נועם אלימלך / צדיק מצד ימין

אוֹ נֶפֶשׁ כִּי תִשָּׁבַע לְבַטֵּא בִשְׂפָתַיִם לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב לְכֹל אֲשֶׁר יְבַטֵּא הָאָדָם בִּשְׁבֻעָה וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא יָדַע וְאָשֵׁם לְאַחַת מֵאֵלֶּה[א].

מבאר הנועם אלימלך[ב]: שבועה נקראת קיום, מתוך כח ושליטה, כדברי הגמרא על אחאב "אי לא דהוה מליך  עלייהו היכי מצי משבע להו"[ג]. והכתוב רומז לצדיק הנשבע דהיינו גוזר, "צדיק גוזר והקב"ה מקיים" ("ותגזר אומר ויקם לך"). "עקימת שפתיו הוי מעשה" וכך הצדיקים בדבורם פועלים (מעשה) בעולמות העליונים.

לפי דרגת הצדיק כך כחו גדול בעקימת שפתיו שיהא מעשה שיפעל במציאות. כח הדבור שייך למלכות, "אמר מלכא עקר טורא", ו"מאן מלכי רבנן", והיינו כח השבועה של הצדיק כנ"ל.

צדיק צם וצדיק אוכל

ומבאר הנועם אלימלך שיש כאן שני סוגי צדיקים, "להרע או להיטיב", כמפורש במשנה "שבועות שתים שהן ארבע שבועה שאוכל [היינו 'להיטיב'] ושלא אוכל ['להרע'] שאכלתי ושלא אכלתי [שבועה לשעבר, כפי שלמדו חכמים]"[ד]. דהנה יש ב' גווני צדיקים. יש צדיקים המענים ומסגפים עצמם על ידי זה הן משברים כח הדינין. ויש צדיקים האוכלים בקדושה ובטהרה למען עבודתו יתברך שמו אזי הם משפיעים ברכה ופרנסה לעולם. "שאוכל ושלא אוכל" היינו צדיק האוכל בקדושה וצדיק המתענה. "שאכלתי ושלא אכלתי" – הצדיק האוכל בקדושה צריך לתקן מה "שאכלתי" בעבר שלא בקדושה, והצדיק המתענה צריך לתקן מה "שלא אכלתי" היינו שצם מתוך פניה שלא לשם שמים (כלומר, "שאוכל ושלא אוכל" היינו קבלה לעתיד, "שאכלתי ושלא אכלתי" היינו חרטה על העבר). ו"שתים שהן ארבע" רמז ששני הצדיקים גורמים תיקון לשם הוי' ברוך הוא, בן ארבע אותיות.

במקומות רבים עוסק רבי אלימלך בשני סוגי צדיקי. צדיק = דר, ושני צדיקים היינו "וזה זכרי לדר דר" – על הצדיק לדעת ולבחור את דרכו בעבודת ה' לפי "זכרי", באיזו דרך הוא זוכר את ה' יותר. כל ענין הצדיק הוא הזכרון בה' ("זכרי"), בחינת פנים (לעומת שכחה מצד האחור), אך יש שתי פנים, ימין ושמאל (ובשרש בכתר היינו "תרין תפוחין דנהירין תדירא דחדאן תדירא"):

הצדיק המתענה הוא מצד שמאל, "שמאל דוחה", "שמאלו תחת לראשי" (להשפיל את עצמו תמיד). אך צריך שהסגופים יהיו לשם שמים באמת (תיקון "ולא אכלתי"), והסימן לכך הוא היותו שמח בעבודתו (כשורש צד שמאל בתרין תפוחין דחדאן תדירא, שמחה תמידית) ואינו שוקע במרה שחורה ועצבות ח"ו, הבאים מגאוה סמויה מכך שהוא מתענה, פניה שלא לשם שמים.

