1

אור ל-ג' ניסן ע"ח – הרצליה

קרבנות ותשובה (תהלים נ-נא)

יום הולדת אלכסנדר-אהרן שי' לוין

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. "בן חמשים לעצה"

"בן חמשים לעצה" – עצות עץ החיים

כתוב בפרקי אבות "בן חמשים לעצה". עכשיו אלכסנדר שלנו בן חמשים – בגיל חמשים אתה מקבל כח ותבונה גם לתת לעצמך עצה טובה וגם לתת לכולם עצה טובה. בעברית, לשון הקדש, לכל מלה יש שרש של שלש אותיות ושער של שתי אותיות – השער של עצה הוא עץ. איזה עץ? יש שני עצים בגן עדן – עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים. החטא של אדם וחוה שאכלו מעץ הדעת לפני הזמן. אבל יש עץ החיים – "ועץ החיים בתוך הגן" – וכתוב שמי שאוכל מעץ החיים חי לעולם. ככה אלכס ברך קודם – שכולנו נזכה לחיים נצחיים. לשם כך צריך לאכול מעץ החיים, לחיות לעולם.

עץ החיים הוא התורה, כמו שנאמר "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר" – היא חיים למי שלומד בה וגם למי שתומך בה (היינו ענין השותפות של יששכר וזבולון, עליהם נאמר "שמח זבלון בצאתך ויששכר באהליך". הנשיא של ג ניסן, יום ההולדת של אלכס שי', הוא אליאב בן חלן למטה זבולן). לכן בגיל חמשים צריך ללמוד הרבה יותר תורה מקודם וגם לתמוך בלימוד התורה הרבה יותר מקודם (וה' דואג לתת את האמצעים לכך מידו המלאה הפתוחה הגדושה והרחבה) והלימוד והתמיכה נותנים את השכל הטוב, העצה הטובה, של עץ החיים.

עץ ועצה

בכל אופן, עצה היא עץ עם ה – כמו נקבה של עץ. עץ הוא זכר – האיש הוא עץ – והאשה היא עצה ('איהו עץ איהי עצה'. עץ עצה משלימים ל-325, משולש 25 – 13 פעמים 25 – ע, ר"ת עץ-עצה, במספר קדמי).

כשמחשבים את הגימטריא של עצה היא 165, שוה לפסוק חשוב מ"אשת חיל" (האות ב מאשת חיל, "ביתו זו אשתו") – "בטח בה לב בעלה" (בכל תבה יש את האות ב). כשיש אשת חיל הלב של הבעל בוטח בה. "בטח" הוא גם לשון דבקות. הביטוי "בטח בה לב בעלה" שוה עצה.

גם מברכים אותך, אם יש לך "מזל גובר" היום, המזל שלך כולל גם את אשתך – שתזכה ל"אשת חיל" ושתזכה ל"בטח בה לב בעלה". קוראים לאשתך שרה, ועל שרה כתוב "שמע בקֹלה" – שרה נותנת עצות טובות. שוב, עצה היא לשון נקבה – אתה עץ ואשתך עצה. עכשיו אתה "בן חמשים לעצה", אתה זוכה ל"אשת חיל" ש"בטח בה לב בעלה", וגם הפרנסה הטובה – כמו שנסביר – היא בזכות האשה.

אם הופכים את האותיות של המלה חמשים מקבלים את המלה שׂמחים. מי שׂמחים? אלכס ואשתו וכל המשפחה, וכולנו שמחים. כשאלכס בן חמשים כולנו שמחים.

ב. פרקים נ-נא: קרבנות ותשובה אמתית

אלכסנדר – אלף-נדר

אלכס אמר קודם שהוא אוהב את השם אלכסנדר מאז שהוא ילד קטן. באמת, אמרנו בעבר כמה רמזים וסודות של אלכסנדר, ונאמר עוד משהו: יש 7 אותיות בשם אלכסנדר – נחלק ל-4 אותיות ו-3 אותיות. שלש האותיות האחרונות הן מלה בעברית – נדר. נדר הוא הבטחה – שאתה נודר שאם ה' יתן לך הצלחה תתן כך וכך לצדקה או שתעשה משהו גדול. אומרים בדרך כלל "בלי נדר", אבל צדיקים גדולים כן עושים נדר. צדיקים שומרים טוב-טוב על כל מה שהם אומרים ואם בא באמת לעשות נדר – מותר להם לעשות נדר, כי צדיק משלם את הנדר.

