מהי מהפכה?

עבודת ה"אתהפכא" בתורה; התוועדות יום הולדת למשה (מו) וורצמן (אנגלית)

מוצאי כ' אד"ש ע"ט – חב"ד-גייט, טורונטו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. להפוך את אחשורוש ופרעה

"ממיתה לחיים" – גאולת העצם

אנחנו בזמן של "מסמך גאולה לגאולה"[ב], חבור גאולת פורים וגאולת פסח – עשרים ותשעה הימים בין פורים לפסח מחברים את הגאולות. מה ההבדל בין הגאולות? חז"ל אומרים[ג] שגאולת פורים היא "ממיתה לחיים" וגאולת פסח היא "מעבדות לחירות". לא אומרים הלל בפורים כי "אכתי עבדי דאחשורוש אנן" ואיננו יכולים לומר "הללו עבדי הוי'"[ד]. בפסח יכולים לומר, כי נגאלנו מעבדות לחרות – "'עבדי הוי'' ולא עבדי פרעה" – אבל בפורים אי אפשר לומר כך, כי אנו עדיין עבדי אחשורוש. מצד שני, הגאולה היתה גדולה מאד – ממות לחיים.

מה ההבדל בין גאולה ממות לחיים לגאולה מעבדות לחירות? מה יותר גדול? מוסבר בחסידות[ה] שמבחינת הגילויים פסח יותר גדול, ולכן אומרים הלל בפסח, ואפילו בליל פסח כי הוא כמו יום[ו]. הלל הוא אחד מ-יג השמות הנרדפים לאור בלשון הקדש[ז] – "יהל אור"[ח] (כשם פירוש הצמח צדק לתהלים), "בהלו נרו עלי ראשי"[ט]. אבל יש משהו מעל הגילויים – העצמות, עצם הקיום. עצם הקיום ניצל בפורים ובכך גאולת פורים עולה על גאולת פסח, הגם שהגילויים יותר גדולים בפסח.

כשהרבי לא היה בריא חסידים התפללו "שהרבי יהיה בריא" – לא בשביל לשמוע ממנו חסידות. כל חסיד רוצה לשמוע חסידות, אבל כשהרבי חולה לא מענין חסידות כן או לא – רוצים שהרבי יחיה, זה העצמות שלו. זו גאולת פורים, ממות לחיים. אבל כשהוא חי – ה' שלח את הרבי להאיר אור. אז בא פסח, יש אור, ואחריו ממשיכים לשבועות – מתן תורה, "תורה חדשה מאתי תצא"[י], נשמתא דנשמתא דאורייתא. הכל גילויים – שמתחילים מפסח, מעבדות לחירות.

אחשורוש ופרעה – תאוה וגאוה

לפי חז"ל בפסח אומרים הלל כי ניתן לומר "'הללו עבדי הוי'' ולא עבדי פרעה". בפסח אנחנו נעשים עבדים של הקב"ה, ויותר לא עבדים של פרעה – אין יותר פרעה על הראש שלנו. אבל בפורים איננו יכולים לומר "הללו עבדי הוי'", עבדים של ה' לבדו, כי אנחנו עדיין עבדי אחשורוש – גם אחרי הנס אנחנו במלכותו ועבדים שלו.

לפעמים מוסבר בחסידות שאחשורוש הוא ביטוי מובהק של התאוה – הוא עשה סעודה 180 יום רק לשתות, לאכול ולהמשך אחרי תאות נשים. אין בעל תאוה כמו אחשורוש. פרעה הוא גאוה – הוא אומר "אני ואפסי עוד"[יא], "לא ידעתי את הוי'"[יב], רק אני, "לי יאורי ואני עשיתיני"[יג]. תאוה וגאוה הם שני עמודי הרע, וזו שאלה בחסידות[יד] מה קודם, מה השרש. השנה מתחילה מפסח, אז גאוה קודמת.

כאשר מסמיכים את פורים לפסח מתחילים להפוך את התאוה, "ונהפוך הוא"[טו], ל"תאות צדיקים יתן"[טז]. יש שני פסוקים במשלי על "תאות צדיקים" – מה התאוה של הצדיק? ה'. פסוק אחר אומר "תאות צדיקים אך טוב"[יז] – התאוה של הצדיקים היא מאה אחוז טובה. זהו התיקון של פורים. התיקון של פסח הוא "לחם עני"[יח] – "חמץ אסור אפילו במשהו"[יט], חמץ הוא גאוה. יש מחלוקת אם אפשר מעט גאוה או "לא מינה ולא מקצתה"[כ] – בפסח חמץ אסור במשהו. כאשר מגיעים ל"ונהפוך הוא" אפשר לתקן את שני עמודי הרע, תאוה וגאוה, ולהחזיר אותם לשרש שלהם בקדושה.

