1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (62)

ד"ה "בסכות תשבו" (7)

ח' שבט ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

ניגון הבינוני.

נתחיל שוב מפרק יט:

יט) והנה כמו שהוא בהאובדים באשור והנדחים במצרים שהם משוקעים בתענוגים גשמיים וזוהמת מצרים מצד עצמם אינם שייכים כלל לתשובה [הוא אמר שאפילו ביום כיפור בנעילה הם לא יתעוררו מצד עצמם.] ורק על ידי ההתעוררות מלמעלה [יש להם תקוה.] דאז מתגלה בהם עצם הנשמה [על ידי ה"שופר גדול", שהוא הסביר שהוא הגילוי של א"ק – רגלי א"ק מגיעים עד סוף עולם העשיה, רק שצריך לתקוע בשופר הגדול.] ומתעוררים בתשובה מעומקא דליבא [יש התעוררות תשובה, אבל ההתעוררות באה לגמרי מה'. הוא באמצע להסביר לנו את "שובנו אלהי ישענו" – ה' תוקע בשופר גדול וזה מעורר תשובה מעומקא דלבא.] ומתהפכים בעצם מהותם [ובכך עיקר החידוש – שיש "אתהפכא חשוכא לנהורא וטעמין מרירו למיתקא". יש הרבה דיון בחסידות האם אדם יכול לשנות את המהות שלו – בדרך כלל לא, אבל כאן, בתשובה מעומקא דלבא על ידי התקיעה בשופר גדול, המהות משתנה.], הנה כן הוא בתשובה הבאה מצד הנפש הבהמית [עד כאן הגענו – הנושא החדש, שיש שני סוגי תשובה. יש תשובה מצד האדם שבך ויש תשובה מצד הבהמה שבך, ודווקא תשובת הנפש הבהמית באה על ידי תקיעת השופר הגדול, וזו התשובה של הגאולה. כך הוא יסיק בסוף הפרק, שהתשובה של משיח היא תשובת הנפש הבהמית – חידוש עצום. זו תשובה שבאה על ידי התעוררות מלמעלה ויש בה שינוי עצם המהות. (אבל ברור שהנה"א תמיד עם ה',  מה החידוש?) לא, מכיון שהנפש האלקית היא בתוך נפש הבהמית היא רחוקה מה', רק שהתשובה שלה מסודרת – תשובה תתאה ואז תשובה עילאה וכו'. הנפש הבהמית אינה מסודרת, היא תהו, ולכן גם התשובה שלה לא מדורגת.], והענין הוא דהנה זה מה שתשובה עילאה באה מלמעלה לאחר הקדמת תשובה תתאה [קודם עושים תשובה תתאה בחדש אלול ואחר כך זוכים לשופר הקטן בר"ה וכו'.] ה"ה פנימיות והתיישבות [קודם תשו"ת ואז תשו"ע.], וזה מה דאתעדל"ע הבאה שלא בהקדמת אתעדל"ת ה"ה בבחינת חיצוניות ומקיף לבד, הנה כל זה בעבודה דנה"א [מה שאומרים שאתעדל"ע בלי אתדעל"ת אינה רצויה לכתחילה, היא רק מקיף וחיצוני, וצריך עבודה בכח עצמו, יסוד כל שיטת חב"ד, ורק אז שיגיע משהו מלמעלה – הכל מדבר בעבודת הנפש האלקית, זו הגישה שלה.] שהיא בסדר והדרגה דוקא דאור וכלי [וצריכים לזכך את הכלי כדי שיקבל את האור. טוב להיות מסודר – הסימן והגדר של 'פנימי' הם שהוא מסודר, כפי שכותב הרבי הריי"צ עצמו בשיחות שלו. כל זה נכון – אבל מדבר בנפש האלקית, באדם שבך. באדם הכל שיקול דעת של אור וכלי, של אור שצריך להתלבש בכלי.], דהנה"א ה"ה כלי לאלקות [אני, אומרת הנפש האלקית, צריכה להיות כלי