ד ו-ר – זיווגי האותיות לפי ציורן

ב. ד ו-ר – זיווגי האותיות לפי ציורן

ד ו-ר ו-ה ו-ק

נאמר עוד משהו, עוד ווארט: הרבי מדבר על ההבדל בין האות ד לאות ר. גם במשמעות ד ו-ר מאד דומות. בין השמות הנרדפים לעני ואביון יש שני שמות – דל ורש. כתוב שרש הוא עוד יותר עני מאשר דל. נמצא שבשמות של הדלת והריש יש מכנה משותף, וגם בציור שלהן הן דומות.

איני יודע אם למדתן בבית ספר – זה אחד הדברים שאנחנו מאד ממליצים ללמוד – את סדר האותיות בזוגות לפי האותיות. זה נושא מאד חשוב בלימוד אותיות הקדש (תשימו לב שעל ידי חילוף אותיות ד-ר הנ"ל קדש מתחלף בקרש), שאפשר ללמוד ממש בכתות הראשונות. זה ממש הנושא של הפרק הזה ב"באתי לגני". הוא אומר שהאותיות ד ו-ר הן דומות, זוג לפי הציור, רק עם הבדל קטן. הוא גם אומר ש-ה ו-ק הן זוג, שכל ההבדל שהרגל השמאלית של ה-ק יורדת למטה מקו הרצפה של האותיות. אבל ככה ה ו-ק דומות – שלשה קוים עם חלל בין שני הקוים לקו השמאלי.

פיתוח חוש הציור היהודי – זיווג האותיות לפי ציורן

צריך לפתח את חוש הציור, ואנחנו לומדים שחוש הציור מתחיל מציור האותיות. חוש הציור היהודי הקדוש, שצריך לפתח אותו, הוא קודם כל הציור של אותיות הקדש, והדבר הכי חשוב הוא ללמוד את יא זוגות האותיות לפי ציורן. נעשה כאן בקיצור, נראה מי יכולה להבין ולצייר בלב ובמח את האותיות:

מה הולך יחד עם א, מה הכי דומה ל-א? בדיוק קשור למה שדברנו עכשיו. [צ]. נכון, בדיוק – כתוב שה-צ היא בת הזוג של א. אלף היא "אלופו של עולם". לפעמים קוראים  לה' גם "צדיקו של עולם", אבל בדרך כלל הצדיק הוא היהודי – "ועמך כֻלם צדיקים" – צדיק בשר ודם. אז יש את ה-א ואת ה-צ, הם זוג – כמו איש ואשה.

מה לגבי ב? [כ] יפה.

ג? [היו כל מיני הצעות ובסוף הגיעו ל-נ]. זה קשור למאמר, שמתחיל "באתי לגני" – המלה גן היא זוג של אותיות, ה-נ היא בת הזוג של ה-ג.

ד כבר אמרנו – מה בת הזוג שלה? ר.

ה גם אמרנו – ק.

מה הולך עם ו? [ז] "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", ו הולכת עם ז.

מה לגבי ח? [ת]. ח הולכת יחד עם ת, צריך לומר חת"ת כל יום, ח ו-ת ועוד ת.

מה לגבי ט? קצת יותר קשה, אבל רואים. [פ] בדיוק, כשמסובבים ט על הצד היא הופכת להיות פ.

הכי קשה והכי חידוש הוא בת הזוג של י – י היא רק נקודה, לכאורה שום דבר לא דומה לה. לשם כך צריך ללמוד בשו"ע הלכות כתיבת אותיות סת"ם. לאות י יש ציור – היא לא סתם נקודה על הדף – וכתוב שאם עושים אותה מדי גדולה אפשר להתבלבל ולחשוב שהיא ל. י היא האות הכי קטנה ו-ל היא האות הכי גדולה, ודווקא הכי קטן והכי גדול יכול להתחלף. יש משפט בזהר "מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר" – מי שחושב שהוא הכי קטן הוא באמת גדול ומי שחושב שהוא גדול הוא הכי קטן. יש זעיר אנפין ואריך אנפין – גם בטבע יש קטן וגדול, והקטן והגדול משקפים זה את זה. זה אחד הסודות הכי מענינים באלף-בית. כשלא יודעים אם ספר תורה כשר או לא, מה עושים? מביאים ילד או ילדה רק בתחלת הקריאה – שיודע אותיות אבל עוד לא ממש לקרוא – ושואלים את הילד אם זו י או ל. ההלכה היא מה שהילד אומר. כל ההלכות בתורה הן מה שהרב אומר, אבל לגבי אותיות הילד הקטן מכריע את ההלכה – אם הוא אומר שזו י זו י ואם הוא אומר שזו ל זו ל, וכך לגבי שאר האותיות, ב או כ, ד או ר.

