1

בע"ה

ספר המאמרים תש"ה (79)

ד"ה "ביום השמיני עצרת" (6)

ג' אדר ע"ה – כולל תורת חיים, כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

[לפני שחרית]

בפעם הקודמת למדנו שיש פנים-ימין-שמאל-אחור כנגד י-ה-ו-ה, כנגד העולמות אבי"ע. הוא הסביר שכל עולם האצילות נקרא פנים וגם המלכות דאצילות היא פנים. בכל אופן, בעולם האצילות מאיר פרצוף אבא – "אבא מקנן באצילות" – ואבא הוא בחינת פנים, כמו שכתוב "חכמת אדם תאיר פניו", ו"אבא יסד ברתא", "הוי' בחכמה יסד ארץ" לכן גם המלכות דאצילות היא בכלל הפנים ועל זה כתוב "פני ילכו".

וביאור דבר זה יובן ממ"ש רבינו נ"ע בתו"א ד"ה זכור את יום השבת זכור ושמור בדבור א' נאמרו בענין ולא יהיה לך אלקים אחרים על פני [אדמו"ר הזקן נותן פירוש מחודש לדבור השני בעשרת הדברות:] שהוא צווי וגם הבטחה שלא יהיה בחינת צמצום [שם אלקים הוא צמצום – לאו דווקא אלקים אחרים, כמו שיסביר, אלא כל אלקים הם צמצום, "ולא יהיה לך אלהים אחרים על פני" כולל גם "אלהים קדשים", ויש כאן הבטחה שלא יהיה צמצום] והעלם המעלים ומסתיר פניו ית' הוא אור הוי' וקדושתו [כך אדמו"ר הזקן מפרש את הפסוק "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – שהצמצום לא יסתיר את אור הוי' וקדושתו,] מפנימיות החיות מאוא"ס ב"ה עצמו שלמעלה מהשתלשלות גם חשך לא יחשיך [באור אין סוף אין חשך, אבל שם אלקים יכול להחשיך ולהסתיר, כי ענינו צמצום.], משא"כ בסדר השתלשלות [סדר ההשתלשלות הוא ביטוי רווח בחסידות, והגדר שלו – הוא מסביר כאן – שמתחיל מצמצום. מה שאין בו צמצום הוא למעלה מסדר השתלשלות.] בבחינת אדם [בניגוד למה שלמעלה מאדם] נעשה ירידת המדריגות וההתלבשות בע' שרים שלמעלה מהשתלשלות [הוא מצטט כאן ממאמר אדמו"ר הזקן, ושתי המלים "שלמעלה מהשתלשלות" הן כאן טעות הדפוס – 'נפל' מאיזה מקום, כנראה נפל מלמעלה מהשתלשלות... (אז למחוק?) כשמוחקים מכת"י בחסידות עושים שלש נקודות וכיו"ב – איזה סימן של מחיקה.] וזהו אשר חלק הוי' לכל העמים [את ההשתלשלות שעל ידי הצמצום.] משא"כ ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים [ה' הוציא אותנו] מבחינה שלמטה בהשתלשלות לבחינה שלמעלה מהשתלשלות [מקום בלי צמצום, בלי אלקים. סדר השתלשלות הוא לאו דווקא בקליפה – יש סדר השתלשלות בקדושה, כל העולמות הם סדר השתלשלות – אבל ברגע שיש סדר השתלשלות, שמתחיל מ"אלהים קדושים", יכול להשתלשל ולהגיע ל"בית עבדים", להיות עבדי פרעה ולא עבדי ה'.], וזהו מבית עבדים [שלמטה ממצרים] כי במצרים בחינת סדר השתלשלות יכול [להשתלשל ו]להיות בית עבדים [יכול להשתלשל עד "בית עבדים".], וכמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל [אברהם הוא קדושה, הוא מרכבה לה', ואף על פי כן הוא בסדר השתלשלות. אפשר להסביר לפי "'אברהם אברהם' פסיק טעמא בגוויהו" (רק אצל משה רבינו "לא פסיק טעמא בגוויהו") – יש סדר השתלשלות בקדושת אברהם, בין שרש הנשמה להיותו בגוף, ואף שגם בגוף הוא מרכבה לאלקות, מכיון שיש צמצום והשתלשלות יכול גם להשתלשל ממנו ישמעאל.], מה שאין כן למעלה [מהשתלשלות] אין שם העלם והסתר כלל ויאר פניו אתנו סלה עכ"ל [עד כאן ציטוט מאדמו"ר הזקן, מתורה אור.],

