1

נר ראשון, כ"ה כסלו ע"ט – כפ"ח

ברית יוסף יששכר דב שי' פרידמן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

נגנו ניגון הכנה, ד' בבות וניע-זשורצי, האפ קאזאק.

[אבי הבן הסביר את מהות השם: כשהודעתי לרבי על הלידה נפתח באגרות עמוד עם שלשה מכתבים מכ"ט אייר, יום היארצייט של אחי יששכר-דב ע"ה, ומכתב אחד ממוען ליששכר-דב, וגם מוזכר 'אחד שיצא עליו' שם.]

גילוי יוסף הצדיק בנר חנֻכה

לחיים לחיים. היום אנחנו בנר ראשון של חנוכה, וגם קוראים בתורה על עלית יוסף לגדולה. בדיוק בעוד שבוע, בזאת חנוכה ("נעוץ סופן בתחלתן כו'"), נקרא על התגלות יוסף לאחיו. כשיוסף מתוודע לאחיו הוא אומר "אני יוסף העוד אבי חי"[ב]. כתוב בזהר הקדוש[ג] שזה כאמירת "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"[ד], התגלות ה', עצמותו ומהותו יתברך ("אנכי מי שאנכי כו'". "אנכי מי שאנכי" = "להדליק נר חנכה"), לעם ישראל במעמד הר סיני – התוודעות יוסף לאחיו היא כמו מתן תורה.

כמה רמזים בזה: "אני יוסף" "אנכי הוי'" = 324, חי ברבוע ("העוד אבי חי"), נמצא שהערך הממוצע של כל תבה = אנכי (במספר סדורי, "העוד" = 31 = "אבי חי", "העוד אבי חי" = 62 = "אנכי הוי'")! "אני יוסף" "אנכי הוי' אלהיך" (13-7 אותיות) = 390 = יה פעמים הוי'. בדילוג תבות: אני אנכי אלהיך = יצחק, ח"פ הוי', יוסף הוי' = יעקב, ז"פ הוי'. "[אני] יוסף" "[אנכי] הוי' אלהיך" = אברהם. נמצא שיש יש כאן את כל שלשת האבות, כאשר כולם מאירים בבנם יוסף!

והנה, "אני יוסף העוד אבי חי" שוה נר חנֻכה. אף על פי שקוראים את הפסוק הזה רק בעוד שבוע, טוב לכוון כוונה זו כבר השבוע, בכל פעם שאומרים "להדליק נר חנכה", בכל נר חנכה יש התגלות של יוסף הצדיק. הגימטריא היא כמו שכתוב בסידור, "חנֻכה" חסר. הגם שיש כוונות האריז"ל – ובעוד ספרים – על חנוכה מלא ו, חנו-כה וכו-חנה (שם סג), על פי דקדוק כותבים חנֻכה בלי ו, וכך אדמו"ר הזקן כותב בסידור.

שוב, "נר חנֻכה" שוה 333, בגימטריא "אני יוסף העוד אבי חי". כל נר בחנוכה מספר סיפור, סיפור של צדיק[ה], והצדיק, ב-ה הידיעה, הוא יוסף הצדיק, "צדיק יסוד עולם"[ו] (הכולל את כל לו הצדיקים שבדור, לו הנרות שמדליקים בחנוכה). זה מה שהוא מספר – בתוך נר חנוכה הצדיק מתוודע לנו, הצדיק מתגלה. נר חנכה הוא ההתגלות של "אני יוסף העוד אבי חי".

המספר הזה, 333, שוה שלג. יש לנו רמז יפה, מהדברים העתיקים אצלנו, בהשראת רבי אברהם אבולעפיא (שלוקח פסוקים או משפטים של חז"ל ומשחק עם צירוף אותיותיהם): כתוב[ז] שנר חנוכה צריך לדלוק "עד שתכלה רגל מן השוק", ו"רגל מן השוק" אותיות "שלג מן הקור". הבעש"ט אהב מאד את חג החנוכה, חג האורות (חנֻכה חג האורות = ח פעמים חנוכה!), כי במשך כל השנה תמיד אהב אור, להדליק עוד נר ועוד נר. גם ידוע שברכת הבעש"ט לכל ילד יהודי, החל מהנימול לשמונה שלנו, הוא 'שתהיה יהודי חם'. הבעש"ט היה בהעלפר, הוליך והחזיר הילדים מהחדר, והיה שם את ידו הקדושה על לבו של הילד ומברך אותו 'שתהיה יהודי חם'. כמה שוה יהודי חם? חנֻכה. זהו החג של להיות יהודי חם. האור הזה, שמחמם, גם מפשיר את השלג. יש גם שלג דקדושה – "לבושֵׁה כתלג חִור", יג תיקוני דיקנא. אבל השלג של הקור, של החוץ, של החורף, צריך "עד שתכלה שלג מן הקור". בכל אופן, נר חנֻכה, שעולה "אני יוסף העוד אבי חי", הוא 333.

