להתחיל מהסימפטומים

בע"ה

ליל שבת פרשת פינחס, כ"ג תמוז תשפ"א – כפ"ח

שיעור בלקוטי לוי יצחק על התניא; שיעור ליל שבת (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

מדיוק קטן בדברי אדמו"ר הזקן אודות התשובה הנדרשת מ"רשע באמת" כדי שיוכל להתחיל לעבוד את ה' נלמדת בשיעור הוראה גדולה ויסודית בסדר עבודת ה' – שתחלת התשובה היא דווקא מהקל יותר, מתשובה על תאוות היתר. מכאן נלמד גם לסדר הריפוי – מהסימפטומים אל שרש הבעיה; וגם לסדר הגאולה – מתשובת הצדיקים לתשובת הרשעים.

שבירת שני סוגי הקליפות

ביום חמישי לא הגענו ללמוד את הקטע מלקוטי לוי יצחק על התניא. רוב הביאורים של הרבי על דברי אביו הם על אגרת התשובה, אבל הקטע הראשון – ממנו נתחיל – הוא על לקוטי אמרים פרק יז, שגם נוגע לתשובה.

אדמו"ר הזקן אומר:

אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה לשבר הקליפות שהם מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים.

הדיוק של רבי לוי'ק הוא קצר:

יל"פ מסך מבדיל הוא קליפת נוגה שהיא רק מסך, ומחיצה של ברזל הוא ג"ק הטמאות לגמרי.

הוא מסביר את הכפילות בלשונו של אדמו"ר הזקן כמתייחסת לשני סוגי קליפות. צריך "לשבר את הקליפות", והקליפות מתחלקות בכללות לשני סוגים, כפי שהוסבר קודם בתניא[ב] – קליפת נוגה, המעורבת טוב ורע, ושלש קליפות הטמאות לגמרי, שהן רק רע.

מעבר לעצם הכפילות, הרבי מסביר בביאור שלו – בתפארת לוי יצחק – שהדיוק כאן הוא פשט הביטויים בהם נוקט אדמו"ר הזקן. המסך, כפי שאנו מכירים אותו מהחומש, הוא מחיצה קלה – כל כך קלה, עד שכדי להחזיק אותה כמחיצה צריך יתדות (נעוצות בקרקע או קשורות ומשפיעות בכובד שלהן[ג]). לעומת זאת, "מחיצה של ברזל"[ד] היא מחיצה חזקה, קשוחה ואטומה. ההבדל במשמעות מופיע גם בלשון שמשמש לפעולה של המסך והמחיצה – ה"מסך מבדיל" וה"מחיצה... מפסקת". הבדלה מבחינה בין שני דברים, אבל היא לא חותכת ומפסיקה ביניהם לגמרי, ואילו המחיצה מפסיקה הפסק גמור. השרש של הפסקה, פסק, הוא אותיות ספק, בגימטריא עמלק[ה] – עמלק רוצה להפסיק-למלוק לגמרי בין ישראל לאביהם שבשמים. זו מחיצה של ברזל, וכתוב[ו] ש-ברזל ע"ה בגימטריא עמלק. ועוד, "כי יד על כס יה [מלחמה להוי' בעמלק מדר דר]"[ז] עולה בגימטריא ברזל.

תאוות היתר ותאוות איסור

איך אומרים באותיות של חסידות מה ההבדל בין שני סוגי הקליפות? לא מובא כאן, אבל כתוב[ח] בדרך כלל שקליפת נוגה, המעורבת טוב ורע, היא השרש לכל דברי ההיתר, ושלש קליפות הטמאות הן השרש לכל הדברים האסורים. בנפש, קליפת נוגה היא תאוות היתר (שנקראות גם "שדין יהודאין") והקליפות הטמאות הן תאוות איסור (שנקראות גם "שדין נוכראין").

הדגש כאן הוא שגם על השקיעה בתאוות היתר צריך לעשות תשובה כדי להתחיל לעבוד את ה' (והשקיעה בתאוות היתר, ולא רק בתאוות איסור, היא חלק מהבעיה-ההגדרה של "רשע באמת", אליו מתייחס כאן אדמו"ר הזקן). תאוות היתר הן משיכה לדברים המותרים, אבל אדמו"ר הזקן פוסק בתניא[ט], כדברי הרמב"ן[י], שיש מצות עשה מן התורה של "קדש עצמך במותר לך"[יא]. הליכה אחרי תאוות איסור היא עבירה על מצוות לא-תעשה, אבל גם שקיעה בתאוות היתר אסורה מן התורה ויש לעשות עליה תשובה.

