"הנני"

ה' חשון תשפ"ה – רשימת הרב

ברכה לפתיחת שנת הלימודים במכללת תורת הנפש

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

לכבוד פתיחת שנת הלימודים ה-חי במכללת תורת הנפש שלח הרב ברכה לתלמידים הרבים שמתחילים את הלימודים, לצוות ולכל הבוגרים – דרוש מיוחד, השייך גם לפרשיות השבוע. הדרוש מכוון את יועצי תורת הנפש לשאוב השראה מאברהם אבינו ומשה רבינו וללמוד מהם כיצד להעניק עזרה מתוך אהבת-ישראל ודעת. דגש מיוחד יש כאן על אמירת "הנני" בעקדה, שנותנת משמעות עמוקה לנכונות של יועץ להענות לקריאה שהוא מקבל באמירת "הנני" – קריאה של זמינות מתוך ענוה והתבוננות ראויה מי הוא הקורא אליו כשמגיעה בקשה לעזרה.

מקורות ההשראה – אברהם אבינו ומשה רבינו

על כל יועץ בתורת הנפש לפעול בהשראת שתי דמויות המופת של עם ישראל – אברהם אבינו ומשה רבינו (הדמויות האהובות ביותר על הרמב"ם[ב], כפי שאנחנו מזכירים תמיד[ג]).

מאברהם אבינו הראשון צריך לקבל את מדת האהבה והחסד, שהיא התנאי לעזרה אמתית לזולת. משה רבינו הוא הדעת של כלל ישראל, ומבואר בתניא[ד] שבכל יהודי יש ניצוץ של משה רבינו, שהוא הכח הנפשי שלו להתקשר (במודע) לעצמות אין-סוף ב"ה ועל ידי כך להוליד בלב אהבה ויראה (שמקורן בתרין עטרין שבדעת, סוד "'משה משה'[ה] לא פסיק טעמא בגוויהו"[ו]). העיקר הוא האהבה, עליה נאמר "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא"[ז], והיינו שרש אברהם אבינו (האהבה-החסד) שבמשה רבינו (הדעת).

הנסיון הרביעי והנסיון העשירי

אברהם אבינו נתנסה בעשרה נסיונות[ח]. בהקבלה לעשר הספירות, הנסיונות הם בסדר עולה – ממלכות עד לכתר[ט].

לפי שיטת הרמב"ם[י], הנסיון הרביעי – שכנגד ספירת הנצח, השייכת למשה רבינו, כנודע – הוא נסיון מלחמת המלכים. אברהם אבינו פעל במסירות נפש ממש ויצא להלחם במעצמות הגדולות של ימי קדם, מתוך אהבת ישראל בוערת, גם ל'יהודי' כמו לוט, אחיינו. העמידה בנסיון היא נס בנפש היהודי, ומי שעומד בנסיון עושים לו נס לעיני כל העמים, וכך השי"ת עשה נס, מסר את הרבים ביד המעטים, ואברהם נצח את המעצמות.

הנסיון העשירי, שכנגד הכתר, הוא עקדת יצחק. רבי מנחם מענדל מויטבסק מסביר בעומק[יא] שעיקר הנסיון בעקדה הוא נסיון באמונה, השייכת לראש העליון של הכתר, רישא דלא ידע ולא אתידע[יב]. אמונה היא המצוה הראשונה ב-תריג מצוות תורתנו הקדושה לשיטת הרמב"ם – מצות האמנת אלקות[יג] – והמתנסה הוא אברהם אבינו, "ראש כל המאמינים"[יד]. מבואר בדא"ח[טו] שעל ידי העמידה בנסיון האמונה הזו מתגלה בדעת, כמ"ש "כי מנסה הוי' אלהיכם אתכם לדעת"[טז].

הופעת משה בנסיונות אברהם

והנה, בשני הנסיונות האלה יש רמז מובהק לקשר העצמי שבין אברהם אבינו (אהבה) ומשה רבינו (דעת):

לאחר נצחון המלכים ה' אומר לאברהם "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד"[יז]. אברהם מתיירא על כך שהרג גוים רבים[יח], דבר שהוא לכאורה הפך מדתו של אברהם אבינו – אהבה לכל, מתוך רצון עז להכניס את כל באי עולם תחת כנפי השכינה – וה' אומר "אל תירא" ומבטיח לו "שכרך הרבה מאד". ראשי התיבות של "שכרך הרבה מאד" הם משה (כמבואר בכתבי האריז"ל[יט]) – משה רבינו הוא השכר על מסירות נפשו של אברהם להציל בן משפחה שעתיד להיות אבי מואב ועמון. כלומר, הדעת היא השכר של האהבה הראשונית, אהבה טבעית, ועל ידי הדעת מגיעים-מולידים אהבה שכלית שהיא אהבה עזה[כ], כמבואר בתניא[כא] (נמצא שיש סדר של אהבה-דעת-אהבה, אברהם-משה-אברהם, כאשר האברהם השני הוא בעצם משה כ"גואל אחרון"[כב], מלך המשיח[כג])[כד].

