדעת כל יום דלקה שמינית	עטרא דגבורות שבדעת כל יום מזגו שמינית
חסד אי אפשר לצמצם		גבורה לא היה שמן אפילו ליום אחד
	תפארת כנגד שמונת ימי סוכות
נצח היום הראשון על נצחון המלחמה		הוד היום הראשון על חנוכת הבית
	יסוד כנגד שמונת ימי מילה
	מלכות היום הראשון על מציאת הפך