הסברנו על החזרת התאוה לשרש. מהי החזרת הגאוה לשרש? בסיום פסח יש קריעת ים סוף ואחריה שירת הים שפותחת "אשירה להוי' כי גאה גאה"[כא] – קליפת הגאוה היא מצרים, וה' מעל זה. הגאוה היא "אנא אמלוך"[כב] – הכל אני, אין שום משהו אחר. יש רק אחד שיכול לומר זאת – ה' עצמו – והוא עושה זאת. לכן אומרים עליו "גאה גאה" – מתגאה על גאים[כג]. גם לנו יש תיקון של גאוה, שבאנגלית פשוטה נקרא לה גאוה יהודית[כד]. אסור לאדם שתהיה לו גאוה, אבל כל יום מברכים "ברוך אתה הוי'... שלא עשני גוי" – רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה רוקד כשאמר ברכה זו, ויש לה ניגון [הרב הדגים לרגע]. זו גאוה יהודית – התיקון של פסח.

"יסוד היסודות ועמוד החכמות"

הרמב"ם מתחיל את החיבור שלו בארבע מלים שראשי התבות שלהם י-ה-ו-ה. זהו החיבור הראשון שפותח כך – אחריו הרבה צדיקים פתחו כך את חיבוריהם. הרמב"ם לא עושה גימטריאות, לפחות ברובד הגלוי, אבל הוא מתחיל עם רמז – "יסוד היסודות ועמוד החכמות" ר"ת הוי', "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון".

את ראשי התבות רואים מיד, אבל כאשר עושים את הגימטריא של כל הביטוי רואים משהו מאד מיוחד – "יסוד היסודות ועמוד החכמות" עולה 1176, משולש של מח (סכום כל המספרים מ-1 עד 48 שעולה 24 פעמים 49, 7 ברבוע), משולש מיוחד. מסבה מסוימת הרמב"ם בחר לפתוח בכך את היד החזקה, שהוא עצמו אומר שהוא כולל את כל התורה שבעל פה ושמי שלומד חומש ורמב"ם יודע את כל התורה שבכתב וכל התורה שבעל פה. את כל דברי חז"ל הוא בוחר לפתוח ב"יסוד היסודות ועמוד החכמות". בשיעור הקודם[כה] הסברנו שכל התורה שייכת לאמונה בה' אחד – הכל אמונה.

משולש 48 הוא גם הערך של שמות שני המלכים שעלינו להפוך-לגייר בזמן זה, בין פורים לפסח – אחשורוש-פרעה. מסתמא, אחשורוש הוא "יסוד היסודות" (ספירת היסוד קשורה לתקון התאוה, "תאות צדיקים") ופרעה הוא "עמוד החכמות" (תקון הגאוה שבמוחין, גאוה בגימטריא יה[כו]).

שרשי אחשורוש ופרעה בקדושה

מה ההבדל ביניהם בקדושה? איך אני יודע שלמלכים הללו יש מקור גבוה מאד בקדושה, שמתגלה כשהופכים אותם, עושים "ונהפוך הוא"? אם מישהו נופל למקום מאד נמוך סימן שיש לו שרש מאד גבוה.

הרבי מביא מהאריז"ל[כז], שמביא ממדרש חז"ל שאין לנו, שכל פעם שכתוב במגלה אחשורוש זהו רמז לה'. במדרשים שלפנינו[כח] כתוב שכל פעם שכתוב "המלך" הכוונה למלך מלכי המלכים, אבל אחשורוש לא מכוון לה' אלא למלך אחשורוש. אבל האריז"ל מביא מדרש שהשם אחשורוש עצמו רומז לה'. למה? איפה רואים בשם אחשורוש התייחסות לה'? המדרש אומר – "מלך שאחרית וראשית שלו". יש בשם הזה כוונה של נעיצת הסיום בהתחלה.

רואים זאת בפורים – פורים הוא בסוף השנה, אבל בימים האלה מחברים את פורים לפסח, את סוף השנה לתחלת השנה. השבת תהיה "שבת מברכין ניסן" – שבת פרה – ובשבת ר"ח עצמה נקרא את פרשת החדש, "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה"[כט]. תחלת השנה היהודית היא ניסן, ואדר הוא הסוף, אבל המצוה כעת היא לחבר את הסוף להתחלה – "מסמך גאולה לגאולה", לסמוך את גאולת סוף השנה לגאולת תחלת השנה. הדבר רמוז בשם אחשורוש – "אחרית" קודם ל"ראשית".

המלה "מסמך" רומזת לצורת האות סמך, צורת עיגול שבו "נעוץ סופן בתחלתן". ועוד, "[מסמך] גאולה לגאולה" בגימטריא סמך! ידוע[ל] שבסיפור הראשון של מעשה בראשית מופיעות כל אותיות האלף-בית חוץ מהאות ס – ישנו כל סדר ההשתלשלות מראש ועד סוף, אבל סגירת המעגל, "נעוץ סופן בתחלתן", לא באה לידי ביטוי במעשה בראשית. ורמז: סגירת המעגל בגימטריא אחשורוש!

אפשר לראות זאת כזמן שנוסע אחורה, מהעתיד המושלם לעבר המזוקק – מ"עמק אחרית" ל"עמק ראשית" בלשון הקבלה[לא]. בינה נקראת "עמק אחרית", העומק-התכלית הסופית או האין-סופית, והחכמה נקראת "עמק ראשית"[לב], העומק-ההתחלה המוחלטת, האין-סופית. אחשורוש מחבר אותם ובכך השם שלו רומז להקב"ה.