לאלקות – צריכה להיות ראויה לכך.] היינו לקבל את האור האלקי בבחינת או"פ דוקא, וזה מוכרח שיהיה בסדר והדרגה שנעשה יותר בבחינת כלי בעבודתו [כל פעם שעובד יותר הוא מתקן יותר את הכל.] ומקבל [דהיינו מפנים] גילוי אור עליון יותר, וכמו כן הוא גם בהתעוררות האהבה ויראה עליונים, הגם שהם למעלה מטעם ודעת [לא דבר שפועלים אוטומטית על פי התבוננות של טעם ודעת.] מכל מקום ה"ה בנה"א בבחינת או"פ [חווים אותם בפנימיות, כאור בתוך כלי.], וטעם הדבר הוא לפי דנה"א נקראת אדם [כעת אומר את עיקר גדרי הפרק כאן, שיש אדם ובהמה – "אדם ובהמה תושיע הוי'", ה' רוצים להושיע גם את האדם וגם את הבהמה. אדם הוא שם מה ובהמה היא שם בן, וכל סוד תיקון עולם האצילות הוא לחבר ולייחד את מה ו-בן, את המציאות (בן) עם המהוות הפנימית (מה). שם מה בא רק כדי לתקן את שם בן – הוא לא תכלית בפני עצמו. אחרי שבירת הכלים צריכים לתקן את המציאות, שם בן, ועושים זאת על ידי אור חדש שיוצא ממצח דא"ק, שם מה החדש. צריכים לתקן אותם, וכל נקודה של המציאות המתוקנת היא יחוד מה ו-בן, סוד מהיטבאל, שרש עולם התיקון. ה-מה ו-בן שבי הם סוד האדם והבהמה שבי ואת שניהם צריכים להושיע. דברנו בשיעורים האחרונים על "מלך עוזר ומושיע ומגן" ועל כך שצריכים להושיע את כל האנושות. עיקר מה שצריך להושיע הוא החבור בין הנפש האלקית לנפש הבהמית, "אדם ובהמה". עיקר תוקף התשובה של משיח הוא התשובה של הבהמ, כפי שיסביר, וזו תשובה של אתערותא דלעילא בלי הקדמת אתערותא דלתתא בכלל. בסוד הפרק הוא יסביר – ממש מיסודות החסידות – שזו המחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע איך תבוא הגאולה. המסקנה שלו שדווקא רבי אליעזר סובר שהגאולה תבוא מצד הנפש האלקית, האדם שבך, ורבי יהושע, שהלכה כמותו, סובר שהתשובה תבוא מצד הנפש הבהמית, הבהמה שבך, כחות תוהיים שאינם בסדר והדרגה. זו עבודת "חטוף באכול חטוף ושתי" שדברנו עליה. (זה בכלל לא מכחו אלא מלמעלה לגמרי.) הוא יסביר שיש שיתוף בעולם – לגמרי מכח ה', אבל גם מצדנו. כתוב בגמרא שה' עושה לנו צרות – "מעמיד עליהם מלך קשה כהמן" ומחזירם בתשובה. שופר גדול נשמע משהו נחמד – פתאום אני שומע שופר גדול ומתעורר, נשמע דבר טוב. אבל מה שמעמיד מלך קשה המן – צרות צרורות – וכך מגיעה ההתעוררות, לא נשמע כל כך נחמד. יוצא מכאן שמלך קשה כהמן ושופר גדול פועלים אותו דבר. יוצא מדבריו שההתעוררות היא-היא הקושי לקראת משיח. איך ה' מעורר אותי? על ידי מלך קשה כהמן. בכלל, בסוגית הגמרא קשה מי אומר זאת – רבי יהושע או רבי אליעזר – וכאן הוא מפרש בפשטות, בלי להכנס לשאלה, שדווקא רבי יהושע אומר כך (שלא כפי שלומדים את הסוגיא בהשקפה ראשונה). רבי יהושע אומר שלא יעשו