ונראה הכוונה [של פירושו "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"] גם על בחינת אלקים דקדושה דהיינו בחינת הצמצום, וזהו שיאיר אור ה' וקדושתו מפנימיות החיות דהיינו מבחינת פנימיות ועצמיות אוא"ס שלפני הצמצום [גם דקדושה, גם על זה כתוב "ואותנו לקח וגו'".], וזהו גם כן ענין בחינת אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות דכל סדר השתלשלות הוא שבא על ידי הצמצום [כנ"ל, שכאן מגדיר שסדר השתלשלות הוא מה שבא על ידי הצמצום.] שלכן נקרא בשם מצרים [לשון מיצר וגבול.] כמו שכתוב שם [בתו"א] לפני זה והוא על ידי שם אלקים, ואשר הוצאתיך ["אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".] הוא שלא יהיה הצמצום דשם אלקים [לכן מיד אחרי "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים" נאמר – הדבור השני, ששניהם בפרשיה אחת, כדבור אחד – נאמר "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", לא יהיה לך צמצום על אור ה'.], [ומה הדוגמה לכך שיהודי נמצא למעלה מהצמצום? שבת.] וכמו בשבת דכתיב ויכל אלקים [ודורשים בקבלה וחסידות שאלקים בעצמו כלה כביכול, שהסוד של שבת הוא "ויכל אלהים", שאין יותר צמצום של שם אלקים, גם לא של אלקים דקדושה.] שכלו הצמצום ומאיר [בשבת קדש] בחינת פנימיות האור [הרמז המפורסם ששבת היא 702 ואור הוא 207 – היפוך ספרות – שבת ואור הם צמד. בשבת האור, בגימטריא אין סוף, מאיר. שבת היא מתנה גנוזה ששמורה אצל ה' והוא נותן אותה דווקא לישראל, לכן גוי ששבת חייב מיתה – גוי הוא בבעצם בתוך הצמצום, בחשך, אבל יהודי יכול לקבל את אור הפנים שלפני הצמצום, והוא מאיר לו בשבת.] וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא דהיינו בחינת פנימיות החכמה שנק' קדש מלה בגרמי' [מובדל לגמרי מסדר השתלשלות.] וכן עד רום המעלות שבת היא בחינת פנימיות [יש עוד רמז. כתוב שבשבת אפילו עם הארץ לא חשוד לשקר – שבת היא יום של אמת. אמת היא גם פנימיות, והרמז בגימטריא: הוא אומר ששבת היא בחינת פנים. קודם קשרנו שבת לאור, כמה עולה שבת-פנים? 882, פעמיים – הערך הממוצע – אמת. שבת היא פנים, ואור הפנים – אור אין סוף שלפני הצמצום – שמאיר בשבת הוא בחינת אמת. יש רק אמת אחת. לכן יהודי, אפילו עם הארץ, לא חשוד לשקר בשבת – אצל כל יהודי מאירה בשבת מדת האמת.], וכמ"ש בענין המן [שירד לעם ישראל במדבר.] דהמשכתו למעלה היה בשבת דוקא [המן לא ירד בשבת – "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו", "ברכו במן וקדשו במן" "ברכו במן" שירד כפול ביום ששי ו"קדשו במן" שלא ירד בשבת – אך כתוב בקבלה ומוסבר בחסידות שכל המשכת המן למעלה היא בשבת, "מינה מתברכין כולהו יומין". לא סתם שיש מן גם בשבת, אלא שכל המן בא משבת, רק שבשבת הוא נמשך למעלה ובימי החול יורד למטה, עד שביום ששי נמשך באופן של "כפלים לתושיה", "ברכו במן". בכל אופן, המן הוא רוחני, הוא "לחם אבירים", המשכה שלמעלה מהצמצום, והמשכתו למעלה היא דווקא בשבת, ורק למטה הוא יורד בששת הימים.] להיותו מבחינת פנימיות עתיק [פנימיות עתיק היא רדל"א. הוא אומר שהמן בא משם, וקשור לשבת, לכן כתוב כי לא ידעו מה הוא. זה אחד המקורות שלנו, למה שהרבה פעמים שואלים אותנו שרד"ל הוא אמונה בנפש – יסוד היסודות אצלנו, ששלשת הראשים שבכתר הם אמונה-תענוג-רצון. בדרך כלל בחסידות יש רק תענוג ורצון. אחד המקורות – יש הרבה מקורות, לא חידוש גדול – הוא מה שכתוב "מן הוא כי לא ידעו מה הוא". "מן