ועוד רמז מובהק: אם מחשבים את ה-א של אחשורוש כ-1000, אזי אחשורוש עולה 1820, סוד פעמים הוי', המספר המדויק של שמות הוי' ב"ה, שם העצם של הקב"ה, בכל חמשה חומשי תורה!

מה עם פרעה? כתוב בזהר – נושא גדול בחסידות, ובמיוחד אצל הרבי, אולי נושא שהרבי הכי אהב לדרוש סביב פסח[לג] – שפרעה הוא "אתפריעו כל נהורין"[לד], פרעה בקדושה הוא ההתגלות השלמה של כל האורות של ה', גם האורות הנסתרים והלא-מודעים.

אם כן, לומדים שהיחס בין אחשורוש לפרעה הוא, כפי שאמרנו קודם, היחס בין עצמות לגילויים. התכלית הסופית, "עמק אחרית", וההתחלה הקדומה, "עמק ראשית", אינן בגדר גילוי אור – הן עצם הקיום של הכל. לעומת זאת, "אתפריעו כל נהורין" כולו גילויים – גילוי כל האורות של ה'. לכן בפורים לא אומרים הלל, כי הוא עצמות בלי גילויים, והלל אומרים דווקא על גילויים, ובפסח אומרים הלל, ההלל הכי גדול, כי בו יש הכי הרבה גילויים. זה הסוד של אחשורוש-פרעה כנגד "יסוד היסודות ועמוד החכמות".

נאמר 'לחיים', זהו הרעיון הראשון – שנזכה בימים האלה להעלות ולתקן את שני המלכים הצוררים האלה, להחליף את כל הדיכוי וכל הגלות לגאולה – ולזכות לגאולת פורים וגאולת פסח בשלמות, להסמיך את שתי הגאולות יחד. הרבי אומר[לה] שהגלות היא עצמה חומר הגלם של הגאולה כאשר הצורר, המלך הרשע בעצמו, הוא בסוד "הרע כסא לטוב"[לו]. כדי להפוך את הגולה לגאולה צריך רק להוסיף א לתוך ה-גולה. ה-א הזו עצמה, הרומזת ל"אלופו של עולם", יכולה להיות א של עצמות ממש או א של גילויים. בפורים ה-א היא של עצמות, אחשורוש דקדושה, ובפסח ה-א שנכנסת ל-גולה היא תכלית הגילוי. איך עוד יודעים שפסח הוא תכלית הגילוי? קוראים בהגדה – "נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם". הגאולה היא גילוי של מלך מלכי המלכים הקב"ה – ה' מתגלה ובכך גואל אותנו בפסח. לחיים לחיים, שנזכה "למסמך גאולה לגאולה".

ב. חיים ארוכים

[מו דבר על הצוואה של אביו – לשתות פעמיים ביום... – ועל חיים ארוכים.]

"טוב הוי' לכל"

החיים הכי ארוכים בתורה הם חיי מתושלח, 969 שנים, העולה "טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו"[לז]. החיים של מתושלח הם ביטוי לכך שה' טוב לכל. רבי נחמן אמר[לח] על הפסוק הזה ש"טוב הוי' לכל" היינו שה' טוב לכל דבר – לכל מה שאתה צריך. אתה צריך דוקטור? ה' טוב לזה. אתה צריך פרנסה? ה' טוב לזה. ילדים? ה' טוב לזה. כל מה שאתה צריך – ה' טוב עבורו. הוא יתברך התרופה הכוללת את הכל.

אחד מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן נתברך ממנו בחיים ארוכים, ומיד הגיב – אבל לא חיי איכר, שעינים להם ולא יראו אלקות ואזנים להם ולא ישמעו אלקות. אם אתה רוצה לברך אותי בחיים ארוכים – שיהיו חיים עם ראית ושמיעת אלקות, בלי לאבד את החושים האלקיים שלי. כמו שכתוב על משה רבינו שבגיל מאה ועשרים היה במלוא חושיו[לט], ואצל חסיד היינו החושים להתבונן באלקות ולהתפעל מאלקות. נברך אותך בכך, לא חיים פשוטים.

שלמות הטוב

אמרנו גימטריא יפה ש"טוב הוי' לכל ורחמיו על כל מעשיו" היינו משך החיים הכי ארוך בתורה, 969 שנות מתושלח. אומרים את הפסוק הזה שלוש פעמים ביום ב"אשרי", שכתוב לפי אלף-בית, וזו ה-ט. חז"ל אומרים שהאות ט עצמה היא טוב, ו"טוביה גניז בגויה"[מ] כפי שרמוז בצורת ה-ט שהטוב מופנם ומוכנס בתוך צורת האות. ורמז עמוק בתורת המספר, שהמספר 969 הוא טטרא-הדרא של טוב. משולש הוא סכום כל המספרים עד מספר מסוים, ואם אני מצרף משולשים באותו אופן אני מקבל טטרא-הדרא של אותו מספר – זהו משולש בשלשה ממדים. באופן פלאי, הטטרא-הדרא של טוב (17) הוא 969, שנות החיים של מתושלח. הפסוק הכי מובהק של טוב בתנ"ך וגילוי טוב – גימטריא של פסוק שמשקף כולו טוב, "טוב הוי' לכל". לחיים לחיים, שתזכה לכל הטוב.

