יִסַד המלך וגם המלכה

בע"ה

סעודת פורים תשפ"ג – כפ"ח

סעודת פורים (חלק ראשון)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

סעודת פורים אשתקד פתחה בהתבוננות פורימית, חפשית ועתירת רמזים, בשני פסוקים סמוכים בתחילת המגילה – הפסוק השמיני והתשיעי. פרק א מעמיק במסורה על הפסוק "כי כן יִסַד המלך". פרק ב עוסק בפסוק התשיעי במגלה – פסוק הסוד והיסוד של כל ענין, כמקובל מבעל מי השילוח זיע"א – ומגלה שהסיפור הפנימי של המגילה הוא עלית מעמד האשה להגיע לשויון בין המלך והמלכה. הוא מקנח ב'מסורה' חדשה, התבוננות במלה "גם" במגלה, ומזמין אותנו ל"עד דלא ידע" בגדר חדש – עד שמגיעים לגמגם גימטריאות בלי הכרה...

א. מסורת יִסַד

"יסד המלך" – יחוד יסוד ומלכות

אחד הפסוקים החשובים במגלה, בתיאור משתה אחשורוש, הוא "וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת אֵין אֹנֵס כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִיש"[ב]. המלה "יסד" קשורה ל"עד דלא ידע"[ג] בו "נכנס יין יצא סוד"[ד] – היא קיצור של יין-סוד – והיא רומזת גם ל"הדסה היא אסתר"[ה] (בגימטריא 74, "עד הוי' בכם"[ו], "דע את אלהי אביך"[ז]).

הפסוק מתחיל "והשתיה כדת אין אֹנס", בגימטריא אסתר-אסתר. הזכרנו אתמול בלילה שאין אונס בפורים, בטלה ה"מודעא רבה לאורייתא" של "כפה עליהם הר כגיגית", הכל ברצון גמור של "הדור קבלוה בימי אחשורוש"[ח]. "הדור קבלוה" שוה משיח, וזה דווקא "בימי אחשורוש", לא "בימי מרדכי ואסתר". דווקא בזכות ומכח אחשורוש, המלך שמולך בכפה מהדו ועד כוש[ט], והוא ה"מלך שאחרית וראשית שלו"[י], מלך מלכי המלכים הקב"ה – בזכותו "כי כן יסד המלך".

"יסד המלך"[יא] היינו יחוד יסוד ומלכות[יב]. "יסד" הוא "נכנס יין יצא סוד" והיסוד מתייחד, מזדווג, עם המלכות, כנסת ישראל. "השתיה כדת", כל אומה ואומה לפי היין שלה ולפי הנוהג שלה[יג], שכל אחד ירגיש בבית, ירגיש טוב. בפורים, כאשר כולם יושבים ליד השולחן, כל אחד צריך להרגיש בבית. זו המשמעות של "השתיה כדת אין אֹנס כי כן יסד המלך" – זה היחוד, הזיווג, של יסוד ומלכות – "על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש". מי הם "איש ואיש"? מרדכי והמן, ככה חז"ל אומרים[יד]. לאחשורוש יש מחשבה טובה, הוא רוצה לחבר את כולם, לעשות שלום בין כולם, לא להפלות.

ארבעת פסוקי יִסַד

"יִסַד" היא מלה די נדירה בתנ"ך ויש עליה מסורה המציינת שיש ארבעה "יִסַד" בתנ"ך[טו].

שני "יסד" הם בנביאים, בשני פסוקים דומים, אבל עם הבדל חשוב ביניהם. פסוק אחד אומר "כִּי הוי' יִסַּד צִיּוֹן"[טז]. הפסוק השני, הדומה לו, אומר "הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן" וממשיך "אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת"[יז].

