ה' - רמזי עם
סיכום רמזי ע"ם
ה' אייר ס"ו - במשרד הרב
המשך והוספה על שיעורי ניסן וראשית אייר
שני ענינים כלליים: יש שם אחד בתנ"ך העולה "אין מלך בלא עם" – המלך הראשון של האנושות – נמרֹד. כל המושג מלכות זה ממנו – כמובן הכל בבחינת "ברישא חשוכא והדר נהורא". כלל גדול אצלנו שתופעות מלכותיות בתנ"ך מתחילות בחשך ורק אחר כך הופכות לקדושה, החל מהוצאת נשמת דוד מחשכת המערה של לוט ובנותיו. נמרד לשון של מרידה – כמו שהרבי אמר שמי שזה שמו ימרוד נגד יצר הרע ונגד החשך (שיהיה "מורד חושך", על דרך לשון הפסוק "מורדי אור" – המתאים לנמרוד הרשע), וממילא פועל כל הזמן לאהפכא חשוכא לנהורא. המבנה הדקדוקי של "נמרוד" זה אנו נמרוד – לשון רבים – המלך המקורי בורא עם כאשר אומר לנו "אנו נמרוד". לפני שיש עם יש איזה ציבור של יחידים מפוזרים, ותפקיד המלך ללכד – ומלכד כאשר קורא למרד. אפילו כאשר אין מלך קודם, קורא למרוד במוסכמות או בממסד הקודם. "ראשית דרכו של גואל ישראל – ויך את המצרי" זה עדיין משהו פרטי, אך ראשית דרכו של מלך אמיתי זה קריאה למרד. מלך אמיתי זה מי שמסוגל להדליק את הציבור וללכד אותו בקריאה למרד. לפי זה אפשר לפרש "אין מלך בלא עם" – שהמלך עצמו מורד במלכות הקודמת, אבל זה לא יעזור לו אם אין לו חיילים. לפי זה אין מורד בלי מורדים – בלי תמיכה של צבא מורדים המגבים אותו. זה לפי הכלל שהעם מתחיל בתוך המלך, ורק צריך להקרין זאת אל האנשים שבחוץ.
זה ש"אין מלך בלא עם" מתחיל מנמרוד מוליך לעוד הערה כללית בענין: עם גם מגזרת "זה לעמת זה" – כל מושג המלכות זה "את זה לעמת זה", ורק במלכות יש זלע"ז בשלמות, מלכות דקדושה לעומת מלכות דסט"א, נמרוד דקדושה לעומת נמרוד של הקליפה. "אין מלך בלא עם" – היות שעם זה לשון עוממות וריחוק, והיות שהמלך באמת החדיר בעם את רוח המרד, אז באיזה מקום צריך לחשוש שגם ימרדו נגדו ממש. זה מגדיר את הדינאמיקה של המתח בין המלך לעם – כמה שאוהבים ושמחים זה איזה ריחוק, וזה מתוך המתח שהמלך עצמו (אולי בלא-מודע) בונה מערכת שיתכן שכולה תתקומם נגדו ותמרוד בו. לכן "אין מלך בלא עונש-מות", המיוחד כנגד מורדים במלכות – זה תוקף המלך המאפשר לו לקיים "משפט המלך", זה ה"עז מלך משפט אהב" שלו. זה גם הפשט של "מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול" – כי אז כבר איננו מלך. עם גם לשון עמית – יכול להיות גם חבר של המלך – אך גם יש כל הזמן איזה עימות עם המלך ("הוכח תוכיח את עמיתך"). כל הזמן העם על כף מאזנים, וצריך לקבל מחדש עול מלכות ועול מצוות.
אין מלך בלא עם = 294. "קרית מלך רב" ו"רב" היא מלה המחברת בין העם והמלך – "ברב עם הדרת מלך". אין מלך רב בלא עם = מלכות.
אין מלך בלא עם (במספר גדול דמנצפ"ך) = ד"פ מלכות (היינו שזה הערך הממוצע של כל מילה). תוספת מנצפ"ך כאן זה 1690 = הוי' פעמים א-דני.
החלק הקדמי של אין מלך בלא עם במספר קדמי = בית המקדש.
"עם זו [יצרתי לי]" = יחי המלך.