[מו: לאבא שלי קוראים טוביה.] טוביה הוא טוב-יה, "טוב הוי' לכל". טוביה הוא גם שם של משה רבינו, "ותרא אֹתו כי טוב הוא"[מא] – שכאשר נולד התמלא הבית כולו אורה, "וירא אלהים את האור כי טוב"[מב]. חז"ל אומרים ששמו המקורי, לפני משה, הוא טוב או טוביה – שתי דעות בחז"ל[מג] איך אמו קראה לו. אבא שלך הוא לפניך – טוביה לפני משה. אותו אדם, אבל קודם הוא טוביה ואחר כך הוא משה (טוביה משה יחד עולים שמואל, ששקול כנגד משה[מד]). יש 10 שמות המוזכרים בדברי הימים המשוייכים למשה[מה]. אבל השם המקורי, שגם רמוז בתורה, הוא טוביה.

ג. ארבעה מובני מהפכה

אנחנו עדיין בהמשך לפורים, אז נשיר "ויהי בימי אחשורוש".

"הפוך בה והפוך בה"

על לימוד תורה נאמר "הפוך בה והפוך בה דכולא בה וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה"[מו]. זהו מאמרו של בן בג בג, תנא לא כל כך ידוע, בסיום פרקי אבות. בן בג בג נשמע כמו שם של פורים, ואחריו בא בן הא הא – שני תנאים ששמו מסכה של פורים. בן בג בג הוא יותר פורים מבן הא הא. בן הא הא אולי שייך לפסח, כי ההגדה מתחילה "הא לחמא עניא", ואילו בג בג רומז לבגתן ותרש, פורים.

הוא אומר "הפוך בה והפוך בה... וסיב ובלה בה ומינה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנה". תחלת הביטוי היא "הפוך בה והפוך בה" – רמז לעבודת האתהפכא (המבוארת בחסידות לפי הזהר[מז]), כח הנשמה להפוך משהו מהקצה אל הקצה, לעשות מטמורפוזה. זהו הסוד של מגלת אסתר, בה מתקיים "ונהפוך הוא" – הכל מתהפך מהנקודה הכי נמוכה לנקודת השיא של "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשֹׂנאיהם". האויבים חשבו לשלוט בנו, אבל אנחנו שלטנו בהם – זו גאולת פורים.

כל דבר שרוצים להפוך – לשנות, לחולל בו טרנספורמציה מוחלטת – קשור ללימוד התורה, בה צריך "הפוך בה והפוך בה". כל הזמן להפוך שוב ושוב את דברי התורה בראש – לכן לומדים תורה. אף פעם לא מגיעים למסקנה סופית, כל פעם הופכים שוב ושוב. התורה אין סופית. בפרשת שמיני נקרא על בהמה כשרה, שמעלה גרה – לא מסתפקים באכילה אחת, הופכים שוב ושוב בדבר. זהו סימן של בהמה כשרה. אם בלימוד התורה אתה חושב שתפסת בפעם הראשונה – בטוח לא נכון, לא עיכלת. אתה צריך ללמוד ולעכל אותו שוב, להפוך שוב, ואם יש לך מזל אולי בפעם השניה תתפוס משהו. צריך תמיד להמשיך ב"הפוך בה והפוך בה".

אתכפיא במצוות ואתהפכא בתורה

הנושא הזה לוקח אותנו לדבר מאד חשוב, שאנחנו מדברים עליו בשנים האחרונות[מח] – המהפכות בתורה. מהפכה היא אותה מילה – "הפוך בה" (גם באנגלית אותו מושג – revolution ו-revolve). אם יש ממשלה ואתה עושה הפיכה – אתה מחליף את הממשלה. הכח של צדיק לפי חסידות הוא לעשות אתהפכא. זהו ההבדל בין בינוני לצדיק[מט] – בינוני עושה אתכפיא, תמיד שולט ברצונות הלא-טובים שלו ומשפיל אותם, אבל לא הופך אותם לטוב, ואילו כח הצדיק הוא להמיר אותם לטוב, להפוך אותם.

זהו גם ההבדל בין לימוד התורה לקיום המצוות: כל מצוה צריך לעשות בקבלת עול – אנחנו עבדי ה', "הללו עבדי הוי'", עבדים רק של ה', לא של פרעה וגם לא של אחשורוש. עבודת עבד היא אתכפיא – לעשות מה שצריך גם אם הוא לא רצונך. לא משנה מה אני רוצה – "בטל רצונך מפני רצונו"[נ]. צריך לכפות את עצמי נגד טבעי לעשות מה שה' רוצה. זו קבלת עול מלכות שמים – יש עלי עול. זהו הבסיס של כולנו בקיום המצוות – כל המצוות הן "מצוות המלך", ועלינו לעשות אותן כי יש על כתפינו עול מלכות שמים.