שני "יסד" מופיעים בכתובים. יש פסוק בדברי הימים – "הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם"[יח] – העוסק במשמרות של עבודת בית המקדש. זהו פסוק מובהק של אמונה, פסוק חשוב מאד שמקשר דווקא בין שמואל, שמואל הרואה, לדוד המלך. ידוע ששמואל תקן את ספירת הנצח[יט], וכאשר הוא הולך יחד עם דוד – שמואל מושח את דוד למלכות עולם, כפי שדרשו חז"ל על "רמה קרני בהוי'"[כ], "'קרני' ולא 'פכי'"[כא] – דוד הוא ההוד. "איהו בנצח ואיהי בהוד"[כב], שמואל בנצח והמלכות הנצחית של דוד בנצח. המלה הכי חשובה כאן היא "באמונתם" – זו אמונה של נצח והוד, שני בדי ערבה בנפש[כג]. מה שמייחד את נצח והוד, את שמואל ודוד, והמשיחה של שמואל את דוד לנצח, היא האמונה שלהם – ה"עצות מרחוק אמונה אֹמן"[כד] שבנצח והוד (שהם מקור העצות, "כליות יועצות"[כה]).

הפסוק הרביעי, גם לפי סדר הזמנים, הוא הפסוק שלנו, במגלת אסתר, "והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש".

מבנה הפסוקים

מה הסוד של "כי הוי' יסד ציון"? "אבא יסד ברתא"[כו]. כתוב "הוי' בחכמה יסד [לא יִסד, אבל אותן אותיות, אותה מלה] ארץ"[כז] והפנימיות של הארץ (המלכות) היא נקודת ציון (היסוד שבמלכות, יסוד הנוקבא). כתוב בחסידות[כח] שנקודת ציון היא הרעותא דלבא שיש בלב כל יהודי, הרצון הפנימי שבלב, שהוא בעצם הרצון של "הדור קבלוה", הרצון לקבל את התורה ללא כל כפיה. הרצון הזה הוא גם הסוד של ארץ ישראל – "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה"[כט]. אם כן, הפסוק הראשון הוא בסוד "אבא יסד ברתא", "נקודת ציון" שבתוך הבת ("ברתא").

הפסוק השני שדומה לו, בבחינת "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין"[ל], הוא פסוק בו ה' עצמו מדבר – "הנני יסד בציון אבן". אבן היינו סוד "אבן ישראל"[לא] – גם אבן היא הנקודה הפנימית שבלב, שנקראת גם "אובנתא דלבא"[לב]. יש "רעותא דלבא" ויש "אובנתא דלבא". כתוב בחסידות[לג] ש"אובנתא דלבא" היא האמונה של התלמיד ברב – התלמיד מאמין ברב יותר ממה שהרב מאמין בעצמו. הרב לא מחזיק מעצמו, הוא לא בטוח שכל מה שהוא אומר הוא "דברי אלהים חיים"[לד], אבל אצל התלמיד פשיטא שדברי הרב הם "דברי אלהים חיים". התכונה הזו של התלמיד, נתינת האמון המלא ברב, נקראת "אובנתא דלבא". את אותה "אבן" ה' עושה בציון, "הנני יסד בציון אבן אבן בחן פנת יקרת וגו'". "אבן" היא לשון תבונה, בינה. בפסוק "משם רֹעה אבן ישראל" ה"אבן" היא אב ובן[לה] וגם תבונה היא בן ובת[לו], כח לידה. ב"אובנתא דלבא", בתוך ה"אבן ישראל", יש את כח הלידה, כח האין סוף[לז], של נשמות ישראל. היא הבינה שמשלימה את החכמה של "כי הוי' יסד ציון" – השלמות היא "הנני יסד בציון" – בתוך אותו ציון של "יִסַד ציון" – "אבן".

אם כן, שני הפסוקים בנביאים הם בסוד י-ה. אמרנו שהפסוק של "המה יסד דוד ושמואל וגו'" כולל את הנצח וההוד, שמואל ודוד, שהן חלק מהמדות, ה-ו של שם הוי'. אחרון חביב הוא הפסוק שלנו, במגלת אסתר, עליו מובאת המסורה של ארבעה יסד – "כי כן יסד המלך" – שיש בו יחוד של יסוד ומלכות, ה תתאה.