יש גם רמז יפהפה לקשר של מספר זה למתן תורה: פסוק הכותרת של מתן תורה, עוד לפני "אנכי וגו'", הוא "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", העולה 1332 שהוא ד פעמים 333. כלומר, יש יחס של 1:4, יחס ידוע בקבלה, בין "אני יוסף העוד אבי חי" ל"וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר" (אם נחשב את האות הראשונה של "אני יוסף העוד אבי חי", ה-א של "אני" בגימטריא אלף, אזי "אני יוסף העוד אבי חי" יעלה בדיוק "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר"!). כמובן, המספר הראשוני שמשחק כאן הוא יחידה, 37. אם מחברים את שלשת הפסוקים (שבהם 9-7-5 = 21 תבות ו-89, חנוכה, אותיות. 21 ו89 היינו שני מספרי אהבה, ה8 וה11, שייך לחתך זהב, ברור היפי של יון בחג החנוכה כנודע) – "אני יוסף העוד אבי חי", "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" – הכל שוה צלם פעמים הוי' (4160), שעולה בגימטריא שמות כל הכחות הפנימיים של הספירות[ח] – אמונה תענוג רצון בטול שמחה יחוד אהבה יראה רחמים בטחון תמימות אמת שפלות – הפרצוף הפנימי של החסידות.

עד כאן כוונה להדלקת הנר עוד מעט, ושיוסף שלנו יהיה ליד הנר, הוא ישמע איך שהוא מתגלה – התגלות יוסף, הצדיק – "אני יוסף העוד אבי חי". המפרשים טורחים להסביר למה עצם ההתגלות שלו קשור ל"העוד אבי חי". למה צריך לשאול? הוא כבר שאל כמה פעמים קודם. יש הרבה פירושים, אבל רק בתור ווארט – זה בא לגלות את ההתקשרות העצמית של יוסף לאבא (נמצא שיש כאן שני גילויים – גילוי יוסף לאחיו תוך כדי גילוי ההתקשרות העצמית של יוסף ליעקב, והא בהא תליא). בי"ט כסלו – והמשכיו, כל השבוע שעבר – דברנו על הקשר בין יעקב ליוסף, "אלה תֹלדות יעקב יוסף", כל מה שעבר על יעקב עבר על יוסף, והוא אומר לאביו "הנני" (יוסף-הנני בהכאת אותיות = 4150 = 50 פעמים חנֻכה = 10 פעמים חשמונאי = 5 פעמים יששכר, היינו רמז יפהפה לצירוף השמות יוסף יששכר, ודווקא בחנכה) ומקבל ממנו שליחות מסוכנת, הולך לגוב האריות, ועומד בנסיון אחר נסיון. עד לנסיון אשת פוטיפר, ממנו ניצל בזכות שראה את דמות דיוקנו של אביו – כל הזמן אביו מלווה אותו. לכן גם כאן, כאשר הוא מתגלה, ההתגלות שלו היא יחד עם אבא שלו – "אני יוסף העוד אבי חי". עד כאן ווארט אחד.

רמזי יוסף יששכר דב

נתבונן בכל השם – יוסף יששכר דב. כששמענו את השם עשינו את הגימטריא וראינו שיוצא מספר יפה מאד – 992. 992 הוא מספר חשוב השייך ל"שיעור קומה של יוצר בראשית" – המספר שחתך הזהב שלו (ברור היפי של יון כנ"ל) הוא תריג, המספר שמחבר בין רמח ו-תריג, כי 992 = 4 פעמים רמח[ט]. הסדרה החיבורית המגיעה ל992 (המספר ה-10 בסדרה, "העשירי יהיה קדש להוי'") מתחילה מ-10, 10, 23: 10 23 33 56 89 (חנוכה, דווקא מספר זה גם מופיע בסדרת האהבה כנ"ל) 145 234 379 613 992 (עד כאן = 2574 = 11 פעמים 234, 9 פעמים הוי', המספר השביעי, החביב, בסדרה, וכידוע הכלל בזה לגבי סדרות חיבוריות). נמצא ש'מחציו ולמטה איש' (סוד תיקון הברית) של יוסף-יששכר-דב הוא תריג (ו'מחציו ולמעלה אלהים' 379, סנהדרין – הדיינים נקראים "אלהים" – הוא עתיד אי"ה לשבת בסנהדרין...).

