"דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא"

כוונה לברכות התורה

יום שבת חיי שרה תשפ"ג (ח"ב) – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בכל בקר אנחנו מונים אחרי ברכת התורה עשרה "דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא" – דברים המתאפיינים ב'כפילות' של "טוב לשמים וטוב לבריות". בשיעור קצר ויפה מקביל הרב את עשרת הדברים לעשר הספירות, באופן חלק ונאה, כאשר מעבר לכוונה היפה לכשעצמה מלמדים החלוקה הפנימית של הברייתא וסידור הדברים בתוכה על ההשראה הכללית משלשת האבות לתיקון הנפש שמתואר כאן.

[אחרי מנחה]

"אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא"

אנחנו אוהבים לומר כוונות בתפלה. צריכים יום אחד לאסוף אותן ולהוציא ביאור שלנו לסדור תפלה. [מה יהיה כתוב על דף השער שלו?] "מודה אני לפניך"... נאמר כעת התבוננות מהתפלה היום בבקר.

מיד בבקר, אחרי ברכות השחר, אנחנו אומרים את ברכות התורה. אחרי ברכות התורה, כדי ללמוד תורה מיד, אומרים פסוקים – את פסוקי ברכת כהנים – ואחר כך אומרים משנה ממסכת פאה, "אלו דברים שאין להם שיעור", וממשיכים בברייתא[ב]:

אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קימת לעולם הבא ואלו הן: כִבוד אב ואם וגמילות חסדים והשכמת בית המדרש שחרית וערבית והכנסת אורחים ובקור חולים והכנסת כלה והלוית המת ועיון תפלה והבאת שלום שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כֻלם.

כמה דברים מנויים בברייתא? עשרה דברים, שמתבקש לעשות מהם פרצוף – איני זוכר כעת מי שעושה מהם פרצוף[ג]. המחשבה הראשונה היא לכוון עשרה דברים לפי הסדר[ד], אבל כפי שנראה כאן פשוט יותר לכוון באופן אחר – לפי התוכן הפשוט של הדברים – שיוצר בתוך המשנה חלוקה למושכל-מורגש-מוטבע (בסדר אחר):

תיקון המורגש

הדבר הראשון הוא "כבוד אב ואם". אבא ואמא הם חכמה ובינה, כך שהיה אפשר להקביל אליהם[ה], אבל על מי מוטלת מצות כיבוד הורים? על הבן (יותר מעל הבת, שלעתים "אין סיפק בידה לעשות"[ו]), שכנגד התפארת (כללות הו"ק, ו שבשם[ז]), בסוד "מה שמו [חכמה, הכוללת או"א עילאין] ומה שם בנו [תפארת, כללות הו"ק]"[ח]. גם עצם המושג כבוד שייך לתפארת – "לכבוד ולתפארת"[ט].

"גמילות חסדים" – מדתו העיקרית של אברהם אבינו – שייכת בפשטות לחסד.

במה תלויה "השכמת בית המדרש שחרית וערבית"? איך מתחיל השלחן ערוך? "יתגבר כארי לעמוד בבקר לעבודת בוראו"[י] – ההשכמה, כמו כל דבר שהוא מאמץ המנוגד לטבע הרגיל של האדם, תלויה במדת הגבורה.

אם כן, שלשת הדברים הראשונים כאן הם תיקון של המורגש, מדות הלב העיקריות, חסד-גבורה-תפארת (בסדר של תפארת-חסד-גבורה, כפי שיתבאר לקמן).

תיקון המוטבע

אחר כך יש יחידה של ארבעה דברים שהולכים ביחד – "הכנסת אורחים ובקור חולים והכנסת כלה והלוית המת". אלה ארבעה פרטים במצות גמילות חסדים, שהרמב"ם[יא] מונה אותם בתור הקיום המעשי של מצות "ואהבת לרעך כמוך"[יב]. כנגד מה הם מכוונים? בצורה פשוטה, כנגד הנהי"ם – הביטוי המעשי, במוטבע, ברגליים – לפי הסדר:

"הכנסת אורחים" היא עבודתו העיקרית של אברהם אבינו[יג]. אברהם הוא איש החסד, אבל המימוש המעשי של החסד הוא בספירת הנצח – קו הימין בספירות המוטבע (ובפירוש מתבטאת הכנסת האורחים של אברהם בריצה ברגלים[יד], החל מרגל ימין).

"בקור חולים" שייך לספירת ההוד – החולי הוא קלקול בהוד, "הודי נהפך עלי למשחית"[טו], ובבקור חולים נוטלים אחד מששים מהחולי[טז], וגם הרפואה שייכת להוד, כנודע[יז] שבפרצוף בסוף ברכת "יוצר אור" מכוון "בורא רפואות" כנגד ההוד.

"הכנסת כלה" היינו העיסוק בהשלמת ברית הנישואין – תיקון היסוד, כפשוט.

