"דורשי יחודך"

כ׳ תשרי תשפ״ו – ציוץ

לכבוד הילולת רבי אהרן מסטראשעלע

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א

קיצור מהלך השיעור

בדור השני של חסידות חב"ד צצה מחלוקת בין בנו ממשיך דרכו של אדמו"ר הזקן בעל התניא, רבי דוב בער, אדמו"ר האמצעי, ותלמידו הגדול והותיק, רבי אהרן מסטראשעלע, על דרגת האמת והזיכוך הנדרשת ביחס להתפעלות האדם בעבודת ה'. מחד, הנושא הזה נשאר 'חם' עד ימינו אלה, אצל מי שמנסה לעבוד את ה' באופן פנימי ומודע. מאידך, ככל שעובר הזמן מתברר ששתי הדעות מתקרבות, יש מעלה בכל אחת מהן והן משלימות זו את זו. קטע קצר ומיוחד לשמיני עצרת, לכבוד הילולת רבי אהרן – שבשנים האחרונות יש התעניינות מיוחדת בלימוד תורתו ובהדפסת ספריו מחדש – שמחבר בין תורתו ותורת אדמו"ר האמצעי ומיצר תמונה חדשה של מכלול העבודה העולה מתורתם.

"עובדי ה' בגופם" ו"עובדי ה' בנשמתם"

חייב איניש (חסיד חב"ד) לבסומי בשמחת תורה עד דלא ידע בין ברוך דוב-בער לברוך אהרן.

דוב-בער היינו אדמו"ר האמצעי.

אהרן היינו רבי אהרן מסטראשעלע, בעל ההילולא של שמיני עצרת.

אדמו"ר הזקן קרא על שניהם (בעת למדם יחד) "דורשי יחודך", כנודע.

אדמו"ר האמצעי חינך את חסידיו לכתחילה להיות "עובדי ה' בנשמתם", ואילו רעו, רבי אהרן, חינך את חסידיו שסדר העבודה מתחיל מלהיות מ"עובדי ה' בגופם".

ההתפעלות של "עובדי ה' בגופם" אינה בבחינת "התפעלות חיי בשר" גרידא (בחיצוניות גמורה), הפסולה לשיטת שני הצדיקים, אלא אמצעי נצרך כדי לעלות ולהכלל ב"עובדי ה' בנשמתם" ב"התפעלות חיי אלוה" ממש (ובעת של "שבע יפול צדיק", טרם "וקם", חוזר העובד להיות בדרגת "עובדי ה' בגופם").

מעלת העבודה בגוף

ולהבין ענינם ומעלתם של "עובדי ה' בגופם" – הרי לעתיד לבוא הנשמה תיזון מן הגוף דוקא, סוד "נקבה תסובב גבר".

דהנה שרש הכלים (גוף) הוא למעלה משרש האורות (נשמה), בסוד "אשת חיל עטרת בעלה". וגם לחיצוניות בכלל יש מעלה ביחס לפנימיות, שהרי החיצוניות נמשכת מהמקיפים שלמעלה מהאורות הפנימיים.

ובאמת לא סגי הא בלא הא.

הרי כל מצות התורה הן בחיצוניות דוקא (ואפילו מצות תלמוד תורה צריכה להיות על ידי "עקימת שפתיו הוי מעשה", שרק אז "חיים הם למוצאיהם" – "למוציאיהם בפה").

גם היום עלינו להאיר הארה מהגילוי דלעתיד לבוא בעבודתנו את השי"ת.

משיח השיב לרבי יהושע בן לוי כאשר שאלו "אימת קאתי מר" – "היום", היינו כאשר נעבוד את ה' היום מעין מה שנעבוד אותו יתברך לעתיד, בביאת משיח צדקנו בב"א.

הרי שכר מצוה הוא מעין העבודה בקיום המצוה היום. "היום לעשותם" וממילא, בדומה ממש לעבודתנו היום, "ומחר לקבל שכרם". והיינו מה שארז"ל "שכר מצוה מצוה" – השכר הוא גילוי אור ה' שבמצוה עצמה, כמבואר בתניא.

"מתוך שלא לשמה בא לשמה"

וגם, כלל גדול בתורה – "מתוך שלא לשמה בא לשמה" (בפרט כאשר מכיר היטב שכעת עובד את השי"ת שלא לשמה, "אליבא דנפשיה", על מנת לתקן את פגמי נפשו הוא).

גם היום, כאשר הבשר אינו זך וטהור, וממילא בעבודת ה' מצד הגוף ישנה תערובת טוב ורע, יציבא מילתא ותקין פתגמא ש"מתוך שלא לשמה בא לשמה", כשיטת רבי אהרן.

ואפילו בקונטרס ההתפעלות של אדמו"ר האמצעי אין הדבר מושלל לחלוטין, למעיין שם היטב. רק "התפעלות חיי בשר" בחיצוניות גמורה מושללת (גם לשיטת רבי אהרן, לכתחילה על כל פנים, כנ"ל). אלא שאדמו"ר האמצעי שואף וגם דורש מחסידיו להשתדל להגיע לכתחילה לדרגת "עובדי ה' בנשמתם" ב"התפעלות חיי אלוה" מתוך בטול אמתי ודבקות בה' (ללא שום הרגשת "יש מי שעובד"), כנ"ל.

ליחדא שם י-ה ב-וה

נמצאנו למדים שבעצם יש ד דרגות, כנגד י-ה-ו-ה[א]:

י "התפעלות חיי אלוה"

ה  "עובדי ה' בנשמתם"

ו "עובדי ה' בגופם"

ה "התפעלות חיי בשר"

והוא בסוד "חותם המתהפך"[ב].

והיות שאסור לקצץ בנטיעות – להפריד את המלכות, ה תתאה שבשם, משלש האותיות יהו שבשם – ח"ו, על כן חייבים לומר שגם לדרגת "התפעלות חיי בשר" ממש יש מקום בעבודת השי"ת הרצויה. והיינו כאשר אינו מרמה את עצמו כלל, וכולו אומר שפלות, ביודעו שעוד לא התחיל לעבוד את ה' באמת, וכל מהותו הוא רק 'חיצון', מהשפה ולחוץ, וממילא בא למאוס בחייו ממש, כמבואר היטב בדרושי אדמו"ר האמצעי וגם בדרושי הסטראשעלער.

לפי המבנה הנ"ל של י-ה-ו-ה, אדמו"ר האמצעי מדבר בעיקר במדרגות י-ה, "הנסתרֹת להוי' אלהינו", ואילו רבי אהרן בא ליחדא י-ה ב-וה, שאחרת "אין השם שלם כו'", וממילא מכשיר לכתחילה את דרגת "עובדי ה' בגופם" (ואפילו כאשר יש בעבודה זו שמץ של התפעלות חיי בשר ממש).

זכות שני הצדיקים, הבן והתלמיד, "דורשי יחודך", תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.