לסיכום:

י"כִּי הוי' יִסַּד צִיּוֹן"

ה"הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן"

ו"הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם"

ה"כִּי כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ"

רמזי הפסוקים

בפורים צריך לעשות חשבונות "עד דלא ידע" יותר לעשות חשבון... יש פה מסורה של חז"ל, מפורשת, ארבעה פסוקים של "יסד", ארבעה עדים – כל "יסד" הוא עד – וצריך לעשות את חשבון ארבע המדרגות. כמה עולה הכל יחד?

אם עושים את החשבון של כל הפסוקים שאמרתי – "כי הוי' יסד ציון", "הנני יסד בציון אבן", "המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם", "כי כן יסד המלך" – הוא יוצא 2236, פעמיים "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[לח], שאומרים ערב ובקר. 2236 עולה הוי' פעמים אלהים – יחוד שם הוי', השם של הנס[לט], ושם אלהים, בגימטריא הטבע, רמז מאד מיוחד להתלבשות של שם הוי' הכי עצמי בתוך הטבע.

צריך לקיים את זה, אז נאמר לחיים, שיהיה "כי כן יסד המלך על כל רב ביתו", כולם כאן הם "רב ביתו", צריך לעשות "כרצון איש ואיש". "אין אֹנס" – אבל כדאי שתשתו...

ב. "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים"

הפסוק התשיעי במגלה

על פי הווארט של איז'ביצא[מ], שהפסוק התשיעי הוא עיקר הסוד של כל פרשה, צריך לומר זאת גם בנוגע למגלת אסתר. הפסוק שלמדנו עכשיו, "והשתיה כדת אין אֹנס כי כן יסד המלך וגו'" הוא הפסוק השמיני במגלה, והוא חותם את הפרשיה הראשונה, שהיא סיפור המשתה של אחשורוש. אחר כך יש הפסק, פסקה חדשה, ואחר כך בא הפסוק התשיעי, שאמור להיות הפסוק העיקרי של כל המגלה, ומתחיל לספר עוד פרק בסיפור הזה. [נכנס א.ר.] פורים שמח! כנראה שזה נוגע לאורח החדש – "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלך אחשורוש"[מא].

קודם כל, הפסוק התשיעי מתחיל במלה "גם". אנחנו אוהבים את המלים הקטנות, של שתי אותיות[מב]. אם הפסוק התשיעי, היסוד והסוד של המגלה, מתחיל "גם", סימן שרק בתוך המלה "גם" יש משמעות מיוחדת. צריך להבין למה פורים הוא חג של "גם". כנראה צריך לשים במשלוח מנות קצת 'גם', מסטיק (gum), לכל אחד ואחד...

"גם ושתי" – מלכות שוויונית

מה פירוש "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלך אחשורוש"?

חז"ל אומרים[מג] שכאשר אחשורוש התפאר והראה לכולם את "עשר כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו"[מד] – הוא פתח את כל ששת האוצרות שלו בפני האורחים שלו, כל אחד מהדברים כאן הוא אוצר אחד. עוד דורשים חז"ל[מה] שהמן עזר לאחשורוש בתכנון הסעודה שלו, תכנון המשתה, ומה היו התכנון והעצה שלו? עוד לפני שהתרגז על מרדכי ויזם להשמיד את כל היהודים הוא עמלקי ששונא יהודים – הוא רצה להכשיל את היהודים, כדי שלא יזכו לעשות תשובה ולחזור לציון, לכן הוא יזם סעודה של טרפות. הגזרה נגזרה על היהודים כי נהנו מסעודתו של אחשורוש, נהנו מטרפות, והדבר היה בעצת המן שרצה להכשיל את העם היהודי. כדי שיהיה להם מושך לבוא לסעודה הוא האכיל אותם מאכלי ארץ ישראל – דברים שהם אוהבים מהבית. כמו שאמרנו, שבסעודה כל אחד צריך להרגיש את עצמו בבית, עשה אחשורוש בעצת המן – בשביל להכשיל את היהודים – שתהיה סעודה של מאכלי ארץ ישראל. דברנו אתמול שאחשורוש גם לבש את שמונת בגדי כהן גדול, כי הוא חשב שגאולת עם ישראל – לשבעים שנה – עברה, לא נגאלו עד כה אז כבר לא יגאלו. לכן הוא השתמש בכלי בית המקדש וגם התלבש בבגדי כהונה, עשה את עצמו כהן גדול.