מה נשאר? מה הולך יחד עם מ? כתוב שהיו 2 אותיות שעמדו בנס בלוחות הברית – ס ו-ם. ם סופית היא סגורה, וגם מ פתוחה היא כמעט-סגורה, ובת הזוג של מ היא ס.

מה נשאר? עוד זוג אחד, שגם מאד מענין – ע, מי בת זוגה? [ש]. מה הקשר? איך ע דומה ל-ש? קודם כל, איך עבד כנעני יוצא לחירות אם האדון עשה לו משהו? [יוצא בשן ועין.] אם האדון הפיל לעבד שלו את השן או העין הוא יוצא לחירות. רואים בתורה שיש קשר בין שן ועין, בין שין ועין. עין ושין הן זוג. איך אפשר לראות את הקשר בין ה-ע וה-ש? [צריך לכופף את ה-ע.] אם קצת מעלים את הרגל של ה-ע היא הופכת להיות ש. יש דמיון מובהק בין ה-ע וה-ש.

חילופי אותיות לפי ציורן

מה שעשינו הוא נושא מאד גדול – על כל זוג יש תלי תלים של רמזים, דרושים וסודות שצריך ללמוד. אבל שוב, לפתח את חוש הציור לפי האותיות זה היסוד, הדבר הכי חשוב. ולסיכום:

אצ

בכ

גנ

דר

הק

וז

חת

טפ

יל

מס

עש

לפי זה אפשר לקחת כל מלה ולהפוך את האותיות שלה לפי הציור. למשל, נקח את המלה קרש – נהפוך כל אות לפי הציור לבן/בת הזוג שלה. ק-ה, ר-ד, ש-ע – מה יוצא הפוך? דעה. אמרנו שדעת היא התקשרות ואחד מצירופי קרש הוא קשר. רואים פתאום ש-קשר הוא דעה ו-עדה. זו דוגמה, שכל אחת תהפוך את אותיות השם שלה לפי ציור האותיות ותראה מה יוצא מזה. תרגיל לעשות אחר כך.

נקודת הבטול של ה-ד – "דע לומר תודה"

עיקר הנושא של הפרק השנה הוא ההבדל בין ה-ד וה-ר. הן מאד דומות, מה ההבדל בציור? ההבדל שב-ד יש נקודה – כמו י, ממש נקודה קטנה – למעלה בצד ימין, נקודה שבולטת. ה-ר היא חלקה ועגולה וה-ד מרובעת מצד ימין למעלה. את זה הוא מסביר בפרק השנה. גם הדל וגם הרש הם עניים, אבל הנקודה של ה-ד – הדל – היא התבטלות והכרת הטוב למשפיע שנותן לו.

ל-ד יש נקודה זו, לכן היא בקדושה, אבל ב-ר אין נקודה זו, לכן יש בה משהו שהיא נופלת לצד הלא-טוב, כי אין לה את נקודת הבטול והכרת הטוב ואמירת תודה רבה למי שנותן לו משהו. הנקודה הזו היא כמו שאומרים תודה רבה למי שנתן לי משהו. מה הקשר בין ד לתודה, מה אומרת דלת? [דע לומר תודה.] איפה ה-ד יודעת לומר תודה? דעת היא התקשרות. ה-ד יודעת לומר תודה בנקודה שלה בימין למעלה – שם יש לה בטול ויש לה תודעה טבעית, בלי לחשוב יותר מדי, לומר תודה. זה בדרך ממילא – כשנותנים משהו אני מגיב תודה רבה מהלב, בגלל נקודת הבטול הזו. שוב, זה הנושא של השנה הזו ב"באתי לגני".