תשובה, "חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו", כמו "נפלה ולא תוסיף קום" מצד עצמה כפי שהזכרנו אתמול. זו סוגיא יסודית בשאלה איך תבוא הגאולה. (מלך קשה כהמן הוא פעולת השופר הגדול?) לא אומר בפירוש – יש שני מהלכים, קודם מדבר על שופר גדול שמעורר את האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים ואחר כך מדבר על התעוררות הנפש הבהמית על ידי מלך קשה כהמן. מסביר זאת במקביל, אך לא אומר בפירוש שהיינו הך. (שופר הוא גם מרעיד) הוא גם מרעיד, והוא מבהמה. אבל מישהו אמר שהשופר לא יעזור אם אין בעל תוקע – צריכים אדם שיתקע. אז בדימוי של תקיעת שופר צריכים גם "אדם ובהמה". שוב, הוא אומר שנפש האלקית נקראת אדם] ואדם מסודר בכל עניניו [א מענטש, "דרך ארץ קדמה לתורה", גם דין של קדימה ואיחור. אפילו במלה אדם יש סדר מסודר, א-ד-ם, שהוא גם סדר הדורות, אדם-דוד-משיח לפי הסדר. להיות מסודר כולל גם סדר בהשתלשלות הדורות. החטא והנפילה של אדם הראשון היו שלא היה מוכן להודות, אלא אמר "האשה אשר נתת עמדי" – האשים מישהו אחר. דוד המלך החל לתקן זאת בכך שכאשר נתן הנביא בא להאשים אותו הוא מיד הרים ידיו ואמר "חטאתי להוי'" – לוקח מיד אחריות ולא משליך את החטא על מישהו אחר. שלמות התיקון היא מלך המשיח. סדר בתוך אדם.] ולהיות דהנה"א נקראת אדם הכל הוא בבחינת שכל [כתוב שיש ארבעה תארים, שמות לאדם – אדם-איש-גבר-אנוש – והפירוש העיקרי (מתוך כמה פירושים בחסידות) שאדם הוא על שם השכל, חב"ד. ומהו שכל? פנימיות והתיישבות. כדי שהאור יתיישב צריך להיות מסודר, כל הזמן לתקן את הכלי בסדר והדרגה.] והיינו שגם הרצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת הרי הוא מכל מקום על ידי השגה באור אין סוף הבלתי מושג [יש על דרך חב"ד התבוננות באור אין סוף, שמצד עצמו "לית מחשבה תפיסא ביה כלל", ובכל זאת מתבוננים בו – דרך חסידות חב"ד – ועל ידי התבוננות זו (עם השגה במה שלא מושג, כפי שיסביר עוד רגע) מעוררים רצון שלמעלה מהשכל. כלומר, אצל אדם – החב"דניק שלנו – גם לתופעות שלמעלה מהשכל מגיעים על ידי שכל.] אלא שהוא בדרך השלילה [כמו מה שהרמב"ם שאי אפשר לדעת את ה', אבל כאן אפשר להגיע לאיזה הרגש אלקי על ידי ידיעת השלילה – שה' לא כך ולא כך ולא כך. זו השגה מסוימת באלקות ועל ידה אפשר לעורר את הרצון שלמעלה מהשכל.], ועם היותה בדרך שלילה [שרק משיג שה' לא כך ולא כך.] בכל זאת הנה ההשגה היא בהרגש פנימי [כל זה מצד הנפש האלקית.], וטעם הדבר הוא לפי שבאה מלמעלה להיות בא לידי השגה והרגש זה ולכן הרי זה דוקא בזמנים דעת רצון כמו בשבתות ויו"ט ובצדיקים שהן עצמן במדריגת שבת [כתוב בזהר הקדש שכל השבוע הצדיק הוא בחינת שבת. יש בענין כמה סיפורים יפים בחסידות. הוא אמר שלהגיע למדרגות שלמעלה