הוא" אותיות אמונה – זה רמז, אבל רמז שקרוב לפשט, השער של אמונה הוא מן. "מן הוא" אותיות אמונה בא ממקום לא ידעו – "כי לא ידעו מה הוא" – מפנימיות עתיק.], [הוא הביא ווארט מאד מיוחד של אדמו"ר הזקן, שהדבור השני של עשרת הדברות הוא המשך לראשון – אחרי שהוצאתי אתכם מארץ מצרים, מסדר השתלשלות, תדאגו לא להחזיר שוב את שם אלקים, את הצמצום, על פני. אומר הרבי הריי"צ שהכוונה לכל שם אלקים, כל צמצום, ולא רק "אלהים אחרים". לכן צריך להסביר למה כן כתוב שם "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני":] ומ"ש אלקים אחרים זהו מפני שמבחינת אלקים דקדושה משתלשלים בחינת אלקים אחרים [כמו אברהם שיצא ממנו ישמעאל. רמז מפורסם: "אלהים אחרים" שוה משה – צריך להבין את הקשר – אבל עוד קודם שוה מקרה (לחלק את ה-ש של משה – אות האש – לקר). רמז ידוע, ש"אלהים אחרים" היינו ללכת עם ה' קרי, במקרה. יש עצם ומקרה בלשון הראשונים, כמו עיקר וטפל. "אלהים אחרים" היינו שהאלקים נעשה עבורך במקרה. איך מסתדר עם "אלהים קדשים"? שם אלקים הוא העלם והסתר. כשיש גילוי של שם הוי' אינך יכול להסיח את הדעת ממנו – הוא אור גדול. בשם אלקים – גם אלקים קדושים – יש איזה חשך, וחשך אותיות שכח, נותן מקום ל"רם לבבך ושכחת". לכן אפשר לשכוח מאלקים, וכשאתה שוכח מגיע ל"אלהים אחרים" – שהכל במקרה, כל העולם הוא סתם. למה זה שוה משה? מה הקשר למשה רבינו? למה הוא "אלהים אחרים"? משה הוא במקרה או שמשה הוא בעצם? כתוב שלא יכול להיות דור בלי משה רבינו, "אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא", בדיוק ההיפך ממקרה. (כתוב "אלהי העברים נקרה עלינו".) אז אתה אומר שיש מקרה טוב? הפירוש שאנחנו תמיד מסבירים הוא על דרך משיח-נחש, שיש דבר והיפוכו, וכך משה הוא ההיפך ממקרה. אין מקרה – אני משה. כמה שוה אני משה? כבר מילתא דבדיחותא – שוה אתה, אין מקרה שאני ואתה מדברים כעת. יכול להיות שכאשר מדברים עם פרעה צריכים לדבר בשפה שלו – הוא מכיר רק במקרים. גם ה"נקרא" – פעם אחת כתוב שם "נקרה" ופעם אחת "נקרא", צריך להבין את ההבדל, אך על פי פשט – זו אותה כוונה. (חוץ מהשינוי של "נקרה"-"נקרא" משה מוסיף את האלמנט של האיום על פרעה.) עוד יותר רואים שהוא משנה לשפה שפרעה מבין. אולי השינוי ל-א הוא שבכל זאת מכניס את "אלופו של עולם" לשם. בכל אופן, כל תוכחת בחקתי היא על קרי – רואים שלמשה רבינו יש עימות עם קרי, עם מקריות. הענין של משה רבינו הוא נגד המקריות, נגד "מקרה" שהוא "אלהים אחרים" – פשוט שיש כאן דבר והיפוכו, משה-מקרה על דרך משיח-נחש, שמשיח צריך לקטול את החויא בישא ואז הוא זוכה לברתא דמלכא ונעשה משיחב בשלמות.] דלהיות דאלקים הוא בחינת הצמצום על כן בריבוי הצמצומים יש יניקה [עוד ווארט שאפשר ללמוד מכאן: כאן הוא משתמש במילה יניקה – יניקת החיצונים – שהחיצונים יונקים מההשתלשלות של שם אלקים, כי צמצום אחד נותן מקום לריבוי צמצומים, ועד מגיע למטה ליניקת החיצונים. אבל אפשר ללמוד מהמלה יניקה שרומזת גם לדרגת מודעות של כל אדם, מבין שלשת המצבים עיבור-יניקה-מוחין. איני זוכר אם פעם ראיתי שמקשרים בין המושג יניקת החיצונים למצב הנפשי של יניקה – מצב של התבגרות בנפש, פרצוף חג"ת. פרצוף נה"י הוא עיבור, פרצוף חג"ת הוא יניקה ופרצוף חב"ד הוא מוחין. עיבור-יניקה-מוחין הם מושגים של עיקר קבלת האריז"ל. לא זוכר אם ראיתי בפירוש, אך היות שאותה מילה ממש צריך לומר שיש קשר ביניהם. איך נסביר לפי מה שאומר כאן? מישהו