נסתכל על ארבע האותיות הראשונות – אלכס. האותיות הראשונות הן בעצם הכינוי, הקיצור, בו קוראים לך. נקח את שתי האותיות האחרונות, כס, ונחבר אותן ל-פ. אם נחבר ל-אל (שתי האותיות הראשונות) נקבל אלף. כלומר, אלכס הוא בגימטריא אלף, אז אלכסנדר הוא אלף-נדר – אלף נדרים. הוא גם נודר אלף, הרבה אלפים, והוא בעצמו אלף-נדר.

כל זה שייך לגיל 50, למה? כי בגיל 50 גומרים לומר את פרק נ בתהלים, העוסק גם בנדרים (כדלקמן):

מִזְמוֹר לְאָסָף אֵל אֶלֹהִים הוי' דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבֹאוֹ. מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ. יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ אֵשׁ לְפָנָיו תֹּאכֵל וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד. יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְאֶל הָאָרֶץ לָדִין עַמּוֹ. אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. וַיַּגִּידוּ שָׁמַיִם צִדְקוֹ כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט הוּא סֶלָה. שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ וְעוֹלֹתֶיךָ לְנֶגְדִּי תָמִיד. לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר מִמִּכְלְאֹתֶיךָ עַתּוּדִים. כִּי לִי כָל חַיְתוֹ יָעַר בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. יָדַעְתִּי כָּל עוֹף הָרִים וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. אִם אֶרְעַב לֹא אֹמַר לָךְ כִּי לִי תֵבֵל וּמְלֹאָהּ. הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים וְדַם עַתּוּדִים אֶשְׁתֶּה. זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ. וּקְרָאֵנִי בְּיוֹם צָרָה אֲחַלֶּצְךָ וּתְכַבְּדֵנִי. וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹהִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ. וְאַתָּה שָׂנֵאתָ מוּסָר וַתַּשְׁלֵךְ דְּבָרַי אַחֲרֶיךָ. אִם רָאִיתָ גַנָּב וַתִּרֶץ עִמּוֹ וְעִם מְנָאֲפִים חֶלְקֶךָ. פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה. תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי. אֵלֶּה עָשִׂיתָ וְהֶחֱרַשְׁתִּי דִּמִּיתָ הֱיוֹת אֶהְיֶה כָמוֹךָ אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ. בִּינוּ נָא זֹאת שֹׁכְחֵי אֱלוֹהַּ פֶּן אֶטְרֹף וְאֵין מַצִּיל. זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים.

פרקים נ-נא – פרקי תשובה

היום אלכס גומר פרק נ ומתחיל פרק נא. יש מכנה משותף בין שני הפרקים – שניהם פרקים של תשובה, עבודת התשובה, לשוב לה', לעשות תשובה. בכלל, גיל חמשים – אמרנו שהוא אותיות שמחים – הוא שער ה-נ. הרי חמשים שנה הן יובל, ומהו יובל בקבלה? תשובה שלמה. כל השערים של בינה הם שערי תשובה. תשובה שלמה, ששבים למרי ומתחברים לה', היא שער הנון – יובל.

פרק נא – הפרק הבא שאתה מתחיל לומר היום – נקרא הפרק של בעלי תשובה, כי הוא הפרק שדוד המלך אמר שאחרי שהוא חטא עם בת שבע. בא נתן הנביא והוכיח אותו ואז הוא חזר בתשובה – אמר "חטאתי להוי'", הוא הודה, מיד נתן תודה, מיד הרים ידים ואמר "חטאתי להוי'". בחב"ד הרבי השני נקרא אדמו"ר האמצעי. הוא כותב שבעל תשובה – קודם אלכס אמר שכולנו כאן בעלי תשובה –צריך לומר כל החיים פעמיים את פרק נ"א, בבקר ובערב. זהו הפרק של תשובה אמתית, שחוזר לה' בכל לבו, עד שמתחבר לגמרי לבורא עולם.

