1

בע"ה

ברית יהודה בן שחר

י"ח טבת ס"ח – גבעת רונן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

לחיים לחיים! ברוך ה' יש עוד חיל בצבאות ה', שילחם מלחמות ה' וינצח.

אנחנו כעת בפרשת "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו. ראובן שמעון לוי ויהודה". בהמשך הפסוקים לא נשמר סדר הלידה, אבל בפסוק הראשון כן, ויהודה – שם הרך הנימול – הוא הרביעי, הרגל הרביעית של המרכבה. על כל עם ישראל נאמר "ומספר את רבע ישראל", ורובע זה המלכות, הרגל הרביעית של המרכבה, וזה שבט יהודה. יהודה עולה ל, והמלכות נקנית בשלושים דברים, שלושים מעלות. ועוד דבר, העולה על כולנה, שיהודה הוא השם היחיד בתנ"ך שיש בו את כל אותיות שם הוי' ב"ה, שם העצם, שם הרחמים, ולפי הסדר. רק שבין ה-ו לבין ה-ה האחרונה – היחוד התחתון, יחוד זו"נ בלשון הקבלה (תפארת ומלכות) – יש תוספת אות, ד. האות ד, כמו שאמרנו קודם, רומזת קודם כל לזה שהוא הרביעי, הוא ה"רבע ישראל", הרגל הרביעית. אבל הפשט של יהודה ידוע לנו מדברי לאה – "הפעם אודה את הוי'", הוא נקרא על שם הודיה. על המלכות נאמר "איהי בהוד" – היא מתייצבת, עומדת וקיימת בזכות מדת ההוד, ההודיה, וההודיה הזאת באמת היא המדה האחרונה של המדות הפרטיות שבלב (יש ה' קצוות, מדות פרטיות, ואחר כך היסוד הוא כבר כולל). לכן ב-לג בעמר, "הוד שבהוד", יש התגלות גדולה מאד, כי זה סיום הסדר של המדות הפרטיות. לכן זה מתאים כאן – עיקר ההודיה זה ה-ד, "דלית לה מגרמא כלום", וממילא על כל מה שהיא מקבלת היא מודה, "הוי מודה לו במאד מאד". להודות זה קשור לדרגה הכי גבוהה של אהבת ה', "[בכל לבבך ובכל נפשך] ובכל מאדך", שחז"ל דורשים בשני אופנים. יש "הוי מודה לו במאד מאד", ויש דרשה "בכל ממונך" – יהודה, המלך, יהיה גם גביר גדול מאד, ואת כל הכסף נותן לתכלית הכוונה של הקמת מלכות ישראל בארץ ישראל, "והיה הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד", וזה כל מגמתו. זה כמו דוד – גם ב-ד – שמסר את נפשו להכין את כל חומרי הגלם, זהב וכסף ונחשת, וגם מליון מנות של ברזל, כדי לבנות בית לה'. על הברזל שואלים המפרשים למה יש בו צורך, ובכמות כה גדולה, והרמב"ן אומר שזה כנראה בשביל המקדש דלע"ל (וכנודע שיחת הרבי על זה). זהב-כסף-נחשת-ברזל זה גם מרכבה, וברזל זה נחשת המלכות. בכל אופן, הבסיס של יהודה זה להודות לה' – צריך לתת הרבה הרבה הודיה על הילד הזה. זה הילד החמישי, אז אם כי דברנו על האות ד, הוד היא המדה החמישית בין ה קצוות. זה מתאים מהבחינה הזאת של ההודיה בין ה-ו ל-ה, ועוד יותר מתאים על דרך הקבלה שה-ה האחרונה, לפני שמקבלת את השפע, היא דלת – סיהרא דלית לה מגרמא כלום (דוד מלך ישראל חי וקים, סוד הירח) – וכאשר הלבנה במילואה, מקבלת כל האור מהתפארת, היא הופכת ל-ה. אם כן, הפירוש הכי פשוט ביהודה הוא שיש יהו, ואז את המלכות שקודם היא ד, וכשהיא זוכה לקבל את האור של האותיות הראשונות, ובפרט ה-ו של שם הוי', היא הופכת להיות ה. כתוב בקבלה שאת הכוונה הזאת מכוונים כשנותנים צדקה לעני ודל, מי ש"לית ליה מגרמיה כלום", ואז הופכים אותו – על ידי השפע שמשפיעים לו – מ-ד ל-ה, הופכים את ה"צדק מלכותא קדישא" ל"צדקה". זה עוד סיבה שהוא צריך הרבה כסף, זה הפשט שאמרנו קודם – שאת הכל הוא נותן בשביל "לאקמא שכינתא מעפרא", להקים את עם ישראל בארץ ישראל מהשפלות הבלתי רצויה שלנו כאן, "וירם קרן ישראל". בשביל זה יהודה פועל עם כל שלושים המעלות שלו, וה-ד בסופו של דבר רומזת ל-דוד מלך ישראל חי וקים שיוצא ממנו, אבל הכל על בסיס ההודיה. זה כמו אצל דוד עצמו, שמתקן את חטא אדם הראשון בכך שבניגוד לאדם הראשון שלא הודה כשה' אמר לו "איכה" (אלא היה כפוי טובה ואמר "האשה אשר נתת עמדי"), הוא מיד כאשר נתן הוכיח אותו הרים את ידיו ואמר "חטאתי להוי'". במלך ישראל יש מעלה של "אשר נשיא יחטא" – אשרי הדור שהנשיא חוטא ומביא קרבן לכפר עליו. צדיק שאינו מלך יכול להיות צדיק מעיקרא, כל הזמן, לא צריך לחטוא ולהודות. דווקא מלך, שכמה שהוא רם ומתנשא על העם הוא מזדהה עם העם (לא צדיק שמעל העם אלא נציג של העם), לכן הוא חייב ליפול ולקום – הוא קם מכח ההודיה הטבעית שלו, הספונטאנית, במודעות טבעית. ברגע שהוא תופס שעשה משהו לא בסדר הידים מתרוממות מעצמן – "חטאתי להוי'" – ובזה הוא מתקן את החטא הקדמון של אדם וחוה ומקדם את ביאת משיח צדקנו.

