פחד ממתיק

קול שמחה תולדות

יום שבת חיי שרה תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

יצחק בונה אברהם

בריש פרשתנו מבאר הרבי ר' בונים את הדיוק הידוע בכפל הלשון "יצחק בן אברהם – אברהם הוליד את יצחק"[ב]:

ונראה פירושו, דהנה הבורא ברוך הוא ברא את העולם כדי להיטיב ברואיו ולהשפיע להם מטובו ית', והוא זן ומפרנס לכל באי העולם בחסדו הגדול. אכן תכלית הטובה הנחיל לעמו ישראל, זרע אבותינו הקדושים, והוא שיכירו גדולתו ותפארתו ומדת טובו יתברך. והוא ההצלחה אחרונה אשר אין שני לה.

ה' הוא "טוב בעצם" ו"טבע הטוב להיטיב"[ג]. לכן, תכלית הבריאה היא להיטיב לברואים ואף לגלות להם את טובו העצמי של ה'. טוב ה' הוא ה"דבק טוב"[ד] שמדביק בין ה' לעולמו (ושם ה-טוב, שם אהוה, רומז לכל החיבורים הטובים, החל מ"את השמים ואת הארץ"[ה], כנודע[ו]). בטוב עצמו יש הבחנה בין הטוב החיצוני, השפע לכל באי עולם (עליו נאמר "טוב הוי' לכל"[ז]), לבין הטוב הפנימי והשלם (עליו נאמר "טוב הוי' לקֹוָו"[ח]) – הכרת ה', המביאה את האדם לדבקות ה' ולהצלחה בשליחותו בעולם – לו זכו בני ישראל (כשם שאברהם משלח את ישמעאל ואת בני הפלגשים עם מתנות כראוי להם, אך את כל טובו העצמי מנחיל לבנו הנבחר יצחק[ט]).

וכדי לבא להצלחה זו, מנע אותנו מכל התאוות רעות, כדי שנשיג תכלית הטובה הזאת, והזהיר אותנו בעונש אם נעבור על מצותיו, וזה הכל לתכלית הטובה כמו שנתבאר.

כפי שאמר אדמו"ר הזקן, אהבת ה' היא תאוה ככל התאוות, אלא שכדי לזכות לה צריך לבטל את כל התאוות האחרות. תאוה שמזהה משהו אחר מלבד ה' כטוב – מבלבלת את היכולת לדבוק בטוב האמתי. מכיון שה' מכיר את טבענו ויודע שיקשה עלינו לוותר על התאוות האחרות – הוא נקט במדת הדין והזהיר מפני עונש אם נמשך אחרי התאוות האחרות.

וזה פירוש אלה תולדות יצחק, כי יצחק הוא מסטרא דדינא, בן אברהם, שגם תולדות של הדין הוא לבנין החסד, וזה אברהם הוליד את יצחק שגם מידת הדין הוא בשביל מידת החסד לאברהם. ודו"ק.

עיקר החידוש הוא ש"יצחק בן אברהם" היינו שיצחק, במדת הדין שלו, בונה את אברהם ומדת החסד שלו, והכפל מלמד שזו המטרה לכתחלה – "אברהם הוליד את יצחק" למימוש תכלית הטובה שלו.

יראה ממתיקה

בתורה הבאה ממחיש הרבי ר' בונים את הפרשנות הזו ביחס לחווית היראה – פנימיות הגבורה – על בסיס מה שקבל מרבו היהודי הקדוש[י]:

דהנה יצחק הוא מידת היראה. שמעתי מפי אדמ"ו הרב הקדוש מו"ה יצחק זלה"ה נ"ע, דבזה שאדם מתירא הוא ממתיק הדבר הזה, ודברי פי חכם חן. וזה פירוש אלה תולדות יצחק, היינו היראה, בן אברהם, שבונה חסד גדול שנמתק הדין. ודו"ק.

זהו פירוש חדש ל"פחד יצחק"[יא] – הפחד עצמו פועל את הצחוק וההמתקה. מדוע?

חווית הפחד גורמת הכנעה לאדם, שקודם לכן היה בטוח בעצמו, בחוזקו וביכולותיו. הכניעה לחווית הפחד שוברת את הגאוה וכשהגאוה נשברת נמתקים הדינים.

ועוד, חז"ל אמרו[יב] שהצער שגורם חלום רע מחליף את תוכן החלום ומבטל את הגזרה שבו. באותו אופן, הדין בא לפגוע באדם, אך הצלחתו להפחיד את האדם – ולטעום את טעם הדין – כבר 'מוציאה ממנו את העוקץ' וממתיקה-מחליפה את הנזק עצמו.

בעומק יותר, כאשר אדם מאמין מפחד ממשהו – הפחד כולל בתוכו תפלה סמויה. כך, כאשר יעקב אבינו פוחד מעשו הוא מכין את עצמו לתפלה, לדורון ולמלחמה. כלומר, הפחד עצמו כולל גרעין של תפלה ומניע לפעולות לתיקון המציאות, בדרך של מלחמה (שכבר מרתיעה-ממתיקה מעט את האויב) או של פיוס (שתכליתו המתקה גמורה), כאשר תכלית התפלה היא המתקה גמורה.

שלשת הפירושים הללו בנויים בסדר של הכנעה (הכנעת הגאוה), הבדלה (טעימת הטעם הפנימי המלובש בדין, המחליף את לבושו החיצוני-המעשי) והמתקה (המתקה על ידי תוצאות הפחד הטובות), כפשוט.

אל תפחד משום דבר

כיצד מתיישבת 'חִבת הפחד' הזו עם פסוקים כמו "מגורת רשע היא תבואנו"[יג]? אצל הרשע הפחד עומד בסתירה לאמונה בה' ולפניה אליו – ולכן הוא רק מקרב את הרעה. אך אצל המאמין הפחד מפנה אל ה' וגורם להמתקה, כנ"ל (אצל הבינוני, כפי הנראה, הדברים שקולים – איוב, המסמל את דמות הבינוני[יד], אמר "פחד פחדתי ויאתיני ואשר יגֹרתי יבֹא לי"[טו], אך יעקב, שגם הוא מסמל את הבינוני טרם זכה למעלת ישראל[טז], משתמש בפחד כדוחף לקרבת ה' ודווקא מתוכו מגיע למעלת הצדיק).

ומה עם צוואת אבי הבעל שם טוב לבנו, שהיתה אבן-דרך בכל חייו, 'ישראליק, אל תפחד משום דבר חוץ מה' יתברך'? העובדה שיעקב אבינו, "הבחיר שבאבות"[יז], ומשה רבינו, "מבחר המין האנושי"[יח], פחדו מעשו ומפרעה מלמדת כי אצל היהודי המאמין הפחד אינו סתירה לאמונה[יט] ותכליתו פעולת המתקה. אכן, מורנו הבעל שם טוב חידש דרך של בטחון מוחלט – ואפשר אף לומר בטחון מופרז (למעליותא, בסוד "פרזות תשב ירושלים"[כ]) – המבטלת כל פחד. חידושו של הבעל שם טוב, המאפשר לו להכנס לעומק הקליפות ולבטלן באמירת "יתפרדו כל פֹעלי און"[כא], הוא ראשית גילויו של משיח אשר פועל בכל חלקי העולם ללא חת – ללא פחד מנזקים קטנים וקרובים וללא חשש מכוחות קליפה חובקי-עולם המנסים לכונן "סדר עולמי חדש" – ומביא את העולם לתיקונו השלם.