קח - 'רוח נשברה' וסוד חת"ך (תשע"ח)

ג. "רוח נשברה" וסוד חת"ך (לקו"מ קח)

לקו"מ קח – "זבחי אלהים רוח נשברה"

היות שדברו קודם על רבי נחמן, שבשבת היה יום ההולדת שלו – ומכיון שאתה צאצא של חסידי ברסלב ואתה אוהב את רבי נחמן, נאמר משהו ממנו. נפתח לקוטי מוהר"ן בתורה קח – תורה קצרה על הפסוק בפרק הבא שלך:

זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה (תְּהִלִּים נ"א):‏

הִנֵּה יָדוּעַ כִּי עוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל כ): "הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם" (מִדְרָשׁ רַבָּה וַיִּקְרָא פָּרָשָׁה ז). הַיְנוּ שֶׁעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב, שֶׁשָּׁם מִשְׁכַּן הָרוּחַ. 'וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶֹה, בַּר מֵהִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם' (קִדּוּשִׁין מ). וְהִרְהוּר עַכּוּ"ם שַׁיָּךְ אֵצֶל כָּל אָדָם, הַיְנוּ מַה שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אוֹ מִתְבּוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ, וּבְאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, זֶהוּ בְּחִינוֹת הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם. כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת בָּאִין מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה, נִמְצָא מַחֲזִיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה א): "נָזוֹרוּ אָחוֹר", וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, נִמְצָא הוּא אָחוֹר בְּאָחוֹר:‏

וְצָרִיךְ לְהָבִיא עַל זֶה עוֹלָה. וּבְחִינוֹת עוֹלָה הוּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ, וּמִתְבַּיֵּשׁ וְחוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ אֵיךְ נָפַלְתִּי וְנִשְׁלַכְתִּי מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ. שֶׁהָיִיתִי בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כָּזֶה, וְעַכְשָׁו, נָפַלְתִּי וְהֶחֱזַרְתִּי פָּנַי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִשְׁאַרְתִּי אָחוֹר בְּאָחוֹר. וּמְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, כִּי אֵין רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וְצָרִיךְ לָזֶה נְסִירָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּבְרְאוּ דּוּ פַּרְצוּפִין אָחוֹר בְּאָחוֹר (בְּרָכוֹת סא), וְאַחַר כָּךְ נִנְּסַר וְהָיָה פָּנִים בְּפָנִים. וְהַנְּסִירָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם חֲתַ"ךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת "פּוֹתֵ'חַ אֶ'ת יָדֶ'ךָ", סוֹפֵי תֵּבוֹת חֲתַ"ךְ, הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ וּמְנַסֵּר אֶת עַצְמוֹ. וְהַשֵּׁם חֲתַ"ךְ נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ, כִּי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ בְּוַדַּאי מְאַנֵּחַ וּמוֹצִיא רוּחַ וּמַכְנִיס רוּחַ, וְהוּא תְּרֵין רוּחִין. וּשְׁנֵי פְּעָמִים רוּ"חַ, גִּימַטְרִיָּא חֲתַ"ךְ, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת נְסִירָה, וּבָא אֶל בְּחִינוֹת פָּנִים בְּפָנִים, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה: וְזֶהוּ זִבְחֵי אֶלֹהִים, הַיְנוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה, הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה כַּנַּ"ל:‏

נסירה מתוך אנחה של תשובה

בתורה הזו מדבר רבי נחמן על כוונה של שם קדוש – שם חת"ך. בדרך כלל אומרים שזהו "שם הפרנסה". כעת נראה שכל זה קשור לפרנסה טובה. אבל כאן, בתורה הזו, רבי נחמן לא מדבר על פרנסה בכלל. הוא אומר ששם חת"ך הוא שם של נסירה. ה' ברא את אדם וחוה והם היו דו-פרצופין – מקדימה אדם ומאחורה חוה – והוא ניסר אותם. הוא ניסר אותם עם השם חת"ך, כי פירושו הוא לחתוך – שם של נסירה. מהי נסירה? כל זמן שאדם וחוה הם אחור-באחור – דבוקים אחד לשני בגב – אי אפשר להתייחד, להתחתן. צריך לחתוך, כי אז האשה חוזרת פנים-בפנים וזה טוב (שיהיה "מצא אשה [כאשר היא ננסרת ממנו וחוזרת פנים בפנים, אז הוא מוצא אותה] מצא טוב").

