1

בע"ה

סוד ה' ליראיו – שער יט "הנפש וגלוייה"

י"ג שבט תשמ"ה – ירושלים

פרקים ב-ג

סוד הקוביה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א.     ארבע מדרגות הנפש – מבנה ורמזים

ארבע מדרגות הנפש – "הנסתרת והנגלת"

למדנו[ב] שיש ארבע מדרגות: נפש-פרצוף-צלם-דמות. כנגד ארבע אותיות שם הוי':

פרק ב

״הַנִּסְתָּרוֹת לַהוי׳ אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ״. ״הַנִּסְתָּרוֹת״ הֵם ב׳ אוֹתִיּוֹת יה שֶׁבְּשֵׁם הוי׳ ב״ה — בְּחִינַת ״אוֹר הַמֵּאִיר לְעַצְמוֹ״ [ולכן גם כאן הנפש והפרצוף עדיין בבחינת "הנסתרת להוי' אלהינו"[ג]. הם לא מתגלים למטה בגוף, כמו שלמדנו בפעם הקודמת]. ״וְהַנִּגְלוֹת״ — וה נִגְלוֹת — הֵם ב׳ אוֹתִיּוֹת וה שֶׁבַּשֵּׁם — בְּחִינַת ״אוֹר הַמֵּאִיר לְזוּלָתוֹ״ [כאן הזולת הוא הגוף].

כֵּן בְּסוֹד הַנֶּפֶשׁ וְגִלּוּייֶהָ, עַצְמוּת הַנֶּפֶשׁ וּפַרְצוּף כֹּחוֹתֶיהָ הָעַצְמִיִּים הֵם בִּבְחִינַת ״הַנִּסְתָּרוֹת״, לְגַבֵּי הַגּוּף, וְהֵם ״לַהוי׳ אֱלֹקֵינוּ״ — כַּנּוֹדָע שֶׁהַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית בְּיִשְׂרָאֵל הִיא ״חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל מַמָּשׁ״ [לא רק שהנפש וגם הפרצוף הם נסתר, הם ממש "להוי' אלהינו", חלק מ"הוי' אלהינו", חלק מהקב"ה]. הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הֵם בִּבְחִינַת ״וְהַנִּגְלוֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ״. עָלֵינוּ לְתַקְּנָם עַל יְדֵי קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת — ״לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת״.

זהו המשך הפסוק "והנגלת לנו ולבנינו", כתוב בסוף "לעשות את כל דברי התורה הזאת", שעל ידי שעושים את כל דברי התורה הזאת מתקנים את הצלם ואת הדמות.

מה למדנו בפעם הקודמת?

הַ־ו הוּא גִּלּוּי הַ־י דַּוְקָא [כמו שהוא הסביר, שהצלם נמשך מעצם הנפש, לא מפרצוף כחותיה העצמיים], כַּנּוֹדָע בְּסוֹד צִיּוּר הַ־ו שֶׁבְּרֹאשׁוֹ י, שֶׁמִּמֶּנּוּ [מה-י] נִמְשָׁךְ.

הדבר הזה מתברר מציור ה-ו. ה-ו בציורה לא דומה לאות ה, אלא לאות י, יש לה י בראשה, ה-י שבשם, והיא נמשכת ממנה, המשכה פרטית מתוך ה-י. לכן כתוב שבזמן הזה ה-ו לא ממשיכה את כל עצם ה-י. לעתיד לבוא כתוב "ביום ההוא יהיה הוי' אחד ושמו אחד"[ד], כתוב שה-ו תהיה כמו ה-י, כלומר שבאמת לא יהיה שינוי, רק שה-ו תמשיך את גילוי כל עצם ה-י, ואז יהיה בבחינת "יהיה", י-ה-י-ה.

רק שעכשיו ה-ו ממשיכה רק הארה מה-י, מה ששייך לגוף הזה, כמו שלמדנו בסוד הצלם – רק מה ששייך לתפקיד ולשליחות של גוף זה נמשך על ידי ה-ו. אבל היא מתחילה מ-י. באמת יש גם ו קטנה בתוך ה-ה. הרי אמרנו שבציור ה-ו נמשכת מ-י, לא מ-ה, אבל כתוב, וגם כך צריך לכוון מי שכותב סת"ם שמקדש את השם – צריך לכוון גם שה-ו נמשכת מה-ו הקטנה שבתוך ה עילאה. ה עילאה היא אמא ו-ו היא העיבור של ז"א בתוכה. יש בה גם "פסיעה לבר", הרגל השמאלית הקטנה. לפעמים היא י ולפעמים ו, אבל ב-ה עילאה היא ו קטנה עם "פסיעה לבר", עם קו מאד-מאד דק שיוצא לבר, שמרמז להתכללות הנוקבא בתוך ז"א, שניהם בעיבור יחד בתוך אמא.

להפך, זה מה שהסברנו בסוף השיעור הקודם, שבעצם ו נמשכת קודם דרך אמא, היא באמת מתעברת בתוך אמא לפני שהיא נולדת. אבל עצמות הנפש היא עצם טיפת האב שנמשך לגוף הזה. רק שגם הוא מתעבר בתוך אמא לפני שהוא נולד.

לכן יש גם ו קטנה בתוך ה-ה. אבל באמת ה-ו נמשכת, כמו שהסברנו, והשורש שלה הוא מ-י דווקא, לא מ-ה, והיא מתעברת בתוך ה-ה. משם היא מקבלת את ה בירורי הכחות שאחר כך תגלה בתוך הגוף, כמו שדיברנו בסוף הפעם הקודמת. את גילוי הכחות המורכבים בגוף הוא לוקח מפרצוף הכחות העצמיים. זה בסוד העיבור, אבל הוא-הוא המשכת ה-י, ומה שהוא ממשיך הוא מצמצם.

עוד פעם, כתוב שבזמן הזה ה-ו היא צמצום שמתחיל מה-י, אבל היא ממשיכה ומצמצמת אותה. לעתיד לבוא תתגלה ה-י כולה, ועל כך כתוב "האלהים עשה את האדם ישר"[ה], כמו שלמדנו בסוף השיעור הקודם, שה' רצה שעל ידי הצלם – עצם הנפש יתגלה.

אם עצם הנפש היה מתגלה בגדר אור ישר על ידי הצלם, אז זה כמו לעתיד לבוא, זה נקרא "האלהים עשה את האדם ישר" שלמדנו, רק ש"המה בקשו חִשבונת רבים", ולכן עכשיו זה רק על ידי אור חוזר של תשובה אמתית, שאפשר לגלות את השורש, את העצם.

י"ה – "מה שמו ומה שם בנו"

הַ־י נִקְרָא ״אָב״ וְהַ־ו נִקְרָא ״בֵּן״, בְּסוֹד הַפָּסוּק ״מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ״.

כלומר, זו אותה מהות – מה מלשון מהות – רק שקודם המהות היא אצל האב, "מה שמו"[ו], ואחר כך נמשך אותו מ"ה לבן,"ומה שם בנו". כתוב שכח מה הוא באב ואילו הגילוי של מ"ה הוא בבן. לכן האב הוא חכמה, כח מה[ז]. הם כח ופועל – הכח של מ"ה נקרא "מה שמו", ו שבשם, והפועל של מ"ה הוא בבן, "מה שמו מה שם בנו".

[שם ה' ישתנה בעתיד?] לא, אז באמת הוא לא ישתנה, כתוב "אני הוי' לא שניתי"[ח], אבל ה-ו תגלה את כל ה-י, ה-ו תהיה כמו ה-י, לא כמו עכשיו, שהוא רק מגלה הארה. קודם זה בהעלם, נקודה, ואחר כך נמשך למטה בגוף. ה-ו היא מה שנמשך בהתגלות, "והנגלת לנו ולבנינו". השאלה אם מה שנמשך הוא כל העצם או רק הארה לצורך גוף זה. עכשיו באמת זה מתחיל מה-י, אבל מה שנמשך הוא רק הארה לצורך הגוף הזה והחיים האלה, כמו שלמדנו בפעם הקודמת. לעתיד לבוא כל העצם יתגלה. שם ה' יהיה כמו יהיה "יהיה הוי'", שם ה' יהיה בעוצמה כמו פעמיים יה-יה.

טוב וטובה – אהו"ה ואהו"י

אם כן, זה היה המשך של הרעיון שלמדנו בפעם הקודמת, שיש ארבע מדרגות נפש-פרצוף-צלם-דמות. רק שכאן בפרק ב' הסברנו איך הן בדרך כלל כנגד אותיות שם הוי'. בפרק א' הסברנו את הענין, בפעם הקודמת, איך שהוא כתוב אצל רבי אייזיק מהומיל, ארבע מדרגות אלו וכאן איך בפשטות הן מקבילות לשם הוי', שיש "הנסתרת" ויש "והנגלת".

עכשיו בפרק ג' נתחיל להסתכל ברמזים שיוצאים מזה. נקח את ארבע המלים שמופיעות במאמר מצה וכוסות של רבי אייזיק מהומיל, ארבע מדרגות בדרך כלל, להן הוא קורא נפש-פרצוף-צלם-דמות:

פרק ג

הַמִּסְפָּר הַמְּמֻצָּע שֶׁל אַרְבַּע הַמַּדְרֵגוֹת: נֶפֶשׁ, פַּרְצוּף, צֶלֶם, דְּמוּת [בגימטריא] עוֹלֶה טוֹב פְּעָמִים טוֹבָה.

המספר הממוצע, לא כל הגימטריא. הערך הממוצע, מה שנקרא 'הצד השוה שבהם', אם נחבר נפש פרצוף צלם דמות. ונחלק בארבע, זה נקרא ממוצע, יהיה הערך הממוצע של ארבעתן טוב פעמים טובה. מה המשמעות של טוב פעמים טובה?

בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים טוֹב הוּא שֵׁם אהוה ["את השמים ואת הארץ"[ט] נקרא שם הטוב[י]] וְטוֹבָה שֵׁם אהוי — ה חֲסָדִים [שבדעת, כפול אהוי] וְ־ה גְּבוּרוֹת שֶׁבַּדַּעַת,

כתוב בקבלה[יא] ש-אהוה העולה טוב הוא ה חסדים. כתוב ששני שמות אלו הם בדעת – ה חסדים ו-ה גבורות שבדעת. ההתקשרות והחיבור של טוב פעמים טובה היא כמו "והאדם ידע את חוה אשתו"[יב]. כלומר, בתוך הדעת יש יחוד של ה חסדים של הזכר ו-ה גבורות של הנקבה. זה טוב פעמים טובה.

טוב טובה יחד עולים טל, כמו הוי' אחד. כתוב שיש שלשה דברים שעולים 39,: הוי'-אחד, אהיה-חי, וטוב-טובה. בהכאה, כלומר 17 פעמים 22, יוצא המספר הזה.

פְּנִימִיּוּת הַיִּחוּד שֶׁבֵּין כְּלָלוּת עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה [היחוד שבדעת, טוב פעמים טובה, זהו היחוד הפנימי שבתוכה]— עֲשֶׂרֶת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ,

עוד פעם, דוקא בדעת יש המושג הזה, ה חסדים ו-ה גבורות. ה חסדים ו-ה גבורות הם 10 ביחד. כתוב שבספירת הדעת כל החסדים וכל הגבורות הם שמות הוי', כל אחד בפני עצמו, חוץ מזה ש-ה חסדים נקראים אהוה, ו-ה גבורות נקראות אהוי. כתוב[יג], כוונה כללית בכתבי האריז"ל, שאלו שתי העיניים, כל עין היא ה פעמים שם הוי'. עין ימין היא ה חסדים שמתפשטים ומאירים מהדעת, ועין שמאל היא ה גבורות. אלו ואלו הם גם שמות הוי'. זאת אומרת, הכל שמות הוי' בדעת. אחר כך כשהם מתפשטים לקצוות, שזה צמצום הגוף, כמו מעשה בראשית, החסד הוא אל והגבורה היא אלהים. זו רק התפשטות הדעת, אבל הדעת במקומה כולה שמות הוי'.

שוב, כתוב[יד] בכתבי האר"י שכל עשר הספירות בפנימיותן הן שמות הוי', ואילו השמות אל, אלהים וכו'[טו] הם הכלים. גם בחב"ד יש שמות – חכמה היא יה, בינה היא שם הוי' בניקוד אלהים וכתר הוא אהיה וכו'. כתוב שכל זה הוא מצד הכלים בלבד, מה שאין כן מצד האורות הכל שמות הוי', רק שבכל ספירה יש ניקוד אחר. אם תסתכלו, כמו בכוונות של עשר האזכרות שב"אשרי" – בפעם הראשונה כתוב שם הוי' בקמץ, מה שנקרא הוי' קמוצה, שהוא בכתר. אחר כך הוי' פתוחה בחכמה, הוי' צרויה, עם צירי, בבינה, וכן הלאה לפי הסדר.

אם כן, האורות של כל הספירות הם שמות הוי'. זה שבדעת יש 10 פעמים שם הוי', הכוונה היא שהדעת כוללת את כל "עשר ספירות בלימה".

הרי אחד מהדברים הפשוטים שכתובים בספר יצירה, בפעם הקודמת דיברנו על עשרה עומקים שכנגד עשר, אבל יש עוד דבר פשוט: כתוב שעשר הוא מנין האצבעות, חמש כנגד חמש. זה גם כתוב בספר יצירה[טז]. מהם חמש כנגד חמש? חמשה חסדים וחמש גבורות. איך באמת מחלקים את הספירות בין חמשה חסדים וחמש גבורות? יש לפעמים בכתבי האר"י שכתוב שיחסית ה הספירות העליונות הן חסד ו-ה הספירות התחתונות הן גבורה. כך מובא גם ברמ"ק[יז], אבל זו הדעה השניה. עוד פעם, גם בכתבי האריז"ל יש לפעמים שמחלקים את הספירות ל-ה עליונות, מכתר עד גבורה, ול-ה תחתונות. מה המיוחד ב-ה ספירות אלה, מכתר עד גבורה? שכולן נקראות חסד ביחס לספירות שמתפארת עד מלכות. המיוחד בכתבי האר"י ז"ל שכולן עדיין מכוסות – יש מושג של "חסדים מכוסים" שלמדנו פעם. עד גבורה ועד אפילו עד השליש העליון של התפארת הכל מכוסה. מכוסה הכוונה בלי הרגשת עצמו, בטול בקיצור. כל דבר שהוא בלי הרגשת עצמו הוא בבחינת חסד. ככל שהוא יותר בלי הרגשת עצמו הוא יותר מתפשט. ברגע שהוא מתחיל להרגיש את עצמו, הוא מתכווץ ומצטמצם.

לפי זה, מהתפארת ולמטה אלו כמו ה גבורות, בגלל שאלו כבר ספירות שיש בהן התגלות לעצמו, אז הן יותר מצומצמות. הישות מצמצמת. עוד פעם, לפעמים מחלקים את הספירות ל-ה ו-ה. בדרך כלל מחלקים לשלש ושבע – ג ראשונות ו-ז תחתונות.

ב.     חלוקת הספירות לחמש וחמש

דעת – מפתח למדות ופנימיות הכל

עכשיו אנחנו רוצים להסביר לגבי הדעת, שגם כוללת וגם באמת עומדת בין ה-ג ל-ז, זה מענין, ובכך מקשרת את שתי הדעות יחד. הדעת עומדת בין השלש לבין השבע. מקום הדעת הוא שלש למעלה ושבע למטה, ובכל זאת היא כוללת את כל העשר בגילוי, אפילו יותר מהכתר. הכתר כולל הכל בבחינת מקיף, מלמעלה בלבד.

החכמה כוללת הכל בבחינת נקודה פנימית, נקודה אחת שהיא פנימיות הכל. כמו שהחסד מתלוה לכל המדות, כך החכמה מתלוה לכל הספירות בכלל, אבל בתור נקודה. אבל זה שיש כבר התחלקות לעשר בחינות, שהיא פנימיות כל מערכת הספירות, גם מה שלמעלה ממנה וגם מה שלמטה ממנה – זה בדעת.

לגבי הלב כתוב שהדעת היא "מפתחא דכליל שית"[יח]. זו הגימטריא שלמדנו הרבה פעמים שדעת שוה ו פעמים דעה, כמו שאצל הרמב"ם יש הלכות דעות, שהמלה דעת כוללת שש דעות. זה נקרא "מפתחא דכליל שית" – מפתח שכולל שש. על כך כתוב הפסוק במשלי "ובדעת חדרים ימלאו"[יט]. הדעת היא כמו מפתח חלק שפותח ששה חדרים. החדרים הם חדרי הלב, הרגש. חדר ראשי תיבות חסד-דין-רחמים, כלומר מדות הלב, כך כתוב בקבלה. אם כן, הדעת פותחת את כל ששת חדרי הלב, אבל יש משהו הרבה יותר חשוב, והוא שהדעת כוללת ה חסדים ו-ה גבורות. באמת כולם שמות הוי', כלומר, היא כוללת את ההתחלקות הפנימית של כל הספירות, וזו כבר התכללות בפועל, הן כבר נמצאות, יש כבר ה חסדים ו-ה גבורות, לא כמו חכמה שהן רק נקודה אחת, לא כמו הכתר שכולל רק בבחינת אור מקיף את הכל. יש כבר התחלקות של ה חסדים ו-ה גבורות בתוך הדעת.

אם כן, הדעת היא פנימיות הכל. כתוב "גם בלא דעת נפש לא טוב"[כ], יש פסוק בקהלת. מכאן לומדים שבלי דעת אין שום טוב. זהו אחד מהרמזים שטוב שייך לדעת, שם הטוב. אולי זה הפסוק העיקרי שכתוב בחסידות[כא], שהטוב הוא רק כאשר יש דעת. כתוב "גם בלא דעת נפש", אנחנו מדברים כאן על הנפש וגילויה, "בלא דעת נפש לא טוב". כמו "לא טוב היות האדם לבדו"[כב].

כשלמדנו על "הרע כסא לטוב"[כג] דיברנו על הפסוק הזה? הדעת מחברת את אדם וחוה, "והאדם ידע את חוה"[כד]. "בלא דעת נפש לא טוב" הוא בדיוק הפסוק שכתוב בבראשית "לא טוב היות האדם לבדו", "גם בלא דעת נפש לא טוב". אבל הדעת כוולת את כל הנפש, יש בה כבר את התחלקות כל כחות הנפש. עוד פעם, ה חסדים ו-ה גבורות, אז או ש-ה החסדים הם ה עליונות, ה ראשונות, ו-ה הגבורות הן ה תחתונות. מה החלוקה בין זה לזה? אם הם מכוסים או מגולים. כלומר, האם יש הרגשת היש או שאין הרגשת היש. יחסית, ב-ה עליונות אין הרגשת היש, יחסית, וב-ה תחתונות יש הרגשת היש. זו חלוקה אחת.

את החלוקה הזאת באמת מביא הרמ"ק, אבל לא את ההסבר. אין אצלו את המושג הזה, מכוסה עד גבורה, זהו מושג של האריז"ל. לחלק כך פשוט, ל-ה ו-ה, זה משהו כביכול טכני, אבל אין לכך שום הסבר לפי הרמ"ק, ולכן הוא דוחה את הפירוש הזה. אבל לפי כתבי האריז"ל הפירוש הזה קיים ועומד, בגלל שעד הגבורה הכל מכוסה, זה חידוש של האריז"ל, ומהתפארת ולמטה – תפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות – הכל מתגלה. בתפארת עצמה שליש עליון נחשב למעלה, אבל שני שליש הם העיקר, התפארת נקראת גלויה על שם שני השלישים התחתונים. באמת יש בתפארת שלשה שלישים, אחד מכוסה ושני שליש מגולים.

חלוקת הספירות לחמש מול חמש

בכלל, לא יודע אם דיברנו על זה פעם, זהו אחד מהיסודות, שחמש הספירות הראשונות וחמש הספירות השניות מקבילות בדיוק. איך? כתר הוא קוצו של י; חכמה – י; בינה – ה; חסד – ו; גבורה – ה תתאה. עוד פעם, רק חמש הספירות הראשונות, עד גבורה, הן כנגד י-ה-ו-ה עם קוצו של י. בנין הזכר מהחסד, "זכר חסדו"[כה], ובנין הנוקבא, המלכות, ה תתאה שבשם, הוא מן הגבורות.