גם בלימוד התורה יש קבלת עול, אבל זו לא תמצית התורה. הענין של התורה הוא להיות בנים – "אם כבנים אם כעבדים"[נא]. יש שתי התיחסויות לה' – כבנים או כעבדים. התמצית של התורה היא להיות בנים, ה' מלמד אותנו, כל אחד הוא בן שלו – "בני בכֹרי ישראל"[נב] – ויש בינינו שעשועים. המשל בחסידות שהבן יושב על ברכי האב ומשחק בזקן שלו. הבן הוא חלק מהאב, ולכן השעשועים ביניהם הם שעשועים עצמיים. זו החויה האמתית של לימוד תורה. המשחק הזה עם הזקן של האב בלימוד התורה, הוא הרעיון של "הפוך בה והפוך בה". לכן דווקא בתורה יש את המושג של מהפכות.

שוב, קיום מצוות באופן יחסי הוא אתכפיא, אבל לימוד התורה – ובמיוחד חסידות – הוא אתהפכא. בתורה עצמה, בלימוד הנגלה, לימוד שו"ע, לומדים מה לעשות בפועל ממש, קשור לעול מלכות שמים, אבל חסידות היא שעשוע טהור, רק להיות ביחד עם ה'. זו תמצית התורה, האור של ה'. לכן במצוות אין מהפכות, אבל דווקא בלימוד התורה יש בתולדות עם ישראל – עד היום – ארבע מהפכות.

המהפכה הרביעית

כעת הגיעה המהפכה הנדרשת כדי להביא משיח – המהפכה הרביעית. התוכן שלה הוא שחובה עלינו להביא את אור התורה לכל העולם, כשהחידוש הוא הבאת אור התורה לאינם-יהודים – להיות "לאור גוים"[נג]. רש"י אומר ש"אור גוים" היינו הבאת התורה לעמים. כאשר נצליח לעשות זאת נגלה שאבוקת התורה שהבאנו פועלת כמו מגנט לשאוב את כל הניצוצות שמוסתרים וקבורים במציאות, כולל בגופים לא יהודיים, בינתים, להיכלל בקדושה.

הפשט הוא שכל הגוים יקיימו את שבע מצוות בני נח כמצווה עליהם בתורת משה (ובכך ישתייכו לתורה, יאמינו בה' ובמשה עבדו)[נד], אבל העומק – כמו שמוסבר בחסידות, במיוחד אצל רבי נחמן[נה] – הוא שצריך לגייר את כל הגרים הפוטנציאליים, ובלי זה משיח לא יכול לבוא. הרבי אמר[נו] שבדורות הראשונים היה בלתי אפשרי ללמד תורה לגוים. היה חסיד חב"ד מיוחד, רבי זלמן זעזמיר – שקרב את רבי הלל – שבמסירות נפש עסק בגיור גרי צדק. ברוסיה, כמו בהרבה מדינות, היה על כך עונש מות – והוא עשה זאת. דנו אותו למיתה, אבל בהשגחה פרטית הוא הסתלק קודם. אבל כעת יש אפשרות, השערים פתוחים.

ארבע המהפכות

מהן ארבע המהפכות? המהפכה הראשונה היא כתיבת כל התורה שבעל פה. היה אסור לכתוב את התורה שבעל פה עד שבא רבינו הקדוש ובטל את הגזרה הזאת, כדי שהתורה לא תשכח. אלפים שנה המסורת עברה רק בעל פה, על פי הזכרון, מרב לתלמיד, ואפילו גדלה, אבל כעת העולם בירידה ועלולים לשכוח ו"עת לעשות להוי' הפרו תורתך"[נז]. זהו הפסוק ממנו הוא למד[נח], כל דבר צריך ללמוד מפסוק. הגיע זמן לעשות משהו עבור ה', ולמען התורה לעשות משהו אסור לפי תורה. שוב, אסור לכתוב את התורה שבעל פה, אבל כעת בא הזמן לכתוב אותה – זו המהפכה הראשונה. כעת מסבירים שהמהפכה מתחוללת דווקא בתורה, כי בתורה עצמה "הפוך בה והפוך בה" – יש בה בפני עצמה מהפכה, מה שאין כן במצוות.

המהפכה השניה: הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה[נט] אומר בתוקף כמה חמור לקבל שכר על לימוד תורה – חילול השם הכי גדול הוא לפתוח כולל... תלמיד חכם שאינו עובד למחיתו אלא מקבל מלגה נקרא אצלו מחלל השם, שמשתמש בתורה לפרנסה. הוא אומר זאת הכי תקיף. בא הזמן שהשלחן ערוך אמר שאם לא נתן לאדם צעיר פרנסה כדי שילמד תורה – בדורנו תשכח התורה. לכן, "עת לעשות להוי' הפרו תורתך". בכל הדורות, אפילו עד זמננו, היו צדיקים גדולים שהיתה להם פרנסה ולא לקחו שום דבר מהקהילה – אבל בסופו של דבר הדור צריך שהקהילה תאפשר לאנשים ללמוד תורה. אנחנו לא כה מוכשרים כמו הדורות הראשונים, שהיה אפשר ללמוד חצי יום ולעבוד חצי יום ולהיות תלמידי חכמים גדולים. הלואי שנצליח לדעת קצת בלימוד כל היום. זו המהפכה השניה.