קרבן רצוי – רק עם תודה-וידוי

נתבונן בפסוק יד: "זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה וְשַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ". כתוב בפסוק "זבח לאלהים תודה". מהי תודה? בפרשת שבוע, פרשת צו, יש קרבן תודה. קרבן תודה מביאים כאשר ה' עשה נס למישהו – הוא מביא קרבן תודה, אומר תודה לה'. אבל כאן הפירוש שונה – לא קרבן תודה של פרשת צו אלא מלשון וידוי. בדרך כלל תודה בעברית היא במובן של 'תודה רבה', אבל יש עוד שימוש של "תודה", כמו בביטוי "רשע – תן תודה!", כשאומרים למישהו להתוודות על חטא שהוא עשה.

כעת אנחנו קוראים את חומש ויקרא שעוסק בקרבנות. ה' רוצה שנביא קרבנות? הוא אוהב את הקרבנות שלנו או שלא? כתוב שאם אנחנו לא עושים תשובה שלמה הוא לא אוהב את הקרבנות, לא רוצה קרבנות. יש הרבה פסוקים – כל הנביאים מוכיחים על כך שמישהו עושה עבירה וחושב שיכול להתכפר לו רק כשמביא קרבן, ואז ה' שונא זאת. אם הוא לא עושה תשובה בכל הלב – ה' לא רוצה בית מקדש ולא קרבנות, לא צריך את זה. אם הוא לא עושה תשובה הקרבן הוא חנופה. זה מה שהפסוק הזה אומר.

מה אומר הפסוק הקודם? שה' אומר שלא צריך בכלל קרבנות, אבל הפסוק הזה אומר "זבח לאלהים תודה" – אם תביא קרבן תודה-וידוי, תעשה תשובה שלמה – אז "ושלם לעליון נדריך". אז אני רוצה את כל הקרבנות שלך, כל אלף הנדרים, הסוף של אלכס-נדר. אחרי שתעשה תודה – אז ה' (שנקרא כאן עליון, הגבוה, אובערשטער) רוצה שתשלם, לשון שלמות (סוד "האלף לך שלמה"), את הנדרים שלך. אבל בלי תשובה – ה' לא רוצה את הנדרים שלך.

נקפוץ לפסוק האחרון של הפרק, החותם של הפרק, שחוזר על אותו רעיון: " זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים". מי שמביא קרבן של תשובה שלמה – מכבד אותי. קרבן אחר, בלי תשובה, לא מכבד אותי – כי הוא חנופה. ה' אומר "ושם דרך" – לאותו אחד שעושה תשובה באמת אני שם דרך תשובה, סולל לו דרך לעשות תשובה שלמה. כתוב "הבא ליטהר מסייעין לו" – מי שרוצה לטהר את עצמו באמת מסייעים לו, וזהו פירוש "שם דרך". ואז "אראנו בישע אלהים" – אם האדם צריך ישועה ועושה תשובה ה' יראה לו את הישועה, יתן לו את הישועה מאלהים.

תפלה מלב נשבר

הפסוק הזה הוא כבר ההקדמה לפרק הבא. נפתח את הפרק הבא, פרק נא:

לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. בְּבוֹא אֵלָיו נָתָן הַנָּבִיא כַּאֲשֶׁר בָּא אֶל בַּת שָׁבַע. חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי. הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי. כִּי פְשָׁעַי אֲנִי אֵדָע וְחַטָּאתִי נֶגְדִּי תָמִיד. לְךָ לְבַדְּךָ חָטָאתִי וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ. הֵן בְּעָווֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי. הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַטֻּחוֹת וּבְסָתֻם חָכְמָה תוֹדִיעֵנִי. תְּחַטְּאֵנִי בְאֵזוֹב וְאֶטְהָר תְּכַבְּסֵנִי וּמִשֶּׁלֶג אַלְבִּין. תַּשְׁמִיעֵנִי שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה תָּגֵלְנָה עֲצָמוֹת דִּכִּיתָ. הַסְתֵּר פָּנֶיךָ מֵחֲטָאָי וְכָל עֲוֹנֹתַי מְחֵה. לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי. אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי. הָשִׁיבָה לִּי שְׂשׂוֹן יִשְׁעֶךָ וְרוּחַ נְדִיבָה תִסְמְכֵנִי. אֲלַמְּדָה פֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ וְחַטָּאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ. הַצִּילֵנִי מִדָּמִים אֶלֹהִים אֱלֹהֵי תְשׁוּעָתִי תְּרַנֵּן לְשׁוֹנִי צִדְקָתֶךָ. אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה. הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָםִ. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים.