לכן גם חסד וגבורה הם עצמם שני חלקי הדעת, כמו בכוונת בתי התפלין, ש-וה הם החסד והגבורה. עוד פעם, בכוונת התפילין י-ה-ו-ה הם חכמה-בינה-חסד-גבורה, רק שבתפלין החסד והגבורה הם חלק מ-ד הפרשיות של תפלין: "קדש"[כו] חכמה, י; "והיה כי יביאך"[כז] בבינה, ה; "שמע"[כח] "ואהבת"[כט] חסד, ו; "והיה אם שמוע"[ל] יראה-גבורה, ה תתאה; הכתר הוא הכליל, הכולל, שהוא קוצו של י.

אחר כך מתפארת עד מלכות גם בדיוק אותו דבר. התפארת היא לשון לשון כתר, "כליל תפארת"[לא]. תפארת היא בחינת קוצו של י, כמו בברכה שאומרים על התפלין, "עוטר ישראל בתפארה"[לב], "פארך חבוש עליך"[לג], הפאר-התפארת הוא הכתר. זה חז"ל מפורש[לד]. אם כן, כתר מקביל לתפארת. נצח והוד הם הפנימיות של חכמה ובינה, כנגד י-ה.

לפי האריז"ל בכל פרצוף עליון שמתלבש בפרצוף תחתון – הנצח והוד של העליון מתלבשים בתוך החכמה והבינה של התחתון. כלומר, הנצח והוד שנקראים "כליות יועצות"[לה] הם מקור החכמה. שתי הכליות שיועצות, נצח והוד, הם מקור החכמה והבינה. אחר כך יסוד ומלכות הם זכר ונקבה, כנגד ו-ה.

שוב, כתוב בפירוש בכתבי האריז"ל[לו] שנצח-הוד-יסוד-מלכות הם י-ה-ו-ה והתפארת היא קוצו של י. איפה זה כתוב בכתבי האריז"ל? לדוגמה לגבי בנין הנוקבא. איך הוא סוד בנין הנוקבא? שהכתר של הנוקבא הוא מהתפארת של ז"א, החכמה של הנוקבא היא מהנצח, הבינה מההוד, והגוף, כל מה שמתפשט בו, הוא מהיסוד, והעטרה שלה כלומר המלכות שבה היא מעטרת היסוד של ז"א, שהיא המלכות של ז"א.

עוד פעם, כמו בבנין הנוקבא, כל פרצוף הנוקבא, שהוא כתר-חכמה-בינה-גוף-מלכות, נבנה כולו מתפארת-הוד-יסוד-מלכות של ז"א. כלומר שתפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות מקבילים בדיוק לכתר-חכמה-בינה-מדות-מלכות. כתר-חכמה-בינה-מדות-מלכות הם גם כתר-חכמה-בינה-חסד-גבורה:

בכתבי האריז"ל יוצא, ודוקא בכתבי האריז"ל, שיש הקבלה אמתית-מוחלטת בין ה ראשונות לבין ה תחתונות. זה דבר מאד-מאד חשוב, שלא לומדים אותו כל כך, אפילו המקובלים לא לומדים אותו כל כך פשוט, אבל הוא דבר מאד חשוב.

מה זה בא לתרץ? את מה שכתוב ברמ"ק, בפרד"ס. איך מחלקים את הספירות לחמש וחמש? השיטה הראשונה אומרת שאתה פשוט מחלק בין ה ראשונות ל-ה תחתונות, אבל על פי הקבלה הראשונה זה לא משמעותי כל כך. למה שאלו יהיו חסד ואלו גבורה? כמו שנסביר יש עוד שיטה בזה לגבי חסד וגבורה. אם תכתוב אותם זה מול זה: כתר יהיה מול תפארת, חכמה מול נצח, בינה מול הוד, כמו שכתוב "בינה עד הוד אתפשטת"[לז], חסד מול יסוד, וגבורה מול מלכות, זה הכל. לפי האריז"ל, המלכות, בנין פרצוף נוקבא, נבנית מול ז"א, וכל הפרצוף שלה נבנה מהתפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות של ז"א, משם היא יוצאת. אם כן, זו דרך אחת איך להבין את החלוקה לחמש-חמש, והיא באמת הדרך הפנימית, אם מתבוננים בזה כמו שצריך. לפי זה, חמשה החסדים הם ה הראשונות וחמש הגבורות הן ה התחתונות. שוב, ממש מאד-מאד חשוב להבין את ההקבלה.

איפה רואים במציאות דבר כזה, שאינו בדיוק החלוקה הזאת, אבל רואים בכלל שיש בו חלוקה של חמש מול חמש? חוץ מהידיים, איפה עוד בתורה? הדבר הכי חשוב בתורה – עשרת הדברות, הם חמש מול חמש. שני לוחות הברית ויש בהם חמשה דברות מכאן וחמשה דברות מכאן, כמו האצבעות.

רק שאם נחלק כך, זו שאלה אחרת. לגבי עשרת הדברות לא כל כך פשוט שהחלוקה היא כמו החלוקה הזאת שאמרנו, אבל חייבת להיות חלוקת ה מול ה. הרי בדרך כלל עולם התיקון מתחלק לשלשה קוים, ימין-שמאל-אמצע, אז איך באמת אפשר לחלק את הספירות ל-הה? דרך אחת היא כמו שעכשיו הסברנו, חלוקה ל"הוי' הוי'", פעמיים שם הוי', שבכל שם הוי' יש קוץ ו-י-ה-ו-ה. שם הוי' של החסדים הוא פשוט מכתר עד גבורה, הגבורה היא המלכות של החסדים לפי זה, ושם הוי' של הגבורות הוא מתפארת עד מלכות, לפי הסדר.

שני שליש גלוי ושליש נעלם בתפארת

מה עוד הרווחנו מזה? עוד סוד גדול בכתבי האריז"ל: למה באמת כל כך מודגש בכתבי האריז"ל שהתפארת מתחלקת לשלשה שלישים? הרי כל ספירה מתחלקת ל-ג שלישים, אבל באופן מיוחד החלוקה חשובה לגבי התפארת יותר מכל שאר הספירות. למה? בגלל שרק בתפארת השליש העליון הוא אחר משני השלישים שלמטה ממנו, באופן מוחלט.

עוד פעם, יש מושג בכל כתבי האריז"ל[לח] שהספירות מתחלקות לשלשה שלישים, שנקראים פרקים, כמו שביד יש שלשה פרקים. כל אבר מתחלק לשלשה פרקים. זה כלל בכתבי האריז"ל. אבל ההתחלקות לשלשה שלישים היא באופן מיוחד חשובה לגבי התפארת, יותר מכולם, בגלל שרק בתפארת יש חלוקה של כדכד – "ושמתי כדכד שמשתיך"[לט] כתוב[מ] – דהיינו חלוקת כד-כד, שכל חסד מתחלק ל-ג פעמים כד (חסד עולה בגימטריא עב, המתחלק ל-ג פעמים כד). בתפארת יש רק כד אחד נעלם ו"כדכד" גלוי. זה נקרא שני שליש גלוי ושליש אחד נעלם.

שלישי התפארת כנגד ג' הרישין

מה זה לעניננו? אנחנו מכירים ושמים לב, כמו שעכשיו שמנו לב, שרק התפארת היא כנגד הכתר. מה יוצא מזה? כמו כל היסוד הכי חשוב אצלנו, שבכתר יש ג' רישין, שלש מדרגות בכתר, כאשר המדרגה הגבוהה היא רישא דלא אתידע. כלומר, המדרגה העליונה מכוסה בתכלית ההתכסות והצניעות, מה שנקרא "צניעותא", ורק שני השלישים כביכול של הכתר הם שמתגלים, שאלו תענוג ורצון. כך בדיוק אותו דבר בתפארת, ששליש עליון שלה מכוסה, כלומר בבחינת צניעותא, כמו רדל"א, ושני השלישים שבהתגלות בתפארת הם כמו תענוג ורצון.

תענוג ורצון מתלבשים זה בזה. יש שליש שהוא מכוסה, שהוא כנגד רדל"א, ועוד שני שלישים מגולים כנגד תענוג ורצון. זה נקרא "דא לגו מן דא"[מא], זו לשון הזהר, שאחד בתוך השני והם החלק הגלוי, ו"דא לעילא מן דא" הוא האחד למעלה משניהם, שהוא נעלם. אם כן, זה דבר מאד-מאד יסודי כדי להבין את מבנה הספירות.

זה דבר מאד חשוב, ממש מהיסודות שרוצים להבין את העשר ספירות. יש הרבה דברים שצריך להבין בעשר ספירות, שאחד מהם הוא מה שאמרנו בפעם הקודמת – עשרה עומקים שהם חמשה ממדים – ויש את הענין של חמש מול חמש. כמובן, יש גם חלוקה לשלשה קוים, תכף נדבר עליה. צריך לראות את הספירות בכמה צורות, לקבל את הרושם האמתי שלהן.

סוד הקוביה בשם הוי' מהגר"א

אם כן, יש מבנה של עשר הכולל חמשה ממדים, כמו שלמדנו, התפשטות לכאן ולכאן. חמשה ממדים כוללים ה ו-ה, זאת אומרת ה קצוות ו-ה קצוות, עשרה קצוות שבעשרה עומקים. כבר דיברנו על כך אבל היות וזה מענין אותך נבין את זה יותר עמוק. נחזור לענין של חמשה ממדים ונראה איך שהוא קשור עם אברהם אבינו.

בכלל, זה שיש חמשה ממדים, איפה הוא מרומז? הרמז החשוב הוא "בהבראם"[מב], "בה' בראם"[מג], שה' ברא את העולם ב-ה. "בה בראם" נדרש מ-ה של אברהם – "בהבראם" אותיות "באברהם"[מד] – רק שאותה ה לפני שניתנה לאברהם היא קטנה, כלומר היא בכח, כך מסבירים זאת, עד מצות ברית מילה שאז היא נתגלתה בשלמותה. אבל ה-ה היא ה ממדים.