חז"ל אומרים[מו] שאת כל הדברים האלה שעשה אחשורוש – עשתה גם ושתי המלכה, בדיוק אותו דבר. הכל היה ב'שותף', היא היתה שותפה מלאה. היא גם פתחה את האוצרות – כמו שאחשורוש יכול לפתוח את כל האוצרות היא גם יכולה, היא גם האכילה את הנשים במאכלי ארץ ישראל וגם התלבשה בלבושי כהן גדול. זהו הפירוש של ה"גם". אם כן, איך חז"ל דורשים את ה"גם" כאן? שכל מה שהבעל עושה – גם האשה עושה אותו דבר, לא נופלת ממנו בכלום, "שוין בקומתן"[מז] לכל דבר.

"אין 'גם' אלא אשה"

יש אפילו מדרש – שמביא בעל המגלה עמוקות[מח] – ש"אין 'גם' אלא אשה". בדרך כלל יש מאמר חז"ל "אין 'גם' אלא לרבות"[מט], "את" ו"גם" הם לשון ריבוי – זהו דבר פשוט. אבל יש כאן מדרש מיוחד, נדיר, ש"אין 'גם' אלא אשה". "גם" הוא המהות של האשה – המהות של האשה מתגלה כאשר היא שוה לאיש, כל מה שהאיש עושה ויוזם היא עושה אותו דבר, ויכול להיות שהיא עושה אותו יותר טוב.

איך חז"ל לומדים ש"אין 'גם' אלא אשה"? מהפסוק "ותתן גם לאישה ויאכל"[נ], מחטא אדם הראשון. כתוב שחוה נתנה גם לאיש שלה – זהו ה"גם" המקורי. על מי הוא כתוב? על חוה, האשה הראשונה, "אם כל חי"[נא]. מכאן לומדים ש"אין 'גם' אלא אשה"[נב]. היות שהדרוש הפשוט הוא "אין 'גם' אלא ריבוי" יש כאן חיזוק למה שאנחנו אומרים תמיד[נג], שב"פרו ורבו"[נד] ה"פרו" הוא האיש וה"רבו" הוא מכח האשה, הכמות היא האשה. זהו הסבר שמחבר את "אין 'גם' אלא לרבות" ו"אין 'גם' אלא אשה".

[יוצא שעץ הדעת היה מסטיק, "ותתן גם לאישה עמה".] השאלה באיזה טעם? יש הרבה סוגים. [איזה טעם הרב אוהב?] תביא לי כמה, אני אגיד לך. [חרבונה אהב מסטיקים, "וגם וגם וגם חרבונה".] למה אומרים "וגם חרבונה"? כי הוא פתח את דבריו "גם [הנה העץ אשר עשה המן למרדכי וגו']"[נה]. זו המלה בה הוא משתמש, לכן מגיע לו "וגם-וגם-וגם חרבונה".

