"ומבקשי הוי' יבינו כל"

בע"ה

סעודת משיח תשפ"ג – כפ"ח

סעודת משיח (ח"ג)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בפרק היומי בנ"ך שנלמד בשביעי של פסח השנה (לפי הסדר שהנהיג הרב) היה כתוב "אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי הוי' יבינו כל". השיעור נוגע בסוגית תיקון המשפט, האקטואלית, מתוך דגש דווקא על מערכת המשפט היום ששייכת לחלקו הראשון של הפסוק, ובמשמעות של "יבינו כל" בהקשר המיוחד של ימי ספירת העומר. טעימה ראשונה מסעודת משיח הנפלאה.

"ומבקשי הוי' יבינו כל"

בפרק התנ"ך לפי סדר הלימוד היומי הגענו היום לפרק כח במשלי. בפרק הזה יש פסוק "אנשי רע לא יבינו משפט ומבקשי הוי' יבינו כל"[ב]. החצי השני של הפסוק, "ומבקשי הוי' יבינו כל", מוכר מאד, אבל פחות מכירים את החצי הראשון של הפסוק. כמו שעוד נסביר יותר בהמשך, "ומבקשי הוי' יבינו כל" שייך גם ל-כל ימי ספירת העמר – "תספרו חמשים יום"[ג]. בפועל אנחנו סופרים ארבעים ותשעה ימים והיום החמשים, כנגד שער הנון של הבינה[ד], מתגלה מלמעלה[ה] – ארבעים ותשעה ימים אנחנו "ומבקשי הוי'" וביום החמשים אנחנו זוכים ל"יבינו כל", שער ה-נ של הבינה (כאשר מתוך ה"איני יודע" של שער הנון[ו], "תכלית הידיעה שלא נדע"[ז], מתעצמים עם האמונה הטהורה – הכח הפנימי של "רישא דלא ידע ולא אתידע" – ואז זוכים ל"בינה יתרה", סוד ה"נשמה יתרה" של שבת קדש, בה "יבינו כל" עד לבחינת "ידעתיו הייתיו" בניחותא[ח]).

איפה אדמו"ר הזקן מביא את הפסוק בתניא? בסיום אגרת הקדש כה, בה הוא מסביר מאמר אחד מצוואת הריב"ש (אחרי שהוא מחדד שזו לא באמת צוואה ולא דברים שהבעל שם טוב בעצמו כתב). הוא מסביר באריכות את עומק הכוונה של הבעל שם טוב, לפי המקובל לו מרבותיו – כשהכוונה היא למגיד ממעזריטש – שאת דברי הבעש"ט צריך להסביר לפי הקדמות האריז"ל מופשטות מגשמיותן. בסיום ההסבר הוא אומר שזו דוגמה לביאור מאמר אחד, ולכל המאמרים שנראים תמוהים יש הסבר כזה – אך אין לו כח לכתוב באריכות הסבר לכל מאמר ושאם ישלחו אליו "אחד מיוחד שבעדה" הוא יסביר לו פנים אל פנים את הנחוץ. לפני ההצעה הזו הוא כותב שהבנת ההקדמות המופשטות מגשמיותן היא "לאזן שומעת ליחידי סגולה ולשרידים אשר ה' קורא, כדכתיב 'ומבקשי ה' יבינו כל', ומכלל הן אתה שומע כו'". אחת ההקדמות היסודיות אצלנו היא שכל אחד מכוחות החב"ד כלול בעצמו מחב"ד[ט], ושם אנחנו מסבירים שכח ההפשטה הוא הבינה שבחכמה – זהו הסוד של "יבינו כל" שמאפשר להפשיט מגשמיותן את הקדמות האריז"ל.