המהפכה השלישית היא לימוד תורה לנשים. זו מהפכה קרובה יחסית, 150 שנה. בשו"ע נפסק לא ללמד נשים תורה, אלא רק את ההלכות שהן צריכות לדעת. לא היו בתי ספר לנשים עם לימוד תורה לעומק – זו לא הדרך, לא הטבע שלהן, הן לא נבראו לכך. באו החפץ חיים, וגדולי חכמים בדורות האחרונים, ופסקו אחרת. מה קרה באירופה? לא היו בתי ספר דתיים לבנות, והן הלכו לאוניברסיטה – הילדות ירדו מהדרך יותר מהבנים. אם הבנות יורדות מהדרך, אין סיכוי לבנים – זו הסבה הפשוטה לענין. הרבי הסביר יותר בעומק[ס], שכמו שיש ירידת הדורות יש גם עלית הדורות, וחלק מעלית הדורות הוא עלית המלכות – עד שבזמן המשיח יהיו הזכר והנקבה "שוין בקומתן"[סא]. פעם ראש הזכר היה מעל ראש הנקבה, והיום, לקראת המשיח, מוסבר בקבלה שדמות הנוקבא גדלה והראש שלה שוה לראש הזכר. בשלב הבא, אחרי ביאת המשיח, היא תמשיך לגדול ותהיה מעל הזכר, "אשת חיל עטרת בעלה"[סב]. כעת אנחנו עדיין בתנועה לקראת מדרגת השויון.

זהו ההסבר לחובה הגמורה ללמד תורה לעומק את כל הנשים. בכל הדורות היו יוצאות מן הכלל – צדקניות גדולות שלמדו תורה. היו שבע נביאות לעם ישראל – ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות[סג] – אבל להפוך זאת לסטנדרט שכל הנשים תלמדנה תורה, ובמיוחד חסידות, כפי שהדגיש הרבי, זהו חידוש. הרבי אמר[סד] שעל פי פשט נשים חייבות ללמוד חסידות, כי זו הדרך לקיים את מצוות אהבת ויראת ה' – מצוות שנשים מחויבות בהן בדיוק כמו גברים.

זו המהפכה השלישית, והיום כולם יודעים שיש בתי ספר לבנות כמו לבנים, בלימוד תורה ועומק התורה. אפילו לימוד תחומים שנשים לא למדו קודם, כמו גמרא, הוא בסדר. הכל בסדר כעת. אפילו קבלה – היה לנו סיפור אישי, שלפני שנים בין המקורבים היה בעל תשובה גדול שלמד קבלה, עץ חיים, וכשהתחתן אשתו אמרה שגם היא רוצה ללמוד עץ חיים – 'למה שאתה תלמד, ולא אני?!'. הוא אמר שלא – עץ חיים הוא לא לנשים, רק לגברים. היא לא קבלה את התשובה וכתבה לרבי – 'נשים לא יכולות ללמוד עץ חיים?!'. הרבי ענה, שאם אשה רוצה – יש לה משיכה – היא יכולה ללמוד עץ חיים כמו כל אחד אחר. בבית ספר לבנות, וגם בישיבה לבנים, לא לומדים עץ חיים – לא חלק מתכנית הלימוד. חלק מתכנית הלימוד הוא חסידות, עץ חיים הוא 'אקסטרה' למי שרוצה. היא יכולה ללמוד קבלה אם היא רוצה ויכולה ללמוד גמרא אם היא רוצה. זו המהפכה השלישית.

המהפכה הרביעית היא הבאת התורה לאומות העולם, כדי להכין את העולם להבאת המשיח – צריך שכולם, מאה אחוז, יאמינו בה' ויקיימו שבע מצוות בני נח. אנחנו לא פועלים כמו מיסיונרים, לא דוחפים לגיור, אבל מאירים כל כך הרבה אור שכל מי ששייך לענין ימשך. רוצים לפתוח את השער. כאשר מישהו רוצה להתגייר בודקים אם הוא רציני, דוחים אותו – אנחנו רק בתחלת המהפכה, לכן יש נטיה להיזהר ולא לגייר. האם בבית חב"ד יש שיעורים פתוחים לגוים? איני יודע, הנושא לא בראש של רוב בתי חב"ד. אבל המהפכה הרביעית היא להביא את אבוקת התורה לכל העולם, ולמשוך את כל הניצוצות שבלעדיהם משיח לא יכול לבוא.

התחדש לנו הערב שמהפכות הן משהו עצמי דווקא לתורה (בניגוד לקיום מצוות) – "הפוך בה והפוך בה". ורמז יפה: "ונהפוך הוא" "ונהפוך הוא", פעמיים ("הפוך בה והפוך בה"), עולה משיח – זהו עצם ענינו של מלך המשיח. אפשר לחשוב, בטעות, שאם הופכים פעמיים חוזרים להתחלה (מינוס-מינוס שוה פלוס), אך באמת אצל משיח לא קיים 'חק השלישי הנמנע' (the law of the excluded middle)[סה], הרי כל ענינו של משיח הוא לגלות את השי"ת כ"נמנע הנמנעות"[סו], כמבואר בדא"ח, ודווקא על ידי "הפוך בה והפוך בה" (סוד "דדיה ירוך בכל עת"[סז], כפירוש חז"ל[סח]) מגיעים לאותו שלישי, עומק הסוד של התורה המשולשת ("אוריין תליתאי"[סט]).