אם כן, נברך את הילד, הרך הנימול, שכשמו כן הוא – שיהיה יהודה, שיהיה לו הרבה הרבה אהבה. יהודה בן מנחם = אהבה רבה (בין היתר), שיזכה לאהבה רבה, והאהבה הכי רבה זה "בכל מאדך". זה פלא, אהבה היא המדה הראשונה של מדות הלב, אבל שיאה הוא בהודות. היינו באמצע – חז"ל קודם מפרשים "בכל ממונך", אבל פירוש שני ועיקרי זה "בכל מדה ומדה שמודד לך הוי מודה לו במאד מאד" (רק הפסקנו בכך שצריך הרבה כסף לתת צדקה, אבל זה עיקר הפירוש), וזה "הפעם אודה את הוי'". חז"ל אומרים על "זאת הפעם" שזה גורם לפעימה בלב, משהו פועם בלב, וגם ב"הפעם אודה את הוי'" צריכה להיות פעימה בלב, רגש בלב, שצריך להודות לה' מאד מאד. יהודה בן מנחם, העולה אהבה רבה, מגיע לשיא אהבת ה' – "בכל מאדך" – והוא מאד מאד מודה על כל דבר, ובכח מוריד ונותן לנו התגלות מלך המשיח שיתגלה תיכף ומיד ממש. לחיים לחיים ומזל טוב מאד מאד (מאד מאד = מלך = יהודה יהודה יהודה, ממוצע כל אות).

הוספה (מיד אחרי השיעור): בזכות ה-ד של יהודה, שהיא גם האות ה-ד של השם, ה-ה הופכת להיות האות ה-ה של השם.

"ראובן שמעון נחתין ראובן שמעון סלקין", ו"יהודה" הוא המלה ה-יה מתחלת החומש (שתי האותיות הראשונות של שמו). יהודה זה "יהיה" (ה-וד זה המילוי של י, השוה ל-י), נופל על המקום ה-יה של החומש.