הצדיק האוכל ונהנה לשם שמים הוא מצד ימין, צדיק = צד ימין. והוא עיקר חידוש תורת מורנו הבעל שם טוב, לעבוד את ה' בבחינת ימין, "עזב תעזב עמו" ולא לשבור אותו בתענית. צדיק זה כל פניותיו לימין, ללמד זכות, בחינת אברהם אבינו המכניס אורחים ואוכל עם כולם (כמו הווארט על "אנכי מגן לך", מגן היינו בטן באידיש, אני הבטן שלך שתוכל להרבות באכילה. וכמסופר על בעל האוהב ישראל, שההילולא שלו שייכת לפרשת ויקרא, שתחילה היה מסגף עצמו ולבסוף שינה דרכו מן הקצה אל הקצה והרבה באכילה. ויש לומר שבכל התורה הזו מכוון רבי אלימלך לתלמידו האוהב ישראל). הצדיק שבבחינת ימין היינו "וימינו תחבקני", מקרב את כולם ומגיע גם לאחור (על דרך "יֹסף ה' לי בן אחר", שעושה מהאחר בן), ומקרב בתשובה גם את הצדיק שבבחינת שמאל שיהיה ימין (כמו האוהב ישראל)!

שרש הצדיק המתענה בעטרא דגבורה דדעת ושרש הצדיק האוכל בעטרא דחסדים דדעת. "ובדעת צדיקים [ב-דעת של שני צדיקים] יחלצו". "דעת קנית [צדיק אוכל ו'קונה'] מה חסרת [צדיק מתענה ומחסיר בקדושה]".

כיון ש"להרע או להיטיב" נדרש על שני סוגי צדיקים, נמצא שהצדיק האוכל הוא "צדיק וטוב לו" והצדיק המתענה הוא "צדיק ורע לו", כמו החילוק בין רבה (שהיה בעל יסורים) ורב חסדא (לשון חסד, ימין, שהיה לו הכל ברווח)[ה]. צדיק ורע לו כל עבודתו לשבור את הדינים והרע שיש בעולם, הוא עסוק תמיד ב"מלחמה לה' בעמלק מדר דר", וצדיק וטוב לו כל עבודתו להמשיך שפע וברכה לישראל ולעולם כולו. והנה סדר הפסוק הוא "להרע או להיטיב", קודם צד שמאל, אך במשנה הסדר הפוך "אוכל ולא אוכל", כיון שהתורה שבעל פה ממתיקה את דיני התורה שבכתב (כמו "עין תחת עין ממון").

האדם בשבועה

"לכל אשר יבטא האדם בשבועה" פירשו חז"ל "האדם בשבועה"[ו], ולפי זה מפרש הנועם אלימלך "שיהא צדיק גמור בצדקו הנקרא בשם אדם". "אדם" נאמר גם בתחילת הפרשה "אדם כי יקריב מכם" ופירשו חז"ל "מכם ולא כולכם להוציא את המומר [שאין מקבלים ממנו קרבן], מכם בכם חלקתי ולא באומות [שמקבלים קרבן מגוי אף כשהוא עובד עבודה זרה]"[ז] – הרמז גם כן לדברינו הנ"ל אדם שיקריב עצמו להבורא ברוך הוא בעובדות כשרים שהן כמו קרבן... שלא תהא מדרגת כולכם שוה בסגנון אחד רק חלוק לשני גוונין כנ"ל דהיינו אחד שמתקן באכילתו ואחד בסיגופו כל אחד לפי מדרגתו. וזהו בכם חלקתי פירוש בישראל יש חילוק בין הצדיקים כנ"ל [הפשט של "בכם חלקתי" הוא בין ישראל כשר למומר, ולפי הרמז של החלוקה בין הצדיקים נמצא שהצדיק שבבחינת שמאל היינו תיקון המומר שבישראל, ודוק].

"לעולם יהא אדם", לעולם יהא צדיק גמור הנקרא אדם. שני הצדיקים הנ"ל היינו שני מיני אדם, סוד שני בני אדם הראשון, קין והבל, שני שרשי נשמה, "להרע [קין] או להיטיב [הבל]".