מטעם ודעת נעשה על ידי השגת השלילה, ואומרים שבהשגת השלילה מרגישים את ההפלאה שבדבר והרגש הזה פועל. כאן הוא מוסיף שלא די בהשגה, אלא צריכים הארה מלמעלה – כמו שאמר שראש השנה בא אחרי חדש אלול וכו', הארה מלמעלה שלאחר עבודת החול. כמו שכתוב גם בתניא שצדיקים לא נולדים כך, אלא שיש להם עבודה ואז מי שזוכה נעשה צדיק – הוא בחינת שבת. אז מקבלים בהרגש פנימי אורות מופלאים ביותר, רצון שלמעלה מטעם ודעת בהרגש פנימי.] ולהיות דכללות העבודה בסדר והדרגה על כן צ"ל תחלה שלמות העבודה שעל פי טעם ודעת ועל ידי זה בא להעבודה שלמעלה מטעם ודעת [עם ההארה מלמעלה, סיעתא דשמיא מלמעלה.], [עד כאן דבר באהבה ויראה אלוקיות ורצון פשוט שלמעלה מטעם ודעת – מי שעובד את ה' מצד הנפש האלקית צריך לעשות הכל בסדר והדרגה,] וכן גם בתשובה [שגם הנפש האלקית עושה תשובה. דבר על אהבה ויראה ורצון, וכעת מדבר על תשובה – תנועה שאני רחוק מה' ואני חוזר אליו.] הגם שזהו בבחינת יציאה מגדר כלים [לצאת מהמקום שלי לגמרי – המקום שלי הוא הכלי שלי, מה שאני מכיל. אמרנו שעבודת הצדיק היא לחבר אור וכלי, אבל תשובה היא איזו פריצה – לצאת מעצמי – כפי שמסביר גם ב"באתי לגני" בפרק של השנה, פרק ה.] מכל מקום הרי זה בנפש האלקית בבחינת התיישבות ובאחיזה בכלים [יש בתשובה צעקת הלב – צעקה עם קול ובלי קול – אבל הכל בהתיישבות. יש כאן נשיאת הפכים, שיהציאה מהכלים היא בהתיישבות – להשתגע בישוב הדעת. רק צדיק יודע לעשות זאת. הוא אומר שכמה שהצדיק שעושה תשובה יוצא מעצמו וכו' – הכל עדיין בהתיישבות בכלים. הוא לא שולל את הכלים שלו ואדרבא – עדיין רוצה שהכל יומשך בתוך הכלים של עצמו.], דהנה התשובה דנפש האלקית שהיא מצד הריחוק הנה העיקר הוא ההרגש דאוא"ס ממה שנתרחק [בהמשך יסביר שהכוונה שהרגש אור אין סוף קודם לתשובה – בלי הררגש פנימי באוא"ס הוא לא מרגיש את הריחוק. אחרי שיש לו הרגש הוא מתחיל חשוב איפה אוא"ס – שיש לי חוש בו – ואיפה אני? אני ממש רחוק ממה שאני מרגיש ורוצה להתקרב. (יש לנשמה חוש.) נכון, "חי הוי' אשר עמדתי לפניו" וכעת אני רחוק. כך אנחנו מסבירים שרוב מאמרי לקו"ת מתחילים מירידת הנשמה לגוף, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, והוא כותב שלשם כך זקוקים לחוש ב"חי הוי' אשר עמדתי לפניו" – חוש בקירוב לאור אין סוף, ואחר כך הוא מתבונן איך ירד. הכל בנפש האלקית, שכך מתעוררת מתשובה. כמה שהיא מתעוררת בתשובה, הנפש האלקית אינה כוחנית מצד עצמה – הנפש הבהמית היא כח והנפש האלקית היא אור. יש מאמרים של הרבי שעבודת הנה"א היא אור ועבודת הנה"ב היא אור. כמה שיש פריצה לצאת מעצמי בכח בתשובה – היא לא שייכת בעצם לנפש האלקית. יש לו חוש באלקות, מרגיש שנתרחק מזה, ומאד רוצה לחזור – כאילו יוצא