יש חידוש של הגר"א בסוד שם הוי'. צריך עכשיו להחזיק ראש וגם כדאי לרשום את זה, אחרת לא תבינו.  המספר 26 של שם הוי' יוצא מגשם מורכב, כמו קוביה. אם יש קוביה בשלשה ממדים, יש לה 8 נקודות, 12 קוים ו-6 שטחים, יחד 26. זה אחד מסודות שם הוי' שכתוב אצל הגר"א[מה].

עוד פעם, זה דבר פשוט. בכל גוף מורכב, כלומר קוביה, בעל גוף בשלשה ממדים, יש שמונה נקודות. נקודה נקראת ממד אפס. שמונה נקודות ושנים עשר קוים. שנים עשר הקוים נקראים בספר יצירה י"ב גבולי אלכסון[מו]. הגר"א מביא זאת בסוף ספר יצירה באחת מההוספות. י"ב הקוים נקראים י"ב גבולי אלכסון ויש שמונה נקודות וששה שטחים, שהם ו"ק עצמם. יש ששה שטחים שהם ו"ק, י"ב קוים שהם הגבולי אלכסון, וגם שמונה נקודות.

[מה זה אומר שמונה נקודות?] הוי' במספר קטן מספרי. רק ה-12 וה-6 הם חי. אחד מסודות שם הוי' נקרא אחורי המלה חי. חי באחוריים נכתב ח-חי, קודם רק ח ואחר כך חי, וביחד הם 26. לפי סוד זה, קודם יש ח נקודות ומה-ח נקודות ישנן עוד חי מרכיבים, ו ו-יב, שהיחס ביניהם הוא "שלם וחצי", שנים עשר קוים וששה שטחים, וביחד עולה הכל כו. עד כאן חידוש של הגר"א.

השאלה שלי, קודם כל, אם תאמר את זה למתמטיקאי או כל אחד פשוט, הוא יקשה מיד קושיה. מה הקושיה הפשוטה? [שאלת מה הקשר?] לא, הוא לא מנסה להבין מה קשור, מענינת אותו רק מציאות. הקושיה היא שהגר"א לכאורה שכח משהו. מה הוא שכח? את הנפח עצמו. [נקודה היא בעלת ממד אחד?] לא, יש לה אפס ממדים, ממד אחד הוא הקוים, ושני ממדים הם השטחים. אבל יש גם כן קוביה, שהיא עצמה גוף בעל שלשה ממדים. אז יש עוד ממד. זה לא סותר, אבל צריך להבין שיש עוד דבר אחד שהוא הנפח עצמו. כמו הוי' אחד. אם נוסיף את ה-1 הזה יהיה סך הכל זך, כמו בכוונה של שבת, ששבת שוה זך פעמים הוי'. עוד פעם, באמת המתמטיקאי לא יאמר שיש 26 מרכיבים, הוא יאמר שיש 27, זה מאד חשוב. תכף נסביר למה חשוב שיש 27.

חישוב סכום המרכיבים בכל ממד

עכשיו, אני שואל קודם כל, לפני שנוסיף עוד ממדים, שהרבה יותר קשה לצייר זאת, נתחיל עם פחות. אם יש לי בדיוק אותו דבר בשני ממדים, שני ממדים הם פשוט ריבוע. כמה נקודות יש בו? ארבע. כמה קוים יש? ארבע. אם אני מסתכל רק על שני הממדים עד הסוף, יש שמונה.

עוד פעם, הגר"א שכותב כאן כולל את כל הממדים חוץ מהאחרון, חוץ מהאחד שבאמצע. אם אני עושה אותו דבר לגבי ריבוע, יהיו שמונה. כמו שיצא לו 26 בשלשה ממדים, אותו הפרינציפ, בשני ממדים השטח הוא הסוף – השטח בשני ממדים הוא כמו הנפח בשלשה, שטח הוא בעל שני ממדים וקוביה בעלת שלשה ממדים. עוד פעם, אם היינו עושים אותו דבר שההגר"א עשה כדי להגיע ל-26 בשלשה ממדים, בשני ממדים יהיו שמונה. גם מספר חשוב, כמו ח-חי. ה-8 כאן הם שורש ה-26.

אם נעשה אותו דבר בממד אחד, כמה יהיו? ממד אחד הוא קו ויש בו שתי נקודות – אם יש לי קו יש לי שתי נקודות. אבל זה בלי הכולל. עוד פעם, אני לא כולל את הקו עצמו. כמו שלא כללתי את הנפח בשלשה ממדים ואת השטח בשני ממדים, כך אני לא כולל את הקו בממד אחד, רק מה שלפניו. לפי שיטת הגר"א הסדרה היא 2-8-26. אבל באמת על פי הגיון לא היה צריך להיות כך. היה צריך להיות 3-9-27. ברגע שאני אומר 3-9-27, אני מיד רואה מה הולך כאן. מהם 3-9-27? חזקות של 3. עוד פעם, אם אני אומר 2-8-26, לא מתגלה לי את הסדר כלל, מה שקורה כאן, אבל ברגע שכוללים הכל, שאז יוצא 3-9-27, ברור שמה שהולך כאן נקרא חזקות של 3 – 3, 3² ו-3³.

לפי זה, אם אני אעשה אותו דבר בארבעה ממדים – ארבעה ממדים פרושו לחבר את הזמן למקום – ואני שואל מתמטיקאי שמתעסק בטופולוגיה: גוף בארבעה ממדים כמה נקודות יש לו? עוד פעם, עכשיו צריך באמת ראש. [80?] 80 נקודות יהיה אחר כך, יהיה באמת מספר כזה, אבל בחמשה ממדים, שסכום המרכיבים בו יחד הוא 80, חוץ מהאחד עצמו, שיחד אתו יש 81 בסך הכל. זה ברור לנו. אבל עכשיו אני רק רוצה לדעת, אם יש לנו קצת שכל להבין איך זה הולך בדיוק, כמה נקודות יש בקוביה של ארבעה ממדים? צריך לחשוב. בקוביה בעלת ארבעה ממדים יש 16 נקודות.

עוד פעם, כמה נקודות היו בממד אחד? 2. כמה נקודות היו בשני ממדים? 4. כמה היו בשלשה ממדים? 8. מה קורה רק לגבי הנקודות? אלו חזקות של 2. עוד פעם, סך כל המרכיבים הוא חזקות של 3, אבל רק של הנקודות, שהן המוצא, הוא חזקות של 2.

עוד פעם, עכשיו נבין מה נקרא בכלל ממד, כדי שנוכל להבין את המושג. בלשון הגר"א הוא קורא לממד 'מרחק', זה הביטוי שלו. אם יש לי אפס ממדים יש לי רק נקודה אחת. מה נקרא להוסיף ממד? לשקף את הנקודה. כל ממד הוא בחינת חן. מה הכוונה? שאותה נקודה עכשיו זזה, יש מקום, ואפשר לשים במקומה עוד נקודה. כעת יש לי עוד נקודה וקו באמצע שמחבר אותן. כך הגעתי מאפס ממדים לממד אחד. זאת אומרת שהנקודה האחת השתקפה כביכול במקום אחר. במקור מתחיל הכל רק מנקודה אחת בלבד, שנקראת אפס ממדים, אבל ברגע שיש ממד אחד, כאילו יש איזה מקום לשים עוד נקודה, שהנקודה הזו מסתכלת בראי ורואה את עצמה בעוד מקום, ואז יש כבר שתי נקודות. ברגע שיש שתי נקודות, יש קו אחד שמחבר אותן. עד כאן הגעתי מאפס ממדים לממד אחד.

אם אני רוצה לעבור מממד אחד לשני ממדים, מה קורה? בדיוק אותו דבר, אותו פרינציפ – יש לי קו אחד וכולו משתקף. קודם היו שתי נקודות, עכשיו יש לי ארבע נקודות ושני קוים, אבל עוד כאן נוספו שני קוים שמחברים את שני הקוים המקוריים, ואז יש כבר ארבעה קוים. זה נקרא שני ממדים. מה קורה כשאני רוצה להוסיף שלשה ממדים? יש לי שטח אחד וכל השטח משתקף. ההשתקפות כולה היא בחינת חן. יש לי כאן שטח וכאן שטח, בכל אחד מהם ארבע נקודות, וכעת נוספו עוד ארבעה קוים לחבר את השטחים. זה ברור.

הנקודות הן תמיד חזקות של 2 בגלל שכל סוד של תוספת ממד נקרא השתקפות של הכל. להוסיף ממד נקרא שהכל משתקף. רק אחרי שהכל משתקף צריך לחבר את החלקים. זה ברור.

מרכיבי קוביית חמשה ממדים – סוד אברהם אבינו

אם אני מוסיף עוד ממד של זמן, תהינה 16 נקודות. אם אני מוסיף ממד חמישי של נפש, טוב ורע, כמה נקודות תהינה? כמה נקודות יש בקוביה של חמשה ממדים? 32, 16 ו-16, זה סוד של רופא שיניים... באמת השיניים הן התגשמות של חמשה ממדים, בגלל שהן 16 נקודות שמשתקפות בעוד 16 נקודות. דני, אתה לא יודע אבל אתה מתעסק במה שנקרא 'ספייס' של חמשה ממדים....

(בכל הקבלה נקרא הדבר פנימיות וחיצוניות, שבכל נקודה יש חיים ומות, טוב ורע, קליפה ופרי. לכן אפילו איינשטיין לא הגיע לזה, אז אתה חושב שיהיה כל כך פשוט? במתמטיקה אפשר שיהיו אין סוף ממדים, אבל רק תופסים את ה'פרינציפ'. עוד פעם, מי שיש לו נפש זכה מיד ראה כך את המציאות. אברהם אבינו ראה את המציאות ב-ה ממדים. לכן הוא קבל ה לשם שלו).

בעולם-שנה-נפש, שלשת ממדי המקום נקראים צ של צלם, כנגד נר"ן. השלשה הולכים יחד – שלשה ממדים של מקום. אחר כך יש ממד אחד של זמן, כנגד חיה, נקרא ל של הצלם, ויש ממד של נפש שנקרא מ סתומה של הצלם – "בצלם אלהים עשה את האדם"[מז]. "בצלם אלהים" בגימטריא אברהם. הצלם כולל את כולם, כל החמשה יחד.