יעקב וישראל

הנועם אלימלך מגיע לפרש את ברכת יצחק ליעקב: שיצחק היה רוצה לברך את יעקב בברכת עולם הבא ואת עשו בעולם הזה # ורבקה ראתה שחלילה אם לא יהיה ליעקב חלק בעולם הזה לא יהיה לבניו חלילה תקומה בין האומות לכך היתה מהדרת שיברך יצחק את יעקב גם בעולם הזה # ויעקב אבינו עליו השלום לא היה דעתו נוחה מזה שהיה מתיירא שיצחק יברך אותו בעניני עולם הזה בכולו גשמיות כי גם בעניני גשמיים יש חילוקים כנ"ל שצורך העולם לשני גווני צדיקים כנ"ל # וגם בעניני אכילה יש חילוק לאוכל בקדושה במחשבות טהורות בין האוכל כבהמה # ולזה אמר אולי ימושני אבי לשון ממשות דדברים גשמיים נקרא בלשון מישוש דהיינו אולי יברך אותי בכולו גשמיות והבאתי עלי קללה שזה אצלי קללה יחשב # ואנכי איש חלק פירוש כנ"ל שאני מוכרח להיות מוחלק לשני אופנים כנ"ל # וזהו בית יעקב לכו ונלכה באור ה' ולכאורה מלת לכו הוא מיותר והכי הוה ליה למימר בית יעקב נלכה באור ה' # אך הכוונה לב' אופנים הנ"ל # בית יעקב היא מדרגה קטנה כידוע ההפרש שבין יעקב לישראל וכתיב בפסוק והיה בית יעקב אש ובית עשו לקש # רמז למדרגה של הצדיקים שעל ידי מדרגתם משברים כח הדינין # וזהו בית יעקב לכו פירוש במדרגתכם רמז למדרגה א' # ונלכה באור ה' רמז למדרגה הב' ההולכים באור קדושתם בכל העולמות והשם יתברך יזכנו להיות מהם אמן כן יהי רצון:

יעקב פחד שיצחק יברך אותו בגשמיות וזה עבורו קללה. "ואנכי איש חלק", מחולק לשני סוגי צדיקים כנ"ל, וגם מי שאוכל אינו שקוע בגשמיות ח"ו דהיינו אכילת בהמה אלא הוא אדם המעלה, "אדמה לעליון" ממש, שכל אכילתו והנאתו לשם שמים, להמשיך ברכה לעולם (בחינת "הקדוש ברוך הוא" הוא קדוש ואכילתו בקדושה וכך הוא ברוך, ממשיך ברכה לעולם).

מסיום דברי הנועם אלימלך עולה שהתכלית היא מדרגת הצדיק שמצד ימין. הצדיק המתענה היינו בחינת יעקב (קטן) ואילו הצדיק האוכל הוא בחינת ישראל (גדול). "והיה בית יעקב אש... ובית עשו לקש" – היינו הצדיק שכל ענינו לשבור את הרע (מלחמת עמלק כנ"ל). אך הצדיק שמצד ימין כל ענינו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", עד "ואולך אתכם קוממיות" (בנין בית המקדש שלאחר מחית עמלק, כסדר שלש מצוות הצבור). הצדיק שהוא ימין הולך "באור הוי'" בכל העולמות, מה שאין כן הראשון (והיינו סוד "נהירין תדירא" כנ"ל).

רבי אלימלך מאחל לעצמו להיות מהצדיקים של צד ימין, "והשם יתברך יזכנו להיות מהם", כרצונו הפנימי של הבעל שם טוב. רבי אלימלך הוא הדמות העיקרית בחסידות הכללית (וכן האוהב ישראל) שעיקר ענינה בגלוי הוא צד ימין. אמנם בחסידות חב"ד יש הרבה עבודה של אתכפיא, וכן בפשיסחא וענפיה, כיון שככל שיש שכל-מוחין כך יש פן חזק של "שמאל דוחה" אלא שהוא יחד עם "ימין מקרבת" בבחינת "לאכללא שמאלא בימינא" תמיד, וד"ל. אכן, כשיבוא משיח לא יהיה פרוד בין הדרכים, והכל יהיה רחמים וחסדים גמורים, כמו שמבואר בתורה הראשונה של הנועם אלימלך בפרשתנו, שכעת הקב"ה צריך לעמוד מכסא דין לכסא רחמים אך לעתיד יהיה הכל רחמים גמורים בכסא אחד.