החידוש הגדול כאן הוא הסדר – בשבירת הקליפות על ידי תשובה מוזכרת קודם כל שבירת המסך המבדיל ורק אחר כך שבירת המחיצה המפסקת. הייתי חושב שאם יש למישהו עבירות ממש והוא גם שקוע בתאוות היתר – הוא צריך קודם כל להתחיל מתשובה על הדברים החמורים ואז להמשיך בדברים הקלים. אבל מתברר שהסדר הוא הפוך – כדי להנצל מהתמכרות ('איסור' בפירוש החסידי שלו[יב], שאדם אסור-קשור-מכור לדברים האסורים) צריך להשתחרר מהשקיעה בתאוות היתר. מי שלומד להתגבר על עצמו בתאוות היתר – יוכל ביתר קלות לשוב גם על הדברים האסורים. תאוות היתר הן גם רווחות יותר – יהודי בדרך כלל לא עובר על איסורים כל יום כל היום, אבל הוא בהחלט יכול להיות שקוע בתאוות היתר באופן תדיר.

[שאלה: למה זה מפתיע? כתוב[יג] הרבה פעמים שזהו סדר החטא – אדם קודם כל נופל בתאוות היתר ומשם מתדרדר לתאוות איסור.] נכון, אבל הייתי חושב שהתשובה היא הדרך חזרה – אם אדם ירד מהקל לחמור הוא יכול לחזור מהחמור אל הקל. לא הייתי חושב שהתשובה היא באותו סדר של החטא, וזה החידוש כאן.

טיפול קודם כל בסימפטומים

עוד הגדרה בחסידות[יד] ליחס בין קליפת נוגה ותאוות היתר לשלש הקליפות הטמאות לגמרי ותאוות איסור היא היחס בין חולה שאין בו סכנה לחולה שיש בו סכנה. מי ששקוע בתאוות היתר מוגדר כחולה שאין בו סכנה – השקיעה בתאוות היא חולי, אבל כל עוד הוא לא עובר עבירות בפועל אין סכנה בחולי הזה. לעומת זאת, השקיעה באיסורים היא כבר סכנה רוחנית חמורה, עד כדי פיקוח נפש. לאור זאת, אפשר לומר את מה שכתוב כאן במלים אחרות – שקודם כל צריך לטפל בסימפטומים של המחלה (שמצד עצמם לבדם הם חולי שאין בו סכנה) ורק אחר כך בשרש הבעיה (שהיא החולי שיש בו סכנה).

זה דבר שלהרבה רופאים יהיה קשה לשמוע, בעיקר רופאים טבעוניים – יש כאלה שאומרים שהם בכלל לא מטפלים בסימפטומים, אלא בשרש הבעיה, אבל כאן כתוב הפוך. בשביל לחזור לתפקוד צריך הרבה פעמים לטפל קודם כל בסימפטומים – ורק אחר כך אפשר לטפל גם בשרש הבעיה (אחרת, חוסר התפקוד מכניס למעגל שרק מחמיר את הבעיה). [יש רופא ישראלי שמצהיר שהוא מטפל קודם כל דווקא בסימפטומים, וזה משפיע גם על השרש, והוא מגבה את זה במחקרים.] תביא אותו לכאן...

"לאתבא צדיקיא בתיובתא"

אפשר לומר משהו דומה גם בהקשר הציבורי: כתוב שהמשיח בא להחזיר את כולם בתשובה – הוא צריך להחזיר גם את החוטאים בתשובה, כמו שכותב הרמב"ם[טו], והזהר מוסיף שהתפקיד המיוחד של המשיח הוא "לאתבא צדיקיא בתיובתא"[טז]. גם כאן אפשר לשאול – את מי המשיח מחזיר קודם? במחשבה ראשונה נראה שהמשיח צריך קודם כל להחזיר בתשובה את מי שברור ובולט על מה הוא צריך לחזור בתשובה, ורק בסוף ישאר לו להחזיר את הצדיקים בתשובה על הענינים הדקים שעליהם הם צריכים לשוב. אבל לפי מה שכתוב כאן, צריך כנראה לומר הפוך – קודם כל צריכים להחזיר את הצדיקים בתשובה, ורק אחר כך יחזרו גם הרשעים בתשובה. אחרת זה לא יעבוד – הצדיקים צריכים לחזור ראשונים...

רמזי מסך ומחיצה

נאמר עוד גימטריא: כמה שוה מסך? 120. כתוב בפירוש בקבלה[יז] שהסוד של מסך הוא קכ צירופי שם אלהים – הצירופים שמסתירים על האלקות ויוצרים מסך בין הקדושה לבין הקליפה. כמה שוה מחיצה? 153. מה המשותף לשני המספרים האלה? שניהם משולשים – 120 הוא משולש 15 ו-153 משולש 17.

כמה הם שוים ביחד? 273, שגם הוא מספר מיוחד – מספר ברית של 16. מספר ברית הוא שני משולשים עם נקודה שמחברת ביניהם[יח]. סדרת מספרי הברית היא סדרה חשובה – 1, 3, 7, 13 וכו' – מספר הבריתות על הארץ (1)[יט], על תורה (3)[כ], על קיום העולם (7)[כא] ועל המילה (13)[כב].