השויון לאחשורוש מופיע גם בהמשך הפסוק, שמסיים "בית המלכות אשר לאחשורוש". חז"ל שואלים מהו "בית המלכות"? הרי יש לה את "בית הנשים"[נו], הבית המיוחד שלה, כמו שכתוב אצל שלמה המלך[נז], לדוגמה, שעשה בית מיוחד לבת פרעה. "בית הנשים", המיוחד לה, הוא "בית המלכות" שלה – לא "בית המלכות אשר לאחשורוש". חז"ל לומדים מכאן שלא רק שהיא עושה אותו דבר שהוא עושה, וממילא היא שולטת על כל הרכוש בשוה ממש, אלא יש לה "בית המלכות" – היא מנהיגה מלכות כמותו, היא גוזרת גזרות, יש לה כח של מלך. היא מלכותית בכך שהיא מנהיגה. היא לא גרה ב"בית הנשים" אלא ב"בית המלכות אשר למלך אחשורוש", היא מלך כמותו. בכל אופן, רואים בסוף שיש לו כח להרוג אותה. גם המיאון שלה לבוא בפקודת המלך הוא סימן שהיא מחשיבה את עצמה שוה לגמרי למלך – מה שהוא אמר הוא אמר, אבל גם אני אומרת.

כניסת אסתר תחת ושתי

חז"ל אומרים עוד משהו על הפסוק הזה, שלפי מה שמסבירים עכשיו הוא הפסוק העיקרי של המגילה: הם אומרים שהמגילה מתארת את המשתה של ושתי כדי ללמד אותנו לאיזה בית, לאיזה מעמד, נכנסה אסתר המלכה. המלכת אחשורוש את אסתר "תחת ושתי", כשהוא שם את כתר המלכות על ראשה, היא לא דבר פשוט. כאשר אסתר נכנסת תחת ושתי היא צריכה להגיע למעמד של ושתי. "גם ושתי המלכה" בא ללמד לאיזה מעמד צריכה להגיע אסתר במלכות פרס ומדי.

אנחנו רואים שלאורך כל המגילה אסתר לא בדיוק שוה לאחשורוש. היא צריכה להתחנן, נופלת על פניה, עושה כל מיני דברים, אומרת ש"לא נקראתי לבא אל המלך זה שלושים יום" ומי שלא נקרא ובא אחת דתו להמית[נח]. היא לא מרגישה את עצמה שוה לו, עם תוקף של מלכות. אבל צריך לומר שזה משתנה לאורך המגילה. זהו חידוש, אבל חידוש מתבקש, שאפשר לשמוע אותו בתוך המגילה. אחרי כל הסיפור, כל התחנונים, באמת אחשורוש נותן לה מה שהיא רוצה – נותן את בית המן לאסתר ומרדכי[נט], אומר להם שיעשו מה שהם רוצים ויחתמו בטבעת המלך[ס]. משמע מכאן שבסוף המגילה, התכלית של המגילה, אסתר מגיעה למעמד המקורי של ושתי. היא כבר לא צריכה ליפול על פניה ולבקש בקשות מאחשורוש, היא כבר יכולה ליזום בעצמה – היא מלכה שוה בכח לאחשורוש.

הרי הבן שלה, לפי חז"ל[סא], הוא דריוש המלך. הוא בעצם ירש את המלכות, אז היא יותר חזקה מאחשורוש – הוא זה שבהתחלה גזר לבנות את בית המקדש מחדש[סב]. מי עומד מאחריו? ודאי אסתר המלכה, וגם מרדכי – מרדכי הוא שר, שגם יש לו כח לגזור, אבל אסתר עולה ועולה. לפי מה שאנחנו מסבירים עכשיו, עיקר סוד המגילה הוא בעצם עלית האשה, עד אין סוף, עד "אשת חיל עטרת בעלה"[סג] ועד "כל אור חוזר – חוזר לקדמותו ממש"[סד]. לכן הפסוק הזה, התשיעי, הוא "גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות אשר לאחשורוש".

יחוד הפסוקים

כעת נעשה חידוש, נצרף עוד פסוק. לפי איז'ביצא הפסוק התשיעי הוא העיקר, "גם ושתי המלכה", אבל אמרנו שהפסוק הקודם הוא מאד חשוב – "והשתיה כדת אין אנס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש". הפסוק השמיני מסיים את הפרשיה הקודמת והפסוק התשיעי מתחיל את הפרשיה הבאה, ואם נצרף אותם יחד יוצא חשבון מאד יפה – הכל פעמים אחד ברבוע, 55 כפול 169, הכל פעמים "יסד המלך". זהו סימן שצריך באמת לצרף את שניהם יחד, אלה שני דגשים של המגילה.

