1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (58)

ד"ה "בסכות תשבו" (3)

ג' שבט ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

הגענו לכך שמשה רבינו מבקש מה' שאתה תשוב בדרך כזו שיש אצלנו התגלות עצם הנשמה שגם חודרת לתוך הגוף, כלומר שנזכה לתשובה עילאה ישירות ממך תחלה.

וזהו כענין בקשת משה אעברה נא ואראה [אחרי "ואתחנן אל הוי'", שמבקש מתנת חנם – יותר גבוה מכל לשונות התפלה, מדרגת הכתר. הוא מבקש את הכתר, גילוי העצם, שיכול להיות רק במתנת חנם. הוא מבקש מה' "אעברה נא ואראה", כשהדגש על "ואראה" כמו שמסביר בהמשך. "ואראה את הארץ הטובה", אבל גם ראית אלקות – כל הענין של משה שרצה לפעול ראיה בנשמות ישראל. בסוף התורה כתוב "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", אבל בתחלת פרשת "ואתחנן" הוא אומר "ואראה", ובהמשך הפרשה הוא אומר "שמע ישראל" – הוא רצה להמשיך ראיה, אבל ה' סרב לו, לא קבל את בקשתו. הוא לא הצליח להמשיך ראיה בנשמות ישראל אז הוא הסתפק בשמיעה – אם זה רצון ה' אז כך לכתחילה. כתוב שבתוך השמיעה כלולה ראיה – "שמע" ר"ת "שאו מרום עיניכם [וראו מי ברא אלה]". הוא נותן פירוש שלא הייתי מבין מעצמי. אני מבין שהוא מבקש "אעברה נא ואראה" לעצמו, אבל היות שמשה רבינו הוא נשמה כללית הוא לא מבקש רק לעצמו אלא עבור כל ישראל. זה כבר חידוש. מה הוא מבקש כאן?] שזהו שרצה שתהיה בנשמות ישראל העבודה בדרך מלמעלה למטה [שיהיה גילוי ישירות מלמעלה.], ובאופן הזה היה במתן תורה [כמו שבמתן תורה היתה אתערותא דלעילא, כך הוא בקש שנכנס לארץ ישראל ובתוכה תמיד יהיה גילוי של מתן תורה. גם הגילוי הזה קשור לראיה. קודם כתוב "אעברה נא ואראה" וה' לא קבל, ואחר כך יש את הפסוק שמתאר מה שהיה במתן תורה – "אתה הראית לדעת כי הוי' הוא האלהים אין עוד מלבדו". במתן תורה היה גילוי של ראיה, כמו שלמדנו אתמול על "וכל העם רואים את הקולות" – היה גם ערבוב חושים, סימן של התגלות העצם, של הכתר, שרואים את הנשמע ושומעים את הנראה. הוא בקש "ואראה", שכולם יראו ויקבלו את הגילוי מלמעלה כמו במתן תורה.] וכדאיתא במדרש רבה על פסוק כל אשר חפץ הוי' עשה משל למלך [מלך מלכי המלכים הקב"ה] שגזר [בתחלת בריאת העולם] שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי [הרבה פעמים כתוב פירוש-תרגום המאמר הזה, "שבני רומי לא ירדו לסוריא" היינו שעליונים לא ירדו לתחתונים. רומי, לשון עומק רום, רומז לעליונים. פירוש חשוב של חז"ל, שגלות רומי – גלות אדום, הגלות החמורה שלנו, "גלות החל הזה" – היא פתאום במדרש הזה רמז לעליונים. רק מכאן אפשר ללמוד איזה ווארט חשוב, שמה שאנחנו כעת בגלות רומי אנחנו בגלות של עליונים – העליונים של הגוים שולטים עלינו. מה פירוש עליונים? או שכל או למעלה מהשכל, רצון של קליפה. כתוב