ארבעה מובנים של היפוך

נאמר בענין משהו נוסף שטרם אמרנו: ביחס למלה מהפכה הזכרנו את הפסוק "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם". פורים הוא חג של 'גורל', הטלת גורל, יעוד, למעלה מטעם ודעת – "עד דלא ידע"[ע] עד שהכל מתהפך. דברנו על אתהפכא. בחסידות עבודת הצדיק היא אתהפכא – הכח לקחת משיכה שלילית, אהבה זרה, ולהפשיט אותה מהבגדים הצואים שלה עד שתהפוך לאהבה טהורה, נקיה מההקשר הראשון שלה, ובכך להעלות אותה לה'. לדוגמה, אם יהודי חושק באשה שאיננה אשתו, חלילה, עליו להפוך את הכיוון של האהבה – לכוון את האהבה, הרגש הפנימי שבענין, לאהבת ה'. זו המשמעות של אתהפכא בלב – להפוך כיוון, להפוך את כיוון המדות משלילי לחיובי. יוצא לנו שיש שלשה מושגים של היפוך, כל אחד עם משמעות שונה – אתהפכא היא תיקון מדות; מהפכה, הפיכת הממשלה, היא מובן אחר; ו"ונהפוך הוא", לא שהממשלה מתהפכת, אלא שהמצב מתהפך – השונאים היו מעלי ואני תחתיהם וכעת היחס התהפך.

יש מושג רביעי של הפיכה? בגמרא יש מושג חשוב של "איפכא מסתברא" – תלמיד חכם יהודי כששומע סברא ממישהו דבר ראשון בא לו לראש שמה שנאמר הפוך מהאמת. אם ככה אתם מרגישים למה שאני אומר כעת – אתם תלמידי חכמים טובים, בני תורה... אצל חסידים היה מקובל שאם לא יודעים מה לעשות שואלים מתנגד ועושים הפוך. איפכא מסתברא בגימטריא בעל תשובה[עא]. אצל בעל תשובה מתברר שכל מה שחשבתי – הכל הפוך, פונקט פארקערט. איפכא מסתברא היא פעולה של היפוך במח – חשבתי משהו וכעת חושב הפוך. מדובר בהפיכת השכל – מה שהיה לי בחשיבה, להפוך אותו. איך זה קורה בגמרא? אחד החכמים אומר משהו, וחכם אחר – או כמה חכמים – אומרים "איפכא מסתברא". זו הדרך בה יהודים חושבים (והיינו, בעומק, מפני שאינם מחויבים ל'חק השלישי הנמנע', וד"ל).

אתהפכא בתניא היא הפיכת הלב, שקראנו לה הפיכת-כיוון של מדה. מדה מתלבשת במשהו – יש לך אהבה למשהו, ואם האהבה היא למשהו שלילי עליך להפשיט אותה מבגדיה ולהפנות את אותה מדה לה'. זו הפיכה מוקטור שיורד למטה לאותו וקטור שהולך הפוך, למעלה. בקהלת כתוב "רוח האדם העֹלה היא למעלה, ורוח הבהמה היֹרדת היא למטה לארץ"[עב]. תאוה שבאה מהנפש הבהמית היא בכיוון מטה, והאתהפכא היא לקחת את אותה תאוה ולתת אותה לנפש האלקית, לאדם שבך, ולשלוח אותה למעלה. יכול להיות אותו דבר מימין לשמאל. מה הדוגמא בתורה של אתהפכא לא מלמטה למעלה אלא מימין לשמאל? הסוד של עקדת יצחק. מדת אברהם היא אהבה, ימין, והוא עשה אתהפכא לעצמו – לאמץ את רגש היראה, שמאל, "עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה"[עג]. אהבה היא ימין ויראה היא שמאל. יצחק עשה אותו דבר בכיוון השני – מדתו יראה והוא הפך אותה לאהבה. זהו סוד העקדה, החלפת הימין בשמאל והשמאל בימין[עד]. גם זו אתהפכא במדות הלב.

אח"כ יש את שתי המהפיכות הדומות: מהפכה בממשלה, והתהפכות של הגורל – השגחה פרטית, מהפך בעלילה, אתה חושב שהסנריו (תרחיש) הולך בכיוון אחד והכל מתהפך. זהו הנס של פורים. כשקבוצת אנשים לוקחת יוזמה, עושה מהפכה ומחליפה את הממשלה – זו מהפכה. יש לך אויב, דעה אחרת ובאופן מעשי אתה לוקח את השלטון. הדבר הקרוב, אבל אינו זהה, הוא ה"ונהפוך הוא" של מגלת אסתר – שהגורל, ההשגחה, הופכת את כל המצב. אלה שני ממדים של מלכות. מהפכה מודעת, שמישהו עושה הפיכה, היא היסוד של המלכות. אבל שינוי כל הסנריו היינו המלכות שבמלכות, ההשגחה הפרטית עצמה.