"אנשי רע לא יבינו משפט"

בכל אופן, החצי הראשון של הפסוק, המוכר פחות, הוא "אנשי רע לא יבינו משפט". מה פירוש הפסוק? לגבי "חשן משפט"[י] אומר רש"י שיש שלשה פירושים של "משפט" –  "שהמשפט משמש ג' לשונות: דברי טענות בעלי הדין, וגמר הדין, ועונש הדין" – אבל כשמסתכלים כאן במפרשים רואים שיש אפילו חמשה פירושים[יא]:

הפירוש הראשון, שהוא גם פירוש רש"י על הפסוק, הוא ש"משפט" הוא לשון פורענות (זהו גם אחד הפירושים שרש"י מביא על "חשן משפט", "עונש הדין"). "אנשי רע לא יבינו משפט" היינו שאינם מבינים את הפורענות שעתידה לבוא עליהם בשל רשעתם – "שאינם נותנים לב לפורענות העתידה לבוא להתבונן בה כדי לשוב מדרכם הרע".

הפירוש השני[יב] הוא ש"אנשי רע לא יבינו משפט" כאשר הם עוסקים בעצמם במשפט של אדם (או של תופעה) במציאות – "כשבאים בני אדם לפניהם לדין אינם מתבוננים לשמוע טענותיהם וחותכין הדין מבלי מחשבה ועיון רק כפי העולה על רוחם בתחלה אם טוב ואם רע" ("אבל 'מבקשי הוי' יבינו כל' ואז יחתכו הדין, כי ידרשו ויחקרו על דברי בעלי דינין להוציא הדין לאמתו, ואמר 'מבקשי ה' כי 'המשפט לאלהים הוא'[יג]"). ל"אנשי רע" אין את המתינות וההתמסרות בהן יש לנקוט בדרישה וחקירה כדי להגיע לאמת. הם סומכים על ההשקפה הראשונה שלהם, על המחשבה הראשונה ביחס לענין, ואינם דורשים וחוקרים עד שיגיעו לתפיסה נכונה ביחס למציאות. למי מותר לסמוך על המחשבה הראשונה שלו? לצדיק אמתי, שהמחשבה הראשונה שלו היא בגדר רוח הקדש[יד]. אבל לסתם אדם אסור לסמוך על המחשבה הראשונה, ורק אחרי שהוא בודק ובוחן הוא יכול להגיע לאמת, אבל "אנשי רע לא יבינו משפט". דרישה וחקירה נדרשות במיוחד בדיני נפשות[טו] – כל הנושאים שבג"ץ עוסק בהם הם דיני נפשות, נוגעים לנפש של עם ישראל.

הפירוש השלישי[טז] הוא ש"אנשי רע" לא מבינים את משפטי ה', את השגחתו הפרטית על כל מה שקורה ובעיקר את הנהגת השכר והענש שלו – "ונטיו רגלם בענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו" – וכתוצאה מכך הם כופרים בשכר וענש ונוהגים כ"אנשי רע", ואפילו כאשר באה עליהם פורענות הם תולים זאת ביד המקרה ולא במשפט של ה'[יז]. יש כאן מעגל קסם – מכיון שהם "אנשי רע" הם לא "יבינו משפט", וה"לא יבינו משפט" גורם לכך שהם יהיו "אנשי רע".

הפירוש הרביעי והפירוש החמישי הם די דומים[יח], ואם חמשת הפירושים מקבילים לספירות מחסד עד הוד מתאים ששני האחרונים, שכנגד הצמד נצח והוד ("תרין פלגי גופא"[יט]), יהיו דומים: הפירוש הרביעי הוא ש"אנשי רע" לא יבינו אפילו משפט אחד, "אפילו הדין שהוא חק ידוע לא יבינוהו" – אפילו דבר פשוט, קל וברור הם לא מבינים. לפי הפירוש החמישי משפט כאן הוא כמו בשאלת הבן החכם, "מה העדת והחקים והמשפטים וגו'"[כ], שם מסבירים שמשפט הוא מצוה שטעמה מובן – "אנשי רע לא יבינו משפט", אפילו מצוות מובנות לפי טעם ודעת ("המצות השכליות"), וקל וחומר שהם לא מבינים עדות וחקים ("המצות השמעיות").