בחכמת החשבון קוראים ל-992 מספר יהלום – חיבור שני משולשים, זה על זה – 992 הוא היהלום של שם א-ל. כלומר, ב"פ המשולש של שם א-ל, העולה מלכות, שהוא גם מספר משוכלל (הרביעי, לאחר 1 6 28, כרמוז בסוד המבנה של הפסוק הראשון בתורה). כלומר, המספר הזה הוא מלכות-מלכות, פעמיים מלכות. שמענו במאמר שאבי הבן חזר על אברהם אבינו. כל מלכות היא "אברהם אברהם"[י], כפי שהמלאך קרא לו בעקדה. אם כן, כל השם יוסף יששכר דב הוא ד פעמים אברהם – אברהם ב-ד עולמות אצילות-בריאה-יצירה-עשיה. נמצא שיוסף יששכר דב הוא מלכות-מלכות העולה אברהם-אברהם-אברהם-אברהם.

משהו מיוחד לגמרי, שכל השמות שלו הם יהלומים – ילד שכולו יהלומים. רק יוסף בפני עצמו הוא יהלום – יהלום 12. רק דב בפני עצמו יהלום – יהלום של 2. מה לגבי יששכר? ידוע שהתופעה העיקרית של יששכר היא שתי ה-ש, שאחת קוראים ואחת לא (סוד חש-מל), אחת של העולם הזה (עלמא דאתגליא, מל) ואחת של העולם הבא (עלמא דאתכסיא, חש). כל ש היא משולש, המשולש של כד. אם כן, שתי ה-ש של יששכר הן יהלום – יהלום כד. ה-כ של יששכר היא יהלום של 4. נשאר יר של יששכר, שגם יהלום – יהלום של יד (גם משולש וגם יהלם – 210 הוא ב פעמים 105, משולש יד, וגם המשולש של 20).

אם כן, בשם יששכר יש שלשה יהלומים, דב הוא יהלום, ו-יוסף הוא יהלום – יש כאן חמשה יהלמים בפרוטרוט והכל יחד יהלום אחד גדול, ב"פ מלכות[יא].

בימים האחרונים של חנוכה כבר נהיה בפרשת "ויגש", "ויגש אליו יהודה". חז"ל דורשים על זה פסוק בתהלים מח – "כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו"[יב], ששני המלכים נפגשו יחדו, נועדו ("כי הנה המלכים נועדו עברו יחדו" = 677 = אור מים רקיע, סוד כל התהוות חדשה של מעשה בראשית כנודע. והנה, "המלכים נועדו" ועוד "ויגש אליו יהודה" = 677, נמצא ש"ויגש אליו יהודה" = "כי הנה [המלכים נועדו] עברו יחדו"!). מי הם שני המלכים שנועדו? יוסף הוא מלך במצרים ויהודה הוא מלך ישראל. בעצם, כפי שכתוב בחסידות בהרבה דרושים, אלה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שניהם מלכים בישראל. קשור לנבואה שנקרא בהפטרת פרשת ויגש, שהרבי עושה ממנה ענין גדול מאד בכל שנה ושנה – חבור עץ יוסף ועץ יהודה לעץ אחד, "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"[יג].

בכל אופן, השם יוסף יששכר דב, אומר שיש שתי מלכויות שמתחברות יחד – מלכות מלכות, "המלכים  נועדו" – והוא היהלום של אל. זהו פרק בפני עצמו.

ברית מילה וחנוכה

זה שזוכים לעשות ברית מילה בנר הראשון של חנוכה זהו משהו גדול בפני עצמו, שהרי היונים רצו לבטל מאתנו שלש מצוות כידוע – שבת, ראש חדש ומילה. מי שיודע, מי שקורא את מגלת אנטיוכס ועוד מסמכים, יודע שהיהודים בדור ההוא מסרו את הנפש בפועל ממש על ברית מילה. האמא היתה קופצת מהגג עם הילד שלה, תוך כדי שאמרה "לא תבטלו מאתנו את הברית אשר כרת אתנו אלקינו". כל החג הזה הוא חג של מסירות נפש. רק יששכר עולה ב פעמים חשמונאי – יש בתוכו שני חשמונאים – ו-חשמונאי אותיות משיח נאו. השרש של חשמונאי הוא חשם, ראשי תבות חדש-שבת-מילה, שלש המצוות שרצו לבטל הן רמוזות בתוך השם חשמונאי[יד]. מברכים את הילד שיהיה חשמונאי, ולא סתם – רק היששכר אצלו הוא שני חשמונאים.