ו"הלוית המת" שייכת לתיקון המלכות ש"רגליה יֹרדות מות"[יח].

אם כן, שוב, הרביעיה הזו היא באופן מובהק ומסודר תיקון של המוטבע – כחות הנהי"ם.

תיקון המושכל

הברייתא מסיימת בעוד שלישיה – "ועיון תפלה והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו ותלמוד תורה כנגד כולם" – ששייכת באופן מובהק לחב"ד:

"עיון תפלה" החיובי[יט] היינו עבודת ההתבוננות – כמו שמסביר אדמו"ר האמצעי בתחלת שער היחוד[כ], ש"התבוננות" היינו "עיון" – השייכת לספירת הבינה, ובכלל "עבודה שבלב זו תפלה"[כא] היא בסוד "ועבד הלוי הוא"[כב] שבבינה[כג] ("בינה לבא"[כד]).

"הבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו" שייכת לספירת הדעת, כח היחוד והחיבור (עד ל"והאדם ידע את חוה אשתו"[כה]). על אהרן הכהן, "אוהב שלום ורודף שלום"[כו], עליו מסופר כיצד הביא שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו[כז], נאמר "כי שפתי כהן ישמרו דעת"[כח]. בדעת יש תרין עטרין, עטרא דחסדים ועטרא דגבורות, כנגדם מכוונים שני הדברים כאן, "בין אדם לחברו ובין איש לאשתו". "בין אדם לחברו" שייך יותר לגבורות, כאשר הפער שצריכים לגשר עליו הוא גדול יותר – ו"הבאת שלום בין אדם לחברו" שייכת יותר במקרים של מריבות ודינים – ו"בין איש לאשתו" שייך יותר לחסדים, למציאות של אהבה גלויה וטבעית.

"תלמוד תורה כנגד כולם" שייך, כמובן, לחכמה – "אורייתא מחכמה נפקת"[כט].

סדרי התיקונים

ראינו שהברייתא מתחלקת למורגש-מוטבע-מושכל, כאשר בתוך כל אחת מהיחידות יש סדר שונה. על פי חכמה הצירוף כל סדר של שלשת הקוים ימין-שמאל-אמצע – אותיות י-ה-ו שבשם – מוליד מדה אחרת בלב[ל]: יהו – חסד, הוי – גבורה, ויה – תפארת, יוה – נצח, היו – הוד, והי – יסוד.

מה הצירופים כאן? במורגש הסדר היה תפארת-חסד-גבורה, אמצע-ימין-שמאל (ויה) – הסדר שמוליד את מדת התפארת. במוטבע הסדר היה ישר, נצח-הוד-יסוד (ואחריהם מלכות), ימין-שמאל-אמצע (יהו) – הסדר שמוליד את מדת החסד. במושכל הסדר היה בינה-דעת-חכמה, שמאל-אמצע-ימין (הוי) – הסדר שמוליד את מדת הגבורה.

כלומר, יש כאן התבוננות חדשה שמשייכת את תיקון המושכל, המורגש והמוטבע למדות חסד-גבורה-תפארת – מדותיהם של שלשת האבות, אברהם, יצחק ויעקב. תיקון המושכל, שהוא התיקון האחרון כאן, שייך ליצחק אבינו – "בן חכם ישמח אב"[לא]. תיקון המורגש שייך ליעקב אבינו, "איש תם"[לב], שמדתו תפארת כוללת את כל הרגש. תיקון המוטבע שייך דווקא לאברהם אבינו, הגומל חסדים בפועל – תכלית מצות אהבת ישראל (כנ"ל), "המעשה הוא העיקר"[לג].

אפשר להתבונן גם בסדר שיוצרים שלשת הסדרים בברייתא: ההתחלה היא תיקון המורגש, בכח מדת התפארת של יעקב אבינו; האמצע הוא תיקון המוטבע, בכח מדת החסד של אברהם אבינו; הסיום הוא תיקון המושכל, בכח מדת הגבורה של יצחק אבינו. אם כן, הסדר הכללי של הברייתא הוא, שוב, סדר של תפארת-חסד-גבורה, אמצע-ימין-שמאל (ויה) – הסדר המוליד את מדת התפארת. כללות התיקון שייכת ליעקב אבינו, "הבחיר שבאבות"[לד], סוד "החוט המשֻלש"[לה] הכולל את כל האבות יחד.

זו כוונה יפה שאפשר לכוון כל בקר כשאומרים את ברכות התורה. ולסיכום:

חכמה תלמוד תורה		בינה עיון תפלה
	דעת הבאת שלום בין אדם לחברו (גבורות שבדעת) ובין איש לאשתו (חסדים שבדעת)
חסד גמילות חסדים		גבורה השכמת בית המדרש שחרית וערבית
	תפארת כבוד אב ואם
נצח הכנסת אורחים		הוד בקור חולים
	יסוד הכנסת כלה
	מלכות הלוית המת