יש בפרק שלשה פסוקים שהם יחידה – יז-יח-יט: "אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. כִּי לֹא תַחְפֹּץ זֶבַח וְאֶתֵּנָה עוֹלָה לֹא תִרְצֶה. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה"[ב]. תוכן שלשת הפסוקים הוא שהתפלה מתוך לב נשבר עולה לרצון לפני ה' יתברך, לא הקרבן (הזבח והעולה).

העיקר כאן הוא הפסוק האחרון, אבל בשביל להבין אותו צריך להתחיל מפסוק יז. את פסוק יז, "א-דני שפתי תפתח" אומרים לפני כל תפלת שמו"ע – מבקשים שה' שיעזור לי להתפלל. לא קל להתפלל באמת. אחר כך כתוב "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה" – ה' לא רוצה את הקרבנות. איזה קרבן ה' רוצה? "זבחי אלהים רוח נשברה" – הקרבן שה' רוצה הוא שאדם ישבור את הגאוה שלו. וכתוב "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" – צריך לב נשבר ועוד יותר מ"נשבר", "נדכה" – זה מה שה' אוהב ורוצה, כי זו תשובה אמתית. בלי זה הוא לא רוצה קרבנות, לא צריך בית מקדש – כי הכל חנופה.

מה כתוב אחר כך? אחרי שיש לו את "רוח נשברה" ו"לב נשבר ונדכה" – ה"תודה" של הפרק הקודם – אז ה' רוצה לבנות את ירושלים ורוצה את הקרבנות: "הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָםִ. אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים". קודם היה כתוב שה' לא רוצה את הקרבן, את הזבח והעולה.

פסח וראש השנה בפסוקי הפרק

יש פירוש אחד בחסידות שמקשר את "זבחי אלהים רוח נשברה" לפסח, שהולך על המצה של פסח – מצה היא "רוח נשברה", בלי גאוה, "לחם עֹני". אחר כך ה"לב נשבר ונדכה" רומז לשברים בתקיעת שופר של ראש השנה. זהו פירוש שהצמח צדק מביא בפירוש שלו על ספר תהלים, שהפסוק הזה כולל את פסח ואת ראש השנה – "רוח נשברה" היינו המצה של פסח ו"לב נשבר ונדכה" היינו השברים בתקיעת שופר, "נשבר" רומז לשברים ו"נדכה" לתרועה, שעוד יותר מרוסקת. קודם צריך "רוח נשברה" – המצה של פסח.

ג. "רוח נשברה" וסוד חת"ך (לקו"מ קח)

לקו"מ קח – "זבחי אלהים רוח נשברה"

היות שדברו קודם על רבי נחמן, שבשבת היה יום ההולדת שלו – ומכיון שאתה צאצא של חסידי ברסלב ואתה אוהב את רבי נחמן, נאמר משהו ממנו. נפתח לקוטי מוהר"ן בתורה קח – תורה קצרה על הפסוק בפרק הבא שלך:

זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה (תְּהִלִּים נ"א):‏

הִנֵּה יָדוּעַ כִּי עוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּר הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְחֶזְקֵאל כ): "הָעוֹלֶה עַל רוּחֲכֶם" (מִדְרָשׁ רַבָּה וַיִּקְרָא פָּרָשָׁה ז). הַיְנוּ שֶׁעוֹלָה בָּאָה עַל הִרְהוּרֵי הַלֵּב, שֶׁשָּׁם מִשְׁכַּן הָרוּחַ. 'וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצָרֵף מַחֲשָׁבָה לְמַעֲשֶֹה, בַּר מֵהִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם' (קִדּוּשִׁין מ). וְהִרְהוּר עַכּוּ"ם שַׁיָּךְ אֵצֶל כָּל אָדָם, הַיְנוּ מַה שֶׁמַּתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אוֹ מִתְבּוֹדֵד אֶת עַצְמוֹ, וּבְאֶמְצַע הַתְּפִלָּה אוֹ הַהִתְבּוֹדְדוּת נוֹפֵל מִמַּדְרֵגָתוֹ, זֶהוּ בְּחִינוֹת הִרְהוּרֵי עַכּוּ"ם. כִּי כָּל הַנְּפִילוֹת בָּאִין מֵחֲמַת קִלְקוּל הָאֱמוּנָה. וּכְשֶׁנִּתְקַלְקֵל הָאֱמוּנָה, נִמְצָא מַחֲזִיר פָּנָיו מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה א): "נָזוֹרוּ אָחוֹר", וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם כֵּן מַסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ, נִמְצָא הוּא אָחוֹר בְּאָחוֹר:‏