שמלכות אדום היא רצון של קליפה, קשור למה שגם למדנו אתמול. בכל אופן, בני רומי מסמלים את העליונים וסוריא מסמלת את התחתונים. אני מבין שרומי היינו עליונים, כי לשון רום, אבל למה סוריא היא תחתונים? בא לחשוב שסוריא לשון סור – כמו שרומי לשון רום – "סור מרע". איפה יש אחיזה לקליפה? בתחתונים, שם צריכים לסור. אולי יש פירוש אחר. (אותיות אסור) נכון, סוריא אותיות אסורי – "הלכה כרב באסורי". מה קרה בשעת מתן תורה?] עמד וביטל הגזירה, כך מתחלה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם [פסוק מהלל – צריכים לדעת באמירת הלל שהפסוק הזה מדבר לפני בטול הגזרה.] ובמתן תורה ביטל הגזירה ואני המתחיל תחלה וירד הוי' על הר סיני [קודם כל ה' ירד.] ואחר כך ומשה עלה אל האלהים [שוב רואים שמשה מייצג את כל התחתונים, כל בני סוריא, כל כנסת ישראל – הוא הנשמה הכללית. אף שהיה אסור להתקרב, היתה הגבלה, העליה של משה נחשבת שכל התחתונים עולים.] הרי שהיה תחלה ההמשכה מלמעלה למטה, והיינו דבמתן תורה על ידי ההמשכה דעצמות אין סוף היתה ההמשכה דעצמות א"ס היתה בהם התגלות עצם הנשמה [בשני אופנים, "על כל דבור פרחה נשמתן" בדרך "רצוא" ו"רואים את הנשמע ושומעים את הנראה" בדרך "שוב", שהכתר גורם להתכללות החכמה והבינה.] וגם בגופם [כאן מוסיף בפירוש שמדובר בגופם.] פסקה זוהמתן אם כן הרי כבר היה לעולמים שהיה תחלה האתערותא דלעילא מצ"ע והיה בבחינת גילוי ממש בנשמות ישראל בנשמתם ובגופם [משה טוען-מבקש שכבר היה ככה פעם, והוא רוצה שיהיה כך בקביעות בארץ ישראל.], וכמו כן היא בקשת כנסת ישראל בענין התשובה [מקבלים את ההשראה שלנו לבקש ממשה רבינו. אפשר לומר שהבקשה הזו היא גילוי ניצוץ משה רבינו שבכל אחד, כמו שכתוב בתניא. בתניא כתוב שניצוץ משה הוא היכולת לדעת את ה', אבל כאן מתגלה ניצוץ משה רבינו בדרישה מה' – כנראה שמתוך ידיעת ה', מתוך שאתה מקושר לה', אתה דורש מה' שיעורר אותך ואת כולנו לשוב אל ה'. לא מתייאשים מכך שמשה רבינו לא נענה, שה' סרב לו, כפירוש המפורסם של רבי צדוק ש"והיא לא תצלח" אז, אבל בימי משיח יצליח. לא מתייאשים, ניצוץ משה שבתוכנו מבקש ודורש מה' תשובה עילאה. או שה' יקבל את הבקשה או שלא יקבל אותה – בינתים לא קבל. כאן במאמר המסקנה שהוא לא מקבל את הבקשה. אנחנו אומרים לה' שרוצים שיהיה כמו במתן תורה. יש ווארט מפורסם של אדמו"ר הזקן ש'שוב לא יהיה מתן תורה' – הפירוש בדרך כלל שלא תהיה תורה חדשה, שה' נתן תורה לנצח נצחים ו"זאת התורה לא תהיה מוחלפת". ה"תורה חדשה מאתי תצא" בביאת המשיח היא רק חשיפת ממד פנימי בתוך אותה תורה – גם משיח הוא מהדורה חדשה של משה, "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון". לכן לא צריכים שוב מתן תורה, כי יש תורה אחת. כך בדרך כלל מפרשים, אבל לפי האמור כאן