בע"ה

כינוס ילדים חנוכה

אור ל-כח כסלו סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג[1]

שיחה לילדים (הגעתי באיחור – חסר מעט בהתחלה):

כל נר מספר את הסיפור שלו, ויש מעלה בסיפור סיפורי צדיקים בחנוכה. בנר שלישי – תאריך חשוב לחב"ד – הילולא של רבי חיים מצ'רנוביץ' (ה"באר מים חיים", "סידורו של שבת"). אם היארצייט שלו בחנוכה – מאד קשור לחנוכה. היוונים רצו לבטל שלוש מצוות – שבת, ראש חדש, ברית מילה. הדבר הראשון שרצו שיהודים לא ישמרו שבת, וכתוב במגילת אנטיוכוס שהיו אלף יהודים שנכנסו למערה וסרבו לחלל שתב, והיוונים באו ושרפו את כולם – זו המצוה הראשונה והעיקרית שהיוונים רצו לבטל מאתנו. מסופר על אותו צדקי שקרה לו נס – נס שכל ילד יכול להתבונן בו – שכל ערב שבת, כאשר הלך למקוה, יצא מהמקוה גבוה בראש. היה איש נמוך, לא גבוה, אך כאשר יצא מהמקוה בעש"ק גבה בראש אחד. כתוב ששבת זה סוד נשיאת ראש – "נשא את ראש בני ישראל". נשיאת ראש זה שלוקחים את אותיות ראש ומנשאים את הראש לאותיות שלמעלה מהן – ר עולה ל-ש, א ל-ב ו-ש ל-ת. היה נס גלוי, שבערב שבת גבה בראש, וכשסיים הבדלה מיד חזר לשיעור קומתו הרגיל. סיפור זה מאד מפורסם, כי היה נס גלוי.

נספר עוד סיפור עליו: פעם אחת היה חולה מאד, ושלושה ימים רצופים היה בלי הכרה. כולם חשבו שמי יודע אם זה לא הסוף שלו – היה ממש חולה אנוש. פתאום, אחרי שלושה ימים ששכב בלי הכרה, התחיל בבת אחת להזיע מאד חזק, שכל גופו הזיע, וכשחולה מזיע זה סימן של רפואה והחלמה, ובאמת אחרי שהזיע הרבה מאד חזר להכרה כעבור כמה זמן, ולאט לאט חזר לעצמו עד שהתרפא רפואה שלמה. אחר כך שאלו אותו החסידים מה קרה באותה תקופה, אם זוכר מה היה ומה גרם לתפנית ולהחלמה. אמר שיספר להם מה היה איתו – אני כבר לא הייתי בעולם הזה, הייתי בעולם העליון, בשמים עם הצדיקים, ולא היה שום סיכוי שאני יכול לחזור לעולם הזה. שם ראיתי איש אחד צדיק עם הדרת פנים וכל תלמידיו הולכים אחריו, לטייל בגן עדן, שאלתי בחלום מי זה ואמרו לי שזה הבעל שם טוב (הוא לא הכיר בעצמו את הבעל שם טוב, היה תלמיד של אחד מגדולי תלמידי הבעש"ט – רבי מיכל מזלוטשוב). הוא ניגש לבעל שם טוב וביקש שיברך אותו ברפואה שלמה – ידע שחולה, וידע שהבעל שם טוב יכול לעשות איזה מופת שהוא רוצה – אז הבעל שם טוב שאל איזה שייכות יש לו אליו, מה עשית בשבילי פעם? סיפר הבאר-מים-חיים שענה לו – אני תלמיד מובהק של רבי מיכל, מתלמידיך המובהקים, והוא נהג כל שבת בסעודה שלישית, לפני שמסיים את הסעודה, לספר עובדא ממך, ופעם אחת מאד התאחר בסעודה שלישית, אמר הרבה דברי תורה, ואז כאילו הסיח דעתו וכבר הורה להביא מים אחרונים לפני ברכת המזון, ושכח ממנהגו הקבוע, ואני הזכרתי לו שטרם סיפר עובדא מהבעל שם טוב, ואז הרבי תפס את עצמו וסיפר עובדא ממך. וסיים – מן הסתם כשרבי מיכל מספר מכם עובדא בעוה"ז ודאי עושה נח"ר, ופעם אחת זה היה בזכותי. אמר לו הבעש"ט שאם כן יש לך קשר אלי, ושם את ידיו על ראשו וברך אותו ברפואה שלמה, ואז החל להזיע והחל להתרפא. מה שצריך ללמוד מזה, ילדים, זה כמה זה טוב לספר סיפורים מהבעל שם טוב וגדולי תלמידיו – ושזה סגולה לכל הדברים הטובים. קודם כל לומדים שמי שמספר סיפור מתוך יראת שמים, זה עושה ואתו שייך לאותו סיפור. כאן אפילו זה שגרם לרבי שלו לספר סיפור על הבעל שם טוב, זה עשה אותו שייך לבעל שם טוב (כמו קנין). הוא שייך לבעל שם טוב בזכות זה שפעל וגרם שיספרו עובדא על מורנו הבעל שם טוב. הכל קשור לכך שחנוכה חג של לו נרות – לו צדיקים – ולכל נר ולכל צדיק יש את הסיפור שלו, וזה מה שנותן לנו את הכח להלחם ביונים ובמתיונים, בימים ההם בזמן הזה, עד דורנו, ובכך לקרב את התגלות מלך המשיח.

