לא אתידע, לא נעשה

יד אד"ר תשמ"ו – ירושלים

התוועדות פורים קטן תשמ"ו (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

סיימנו את שער תורת רבינו האריז"ל ומורינו הבעל שם טוב. הסיום שלנו מתאים כמובן לפורים. עכשיו כשגמרנו אותו, צריך להגיד ל"עד דלא ידע"[ב], שלא יודעים שום דבר. ברגע שמגיעים לסוף – זה עיקר העבודה, איני יודע כלום.

שבע בחינות בקיום מצוות

באמת הבוקר היתה התוועדות של הרבי שליט"א לכבוד פורים קטן[ג]. היא היתה כבר אחרי תפילת מעריב שם, כשכבר היה שושן פורים קטן. אחד מהדברים שהוא אמר, הוא שפורים יותר גבוה אפילו מחנוכה. בחנוכה יש חידוש שאין בכל השנה כולה, של "מהדרין מן המהדרין"[ד]. הענין של "מהדרין מן המהדרין" הוא מדרגה מיוחדת בחנוכה שאין בכל השנה כולה. אבל בפורים, הוא אומר, יש ענין יותר גבוה, שהוא "עד דלא ידע". זו אחת מהנקודות עליהן הוא דיבר. הוא קצת הסביר ש"עד דלא ידע" יותר גבוה מ"מהדרין מן המהדרין". אפשר להיות "מהדרין מן המהדרין", אבל "עד דלא ידע" זה ממש משהו אחר לגמרי. לפי דרכנו, צריך להסביר שאם יש "מהדרין מן המהדרין", אז יש גם "מהדרין" ומי שלא מהדר כלל, שרק 'יוצא זיין'.

יש כמה מדרגות: יש מי שבכלל לא עושה, לא מקיים כלל; יש מי שהוא בררן, הרבי הקודם מדבר על כך, יש מצוות שהוא אוהב ומקיים אותן, כמו קונסרבטיבים, ויש מצוות שהוא לא אוהב ולא מקיים. כל זה מצד ה"רוח השטות"[ה], הוא מנסה לשקול את מצוות התורה. הוא כביכול דן מה כדאי לו לקיים, מה לא צריך לקיים; אחר כך יש מי שמקיים רק לצאת ידי חובה, כמו שצריך אבל לא יותר – גם בין אלה שלא מקיימים יש כל מיני מדרגות; אחר כך יש מי שמהדר. באלו שמקיימים כדי לצאת ידי חובה יש שתי מדרגות – יש לצאת ידי חובה בלי חומר'ס, רק ממש לצאת ידי חובה על פי שולחן ערוך, ויש לצאת ידי חובה עם חומרות, הוא גם מחמיר גדול שעושה את כל החומרות. אז זו כבר מדרגה רביעית.

אחר כך יש עוד שלש מדרגות, וכך נגיע לשבע מדרגות בקיום התורה: יש מי שמהדר. מהדר היינו אין סוף יותר ממחמיר, כידוע. ננסה אולי נסביר זאת קצת. מחמיר עושה זאת רק מתוך פחד, אבל מהדר עושה מתוך אהבה ורצון; יש "מהדרין מן המהדרין" – הוא מהדר מן המהדר, שצריך להסביר זאת. הוא מהדר בהידור על גבי הידור ולא מסתפק בהידור אחד. כלומר, הוא גורם שהידור אחד לא יהיה הידור. אם הוא כבר 'מהדר מן המהדר', זה עד אין סוף, הליכה "מחיל אל חיל"[ו]. יש מי שמהדר וגמרנו. זהו הידור ביחס לשולחן ערוך, ביחס למשהו קיים, למשהו קבוע. אבל יש מי שברגע שהוא מהדר, ההידור כבר לא הידור, הוא שום דבר, הוא עושה כמו כל אחד אחר, וממילא הוא צריך עוד פעם להדר. אבל ברגע שהוא מהדר עוד פעם, ההידור שוב לא נחשב, כבר נעשה שכך עושים את המצוה, ואין לדבר סוף. זה נקרא "מהדרין מן המהדרין". אין הכוונה רק להידור פעמיים. "מהדרין מן המהדרין" פרושו כמו שכתוב על תשובה – "תשובה על תשובתו"[ז] – שכל פעם שהוא מהדר על גבי ההידור הקודם. אנחנו יודעים שהדר פרושו חזר, וממילא הידור פרושו חזרה בתשובה. לפי זה, "מהדרין מן המהדרין" הוא כמו המושג תשובה על תשובתו, לעשות בכל פעם תשובה על התשובה, הידור על ההידור. תשובה על תשובה היא תשובה מאהבה, וכך גם הידור הבא מאהבה, בעוד חומרא באה מיראה. אם הוא הִדֵּר – כבר גמרנו, הוא קיים את המצוה, כעת צריך להדר עוד יותר. זו מדרגה שישית, אבל יש משהו עוד יותר מכך: "עד דלא ידע", שזו מדרגת פורים.