הארכנו בביאור של "אנשי רע לא יבינו משפט" כי לאחרונה[כא] עוסקים בנושא של תיקון המשפט וההתמודדות עם מערכת המשפט כאן בארץ. כמו שהסברנו בעבר[כב], מערכת המשפט היא לא הקליפה הכי קשה – מה יותר גרוע ממנה? [התקשורת.] נכון, מערכת המשפט, קליפת הבג"ץ, היא למטה מהקליפה הכי קשה, התקשורת-התשקורת. בכל אופן, על כל הקליפות האלה נאמר "אנשי רע לא יבינו משפט" וצריך להחליף אותן במשפטי התורה, משפטים של "ומבקשי הוי' יבינו כל".

"יבינו"

בפסוק כאן חוזרת פעמיים המלה "יבינו", בניגוד בין שני החלקים, "אנשי רע לא יבינו... ומבקשי הוי' יבינו". "יבינו" עולה בגימטריא 78, ג פעמים הוי', שמתחלק בדילוג אותיות לשם הוי' ("יבינו") ושם בן ("יבינו") העולה ב"פ הוי' – לכן ל"יבינו" זוכים דווקא "מבקשי הוי'".

זו מלה נדירה-יחסית בתנ"ך. האם היא מופיעה בתורה? רק פעם אחת. בליל שביעי של פסח אמרנו את עשר השירות, ובשירת האזינו – השירה שכנגד הדעת[כג], השירה המיוחדת של משה רבינו[כד] – כתוב "לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם"[כה]. שם ה"יבינו לאחריתם" מתייחס לפורענות[כו], בדומה לפירוש הראשון הנ"ל, פירוש רש"י על "לא יבינו משפט". אחרי ה"יבינו" היחיד בתורה יש עוד עשר פעמים "יבינו" בנ"ך.

שתי ההופעות האחרונות של המלה "יבינו" הן בפסוק שדומה לפסוק שלנו במשלי בכך שגם בו יש "לא יבינו" לעומת "יבינו", פסוק מוכר לקראת סיום ספר דניאל – "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכִלים יבינו"[כז]. "יתבררו ויתלבנו ויצרפו" הם כנגד חכמה-בינה-דעת – "יתבררו" בסוד "כולם בחכמה אתברירו"[כח], "יתלבנו" בכח הבינה-התשובה שהיא גם המלבינה את עוונותיהם של ישראל[כט] ו"יצרפו" היינו צירוף-יתר נוסף בכח הדעת שהוא מקור ההבדלה[ל]. אכן, אחרי כל גילוי החב"ד הזה כתוב "והרשיעו רשעים" – "אנשי רע לא יבינו משפט" והם ממשיכים להרשיע, הבג"ץ ממשיך בדרך שלו... הלשון של הפסוק נשמעת כמעט כמו הוראה, שהרשעים ממשיכים להרשיע. יפה שבפסוק שלנו כתוב "אנשי רע לא יבינו... ומבקשי הוי' יבינו כל" ובפסוק שם כתוב "ולא יבינו כל רשעים" – את ה"כל" שמבינים מבקשי ה' הרשעים אינם מבינים. תיכף נסביר מהו הכל הזה. בכל זאת, הפסוק הוא חיובי, אמנם "והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים", אבל העיקר תלוי ב"יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", העולם נידון אחרי רובו[לא], והסיום שלו הוא בצד הטוב של "והמשכִלים יבינו". "והמשכִלים יבינו" מזכיר עוד פסוק מפורסם בספר דניאל, כמה פסוקים קודם, שגם קשור לספר הזהר ורבי שמעון בר יוחאי (שיום ההילולא שלו חל ביום הכי חשוב בתוך כל ימי הספירה) – "והמשכִלים יזהירו כזהר הרקיע"[לב]. גם "והמשכִלים יבינו" וגם "והמשכִלים יזהירו" שייכים לספירת הבינה, "זיהרא דאמא עילאה"[לג].