אם כן, לגבי נקודות זה פשוט. עוד פעם, הנקודות עולות מממד לממד בחזקות של 2, אבל סך כל המרכיבים יחד עולה מממד לממד בחזקות של 3. זה גם משהו מאד-מאד עמוק לגבי 2 ו-3.

הכל מתחיל מנקודה אחת, שהיא 1, אבל כשמוסיפים ממדים, רק מספר הנקודות של הקוביה – הקוביה היא כאן הציור המושלם. קוביה בממד אחד היא קו, בשני ממדים היא ריבוע ובשלשה ממדים היא קוביה וכך הלאה. רק בקוביה יש התגלות קצוות. המושג ו"ק, שש קצוות, מתגלה רק כאשר עושים קוביה, וכך באמת מציירים בספר יצירה. בספר יצירה כל המקום הוא כמו נקודה אחת באמצע וקוביה שמתפשטת ממנה עד אין סוף, או עד שתכלול בתוכה את כל היקום. י"ב גבולי אלכסון אלו רק הקוים של שלשה ממדים. כלומר, השבטים הם באמת רק בשלשה ממדים, לכן יש להם רק י"ב.

עליה מארבעה ממדים לחמשה

מכאן אפשר גם להבין למה י"ב אינו כל כך מושלם כמו י. תמיד שואלים: יש לפעמים בתורה 10 ויש לפעמים 12 – 10 ו-12 יחד הם 22 אותיות – אבל מה המעלה של 10 לגבי 12? גם במתמטיקה היום יודעים שבסיס 12 טוב מאד עבור המספרים, בסיס מאד מוצלח. הבסיס השני בהצלחתו, חוץ מ-2 שהוא פשוט. מסתבר שהשימושי במספרים חוץ מ-10 הוא רק 12. כמו שהולכים למכולת וקונים תריסר. תריסר הוא בסיס טוב עבור מספרים. יש כמה שנולדו באמת עם שש ושש אצבעות – אצל בעלי העשר הן חמש מול חמש – תריסר אצבעות. מהם תריסר? ב פעמים ו, כמו בני ערפה, גולית וכו'[מח]. כמו 12 המזלות לדוגמה. למה באמת 12 פחות מתוקן מ-10? בגלל ש-12 הם תפיסה רק של שלשה ממדים. הם פשוט גבולי האלכסון, הקוים, בשלשה ממדים, אבל הם לא יוצאים משלשה ממדים, כמו אדם רגיל שהנשמה שלו בעולמות התחתונים בי"ע ולכן אינו יכול לדמיין ארבעה ממדים.

יוצא מזה שאיינשטיין הוא קצת הארה מנשמה דאצילות, בגלל שבשלשה עולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה, המח לא רואה ארבעה ממדים, הוא רואה רק שלשה ממדים. שלשת הממדים הם כנגד בריאה-יצירה-עשיה, שם הוא מקום השבטים. כתוב[מט] שנשמות השבטים הן מעולמות בי"ע, מראש עולם הבריאה, שנקראים י"ב בקר שהים של שלמה עומד עליהם מלמעלה, המקוה שהוא בנה בבית המקדש. י"ב בקר הם שורשי נשמות השבטים והם בראש עולם הבריאה. עוד פעם, מהם י"ב? י"ב גבולי אלכסון, אבל אלו גבולי אלכסון של שלשה ממדים. מהם 10? כמו שאמרנו, אלו הקצוות של חמשה ממדים. תכף נסביר מהו 10 בחמשה ממדים. אלו לא שטחים, אלא הקוביות של ארבעה ממדים בתוך קוביה של חמשה ממדים.

עוד פעם, תכף אנחנו נבנה קוביה של חמשה ממדים, שבתוכה יש 10 קוביות של ארבעה ממדים, שעבורה היא אחת לפני הסוף. הממד האחד לפני הסוף הוא מספר הקצוות, מה שנקרא מספר העומקים. מספר הקצוות בכל 'ספייס', בכל מקום של כך וכך ממדים, הוא מספר הקוביות בממד שלפניו. אם יש לי קוביה של חמשה ממדים, הממד עצמו הוא אחד, אבל יש לי בו עשר של ארבעה ממדים. כמו שבשלשה ממדים יש לי אחד שלו עצמו ושש שטחים של שני ממדים.

אותו אחד שלפני הסוף, איך הוא עולה? בממד אחד, קו, האחד שלפני הסוף הוא 2 נקודות. בשני ממדים הוא 4. בשלשה ממדים הוא 6. עוד פעם, בשלשה ממדים השטחים הם אחד לפני הסוף. כמה גופים של שני ממדים יש לי בתוך קוביה של שלשה ממדים? 6, ששה שטחים, ו קצוות. כמו בקוביה, כמה שטחים יש בה? ששה. השטח הוא אחד לפני הסוף. [הסוף הוא שטח?] הסוף הוא הקוביה עצמה, הנפח. [נקודה-קו-שטח-נפח] כן, אם אני מתעסק בשלשה ממדים, יש לי רק קוביה אחת של שלשה ממדים.

עכשיו אני שואל: כמה שטחים יש בקוביה של שלשה ממדים? השטחים הם ממד אחד לפני הסוף, הם בעלי שני ממדים. יש לי שש [למה שש?] בגלל שבקוביה יש ששה שטחים. כמה קוים יש בריבוע? הקוים בריבוע הם ממד אחד לפני הסוף. כמה קוים יש בריבוע? 4. מה נקודות יש בקו? נקודה בקו היא אחד לפני הסוף. 2 נקודות. מה הסדר? 2-4-6. כלומר, פשוט כל פעם תוספת של 2.

עכשיו נבנה מה שנקרא מקום, 'ספייס', של איינשטיין. כלומר, ארבעה ממדים של מקום וזמן. כמה קוביות של שלשה ממדים תהינה בתוך קוביה של ארבעה ממדים? 8. עוד פעם, רק אחד עם נשמה דאצילות יכול לראות ארבעה ממדים. אם תראה קוביה אחת גדולה בעלת ארבעה ממדים, תראו בתוכה שמונה קוביות של שלשה ממדים. כלומר, שמונה נפחים. אם נעלה עוד יותר ונעשה קוביה עוד יותר גדולה, של חמשה ממדים, שזו הקוביה של אברהם אבינו, כמה קוביות של ארבעה ממדים יש בה? עשר. אלו עשרה העומקים עליהם דיברנו בפעם הקודמת.

אם כן, אנחנו יודעים את השיטה איך לדעת כמה נקודות יש בכל ממד, שהנקודות הן חזקות של 2, ויודעים גם את הדרך לדעת כמה יש ממד אחד לפני הסוף – הוא פשוט עולה בכל פעם ב-2:

אבל עכשיו אני רוצה לדעת כמה קוים ישנם, וזה כבר הרבה יותר קשה. שוב, מה אמרנו? ש-12 הוא מספר יפה, מספר בסיסי, אבל הוא רק שייך לשלשה ממדים. לכן אנשים שהנשמה שלהם היא של בי"ע, כמו השבטים, הם כנגד י"ב. אבל 10 הוא מספר שהוא שייך לחמשה ממדים. הוא לא מופיע בשלשה ממדים. עוד פעם, בקוביה של שלשה ממדים אין לך עשר בכלל. יש 8 נקודות ו-12 קוים ו-6 שטחים, אבל אין לך 10 בכלל. מתי יהיה לך 10? רק שתגיע לקוביה של 5 ממדים, תהינה 10 קוביות של 4 ממדים. לעומת זאת, 12 הן ברגע שיש לך קוביה של שלשה ממדים – 12 קוים – שנקראים גבולי אלכסון.

איינשטיין ואברהם אבינו – ארבעה וחמשה ממדים

במה שאיינשטיין עושה, ארבעה ממדים, יש קצת הארה של אצילות, מדרגת חיה, אבל אצל אברהם אבינו, כלומר בתורתנו הקדושה, שיש חמשה ממדים – מאיפה זה בא? מא"ק, מאדם קדמון שבממד הנפש. לפי זה, אדם קדמון הוא נפש, אצילות היא זמן, מהירות האור בעולם האצילות לפי זה, ושלשת העולמות התחתונים הם מקום בעל שלשה ממדים. ישנו הממד של "עומק ראשית" ו"עומק אחרית" של "בראשית ברא אלהים", שהוא מאצילות, ויש את ממד הנפש ממש. כעת מובן גם על פי פשט למה הוא נקרא אדם קדמון, בגלל שזהו הממד של נפש ותכלית. אם כן, מהו הצמצום? לעשות מקום של חמשה ממדים, בגלל שלפני הצמצום יש אין סוף ממדים:

דיברנו על כך פעם שבכל כתבי האריז"ל יש הרבה קושיות, דבר אחד סותר דבר אחר, ויש כמה מקומות שהרש"ש – שהיארצייט שלו היה לפני יומיים, ב-י שבט, כמו הרבי הקודם – אומר שאם היינו יכולים לראות את המקום כמו שצריך לא היו קושיות. כך הוא כותב לפעמים[נ] ואף אחד לא מבין מהי הכוונה. יש כמה פעמים בפירוש השמ"ש על עץ חיים בהן הוא כותב שאם היינו מסוגלים לראות את המקום כמו שצריך לא היו סתירות.

לפי זה הדבר פשוט: מי שמתעסק בחשבון, שיכול לראות את המציאות כמו שצריך, זה נקרא לראות ביותר ממדים. ברגע שיש ארבעה ממדים רוב הסתירות נופלות. כל הסתירות שיש בעולם האצילות נופלות כולן ברגע שאתה מוסיף ממד אחד. אם יש סתירות שנוגעות עד א"ק הן נופלות על ידי שמוסיפים עוד ממד, של חמשה ממדים.