כל הילדים צריכים ללמוד איך לעשות גימטריאות – כבר מגיל הגן. הרבי אמר שכל הצרות – שהסתיימו בחנוכה – התחילו מזה שתלמי המלך (מאה שנה לפני אנטיוכוס) תבע שיתרגמו את התורה ליונית, ואף שהתרגום עלה מאד יפה, והיה סיעתא דשמיא ששבעים זקנים כיוונו לאותו הדבר, זה שרש גלות יון וההתנכלות של היונים נגד היהודים, כי בזה היה חילול הקדש. כוונת תלמי המלך היתה לחלל את קדושת השבת – "להשכיחם תורתך ולהעבירם מעל חוקי רצונך", שלא היה אכפת שיש תורה וחוקים, אף לא הסכימו שיש בכך חכמת ה' וחוקים מעל השכל. הסכימו שזו חכמה יהודית נפלאה, אבל לא לכך שיש בזה אלקות וקדושה. לכן חז"ל אומרים שקשה היום שתרגמו את התורה ליונית כיום עשית עגל הזהב – החטא הכי כללי של עם ישראל במשך הדורות – ומזה התחיל, מאה שנה קודם, כל הצרות של יון נגד עם ישראל, שבעצם זה חילול הקדש, הרצון שלא יהיה קדש. הכל טוב ויפה – אבל לא אלקות. לעניננו, היצר הרע יש לו הרבה שמות, וחילי צבאות ה' צריכים להלחם נגד היצר הרע. בחנוכה השם של היצר הרע זה תלמי המלך = יצר הרע. מי אנחנו? צבאות ה', ומה תפקידנו? להלחם, במי, במה? בתלמי המלך! ליצר הרע יש כל דור וכל יום שם וגון אחר, לבלבל אותנו, ובענין חנוכה זה תלמי המלך. תלמי המלך זה מלשון הולך בתלם. שמישהו הולך בתלם, זה טוב או לא? כשמחרשה חורשת את השדה עושה תלמים ישרים, ויש מי שהולך בתלם ישר-ישר, לפי מנהג המקום. לפני שבוע הזכרנו שהרבי אומר שצריך לנהוג לפי מנהג המקום – אפשר לפרש זאת לא נכון, שאדם נכנס לתלם (להכנס ל-rut באנגלית), נדמה שהולך ישר-ישר, אך אין בית האסורים יותר מהתלם הזה. אם המנהג טוב, זה בסדר – זה עוד לא יהודי, כי יהודים לא הולכים בתלם, להיות יהודי זה להיות חדשני, להלחם ביצר הרע ולמרוד בו ולהפכו. להיות יהודי זה לא ללכת בתלם, במיוחד כזה תלם שכולו יצר הרע – להכנס לתוך איזה דפוס מחשבה, כמו היוונים, שיש להם הגיון שהכל לפיו ואסור לזוז ימינה ושמאלה מההגיון המרובע של היונים. התיקון של תלמי זה תלמוד (וד זה מילוי י ועולה י) – כתוב בחסידות שמה שמאפיין את השכל היהודי, אפילו יותר מספרי הקבלה, זה ההגיון התלמוד, השונה מההגיון היוני. זה הגיון יהודי יחודי, ששום גוי – גם גאון גמור – לא מסוגל לשדר על הגל הזה וללכת בתלם האמיתי של התלמוד. להלחם נגד תלמי זה עם התלמוד האמיתי, השכל היהודי. תיכף נסביר יותר מה שהרבי אומר לגבי השמן של חנוכה, שזה דווקא הרזין דרזין של חנוכה.

שיהיה חנוכה שמח לכולם, עם הרבה סיפורי צדיקים. שהצדיקים יהיו איתנו ואנו עם הצדיקים, ושמשיח יבוא במהרה.

יום חמישי של חנוכה זה הגאולה השניה של אדמו"ר הזקן, שהרבי אמר שחלק ממנה היה ביום ג' וחלק ביום ה', לכן זה יום של "פדה בשלום נפשי".