דורשים כל שנה שהחשמונאים היו הרכב שכמעט לא קיים בעם ישראל – היו גם צדיקים עצומים, בעלי מסירות נפש, וגם גבורים עצומים. אף על פי שאומרים "מסרת גבורים ביד חלשים", כתוב ש"חלשים" כי הם משם מה ושרש הגבורים בשם סג, אבל כאשר זוכים להמשיך אורות מרובים דתהו בכלים דתיקון (הנוסחא המשיחית של הרבי[טו]) הופכים לגבורים. והרמז: חשמונאי עולה צדיק-גבור. אם כן, יששכר עולה צדיק-צדיק-גבור-גבור, חשמונאי-חשמונאי.

שוב, על מצות מילה מסרו את הנפש – גם על שבת וגם על ראש חדש, אבל בעיקר על מילה, הברית אשר כרת ה' את אברהם ויצחק, ברית בשר, בתוך בשרנו ממש.

שבת-חדש-מילה = 1099 = נפש רוח נשמה חיה יחידה = "ברכי נפשי את הוי'"[טז], שכתוב בתהלים חמש פעמים. חז"ל אומרים בתחלת מסכת ברכות[יז] שדוד המלך חי בחמשה עולמות, ובכל עולם שהוא חי הוא אמר "ברכי נפשי את הוי'". חמשת העולמות בהם הוא חי הם גם כנגד נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה. כשאנחנו מתעטפים בטלית אומרים אחד מה"ברכי נפשי את הוי'" – שייך לשנת תשע"ט, שנת "עטה אור כשלמה"[יח] – שוה נפש-רוח-נשמה-חיה-יחידה ושוה שבת-חדש-מילה. אם כן, מצוות אלו שייכות לכל הנרנח"י של היהודי, עד בחינת "יחידה ליחדך"[יט] היחיד שמתגלה בתוך היחידה. אם מוסיפים את המלה ראש – שבת, ראש חדש, מילה – כבר שוה 1600, 40 ברבוע[כ], מספר מאד מושלם. אלה המצוות של היום, של חנכה בכלל ושל נר ראשון של חנוכה בפרט.

ברית מילה וברית הארץ

נחזור לאברהם אבינו: אברהם נצטווה על המילה, ועוד לפני כן ה' כרת איתו ברית ראשונה – ברית על הארץ, ברית בין הבתרים. אחר כך, כעבור כך וכך שנים – לפי חז"ל מגיל 70 עד גיל 99, לקח 29 שנים – הוא כרת איתו עוד ברית, על המילה. כתוב בזהר הקדוש[כא] ששתי הבריתות האלה "הא בהא תליא". לכן נדבר משהו על ארץ ישראל.

בכלל, מה מיוחד בחנוכה? זהו החג היחיד – צריך לשים לב לכך – שהוא חג של ארץ ישראל, חג שהנס קרה בארץ ישראל. כל הרגלים שבתורה הם "זכר ליציאת מצרים", הם במדבר, וכך גם ראש השנה ויום כפור, וגם בפורים "אכתי עבדי אחשורוש אנן"[כב]. חנוכה הוא חג של ארץ ישראל, ולכן הוא חג של בטחון פעיל – לא מחכים שה' יעשה נס, אלא לוקחים את הנשק בידים ונלחמים בפועל, כי זהו חג של ארץ ישראל. מסירות הנפש של היהודים בחנוכה היתה לשמור תורה ומצוות – לא להכנע ליונים, ועוד יותר, לא להכנע למתיונים, שיהיה "זדים ביד עוסקי תורתך" (הדרגה הכי גבוהה ב"על הנסים", הדרגה החמישית הכתובה שם, כנגד היחידה שבנפש), שמדבר על ישראל המתייוונים, ולא על היונים הגוים, כמו שהרבי מסביר בשיחה[כג]. איפה נלחמים? כאן בארץ, שאנחנו בעל הבית על ארץ ישראל, וכאן בארצנו שלנו שומרים תורה ומצוות. הלואי שהיום יבינו ככה – ארץ ישראל הולכת יחד עם שמירת תורה ומצוות.