ארבעת מובני המהפכה בתוך המהפכה השלישית

אם כן, כעת אמרנו משהו על "הפוך בה והפוך בה" – ארבע מדרגות של מהפכה – ובכל אחת מארבע המהפכות כל ארבעת המובנים הללו של היפוך קיימים. לדוגמה, בלימוד תורה לנשים:

יש סברא בתורה לא ללמד נשים תורה, תפיסה שהיתה ליהודים צדיקים אלפי שנים – לא ללמד תורה לנשים כמו שמלמדים בנים. כעת אומרים "איפכא מסתברא", משהו השתנה במח – הראש השתנה, למה לא ללמד נשים תורה? בנות הן לא חכמות כמו בנים? אני מכיר בנות חכמות יותר מבנים! הן לא רגישות כמו בנים? הן יותר! יש סבה לא ללמד אותן תורה? מה פתאום?! איפכא מסתברא.

אולי אתה מפחד ללמד נשים תורה – מפחד שהן תהיינה יותר מהגברים. אז אתה צריך לעשות מהפכה בלב, להתגבר על בעיות רגשיות.

אולי יש שכבה שולטת של רבנים, אוטוריטה רבנית, שמתנגדת למהפכה הזאת. אולי יש עדיין מוסד שפוסק אך ורק לפי הרמב"ם, אז כשפותחים כולל יכניסו אותך לכלא. אתה צריך להתגבר על הממשלה הרבנית הזו, לעשות מהפכה. כשהבעל שם טוב בא עם רעיונות חדשים, היתה אופוזיציה, היתה התנגדות – הלכו מכות לדאבוננו, לא הלך פשוט. הרבי אמר[עה] שתמיד יש "מלחמתה של תורה", אבל צריך להיות בדרכי נעם – עדיין, הקו השולט צריך להשתנות.

ה"ונהפוך הוא" הוא החותמת של ההשגחה – המהפכה היא כי ה' רוצה, לא כי אנחנו רוצים. השורה התחתונה של המהפכה היא שה' הופך את הגורל, כמו נס פורים – נס מלובש בדרכי הטבע, אבל הכל מנוהל על ידי ה', כל הסנריו הוא על ידי ה'. בסוף רואים שה' עשה הכל והפך את הכל לטוב. זו החתימה הסופית של הקב"ה, שהמהפכה הזו היא בהתאם לרצונו ושבא הזמן (כמו עצם בריאת העולם, כחקירה הידועה, שמופיעה גם בתחלת עץ חיים – מדוע, אם מציאות העולם היא דבר טוב ורצוי, ה' לא ברא את העולם קודם?! אין לך מהפכה, על פי רצון השי"ת, כמו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ"). לכל מהפכה יש זמן – "את הכל עשה יפה בעתו"[עו]. התורה היא טוב – דברנו על טוב – והטוב הזה מתגלה בזמן הנכון. אנחנו חושבים שהגיע הזמן לגלות את התורה, כולל העומק הגדול של התורה, האבוקה, האור הגדול ואש-הקדש של התורה – לכל העולם – והגילוי יחזיר את כל הנשמות לשרשן, ויאפשר למשיח (ה"יוצא דופן"[עז], ה"איפכא מסתברא" בעצם) להופיע.

הרבי עודד כל הזמן הפיכה – הוא עודד את השירה בתנועה של הפיכה. בלוח "היום יום"[עח] כתוב בשם הרבי הקודם שעבודתנו אינה להפוך את העולם, והרבי אמר בדיוק הפוך – "קער א וועלט היינט"[עט].

[למו וורצמן ולדוד לוין:] משיח הוא הנשמה של משה רבינו בגוף של דוד המלך[פ].

הרבי לא התעייף. הוא אמר – אני בגיל שבעים, בגיל שמונים, בגיל תשעים, ואיני מתעייף. תלמדו ממני. אם אתה סרג'נט ועדיין לא נהיית גנרל – תמשיך להיות סרג'נט, אבל אל תתעייף מהצבא.

שנתראה בארץ ישראל עם משיח בקרוב מאד.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• גאולת פורים נוגעת לעצם וגאולת פסח היא שלמות הגילויים.
• בין פורים לפסח צריך להעלות את אחשורוש ופרעה לשרשם – "מלך שאחרית וראשית שלו" (העצם) ו"אתפריעו כל נהורין" (שלמות הגילויים) – ובכך להפוך את שרש התאוה (אחשורוש) ל"תאות צדיקים" ואת שרש הגאוה (פרעה) לגאוה יהודית.
• "מסמך גאולה לגאולה" היינו סגירת מעגל – נעיצת סוף השנה בתחלתה.
• "הפוך בה והפוך בה" – בלימוד התורה אף פעם לא מבינים בפעם הראשונה.
• מצוות יש לקיים בקבלת עול ("אתכפיא") ותורה יש ללמוד בשעשוע ("אתהפכא").
• על ידי "הפוך בה והפוך בה" בתורה מגיעים ל'שלישי הנמנע' – סוד תורתו של משיח.
• מהפכה מתחילה מ"איפכא מסתברא" במוחין, ממשיכה ב"אתהפכא" בלב וחותמת במהפכה מול מתנגדי השינוי – עד שה' 'חותם' על הענין ומקיים "ונהפוך הוא" במציאות.