חישוב הקוים בארבעה ובחמשה ממדים

עוד פעם, אני שואל: אם יש י"ב מזלות בעולמות תחתונים, כמה מזלות – מזלות שוים לקוים – כמה קוים יש בקוביה של ארבעה ממדים? אמרנו שיש בה 16 נקודות, איך אתה איך אתה יכול לדעת מכך כמה קוים יש? אם אני יודע שיש 16 נקודות בקוביה של ארבעה ממדים, אני רוצה לדעת כמה קוים יש שם. נסביר איך עושים את החשבון, ונראה אם זה יוצא. החישוב הוא כך: בממד אחד, מנקודה אחת, כמה קוים יוצאים? קו אחד. בשני ממדים, כמה קוים יוצאים מכל נקודה? שנים. בשלשה ממדים, כמה קוים יוצאים מכל נקודה? שלשה. זה פשוט. בארבעה ממדים, כמה קוים יוצאים מכל נקודה? ארבעה, ברור, חייב להיות כך. זה הפשט של ממד, שבכל ממד יוצא קו אחד. עוד פעם, זה הפירוש של ממד. בממד אחד – יוצא קו אחד מנקודה; בשני ממדים יוצאים שני קוים מנקודה; בשלשה ממדים – שלשה קוים יוצאים מנקודה; בארבעה ממדים – ארבעה קוים יוצאים מנקודה. לפי זה, הרי כמה נקודות יש? 16, ואם מכל נקודה יוצאים ארבעה קוים, כמה הם 4 פעמים 16? 64. אבל צריך לחלק ל-2, בגלל שכל קו אחד הרי מחבר שתי נקודות – 32. זה מובן? יש לב קוים בארבעה ממדים.

אם כן, המקום הראשון שישנו המספר לב הוא בגבולי האלכסון בארבעה ממדים. זה נקרא לב נתיבות חכמה. הרי עולם האצילות שהוא בארבעה ממדים הוא כנגד חכמה, וקו הוא נתיב. עוד פעם, זמן הוא כנגד החכמה בכלל, כמו שאמרנו, כמו עולם האצילות, זהו הממד הרביעי. אז יש לנו כעת פירוש ממש עמוק ומצוין למושג לב נתיבות חכמה. כלומר, בדרגת החכמה שבארבעה ממדים אין 12 מזלות, 12 גבולי אלכסון, אלא רק לב גבולי אלכסון.

כמה קוים יהיו בחמשה ממדים, שזהו המקום של אברהם אבינו? עכשיו יש פעמיים 32, הקוים בארבעה ממדים הם הנקודות בחמשה ממדים, ולא יהיה דבר כזה אף פעם. הקוים בשלשה ממדים היו 12, והם לא מספר הנקודות בארבעה ממדים, שהם 16. רק בין ארבעה ממדים לחמשה ישנה התופעה זו, שמספר הקוים בארבעה ממדים שוה לנקודות בחמשה ממדים, שהוא לב. זה משהו מיוחד לגבי לב. זאת אומרת, יש לב של ארבעה ממדים, כנגד לב נתיבות חכמה, ויש לב נקודות, שגם נקודה היא בחינת חכמה, נקודה אחת של אור, ויש לב נקודות של הברקה במקום של חמשה ממדים. אז כמה קוים יש שם? 80. איך אני יודע?  אני מחשב 32 כפול 5 חלקי 2, סך הכל 80. בחמשה ממדים יש יסוד קוים. קודם הוזכר שישנם 80 מרכיבים בארבעה ממדים (מלבד גוף הממד עצמו), כעת מדובר על 80 קוים בחמשה ממדים.

חישוב השטחים הארבעה ממדים

כמה שטחים יש בארבעה ממדים? בשלשה ממדים יש ששה שטחים. עושים אותו דבר, כמו שאמרנו קודם לגבי הנקודות. אמרנו שכל נקודה בארבעה ממדים מתפצלת לארבעה קוים, וכך הגעתי ל-32 קוים בארבעה ממדים. לכמה שטחים שייך כל קו? בשני ממדים, בריבוע, קו אחד היה שייך לכמה שטחים? לאחד. האם בשני ממדים הלך קו אחד לכמה שטחים? לא. בשלשה ממדים היה שייך קו אחד לכמה שטחים? כן, לשנים. לפי זה, בארבעה ממדים צריך כל אחד מ-32 הקוים להיות שייך לשלשה שטחים – 3 כפול 32 הם 96. עכשיו אני עושה כך: מספר הקוים כפול מספר השטחים חלקי ארבע [למה ארבעה קוים מסביב לשטח אחד?] כך היא הגדרת שטח. בכל ממד זה כך, זו הגדרת שטח. כמו שלכל קו יש שתי נקודות תמיד, כמה ממדים שלא יהיו, כך לכל שטח יש ארבעה קוים סביבו. אם כן, יצא לנו שיש 24 שטחים בארבעה ממדים. מובן? יש 32 קוים, וכיון שיש לי פה ארבעה ממדים, כל קו שייך לשלשה שטחים, 32 כפול 3, אבל היות ויש ארבעה קוים מסביב לשטח אחד, החשבון הוא 32 כפול 3 חלקי 4.

הכל הפשטה ממה שהגר"א כותב לגבי כו, להבין את זה בעומק יותר, להבין באמת למה את ספר יצירה כתב אברהם אבינו. כל זה מסביר את ספר יצירה שכתב אותו אברהם אבינו, שכולו בנוי על עולם-שנה-נפש. כמה נקודות יש בארבעה ממדים? 16 נקודות. כמה קוים? 32. כמה שטחים? 24. כמה קוביות של שלשה ממדים? 8 נפחים. כמה הסכום עד עכשיו? 80. נוסיף עוד אחד, שהוא הקוביה עצמה של ארבעה ממדים – 81. האחד הנוסף הוא א של אנכי (81).

מתן תורה – חיבור זמן ומקום

לגבי כד השטחים, עכשיו זה יסביר לנו משהו יפה לגבי מעלת כד על יב. כד השטחים הם כמו כד שעות היום, או כד קישוטי כלה, וכל מה שיש בתורה במספר כד. לפי זה, כד הוא מספר של ארבעה ממדים, מספר השטחים בארבעה ממדים. יב הוא מספר הקוים בשלשה ממדים, אבל כד הוא משהו בפני עצמו. תמיד חושבים שכד הוא רק פעמיים יב, כמו יב שעות היום ויב שעות הלילה, אבל באמת עכשיו יש לנו משהו מיוחד של כד – השטחים בארבעה ממדים. אם כן, המספר הזה באמת משתייך להשקפה של ארבעה ממדים, לא של שלשה. יב שייך לשלשה ממדים, אבל כד שייך לארבעה ממדים. לפי זה, כד השטחים הם כד ספרי התורה, "אורייתא מחכמה נפקת"[נא], שכנגד האצילות. התורה, שיוצאת מהאצילות-מהחכמה, יש בה כד ספרים בגלל שהם כד השטחים שיש בארבעה ממדים.

אחר כך, כמה נפחים של שלשה ממדים יש בארבעה ממדים? שמונה, ועוד אחד של הקוביה כולה של ארבעה ממדים, הכל יחד עולה אנכי. לכן גם המלה הראשונה במתן תורה היא "אנכי"[נב], לפי זה, באמת המלה הראשונה היתה גילוי ה'ספייס', כל המרכיבים של ארבעה ממדים. כלומר, תכלית ההתחברות של זמן ומקום. כך באמת כתוב. מה כתוב לגבי מתן תורה? שכל מי שעתיד להיוולד כבר היה במתן תורה[נג]. אם מסתכלים על מאמרי חז"ל על מתן תורה רואים שהיה בו חיבור מושלם של מקום וזמן.

פעם גם הסברנו שזהו אחד מסודות קריעת ים סוף. קריעת ים סוף ענינה לעלות מבריאה לאצילות[נד], וכתוב שהעליה מבריאה לאצילות היינו ראית ארבעה ממדים בשלמות. לכן היא היתה ההקדמה לגילוי של מתן תורה, אבל באמת במתן תורה גופא יש עוד יותר פנימיות, שהיא מצוות התורה. רמ"ח המצוות בנויות על פי סוד על חמשה ממדים. גילוי המציאות של מתן תורה עצמו הוא מרחב אחד של מקום וזמן יחד, אבל מצוות התורה שנתגלו, שהן על פי ממד הנפש של טוב ורע, הוא הממד החמישי.

לכן באמת, מה היה במתן תורה? שני לוחות הברית עם חמש מול חמש. חמשה מול חמשה הם עשרה. עוד פעם, הממד הראשון שיש בו את המספר עשר הוא חמשה ממדים. לפני חמשה ממדים אין בשום ממד את המספר עשר, עם כל המספרים שחישבנו. יש מספרים הרבה יותר גדולים מ-10. אבל המספר 10 מופיע פעם ראשונה רק כשמגיעים לחמשה ממדים, והוא מספר הנפחים של ארבעה ממדים. כלומר אחד פחות מהסוף, הקצוות שיש בחמשה ממדים.

סך מרכיבי חמשה ממדים

עכשיו נעשה אותו דבר בחמשה ממדים, נחשב את סך כל המרכיבים. כמה נקודות יש בחמשה ממדים? לב. כמה קוים יש? 80, כבר עשינו את החשבון. כמה שטחים יש? גם 80. איך? לכמה רוחות הולכים הקוים? לארבע רוחות. אם כן, 80 כפול 4 חלקי 4 – שוב 80. אז בחמשה ממדים יש 80 קוים וגם 80 שטחים – לב-יסוד-יסוד.

עכשיו אני שואל: כמה קוביות של שלשה ממדים יש בקוביה האחת של חמשה ממדים? איך אני עושה את החישוב? 80 כפול 3 חלקי 6 – 40, בדיוק. [למה?] בגלל שכל שטח הולך בשלשה כיוונים, וצריך לחלק אותו ל-6, בגלל שלכל קוביה יש ששה שטחים.

כמה קוביות של ארבעה ממדים יש בחמשה? 10. נוסיף עוד 1, הממד החמישי עצמו. כמה הכל יחד? עם האחד יוצא הכל 3 בחזקת 5. בחמשה ממדים יש 243 מרכיבים. מה המספר הזה? אברם לפני תוספת האות ה. אברם כולל את כל המרכיבים של חמשה ממדים, וה-ה עצמה אומרת כמה ממדים יש כאן. איך הגענו לאברהם? זה נקרא הכוללים. כך באמת כתוב בקבלה, ש-ה היא פשוט הכוללים שלו.