מעצמו, אבל לפי ערך הכל עדיין בהתיישבות, כל הזמן יש לו אחיזה בכלים. יוצאת מכאן תמונה, שקשה לומר אותה, שהנפש האלקית היא קצת מסכנה, מוגבלת, כמו ילד מוגבל. יש לנפש האלקית גבולות שהיא לא יכולה לצאת ממנה. אלא גבולות טובים – שכל טוב והרגש טוב – אבל ממש לצאת לגמרי מעצמו, להפוך את המדינה, הוא לא מסוגל. לכך מסוגלת רק הנפש הבהמית – רק לה יש כחות עצמיים, כחות של תהו. אבל גם כח – אם הוא רק כח – אינו טוב, ולכן צריכים "אדם ובהמה תושיע הוי'", צריכים את החיבור שלהם, חיבור רבי אליעזר ורבי יהושע כפי שיסביר בהמשך.] והיינו שהרגש ריחוקן [כנראה צ"ל ריחוקו] מאוא"ס הרי זה עושה התעוררות גדולה בנפשו ומאד לא טוב לו במרירות גדולה ובצעקה פנימית מעומקא דליבא, וכל זה הוא בהרגש פנימי [הסיבה גדולה מהמסובב, ומכיון שהסבה היא בהרגש פנימי כך גם ההתעוררות שבעקבותיה.] ועצם התשובה היא גם כן בבחינת אחיזה בפנימיות אמנם כל זה הוא רק כאשר הנפש האלקית אינו בבחינת העלם והסתר כל כך בהנפש הבהמית [אדם שהנפש האלקית מאירה בו – נקודת היהדות שלו היא בגילוי. מה אם הנפש האלקית בהסתר? הוא לא אומר בפירוש, אבל חוזר למצב של "האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים". אצל אדם כזה האדם בהעלם וקיימת בגלוי הבהמה שלו. יתכן שזו בהמה יהודית, ולא כל כך גרוע כמו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים – תינוקות שנשבו לגמרי, בלי שום ענין יהודי, אפילו בלי לדעת שהוא יהודי. הנפש הבהמית יתכן שיודעת שהיא בהמה יהודית – יש ענין בבהמה יהודית, ששייכת ליהודי, ויש גם בהמות בעלות דרגה כמו חמורו של רבי פינחס בן יאיר.] שאינו בכלל עוברי עבירה ח"ו כי אם בבחינת גסות הדקה וכמ"ש באגה"ק ד"ה אין ישראל נגאלין אלא בצדקה לבוש שק דק כו' [שיכול להיות גם בבחינת האדם.] דמ"מ מאיר בו אור הנשמה ויש בו הרגש דאור א"ס ואיך שנתרחק מזה [הוא בלבוש שק דק, ולא רוצה אותו – מרגיש מאד רחוק מה' ורוצה להתקרב.] ובפרט בתשובה דצדיקים שגם בהם שייך תשובה ואו' בעשי"ת אשמנו מעומק הלב ביותר [כמו שהאריז"ל אומר שכל אחד צריך לבכות בעשרת ימי תשובה. לפעמים אומרים שהצדיק אומר "אשמנו" מכיון שהוא נשמה כללית ומרגיש את העבירות של כולם, אבל כאן משמע שגם הוא מרגיש בעצמו – כמה שהוא צדיק גמור – שהוא בריחוק. גם בתניא כתוב שצדיק גמור בעולם הזה אינו כמו לפני שנולד. לכן הוא עצמו, בלי קשר לכך שהוא נשמה כללית, בוכה וצועק לה'. האמת שהצעקה והתשובה שלו מתקנות את כולם, בהיותו נשמה כללית – הוא כולל את כולם והפעולה שלו פועלת עבור כולם. יש ווארט מפורסם של רבי ישראל מרוז'ין איך לפני ראש השנה צדיקים מקבלים פתקים מכולם, עם כל הבקשות שלהם בגשמיות ורוחניות, כמו שהרבי היה לוקח לתקיעת שופר