גילוי החסד ב"כל"

אמרנו ש"יבינו כל" היינו הבנה של כל ימי הספירה. שביעי של פסח בתוך כל ימי הספירה הוא יסוד שבחסד ויש בו משהו מיוחד, כבר חוגגים בו 'ציון דרך' בימי הספירה. כמו ש"כל" כולל חמשים שערי בינה הוא גם כינוי מיוחד לספירת היסוד[לד], "כי כל בשמים ובארץ"[לה]. לאור זאת, "ומבקשי הוי' יבינו כל" מתייחס גם להבנה המיוחדת של מבקשי ה' בספירת היסוד – הסוד של "צדיק יסוד עולם"[לו], כח האימות, המימוש וההגשמה[לז], תיקון הברית וכח ההולדה (בה מתבטא "כח האין סוף"[לח]). בספירת העומר זו הבנה מיוחדת בימים של ספירת היסוד בכל שבוע ובהבנה בכל השבוע של היסוד, אבל יש משהו ש"יבינו כל" מתייחס בעיקר ליסוד שבחסד, שממנו הכח ל"יבינו כל" של נ ימי הספירה:

על מדת החסד כתוב, לפי הפסוק "יומם יצוה הוי' חסדו"[לט], שהיא "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[מ] – החסד הוא השרש של הטוב הפנימי בכל בריאת העולם על ידי מדות הלב. לפעמים כתוב[מא] שהרחמים יותר פנימיים ועמוקים מהחסד אבל יש גם בחינה שהחסד יותר עצמי וטוב מהרחמים, הוא משקף את "טבע הטוב להיטיב" שנובע מה"טוב בעצם" של ה', מניע הבריאה מתוך הרצון להיטיב. בחינה זו שייכת לכך שהחסד הוא "יומא דאזיל עם כולהו יומין"[מב]. בפרט, בתוך מדת החסד, הכח של החסד להגיע לכל מדות הלב ("כל" הימים של הספירה), הוא היסוד שבחסד. איסרו-חג הוא מלכות שבחסד, והמלכות 'סוגרת' את מדת החסד – היא אור חוזר שבסיום שלה, שעולה חזרה מהמציאות. לעומת זאת, היסוד שבחסד מתפשטת למטה-מטה מהמלכות אל המדות האחרות, כמו שכתוב[מג] בפורים על מרדכי (שהוא היסוד שמתפשט מעבר למלכות דאצילות ויורד לעולמות התחתונים). לכן חוגגים את שביעי של פסח דווקא ביסוד שבחסד, שנוגע לכל ימי הספירה, יותר מאשר סיום שבוע החסד.

ה"צדיק יסוד עולם" של יסוד שבחסד, שביעי של פסח, הוא בעל ההילולא של היום, רבי דוד לייקעס זיע"א[מד], מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, שבכח השמחה והבטחון שלו ממשיך את החסד שלו לכל הנהגת העולם, בכל המדות, ומגלה בכל דבר ש"זו לטובה" (עד שאין אפילו לומר "גם זו לטובה"[מה], שיכול לרמוז כאילו יש אפשרות אחרת)[מו]. לעומת זאת, איסרו-חג (אחרון של פסח בחו"ל), מלכות שבחסד, הוא יום ההילולא של רבי יצחק מווארקי זיע"אמב שעסק בריבוי חסד בפועל[מז].

"ומבקשי הוי' יבינו כל" מבינים את נקודת החסד – כח ה"כל", היסוד שבחסד – שיש ב"כל" אחד מימי הספירות, בהנהגה של כל אחת מהמדות, ומכח זה זוכים לשלמות של ימי הספירה ולהמשכת שער הנון של הבינה, שלמות ה"יבינו", בשבועות.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• "מבקשי הוי'" ב-מט ימי הספירה "יבינו כל" בגילוי שער ה-נ של הבינה בשבועות.
• "יבינו כל" היינו כח ההפשטה – הבינה שבחכמה.
• הבג"ץ עוסק בדיני נפשות, בנוגע לנפש עם ישראל,  באופן של "אנשי רע לא יבינו משפט".
• גם כאשר הרשעים ממשיכים ברשעם, "והרשיעו רשעים", העולם נידון אחר רובו ודי בכך ש"רבים" נתקנים.
• "יבינו כל" היינו הבנת מדת היסוד בכלל והיסוד שבחסד בפרט – כח המשכת החסד להיות "יומא דאזיל עם כולהו יומין" (גילוי הטוב העצמי של ה').
• "יבינו כל" היינו מציאת נקודת הטוב והחסד בכל דבר בבריאה.