תענוג הצדיק

כ"ה תשרי תשפ"ב – רשימת הרב

קדושת לוי – נח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

כותב הקדושת לוי:

או יאמר אלה תולדות נח נח וגו'. כלומר התענוג של הצדיק שעושה מצות הבורא יתברך מה שהבורא יש לו תענוג ממצות הצדיק. וזהו אלה תולדות נח, שהוא עיקר התענוג של הצדיק ממצות הבורא, נח, מה שהבורא ברוך הוא יש לו תענוג, והבן.

תענוג ה'

יסוד התענוג המדובר כאן הוא מיסודות הספר קדושת לוי, והוא חוזר בו מאות פעמים בגוונים שונים – תענוג הצדיקים בעבודת ה', תענוג ה' מעבודת הצדיקים, תענוג הצדיק מכך שה' מתענג מעבודתו, תענוג ה' בהשפעתו לישראל וגם יכולת הצדיק לקבל תענוג כדי שה' יתענג מכך שבנו מתענג.

עיקר החידוש בענין התענוג הוא, כמובן, התענוג של ה' מעבודת הצדיק (כשגם עבור הצדיק זהו עיקר החידוש, עליו הוא מתענג). בתשעת עיקרי האמונה של פנימיות התורה[ב] – תשעה יסודות עיקריים בתפיסת האמונה שחדשה פנימיות התורה, המכוונים כנגד הספירות מחכמה עד מלכות – שייך התענוג של ה' מעבודתנו לעיקר שנקרא "עבודה צורך גבוה"[ג], המכוון כנגד ספירת הבינה, בה במיוחד מתגלה התענוג ("גילוי עתיקא באמא"[ד]).

התענוג של ה' פותח את צנורות השפע ומרבה את השפע בכמות ובאיכות[ה]. כך, השרש ענג הוא ר"ת עדן-נהר-גן[ו] – שלמות ההמשכה מהחכמה (עדן) עד למלכות (הגן).

עבודת הצבו"ר

כהשוואה, היסוד העיקרי בספר התניא הוא הרצון (שבמח[ז]), באמצעותו שולטים הבינונים על תאוות לבם. אצל הבינוני העיקר הוא "עשה רצונך כרצונו" ו"בטל רצונך מפני רצונו"[ח]. כלומר, יסוד עבודת הבינונים הוא הרצון (החסר ודורש את מילויו) ויסוד עבודת הצדיקים הוא התענוג (המלא ברכת ה').

אם יסוד עבודת הצדיקים הוא התענוג ויסוד עבודת הבינונים הוא הרצון מהו יסוד 'עבודת הרשעים'[ט]? מעל התענוג והרצון נמצאת האמונה וגם היפוכה – הכפירה. יעוד הרשע להיות בעל תשובה[י], שהרי "לא ידח ממנו נדח"[יא], ואז הוא הופך את הכפירה שלו לכפירה בעבודה זרה (שרש כל הרוע והרשעות, שעל כן מצוות האמונה בה' והכפירה בעבודה זרה הן שתי הדברות הראשונות הכוללות את כל מצוות עשה ולא-תעשה שבתורה[יב], וכידוע מהרמב"ם שכל התורה כולה באה להרחיק עבודה זרה, ובנפש ע"ז היא שרש הגאוה והתאוה, שרשי כל רע). הכפירה בעבודה זרה היא יסוד האמונה – "כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי"[יג] ו"כל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה"[יד] (והיינו שרש ההוד, מדת היהודי המודה בכל התורה, ברדל"א[טו]). על שרש הרשע-בעל-התשובה בראש העליון שבכתר נאמר "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין"[טז].

ורמז נאה העולה מהשלישיה החדשה שבכתר שנוצרה כאן: כפירה תענוג רצון ראשי תיבות כתר (!), שאר האותיות עולות רשע (שהוא כאן הפתח לכל התורה – "זה השער להוי' צדיקים [ובינונים] יבאו בו"[יז]) והכל יחד עולה 1190, הפסוק המתאר את כל עליות המשיח (נרנח"י שביחידה של עם ישראל[יח]) – "הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד"[יט].

מנוחה ותענוג

בתורה הזו קושר רבי לוי יצחק בין יסוד התענוג, היסוד הכללי שלו, לסוד "אלה תולדֹת נח נח"[כ] – שתענוג הצדיק הוא מכך שיש למעלה תענוג מעבודתו. בעצם, הפירוש שלו מתאים לדרשת הזהר[כא] את "נח נח" כ"נייחא לעילאין נייחא לתתאין" – נחת לעליונים ונחת רוח לתחתונים מכך שיש נחת רוח לעליונים.

בפשט, נח הוא לשון מנוחה, אך המנוחה היא סוד השבת (בה נאמר "למען ינוח וגו'"[כב] ו"באת שבת באת מנוחה"[כג]) ו"ונח מצא חן"[כד] הוא על דרך "יעקב ובניו ינוחו בו – מנוחת אהבה ונדבה"[כה]. בשבת בא התענוג – "וקראת לשבת ענג"[כו], "אז תתענג על הוי'"[כז] – עם המנוחה, כרמז הידוע שינה בשבת תענוג[כח] (וכן הוא בסוד "שבת הארץ"[כט], שנה של אמונה, מנוחה ותענוג, כאשר התענוג שורה דווקא במקום המנוחה[ל]).

"נח איש צדיק", וכיוצא בו מתקיים ביום השבת בכל ישראל, "ועמך כֻלם צדיקים"[לא] (ובזהר[לב] מבואר שתלמיד חכם הוא בחינת שבת כל השבוע) – הצדיק נח ומתענג על ה'[לג], כשעיקר התענוג של הצדיק הוא ה'חוש', התחושה הפנימית שלו, שלה' יש תענוג ונחת ממנו ומעבודתו, עבודה צורך גבוה.

"נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"

יחוד התענוג והמנוחה מתבטא במלה נחת, המופיעה באחד ממאמרי החז"ל החשובים שמבטאים את תענוג ה' מעבודתנו, "עבודה צורך גבוה" – "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני"[לד].

בביטוי "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" נכללו כאחד כל שלשת הראשים שבכתר:

"נחת רוח" הוא הרגשת האמון והקשר העצמי בין ה' לישראל, עבדו הנאמן – סוד האמונה, רדל"א (ג"ר דעתיק). התחושה הפנימית ביותר של אותה נחת רוח ("[נחת רוח] לפני") היא הממוצע בין האמונה הפשוטה לבין התענוג (המורכב), הראש הבא שבכתר (כפי שהמנוחה מופיעה כממוצע בין האמונה לתענוג בסוד אמונה-מנוחה-תענוג שבשביעית, כנ"ל)[לה]. תחושה זו שייכת לאברהם אבינו, "ראש כל המאמינים"[לו] (וממילא הנחים ומתענגים על ה' ממש) – שלמות התיקון של נח (שעדיין לא היה יהודי)[לז].

"שאמרתי" הוא בסוד התענוג, רישא דאין, בו מתחוללת ההמשכה של אור-מים-רקיע[לח] – סוד המשכת שפע הזרע, התלויה בתענוג (כנ"ל).

"ונעשה רצוני" הוא בסוד הרצון, רישא דאריך, כפשוט. המאמר הזה מגלה גם את שרש הרצון שמעל התענוג[לט], שהרי ה"נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" נגרמת ממילוי הרצון, תענוג של 'מרוּצה' ("שבע רצון"[מ]).