קבלת פנים ליהודה-אריה והודיה הרשקוביץ

ז' תמוז תשס"ולא מוגה

ז תמוז תשס"ו - עפרה

הרב יצחק גינזבורג שליט"א^[א]

אנו מכירים את החתן כיהודה – יש לו עוד שם, אריה, כפי שנסביר – ואת הכלה כהודיה. אותן אותיות – בצירוף קצת אחר – ובאותה משמעות, של הודיה לה' ("הפעם אודה את הוי'"). זה שמהמ"מודה אני" נשארים כל היום בהודיה ל' – גם במצבים שהכל טוב, וגם במצבים שנראים פחות טוב – שלא רואים שטוב אך מודים שזה טוב. זה שאותו לשון אך בצירוף אחר זה חשוב. "הודיה" זה יותר בהווה ו"יהודה" יותר על שם העתיד. אך יש גם פעולה חשובה בחשבון – הכאה בין אותיות שתי מילים עם אותו מספר אותיות (וכל שכן כאשר מדובר באותן אותיות ממש) – ולכך משנה הסדר. המלכות נקנית ב-ל מעלות – אות המלכות – וכאשר מציירים ל מול ל זה צורת הלב היהודי. בהכאה פרטית – 50, 30, 24, 40, 25 = 169 = 13 (אחד, אהבה) בריבוע (בחלוקה ל-144 ועוד 25 – נוסחה?). טעמים = 169. טעמים זה המדרגה הכי גבוהה בטנת"א שבתורה, ומחלוקת במקור – בין בן אשר ובן נפתלי – אם יש יב טעמים או יג. נברך שיהיה בית מלא טעמי תורה וכו'.

בתוך הלב היהודי – ל מול ל – יהודה והודיה – יש אריה. בלי הודיה שסוגרת את הכלוב האריה פרוץ. כעת האריה בתוך כלוב טוב – ל מכאן ו-ל מכאן. בשבת היה יום המרכבה, בו כתיב "פני אריה אל הימין" (לשון שונה מבשור – בו כתוב "מהשמאל"). האריה פונה ימין. אריה זה גבורה וימין זה חסד, בפשט, אך יש ימין יותר עליון – בכתר. כתוב ש"אריה שאג" זה האריה העליון של הכתר. האריה המתגלה כעת בתוך הלב היהודי הוא אריה של "כולא ימינא" – בזכות הזוג הזה יתגלה כי כל עם ישראל בימין העליון, "לית שמאלא בהאי עתיקא, כולא ימינא". בשביל זה צריך "... וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". בטוחני שהזוג הזה מוקדש כולו לעשות רצון אביהם שבשבמים, ובזכות זה נזכה כולונו ל"פני אריה אל הימין" העליון ביותר – היכן ש"לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא".

הנחה – לא מוגה