איפה רמוז משה רבינו בעקדת יצחק (שקראנו בשבת האחרונה)? שלש פעמים בעקדה עונה אברהם אבינו "הנני", כאשר שלש פעמים "הנני" עולה בגימטריא משה (כלומר, הערך הממוצע של כל אות משלש אותיות משה הוא "הנני"[כה]) – בתחלה נאמר "והאלהים נסה את אברהם ויאמר אליו אברהם ויאמר הנני"[כו]; בפעם השניה, בדרך לעקדה, נאמר "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני..."[כז]; בפעם השלישית, לאחר עיקר העמידה בנסיון העקדה, נאמר "ויקרא אליו מלאך הוי' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני"[כח].

שלשת הקוראים אל אברהם הם "האלהים", "יצחק" ו"מלאך הוי'", העולים יחד יצחק יצחק – נשמת יצחק קוראת לאברהם אביו כדי להכלל בו לגמרי, סוד העקדה, כנודע[כט] (והיינו התכללות היראה באהבה על ידי הדעת של משה).

על ה"הנני" הראשון (שהוא גם הראשון בתורה[ל]) פרש רש"י: "'הנני'. כך היא ענייתם של חסידים לשון ענוה הוא ולשון זימון" (ענוה-זימון ר"ת עז, בסוד "העז והענוה לחי עולמים", עז הבא מתוך ענוה ומתבטא בה[לא] – בעקדת יצחק זכה אברהם ליחוד עז-ענוה, העולה יצחק!).

מענה לפונה – "הנני"

ובנוגע לתורת הנפש:

לכל פניה אלי עלי לענות – להגיב בטבעיות, בטבע יהודי הבא לנו בירושה מאברהם אבינו – "הנני"! "הנני" בענוה ובזימון מידי – לא לדחות את העזרה הנדרשת – וכן בעז נפשי פנימי, בנכונות נפשית למסור את הנפש עבור עוד יהודי.

ה"הנני" הוא במענה לשלשת הפונים בעקדה – "האלהים", "יצחק" (הפונה אל אביו) ו"מלאך הוי'":

קודם עלי להרגיש שהפונה אלי הוא ניצוץ אלקי, "האלהים" ("אני אמרתי אלהים אתם"[לב]), ועלי להענות לנפש האלקית של היהודי, שהיא-היא "האלהים" (שהרי 'החלק הוא הכל', כמבואר בדא"ח[לג]).

אחר כך עלי להרגיש שהפונה אלי הוא בעצם בני שלי, בן יחיד הנולד לי לעת זקנה בנס גלוי מן השמים, שהאהבה כלפיו, "אשר אהבת"[לד], היא עד אין סוף ממש.

בסוף עלי לדעת שהפניה הזאת הוא בעצם פניה מ"מלאך הוי'", שליח ה' (כאשר "שלוחו של אדם [העליון] כמותו ממש"[לה]), המשתלח דווקא משם הוי' ב"ה, שם העצם, שם המיוחד ושם המפורש (ולא רק אלהים, בגימטריא הטבע[לו], היינו האלקות המלובשת בטבע, כולל הנפש האלקית של היהודי, "חלק אלוה"[לז], המלובשת בגוף גשמי). דווקא "מלאך הוי'", בשליחות הוי', כופל את השם, "אברהם אברהם", באופן של "כפלים לתושיה"[לח]. רש"י מסביר שהכפל הוא לשון חבה, בסוד "חביבין ישראל שנקראו בנים למקום" (מזמן אברהם אבינו ויצחק בנו) ו"חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה"[לט] (על ידי משה רבינו[מ]).

בפנימיות, "אברהם אברהם" (העולה, מלכות, כנסת ישראל) היינו "אחד לאב ואחד לבן" (לשון רש"י להלן[מא]) – ה"אברהם" הראשון הוא אברהם עצמו (אותו אברהם אליו דבר "האלהים" בתחלה, לנסותו) ואילו ה"אברהם" השני הוא תוצאת העקדה (העמידה בנסיון), התכללות יצחק בתוך אברהם ("עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה"[מב]), היינו שגם האהבה וגם היראה כלולות באהבה העזה של אברהם (כאשר העזות היא מצד התכללות יצחק באברהם), הנולדת מכח הדעת של משה (ג"פ "הנני" הנ"ל), שבה תרין עטרין, מקור האהבה והיראה שבדעת, כנ"ל.

אנשי תורת הנפש – מהגדולים עד הקטנים, הצוות, הבוגרים והמצטרפים החדשים, מורים ומורות, תלמידים ותלמידות – הם אנשים שנענים "הנני" לקריאה של עם ישראל, בכלל ובפרט, לגאולת הנפש. התנאי הראשון להענות לקריאה הוא אהבת ישראל צרופה, הירושה לנו מאברהם אבינו, והלימודים בתורת הנפש נועדו לפתח את הדעת, ניצוץ משה רבינו שבכל אחד ואחת, כדי ללבות את אש האהבה ולפתח רגישות (יראה) המאפשרות לומר "הנני" ולהצליח לסייע לכל מבקש בעזרת ה' גומר בעדנו.

בברכת הצלחה בשנת הלימודים החדשה בתורת הנפש!