הפירוש שלא תהיה שוב התגלות של עצם הנשמה – וגם פעולה בגוף – מלמעלה בלבד. ההתגלות הזו מלמעלה היתה חד-פעמית. כמו שכתוב שבתחלת בריאת העולם, שלא היתה שום אפשרות של העלאת מ"נ, כי לא היו נבראים – לא היו תחתונים – אז "סליק ברעותיה למברי עלמא" (ביטוי שיביא בהמשך) באתערותא דלעילא ללא כל אתערותא דלתתא. האתערותא דלתתא היתה מיניה וביה, כי ה' כולל הכל – "במי נמלך? בנשמותיהם של צדיקים", בכל עם ישראל כפי שהם בתוך עצמותו יתברך. זו אתעלד"ת מיניה וביה, שנשמות ישראל נתנו לו את העצה לברוא את העולם, ואז "סליק ברעותיה למברי עלמא". זו אתעדל"ע בלי אתעדל"ת, שכתוב שהיא חד-פעמית, אבל אחרי שנברא העולם חייב להיות הסדר של באתעדל"ת אתעדל"ע. אם כן, יש פעמיים סדר שהכל בא באתעדל"ע – פעם אחת כדי לברוא את העולם ופעם שניה במתן תורה. כנראה שבמתן תורה זה גילוי עוד יותר עצמי מבריאת העולם, כי בריאת העולם היא על ידי צמצום של סילוק, ואילו במתן תורה יש צמצום של ריכוז – "וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר", על דרך "צמצם שכינתו בין בדי ארון", "אני נפשי כתבית יהבית", שה' מצמצם עצמו בתוך אותיות התורה. הגילוי של מתן תורה הוא יותר מבריאת העולם. (כל יציאת מצרים, עם שירת הים, היא לא התעוררות מלמטה?) למדנו אתמול שיציאת מצרים היא מלמעלה, והתגובה שלנו היתה "כי ברח העם". שירת הים היא כבר כן איזה ממוצע בין יציאת מצרים למתן תורה. יש בשירת הים גם התגלות של הנשמה, "אז ישיר משה ובני ישראל", הכנה והקדמה למתן תורה. ועדיין, בכללות, כל ימי ספירת העומר הם הכנה – עבודת התחתון לאט-לאט לזכך את עצמנו שנהיה ראויים לגילוי של מתן תורה. הוא אמר בפירוש. זה חלק מהתשובה של ה', שה' אומר שאפילו במתן תורה היתה הכנה שלנו. מה שהיה בקריעת ים סוף הוא על דרך גילוי של משיח – לכן עושים סעודת משיח באחרון של פסח. בכל אופן, מה הוא כותב כאן? שבמתן תורה באמת היתה התגלות של עצם הנשמה וגם בגופם פסקה זוהמתם.] גם כן שוב אתה תחלה שתהיה התשובה בבחינת מלמעלה למטה שתהיה בחינת תשובה עילאה [לכתחילה, בלי צורך בתשובה תתאה, שבה "באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא". האתעלד"ע שבאה בעקבות אתעדל"ת היא ממקום שאתעדל"ת מגיעה לשם, אבל מה שאנחנו מבקשים הוא ממדרגה ששום אתעדל"ת מגיעה לשם. הסדר שה' רוצה הוא שקודם נעשה תשובה תתאה ועל גבי זה תבוא האתעדל"ע שלו, תשובה עילאה. בכל אופן, אנחנו מבקשים שמיד תהיה תשובה עילאה, מלמעלה,] היינו התגלות עצם הנשמה ויהיה גם כן אתכפיא [כנראה טעות הדפוס וצ"ל אתהכפא, אין ביטוי 'אתכפיא חשוכא לנהורא'.] חשוכא לנהורא, אמנם המשכה זו דמ"ת היתה רק לפי שעה [ושוב מתן תורה לא יהיה.] והוא בכדי שיהיה בנשמות ישראל המשכה דמלמעלה למטה לאחר העבודה דמלמטה למעלה [ה' עשה זאת