רמזים (שחלקם דוברו בשיעורים) – לא לפי הסדר בדפי הרב:
א. "האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד"
ב. עצמות-מהות (שרש העם בבחינת "מלך יחיד", כאשר "יחיד" לכאורה סותר לחלוטין את המושג עם, והעם של "מלך יחיד" זה עצמות-מהות).
ג. עזות מצח (שרש מצח הרצון)
ד. עול מלכות.
ה. עול מצוות.
ו. עיר מלוכה
ז. עיר מושב (ג"פ בפרק קז)
ח. עושי מלאכה (גם בפרק קז, ובכ"ד – חשוב שירבעם מכונה "עשה מלאכה")
ט. ערי מסכנות (ערי מסכנות לפרעה ר"ת עמל – עמל מלאכה, פרעה הוא המלך והעם עושה לו ערי מסכנות, יש מי שמביא את הכסף ויש מי שבונה את האוצר בו ישימו את הכסף).
י. ע"ב מ"ה (דווקא בשמות הזכריים הללו יש איזו עממיות. עב זה האיתן שבנשמה ו-מה זה הבטול של הנשמה – על דרך יש האמיתי ואין האמיתי. לעם צריך להיות שרש שלמעלה משבירה ותיקון – כל ענין המלכות זה שבירה ותיקון, מנגנון סג-בן, והעם המתוקן צריך להיות עם רגל, עם שרש, שלמעלה מכל השבירה והתיקון, ועם זה צריך את ה-מה שזה היכולת לתקן את השבירה בפועל. כשהעם משתחוה למלך להכתירו – משקם אותו מהשבירה)
יא. עד מתי (ושאר ה-עדים שאמרנו)
יב. עט סופר מהיר *שש"פ
יג. עבד מלך
יד. עולם (אותיות עם לו; לכן ביידיש מקובל לכנות את הציבור 'עולם'; לכן במטבע ברכות "מלך העולם" – מלך העם-לו)
טו. עץ החיים (האותיות באמצע עולות יחי המלך = ענג, החיים זה ענג – "כי עמך מקור חיים").
טז. עוף מעופף (לא פסוק)
יז. עשרה מאמרות (מילים דהדיוטא – העם הוא בחינת מילין דהדיוטא, זה שהעם נברא – מאמרות בהם נברא העולם; פסוקי בי"ע לעם: "ועם נברא יהלל י-ה", "עם זו יצרתי לי")
יח. ערלות פלשתים (כך העם מתחתן עם המלך)
יט. עוקר הרים (אמר מלכא אמר טורא – העם צריך להיות מוכן לעקור הרים בשביל המלך, ובוודאי זה בא מטבע הפנימי)
כ. עסיס רימונים
כא. "עמך מקור חיים" (שיעור ר"ח ניסן?)
כב. עומד-מהלך (מהלך הוא מלך) [*בת עין]
כג. עמל מלאכה (מצוות המלך) = ורב כח (שיעור קומה של יוצר בראשית)? [*יא ניסן]
כד. עצב מותר [*שיעור בת עין]
כה. עבירה מצוה [*שיעור בת עין]
כו. ענש מות (מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה) [*שש"פ ויריחו]
כז. עצות מרחוק [*ר"ח ניסן]
כח. עמלק מדין (שני העמים המנגדים לעם ישראל ולמשה רבינו – כמו ששם עיקרי של עם בקדושה הוא עמרם, כך שם עיקרי של עם בקליפה זה עמלק, הלעו"ז העיקרי של עם ישראל, אך ה-מ שלו זה מדין, הלעו"ז של משה רבינו. עם אמיתי צריך להלחם ולנצח את שתי הקליפות האלו – עמלק זה יודע רבונו ומתכון למרוד בו וזורק מילות כלפי שמיא, ומדין זה לשון מדון ומריבה, זה ישות, שנאת חינם בתוך העם גופא – זה השטן שמרקד בתוכנו. עמלק זה ספק ומדין זה ישות ומריבה – העם צריך לצאת מכל ספק ולהאמין בדברי המלך, ובתוכו צריך להנצל ממדון ומריבה)
כט. מחית עמלק
ל. עין המים (עם שיושב על עין המים, עם שבבחינת "בטח בדד עין יעקב")
לא. עין מעין
לב. עפר-מים (שני היסודות התחתונים, מלמטה למעלה, שזה בסוד עבודת "בכל דרכיך דע-הו" – לחבר ה תתאה ל-ו, יסוד העפר ליסוד המים. עפר מים = ד"פ עם = עם פֻרים)
לג. עסה = מצה (עסה מצה = ג"פ מלך; מלך צריך עסה מצה – לדעת לערבב קמח ומים, שתהיה עסה, ואחר שישאר מצה בלי גאוה. ממשיכים את סוד העסה בספירת העמר – "על ספירת העמר", אפשר לכוון זאת בספיה"ע של פסח שני)
לד. עבודת מתנה [*ליל שש"פ]
לה. עין אדם
לו. מלך – עוזר מושיע ומגן (העם הוא כח המלך לעזור ולהושיע ולהגן, וצריך לומר שבחזרה העם עוזר ומושיע ומגן למלך)
לז. עוד מלך [*א ניסן] (עמלק – עוד מלך לא קיים, מי שכופר בעוד מלך; קשור ל"מלכותך מלכות כל עולמים", ו"דבר אחד לדור" ולשני דורות שני דברים).