אם כן, זה סוד מאד-מאד יסודי, זה שיעור א', צריך ללמד זאת לכולם, איך כל היהדות מתחילה מאברם שמקבל את ה-ה של אברהם, וזו פשוט המציאות בחמשה ממדים שנקראים עולם-שנה-נפש. זה היסוד של ספר יצירה. במציאות של חמשה ממדים יש עשרה עומקים שהם עשר הספירות. המציאות עצמה היא אחד וה-10 הם העומקים.

לפי זה, מהן 40 הקוביות? כמו ארבעים ימים של יצירת הולד[נה], או ארבעים ימים של מתן תורה, או ארבעים שנה במדבר – כל הארבעים בתורה. מה סוד הארבעים בכל מקום? מספר הקוביות, מספר שלשה ממדים בתוך חמשה ממדים. זה גם דבר גדול בתורה. לפי זה, ארבעים ימים של יצירת הוולד, או של מתן תורה הם המרכיב הזה של קוביות שלשה ממדים שבתוך המרחב השלם של חמשה ממדים, וכך הלאה.

זו היתה דרך אחת להבין מהו המספר 10. כל ההסבר היה המשך למה שהסברנו בפעם הקודמת. בפעם הקודמת אמרנו זאת בפשיטות, עכשיו הסברתי קצת יותר בעומק איך חמשה ממדים הם עשרה עומקים.

נסכם:

אפשרויות חלוקת מבנה עשר הספירות

הדבר השני של עשר, הכל קשור, הוא חמש כנגד חמש ויש בזה שתי שיטות. השיטה הראשונה היא כמו שאמרנו, שמכתר עד גבורה הן כנגד שם הוי' וקוצו של י המכוסה, ומתפארת עד מלכות זהו שם הוי' עם קוצו של י המגולה. אבל באמת גם השליש העליון של התפארת מכוסה, בסוד רדל"א של החמש התחתונות. כאמור, כל הסוד הזה, שאפשר לחלק כך את הספירות, מסתדר טוב רק לפי כתבי האריז"ל. לכן הרמ"ק לא מבין אותו.

אחר כך יש מה שהרמ"ק אומר, שכביכול מסתבר יותר לפי שיטתו, שאם אני רוצה לחלק את הספירות לחמשה חסדים וחמש גבורות, אני מחלק אותן כך: אני אומר שאף על פי שיש שלשה קוים, אבל בקו האמצעי יש כמה נטיות – עד תפארת הספירות נוטות לימין, אבל יסוד ומלכות נוטות לשמאל. זאת אומרת, הקו האמצעי עצמו הולך קצת באלכסון, מימין לשמאל. לפי זה, כתר ותפארת שייכים לימין, ואילו יסוד ומלכות שייכים לשמאל, ולפי זה ה החסדים הם כתר-חכמה-חסד-תפארת-נצח. אלו ה חסדים, ואילו ה גבורות הן בינה-גבורה-הוד-יסוד-מלכות. זו עוד שיטה.

אחר כך יש השיטה של 1-2-3-4, שנקראת "שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע"[נו]. כתר הוא אחד, חכמה ובינה הן שתים, וחג"ת הן שלש ונהי"ם הן ארבע. זה נקרא שיטת חלוקת הספירות לארבעה שירים: שיר פשוט-שיר כפול-שיר משולש-שיר מרובע.

אחר כך יש ההתחלקות לשלשה קוים, שהיא הכי מתוקנת: ימין, שמאל ואמצע, לא רק של שנים – 3, 3 ו-4. לכמה אפשרויות אני יכול לחלק את הספירות? או לומר שהן התפשטות... [חסר בהקלטה] ...ל-ג קוים, ימין-שמאל-אמצע. אבל ברגע שיש לי ג קוים, ימין-שמאל-אמצע, יש לי גם חלוקה לרוחב של 3-3-3-1. לפי חלוקה זו, אם שלש העליונות הן חב"ד, אז החלוקה היא בדיוק לפי המושגים מושכל-מורגש-מוטבע, והמלכות היא נקודה בסוף. החלוקה היא בצורת שלשה סגולים, או בלשון אחרת, 3 בחזקת 3 והכולל. זה גם מאד חשוב.

עוד פעם, שלש בחזקת שלש יכול להיות 3-3-3. עוד פעם, יש שמחלקים את הספירות ל-1-2-3-4, לפשוט, כפול, משולש, מרובע; יש שמחלקים אותן ל-3-3-3, שחלוקה זו יכולה להיות ימין-שמאל-אמצע, ועוד אחד בסוף. או שאותה חלוקה יכולה להיות לרוחב – מושכל-מורגש-מוטבע ועוד אחד. כמובן, אם החלוקה היא של 5 כנגד 5 אלו רק שני קוים.

אצל הכהן הגדול היו כתובים פעמיים שמות השבטים. פעם אחת על אבני האפוד, על כתפות האפוד, היו שם שתי אבני שהם והיו שש מכאן ושש מכאן, "ששה משמֹתם"[נז] מימין וששה בשמאל, בשני טורים. כלומר, י"ב השמות היו 6 מול 6 בצורה ישרה. כך היה על הכתפיים של הכהן הגדול. אחר כך בחשן המשפט גם היו י"ב שבטים, אבל בארבעה טורים של 3-3. לאורך היו שלשה ולרוחב היה ארבעה. עוד פעם, כל ה-12 הופיעו פעמיים אצל הכהן גדול, לפי שתי חלוקות – 2 פעמים 6, או 4 פעמים 3.

באמת כתוב בחסידות, יש הרבה דרושים מהצמח צדק על זה[נח], בהם הוא מסביר שהכתפים הן בחינת הדעת והלב הוא התפארת. אף על פי שזו הדעת, היא עדיין בחינת אחוריים לגבי בחינת הפנים. לכן החלוקה של החשן יותר מתוקנת, אפילו מהחלוקה של כתפות האפוד, אף על פי שהיא יותר גבוהה. [למה?] בגלל שהחלוקה ל-3 היא באמת יותר מתוקנת מחלוקה ל-2.

חלוקת ארבעת השירים לשנים – חשוך ומואר

אם אנחנו באמת עושים חלוקה של 1-2-3-4 ורוצים להגיע לחלוקה של 5 ו-5, הדרך היחידה היא לחבר את ה-1 וה-4, וכן את ה-2 וה-3, בבחינת "חותם המתהפך". עוד פעם, אם יש לי 1-2-3-4 ואני רוצה לשמור על המבנה של 1-2-3-4 ובכל זאת להגיע ל-5 ו-5, הדרך היחידה היא לחבר את הכתר עם נהי"ם, המוטבע עם המלכות. הדבר הזה כתוב בחסידות, שבאמת כל המוטבע של הנפש השורש שלו הוא בכתר. חיבור השכל והלב-המדות גם נותנת לי 5 ו-5, אבל בצורה אחרת. יהיה לי כתר-נצח-הוד-יסוד-מלכות – חמש; וחכמה-בינה-חסד-גבורה-תפארת – חמש.

[לפי זה, מהי יהיו החסדים ומי הגבורות?] זו שאלה טובה, צריך לחשוב על כך. לפי מה שאמרת, שהכתר מצטרף בסוף לנהי"ם, יהיו השכל והמדות החסדים. הרי הכתר כאן הוא שורש המוטבע, הוא לא מתגלה. קודם שהסברנו חלוקה בין מכוסה ומגולה, שמכוסה הוא בלי הרגשת עצמו, ולכן הוא חסד, כך מובא, והמגולה הוא הרגשת עצמו ולכן הוא גבורה, הוא מצומצם. אבל כאן זה הפוך. כאן גילוי פרושו שיש בו גילוי אור, הוא פשוט מואר. השכל והמדות מוארים, לכן הם "וירא אלהים את האור כי טוב"[נט], בבחינת חסד. לעומת זאת, המעשה עם השורש הנעלם שלו, שהוא הכתר, לא מואר, הוא חשוך. עוד פעם, ה"כפול" וה"משולש" מוארים, אבל כתר ונהי"ם חשוכים, ולכן הייתי יותר נוטה לומר ש-ה החסדים הם השתיים והשלש, ואילו האחד והארבע הם הגבורות.

חלוקת הקוים לשנים – פנים וחוץ

אם רוצים באמת לעשות מחלוקת 3-3-3-1 חלוקה של 5-5, זה הכי קשה לראות איך זה יוצא. עוד פעם, יש לי שלשה קוים, כאן 3, כאן 3, וכאן 4 באמצע. לפי שיטת הרמ"ק אפשר לחלק את האמצע, שנים ל-2 ו-2 לכאן, כמו שאמרנו קודם – זה נוטה לימין וזה נוטה לשמאל, זו שיטת הרמ"ק.

אז אם רוצים להשאיר את המציאות של האמצע צריך להסביר איך. יש במדע, מי שלמד קצת ביולוגיה יודע שבהתפתחות, מדברים תמיד – עכשיו נסביר משהו עמוק – על ששה קצוות: מעלה, מטה, ימין, שמאל, קדם ואחור. יש משהו מאד-מאד דומה לזה בהתפתחות כל דבר חי, גם בה מדברים על קצוות, אבל בשינוי אחד. את השינוי הזה מאד חשוב להבין. אני אומר את הביטויים באנגלית למי שמבין, ותאמרו לי איך אומרים אותו היום – Anterior ו-Posterior (קדמי ואחורי). אבל זה לא פשוט, בגלל שבחיה ובהמה החלק הקדמי הוא הראש והזנב שלו הוא האחורי, האחור, אבל בבן אדם המעלה הוא לא קדם ואחור, בגלל שקדם הוא מזרח ואחור הוא מערב. עוד פעם, ישנה חלוקה כזאת, שהתאים שמתחלקים, כשעובר מתפתח, יש שש תנועות לאיזה כיוון הוא הולך. זה הולך בזוגות. יש כיוון כלפי שהולך כלפי הראש שנקרא Anterior, והוא לא תמיד קדם. כלומר, בבהמה הוא קדם, אבל באדם הוא למעלה – תכף נגיע, לאט לאט – ומה שהולך לכיוון הזנב או לכיוון הסוף, נקרא Posterior. אחר כך יש Ventral ו-Dorsal (בטני-גבי). מה שהולך בבהמה לכיוון מטה-בטן נקרא Ventral, ומה שהולך לכיוון מעלה-גב נקרא Dorsal. אחר כך, איך קוראים לזה? Medial ו-Lateral, אלו המלים באנגלית – מה שהולך פנימה נקרא Medial ומה שהולך לקצוות נקרא Lateral.