פעם אחת, והתועלת היא שבזכות אותה התגלות חד-פעמית הגילוי יחזור – אך רק אחרי שנעשה את העבודה שלנו, תשובה תתאה, מה שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא.], דלולא זאת דואני המתחיל לא היתה כלל המשכה זו דבדרך מלמעלה למטה [גם דבר חשוב מאד, שבלי התגלות כזו מלמעלה בתחלה לא היתה יכולה להיות כזו התגלות אף פעם, וכל העום היה רק באתערותא דלתתא אתערותא דלעילא – שכתוב שזה הכח שנשאר מבריאת העולם. כמו שהוא כתב קודם, שיש אתעדל"ע בשביל שיהיה באתעדל"ת אתעדל"ע. הגילוי הראשון הוא בשביל העבודה של באתעדל"ת אתעדל"ע – זה הגילוי שהיה בבריאת העולם, "כד סליק ברעותיה למברי עלמא". אבל הגילוי של מתן תורה הוא בשביל שאחרי הסדר של באתעלד"ת אתעדל"ע יהיה שוב גילוי של אתערותא דלעילא לגמרי – תשובה עילאה. אחרי שני הגילויים הללו תהיה פעם שלישית – משיח – ויכול להיות אצל יחידי סגולה כל הזמן. אבל הפעם השלישית לא יכולה להיות בלי תשו"ת – היא תהיה אחרי תשו"ת. היכולת שאחרי תשו"ת יכול להיות כזה גילוי היא בזכות מתן תורה.], רק על ידי שבמתן תורה היתה ההמשכה בבחינת מלמעלה למטה היינו בבחינת אתערותא דלעילא מצ"ע ובבחינת פנימיות [שחדר גם לגוף.] יוכל להיות שתהיה אחר כך המשכה זו [אבל אחרי באתעדל"ת אתעדל"ע – אחרי תשובה תתאה.], וגם להיות דעצם ענין התורה היא המשכה מלמעלה למטה לכן היה צריך להיות במתן תורה ההמשכה באופן כזה [עוד סבה למה היה גילוי חד-פעמי – כי זה הענין של התורה. חוזר לפשט של מאמר אדמו"ר הזקן ששוב לא יהיה מתן תורה – מה שניתן במתן תורה כולל גם את ה"תורה חדשה מאתי תצא", ותורה היא מהשמים. כלומר, עצם הענין של לתת תורה צריך להיות מלמעלה למטה – "חמדה טובה יש לי בבית גנזי", מתנה טובה, וה' נתן אותה מתנת חנם לעם ישראל, כמו שמשה בקש מתנת חנם. אנחנו לא זכאים לתורה. היות שיש כאן תורה חייבת להיות המשכה מלמעלה למטה. אבל שוב, 'נאך אמאל', עוד פעם, לא צריך.], אך בסדר עבודה [שלנו, היום, אחרי מתן תורה.] צריך להיות תחלה באתעדל"ת אתעדל"ע [שנתעורר מלמטה ואז תבוא אתערותא דלעילא שלפי ערך ההתעוררות שלנו מלמטה – לא דבר שבא מצד עצמו, אלא ממקום שעבודת התחתונים מגיעה אליו.] ואחר כך האתעדל"ע שמצ"ע [תשובה עילאה. סימן שהעבודה שלנו, באתעדל"ת אתעדל"ע, היא תשובה תתאה – כפי שכבר אמר ויאמר שוב בהמשך. אחרי העבודה שלנו וכו' באה אתעדל"ע לגמרי מלמעלה – "עבודת מתנה אתן את כהונתכם", שכלל לא שייכת לסדר העולם הזה אלא "מחר לקבל שכרם". יוצא שתשובה עילאה היא בחינת "מחר" – יש מחר שהוא מיד, בעוד רגע, ו"יש מחר שהוא לאחר זמן". גם בעולם הבא יש "עולם הבא" שבא היום, בא בלשון הוה, ויש "לעתיד לבוא" שהוא משהו עתידי לגמרי, שתי בחינות בעולם הבא וגם שתי בחינות בתוצאת העבודה שלנו. כלומר, יכול להיות "מחר" שהוא