כתוב בזהר[כד] שהכח שלנו להיות כאן בארץ, ברית בין הבתרים, הוא רק הכח של ברית מילה. עד כדי כך שכתוב[כה] שבגלל העובדה שהערבים עושים איזו צורת מילה, כל עוד אנחנו לא שומרים את הברית שלנו, המילה שלהם נותנת להם אחיזה כאן בארץ. לכן, אם יש בעיה של אויבים, של מחבלים – הרבי אמר[כו] שכל ערבי בעיר העתיקה בירושלים הוא בחזקת מחבל – באיזה כח הם כאן? אך ורק בכח המילה, כך כתוב בזהר. כשעושים ברית מילה לילד ומאחלים שיזכה לחינוך טוב, עם ה"עוד אבי חי" שלו, שיקבל חינוך טוב מאביו ויהיה נוטר הברית עם כל המשמעות שלו, אנחנו מנצחים. מנצחים את המתייוונים (שלדאבוננו יש רבים, שגם יושבים על הכסאות בממשלה) – צריך להוציא אותם (קודם שירדו מהכסאות ואחר כך שיחזרו בתשובה שלמה, כמבואר במ"א), שתהיה ארץ ישראל שלמה עם תורה שלמה ועם ישראל בשלמות, שלש השלמויות של הרבי. זהו הקשר בין חנוכה לבריתות (חנֻכה ועוד ברית מילה = 780, משולש טל, "הוי' אחד", יהודה פעמים הוי', יוסף פנים ואחור. ברית בין הבתרים = 1331, 11 בחזקת 3, משיח במספר קדמי, ויחד עם ברית מילה = 2028 = 3 פעמים הוי' ברבוע, 2.6 פעמים 780 הנ"ל).

התחלנו אם כן לדבר על ספירת היסוד בהקשר לארץ ישראל. מי"ט כסלו אנו מתבוננים על הקשר של כל הספירות לארץ ישראל. ברית מילה היא בפירוש היסוד של ארץ ישראל. ידוע[כז] שבפרשת ברית בין הבתרים יש 258 מלים ובפרשת ברית מילה 355 מלים. אמרנו ששתי הבריתות הא בהא תליא, אז כמה הם יחד? תריג. זהו רמז יפהפה בתורה, ששתי הבריתות, על הארץ ועל המילה, כוללות יחד את כל מצוות התורה. כמו שגם על פי פשט, עיקר מקום קיום כל המצוות הוא ארץ ישראל, כפי שמאריך גם הרמב"ן[כח] – בחו"ל כל המצוות הן "הציבי לך ציֻנים"[כט]. לכן משה רבינו כל כך השתוקק והתפלל ומסר את הנפש כדי להכנס לארץ – בה תלויות כל המצוות (לא רק התלויות בארץ), החל ממצות ברית מילה.

רק מה? הייתי רוצה חלוקה קצת אחרת. היה נחמד שבברית על הארץ תהיינה 248 מלים, כמנין רמח, ובברית מילה שתהיינה 365 מלים, כמנין שסה, ויחד תריג. אבל מה באמת? בברית על הארץ יש 258 מלים, 10 יותר, ובברית מילה יש 355 מלים, 10 פחות. אז מה צריך לעשות כדי להשוות? צריך להשתמש באחת המדות שהתורה נדרשת בהן, "גורעין ומוסיפין ודורשין"[ל]. מה זאת אומרת? שכדי שיהיה לי בדיוק רמח-שסה צריך לגרוע 10 מלים מברית בית הבתרים ולהוסיף לברית מילה, ואז "ודורשין" – תהיה לי דרשה מושלמת של חלוקת תריג לרמח ושסה. כפי שדברנו הרבה פעמים, צריך להעביר את שמות עשרת העממין, כולל הקיני הקנזי והקדמני. בברית על הארץ ה' מבטיח לאברהם ארץ עשרת העממין – בזמן הזה ירשנו רק שבעה, אבל יש שם עוד שלשה (עם כל הרמזים המופלאים בשמות שלהם, שלא נאריך בהם עכשיו). צריך לקחת את שמות עשרת העממין ולשים אותם יחד עם ברית מילה – לומר שברית מילה היא הכח לכבוש אותם, הכח לכבוש את כל עשרת העממין, כולל קיני-קנזי-קדמוני. ה' ירחיב לנו את הארץ, להרחיב את הכלים בשביל להכניס את האורות המרובים דתהו, שייך למשיח.