וְצָרִיךְ לְהָבִיא עַל זֶה עוֹלָה. וּבְחִינוֹת עוֹלָה הוּא כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת רוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ, וּמִתְבַּיֵּשׁ וְחוֹשֵׁב בְּעַצְמוֹ אֵיךְ נָפַלְתִּי וְנִשְׁלַכְתִּי מִשָּׁמַיִם לָאָרֶץ. שֶׁהָיִיתִי בְּמָקוֹם גָּבוֹהַּ כָּזֶה, וְעַכְשָׁו, נָפַלְתִּי וְהֶחֱזַרְתִּי פָּנַי מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְנִשְׁאַרְתִּי אָחוֹר בְּאָחוֹר. וּמְרַחֵם עַל עַצְמוֹ, כִּי אֵין רַחֲמָנוּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ. וְצָרִיךְ לָזֶה נְסִירָה, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנִּבְרְאוּ דּוּ פַּרְצוּפִין אָחוֹר בְּאָחוֹר (בְּרָכוֹת סא), וְאַחַר כָּךְ נִנְּסַר וְהָיָה פָּנִים בְּפָנִים. וְהַנְּסִירָה הוּא בְּחִינַת שֵׁם חֲתַ"ךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּכַּוָּנוֹת "פּוֹתֵ'חַ אֶ'ת יָדֶ'ךָ", סוֹפֵי תֵּבוֹת חֲתַ"ךְ, הַיְנוּ שֶׁחוֹתֵךְ וּמְנַסֵּר אֶת עַצְמוֹ. וְהַשֵּׁם חֲתַ"ךְ נַעֲשֶֹה עַל יְדֵי שֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ, כִּי כְּשֶׁמְּשַׁבֵּר אֶת לִבּוֹ בְּוַדַּאי מְאַנֵּחַ וּמוֹצִיא רוּחַ וּמַכְנִיס רוּחַ, וְהוּא תְּרֵין רוּחִין. וּשְׁנֵי פְּעָמִים רוּ"חַ, גִּימַטְרִיָּא חֲתַ"ךְ, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת נְסִירָה, וּבָא אֶל בְּחִינוֹת פָּנִים בְּפָנִים, וְזֶהוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה: וְזֶהוּ זִבְחֵי אֶלֹהִים, הַיְנוּ בְּחִינוֹת עוֹלָה, הוּא רוּחַ נִשְׁבָּרָה כַּנַּ"ל:‏

נסירה מתוך אנחה של תשובה

בתורה הזו מדבר רבי נחמן על כוונה של שם קדוש – שם חת"ך. בדרך כלל אומרים שזהו "שם הפרנסה". כעת נראה שכל זה קשור לפרנסה טובה. אבל כאן, בתורה הזו, רבי נחמן לא מדבר על פרנסה בכלל. הוא אומר ששם חת"ך הוא שם של נסירה. ה' ברא את אדם וחוה והם היו דו-פרצופין – מקדימה אדם ומאחורה חוה – והוא ניסר אותם. הוא ניסר אותם עם השם חת"ך, כי פירושו הוא לחתוך – שם של נסירה. מהי נסירה? כל זמן שאדם וחוה הם אחור-באחור – דבוקים אחד לשני בגב – אי אפשר להתייחד, להתחתן. צריך לחתוך, כי אז האשה חוזרת פנים-בפנים וזה טוב (שיהיה "מצא אשה [כאשר היא ננסרת ממנו וחוזרת פנים בפנים, אז הוא מוצא אותה] מצא טוב").