קרוב, "עולם הבא" שגם עכשיו אפשר להרגיש, כמו שכתוב שש"שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא", אברהם יצחק ויעקב שכתוב עליהם "בכל מכל כל". לפי זה, עולם הבא הוא על דרך "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" עכשיו, תשובה עילאה, אבל בעצם תשובה עילאה היא "מחר לקבל שכרם" ואילו "היום לעשותם" היינו תשובה תתאה, באתעדל"ת אתעדל"ע.] שהרי משה לא פעל בקשתו [ה' לא קבל את בקשתו "אעברה נא ואראה", שתהיה אתעדל"ע מצד עצמה מיד.] רק בבחינת ראיה מרחוק [כאן ממשיך את מה שלא הביא לעיל בפירוש, שהדגש ב"אעברה נא ואראה" הוא על המלה "ואראה". הוא רוצה להכנס ולראות את הארץ מבפנים, מקרוב, והרבי הסביר שהיינו לפעול בנשמות ישראל שכולם יזכו לתשובה עילאה מלמעלה, מצד ה', בלי עבודה שלנו. הוא לא פעל זאת, אלא רק שה' הרשה לו לראות את ארץ ישראל מרחוק – הוא עמד על ההר וה' פרש לפניו את כל ארץ ישראל. אז הוא כן המשיך בחינת ראיה – אבל ראיה מרחוק. הוא נותן הסבר מאד מיוחד לראיה מרחוק:] דהיינו ביחידי סגולה שתורתן אומנתן [חידוש גמור. הוא אומר שמשה רבינו הצליח לפעול ביחידי סגולה, ביהודים מיוחדים, שאפשר לומר שהם יהודים שיש להם נשמות דאצילות – "זרע אדם" ("וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה"), נשמות ד-מה, שהן גם נשמות שכתוב עליהן ש"תורתן אומנותן". מי שתורתו אומנותו לא צריך להתפלל – היה מתפלל פעם בשלשים יום, כך כתוב. תפלה היא עבודה מלמטה, זו התכלית שלנו, אבל מי שבדרגת "תורתו אומנותו" (שכתוב בשו"ע שאין אנשים כאלה היום, היה רק בזמן רשב"י) פטור מתפלה. מתפלל רק לעתים רחוקות, כשהיה חוזר על תלמודו – כשלא היה מתייגע בתורה היה לו מצב נפשי של פתיחות להתפלל. אבל כשהיה לומד חזק – כל הזמן, כל החדש – לא היה מתפלל. מי פעל שיכולה להיות תופעה כזו? משה רבינו. ה' אמר לו 'לא' על "אעברה נא ואראה" – אם היה נכנס ורואה מבפנים היה מנחיל מדרגה זו של תשובה עילאה, "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" לכל עם ישראל, "ממלכת כהנים", שכולם כהנים שזוכים לאהבה בתענוגים. אבל הוא כן פעל שיכול לראות את הארץ מרחוק – שהמדרגה שלו כן תנתן ליחידי סגולה, הנשמות שכתוב עליהן שתורתן אומנותן. שוב, זה חידוש מופלא. (אז מה שמשה ניסה לפעול יהיה רק על ידי משיח?) יהיה על ידי משיח, אבל באופן אחר. הרבי גם דורש זאת – אומר לה' שהסתיימה עבודת הבירורים, עשינו מה שבקשת, וכעת התור שלך. הוא דורש זאת מכח שאם היה לך כל הדורות הטענה שלא עבדנו – כעת כבר עבדנו, עשינו תשובה תתאה, הכל כבר עשינו. מה שנשאר הוא באמת עליך. אני לא מבקש, כמו משה רבינו, שתתגלה בלי עבודה – עשינו מספיק עבודה, היינו בגלות כמעט אלפים שנה, מספיק, די, כבר הגיע הזמן שאתה תעשה את התור שלך. (תורתו אומנותו