אם כן, יצאו לנו שלש מדרגות: "מהדרין", "מהדרין מן המהדרין" ו"עד דלא ידע". שלשתן ודאי כנגד ג' רישין שבכתר, מלמטה למעלה. "מהדרין" הוא כנגד רצון, "רישא דאריך". "מהדרין מן המהדרין" הוא מצד התענוג, "מים שאין להם סוף", בבחינת "רישא דאין" – בכל פעם הוא מגיע לאין ונוצרת מדרגה חדשה. "רישא דלא אתידע" הוא, ברור וידוע, כנגד אמונה פשוטה שברדל"א.

לפי זה צריך להסביר גם את ארבע המדרגות הקודמות: חומרה שמישהו מחמיר – נלמד עליו עכשיו זכות – באה מצד יראה עילאה שבבחינת חכמה[ח]; מי שרק מקיים הכל כמו שצריך, כמו שכתוב בספר, הוא בבחינת בינה. הבינה נקראת ספר[ט]; מי ששוקל בדעתו מה כביכול יותר טוב ומה פחות נקרא "עץ הדעת טוב ורע"[י] שכנגד ז"א, מצד המדות השבורות של הלב; מי שלא מקיים בכלל הוא כנגד המלכות. זוהי בחינת דוד מלכא משיחא, האנשים שבכלל לא מקיימים שום דבר.

שוב, אלו שלא מקיימים כלל הם מלכות ישראל; אלו שמקיימים באופן חלקי, קונסרבטיבים וכיוצא בהם, אלו המדות של ז"א; אלו שעושים הכל 'אוף אמזרחישער אופן', אורתודוקסים כאלו, הם מצד הבינה, שעושים הכל כמו שכתוב; אלו שמחמירים, כמו בני ברק, הם כנגד אבא; אבל החסידים הם רק בכתר. כל מדרגות החסידים הן בכתר: מי שמהדר הוא מצד "רישא דאריך"; ה"מהדרין מן המהדרין" הם מצד "רישא דאין"; ויש מי שבבחינת "עד דלא ידע", רדל"א, אמונה פשוטה.

מה הכוונה "עד דלא ידע"? מה עיקר ההבדל בין "מהדרין מן המהדרין" לבין "עד דלא ידע"? מהדר מן המהדר שב בכל פעם – אמרנו שמהדר לשון חזרה בתשובה – בתשובה יותר עליונה, אבל עדיין הוא מי עושה זאת, הוא המהדר מן המהדר. מה זה "עד דלא ידע"? שהוא בכלל לא יודע מי עשה זאת, לא יודע שהוא זה שעשה את המצוה, זה קרה פתאום, הוא לא יודע בכלל מי עשה אותה. זה נקרא "עד דלא ידע". אתה מניח תפיין, אחר כך מסתכל – מה קרה כאן? מי הניח תפילין? זה נקרא עד דלא ידע, הוא לא יודע מי הניח את התפלין – לא ידע ולא אתידע. כך הוא גם לגבי כל המצוות. הוא נתן צדקה, אבל הוא לא יודע מי עשה זאת. לעומת זאת, מהדרין מהדר הוא הרבה פחות מכך – זה הוא שמהדר מן המהדר. זו המדרגה אליה צריך להגיע, וזו בחינת פורים.