רבי נחמן אומר בתורה זו שלפעמים אדם מתפלל טוב, יש לו כוונה, ופתאום יש לו נפילה (מתפילה נעשה נפילה). מהי נפילה? הוא מתחיל לחשוב על הפרנסה שלו באמצע התפלה. כולנו יודעים שדווקא בתפלה באות הרבה מחשבות זרות, ואז הוא נופל מהכוונה. כל זמן שהיתה לו כוונה לה', שהוא חשב על ה', הוא היה פנים בפנים עם ה'. אבל ברגע שהוא נופל – הוא פונה אחורה מה', כבר לא עם הפנים לה' אלא מפנה אליו את האחור. כמו שהוא פונה אחור גם ה' פונה אחור, אז עכשיו הוא וה' עומדים אחור-באחור. הוא צריך לעשות תשובה, צריך לתת תודה – כמו שלמדנו – להודות שנפלתי מהכוונה ועכשיו אנחנו אחור באחור.

ראשית התשובה – דבר שרבי נחמן חוזר עליו הרבה, וכתוב גם בחב"ד – שהוא נותן אנחה, 'אוי, איפה אני נמצא בעולם?!'. בתוך האנחה יש שתי רוחות, כי גם נושם וגם נושף, וכתוב בקבלה שפעמיים רוח בגימטריא חתך – ואז קורית הנסירה, מה שהוא היה דבוק אחור-באחור נבדל, והוא יכול שוב להסתובב פנים בפנים ולכוון ביתר שאת ויתר עז, לכוון עוד יותר להתחבר לה' (ואף פעם לא להפרד ממנו, היינו עבודת התשובה בחילא יתיר כו'), וה' שומע את התפלה שלו.

חסד ה' בדבקות אחור-באחור (סוד כאב גב)

דרך אגב, הוא לא כותב, אבל אפשר להסביר משהו מאד יפה: כאשר האיש והאשה הם אחור באחור, לפני החתך, יש "גב אחד לשניהם" – הם דבוקים בגב. כשהם חוזרים פנים בפנים הם כבר שני אנשים, לא דבוקים. אחר כך כתוב "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – יש להם מצוה להדבק, אבל הם לא דבוקים בטבע, הם שנים. כשנמצאים אחור באחור – כמה שאנחנו אחור באחור, יש חסד גדול של ה' שגם כשאתה באחור אתה נדבק לה' בגב שלך. מה זה עוזר? שאתה לא נופל לגמרי – "כי יפול לא יוטל". אדרבא, אם אדם רוצה לדעת אם הוא אחור באחור או פנים בפנים – הסימן הוא אם יש לו כאב גב. אם יש כאב גב סימן שמישהו נדבק לך בגב... – זה גם לטובתך, כי בלי זה היית נופל לגמרי, הוא מחזיק אותך.

ורמז: כאב גב (העולה כח, יחי) במילוי – כף אלף בית גימל בית – עולה 1118, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"! על ידי האריכות ב-ד – לא להחליף "אחד" ב"אחר" (לשון אחור, ענין אחור באחור הנ"ל) ח"ו – פועלים את הנסירה וחוזרים פנים בפנים.

פרנסה טובה בזכות התשובה

שוב, בכל העולם לומדים – הוא גם מביא זאת – שהשם הזה הוא סופי התיבות של "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", לכן אומרים שזהו שם הפרנסה. כאן הוא לא כותב זאת בכלל – הוא יודע שאנחנו יודעים זאת.

מדברים על כל זה כי רוצים לברך את אלכס שתהיה לו פרנסה בהרחבה – יחד עם חיים שמחים והכל – והפרנסה היא בזכות התשובה. גם בפרק הישן וגם בפרק החדש כתוב על תשובה (בכל אחד משני הפרקים יש ארבעה לשונות של "זבח", הריכוז הכי גדול בספר תהלים. "זבחי אלהים רוח נשברה", עיקר הכוונה של רוח רוח = חתך, עולה בגימטריא זבח פעמים בהמה – על האדם לזבוח את הנפש הבהמית שלו, לשבור את הגאוה שלו כנ"ל). דווקא כשמגיע ללב נשבר הוא מעורר את שם חת"ך ועושה נסירה. צריך לחשוב שעכשיו אנחנו אחור באחור – לא טוב – וצריך לחזור פנים בפנים.

אנחנו מתפללים שנחזור כולנו פנים בפנים לה' בזכות שם חתך, "פותח את ידך [ומשביע = חתך]", ותהיה פרנסה טובה ועצומה גם בגשמיות וגם ברוחניות, הרבה אור והרבה שפע. שוב, כל הפרק הזה הוא התשובה של דוד המלך, ובזכות התשובה שלו יבוא משיח צדקנו – משיח הוא הבן של דוד. לחיים לחיים.