גם נוגע למחלוקת אם מותר להתפרנס מדברי תורה?) לא כתוב שמותר להתפרנס מזה. רק בתוך הכס"מ שלמדנו, שאחד הדברים שהרמב"ם מביא שאסור להתפרנס מהתורה הוא ראיה מהלל הזקן, שחטב עצים לפרנסה, והכס"מ כותב שלא יתכן שאחרי שהוא התמנה לנשיא הוא עדיין עבד כך. כתוב שלמי שהתמנה פרנס על הצבור אסור לעבוד בפני הצבור. אומר שחטב עצים כשהיה תלמיד, אברך (לא היה כולל), אבל אחרי שהוא עלה לגדולה ח"ו – אסור לו. כתוב שפרנס של הצבור הוא כמו כהן גדול, שיש בו פסוק "גדלהו" – "גדלהו משל אחיו", שאחיו צריכים לתת לו כסף, שיהיה הכי עשיר. (יש מחלוקת רשב"י ורבי ישמעאל.) לא שרשב"י מסתמך על קופת הציבור אלא חי בנס, למעלה מהטבע. רבי ישמעאל אומר שצריך לעבוד כדי שתהיה לך פרנסה, אבל לא כתוב שרשב"י התפרנס מהצבור. הנס שנעשה לו הוא מכח "תורתו אומנתו", כי הוא במדרגה של אצילות, עולם הנס. לכן "הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם" כי לא היו נשמות דאצילות, לא היו "זרע אדם", רובא דרובא הם "זרע בהמה". יש כל מיני אפשרויות איך נופלת לאדם פרנסה מהשמים, ואצל רשב"י היה בדרך נס, אבל לא שהיה אברך בכולל שהצבור החזיק אותו. בדיוק כמו רבי זושא, בעל ההילולא של אתמול, שכל פעם שהיה רעב היה אומר לה' 'זושא רעב' והגיע לו מן השמים. פעם אחת המשמש רצה לנסות אותו – הוא תמיד היה שומע שאומר 'זושא רעב' ומביא לו לאכול, ופעם החליט שאם אומר לה' ולא לו הוא ינסה לראות מה יקרה אם לא יביא. היה סיפור שלם, שהיה נס מהשמים שהביאו לו את האוכל שלו. בכל אופן, יש נשמות מיוחדות ש"תורתן אומנותן", והמציאות הזו נפעלה על ידי משה רבינו בבקשתו, שאף שה' לא ענה לו אמר שיראה את הארץ מרחוק. אבל מה תכל'ס? מה שקבוע לדורות בתורה:] וקודם שבועות שהוא זמן מ"ת צריך להיות תחלה ספירת העמר [שהיא עבודה שלנו.], ו[חוץ מרשב"י וחבריו ]כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו כי אם צריך להיות תחלה תפלה [אצל רשב"י לא צריכים קודם תפלה, אבל אצל כל האחרים צריכים תפלה.] שזהו באתעדל"ת אתעדל"ע [תשובה תתאה.] ואח"כ תורה [מבית הכנסת לבית המדרש.], וזהו לא אתה תשוב לעצמך שלא יהיה בבחינת תשובה עילאה כי אם על ידי הקדמת תשובה תתאה תחלה ואנו לא נשוב לעצמנו כי אין חבוש מתיר עצמו [אנחנו חבושים בבית הסהר, ביצר הרע שלנו, אז לא יכולים לעשות לבד תשובה תתאה.], וזהו שאנו אומרים השיבנו ה' אליך ונשובה שיומשך כח והתעוררות מלמעלה על התשובה [גם תשובה תתאה.], וזהו שובנו אלקי ישענו שיומשך כח מלמעלה לשוב אליו יתברך [התחיל לדבר במאמר קודם על "שובנו" ועדיין לא הגיע למסקנה במה מדובר. הולך ומחדד. כעת אומר שמשה רבינו בקש תשובה עילאה לכתחילה וה' לא קבל, והעבודה שלנו בתשובה תתאה, אבל אנחנו אומרים שלא מסוגלים לעשות לבד וה' צריך לעורר אותנו.].