שקיות עם פ"נים. פעם צדיקים דברו איך פועלים את התיקון בכל הפ"נים האלה, כל היהודים שמבקשים בקשות. רבי ישראל מרוז'ין אמר שהוא מסתכל על כל אחד, לוקח את כולם, ואחר כך הוא עצמו עושה תשובה – ועל ידי שהוא עושה תשובה כך הוא מעלה את כולם בדרך ממילא. כאן הוא כותב שגם הצדיק הגמור אומר "אשמנו" מעומק הלב ביותר.], והוא שלגבי אמתתו ית' כל העבודה שלהם אינה כלל ו[לא רק שלא בערך, אלא ]כחטא יחשב [משהו מאד חזק – כל מה שעבדתי את ה' הוא חטא, חסרון. מי אמר זאת ראשון? ווארט של רבינו סעדיה גאון. אמר שכל יום צריך להרגיש שלא עבדתי אותך מספיק כי לא הכרתי אותך – לא ידעתי את מי אני עובד – ולעשות תשובה. בא מתוך סיפור שהתארח אצל מישהו, שארח אותו יפה אבל לא ידע מי הוא. אמרו לו שהיה אצלו גדול הדור, הרס"ג, ואז הוא הזדעזע, רץ ונפל לפני העגלה שלו ובקש שימחל לו – אם הייתי יודע מי אתה הייתי מכבד פי כמה. הוא אמר לו שארח מאד יפה, ומה הבעיה, אבל בעל הבית השיב שלא ידעתי מי אתה ולא כבדתי אותך כראוי. רס"ג אמר שלמד מכך פרק הכי יסודי בעבודת ה', שכל יום צריך לדעת שלא כבדתי את ה' מספיק כי לא ידעתי אותו, ולכן כל עבודתי היא חטא וצריכים לעשות עליה תשובה. (כמו שרבי נחמן אומר לעשות תשובה על תשובה?) כן, צריך להיות "כל ימיו בתשובה". בתשובה על תשובה יש עוד ווארט שהסברנו כמה פעמים, שגם התשובה עצמה היתה עם פניה מסוימת, מצד הישות שלי, ולא היתה נקיה. לכן בפשט צריך לעשות תשובה על האופן בו עשיתי תשובה. כאן ווארט קצת אחרת – הייתי הכי בסדר שיכולתי להיות אתמול, אבל לא יכולתי להיות בסדר כי לא הכרתי. מי המלך שאני מניח תפילין עבורו? כל מה שהנחתי תפילין היה חטא כי לא ידעתי עבור מי אני מניח. התשובה על תשובה של רבי נחמן מאד חשובה לדור שלנו – פשוט אומר שכל בעל תשובה צריך לעבור כמה שלבים. קודם הוא עושה תשובה, מגיע לאיזה מקום, ואז מגלה שיש לו עדיין המון ישות ופניות וקטנות מוחין וצמצומים – בעיות שלו, שהן גם דברים מהעבר שלו, שעוד לא נקה את עצמו בכלל. צריך לעשות תשובה על איך שעשה תשובה – שיהיה יותר טהור.], שזהו ודאי בבחינת הרגש פנימי, ועל כן צריך להיות בזה סדר והדרגה תחלה ותשובה תתאה ואחר בא לידי תשובה עילאה [עד כאן זו התשובה של הנפש האלקית, שעדיין לא לגמרי נעלמת ונסתרת בתוך הנפש הבהמית, אבל זו לא התשובה של הנפש הבהמית – לא התשובה של "שובנו אלהי ישענו", שה' ואני עושים תשובה יחד. זו תשובה של אדם, בסדר והדרגה, קודם תשובה תתאה ואחר מגיע לתשובה עילאה, קודם עבודה על פי טעם ודעת ואחר כך מגיע לעבודה שלמעלה מטעם ודעת, אהבה ויראה שלמעלה מטעם ודעת וגם רצון עצמי שלמעלה מטעם ודעת.], אבל התשובה דהנה"ב הוא באופן אחר לגמרי, דהנה"ב שמעלים ומסתיר ביותר כחומריות יתרה,