שער חר

ב. סוד שער חר

ברכת פסח – ברכת החרות

פסח הוא "זמן חרותנו". כשהרבי מברך לקראת חג המצות, חג הפסח, הברכה היא כמעט תמיד שנזכה לחרות אמתית – זמן חרותנו. גם תוך כדי המאסר, כל המכתבים שפתחו מהרבי בתקופה ההיא, הכל היה עם סימן של חרות אמתית. לכן כל בני המשפחה והקרובים היו בטוחים בבטחון גמור, שעל אף הזמן שהיה כתוב בצו המעצר המנהלי זה יגמר בכי טוב באופן נסי לפני חג הפסח. כך הרבי ברך שוב ושוב. אם כן, הנושא הכי מתאים, גם בענין הגאולה וגם בענין חג הפסח, שבת הגדול, הוא הנושא של חרות – מהי חרות.

שער חר והמלה חרות בתנ"ך

כמו כל דבר, כשרוצים להתבונן במושג מסוים ההתבוננות היא במלה. הרי הקב"ה ברא את העולם, ואת כל מה שיש, בלשון הקדש – כמו שכתוב בשער היחוד והאמונה, ששמו של כל דבר בלשון הקדש הוא החיות שלו – ולכן אם רוצים להתבונן במלה חרות צריך להתבונן בה, בשרש שלה, בשער.

מענין שהמלה חרות לא מופיעה בתנ"ך. השער חר נפוץ מאד, עליו נדבר הערב, אבל המלים שחרור או חרות לא כתובות במקרא. חז"ל דורשים על עם קדמוני, "בני שעיר החֹרי" ("החֹרי בהררם שעיר"), ששייך לבני חורין (לפי דרשה אחת של חז"ל), תיכף נסביר באיזה מובן. כשיצאנו ממצרים חנינו "לפני פי החירֹת", וגם שם חז"ל דורשים לשון חֵרות (ויש עוד דרשות).

לפי הרד"ק, גדול המדקדקים בלשון הקדש, יש עשרה שרשים בשער חר, שהוא כמובן השער של חרות. זה לפי הכלל הידוע בדקדוק שאפשר להוסיף לאותיות השער את אותיות האמנתיו. לדוגמה, אחד השרשים של שער חר הוא חמר – הוספת מ לשער. אם נוסיף בהתחלה יהיה מחר, אם נוסיף בסוף יהיה חרם. אותיות רמח הן אחת משבעת השרשים בלשון הקדש שיש מובן (שרש בלשון המקרא) לכל ששת הצירופים שלהם. יש עוד שלשה שרשים שה-ר לפני ה-ח – זה כבר לא אותו דבר, זה האחור של אותו שער (רח במקום חר).

כב אלפא-ביתות

לפני שנתחיל להתבונן בעשרת השרשים של חר, של חרות, נאמר עוד כלל גדול בקבלה לגבי חר: בספר יצירה יש כב אלפא-ביתות המיוחסות לאברהם אבינו (מחבר ספר יצירה). לכל אות יש אלף-בית שלמה. מה הכוונה? שאחרי אותה אות חותכים את כל האלף-בית לכעין שני חצאים ולכל חלק עושים פעולה כעין אתב"ש. באלף-בית א' חותכים אחרי האות א – א מכאן ו-ב עד ת מכאן. באלף-בית ב', חותכים אחרי האות ב – א-ב מכאן ו-ג עד ת מכאן. באלף-בית ת' חותכים אחרי ה-ת, ואז כל האלף-בית יחד, ויוצא אתב"ש.

איך מסתדרות כב אלפא-ביתות עם הספירות? יש יא ספירות, כולל כתר ודעת, שבכל ספירה יש פנימיות וחיצוניות, וכך מסודרות כב אלפא-ביתות. אלף-בית א' – פנימיות הכתר; אלף-בית ב' – חיצוניות הכתר; אלף-בית ג' – פנימיות החכמה; אלף-בית ד – חיצוניות חכמה; אלף-בית ה' – פנימיות בינה וכו'.

אלפא-ביתא של חרות – אלף בית ה'

פנימיות אמא, שהיא הסוד של אלף-בית ה', היא המקום של החרות ("עלמא דחירו" בלשון הזהר הקדוש). כל הגלויות נקראו על שם מצרים וכל הגאולות על שם יציאת מצרים, ויציאת מצרים, החירות, היא גילוי פנימיות אמא, הסוד של תשובה עילאה. האלף-בית של פנימיות אמא, החירות, הוא אלף-בית ה-ה'. מה הכוונה? מחלקים את כל האלף-בית מ-א עד ה והחצי השני מ-ו עד ת. בתוך כל אלף-בית יש יא זוגות, שהם הפרצוף של אותו אלף-בית.

כאן, אה הוא הכתר (של פנימיות אמא, כל האלף-בית כאן) – רומז לשם אהי', השם של אמא. מה החכמה של אלף-בית זו? בד, "הוא לבדו הוא ואין זולתו", הגילוי של פנימיות החכמה (כפי שנתפס כאן בפנימיות הבינה, סוד הזיווג של אברהם ושרה כנודע), כמבואר בספר התניא (בשם הרב המגיד נ"ע). ג נשאר בלי זוג בחצי הזה. בחצי השני ו הולך עם ת – החצי השני הולך מלמטה למעלה, אז ות הוא המלכות. זש – יסוד. הזוג הבא הוא חר – מה שאנחנו מחפשים. הזוג הזה מופיע רק פעם אחת בכל האלפא-ביתות.

חר כאן הוא ההוד של פנימיות אמא – הכי מתאים שיכול להיות. בכלל "בינה עד הוד אתפשטת" וכאן ההוד של פנימיות אמא הוא חר (הוד = הי וביחד עם חר היינו סוד "החרי" הנ"ל). אבל יש כאן גם רמז, שכל המלה חרות היא בעצם שני זוגות כאן – חר בהוד ו-ות במלכות. גם צירוף ות מופיע רק פעם אחת מבין כל הרל"א שערים של כב האלפא-ביתות, הוא לשון נקבה רבים בכל מקום, ורומז בכל מקום למלכות (של פנימיות אמא). אז כל המלה חר-ות נמצאת כאן, בתוך האלף-בית של פנימיות אמא. מה הקשר בין הוד ומלכות? גם קשר פשוט – "הוד מלכות" הוא ביטוי שהולך יחד (כפי שכתוב אצל שלמה המלך), וכתוב ש"איהי [המלכות] בהוד".

אם כן, עשינו הקדמה אחת להבין איפה נמצא שער חר בתוך האלפא-ביתות של אברהם אבינו.