עוד פעם, כך אחד מיסודות ההתפתחות של כל דבר, שיש ששה קצוות, אבל הם לכאורה טיפה אחרת מהו"ק, כמו שמקובל אצלנו. מה שהולך לראש ומה שהולך לזנב נקראAnterior ו-Posterior, אבל אי אפשר לקרוא להם קדם ואחור בגלל שזה יוצר בלבול. מה שהולך לחזה-לבטן ומה שהולך לגב שנקורא Ventral ו-Dorsal. הפְּנים הוא מה שבקבלה נקרא לו "הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה"[ס], הבריח עליו הגוף עומד. מה שמתקרב לבריח עצמו, שכביכול נכנס פנימה לכיוון הבריח הזה, נקרא Medial, ומה שהולך לקצוות, כמו מה שהולך בגוף לשני הצדדים נקרא Lateral. פה אין חלוקה ימין ושמאל, יש רק מה שנכנס לי לאמצע ויש מה שהולך לי לשני הצדדים. כאן זה אחרת, לא מה שהולך לימין ומה שהולך לשמאל, אלא מה שהולך פנימה, ומה שהולך לצדדים שנקרא.

מה זה נוגע לעניננו? כל מה שהסברתי היה רק בשביל החלוקה הזאת, שיש חלוקה של פנימה ולצדדים. [כמו מפגש צירים?] כן, יש פנימה ויש לצדדים. ברור על פי סוד שפנימה בלשון הזוהר נקרא "עמודא דאמצעיתא"[סא], עמוד האמצעי, שהוא קו האמצעי, והצדדים הם גם הימין וגם השמאל.

כתוב בחסידות דבר מענין: מובא בשם המגיד ש"אחד האמת" שורה רק בחכמה[סב], ומשם לשאר כל עולם האצילות. כתוב שפנימיות החכמה לא עומדת בקו ימין, היא עומדת באמצע, כמו הכתר. למדנו את זה כמה פעמים אצל רבי הלל[סג] שהסביר את זה. הוא אומר שיש חכמה שמזדווגת עם בינה, ומה שמזדווג עם בינה הוא ימין ושמאל, אבל יש נקודת החכמה שלמעלה ממה שמזדווג עם בינה והיא עומדת בקו אמצעי.

לפי זה יוצא שיש באמצע כתר-חכמה-תפארת-יסוד-מלכות. זאת אומרת שיש חמשה באמצע, לא כמו שהרמ"ק חלק, ולעומת זה יש חמשה לצדדים. אם רק נוציא את החכמה מהימין ונשים אותה באמצע, ויש על זה מקור בחסידות, יהיו חמשה באמצע וחמשה לצדדים – חסד-נצח מכאן ובינה-גבורה-הוד מכאן. זוהי עוד דרך, אולי יותר פנימית, לראות איך העשר מתחלקות בשלשה קוים ולחמש וחמש. לפי התפיסה הזאת חלוקת חמש וחמש היא פנימה והחוצה, לא ימין ושמאל. פנימה היינו קו האמצעי, ואילו הקצוות, גם ימין וגם שמאל, הם החיצון.

[איך לפי חלוקה זו בין חסדים וגבורות?] לכאורה – גם זה לא פשוט – פנימה הם החסדים. יש לפעמים שחסד מתפשט וגבורה מצמצם. אבל יש בזה שתי בחינות. בהחלט לפעמים על פי חסידות מה שמתפשט הוא החסד ומה שנשאר בפנים הוא הגבורה. אבל לפי אותו רעיון שאמרנו קודם, שלגילוי הכי גדול קוראים חסד, ודאי שהגילוי הכי גדול הוא בפנים. צריך לחשוב על זה יותר.

[זה מה שנקרא נסירה?] לא, הנסירה היא בין גב לגב, שיש שני פרצופים שלמים, כמו איש ואשה, שעומדים גב אל גב, וצריך לנסר אותם בגב שלהם, לא בפנימיות שלהם. להפך, צריך להיזהר לא לפגוע, ולא להזיק לפנימיות, שתהיה נסירה חלקה [הכוונה שהחסדים דוחים את הגבורות] אה, אז זה רעיון טוב. שיש חסד שכביכול יורד ודוחה את הגבורה לצדדים. כן, זה יכול להיות.

סיכום המהלך

איך שלא יהיה, הסברנו כל מיני צורות של עשר ספירות שיש בהן חלוקה של חמש נגד חמש, כמו שכתוב בספר יצירה, והשורש של חלוקה זו הוא בדעת. כל מה שלמדנו היום עד עכשיו היה להסביר שהדעת היא כללות כל הספירות. לכן על פי פשט זו הסיבה הכי פשוטה לכך שבקבלה הראשונה לא מונים את הדעת. תמיד מביאים את הענין שכאשר מונים את הכתר לא מונים את הדעת, כאשר מונים את הדעת לא מונים את הכתר[סד]. אבל לפי ההסבר הזה יוצא משהו עוד יותר טוב, שהדעת פשוט היא הכל – הכל בפועל, לא רק בכח. לכן הדעת כנגד כולם, כמו ש"תלמוד תורה כנגד כולם"[סה].

הדעת היא פשוט כנגד כל העשר, ולכן יש עשר ספירות ויש הפנימיות שלהן. כמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיש שמות בחיצוניות והם כוללים גם את הכתר, כמו שם אהיה בכתר, ובפנימיות יש עשרה שמות הוי'. לפי ההסבר שלנו הדעת היא כמו פנימיות כל הספירות, כולל הכתר, וכך באמת כתוב בחסידות, שהדעת היא פנימיות הכתר.

עוד פעם, לפי ההסבר הזה הדעת היא הפנימיות, י פעמים הוי', שזו פנימיות כל הספירות, כולל הכתר עצמו. יש עשר ספירות – כתר-חכמה-בינה-חסד-גבורה-תפארת-נצח-הוד-יסוד-מלכות – וכולן בחיצוניות, ויש בתוך הדעת ה חסדים ו-ה גבורות, י פעמים הוי', שהם כמו עשרת שמות הוי' שבפנימיות הספירות כולן. לפי זה, "גם בלא דעת נפש לא טוב" הכוונה שבלא דעת, שהיא הפנימיות, כמו "תלמוד תורה כנגד כולם", הנפש בבחינת "לא טוב". אם אין פנימיות – אין טוב.

ג.      רמזי ארבע המדרגות

טוב-טובה; טוב-מאד

נחזור לנושא ממנו יצאנו ונסיים את הפרק: באותו טוב יש את החסדים והגבורות שלו, והחסדים הם אהוה, כתוב בקבלה, והגבורות הן אהוי, שבגימטריא עולים טוב וטובה. אמרנו שטוב פעמים טובה הוא הערך הממוצע של ארבע המדרגות נפש-פרצוף-צלם-דמות.

זו כוונת הכתוב כאן: "פנימיות היחוד שבין כללות עשר ספירות בלימה". זאת אומרת, פנימיות היחוד של כל עשר הספירות היא ה החסדים ו-ה הגבורות של הדעת. כל מה שלמדנו היה הסבר למשפט הזה. פנימיות היחוד של כל עשרת כחות הנפש היא טוב פעמים טובה, שהוא יחוד הדעת.

וְיִחוּד הָעַצְמוּת עִם הַגִּלּוּי וְהַהִתְפַּשְּׁטוּת.

אמרנו שנפש היא העצמות, ופרצוף-צלם-דמות הם הגילוי וההתפשטות. הערך שמחבר ומייחד את העצם עם הגילוי וההתפשטות הוא טוב פעמים טובה, סוד הדעת.

טוֹב טוֹבָה עוֹלֶה טַל — ״הוי׳ אֶחָד״ — בְּסוֹד הַפָּסוּק ״שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טַל וְגוֹ׳״ [שזו פנימיות הראש, הדעת, יש בה גם מצד חכמה וגם מצד בינה]. טוֹב פְּעָמִים טוֹבָה הוּא ״טוֹב מְאֹד״ בְּהַכָּאָה פְּרָטִית (ט פְּעָמִים מ, ו פְּעָמִים א, ב פְּעָמִים ד).

זו גימטריא מאד יפה. עוד פעם, כל הפרק הזה הוא גימטריא, שאם לוקחים את ארבע המלים נפש-פרצוף-צלם-דמות ומחלקים אותן לארבע, שהוא הערך הממוצע של ארבעתן, יוצא 374 – טוב פעמים טובה. עכשיו נוסף עוד דבר מאד יפה, טוב מאד.

הרי חז"ל דורשים את הפסוק "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" – "'טוב' זה יצר טוב, 'מאד' זה יצר הרע"[סו], דורשים הרבה דרשות מהו "טוב" ומהו "מאד". אם מתבוננים בכל הדרשות של חז"ל רואים ש"טוב" ו"מאד" הם שני הפכים. בכל דרשות חז"ל ה"מאד" הוא ההפך של ה"טוב" שמשלים אותו. מהו ההפך של ה"טוב" שמשלים אותו? כמו נקבה לגבי זכר.

עוד פעם, בכל הדרשות של חז"ל על הביטוי "טוב מאד" דורשים "טוב" זכר "מאד" נקבה. כלומר, דבר והיפוכו שבא להשלים אותו. לפי זה יוצא ש"טוב מאד" בהכאה פרטית שוה בדיוק לטוב פעמים טובה, שהוא היחוד של "האדם ידע את חוה אשתו", כלומר היחוד של ה החסדים ו-ה הגבורות שבדעת, וזהו הערך הממוצע של כל המלים האלה, שבא להראות לנו שפנימיות הכל היא הדעת, וגם בא להראות לנו שהדעת מיחדת את עצם הנפש עם הגילוי וההתפשטות שלה, שהם הפרצוף, הצלם והדמות.

בסדר, נפסיק כאן.