יוצאת לנו כאן נוסחה: משולש N ועוד משולש (N+2) שוה מספר ברית של (N+1). זו לא נוסחה מסובכת, אבל צריך להוכיח אותה. [זה לא פשוט? הרי השורה האחרונה במשולש של (N+2), N+2, היא בעצם N+1 ועוד 1 – מה שמשלים את המשולש של N למשולש (N+1) ומוסיף עוד 1 שיחבר את שני המשולשים של (N+1) למספר ברית של (N+1).] נכון, אבל זה אינטואיטיבי – צריך לרשום את ההוכחה. לא דבר מסובך מדי – זה תרגיל מתאים לגיל תיכון. יש הרבה כאלה במספרים הצורניים.

ענן ועב

בהשגחה פרטית, ההסבר הזה בפרק יז קשור גם לשיעור התניא שהיה היום, כב תמוז, מתוך אגרת התשובה[כג] – בו מדובר על היחס בין עבירות חמורות לעבירות קלות. כמו שבתוך הקליפות יש הבחנה בין היתר ואיסור, גם בין האיסורים של הקליפות הטמאות לגמרי יש הבחנה פנימית בחומרת העבירות, וגם בין שלש הקליפות הטמאות יש דירוג של חומרת הטומאה. בכל זאת, מסביר אדמו"ר הזקן, לעתים עבירות קלות יוצרות הסתר חמור כמו עבירות חמורות ואפילו יותר מהן:

ואף מי שלא עבר על עון כרת וגם לא על עון מיתה בידי שמים שהוא הוצאת ז"ל וכה"ג אלא שאר עבירות קלות. אעפ"כ מאחר שהן פוגמים בנשמה ונפש האלקית וכמשל פגימת ופסיקת חבלים דקים כנ"ל. הרי בריבוי החטאים יכול להיות פגם כמו בלאו אחד שיש בו כרת או מיתה. ואפי' בכפילת חטא אחד פעמים רבות מאד. כמו שהמשיל הנביא החטאים לענן המאפיל אור השמש כמ"ש מחיתי כעב פשעיך הם עבירות חמורות [המבדילים] בין פנימית השפעת שם הוי' ב"ה לנפש האלקית. כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל בין השמש לארץ ולדרים עליה עד"מ. וכענן חטאתיך הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש עד"מ. והנה כמו שבמשל הזה אם משים אדם נגד אור השמש בחלון מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר. וככה ממש הוא בנמשל בכל עונות שאדם דש בעקביו 

גם כאן אדמו"ר הזקן מדגיש שעבירות קלות יכולות להשפיע כמו עבירות חמורות ויותר מהן – "עונות שאדם דש בעקביו" הם רבים ורווחים יותר, וההשפעה המצטברת שלהם חמורה יותר. נשים לב שבעוד בפרק יז מדובר על "מסך המבדיל" לעומת "מחיצה... המפסקת" כאן אדמו"ר הזקן משתמש במושג הפסקה במשל הראשון, "פסיקת חבלים דקים", אך בדימוי השני הוא משתמש ביחס לשני סוגי העבירות במונח הבדלה ("פשעיך הם עבירות חמורות המבדילים... כהבדלת ענן עב וחשוך המבדיל" ו"חטאתיך הן עבירות קלות שאדם דש בעקביו המבדילים כהבדלת ענן קל וקלוש"), המאפיין אצלנו את קליפת נוגה, אך מתאר את שניהם בכינוי מחיצה ("מחיצות קלות וקלושות לרוב מאד הן מאפילות כמו מחיצה אחת עבה ויותר"), המאפיין אצלנו את שלש הקליפות הטמאות לגמרי. בפשטות, באגרת התשובה אדמו"ר הזקן לא מבחין בלשונו בין סוגי העבירות, כי בסופו של דבר שם הכל הוא בתוך שלש קליפות הטמאות (ולא כמו אצלנו, הבחנה בין האסור והמותר).

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כדי להתחיל לעבוד את ה' צריך לשבור את הקליפות.
• קליפת נוגה (תאוות היתר) היא "מסך מבדיל" והקליפות הטמאות (תאוות איסור) הן "מחיצה של ברזל המפסקת".
• שקיעה בתאוות היתר היא עבירה על מ"ע מן התורה של "קדש עצמך במותר לך".
• כדי להשתחרר מהאיסור-ההתמכרות יש לשלוט קודם בתאוות ההיתר.
• לעתים יש להקדים את הטיפול בסימפטומים (חולי שאין בו סכנה) לשרש הבעיה (חולי שיש בו סכנה) – ורק אחרי החזרה לתפקוד לעסוק בשרש החולי.
• על המשיח להחזיר בתשובה קודם כל את הצדיקים – ואז יוכלו כולם לחזור בתשובה.