זוכר בכתבי האריז"ל איך מוסברים מוחין דיניקה לעומת מוחין דגדלות? מוחין דיניקה הם שמות אלקים ומוחין דגדלות הם שמות הוי'. משם אלקים יוצאת יניקת החיצונים, יכול להגיע עד "אלהים אחרים". מי שנמצא במצב של יניקה יכול להשתלשל ליניקת החיצונים – מי שנמצא במצב של יניקה נמצא במדה מסוימת במודעות של מקרה. כמה שהוא משתדל לעבוד את ה' במצבו, יכול להגיע למקריות – וי אמאל, איך שיוצא, לא "שויתי הוי' לנגדי תמיד". יש הרבה מה להרחיב בווארט הזה, כי לדאבוננו רוב האנשים בעולם נמצאים ביניקה – הלואי יניקה, יש גם אנשים שחיים בעיבור. חיים בעיבור הם קצת חיים בפנטזיה, קצת הזוי, כי בתוך הרחם הכל יכול להיות, הכל טוב שם, מעין עולם הבא – יכול להיות עולם הבא של שוטים במצב של עיבור. יש אחר כך יניקה, שהוא יוצא מהרחם. עוד ווארט: עיבור-יניקה-מוחין הוא אחד הסדרים המקבילים לנקודה-קו-שטח – מאד מתאים לכלל הגדול אצלנו, שסכנת השבירה היא בקו, ביניקה. כלומר, יש סכנה מיוחדת במצב של יניקה שיכולה לתת יניקה לחיצונים, כי מדובר בשמות אלקים. יש מצב של עיבור, שאתה כאילו שמור, אבל הוא קצת הזוי – לא ברור, אתה לא במציאות בכלל, אתה ברחם. אחר כך אתה יוצא למציאות, מתחיל לינוק, אבל אתה עם מוחין של אלקים. עד שמגיעים לשטח, מוחין דהוי', גדלות מוחין – שנזכה להגיע לזה. (אם יניקה היא שמות אלקים וגדולת שמות הוי', מהו העיבור?) גם שמות אלקים, אבל בדרגה יותר נמוכה. על פי פשט אין כל כך מוחין דעיבור – יש מוחין דעיבור, מוחין דנה"י, אבל הם "תלת כלילן גו תלת", כל כך מקופל בתוך העובר שלא מורגש בכלל. אפילו החג"ת מקופלים בתוך הנה"י. כמו שאמרנו, שם המוחין הם כמו חלום, בדיוק מה שאדמו"ר הזקן מתאר מפרסם במאמר המפורסם "היינו כחולמים" – הוא בתוך הרחם, הזוי, זו הגלות, בחינה של עיבור.], וז"ש כי במצרים בחינת סדר השתלשלות [שעדיין מצרים דקדושה,] יכול להיות [בהשתלשלות] בית עבדים [שהוא עבד לפרעה, עבד למקריות, ללכת עם ה' קרי.], והיציאה ממצרים היא היציאה מהצמצומים להיות גילוי בחינת הפנימיות ונמצא פני ילכו [שכל המהלך בא להסביר את הפסוק "פני ילכו והנחותי לך".] זהו כמו הבטחה דלא יהיה לך אלקים אחרים על פני שלא יהיה בחינת צמצום [ששום דבר לא יסתיר על הפנים – לא "אלהים אחרים" וגם לא "אלהים קדושים",] כי אם יהיה גילוי בחינת פנימיות החיות, ובדרך כלל היינו גילוי בחינת אצילות [כפי שהסביר שפנים-ימין-שמאל-אחור הם אצילות-בריאה-יצירה-עשיה. "פני ילכו" היינו כמו "אצילות איז אויך דא" – ביטוי הרב המגיד ממעזריטש נ"ע – שאיפה שלא תלך "פני ילכו" איתך, בכל מקום יהיה גילוי של פנים.] אשר הוא נקרא למעלה מסדר השתלשלות לגבי בי"ע [ולמעלה מסדר השתלשלות נקרא פנים, שאין צמצום.], וגם שם אין שום אחיזת החיצונים [אם אין צמצום אין יניקה. שם הכל מוחין דגדלות, אז אין בכלל יניקה, כנ"ל.] כמ"ש לא יגורך רע [אין באצילות רע ולא שום אחיזה לרע.], רק בבי"ע [סדר השתלשלות] יש יניקה, אבל כשיהיה גילוי אצילות ממש בחינת פני ילכו אין שום ממשלה לסט"א [אם כן, יש פה פטנט פשוט מאד, שאם רוצים להפטר מהממשלה של הסט"א – שכל אחד יכול להבין מה היא – צריכים גילוי פנים, "פני ילכו". בלי גילוי פנים יכולה להיות ממשלה של הסט"א. (אבל יש גם עמידה של אב"א באצילות כדי שלא תהיה יניקה.) כשהמלכות יורדת יכולה להיות ממנה יניקה, וגם אומר כאן שהכל יחסי – יחסית לבי"ע האצילות היא למעלה מסדר השתלשלות, אבל יש גם למעלה מסדר השתלשלות למעלה מאצילות.],