החשבון הזה, 55 כפול 169, הוא עוד משהו – 13 כפול 13 כפול 55. 13 כפול 55 הוא 715, חצי מ-1430, שהוא גם מלה בפסוק – שתיה. כלומר, שני הפסוקים יחד הם 13 פעמים שתיה, סימן שבפורים צריך לשתות 13 פעמים. לחיים לחיים!

שמונה "גם" במגלה

רק לסיים את הדרוש הזה: יוצא שבעצם המלה העיקרית בכל המגילה היא "גם". כל המגילה היא "גם". בפסוק התשיעי יש את ה"גם" הראשון, "הכל הולך אחר הפתיחה"[סה], "בתר רישא גופא אזיל"[סו], אבל יש עוד הרבה "גם", זו עוד ראיה שזו מגילה של "גם", ש"אין 'גם' אלא אשה" ו"אין 'גם' אלא ריבוי".

בתוך המגלה יש שמונה פעמים "גם", הרבה מאד. יש שש פעמים "גם", עוד פעם אחת "וגם" ועוד פעם "הגם", "הגם לכבוש את המלכה עמה בבית"[סז]. כמה שוה "לכבוש"? משיח. "הגם לכבוש" – הגם משיח, משהו משיחי. יש "וגם למחר"[סח], "מחר" (סוד רמח מ"ע ו-רמח אברים, אברהם) הוא גם משיחי, הוא השמיני – שמונה הוא מעל הטבע[סט].

כדי להבחין בין ה'גם'ים נצרף לכל אחד את המלה הבאה. ה"גם" הראשון – "גם ושתי". השני – "גם אני"[ע]. השלישי – "וגם למחר". הרביעי – "גם ביום [השני]"[עא]. החמישי – "הגם לכבוש". הששי – "גם הנה [העץ]". השביעי והשמיני הולכים יחד – "גם מחר"[עב] ו"גם ביום"[עג].

תעשו את החשבון של כל שמונת ה"גם"ים עם המלה שבאה אחריהם. כל שמונת ה"גם"ים הם 355, מחשבה, חומר למחשבה... אם נוסיף את המלה הבאה תראו משהו פלאי – אני אומר את המספר כדי לחסוך זמן – יוצא בדיוק 8 פעמים מרדכי, הממוצע[עד].

כל פרק שאנחנו מוסיפים הולך עם איזו גימטריא, וכאן הגימטריא ששמונה פעמים "גם" עולים ח"פ מרדכי. כל שנה אנחנו לומדים מה השיעור של "עד דלא ידע"[עה], מתי הגעתי ל"עד דלא ידע"? כל שנה אומרים שיעור אחר[עו]. השיעור עכשיו ש"עד דלא ידע" הוא עד שאתה מתחיל לגמגם – כשאתה מתחיל לגמגם סימן שקיימת את המצוה. [לגמגם גימטריאות...] יפה, עוד גימטריא ועוד גימטריא[עז] עד ש... "עד דלא ידע". לחיים לחיים.

נגנו ניגון החזק.

זה ניגון של מחית עמלק, דרך אגב, ניגון מחית גרמניה. המקור של הניגון הזה... לכוון. זה מבוסס על ניגון עתיק של לפני ממאתיים שנה בגרמניה, מיסוד המוזיקה של גרמניה. אם היה פה יונתן גודמן הוא היה אומר בדיוק מה המקור.

לחיים לחיים. [התחילו לשיר ניגון שירת הים.] נחכה לשביעי של פסח... שנלמד את זה טוב עד שביעי של פסח.

אתמול עובד ניגן את ניגון הנצחון. [שרו אותו.]