אם כן, כל זה שייך לספירת היסוד ולברית מילה בארץ ישראל. שתי הבריתות שייכות לחנוכה, החג שמחבר בין שתי הבריתות, מסירות נפש על המילה תוך כדי מסירות נפש על הארץ. זהו הפשט, החשמונאים לחמו על הארץ, מי כאן שולט בארץ ישראל – לא רק איזה אדם, אלא התורה או ההתיוונות. שוב, החג הזה אומר שבארץ שולטים "תורתך" ו"חקי רצונך" – זהו המלך כאן, בארץ ישראל, ואז "ובא לציון גואל"[לא].

שוב, נחזור על הווארט: יוסף יששכר דב שוה מלכות-מלכות, שאמרנו שהן מלכות יוסף ומלכות דוד. עכשיו אנחנו אומרים שהארץ היא מלכות, וגם המילה היא מלכות. איך אני יודע שברית מילה היא מלכות? מה תכלית ברית מילה? "מל ולא פרע כאילו לא מל"[לב]. תכלית הברית היא לפרוע, לגלות את העטרה, דהיינו לגלות ש"כל ישראל מלכים"[לג] ו"כל ישראל בני מלכים"[לד] – מגלים בברית שהילד הזה הוא בן מלך, זו העטרה שלו. אפשר לומר שברית מילה היא משיח בן יוסף, כי שייך ליוסף הצדיק, לכן באמת כתוב[לה] ש-יוסף הצדיק שוה שסה, מספר המלים של פרשת ברית מילה עם י העממין, ואילו אברהם שייך לברית על הארץ (בפרט, הרי שתי הבריתות נכרתו עם אברהם, אך עצם ענינו של אברהם הוא הארץ, כמבואר במ"א בסוד ארץ-זרע-פרי כנגד אברהם-יצחק-יעקב), אברהם שוה רמח, מספר המלים של פרשת ברית בין הבתרים פחות י העממין. ועוד, אברהם במספר קטן שוה דוד עצמו, בחינת המלכות ממש, ארץ ישראל.

שנזכה לשתי הבריתות, ש"הא בהא תליא" – בזכות חנוכה, שהיא כוללת את שתיהן. בשביל לזכות שהברית תהיה בנר ראשון של חנוכה צריך להוולד בערב י"ט כסלו, כי אם תוולד בי"ט כסלו עצמו הברית תהיה בנר שני. הכל מתוכן, שהברית תהיה בנר ראשון, ואז צריך להקדים את הלידה – הכל כדי שהברית תהיה בנר ראשון של חנוכה. מה המיוחד של ח"י כסלו? סיום התניא. י"ט כסלו הוא חג כל החגים, כולל גם שמחת תורה. יש מי שבשמחת תורה לוקח "חתן תורה" ואחד שלוקח "חתן בראשית". התינוק שלנו, מי שנולד בח"י כסלו, לוקח חתן תורה. מי שלוקח חתן תורה הוא בחינת "זריזין מקדימין"[לו], "נעוץ סופן בתחלתן"[לז]. שתהיה ההתגלות של מלך המשיח יום אחד קודם.

אדמו"ר הזקן במאבק הצדיקים לגבי נפוליאון הקדים לתקוע בשופר, "וישכם אברהם בבקר"[לח]. בחב"ד יודעים מתי צריכים להקדים. הוא רצה שהתניא יצא בי"ט כסלו אבל הוא יצא ב-כ'. אם כ' הצטרף לי"ט סימן שגם ח"י מצטרף. כל המוסיף גם גורע. [משל לזאב שהוא טורף מלפניו ומאחריו[לט].] כן, תרגום זאב "דיבא", קשר מובהק בין זאב לדב (נמצא ששרש הדב הוא בברכת בנימין, "בנימין זאב יטרף", ומכאן יוצא ששלשת השמות יוסף יששכר דב הם בעצם שלשה בנים-שבטים של יעקב אבינו, שני בני רחל ויששכר שנולד ללאה באותו לילה שנועד לרחל. הם הבנים ה: 11 9 12 ללידה. 11 9 12 = לב. כאשר נצרף לב ל-992, יוסף יששכר דב, נקבל 1024 = לב ברבוע!).