לח. עז מלך משפט אהב – עז מלך ו-עז משפט
לט. "עזרם [פנימי] ומגינם [מקיף] הוא", "עזרת מגן ומושיע" – הגדרת עם זה "ישראל בטח בהוי' עזרם ומגינם הוא" – העם בוטח במלך כעזרו ומגינו.
מ. "עד מבואו" (חמשה "עד" היו כנגד ה"ק, וזה כנגד יסוד ומלכות – "מבואו" זה מערב, שם היסוד ועטרת היסוד שהיא המלכות. מערב – עם רב).
מא. עצת הוי' לעולם תעמוד מחשבות לבו (עצת הוי' מחשבת לבו = ד"פ משה. לעולם תעמד = משה משה. עצה מחשבה = ח"פ שם א-דני, שהוא שם המלך, והוא ממוצע כל אות) [*בת עין]
מב. עבדי משה
מג. עבדך משיחך
מד. עבד אברהם (שהוא המלך הראשון, עמק המלך, וכל אחד צריך להיות עבד אברהם. האותיות הפנימיות עולות רוח – עבד אברהם מפיח רוח בעם)
מה. רשע אלים – אותיות עם ישראל
מו. עושה משפט לעשוקים (ר"ת עמל)
מז. עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם.
מח. עשרה-מנין ("כנישתא חדא"; צדיק אחד שדי להביא גאולה זה המלך, וכנישתא חדא זה העם – אין מלך בלא עם. המינוי המינמאלי בתורה – כל מינוי זה מלכות – שר העשרה).
מט. עשרה-מאה – עם השראה (השראה = אסנת = ז"פ חכמה, אשת יוסף שחי עם שנים)
נ. דוד חי ע שנים ויהושע ויוסף עם שנים (הוסיפו מ לשנותיו)
נא. עד מהרה (חסד בה"ק. עבד אברהם רו"ס עם, עד מהרה = עבד אברהם)
נב. עזר מצר
נג. עולם מלא (עולם על מילואו נברא; מתחבר לרמז של עולם)
נד. עושר ממשלה (גבורה והוד בס"י) [*ליל שש"פ]
נה. עוז ממשלה... ומלכות (מתוך תפלת ישתבח, ענין בפ"ע)
נו. עלו מושיעים... והיתה להוי' המלוכה
נז. עושה שלום ובורא רע – מבריא את הרע, את המטה, כתפקיד המלכות, ע"י שעושה שלום, וזה בעצם בורא את הכל.
נח. עשרה זהב מלאה קטרת
נט. "קהל רב ועם עצום" (– כשיש צו בתוך ה-עם, כשיש "עול מצוות", אז הקהל רב הופך להיות עם עצום)
ס. "עשה מזימות" (מזימות ג"כ כמו משימות – צריך שיהיו לעם משימות שהן גם מזימות)
סא. עוד מעט (ואין רשע)
סב. עד מאד
סג. על מי [נטשת מעט הצאן]" – (המלך צריך להיות בעצמו מעט)
סד. וחשך על פני תהום... ורוח אלקים על פני המים (עם דקליפה ועם דקדושה)
© כל הזכויות שמורות למכון גל עיני. הטקסט מיועד ללימוד ולשימוש אישי בלבד.