פורים קטן – לא עושים ולא יודעים זאת

הרבי אמר עוד נקודה, עוד דבר: כיוון שהשנה יש פורים קטן, שחל בחודש אדר ראשון, כך קוראים לו על פי הלכה, ופורים גדול, הפורים האמתי, חל באדר שני. אז קודם כל הוא אמר שודאי יש משהו בפורים קטן שיותר חשוב מפורים גדול. זה באמת "נעוץ סופן בתחלתן"[יא].

על פי המדרגות שסדרנו קודם, הנעיצה של סופן בתחלתן היא משום שאנחנו לא עושים כלום בפורים קטן, לא שותים לחיים ולא כלום... כלומר, מצד אחד מגיעים למדרגת רדל"א של פורים, שלא יודעים מי עשה משהו, אבל מצד שני גם לא עושים שום דבר, לא עושים שום מצוה של פורים, שזו היתה בחינת מלכות.

איך אני יודע שבפורים הבחינה היא לא לדעת מי עשה את מה שנעשה? מסופר בגמרא במגילה[יב] על כך ש"קם רבה ושחטיה לרב זירא", ושאחרי שרבה התפכח הוא הסתכל על רב זירא – מה קרה לרב זירא? הוא לא ידע למה רב זירא שוכב כאן על הארץ, הוא לא ידע מי עשה זאת. הוא רק הבין – מישהו אמר לו 'אולי זה היית אתה?', אבל הוא לא בדיוק ידע. הוא מיד רץ והתפלל, ביקש רחמים, ורב זירא קם לתחיה מחדש. בגלל שזה היה בבחינת רדל"א הוא לא ידע מי עשה זאת. זו בחינת פורים, "עד דלא ידע". היום גם לא עושים שום דבר, שזו מדרגת המלכות, וגם לא יודעים מי לא עשה שום דבר... וזה נקרא "נעוץ סופן בתחלתן", וודאי ש"נעוץ סופן בתחלתן" יותר גבוה אפילו ממדרגת רדל"א עצמה.

פורים קטן – יותר עשו, יותר עמלק

אז דבר אחד שהרבי הסביר הוא שפורים קטן, היום, יותר חשוב מפורים גדול שיהיה בעוד חודש, בגלל שהוא יותר חביב. כתוב שככל שהאורח יותר נדיר כך הוא יותר חביב, ככל שהוא בא לעתים יותר רחוקות כך הוא יותר חביב. פורים גדול בא כל שנה, כל שנה יש פורים. במחזור קטן של תשע-עשרה שנה בא פורים תשע-עשרה פעמים, כל שנה יש פורים, אבל פורים קטן בא רק שבע פעמים בתשע עשרה שנה. רק אז יש אדר נוסף. אם כן, פורים קטן הוא אורח יותר נדיר ומשום כך הוא הרבה יותר חביב. כך צריך להיות. לכן ודאי שצריך להיות הרבה יותר חביב, אפילו מפורים גדול. זה דבר אחד.

דבר שני שהרבי הסביר הוא מדוע בכל זאת, למרות שהוא נקרא פורים קטן ולפורים קוראים פורים גדול, לחודש של פורים קטן קוראים אדר ראשון ולחודש של פורים קוראים אדר שני. הרבי אמר שבפנימיות כל דבר שנקרא 'ראשון' חייב להיות גם ראשון במעלה, כמו "ראשון לציון"[יג]. אם קוראים לו ראשון הוא ודאי ראשון לשני, ואילו השני הוא שני לראשון.

מי היה "הראשון"[יד]? עשו. הראשון הוא עשו והשני יעקב. הנכד של עשו הוא עמלק, ובפורים אנחנו מוחים את זכר עמלק. אם כן, פורים קטן שבאד הראשון הוא כנגד הראשון. מהו הרמז לאדר ראשון? מי היה "כאדרת שער"^יד? עשו. אדר ראשון הוא ודאי בחינת עשו – כולו עשו, כולו עמלק. אם כן, יש עמלק ועשו בחודש הראשון הרבה יותר מאשר בחודש השני שבבחינת יעקב. כיוון שכל השמחה היא של מחיית זכר עמלק מתחת השמים, צריך להיות שמח בפורים ראשון אפילו יותר מאשר בפורים שני.