ובעומק הענין יש לבאר הענין דפני יכלו כפי שביאר רבינו נ"ע בד"ה יביאו לבוש מלכות [קודם צטט מאמר מתו"א, וכעת מצטט עוד מאמר – בהשגח"פ מאמר של פורים.] מהא דארז"ל אסתר מן התורה מנין ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא שהשכינה שהיא מלכות דאצילות מסתתרת בגלות בבחינת ביום ההוא [פסוק של פנים, "פני", אך הם מסתתרים במדרגת "ביום ההוא" – מדרגה מאד גבוהה, אבל עדיין יש שם הסתר.] בחינת עלמין סתימין דלא אתגליין [עולם הבריאה בכללות. כלומר, המלכות דאצילות מסתתרת בעולם הבריאה.], דהנה לעתיד כתיב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' שמורה על הגילוי [אז יהיה גילוי בתוך "ביום ההוא", אך בגלות יש שם הסתר – "הסתר אסתיר פני ביום ההוא".] משא"כ בחינת אסתר שהוא בחינת הסתר אסתיר פני ביום ההוא שאפילו בבחינת ביום ההוא הוא בבחינת הסתר והעלם לפי ששרשה מבחינת סתימו דכל סתימין [יותר גבוה מ"עלמין סתימין דלא אתגליין". "עלמין סתימין דלא אתגליין" כאן היינו בריאה ו"סתימו דכל סתימין" מדבר כאן על מלכות דאצילות. עולם הבריאה הוא "בורא חשך", דרגה מאד גבוהה, אך היות שהוא היולי – אפשרי המציאות – הוא חשך עבורנו. חשך משני הכיוונים, גם כלפי מטה וגם חשך כלפי מעלה – זה עיקר הסוד של פורים. (אז למה נקרא "יום"?) כמו המחשבה, שהיא "אור המאיר לעצמו" – לגבי האדם שחושב המחשבה היא יום, גילוי אור, אך אף אחד אחר לא רואה את המחשבה, לגבי כולם היא חושך. עולם המחשבה הוא עולם הבריאה. בכל אופן, זה נושא גדול – ביאור שנשארי למחר. הווארט שהוא שאסתר – ה"פני" – מסתתרים בתוך ה"ביום ההוא". החידוש מהביאור יהיה שאפילו הבינה דאצילות שמקננא בכורסיא היא גם בכלל "ביום ההוא" – מלכות דאצילות שנעשית עתיק לגבי בריאה לא מתגלה אפילו בתוך ההארה של בינה דאצילות שמקננא בכורסיא. כלומר, "ביום ההוא" לא רק עולם הבריאה אלא גם הארת הבינה דאצילות שמקננא בכורסיא, וגם כלפיה המלכות דאצילות מסתתרת. יש משהו במלכות דאצילות שאין סוף יותר גם לגבי הארת בינה דאצילות שמקננא בכורסיא. זה עיקר החידוש של אדמו"ר הזקן שם בביאור.] ובהביאור שם אבל מג"א הוא בחינת הסתר אסתיר פני ביום ההוא דהיינו בחינת מלכות שמסתתרת בראש הבריאה ונעשה עתיק דבריאה,