רבי נחמן אומר בתורה זו שלפעמים אדם מתפלל טוב, יש לו כוונה, ופתאום יש לו נפילה (מתפילה נעשה נפילה). מהי נפילה? הוא מתחיל לחשוב על הפרנסה שלו באמצע התפלה. כולנו יודעים שדווקא בתפלה באות הרבה מחשבות זרות, ואז הוא נופל מהכוונה. כל זמן שהיתה לו כוונה לה', שהוא חשב על ה', הוא היה פנים בפנים עם ה'. אבל ברגע שהוא נופל – הוא פונה אחורה מה', כבר לא עם הפנים לה' אלא מפנה אליו את האחור. כמו שהוא פונה אחור גם ה' פונה אחור, אז עכשיו הוא וה' עומדים אחור-באחור. הוא צריך לעשות תשובה, צריך לתת תודה – כמו שלמדנו – להודות שנפלתי מהכוונה ועכשיו אנחנו אחור באחור.

ראשית התשובה – דבר שרבי נחמן חוזר עליו הרבה, וכתוב גם בחב"ד – שהוא נותן אנחה, 'אוי, איפה אני נמצא בעולם?!'. בתוך האנחה יש שתי רוחות, כי גם נושם וגם נושף, וכתוב בקבלה שפעמיים רוח בגימטריא חתך – ואז קורית הנסירה, מה שהוא היה דבוק אחור-באחור נבדל, והוא יכול שוב להסתובב פנים בפנים ולכוון ביתר שאת ויתר עז, לכוון עוד יותר להתחבר לה' (ואף פעם לא להפרד ממנו, היינו עבודת התשובה בחילא יתיר כו'), וה' שומע את התפלה שלו.

חסד ה' בדבקות אחור-באחור (סוד כאב גב)

דרך אגב, הוא לא כותב, אבל אפשר להסביר משהו מאד יפה: כאשר האיש והאשה הם אחור באחור, לפני החתך, יש "גב אחד לשניהם" – הם דבוקים בגב. כשהם חוזרים פנים בפנים הם כבר שני אנשים, לא דבוקים. אחר כך כתוב "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – יש להם מצוה להדבק, אבל הם לא דבוקים בטבע, הם שנים. כשנמצאים אחור באחור – כמה שאנחנו אחור באחור, יש חסד גדול של ה' שגם כשאתה באחור אתה נדבק לה' בגב שלך. מה זה עוזר? שאתה לא נופל לגמרי – "כי יפול לא יוטל". אדרבא, אם אדם רוצה לדעת אם הוא אחור באחור או פנים בפנים – הסימן הוא אם יש לו כאב גב. אם יש כאב גב סימן שמישהו נדבק לך בגב... – זה גם לטובתך, כי בלי זה היית נופל לגמרי, הוא מחזיק אותך.

ורמז: כאב גב (העולה כח, יחי) במילוי – כף אלף בית גימל בית – עולה 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"! על ידי האריכות ב-ד – לא להחליף "אחד" ב"אחר" (לשון אחור, ענין אחור באחור הנ"ל) ח"ו – פועלים את הנסירה וחוזרים פנים בפנים.

פרנסה טובה בזכות התשובה

שוב, בכל העולם לומדים – הוא גם מביא זאת – שהשם הזה הוא סופי התיבות של "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", לכן אומרים שזהו שם הפרנסה. כאן הוא לא כותב זאת בכלל – הוא יודע שאנחנו יודעים זאת.

מדברים על כל זה כי רוצים לברך את אלכס שתהיה לו פרנסה בהרחבה – יחד עם חיים שמחים והכל – והפרנסה היא בזכות התשובה. גם בפרק הישן וגם בפרק החדש כתוב על תשובה (בכל אחד משני הפרקים יש ארבעה לשונות של "זבח", הריכוז הכי גדול בספר תהלים. "זבחי אלהים רוח נשברה", עיקר הכוונה של רוח רוח = חתך, עולה בגימטריא זבח פעמים בהמה – על האדם לזבוח את הנפש הבהמית שלו, לשבור את הגאוה שלו כנ"ל). דווקא כשמגיע ללב נשבר הוא מעורר את שם חת"ך ועושה נסירה. צריך לחשוב שעכשיו אנחנו אחור באחור – לא טוב – וצריך לחזור פנים בפנים.

אנחנו מתפללים שנחזור כולנו פנים בפנים לה' בזכות שם חתך, "פותח את ידך [ומשביע = חתך]", ותהיה פרנסה טובה ועצומה גם בגשמיות וגם ברוחניות, הרבה אור והרבה שפע. שוב, כל הפרק הזה הוא התשובה של דוד המלך, ובזכות התשובה שלו יבוא משיח צדקנו – משיח הוא הבן של דוד. לחיים לחיים.